האם יש לראות את שתי הנתבעות כמעסיק אחד הפועל בענף הדפוס

האם יש לראות את שתי הנתבעות כמעסיק אחד הפועל בענף הדפוס, ובהתאם האם יש לראות את תקופת עבודתה של התובעת אצל כל אחת מהנתבעות כתקופת עבודה אחת.

על רקע זה, נתבעים הרכיבים הבאים: מענק חגים, הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין אי עריכת שימוע.

2. רקע עובדתי
א. הנתבעת מס' 1 היא חברה פרטית, אשר במועדים הרלוונטיים היתה בבעלות מרים ואשר ציזר ז"ל (להלן – צ.צ. הפקות).
ב. צ.צ. הפקות העסיקה את התובעת מיום 16.3.86 ועד יום 31.3.1997.
ג. הנתבעת מס' 2 היתה במועדים הרלוונטיים בבעלות מר אשר ציזר ז"ל וגב' מרים פלג תבדל"א. במועד בו התובעת החלה לעבוד אצלה, הנתבעת מס' 2 נקראה א. סטודיו בע"מ ולאחר מכן שמה שונה ל – א. ציזר בע"מ. (להלן תכונה הנתבעת מס' 2 - הסטודיו).
ד. התובעת עברה לעבוד בסטודיו ביום 1.4.97. בהתאם למכתב מיום 5.5.97, המעבר לעבודה בסטודיו היה תוך שמירה על רצף זכויות (ת/2 לתצהיר התובעת).
ה. ביום 13.3.10 מר אשר ציזר נפטר.
ו. ביום 20.10.10 הודיע לתובעת מר צבי פלג, שהוא בעלה של הגב' מרים פלג ונציג היורשות של מר ציזר, על הפסקת הפעילות של הסטודיו, ובהתאם – על הפסקת עבודתה של התובעת ביום 31.12.10.
ז. התובעת קיבלה פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה בנתבעות מיום 16.3.86 עד ליום 31.12.10.
ח. ביום 1.1.11 התובעת חזרה לעבוד בצ. צ. הפקות.
ט. ביום 7.3.11 התובעת קיבלה הודעה על פיטוריה מצ.צ. הפקות והיא המשיכה לעבוד אצלה עד יום 31.3.11 (תקופת הודעה מוקדמת של 23 ימי עבודה).

3. להלן תמצית טענות התובעת:
א. הנתבעות הן חברות קשורות שעיסוקן בענף הדפוס ועל כן חלים עליהן ההסכמים הקיבוציים בענף הדפוס.
ב. התובעת זכאית למענק חג, על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס, בגין שבע שנות העסקתה האחרונות.
ג. עבודתה של התובעת לא השתנה במהלך השנים, כך שהמעבר בין החברות שהיו שתיהן בבעלותו של מר ציזר לא שינה דבר בכל הנוגע לוותקה ולזכויותיה.
ד. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת בגין תקופת העסקתה האחרונה בצ.צ. הפקות, אשר יש לחשב על פי הוותק שצברה במהלך השנים אצל שתי הנתבעות.
ה. התובעת פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין, ונוכח סירובה לחתום על כתב ויתור לפיו קיבלה כל המגיע לה מהסטודיו.

4. להלן תמצית טענות הנתבעות:
א. הנתבעות הן שתי חברות נפרדות, שתחום עיסוקן שונה – צ.צ. הפקות עוסקת בתחום הדפוס והסטודיו עוסק בתחום הגרפיקה. משום כך, אין לראות בהן מעביד אחד ואין להחיל על שתיהן את הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס. מסיבה זו, התובעת אף אינה זכאית למענק חג.
ב. התובעת הועסקה בצ.צ. הפקות במשך שלושה חודשים בלבד במהלך שנת 2011, מהם כחודש הודעה מוקדמת. תקופת עבודה קצרה זו אינה מצמיחה זכאות לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת בת חודש.
ג. לתובעת נערך שימוע לפני פיטורים ביום 7.3.11, לאחר שזומנה לשימוע זה כדין, ביום 3.3.11. התובעת פוטרה מעבודתה בעקבות ירידה בהיקף הפעילות של צ. צ. הפקות ואין בסיס לטענותיה בדבר נסיבות פיטוריה.

היחס בין הנתבעות
5. לטענת התובעת, שתי הנתבעות עסקו בתחום הדפוס ונוהלו על ידי מר ציזר ז"ל. התובעת ראתה במעבר בין שתי הנתבעות כעדות לכך שיש לראות בהן מעסיק אחד. בנוסף, נטען שלא היה שינוי במתכונת עבודתה ובמקום הפיזי בו העבודה בוצעה.

לטענת הנתבעות, הן שתי אישיות משפטיות נפרדות המצויות בבעלות שונה. גם אם מר ציזר היה בעל מניות בשתי החברות, הוא לא היה בעל מניות יחיד. בחברה אחת הוא היה אחד הבעלים יחד עם אשתו ובחברה השניה היה שותף עם גב' מרים פלג. בנוסף, בעוד שחברה אחת עסקה בדפוס, החברה השניה סיפקה שירותי גרפיקה.

6. התובעת אישרה בעדותה כי בסטודיו בוצעו עבודות גרפיקה ועיצוב (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 5-6). בכך אישרה את עמדת הנתבעות כי תחומי העיסוק של כל אחת מהן היו שונים. בנוסף, יש בכך להעיד כי פעילות הסטודיו היתה שונה ומובחנת מפעילותה של צ.צ. הפקות שעיסוקה בתחום הדפוס.

גם העובדה שהתובעת הבחינה בין עובדי צ.צ. הפקות ובין עובדי הסטודיו, מעידה על האבחנה בין שתי הנתבעות - אבחנה שגם התובעת היתה ערה ומודעת לה (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 28-29).
דברים אלה מתיישבים עם עדותו של פלג לגבי מערך היחסים בין הנתבעות (עמוד 11 פרוטוקול שורות 9-22):

"ש. נכון שנתבעת 1 ו-2 פעלו במקביל בכל השנים?
ת. לא. שנים רבות היה רק סטודיו צזאר, סטודיו צזאר הוקם אי שם בסוף שנות ה-60, צ.צ. הוקמה ב-87'.
ש. אני אתן לך דוגמא. הכתובת של הנתבעות היא זהה. אותו מס' טלפון, אותו מס' פקס, איך אתה מסביר את זה?
ת. שנים רבות סטודיו צזאר ישב ברחוב ביל"ו ויהודה הלוי בת"א ולא היה שום קשר לבית הדפוס, כאשר צ.צ. רכשה את הנכס בבית פנורמה, ומאחר שאדון צזאר ז"ל היה שותף בצ.צ. הוא ביקש שנקצה משרדים גם לסטודיו צזאר, גם לעיתון "פילון" ו"כולנו" וגם ל"עשרים פלוס" וכולם היו תחת אותה כתובת. העיתונאים, כולם היו צריכים לקבל דמי חג? מפליא. עיתונים זה לא רק דפוס, זה גם מערכת וגם רכישת מודעות. היו אנשי שיווק, ורכש, והיו עיתונאים באותו מקום.
ש. אני אומר לך שהתובעת עד 2010 עבדה למעשה מקביל בשביל שתי החברות גם יחד?
ת. התובעת עד 2010 עבדה בסטודיו צזאר, וכשהתמעטה העבודה הטילו עליה משימות נוספות, צריך לזכור שהיא הייתה קלדנית בחצי משרה. היא הייתה צריכה לעזוב את עבודתה באוקטובר 2010."

7. לאור האמור לעיל הגענו למסקנה לפיה הנתבעות הן חברות העוסקות בתחומים שונים. העובדה שמקום מושבן של שתי הנתבעות זהה והן חולקות קו טלפוני אחד, זהה, להבדיל ממספרי טלפון נוספים אין בה כדי להוכיח כי מדובר באישיות משפטית אחת או כי תחום עיסוקן זהה.

מר פלג הבהיר כי בבעלותו של מר ציזר ז"ל היו מספר חברות שעיסוקן בתחום הוצאה לאור של עיתונים ("פילון", "כולנו" ו"עשרים פלוס"), ואך הגיוני הוא כי יהיה קשור במספר חברות העוסקות בפעילויות שונות ומשלימות לצורך ניהול עסקיו ואין בכך כדי להצביע על "עירוב" בין החברות או כי יש לראות בהן כגוף משפטי אחד.

8. אף העובדה כי התובעת עברה לעבוד מצ.צ. הפקות לסטודיו בשנת 1987, תוך שמירה על זכויותיה אינה מביאה בהכרח למסקנה כי מדובר במעביד אחד. נהפוך הוא – העובדה שניתנה הודעה מפורשת על שמירת הזכויות, יכולה להצביע על כך שהנתבעות לא ראו עצמן כעסק אחד. בכל מקרה, צעד זה אינו מלמד על עירוב פעילות או נכסים שיכול ויביא למסקנה כי מדובר במקום עבודה אחד. מסקנה זו מתיישבת עם העובדה כי עם סגירת הסטודיו, נערך לתובעת גמר חשבון. כלומר, אין מדובר בהעסקה פורמלית גרידא, שמוצאת ביטוי רק בתלושי השכר, אלא שהתובעת עבדה במרבית השנים בסטודיו ולא בצ. צ. הפקות.

התביעה למענק חג
9. על יסוד המסקנה כי במרבית תקופת העבודה, התובעת הועסקה בסטודיו, העוסק בגרפיקה ולא בדפוס, יש לבחון את התביעה למענק חג. נזכיר כי מדובר בתוספת לשכר הקבועה בהסכמים הקיבוציים בענף הדפוס.

על פי הדין, סיווגו הענפי של מעביד יעשה בין היתר בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - הסיווג האחיד; דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ – מואסי מוחמד עבד אלעזיז, (4.12.1996)). בהתאם לסיווג האחיד, ענף הגרפיקה משוייך לתחום שירותי פרסום ויחסי ציבור (ענף 7641) ואינו קשור לענף הדפוס. על כן הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס לא חלו על התובעת בתקופת עבודתה בסטודיו.

זאת ועוד, לא הוכח שהנתבעות חברות בארגון המעבידים החתם על ההסכמים הקיבוציים בענף הדפוס, ומשום כך, אם הוראות אלה חלות על התובעת, הדבר אפשרי רק מכח צווי ההרחבה בענף. ברם, בצווי ההרחבה ישנה הגדרה לתעשיית הדפוס ("כל מפעל בתחום: דפוס הבלט, האופסט, פוטוליטו וכל מפעל העובד בשיטת דפוס אחרת והכריכה") ולא הוכח כי הסטודיו פעל בתחומים אלה. נהפוך הוא, כמפורט לעיל, הוכח כי הסטודיו עסק בשירותי גרפיקה ולא בדפוס. אף מסיבה זו התובעת אינה זכאית למענק חג בגין תקופת עבודתה בסטודיו.

אשר לתקופת העבודה בצ.צ. הפקות – מאחר שמדובר בפרק זמן בו התובעת עבדה בפועל כחודשיים, אף על פי הוראות צווי ההרחבה התובעת אינה זכאית למענק, המשולם לעובדים שהשלימו שלושה חודשים עבודה.

התביעה להפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת
10. שני רכיבי התביעה הנוספים המבוססים על טענת רצף במקום העבודה, הם פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בשונה מהתביעה למענק חג, המבוססת על הוראות ההסכמים הקיבוציים הענפיים וצווי ההרחבה, מדובר בזכויות מכח חקיקת מגן, שאין להן קשר לעיסוקו של המעביד.

11. כמתואר לעיל, התובעת הועסקה על ידי כל אחת מהנתבעות בתקופה שונה. הגם שמדובר בשתי חברות שונות, אנו סבורים כי יש לראות בתקופת העבודה בשתי החברות כאחת, לצורך וותק במקום העבודה.
כבר נקבע כי יש לראות את המפעל ואת מקום העבודה לא רק כנשוא של בעלות אלא גם כנשוא של זכויות, כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל (דב"ע מב/ 3-132 להבים עבודות שרברבות בע"מ – פרנסה, פד"ע יד 264 (1983); דב"ע שם/ 3-67 נוסבאום – עירית גבעתיים, פד"ע יב 194 (1981); עדמ (ארצי) 300259/98 פרגו בע"מ – ורשבסקי, 20.1.00).

אף בית המשפט העליון עמד על החשיבות שיש לתת להמשכיות העסקה ב"מקום העבודה" (ע"א 415/90 מזרחי נ' הנאמן על נכסי אריה שטנדר פושט-רגל, פ"ד מו (4) 601, 606 – 607 (1992))

בעניינה של התובעת, משנת 1997 עד סוף שנת 2010 היא עבדה בסטודיו, קיבלה פיצויי פיטורים ומיד לאחר מכן, ללא כל הפסקה, החלה לעבוד בצ. צ. הפקות. אכן מדובר בחברות שונות. עם זאת, בנסיבות בהן עבודתה של התובעת לא השתנתה אף לאחר המעבר בין הסטודיו לצ. צ. הפקות, כאשר הן תנאי עבודתה ואופי עבודתה והן המיקום הפיזי בו בוצעה עבודתה נותרו ללא שינוי, יש לראות בתקופת עבודתה של התובעת בצ.צ. הפקות כהמשך עבודה באותו מקום, המקנה זכויות התלויות בוותק, כגון פיצויי פיטורים, חרף העובדה שהתובעת לא השלימה שנת עבודה מלאה אצל המעסיק אחרון.

12. בעניין זה יפים הדברים שנקבעו בדב"ע נז/3-135 אגודת השומרים בע"מ - פיסקון, פד"ע לב 78, 89 (1998) אשר הובא בסיכומי התובעת:
" יתר-על-כן, גם אם העובד קיבל פיצויי פיטורים בעד עבודתו אצל המעביד הראשון, אולם תקופת עבודתו אצל המעביד השני, כשלעצמה, אינה מזכה אותו בפיצויי פיטורים (מאחר וטרם עבד שנה שלמה), נוצרת לו זכאות לפיצויי פיטורים עם פיטוריו על-ידי המעביד השני. אולם פיצויי הפיטורין ישולמו רק בעד תקופת העבודה אצל המעביד השני."

דברים דומים נקבעו בדב"ע נו/14–3 שלמה מקלוף – דרווקו בע"מ במלון גלי זהב (27.1.96), בעניין תקופת ההודעה המוקדמת המגיעה לעבוד שעבר ממעביד אחד למשנהו, באותו "מקום עבודה".

13. לפיכך, התביעה להפרשי פיצויי פיטורים, בסכום הנתבע – 576 ש"ח (אשר לא נסתר), מתקבלת.

כמו כן, התביעה לתמורת הודעה מוקדמת מתקבלת, אולם מאחר שהודעת הפיטורים נמסרה לתובעת עוד ביום 7.3.11 והיא קיבלה שכר עד סוף החודש, למעשה קיבלה הודעה מוקדמת בת 23 ימים ועל כן נותרה לזכותה יתרה בת 7 ימים. מאחר שעל פי תלושי השכר, שכרה עמד על 2,305 ₪, התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בסך 538 ₪ (30 / 2,305 ₪X 7).




שימוע
14. לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה מבלי שנערך לה שימוע ובלשונה: "לא היה לי לא שימוע, לא הודעה מראש, עבדתי כאחת מהמניין." (עמוד 10 לפרוטוקול שורה 23). התובעת הוסיפה וטענה כי פיטוריה נעשו על רקע סירובה לחתום על כתב ויתור לפיו קיבלה כל המגיע לה מהסטודיו (סעיף 36 לתצהיר התובעת). התובעת חזרה על גרסתה גם בחקירה הנגדית בבית הדין (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 10-17).

גרסת הנתבעות היתה שהתובעת פוטרה בשל צמצום בפעילות צ. צ. הפקות ולאחר שנערך לה שימוע כדין. בתמיכה לטענה זו הוצג מכתב הזמנה לשימוע, מיום 3.3.11 (נספח ה' לתצהיר פלג).

התובעת טענה שלא קיבלה את מכתב ההזמנה לשימוע (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 6-9). לעומת עדות זו, מר פלג הכחיש את הטענה שהתובעת פוטרה בגלל סירובה לחתום על כתב הסילוק ואף טען כי מאז פיטוריה, איש אינו ממלא את תפקידה (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 4-11, 18-20).

15. לדעתנו, כאשר הוצג מכתב הזמנה לשימוע, שהוא מסמך התומך בגרסת הנתבעות, על התובעת הנטל להפריך את האמור בו. בשקילת עדויות הצדדים, אנו סבורים כי דין טענות התובעת בנושא להידחות. מר פלג שב על גרסתו באופן עקבי ודבריו עולים בקנה אחד עם המסמך שצורף. כמו כן פלג ציין כי לאחר פיטוריה של התובעת לא נקלטה עובדת אחרת תחתיה, עובדה המחזקת את טענת הנתבעות לפיה הפיטורים היו עקב הירידה בהיקף העבודה ולא מסיבה אחרת.

בנסיבות אלה, איננו סבורים שהעובדה שפלג לא זכר מתי מסר את המכתב לתובעת (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 12-14), סותרת את גרסת הנתבעות. בנוסף, העובדה שלא נערך פרוטוקול לשימוע היא עניין ראייתי, אך היא אינה מביאה בהכרח למסקנה שלא נערך שימוע. גם העובדה שהמכתב נמסר לתובעת במקום העבודה או שההחלטה על הפיטורים התקבלה עוד באותו יום, אינה שוללת את קיומו של השימוע.

16. מששוכנענו כי התובעת זומנה לפגישה טרם פיטוריה, בה נמסרו לה הסיבות לפיטורים, ונדחתה הגירסה לפיה התובעת פוטרה רק בשל סירובה לחתום על כתב סילוק, התביעה לפיצוי בגין אי עריכת שימוע נדחית.

17. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת מס' 2, א. ציזר 84 בע"מ, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 576 ₪;
ב. הפרשי תמורת הודעה מוקדמת בסך 538 ₪.
סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.11 ועד התשלום בפועל.

מאחר שהתביעה התקבלה רק בחלקה, כל צד ישא בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זיהוי המעביד

  2. התיישנות מעסיק

  3. אישור העסקה ממעסיק

  4. אי החזרת ציוד למעביד

  5. ביקורת שיפוטית מעבידים

  6. אחריות לשמירה על רכוש של המעביד

  7. התפטרות מצב בריאותי ללא ידיעת המעסיק

  8. יש לראות במטופל הסיעודי את מעסיקו של המטפל הזר

  9. האם התפטרה בשל צעקות שספגה ממעבידה או שפוטרה ?

  10. האם יש לראות את שתי הנתבעות כמעסיק אחד הפועל בענף הדפוס ?

  11. לטענת המעביד, התובע הוא שהתפטר מעבודתו, לאחר שחדל להתייצב במקום העבודה

  12. טענת עובדת כי המעסיק התפרץ בזעם ובצרחות רמות בנוכחות לקוח קרא לעובדת "מטומטמת"

  13. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון