האם חוזה שהוכן לצורך התקשרות מחייב או שמא מדובר בטיוטא בלבד

האם חוזה שהוכן לצורך ההתקשרות ביניהם מחייב או שמא מדובר בטיוטה בלבד שהצדדים לא הגיעו להסכמה עליה (להלן: החוזה).


לטענת התובע הוא פוטר שלא כדין , בהעדר שימוע. במהלך עבודתו לא שולמו לו זכויות להן היה זכאי מכוח החוזה בין הצדדים ובפרט לא בוצעו עבורו הפרשות לביטוח מנהלים ולאובדן כושר עבודה, כנדרש. כמו כן לא שולם לו שכר העבודה עד תום תקופת עבודתו, ובפרט עבור חודש נובמבר 2011, וכך גם תשלום חלף הודעת מוקדמת של 60 יום, כפי שנקבע בחוזה.
עוד טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין העדר שימוע ועוגמת נפש וכן בשל העובדה, שהרכב שהיה זכאי לו, נלקח ממנו בתקופת ההודעה המוקדמת וכך גם מכשיר הטלפון הנייד.
לטענת התובע יש להרים מסך בין מר ארד לבין הנתבעת 1 הואיל והיה עירוב ו/או הברחת נכסים על ידו מנכסי הנתבעת 1.
לטענת הנתבעים החוזה לא נחתם הואיל ולא הייתה הסכמה על תנאיו. לנוכח זאת לא ניתן להיאחז בחלקים ממנו שנוחים לתובע. זמן מה לאחר תחילת עבודתו של התובע הגיע מר ארד למסקנה כי הוא אינו מתאים לתפקיד שלו נשכר. לנוכח זאת עבר לשמש למעשה, כפקיד במשרדו של מר ארד. חרף זאת ובשל יחסי החברות שהיו בין הצדדים לא הופחת שכרו והנתבעים המשיכו להעמיד לו רכב ופלאפון, ולשלם לו שכר כסמנכ"ל. בכל אופן התובע ידע כי מר ארד אינו מרוצה מתפקודו וזה האחרון הודיעו כבר ביום 1.10.11 על פיטוריו.
יחד עם זאת ולבקשת התובע ניתנה לו אפשרות להמשיך לעבוד כדי שימצא עבודה חילופית. כשנקפו הימים ועבודה חילופית לא נמצאה, הודיע מר ארד לתובע על סיום עבודתו ביום 21.11.11. שכרו של התובע שולם עבור חודש נובמבר בהתאם לימי עבודתו. כיון שהודע לו, כאמור, כבר בחודש אוקטובר על סיום עבודתו, ממילא קיבל הודעה מוקדמת ארוכה מזו לה היה זכאי על פי דין.
באשר לשימוע הרי שבנסיבות ההיכרות והחברות שהייתה בין התובע לבין מר ארד, וכדי לא לפגוע בתובע, ומאחר והתובע ידע את סיבת פיטוריו, הרי שנערך לו שימוע שהתאים לנסיבות ולקשר בין הצדדים.
באשר לביטוח המנהלים ואובדן כושר עבודה, הרי שלאלה לא היה התובע זכאי.
עוד טענו הנתבעים כי אין בסיס לטענה לפיה יש להרים מסך בין נתבעת 1 שהייתה מעסיקתו של התובע לבין מר ארד - הנתבע מס' 2.
לפנינו העידו התובע מר רועי וינר ואביו רפי וינר. מנגד העידו מר אלי חסין, מר ניסים בן נון, עו"ד קרן בר יהודה, הנתבע מס' 2 מר שרון ארד, ואשתו גב' חגית ארד. מיד לאחר פרשת ההוכחות, סיכמו באי כוח הצדדים בעל פה.


הכרעה


מהעדויות אכן עולה כי ההתקשרות בין התובע לנתבעים יסודה בהיכרות שהייתה בין מר ארד ובין התובע ואביו (וראה בין היתר פרוט' עמ' 25 ש' 19- 28). עוד עולה כי התובע התקבל לתפקיד סמנכ"ל שיווק ומר ארד לא היה מרוצה מעבודתו זו. אכן לאחר פרק זמן מסוים שונה אופי והיקף עבודתו. יחד עם זאת לא נפגע שכרו, וממילא זכאי היה התובע לאותם תנאי שכר, כפי שזכאי היה להם עוד קודם לכן. שכרו של התובע עמד על סך של 7,000 ₪ נטו (פרוט' עמ' 24 ש' 2) שהם 7,997 ₪ ברוטו (כתב ההגנה המתוקן ס' 59) וכמו כן היה זכאי לרכב ולטלפון נייד.
באשר לחוזה ההתקשרות הרי שאין חולק כי חוזה כזה נערך על ידי עוה"ד קרן בר יהודה. לתובע הועבר עותק מהחוזה והתנאים שפורטו בו היו למעשה בגדר הצעה שהועברה לו, כפי שהעיד מר ארד (פרוט' עמ' 22 ש' 27-29, עמ' 23 ש' 3- 4, ושם ש' 21-20, עמ' 27 ש' 12-11). הלכה למעשה החל התובע לעבוד מיד לאחר מכן.
לטענת התובע החוזה נחתם ולא נותר בידיו עותק הימנו. לטענת הנתבעים לא נחתם החוזה הואיל ובתחילה לא הסכים התובע לגובה השכר. חתימת החוזה התעכבה ובמהלך תקופת העיכוב סבר מר ארד כי יכולותיו של התובע, לבצע את התפקיד, אינן כפי שסבר בתחילה ולכן ביכר שלא לחתום על החוזה (פרוט' עמ' 23 ש' 3-11).
בעניין זה אנו מעדיפים את טענת התובע. לדידנו השאלה האם החוזה נחתם או לא אינה מכרעת. הצדדים התקשרו ביחסי עובד ומעביד שביסודם כידוע עומד חוזה העבודה. פרטיו של חוזה העבודה כאן, היו אפוא בהתאם להצעה של הנתבעים, שהועברה לתובע ושפרטיה מפורטים בטיוטה שהוכנה על ידי באת כוחם. אכן חלוקים היו הצדדים, בתחילה, באשר לגובה השכר. בסופו של דבר הוסכם על שכר ששולם בפועל 7,000 ₪ נטו. כן הועמד לו רכב וטלפון כאמור בחוזה ואף הייתה תקופת ניסיון של 3 חודשים בתחילה כפי שהעיד מר ארד (פרוט' עמ' 24 ש' 3).
באשר לשאר התנאים שהופיעו בחוזה שהוכן על ידי באת כוח הנתבעת ושעל תנאיהם לא הייתה למעשה מחלוקת בין הצדדים, הייתה אפוא הסכמה והם מהווים תנאים מוסכמים ומחייבים, אף אם לא הייתה חתימה פורמלית על החוזה. בעבודתו של התובע ובתשלום השכר לו הסכים התובע, נעשה למעשה הקיבול של ההצעה, והחוזה נכרת (אף אם לא הייתה חתימה עליו).
אם כן תנאיו של החוזה, שלא הייתה מחלוקת שהוא זה שהוכן בסמוך לתחילת עבודתו של התובע, הם אלה שמחייבים את הצדדים מכוח התנהגותם. לנוכח זאת עלינו לבדוק את זכויותיו של התובע על יסוד האמור בחוזה, שיהווה ראיה לתוכן ההסכמות (בין אם נחתם ובין אם לאו). נציין כי אף לעובדים אחרים שעבדו אצל מר ארד, היה חוזה עבודה שהוכן על ידי באת כוחו כפי שהעידה עו"ד קרן בר יהודה וכפי שאישר מר ארד (פרוט' עמ' 22 ש' 15).
עוד עולה כי מר ארד לא היה מרוצה מעבודתו של התובע והעיר לו על כך. אף לשיטת מר ארד לפיה בתחילת חודש אוקטובר הודיע לתובע על הכוונה לסיים את עבודתו, לא הייתה הודעה ברורה על סיום יחסי העבודה (פרוט' עמ' 26 ש' 6-8). אותה שעה, כך התרשמנו, הייתה כוונה להמשיך להעסיק את התובע עד שימצא עבודה אחרת (וכן ראה פרוט' עמ' 27 ש' 9-10).
מר ארד למעשה, ביכר שלא לסיים באופן ברור את עבודתו של התובע כבר בחודש אוקטובר מטעמים לבר עסקים – ההיכרות והחברות שהייתה עם התובע ובפרט עם אביו. מטעם זה אף לא נערך במקרה זה שימוע על פי כל הכללים שנקבעו בפסיקה.
באשר להודעה המוקדמת הרי שהודעה מוקדמת צריכה להינתן כדי לאפשר לעובד למצוא עבודה חלופית ולהתארגן בהתאם. הואיל והדברים שנאמרו לתובע על ידי מר ארד בחודש אוקטובר לא קבעו מועד מדויק לסיום העבודה הרי שאין לראותה כהודעת פיטורים ואין למנות את תקופת ההודעה המוקדמת מיום 1.10.11 כפי שטען הנתבע. לנוכח זאת ההודעה שקיבל התובע ביום 21.11.11 על סיום עבודתו על אתר, מהווה למעשה את הודעת הפיטורים.
זכאות התובע להודעה מוקדמת צריכה להיגזר אפוא מתוך החוזה. בחוזה נקבע כי תקופת ההודעה המוקדמת הינה בת 60 יום. הודעה כאמור לא ניתנה אפוא, והתובע זכאי לקבל פיצוי חלף ההודעה המוקדמת הנקובה בחוזה העבודה עבור 60 יום שהם שני חודשי שכר. זה עומד על סך 7,977 ₪ – דהיינו סך של 15,954 ₪.
באשר לרכב בתקופת ההודעה המוקדמת וכך גם לטלפון הנייד הרי שמדובר בתנאים ובזכויות שניתנו לתובע לצורך ביצוע עבודתו. דבר זה עולה מפורשות מהאמור בסעיף 11 לחוזה בו נכתב כי הרכב מועמד לרשות העובד לצורך עבודתו. בסעיף 12 לחוזה נכתב כי העובד מתחייב להשיב את הטלפון הנייד, מיד עם סיום עבודתו ולא יאוחר מהיום האחרון לעבודתו בפועל. הואיל ולא נדרש לבצע עבודה מיום 21.11.11 ואילך, לא זכאי היה להחזיק ברכב ואף לא בטלפון הנייד בתקופה זו. ממילא הוא אינו זכאי לפיצוי, בשל כך שנדרש להחזיר את הטלפון הנייד ואת הרכב.
באשר לאובדן כושר עבודה, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בגין אי התשלום ולמעשה לא אירע לו אובדן כושר עבודה וממילא אין מקום לפסוק לו כיום בדיעבד פיצוי בגין רכיב זה.
באשר לביטוח המנהלים, הרי שבהתאם לחוזה זכאי היה התובע להפרשות בשיעור 5% כדמי גמולים חלק מעביד ועוד 8.333% כפיצוי פיטורים שאלה נגזרים מהמשכורת. את ההפרשות יש לבצע, על פי סעיף 13.1 לחוזה, לאחר שלושה חודשי ניסיון.

הנתבעת לא ביצעה הפרשות כאמור, ולכן יש לפסוק לתובע פיצוי שנגזר מגובה השכר בסך 7,977 ₪ כפול דמי גמולים חלק מעביד להם היה זכאי בשיעור 13.333%, כפול 5.5 חודשים (שהרי אין מקום להפריש לפי החוזה בתקופת הניסיון) – סה"כ 5850 ₪.


באשר לחופשה התובע הודה כי במהלך תקופת עבודתו הוא נעדר במשך 7 ימים בגין ניתוח שעבר אביו בכיס המרה ושלושה ימים נוספים לרגל לידת בתו (פרוט' עמ' 8 ש' 5). אין חולק כי הנתבעת לא ניהלה למעשה פנקס חופשה כדבעי. נטל ההוכחה בעניין החופשה רובץ לפתחה של הנתבעת. יחד עם זאת במקרה זה זכאותו של התובע בהתאם לחוזה הינה על פי דין, כאמור בסעיף 7 לחוזה. התובע עבד 8 וחצי חודשים ומימש כאמור 9 ימי חופשה שעולים על מספר ימי החופשה להם היה זכאי על פי דין. ממילא לא זכאי התובע לפדיון חופשה הואיל ומימש כאמור את כל ימי החופשה להם היה זכאי.
כאמור התובע קיבל למעשה את ההודעה על סיום עבודתו ביום 21.11.11. התובע קיבל תשלום ביחס לחודש נובמבר בסך 4,900 ₪. התובע היה עובד חודשי והוא עבד אפוא בחודש נובמבר שני שליש מהחודש, וממילא זכאי היה לתשלום יחסי כנגזרת של השכר המלא שעמד כאמור על סך של 7,977 ₪ –דהיינו 5264 ₪. לתובע שולם סכום של 4,900 ₪ ונותרה אפוא יתרה לזכותו בסך 365 ₪ עבור שכר עבודה של חודש נובמבר 2011.
באשר לשימוע הרי שבעניין זה טען התובע כי לא נערך לו שימוע כנדרש; הוא לא הוזמן בכתב, לא ניתנה לו הזדמנות להביא עו"ד, לא נכתב לו מה טענו כלפיו, לא אפשרו לו לעיין בחומר הרלבנטי לפיטוריו, לא ניתן לו זמן מספיק להכין את טיעוניו, לא אפשרו לו לשטוח את טענותיו ולהביא את נסיבותיו האישיות ולא נערך פרוטוקול של ישיבת השימוע. מנגד טענו הנתבעים כאמור כי התובע ידע את הטענות כנגדו ואלה נאמרו לו פעמים רבות.
כיון שמדובר בחברה קטנה (נתבעת 1) ולנוכח ההיכרות החברית הקרובה בין התובע למר ארד, הרי שלא היה מקום לנקוט בשימוע פורמלי כנדרש על פי כל הכללים שנתגבשו בפסיקה ושמתאים לארגון בעל אופי שונה. בעניין זה נאמר כי ההלכה בעניין השימוע הינה פרי הפסיקה והיא התגבשה באופן שמאפשר גמישות מתאימה לנסיבות מיוחדות ומשתנות. מטרת השימוע הינה לתת לעובד שעשוי להיפגע מההחלטה הזדמנות ראויה להתגונן. אין חולק כי כשמדובר בחברה קטנה מאוד, בה מספר מועט של עובדים, וכאשר ניתן משוב קבוע על עבודתו של עובד, אין מקום לשימוע במתכונת שנעשית בארגונים גדולים, שבהם יש להקפיד על עריכת שימוע פורמלי, לפי הכללים שנקבעו בפסיקה.
יחד עם זאת התכלית של השימוע היא עיקר ולא הצורה. השימוע נועד לתת לעובד הזדמנות להביא את דברו באופן מלא כדי שטענותיו יישקלו בטרם קבלת ההחלטה. במקרה זה, לנוכח העובדה שבין התובע למר ארד, שעבד במשרד הסמוך לו, היה קשר יום יומי קבוע שכלל היזון חוזר (משוב), יש מקום לומר כי דרישות השימוע יכולות לעתים להתמלא אף מבלי שקוימו כל כללי הטקס, בצורה הפורמלית הנדרשת, כנהוג בארגונים בעלי אופי אחר. יחד עם זאת, במקרה זה אף שהתובע כנראה השכיל להבין שמר ארד אינו מרוצה מעבודתו, היה מקום שייערך שימוע בצורה ברורה כדי שהתובע יוכל להסביר ולפייס בדברים את מר ארד, או לתקן את התנהלותו.
לנוכח האמור הואיל והשימוע לא קוים באופן מספק, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי אך זה ייקבע בין היתר כנגזרת של היקף ההפרה של חובת השימוע, של תקופת העבודה ושל גובה השכר. בנסיבות אלה אנו פוסקים לתובע בהתייחס לרכיב זה, פיצוי בסך 4,000 ₪.
באשר לעוגמת נפש הרי שלא מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצוי ברכיב זה. אכן בכל התקשרות שנקטעת באיבה יש עוגמת נפש לשני הצדדים. התרשמנו כי מר ארד אכן ביקש לסייע לתובע, שהיה מחוסר עבודה, בעיקר בשל חברותו עם אביו של התובע. בחירת התובע לתפקיד נעשתה על יסוד חברות זו, כשהמטרה להיטיב עם התובע, אך זה לא ענה לציפיות שהיו למר ארד. לא ברור אם ניתן היה לענות על ציפיות אלה והאם פעילות החברה יכולה הייתה להיות שונה, אילו היה עובד אחר מבצע את העבודה. בכל אופן ניכר שלשני הצדדים נגרמה עוגמת נפש ואין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
מהראיות עולה כי ציוד שהיה שייך לחברה (מסכי פלזמה) נמכר והכספים הועברו לחברות אחרות שבשליטת מר ארד כפי שהעיד מר ניסים בן נון (פרוט' עמ' 31 ש' 13-19).
עוד עולה כי עובדים שעבדו לטובת פעילות החברה קיבלו שכר מחברות אחרות של מר ארד. מר ניסים בן נון עסק בין היתר בענייני הנתבעת אך קיבל את שכרו מחברה אחרת (ראה עדות מר ארד, פרוט' עמ' 28 ש' 10-9, וכן בעמ' 26 ש' 23-25, וכן עדותו של ניסים בן נון, פרוט' עמ' 29 ש' 32-31). הוא הדין באשר לגב' ספיר (פרוט' עמ' 28 ש' 15-17), אשת התובע גב' חגית ארד (פרוט' עמ' 30 ש' 5-6) וכן לגב' סיוון לוי (פרוט' עמ' 28 ש' 15-17).
מר ארד הודה למעשה כי עובדים בחברות אחרות שבשליטתו, שמקבלים את שכרם מהן, עבדו בפועל עבור נתבעת 1 ומר ארד. מר ארד אף מודה שלא הקפיד להבדיל בין החברות השונות שהוא מנהל: "בעסקים עצמם אני לא מפריד את כולם אני משתמש בכולם לאותו צורך" (פרוט' עמ' 25 ש' 10-9 וכן פרוט' עמ' 28 ש' 12-14). כך העיד גם מר בן נון (פרוט' עמ' 33 ש' 31-28).
נראה אפוא שמדובר בערבוב נכסים בין החברות עליהן שלט מר ארד, המצדיק הרמת מסך. מר ארד לא הקפיד להפריד בין פעילות החברות שבשליטתו, ולכן הוא אינו זכאי להגנה שיש לבעלי מניות מפני הרמת מסך. לנוכח זאת אנו קובעים כי יש להרים מסך ויש לחייב את הנתבעים 2-1 ביחד ולחוד בחיובים המפורטים לעיל.
סוף דבר – הנתבעים 2-1 ביחד ולחוד ישלמו לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא להם פסק הדין את הסכומים הבאים:

א. הפרשי שכר לחודש נובמבר 2011 בסך 465 ₪.
ב. תשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 15,954 ₪.
ג. פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים בסך 5,850 ₪.
ד. פיצוי בגין אי עריכת שימוע כנדרש בסך 4,000 ₪.
ה. הוצאות משפט בסך 4000 ₪.

כל הסכומים הנ"ל בס"ק א-ד' יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.12.11 ועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה גבס

  2. חוזי הפצה

  3. חוזה השמה

  4. חוזה גנרי

  5. חוזה ארעי

  6. חוזה זמני

  7. ביול חוזה

  8. חוזה החלפה

  9. איבוד חוזה

  10. הכשלת חוזה

  11. חוזה אזרחי

  12. חוזה השקעה

  13. חוזים בסין

  14. אובדן חוזה

  15. חוזה הקצאה

  16. חוזה הפעלה

  17. חוזה ויתור

  18. חוזה אמנים

  19. חוזה אמרגן

  20. חוזה הדרכה

  21. חוזה זיווג

  22. חוזה הדברה

  23. זניחת חוזה

  24. חוזה גינון

  25. חוזה איטום

  26. חוזי אגודות

  27. חוזה חשמלאי

  28. חוזה דרקוני

  29. חוזה זוגיות

  30. חוזה גרפיקה

  31. חוזה אופציה

  32. חוזה ברוסית

  33. חוזה זמן אמת

  34. חוזה ועד בית

  35. חוזה בכתב יד

  36. חוזה חד צדדי

  37. חוזה אפרופים

  38. חוזה בשפה זרה

  39. חוזה הפרוגרמה

  40. חוזה התיישבות

  41. חוזה הפסד יתר

  42. חוזה בלתי שפיט

  43. חוזה דייר משנה

  44. חוזה בלתי חוזר

  45. חובת צירוף חוזה

  46. חוזה חלוקת רכוש

  47. חוזה החלפת דייר

  48. חוזה בלתי מוסרי

  49. חוזה דיני עסקים

  50. חוזה אחזקת גינה

  51. חוזה הפצה דוגמא

  52. חוזה ביחד ולחוד

  53. חוזה הפקת אירוע

  54. חוזה אחזקת מבנים

  55. חוזה הפעלת מכונה

  56. חוזה גנים פרטיים

  57. חוזה התקנת דלתות

  58. חוזה אישי בהוראה

  59. תנאים לקיום חוזה

  60. חוזה הוצאת ספרים

  61. חוזה דייר לא מוגן

  62. חוזה להפעלת חניון

  63. חוזה הרשמה גן פרטי

  64. הארכת חוזה אוטומטי

  65. חוזה אישי אופק חדש

  66. תוספת לחוזה בכתב יד

  67. סעיף 59 לחוק החוזים

  68. חוזה לטובת אדם שלישי

  69. חוזה אישי בשירות המדינה

  70. הפרת סעיף 39 לחוק החוזים

  71. הסכם קיבוצי או חוזה אישי

  72. חוזה בכירים במגזר הציבורי

  73. אינטרס ההסתמכות דיני חוזים

  74. השלמת פרטים בחוזה לפי נוהג

  75. אומד דעתם של הצדדים פירוש חוזה

  76. חוזה על תנאי לבצע את העבודה תוך 4 חודשים

  77. האם חוזה שהוכן לצורך התקשרות מחייב או שמא מדובר בטיוטא בלבד ?

  78. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון