האם דרישה מעובד להגיע לעבודה בשעה 07:00 בבוקר לגיטימית וסבירה

האם דרישת הנתבעים לפיה יגיע התובע לעבודה בשעה 07:00 בבוקר הייתה דרישה לגיטימית וסבירה, או שמא, כפי שטוען התובע, הדרישה מנעה ממנו להתפלל תפילת שחרית ובכך הפלתה אותו מחמת דתו והשקפתו.
התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 13.6.11, ועבד בה קצת למעלה משלושה חודשים, עד לפיטוריו ביום 21.9.13. במשך רוב תקופת עבודתו עבד התובע במשמרות צהריים במגדל מגורים ברחוב פנקס בתל-אביב, ובמשמרות בוקר במוקד הטלפוני של בנק מזרחי-טפחות ברח' אלנבי, גם כן בתל אביב.
התובע הגיש לבית דין זה ביום 27.11.11 כתב תביעה שבו עתר לביטול פיטוריו, לתשלום שכר עבודה ולפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, וכן לחיוב המעביד לבצע "התאמה סבירה" שתאפשר לתובע להתפלל באופן סדיר כנדרש על פי מצוות דתו.
ביום 3.7.12 התקיימה ישיבת קדם משפט. מכיוון שהתובע לא היה מיוצג, לא ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 30.6.13 התקיימה ישיבת ההוכחות שבה העיד התובע וכן עד אחד נוסף מטעמו, מר יצחק גיברלטר המתגורר בבניין שברחוב פנקס שבו עבד התובע. מטעם ההגנה העיד הנתבע, מר דניאל טביב, וכן מר ברוך מזרחי, העובד מזה כמה שנים גם כן כשומר בבניין ברחוב פנקס. בתום ישיבת ההוכחות ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה עלינו להכריע בטענות הצדדים.

טענות התובע
לטענת התובע בכתב תביעתו, הוא נשאל בראיון העבודה שקדם לתחילת עבודתו לגבי המשמרת שבה הוא מעדיף לעבודה (בוקר, צהריים או לילה) והוא השיב שמשמרת צהריים היא המועדפת עליו. לטענתו, סוכם עימו, שככלל יעבוד צהריים, אבל אם יתעורר צורך הוא מתחייב לעבוד גם במשמרות בוקר ככל שיוכל. התובע מוסיף שכבר החל משבוע העבודה השלישי לעבודתו החלה להסתמן "תבנית" של שעות עבודתו, כדלהלן: ימי א', ג', ה' משמרת צהריים (15:00 עד 23:00) בבניין מגורים ברחוב פנקס, ובימים ב' ו- ד' משמרת בוקר (09:00 עד 17:00) במוקד הטלפוני של בנק מזרחי-טפחות ברחוב אלנבי בתל-אביב. התובע מוסיף ש"לעיתים המעביד היה חורג מהתבנית הנ"ל, אך ככלל זאת הייתה המסגרת", ושהוא מצידו השתדל תמיד לרצות את המעביד ככל האפשר ולהיענות לכל דרישותיו.
לטענת התובע, ביום ד' ה- 21.9.11 קיבל שיחת טלפון בשעה 22:00 בערב מהנתבע שבה התבקש להגיע לעבודה למחרת בשעה 07:00 למשמרת בוקר ברח' פנקס. התובע השיב שכעקרון יוכל להתייצב, אבל לא בשעה 07:00 משום שהשמש כבר זורחת מאוחר באותה תקופה של השנה (ב- 06:30), והוא אינו יכול להתפלל תפילת שחרית קודם לכן. התובע טוען שהתשובה שקיבל היתה "אם לא תגיע ב- 07:00, אל תבוא מחר בכלל" והשיחה נותקה. לאחר כמה דקות התקשר הנתבע שוב והודיע לו שהוא מפוטר, ביקש שיעבוד עוד יומיים, והודיע לו שעליו לבוא לקחת מכתב פיטורים מרח' אלנבי. בימים שלאחר מכן התנהל שיח ושיג בין הצדדים. ביום 28.9.11 הוצע לתובע לחזור לעבודה, אך בתנאי שישלח פקס עם הצהרה שהוא מתחייב להיות "גמיש" ולהתייצב לעבודה בכל שעה שיידרש לכך, ללא תנאי. התובע השיב לפניה ביום 2.10.11, בפקס בו כתב כך:
"בהמשך לשיחה עם עזריה ביום 28.9.11, ולבקשתך, אני מצהיר בזאת שאני מוכן להיות גמיש בכל הנוגע לשעות עבודה ולהיענות לכל דרישה שלך להתייצב לעבודה ככל יכולתי, בתנאי שתיעשה התאמה סבירה שתאפשר לי להתפלל את התפילות כסדרן"
התובע טען שלא קיבל תשובה על אותו פקס, הקשר בין הצדדים נותק, ועל כן הגיש את התביעה המונחת בפנינו שבה ביקש מאיתנו לפסוק כאמור לטובתו ארבעה סעדים: להכריז על פיטורים כבטלים ולהורות על החזרתו המיידית לעבודה; להורות למעביד לשלם את משכורתו באופן מלא מיום פיטוריו ועד ליום ההחזרה לעבודה; להורות למעביד לשלם לו פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 59,137 ₪ וכן להורות למעביד לבצע התאמה סבירה שתאפשר לו להתפלל את התפילות כסדרן כנדרש על פי מצוות דתו.
לטענת התובע, אי-מתן אפשרות לעובד להתפלל מהווה עבירה על הוראת סעיף 20(ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, ולפיכך פיטוריו מהווים הפלייה אסורה מחמת דת והשקפה, ובנוסף הם מהווים עבירה על הוראות חוק יסוד: כבודה האדם וחירותו.

טענות הנתבעים
הנתבעים פותחים את כתב הגנתם בכך שכבר עם תחילת עבודתו עשו כמיטב יכולתם על מנת למצוא לתובע אתר שמירה שהתנאים שבו טובים ונוחים יחסית – בין היתר בהתחשב בכך שהתובע אינו אדם צעיר. על כן, התובע שובץ לשמירה בלובי בבניין מגורים ובעיקר במשמרות צהריים, וכן פעמיים בשבוע במשמרות בוקר המתחילות בשעה 09:00 בבוקר במקום עבודה המצוי במרחק הליכה ממקום מגורי התובע.
יחד עם זאת, הם טוענים שהוסבר והובהר לתובע כבר בראיון העבודה הראשוני שיהיה מחויב לגמישות במקום העבודה ובשעות העבודה, בהתאם לצרכי העבודה. הנתבעים מוסיפים כי התובע לכל אורך עבודתו לא גילה גמישות לגבי שעות עבודה כפי שנדרש ממנו. באופן ספציפי, הוא נדרש מספר פעמים להגיע להגיש למשמרת בוקר שמתחילה בשעה 07:00 אך סירב מספר פעמים והסכים לכך רק פעמיים, במהלך יולי. עוד הם מוסיפים שבתקופה האחרונה לעבודתו החל התובע להשתמש בלשון לא מקובלת ולא ראויה במקום העבודה, התנכר לחבריו לעבודה ואיים השכם והערב שיתבע את החברה ומנהליה, כפי שאכן עשה בסופו של יום.
באשר לאותה דרישה להתייצב בשעה 07:00 ביום 21.9, דרישה שלה סירב התובע, ובעקבותיה פוטר, טוענים הנתבעים כך: כחמישה ימים קודם לאותה משמרת, התבקש התובע הן על ידי חברו לעבודה מר ברוך מזרחי והן על ידי מנהל הנתבעת להגיע לאותה משמרת בשעה 07:00 בבוקר. זאת, מאחר שמר מזרחי נזקק היה לבדיקה רפואית דחופה שלא ניתן היה לדחות אותה. הנתבעים מכחישים מכל וכל את טענת התובע שהבקשה להגיע לאותה משמרת בשעה 07:00 בבוקר הופנתה אל התובע רק ב- 22:00 בלילה ביום שלפני. מכל מקום, הנתבעים טוענים שהדרישה האמורה הייתה לגיטימית וסבירה, ולא היה בה כדי למנוע מהתובע להתפלל תפילת שחרית, כפי שעושים שומרים שומרי מצוות אחרים המועסקים על ידם, ומתייצבים למשמרת הבוקר בשעה 07:00 בבוקר ללא קושי.

דיון והכרעה
נקודת המוצא לדיון הינה זו עליה עמדה כב' השופטת אלישבע ברק ב-עע 1031/02 שירות התעסוקה נ' שמואלי הכהן (3.10.02):
"אין חולק כי קיימת לכל אדם, בן כל דת, זכות בסיסית להתפלל לבוראו. ואמנם, המחוקק מצא להקפיד על כיבודה של זכות זו בסעיף 20(ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, הקובע לאמור: "עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצרכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד".נ
מובן וברור לדעתנו כי מעביד השולל מעובד שלא כדין את זכותו להתפלל בהתאם לדרישות דתו עובר לא רק על הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, אלא גם על הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, האוסרות להפלות עובד מחמת דתו (לפרשות קודמות שבהם הגן בית דין זה על זכותו של עובד שלא להיות מופלה מחמת מצוות דתו ראו: עב (ת"א) 4785/02 כשני נ' עיריית רעננה (פסק דינה של כב' השופטת נטע רות, 15.7.02); עע (ב"ש) 1777/09 עובד נ' לם ריסרץ' בע"מ (פסק דינו של כב' השופט אילן סופר, 15.5.01)).
לאחר בחינת מסכת הראיות שהוצגה בפנינו על ידי הצדדים, הגענו למסקנה שהבקשה שהופנתה אל התובע להגיע למשמרת בשעה 07:00 בבוקר לא מנעה ממנו בשום צורה ואופן למלא את מצוות תפילת השחרית. על כן, ממילא אין בסיס לטענתו שעצם העלאת הדרישה היוותה בהפליה אסורה. להלן הדרך שבה הגענו למסקנה זו:
ראשית בשיחה שבין התובע לנתבע שהתקיימה ביום 22.9.11 (השיחה הוקלטה על ידי התובע ותמלילה צורף לכתב התביעה ת/5) מודה התובע עצמו שאין מניעה דתית מבחינתו להתפלל לעיתים בבוקר ב"תפילת יחיד". התובע אמנם טוען שזה לא היה ריאלי מבחינתו להתפלל "תפילת יחיד" בתחילת המשמרת בבניין בפנקס (מאחר ושירותיו נדרשים על ידי דיירי הבניין) אך לא מצאנו כל הסבר מדוע לא יכול היה להתחיל בתפילה בשעה 06:29, עם זריחת השמש, ולהתפלל עד השעה 07:00 עם תחילת המשמרת. ודאי שלא מצאנו כל בסיס לטענת התובע, כי השעה המוקדמת ביותר שבה יכול היה להגיע למשמרת היתה 08:00, כפי שטען בכתב תביעתו. זאת ועוד, בעדותו בפנינו טען התובע, בסתירה לאמור בכתב תביעתו לעיל, שאמר לנתבע שיוכל להגיע רק ב"שבע וחצי או שמונה" (עמ' 6 ש' 13 לפרוטוקול), דהיינו אף התובע הודה שיכול היה להגיע לעבודה בשעה מוקדמת יותר מזו שטען לה בכתב תביעתו;
שנית העד מטעם התובע, השכן שומר המצוות מר יצחק גיברלטר, העיד בעצמו שיש מספר בתי כנסת בסמיכות לבנין ברחוב פנקס, שבהם ניתן להתפלל גם במניין בשעה 06:30, האחד ברחוב ויצמן והשני ברחוב סמאץ והשלישי בית כנסת בשם אחד משה (עמ' 12 ש' 17, כן ראו לעניין זמני התפילה במניין סמוך לבניין ברחוב פנקס גם את התדפיס מהאינטרנט שהגיש לנו התובע עצמו, ת/17 לאסופת המסמכים שהגיש ביום 2.9.12). התובע בחקירתו הנגדית הודה שהוא מכיר את בתי הכנסת הממוקמים בסביבת הבניין ברחוב פנקס (עמ' 7 ש' 24) אך נמנע מלתת הסבר כלשהו מדוע לא התפלל באותם המניינים, באופן שהיה מאפשר לו להגיע לעבודה בשעה 07:00, או לכל המאוחר כמה דקות אחרי שעה זו;
שלישית התובע עצמו מודה בסיכומיו (ראו בסעיף ג' א') שניתן לשיטתו מבחינתו הלכתית להתחיל בתפילת שחרית כ- 20 דקות לפני הנץ החמה "וכך להגיע לתפילת שמונה עשרה בדיוק בשעת הנץ החמה". דהיינו, אף לפי התובע עצמו – ובשים לב להודאת התובע בסיכומיו ששעת הנץ החמה באותו היום היתה 06:29 – לא הייתה כל מניעה שיתחיל בתפילה כבר ב- 06:10 לערך, וכך יכול היה גם להתפלל וגם להגיע למשמרת בזמן;
רביעית מר גיברלטר הוסיף והעיד שגם בימים אלה מועסק בבניין, גם במשמרות הבוקר, שומר שהוא אדם שומר מצוות (עמ' 12 ש' 28). ומדוע אותו שומר יכול גם להתפלל בבוקר וגם להגיע למשמרת הבוקר, ואילו התובע לא? חיפשנו בחומר הראיות הסבר כלשהו לכך, ולא מצאנו;
וחמישית לפי עדות הנתבע, אותה מצאנו כאמינה, אין מניעה עקרונית שהשומרים יעשו הפסקה במהלך עבודתם וילכו להתפלל בשקט, למשל במקלט הבניין (עמ' 16 ש' 14), כפי שעושים בפועל שומרים דתיים רבים. בקשר לכך, לא התעלמנו מטענת התובע לפיה להערכתו נוכח דרישות התפקיד לא יכול היה לעשות הפסקה ארוכה במידה מספקת לצורך תפילה שלא תהיה מופרעת, כנדרש וכמתחייב מדרישות הדת. ברם, אפילו היינו משתכנעים מטענתו זו (ואנו לא השתכנענו) הרי שכאמור לעיל, לא הייתה כל מניעה שהתובע יתפלל קודם לתחילת עבודתו בשעה 07:00.
נוכח כל האמור, נדחית התביעה שבפנינו למתן סעדים בגין הפלייה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
בשולי הדברים, נבקש להתייחס למחלוקת שבין הצדדים בשאלת מידת "הגמישות" שגילה התובע בכל הקשור לשעות עבודתו. התובע טען שכבר בראיון העבודה ביקש להיות מוצב במשמרות צהריים, אך יחד עם זאת הסכים ל"התגמש" בהתאם לדרישות המעביד. מנגד, טען המעביד בתוקף שכבר מתחילת עבודת התובע התגלה אצלו חוסר גמישות קיצוני וחוסר קולגיאליות, שהתבטא בין היתר בחוסר נכונות להחליף חברים לעבודה במשמרות בוקר בעת הצורך. עלינו להודות שבנקודה זאת, על פי מכלול הראיות שבפנינו, ועל אף שלא התעלמנו מכך שהוכח בפנינו שבמהלך שלושת חודשי עבודתו הסכים התובע פעמיים להגיע למשמרת בשעה 07:00 (במהלך חודש יולי) השתכנענו שהתובע לא התאים עצמו במידה המספקת לדרישות התפקיד בהקשר זה, ובכלל. בעניין זה התרשמנו במיוחד מעדותו של מר בנימין מזרחי, שעבד ביחד עם התובע בבניין ברחוב פנקס. מ"כתב העדות וההצהרה" עליו חתם מר מזרחי (צורף כנספח ה' לכתב התביעה) ומעדותו בפנינו (עמ' 17 ש' 24 ואילך) התרשמנו שהתובע איחר לא פעם למשמרתו, לא קיים את נהלי העבודה והתנהג לא פעם בעיקשות ובחוסר קולגיאליות. השתכנענו שאלה היו פני הדברים לכל אורך תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, אך במיוחד בתקופה האחרונה. מבחינה זאת, השתכנענו שסירובו של התובע להגיע למשמרת בשעה 07:00 היה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל", והביא לפיטוריו, ואין לא לתובע להלין בעניין זה אלא על עצמו. זאת ועוד, השתכנענו שאף לאחר פיטוריו נעשו נסיונות שונים מצד הנתבעים להביא לפתרון שיאפשר החזרת התובע לעבודתו, אך התובע גם בשלב זה לא גילה כל גמישות, ודומה שכבר בעת הזו לא ממש חיפש פתרון שיאפשר לו לחזור לעבודה, להבדיל מנסיון (שלא צלח) לאסוף ראיות שיעזרו לו בהוכחת תביעתו שהונחה בפנינו בסמוך לאחר מכן.
בטרם נחתום, נציין שלא נעלמה מאיתנו טענת התובע שפיטוריו נעשו בלא שניתנה לו זכות השימוע כנדרש על פי דין. מעיון בכתב התביעה (כמו גם בסיכומים המפורטים שהגיש התובע) עולה שהתובע לא ביקש מאיתנו לפסוק לו פיצוי כספי כלשהו בגין הפגיעה הנטענת בזכות השימוע שלו. מאחר ועל פי ההלכה הפסוקה איננו מוסמכים לפסוק לתובע סעד אותו לא ביקש, איננו רואים מקום לקיים דיון מפורט בטענות שהועלו בפנינו לכאן ולכאן בשאלה האם ניתנה לתובע זכות השימוע, אם לאו. יחד עם זאת, נעיר שעל פי התרשמותנו וממכלול הראיות שהוצגו בפנינו, דומה שהנתבעים אכן לא עמדו בחובתם לתת לתובע זכות שימוע מלאה בטרם פוטר. בנסיבות אלה, ועל מנת לאפשר בכל זאת פיצוי מסוים לתובע על הפגיעה בזכותו זו, לא נעשה צו להוצאות לחובתו, על אף דחיית התביעה.
סוף דבר, התביעה נדחית על כל ראשיה. כל צד יישא בהוצאותיו.
על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 ימים ממועד קבלתו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זניחת עובד

  2. אמצאה של עובד

  3. הפרת הסכם עובד

  4. הגדרת עובד עצמאי

  5. התפטרות עובד נכה

  6. התפטרות עובד קבלן

  7. זכות עיכבון לעובד

  8. התפטרות עובד שעתי

  9. בירור ניהולי לעובד

  10. התפטרות מצד העובד

  11. הסכם אופציה לעובד

  12. חוזה אספקת עובדים

  13. אי החזרת עובד לעבודה

  14. העברת זכויות עובדים

  15. זכות העובדים להתאגד

  16. התפטרות עובד מכירות

  17. התפטרות עובד ניקיון

  18. אי הסכמת העובד להעברה

  19. חובת תום הלב של עובד

  20. הסכם אופציות לעובדים

  21. התפטרות ביוזמת העובד

  22. חלוקת רווחים לעובדים

  23. התפטרות עובד פיצויים

  24. אגודת מים זכויות עובדים

  25. חוזה העסקה לעובד זמני

  26. התפטרות קבלת עובד אחר

  27. זכויות עובדי בתי זיקוק

  28. אישור העסקה לעובד הוראה

  29. הסכם קיבוצי עובדי מטבח

  30. התפטרות עובד האשמת שווא

  31. חובת דיווח עובד סוציאלי

  32. אחריות על התחשמלות של עובד

  33. אי תשלום זכויות סוציאליות

  34. חובת רישום נוכחות עובדים

  35. הגדרת "עובד" בביטוח לאומי

  36. אי רישום תקבול על ידי עובד

  37. אישור דירקטוריון לפטר עובד

  38. ביטול העברת עובד לתפקיד אחר

  39. אי הודעה לעובד על תנאי עבודתו

  40. זכות עיון בתיק אישי של עובד

  41. התפטרות עובד עקב האשמת שווא

  42. בקשה להחלפת עובד רשם הקבלנים

  43. אחריות מוגברת בין חברה לעובדיה

  44. אחריות מעביד לרשלנות עובד צד ג

  45. אחריות מעסיק לתאונת דרכים של עובד

  46. הסכם קיבוצי הסתדרות העובדים הלאומית

  47. התפטרות עובד בגין הרעה בתנאי העסקתו

  48. זכויות עובדים בעלי מוגבלויות בתעסוקה

  49. אחריות לנזקים שנגרמו ע''י עובדי ניקיון

  50. הסכם קיבוצי איגוד העובדים הסוציאליים

  51. הסכם קיבוצי הסתדרות העובדים הכללית החדשה

  52. הסכם קיבוצי סטודנטים עובדי המגזר הציבורי

  53. האם פעל הנתבע לקידום עסקים אחרים שאינם עסקי התובעים

  54. טענת הגנה של המעסיק כי לא היה "המעסיק בפועל" של העובד

  55. האם דרישה מעובד להגיע לעבודה בשעה 07:00 בבוקר לגיטימית וסבירה ?

  56. האם בוטח במסגרת עבודתו כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי ?

  57. תוך כדי ניסיון לפתוח את הברגים במלגזה עף בורג אחד ופגע בעובד - האם תאונת דרכים ?

  58. לטענת העובד בפועל יציאה להפסקה רציפה היתה בגדר משימה בלתי אפשרית ולפיכך הוא זכאי לגמול עבודה נוספות

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון