האם בוטח במסגרת עבודתו כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי

2. בדיון אשר התקיים ביום 20.11.12 נמחקה חברת ב.מ.ס לעבודות בניה בע"מ מההליך.

תמצית טענות התובע-

3. חברת ב.מ.ס לעבודות בניה בע"מ ( להלן : החברה) אשר כאמור נמחקה מההליך הינה חברה פרטית בע"מ הרשומה כדין ברשם החברות הישראלי ועיסוקה בעבודות בניה שונות.

4. התובע התקבל לעבודה בחברה בתפקיד פועל בנין, והחל עבודתו ביום 10.1.2010.
5. הואיל ומקום מגורי התובע בעיר שכם , החברה טיפלה בהוצאת היתר כניסה לישראל , ההיתר ניתן לתובע ביום 7.1.10.

6. הטענה כי האישור איננו אישור כניסה לישראל, אלא רק רישיון עבודה איננה נכונה. התובע נכנס לישראל על סמך אישור זה הכולל היתר עבודה.

7. ביום 12.1.10 נפגע התובע בעינו הימנית מחוט שזירה – חוט ברזל המשמש לקשירה ביציקות בטון. במהלך עבודתו נהג התובע להתכופף לצורך חיתוך ברזלים לפי מידות עבור יציקת קירות מקלט. באותה עת פועל אחר בשם אבו האני, החזיק בידו חוט שזירה ממתכת באורך של כ- 2 מטר ועבד בסמוך לתובע, במהלך ביצוע העבודה נפגע התובע בעינו הימנית ,מחוט השזירה.
הפגיעה ארעה שעה שהתובע עבד באתר בניה , באזור קריית ספר ליד מודיעין עילית ,שם ביצעה החברה עבודות בניה.

8. בעקבות האירוע הנטען ולאחר שעבר ניתוח בעינו, פוטר התובע מעבודתו.
החברה לא דיווחה על התובע כעובד הואיל והועסק ימים ספורים בלבד. ככל שהחברה לא שילמה דמי ביטוח עבור תקופת עבודת התובע , אין בכך כדי לשלול מעמדו כעובד ומבוטח בביטוח נפגעי עבודה עפ"י הוראת סעיף 75 לחוק.

9. תביעת התובע נדחתה מן הטעם כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ונכותו הרפואית כלל לא נבחנה. הנתבע לא פירט את הנימוקים להחלטה, לא חקר את מקום ארוע הפגיעה או שעת הארוע . כמו כן עדים ששמותיהם נמסרו על ידי התובע לא נחקרו על ידי הנתבע אשר לא נימק כיצד לא נתן כל משקל לעובדה כי היתר הכניסה לישראל, הוצא על ידי החברה אשר שמה נזכר כמעסיק התובע.

10. הנתבע הסתפק בחקירת התובע מיום 13.2.11 בפני חוקר המוסד. החקירה התנהלה ללא נוכחות עו"ד לאחר שחוקר המוסד הודיע כי אין לתובע זכות לייצוג מול המוסד. התנהלות זו מנוגדת לזכות החוקתית לפיה "אדם שייפה כוחו של עו"ד זכאי להיות מיוצג על ידיו בפני כל רשויות המדינה"( סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961) . על כן ,יש לדחות כל ראיה שהושגה בדרך לא כשרה ככל שאכן מדובר בראיה.

11. עוד טען התובע כי נרשם אצל החברה כעובד והוצא לו רישיון כניסה לישראל כעובד מטעמה. התובע עבד כפועל פשוט תוך שימוש בכלים אשר סופקו על ידי החברה לצורך ביצוע העבודה כפועל בניין. התובע קיבל הוראות ממנהל עבודה מטעם החברה , מר אבו שארחה. שעות העבודה של התובע היו קבועות מידי יום , התובע לא ניהל עסק עצמאי ולא עבד במקום אחר כך על כן , אין מחלוקת כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

12. הנתבע הפנה לפסק דין מיום 1.7.2010 אשר התובע לא היה צד לו ובמסגרתו נקבע בהסכמת הצדדים כי פעולות שנעשו בחברת ב.מ.ס שלא על ידי מר מראר סאלח , לאחר 7.4.09 אינן מחייבות את החברה (להלן פסק הדין) .
ככל שבוצעה תרמית כלשהי על ידי אנשים אשר השתלטו על החברה אין הדבר קשור כלל אל התובע. התובע היה פועל פשוט שעבד בחברה ונפצע . תפקיד החברה לבטח את עובדיה ופסק הדין אינו פוטר את הנתבע ואינו קשור אל התובע.

טענות הנתבע-

13. התובע לא הוכיח קרות ארוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. התובע לא הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים לפיכך, לא הוכח כי היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בעת הארוע הנטען.

14. התובע לא הוכיח כי מעסיקו הנטען הינו תושב ישראל . מאחר והתובע אינו תושב ישראל והארוע הנטען ארע מחוץ לתחומי ישראל – אין הוא מבוטח בביטוח נפגעי עבודה (סעיף 378א(א) לחוק).

15. בניגוד לטענות התובע, הנתבע לא נמנע מלזמן מר צאלח לעדות. התובע לא ציין את שמו של מר צאלח והזכירו בתצהירו רק בנוגע לפסק הדין ההצהרתי בשל כך , לא היה כל מקום לזמנו לעדות על מנת שיפריך טענות שהתובע כלל לא טען. עדותו בנסיבות אלה היתה מהווה השחתת זמן שיפוטי לריק בהעדר כל טענה מצד התובע כי מר צאלח העסיקו באופן אישי. פסק הדין ההצהרתי נותר בעינו והתובע לא ניסה להפריך את החזקה אשר נקבעה במסגרתו.

16. לאחר הדיון מיום 20.11.12 היה על התובע לנסות להוכיח מי היה מעסיקו שכן בדיון זה ביקש הנתבע לדחות את התביעה על הסף בהעדר ציון מעסיקו האמיתי של התובע וכפועל יוצא מכך ,מניעת משלוח הודעה לצד שלישי על ידי הנתבע. בתגובה מסר ב"כ התובע כי התובע הועסק ע"י החברה בלבד והסתמך על הטענה כי מר צאלח ביצע את העבודות במהלכן נפגע התובע, באופן אישי (עמ' 6 לפר' שורות 16-17) עם זאת טענה זו לא הוכחה.

17. התובע לא הביא כל ראיה כי היה מעורב בפרויקט במהלכו נפגע. הראיה היחידה הינה אישור עבודה באזור יהודה ושומרון שניתן על ידי המינהל האזרחי. האישור אינו כולל ציון מדויק של מיקום הפרוייקט ונעדר מסמך מטעם החברה.

18. בטופס התביעה לא צוין מקום האירוע הנטען ולא נכתב כי ארע במודיעין עילית אלא צוין כי הארוע ארע במפעל. כתובת המפעל הינה בג'לג'וליה ולא במודיעין עילית. מכאן שאין כל קשר בין אישור המנהל האזרחי לבין מקום הארוע הנטען.
כמו כן לא ניתן לדעת מי ביקש את האישור , האם מדובר בעובד החברה או בגורם אחר , אשר כפי שנטען בבית המשפט בצע תרמית תוך שימוש במסמכים מזויפים.
בנוסף , לא הובהר האם אותו גורם היה תושב ישראל או תושב שטחים על כן , לא ידוע אם המעסיק האמיתי של התובע היה מבוטח בביטוח כלשהו במסגרת הנתבע לפי סעיף 378(א) לחוק, שכן רק תושב שטחים שהועסק ע"י תושב ישראל ביישוב ישראלי יחשב כמבוטח. התובע הותיר סוגיה זו מעורפלת במכוון.

19. התובע לא הביא לעדות את הפקיד שהוציא את האישור (מר לוי) או כל גורם אחר מהמנהל האזרחי ולא ביקש מהמנהל האזרחי להמציא מסמכים שהגישה החברה לקבלת האישור על כן, אין כל מקום לקשור בין מר צאלח לבין האישור.

20. בניגוד לטענתו העקבית של התובע, מעולם לא ניתן לו אישור כניסה לישראל אלא רשיון עבודה למרחב התפר בלבד דהיינו, לחלק מאיו"ש הנמצא בין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק . ניסיון התובע להטעות ולטעון כי קיבל "אישור כניסה לישראל" מערער את מהמינות גרסתו.

21. בהודעה אשר מסר התובע לחוקר כלל לא הזכיר את מר צאלח. בהמשך ההודעה התייחס התובע למר אבו שרחה כ"קבלן מחברון" על כן , לא מדובר בתושב ישראל והתובע אינו מבוטח.

22. לטענת התובע העבודה היתה בקרית ספר, עובדה המרחיקה את הפרויקט מהאישור ומכל מקום התובע לא ציין כתובת מדויקת או שם הפרויקט.
בנוסף , התובע לא הביא כל ראיה כי החברה עסקה אי פעם בעבודות בניה במודיעין עילית או בקרית ספר.

23. עוד נטען כי לגרסת התובע מעסיקו היה מר אבו שרחה , תושב השטחים שאינו תושב ישראל , מכאן שהתובע לא היה מבוטח במסגרת המוסד. התובע לא הביא לעדות את מר אבו שרחה או כל נציג אחר על מנת לבסס גרסתו ויש לפרש זאת לחובתו.

24. כל טענות התובע כנגד ההודעה לחוקר הינן חסרות משמעות משזו הוגשה לבית הדין בראשית הדיונים בתיק והתובע לא ביקש לחקור את החוקר לפיכך, יש לקבלה כראיה לכל דבר ועניין.

25. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי מי ששכר אותו לעבודה היה מר אבו שרחה ולא מר צאלח . לא הובאה כל ראיה לקשר כלשהו בין אבו שרחה לבין החברה. כן טען כי היו בשטח מהנדסים מכפר מכבלי הנמצא במדינת ישראל אולם, לא הובאו הם לעדות ולא ידוע האם קשורים הם לחברה בדרך כלשהי .

26. התובע הודה כי במסגרת ההליך להוצאת רשיון העבודה לא פגש איש מטעם החברה (מר צאלח או אדם אחר) אלא רק שוחח עם פועל מכפרו בשם "טייר" נתן לו את מס' ת.ז וקיבל כעבור 4 ימים את האישור. לפיכך , גם הוצאת האישור אינה מעידה על קשר כלשהו בין החברה לבין התובע. כמו כן לא ברור מדוע לא זומן מר טייר לעדות ולא הוגשה כל ראיה באמצעותה ניתן לקשור בין מר טייר לחברה.

27. לסיום נטען כי לא הוכח כל ארוע בעבודה, לא הוכחה עבודה, לא הוכחו יחסי עובד מעביד ולא הוכח קשר בין התובע לבין גורם ישראלי כלשהו. מקום מגורי התובע, מקום מגורי המעסיק הנטען ומקום הארוע הנטען , נמצעים באיו"ש ולא בישראל , לפיכך גם לגרסת התובע אינו נכלל בביטוח נפגעי עבודה.

דיון והכרעה-

28. סעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי קובעכדלקמן:

"(א) אלו המבוטחים לפי פרק זה:
(1) עובד, למעט שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו חוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הביטחון כמשמעותו בסעיף 635 לחוק שירות המדינה.
(2) עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוגי אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לעניין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה.

29. מהוראת החקיקה עולה כי ככל שהתובע היה עובד , מבוטח הוא על פי סעיף 75(א)(1) לחוק. כמו כן, הכלל הוא שעובד הוא מבוטח וזכאי לגמלאות לפי פרק ה' לחוק, בין אם מעבידו קיים את חובת תשלום דמי הביטוח בגינו (לפי סעיף 342(ב) לחוק) ובין שהפר חובה זו באופן שהוא יהיה זכאי לגמלאות לפי פרק ה' לחוק גם אם מעבידו הפר את חובת הדיווח ותשלום דמי ביטוח בגינו. מכאן , ככל שיקבע כי התובע היה "עובד", דין תביעתו להתקבל.
עם זאת, תובע גמלאות הטוען כי היה "עובד" חייב להוכיח זאת בכך שיוכיח מי היו מעבידיו ומהי התקופה בה עבד אצל כל אחד מהם (ראו: עב"ל 17/64 דוד סוכר – המל"ל , פב"ל ט 181)

30. הלכה פסוקה היא, כי מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ואינו נקבע רק על פי ההגדרה שניתנה לכך ע"י הצדדים אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן (ראו: דב"ע (ארצי) נד/77 - 3 רוטברג –תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454).

31. המבחן הנוהג אשר נקבע בפסיקה לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא "מבחן מעורב" שבמרכזו "מבחן ההשתלבות", על שני פניו. משמעות היות המבחן "מעורב" היא שבית הדין אינו זונח את המבחנים המסורתיים שעניינם אופן תשלום השכר, קיומם של כפיפות ופיקוח ועוד מבחנים כיוצא בהם, אלא בוחן כל מקרה על פי המאפיינים הייחודיים שלו ומשקלל את משקלם על פי המתחייב מן התשתית העובדתית הספציפית שבפניו, תוך מתן משקל מיוחד למבחן ההשתלבות (ראו: בג"צ 5168/93 שמואל מור נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ (4) 628, דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול - מדינת ישראל (ניתן ביום 14.3.96, ע"ע 300021/98 זאב טריינין, עו"ד - מיכה חריש ואח' (ניתן ביום 7.3.02)).

32. בבואנו לבחון קיום יחסי עובד - מעביד, עלינו לשקלל את כל הנתונים שהינם חלק מן המבחן המעורב ובמסגרת איזון זה יכול ויינתן משקל שונה לכל אחד מהנתונים הרלוונטיים. (ראו: ע"ע (ארצי) 283/99 ברק - כל הקריות בע"מ, פד"ע לה 641). כמו כן, אף אחד מהמבחנים כשלעצמו אינו מכריע אלא יש לראות את התמונה בכללותה.

33. עוד ראוי לציין כי מטרת קביעתם של יחסי עובד ומעביד היא מטרה סוציאלית קרי, החלת הגנת חוקי העבודה או הגנת חוק הביטוח הלאומי, על מי שדיני העבודה או דיני הביטוח הלאומי מבקשים לפרוש את רשת ההגנה הסוציאלית שאותן מערכות דינים מכילות ובעיקר – מי שתלוי תלות כלכלית במעסיקו (ראו: ע"ע 300064/96 פלאי קרני - איתן אביבי ואח' (ניתן ביום 26.9.00).

34. בהודעתו לחוקר הנתבע מסר התובע את הדברים הבאים- "אני עבדתי אצל קבלן בשם מוחמד אבו שרחה מדורה חברון . הוא מנהל עבודה. הוא מקבל עבודות מחברת במס עבודות בנין מג'לגוליה". עיניינו הרואות, עדות התובע לחוקר המוסד עומדת בסתירה לטענתו המאוחרת בפנינו, לפיה מעסיקתו הינה חברת ב.מ.ס. מהודעתו לחוקר עולה כי התובע עבד אצל אבו שרחה המקבל עבודות מחברת ב.מ.ס, ולא בחברת ב.מ.ס , כפי שנטען במועד מאוחר יותר.
בחקירתו הנגדית נשאל התובע מי מטעם המעסיק שכר אותו לעבודה וכך השיב – "מנהל העבודה ששמו מוחמד אבו שרחה . הוא מחברון . הוא נתן לנו את הציוד. לשאלה האם הוא מחברון ולא מג'לג'וליה השיב –" הוא היה נותן לנו הוראות וכלים של עבודה. המעסיק זה ב.מ.ס מנהל העבודה מחברון. המעסיק הוא בעל העבודה החברה – ב.מ.ס" (עמ' 10 לפר' שורות 24-28).


35. הנה כי כן, הגרסה הבסיסית לפיה הציוד והכלים כמו גם ההוראות ניתנו על ידי אבו שרחה ולא על ידי החברה לא שונתה במהלך הדיון בפנינו אולם , בנוסף נטען, באופן סתמי יש לומר, כי המעסיק הוא ב.מ. ס, וכי אבו שרחה היה רק מנהל העבודה במקום, בעוד שבהודעתו לחוקר מסר התובע כי עבד אצל קבלן בשם מוחמד אבו שרחה .

36. יצוין כי טענות התובע בסעיף 16 לכתב התביעה ובסעיף 20 לתצהירו לעניין המבחנים לבחינת קיום יחסי עבודה, לרבות הטענה בדבר רישום התובע כעובד החברה, שימוש בכלי החברה והעדר ניהול עסק עצמאי או עבודה במקום אחר, לא הוכחו כלל וכלל.
לפיכך , מתקשים אנו לקבוע כי הוכח שהתובע התקבל לעבודה אצל החברה כפועל בניין. לא הוברר על סמך מה טוען התובע בסיכומיו כי החברה היא אשר שילמה את שכרו כאשר לא הובאה כל ראשית ראיה בעניין זה. התובע לא הציג חוזה העסקה , תלוש שכר או כל אישור אחר בדבר תשלום שכר על ידי החברה. בניגוד לאמור בתצהיר, התובע לא הוכיח כי היה קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה והיה נתון למרות החברה.

37. עוד יובהר כי לטענת התובע פוטר מעבודתו נוכח הבעיה הרפואית ממנה סבל בעינו. טענת הפיטורים לא נתמכה בראיה כלשהי. התובע לא העיד וממילא לא הוכיח מי מטעם המעסיק פיטר אותו, ומכל מקום לא הוצג כל מסמך בהקשר זה .

38. לא נעלמה מעיניינו העובדה כי בטופס התביעה אשר הוגש למוסד נזכר שמה של ב.מ.ס כמעסיקת התובע (סעיף 2 לטופס) , אולם יש לציין כי במועד זה התובע היה מיוצג. כמו כן , אין להתעלם מהעובדה כי על אף שהתובע ציין שמות ופרטים של ארבעה עדים אשר נכחו לטענתו במועד הארוע, לא זומנו הם לדיון כדי לתמוך בגרסתו .
זאת ועוד. טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה הוגש למוסד בתאריך 11.1.11.
על גבי הטופס נרשם התאריך 6.1.10 , תאריך זה כשלעצמו איננו הגיוני שכן הוא מוקדם למועד הפגיעה הנטענת. ככל שהתובע שגה והיה עליו לרשום את התאריך 6.1.11 ,מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי מדובר בפרק זמן קצר למשלוח הטופס למעסיק, קבלתו חזרה עם תשובה שלילית מהמעביד ומשלוח הטופס חזרה אל הנתבע, כל זאת תוךחמשה ימים ובזמן שהתובע מתגורר בנפת שכם בשטחים. עובדות אלה פוגמות לשיטתינו במהימנות גרסת התובע .

39. יצוין כי במסגרת חקירתו הנגדית נשאל התובע האם ראה עוד מישהו מחברת ב.מ.ס, פרט לאותו אדם מחברון וכך השיב - "היו מהנדסים מכפר שנקרא מכבלי. עבדתי שם רק שלושה ימים לכן לא הכרתי אנשים". לשאלה האם ביקש מהם לבא ולהעיד השיב בשלילה והוסיף "הבאתי עדים והוא לא שמע להם". לשאלה היכן העדים העיד התובע "הבאתי אותם בפעם שעברה". לשאלה מדוע לא הגיעו לדיון השיב התובע "כל אחד בעבודה שלו ולא נתנו לי הזמנה להביאם". שמנשאל האם ביקש להזמינם השיב – " לא יודע. לא אמרו לי" (עמ' 11 לפר' שורות 1-14).
הנה כי כן, התובע אשר נטל ההוכחה בדבר קיום יחסי עבודה בינו לבין חברת ב.מ.ס רובץ לפתחו, לא מצא לנכון להביא לעדות את העדים אשר לטענתו נכחו במקום ל והיה ביכלתם לתמוך בגרסתו לפיה.

40. אשר להוצאת אישור העבודה העיד התובע כי- "נתתי לפועל מאצלנו שקוראים לו טייר והוא עובד בחב' במס את הת.ז שלי ואחרי 4 ימים קיבלתי את האישור". לשאלה האם טייר הובא לעדות השיב התובע בשלילה והוסיף- "הוא עובד בת"א ואני לא רואה אותו. פעם בחודש הוא בא לעסירה". לשאלה האם לא ביקש ממנו לבא להעיד השיב- " ביקשתי ממנו- אך אמרו שאיזה שני פועלים שיש אביא אותם" (עמ' 11 לפר' שורות 18-28) .
לטענת התובע המעסיק אשר שמו נזכר על גבי רישיון העסקה כלל לא היה מעורב בהוצאת הרישיון וממילא לא הכיר את התובע. למסמך לא צורף כל מסמך מטעם חברת ב.מ.ס.
כמו כן, מר טייר אשר יכול היה להבהיר את התמונה בנושא זה, כפי שהעיד התובע עצמו, לא זומן לעדות הגם שלטענת התובע עובד הוא בתל אביב.

41. יתרה מכך. התובע לא ביקש לזמן לעדות נציג מהמינהל האזרחי ולא ביקש מהמינהל להמציא את המסמכים שהגישה החברה לקבלת האישור על כן, אין כל דרך לקשור בין המעסיק הנטען (חברת ב.מ.ס) ומנהלה לבין האישור. יוער כי לא הובאה ראשית ראיה כי בתקופה הרלבנטית חברת ב.מ.ס ביצעה עבודות בניה במודיעין עילית (קרית ספר) כפי שנטען ע"י התובע. בעוד שרישיון העבודה ניתן לעבודה במודיעין עילית, בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה נרשם בסעיף 3 כי הפגיעה אירעה ב"מפעל". כתובת המפעל הינה בג'ג'וליה (סעיף 2) ולא מודיעין עילית. לפיכך , על פניו אין קשר בין האישור לבין מקום הפגיעה הנטען בטופס התביעה.

42. אשר לפסק הדין ההצהרתי מיום 1.7.10 (צורף לכתב ההגנה) –אמנם יש ממש בטענת התובע כי אינו צד לפסק הדין, עם זאת בפסק הדין נקבעו הדברים הבאים- "כל הפעולות שנעשו בחברה מיום 7.4.10 ועד להיום (1.7.10) אין בהן כדי לחייב את החברה, מנהלה או מי מטעמה, זולת הפעולות שנעשו על ידי המבקש (מר צאלח- ר.צ) באופן אישי". בשים לב לאמור, צודק ב"כ הנתבע בטענתו כי התובע (אשר היה מיוצג לאורך ההליך כולו) לא עשה דבר וחצי דבר למעלה משנה וחצי כדי להוכיח קשר כלשהו בינו לבין מר צאלח, כאשר אין חולק כי מועד ההעסקה היה בתקופה הרלבנטית לפסק הדין.

43. אשר לטענות התובע בעניין קבילות דו"ח חוקר הנתבע- התובע לא התנגד להצגת המסמך כמו כן , היה באפשרותו לזמן לעדות את חוקר המוסד. משהתובע או מי מטעמו בחרו שלא לפעול על פי אחת מהאפשרויות הנזכרות לעיל , אין לו להלין אלא על עצמו ומכל מקום לא מצאנו כל סיבה שלא לקבל את המסמך .

44. זאת ועוד. התובע לא הציג מסמכים רפואיים הקושרים בין התאונה הנטענת לבין הפגימה ממנה הוא סובל בעינו, וממילא לא הוכיח במסמכים רפואיים כי הפגיעה ארעה עת היה עובד של חברת ב.מ.ס (ראו : Medical Report צורף לתצהיר התובע).

45. סיכומם של דברים : משקלם המצטבר של המבחנים תומך בגירסת הנתבע לפיה לא הוכח קיום יחסי עובד מעביד בין התובע לבין חברת ב.מ.ס, שעה שהתובע לא השכיל להוכיח כי היה עובד החברה התקופה הרלבנטית.
לפיכך , דין התביעה להדחות.
משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון סוציאלי , איננו עושים צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זניחת עובד

  2. אמצאה של עובד

  3. הפרת הסכם עובד

  4. הגדרת עובד עצמאי

  5. התפטרות עובד נכה

  6. התפטרות עובד קבלן

  7. זכות עיכבון לעובד

  8. התפטרות עובד שעתי

  9. בירור ניהולי לעובד

  10. התפטרות מצד העובד

  11. הסכם אופציה לעובד

  12. חוזה אספקת עובדים

  13. אי החזרת עובד לעבודה

  14. העברת זכויות עובדים

  15. זכות העובדים להתאגד

  16. התפטרות עובד מכירות

  17. התפטרות עובד ניקיון

  18. אי הסכמת העובד להעברה

  19. חובת תום הלב של עובד

  20. הסכם אופציות לעובדים

  21. התפטרות ביוזמת העובד

  22. חלוקת רווחים לעובדים

  23. התפטרות עובד פיצויים

  24. אגודת מים זכויות עובדים

  25. חוזה העסקה לעובד זמני

  26. התפטרות קבלת עובד אחר

  27. זכויות עובדי בתי זיקוק

  28. אישור העסקה לעובד הוראה

  29. הסכם קיבוצי עובדי מטבח

  30. התפטרות עובד האשמת שווא

  31. חובת דיווח עובד סוציאלי

  32. אחריות על התחשמלות של עובד

  33. אי תשלום זכויות סוציאליות

  34. חובת רישום נוכחות עובדים

  35. הגדרת "עובד" בביטוח לאומי

  36. אי רישום תקבול על ידי עובד

  37. אישור דירקטוריון לפטר עובד

  38. ביטול העברת עובד לתפקיד אחר

  39. אי הודעה לעובד על תנאי עבודתו

  40. זכות עיון בתיק אישי של עובד

  41. התפטרות עובד עקב האשמת שווא

  42. בקשה להחלפת עובד רשם הקבלנים

  43. אחריות מוגברת בין חברה לעובדיה

  44. אחריות מעביד לרשלנות עובד צד ג

  45. אחריות מעסיק לתאונת דרכים של עובד

  46. הסכם קיבוצי הסתדרות העובדים הלאומית

  47. התפטרות עובד בגין הרעה בתנאי העסקתו

  48. זכויות עובדים בעלי מוגבלויות בתעסוקה

  49. אחריות לנזקים שנגרמו ע''י עובדי ניקיון

  50. הסכם קיבוצי איגוד העובדים הסוציאליים

  51. הסכם קיבוצי הסתדרות העובדים הכללית החדשה

  52. הסכם קיבוצי סטודנטים עובדי המגזר הציבורי

  53. האם פעל הנתבע לקידום עסקים אחרים שאינם עסקי התובעים

  54. טענת הגנה של המעסיק כי לא היה "המעסיק בפועל" של העובד

  55. האם דרישה מעובד להגיע לעבודה בשעה 07:00 בבוקר לגיטימית וסבירה ?

  56. האם בוטח במסגרת עבודתו כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי ?

  57. תוך כדי ניסיון לפתוח את הברגים במלגזה עף בורג אחד ופגע בעובד - האם תאונת דרכים ?

  58. לטענת העובד בפועל יציאה להפסקה רציפה היתה בגדר משימה בלתי אפשרית ולפיכך הוא זכאי לגמול עבודה נוספות

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון