האם נרכשה החלקה מהאב לפני מותו ולפיכך לא היתה חלק מעזבונו

האם רכש המערער את החלקה מאביו לפני מותו, ולפיכך לא היתה חלק מעזבונו של האב, ואחיו לא ירשו אותה.

רקע עובדתי
2. החלקה רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שמו של המנוח (כך בפנקס הזכויות בטאבו) שהוא אביהם של הצדדים (להלן- "האב המנוח" או – "המנוח" בהתאמה) אשר הלך לעולמו, לפני כ-20 שנים, בשנת 1994. המנוח לא הותיר אחריו צוואה.
למנוח היו שמונה בנים, ארבעה מהם הלכו לעולמם, והתביעה הוגשה נגד עיזבונם (נתבעים 1-4). שלושה אחים נוספים הם נתבעים 5-7. המחלוקת היא בין התובע לבין נתבעים 6 ו-7. אף המדינה (רשם המקרקעין) נתבעה, אולם ניתן פסק דין ביום 6/7/12, בו הורתי על מחיקתה מהתובענה.

3. למנוח היו שתי חלקות באדמות הכפר מוצמוץ. האחת בגוש 20313 חלקה 4, שטחה כדונם. והשנייה, שהיא נשוא המחלוקת כאן, ידועה בשם "אל-דהרה" בגוש 20314 חלקה מספר 12, ושטחה שני דונם ורבע (קיימת מחלוקת אם למנוח היתה חלקה נוספת, שמספרה 14).

4. הנתבע 6 (להלן - "חאלד") בנה על החלקה את ביתו בסוף שנות השמונים. לדבריו, בשלב מסוים עבר האב המנוח להתגורר עמו עד למותו. הנתבע 7, זכי (להלן- "זכי"), בנה גם הוא בסוף שנות השמונים בית על החלקה. נבנו על החלקה עוד שני בתים על ידי בניו של הנתבע 3 (להלן- "המנוח מחמוד") שהלך לעולמו ביום 17/2/99. לתובע אין טענה נגד בניו של המנוח מחמוד, מאחר שהבנייה נעשתה, לטענתו, באישורו. את ריבו הוא רב, כאמור, נגד חאלד וזכי.

5. ביום 25/4/12, כעשרים ושלוש שנים לאחר שחלד וזכי ואף בניו של מחמוד המנוח בנו את בתיהם על החלקה, הגיש התובע נגד הנתבעים את תביעתו. בד בבד הגיש התובע בקשה למתן צו זמני, לה נעתרתי ביום 25/4/12 והוריתי, במעמד צד אחד, על איסור בניה והעברת זכויות כלשהן בחלקה. ביום 10/5/12 לאחר שהתקיים הדיון לפני הנתבעים, צמצמתי את הצו כך שלא יחול על תוספת בנייה מעל הקומה הקיימת שחורגת ממעטפת הבית הקיים. התרתי לנתבעים להקים גדר מסביב לביתם.

תמצית גירסת התובע:
6. התובע טען שמלוא הזכויות בחלקה הן שלו. זאת מכח הסכם משנות השבעים בינו לבין האב המנוח, לפיו התחייב האב להעביר לו את החלקה, אם יסלק התובע הלוואה שנטל האב, ושלטענת התובע, האב שעבד את החלקה להבטחת פרעונה. התובע טען כי פרע את החוב ובכך זכה בזכויות הבעלות בחלקה. עוד הוסיף התובע כי הנתבעים חאלד וזכי התחייבו לרכוש ממנו חלקים מהחלקה על מנת לבנות עליהם את ביתם, אך מאחר שלא שילמו את התמורה עד היום, הוא זכאי לסלק ידם מהחלקה ולהרשם כבעלים בה.

7. לטענת התובע בשל מחלות קשות אשר לקה בהן החל משנת 1998, שבגינן אף התעוור, נמנע ממנו לפעול כנגד זכי וחאלד. כיום הוא מתגורר בשכירות בבית שהעביר לבניו, ונבצר ממנו לבנות על החלקה בתים, לו, ולבנים.

תמצית גירסת הנתבעים:
8. הנתבעים 1-3, לא הגיבו לכתב התביעה.
עמאד אגבאריה, יורשה של הנתבעת 4, הודה בשמה כי אין לנתבעת 4 זכויות במקרקעין - וביקש למחוק את התביעה כנגד עזבונה (ככל הנראה הבנות לא ירשו את עזבון האב המנוח).

9. חאלד וזכי, ייצגו תחילה את עצמם והגישו כתב הגנה קצר, בו דחו את כל טענות התובע וטענו כי התובע קיבל את חלקו בעזבון האב המנוח בחלקה 4 בעוד שהם קיבלו את חלקה 12, כל זאת בהסכמת כולם ועל פי הוראותיו של המנוח.
בשלב הסיכומים יוצגו חאלד וזכי ע"י עו"ד זיאד אלשייך אשר הוסיף מספר טענות מקדמיות; העדר סמכות עניינית עקב כך שהתביעה דנה בסכסוך בין אחים על ירושת אביהם המנוח, התיישנות ושיהוי.

10. לגופה של מחלוקת טענו הנתבעים כי טענותיו של התובע הן מסכת שקרים: החלוקה של העזבון היתה, כאמור, מוסכמת והיא נעשתה עוד בימי האב ועל פי הוראותיו. הא-ראיה, בין יתר הראיות, שהם ובני מחמוד המנוח, בנו בחלקה עוד בהיות האב בחיים, ללא התנגדות של התובע או מי מהאחים, ולא נשאר מקום לבניית בית נוסף. ראיה נוספת התומכת, לדעת זכי וחאלד בגירסתם היא שהתובע לא דרש מהם מעולם כספים כלשהם. עוד הסתמכו זכי וחאלד על כך שהתובע לא עמד בנטל השכנוע.

11. זכי וחאלד מסרו, כאמור, כי התובע קיבל את חלקו בחלקה 4 ולא בחלקה 12. כמו כן, לטענתם המוכחשת על ידי התובע, קיבל התובע את חלקה 14, שאף היא היתה שייכת לאב המנוח.

דיון והכרעה

12. אביא כבר כאן את התרשמותי מהגירסה של התובע, וזאת לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי את הראיות בתיק: לדעתי התובע אינו דובר אמת בטיעוניו שהוא קיבל מאביו את החלקה במלואה. גם אם היו אי אלו הסכמות בין האב המנוח לבין התובע, בהסכמת כולם, בין מפורשת ובין בשתיקה, הן לא בוצעו, ונעשו הסדרים אחרים בתוך המשפחה. הראיה, אחת מבין היתר, היא חלוף השנים הרבות, קרוב לארבעים שנה, שבהן לא נקט התובע כל פעולה על מנת לממש את זכותו, לה הוא טוען, וכאשר – וגם זאת לפני שנים רבות – בנו זכי וחאלד את בתיהם על החלקה, בידיעת האב המנוח ובחייו.

משהכללתי אבוא עתה להתייחס בפרטנות לראיות התובע.

מסמכים עליהם הסתמך התובע
13. לגירסת התובע, במהלך שנות השישים נקלע האב המנוח למצוקה כספית ונאלץ לבקש הלוואה בסך 5,000 לירות מאגבאריה תאופיק מחמוד ז"ל (להלן- "המלווה"). לדברי התובע, התחייב האב לפרוע את ההלוואה מההכנסות שיפיק ממכולת שניהל בכפר מוצמוץ, ולצורך זה שעבד את החלקה להבטחת החזר ההלוואה. המלווה הלך לעולמו בשנת 2007 (וראו סיכומי התובע בסעיף 8). לטענת התובע, סיכם האב המנוח עם תאופיק שאם אחד מבניו יפרע את ההלוואה, אותו בן יקבל את הבעלות בחלקה. התובע הציג צילום של הסכם, שכתוב עליו תאריך 15/6/1969 (ת/1ב), ושנחזה כחתום על ידי האב המנוח ועל ידי המלווה תאופיק (להלן "מסמך ההלוואה"). על פי מסמך ההלוואה, אישר המלווה כי הלווה לאב המנוח סך 5,000 ₪, כן נאמר כי האב המנוח ישעבד את החלקה לטובתו, וכי אם מי מבניו של המנוח ייפרע את ההלואה, השיעבוד יוסר, והחלקה תרשם על שמו של הבן.

14. התובע, שהוא יליד 1952, טען כי במהלך שנות השבעים עבד כרצף, השתכר היטב, ולכן הייתה בידו היכולת לפרוע את ההלוואה שנטל האב המנוח, והוא אכן פרע אותה בתשלומים.

15. התובע הציג מסמך בו אישר המלווה את גירסתו. המכתב נחזה כנחתם ביום 30/1/05 בנוכחות עורך הדין מר ג'אנם פהמי (להלן- "אישור ההלוואה"). במסמך זה מסר המלווה כי העביר לאב המנוח סך של 5,000 לירות; האב המנוח התחייב להשיב את כספי ההלוואה מתוך רווחי המכולת; מאחר שהמנוח לא הצליח להחזיר את החוב, הוא העמיד למלווה את החלקה כבטוחה בגין ההלוואה והתחייב לפרוע אותה בעצמו או ע"י התובע. עוד נכתב במסמך כי התובע הוא זה שפרע את כל ההלוואה.

16. התובע צירף לכתב תביעתו המתוקן, ויודגש כי המסמך לא צורף לכתב התביעה הראשון, צילום של מסמך הנושא כותרת "כתב ויתור" אשר רשום עליו תאריך 6/8/75 (נ/ 2א). המסמך נחתם לכאורה ע"י המלווה והמנוח, והוצהר בו כי המנוח והמלווה מעבירים את כל הזכויות בחלקה לידי התובע, ושלאף אחד מילדי המנוח הנוספים לא תיהיה זכות כלשהי בחלקה.

17. התובע צרף לכתב התביעה המתוקן עוד שלושה מסמכים שלא בא זכרם בכתב התביעה המקורי:
המסמך הראשון נעשה, לכאורה, בשנת 1983, כותרתו "הסכם מקרקעי אלדהרה" (להלן- "הסכם אלדהרה") ובו הצהיר המנוח כי התובע, אשר פרע את ההלוואה, זכאי למלוא הזכויות בחלקה (ת/1 נספח ו). שני המסמכים הנוספים, אשר כותרתם "הסכם" (ת/1 נספח ז בתיק המוצגים) נחתמו לכאורה על ידי התובע, המנוח, זכי וחאלד (להלן: -"הסכמי הרכישה"). לפי האחד מהם, שהוא ללא תאריך, רכש חאלד 180 מ"ר בחלקה והתחייב לשלם לתובע תמורתם (הסכום לא צויין). לפי ההסכם השני, שהוא באותו נוסח כמו הראשון, רכש זכי ביום 10/6/88 196 מ"ר לבניית ביתו, והתחייב לשלם לתובע תמורתם (הסכום לא צויין). נכתב בהסכמי הרכישה כי אם זכי וחאלד לא ימלאו את חלקם בהסכם, תשאר החלקה בבעלותו של התובע, אפילו נבנו עליה בתים.
כאמור, הסכמי הרכישה הוצגו לראשונה בישיבה מיום 25/6/13. זכי וחאלד טענו בתוקף כי לא ראו מעולם קודם לכן את "הסכמי הרכישה" (ראו עמ' 5 שורות 18-21 לפרוטוקול). הם טענו כי חתימתם על הסכמים אלו זוייפה. כמו כן טענו כי לא ראו מעולם את הסכם אלדהרה, שלכאורה חתום על ידי האב המנוח, וכי לעמדתם, חתימתו של האב המנוח זוייפה.

18. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים ואת ראיותיהם, אני מעדיפה את גירסת הנתבעים לעניין מסמכי הרכישה ומסמך אלדהרה.

19. מסמכי הרכישה: המערער הסתמך כאמור על מסמכי הרכישה. מהם עלה לכאורה כי עוד בשנת 1988 אשרו זכי וחאלד, את גירסת התובע וכי, לכן, אין להם חלק ונחלה בחלקה 12. דא עקא שנתבעים אלו הגישו חוות דעת של מומחית מטעמם בתחום הגרפולוגיה משפטית, הגב' פנינה אריאלי (להלן- "הגרפולוגית"), לפיה החתימה שלהם על הסכמי הרכישה זויפה. חאלד וזכי העבירו לבדיקת הגרפולוגית ארבעה מסמכים: העתק צילומי של הסכמי הרכישה; העתק צילומי של הסכם אלדהרה והעתק צילום בצבע של הסכם חלוקה, שנעשה ביניהם לבין התובע (וראו נספח לנ/4 – להלן "הסכם החלוקה"). הסכם החלוקה הוגש לנציבות מס הכנסה ומקרקעין ב-7/8/1999. להסכם זה אחזור מאוחר יותר. לטענת זכי וחאלד חתימותיהם הועתקו מהסכם החלוקה להסכמי הרכישה, וחתימת המנוח הועתקה מהסכם אלדהרה להסכם הרכישה.

20. בחוות דעתה מיום 18/10/12 (ת/2 בתיק המוצגים) כתבה הגרפולוגית כי קיימת וודאות מוחלטת בדרגה 1 שחתימתם של זכי, חאלד והאב המנוח על הסכמי הרכישה - זויפה. הגרפולוגית הסבירה, כי אדם אינו מסוגל לשחזר את חתימתו בצורה זהה ומושלמת, כפי שנעשה במקרה זה. לעמדת הגרפולוגית, הזיוף נעשה בשיטת "העתק- הדבק". מהסיבה שהחתימות בשלושת המסמכים זהות בדיוק מוחלט.
עוד מסרה הגרפולוגית כי קיימת אפשרות שחתימתו של האב המנוח על הסכם אלדהרה זוייפה אף היא והועתקה ממסמך אחר, שאין לה את מקורו ולפיכך, וגם משום שהמסמך הוא צילום ולא מקור, אין לה אפשרות לקבוע לעניין זה.

21. בחנתי את חוות דעתה של הגרפולוגית ואת עדותה ושוכנעתי כי החתימות של המנוח ושל זכי וחאלד על פני מסמכי הרכישה זוייפו.

22. זאת ועוד: הגירסה שהיו הסכמים חתומים על ידי זכי וכאלד לא הופיעה בכתב התביעה המקורי. הסכמים אלו "צצו" פתאם בהמשך הישיבות, כאשר התובע טען כי מי שמצאה אותם היא כלתו או בתו. לא מתקבל על הדעת כי התובע, שהיה מיוצג על ידי עורך דין, לא הציג מסמכים אלו לעורך דינו, או למצער לא הציג את הגירסה שהוא מכר לאחיו חלקים מחלקה 12 וכי הם לא שילמו לו את תמורתה. בסעיף ז' לכתב תביעתו טען התובע כי אחיו בנו על פני חלקה 12 מבלי שהיתה להם כל זכות לבנות עליה ומבלי לקבל את הסכמתו. ובסעיף ט' לכתב התביעה נאמר כי "הנתבעים 7,6 אף לא חשבו לפצות ולקנות מהתובע את השטח עליו בנו". ברור שגירסה זו איננה עולה בקנה אחד עם הגירסה המאוחרת יותר לפיה התובע מכר לזכי ולחאלד חלקים מחלקה 12 על מנת לבנות את ביתם.

23. חיזוק לטענת הזיוף מצאתי גם בדברי התובע אשר התחמק מלהשיב לשאלותיו של חאלד בחקירתו ביום 5/11/12 וראו עמודים 14-15 לפרוטוקול שם נאמר:

ש: "אתה טוען שחתמתי לך על מסמך ליד אבא ב88...איפה המקור של המסמך ?"
ת: "המקור אבד לי"
לשאלת בית המשפט: "זה נכון מה שהוא אומר שהחתימה שלך (צ"ל שלו, ש.ש) מזוייפת על המסמך הזה ? "
ת: "לא אני לא יודע שום דבר על זה. אני נכה ולא יודע שום דבר"
ש: "אתה טוען שבתך מצאה את המסמך הזה כמה ימים לפני הדיון היום... מי הילדה שמצאה את זה ?"
הערת בית המשפט:
בית המשפט חוזר אל העד ושואל אותו מספר רב של פעמים והעד מתחמק ועונה לא לעניין.

התובע אינו יודע אם החתימות זוייפו. עולה מדבריו כי הוא עצמו לא זייף, אולם איננו יודע אם אחרים לא עשו כך.

24. לדעתי, לא הצליח התובע להוכיח שאף מסמך אלדהרה הוא מסמך שנחתם על ידי האב. יש לזכור שנטל השכנוע להוכיח אמיתותו של הסכם זה היא על התובע. התובע לא הביא חוות דעת גרפולוגית להוכיח זאת. בהתחשב בכך שהוא, או מי מטעמו, לא הססו לזייף את שני מסמכי הרכישה, וביתר הראיות הנסיבתיות, שייסקרו בהמשך, אינני יכולה להאמין לתובע שמסמך אלדהרה הוא אמיתי.

25. למסמך ההלוואה אחזור מאוחר יותר, שכן יש לבודקו על רקע ראיות נוספות, שאסקור להלן.

הבוררות בין הצדדים והסכם החלוקה
26. זכי הגיש בשנת 1999 תביעה נגד התובע ואחרים, אשר נידונה בבית משפט השלום (ת.א 22821/99). התביעה אוחדה יחד עם ה.פ 15860/99 והועברה בהסכמת הצדדים לבוררות לפני הבורר אגבאריה עבדאלחלים. המחלוקת שהובאה לפני הבורר היתה זכות המעבר בחלקה, הכביש המוביל לבתי המגורים וכן מציאת פתרון לסכסוך שהתגלה בין האחים, בניו של המנוח, לבין חליל מוסטפא (להלן- "מוסטפא") אשר רכש מהתובע חלק בחלקה. פסק הבוררות שקיבל תוקף ביום 25/6/00, קבע כי הבעלות במקרקעין אותה רכש מוסטפא תעבור לחלקה 4:

"הבעלות במקרקעין אשר אגבאריה חליל רכש מאגבאריה עבדאלרחמאן בגוש 20314 חלקה 12 תועבר למקרקעין לגוש 2013 חלקה 4, דהיינו, אגבאריה חליל מקבל לבעלותו והחזקתו את המקרקעין (שבגוש 2013 חלקה 4 אשר מגיעים לאגבאריה עבדאלרחמאן יונס מאביו המנוח יונס".

27. הנתבעים צרפו לפסק הדין את ההסכם לחלוקת החלקה (ראו סעיף 20 לעיל). על ההסכם חתומים ששת ילדי המנוח, וביניהם התובע, זכי וחאלד. התובע הכחיש את חתימתו על ההסכם, אולם טענתו זו נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין. אין ספק כי הסכם זה הוגש למשרדי מיסוי המקרקעין עוד בשנת 1998. מהסכם זה עולה בבירור כי האחים הסכימו ביניהם על חלוקת חלקה 12, אותה ירשו מאביהם. במבוא להסכם נכתב כדלקמן:

"אני (צ"ל אנו, ש.ש) בניו של המנוח יונס עבד אלרחמאן. הסכמנו לחלק את המקרקעין שירשנו מאבינו המנוח יונס עבד אלרחמאן בחלקה 12 גוש 20314 כדלקמן:


הכביש המוסכמת כירושה לכל היורשים ואין זכות לאף יורש למכור את החלק הזה של המקרקעין (הכביש).
ירושתו של האח הקטן זכי במקרקעין הנ"ל היא הבית שלו והגדר שסבב לביתו ועץ שקדים שבתחילת החלקה ועץ זית שלפני הבית של עבד אלחכים..." [הדגשות ש.ש].


עולה ממסמך זה בבירור כי האחים, לרבות התובע, מסכימים כי חלקה 12 היא חלק מעזבון האב המנוח, ומכאן שלא ניתן לקבל את גירסתו של התובע, כי החלקה הוצאה מהעזבון ולו הזכויות הבלעדיות בה.

28. אחזור לבוררות: מהפרוטוקול ופסק הבורר ניתן ללמוד כי התובע מכר את חלקו בחלקה למוסטפא וכי בעקבות תביעתו של זכי הסכים התובע כי מוסטפא יסולק מהחלקה תוך שהתובע התחייב לתת למוסטפא חלקה אחרת (חלקה 4 ) או פיצוי כספי. נראה כי אילו כל הזכויות בחלקה היו של התובע, כפי שטען בתביעה הנוכחית, הוא לא היה מסכים להעביר למוסטפא חלק אחר של מקרקעין או להתחייב לפצותו בפיצוי כספי. יתרה מכך אילו סבר התובע כי זכי אינו בעל זכויות במקרקעין, הרי שהיה מעלה טענותיו כבר בהליכי הבוררות ומבקש לדחות את תביעתו של זכי, שכן לשיטת התובע אין לזכי זכות שבדין להגיש תביעה לסילוקו של מוסטפא מהחלקה בהיותה בבעלות התובע. כמו כן עולה כי התובע העביר את חלקיו בחלקה אשר "מגיעים לאגבאריה עבדאלרחמאן יונס מאביו המנוח" (משמע בירושה) לאגבריה חליל, שרכש אותם ממנו.

29. אדון עתה ב"מסמך ההלואה" וב"כתב הויתור". יש לציין כי המלווה הלך לעולמו לפני המשפט, כך שלא ניתן לאמת את חתימתו על המסמך. בנו, נתן תצהיר לפיו הוא יודע על ההסכם בין אביו לבין אביהם המנוח של הצדדים. אולם הבן לא התייצב במשפט לחקירה, ולפיכך יש להתעלם מתצהירו. התובע לא הביא, כאמור, חוות דעת גרפולוגית שתאשר כי האב המנוח חתם על המסמכים. לא רק זאת אלא גם זאת שבבחינה של כל הראיות, המשקל נוטה בבירור לכך שמסמים אינם אמיתיים, ועל כל פנים, התחייבות האב המנוח להעביר את החלקה על שם התובע, לא קויימה מעולם, והצדדים ויתרו עליה.

30. מאחר שכל המסמכים עליהם מסתמך התובע בטיעוניו שהוא קיבל מאביו המנוח את המקרקעין, נפסלו על ידי כמזוייפים ואו ככאלו שלא הוכח שנערכו על ידי האב המנוח, נשארת טענתו של התובע כי הבעלות במקרקעין הוענקה לו כהתחייבות בעל פה שאין לה כל מסמך בכתב וראו סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969 הקובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

חלקו של התובע בחלקה 12
31. המצב היום בשטח הוא שלא נותרו בחלקה מגרשים לבניה. משמע מכאן שהתובע לא קיבל חלק בחלקה 12. זכי וחאלד מסרו בעדותם, כי על פי הוראות האב, קיבל התובע את חלקו בחלקה 4. התובע טען כי חלקה 4 קטנה יותר, ולא ייתכן כי האב המנוח התכוון ששלושת האחים המחזיקים בחלקה 12 יקבלו יותר. על כך ענו זכי וחאלד בעדותם כי התובע קיבל חלקים גם בחלקה 14. חלקה 14 היתה בזמנו, לטענתם, בבעלות משפחתם. המינהל נטל אותה (ככל הנראה משום שסבר כי היא של נפקדים). האב המנוח פדה אותה מהמינהל ונתן אותה לתובע.
התובע טען כי הוא היה זה שרכש את חלקה 14 מהמינהל ולפיכך אין לראותה כחלק מהעזבון.

32. אינני סבורה שעלי להדרש לסוגיה זו, שכן די בראיות שבתיק על מנת להראות כי התובע הסכים בזמן חייו של האב המנוח לכך ששלושת אחיו יקבלו את החלקה 12 ואילו הוא עם אחים נוספים קיבל את חלקם בחלקה 4. אין בטיעונו של התובע שהוא קיבל פחות מהחלק שקיבלו שלושה אחים בחלקה 12, לעומת מה שהוא קיבל בחלקה 4, כדי לאמת את גירסתו שכל חלקה 12 נרכשה על ידו.

שתיקת התובע - וויתור על זכויותיו:
33. לצורך בניית ביתו של חאלד בסוף שנות ה 80, נטל חאלד משכנתא, והתובע ערב להלוואה (ראו הפרוטוקול מיום 5/11/12 עמ 12 לפרוטוקול שורה 6). גירסתו של התובע היתה שחאלד התחייב לשלם לו את תמורת השטח שנתן לו בחלקה 12 כשיקבל משכנתא. אם גירסתו של התובע היא נכונה, מה מנע ממנו להיפרע על התמורה כאשר חאלד קיבל את כספי המשכנתא?!

34. התובע לא הביא כל הסבר מניח את הדעת מדוע השתהה במשך 20 שנה לאחר שלטענתו לא עמדו האחים בהתחייבותם לשלם לו את התמורה, כמוסכם, לעמדתו, ביניהם. הוא טען כי לא עשה דבר בשל היותו חולה במחלות קשות אשר בעטיין אושפז לתקופות ארוכות. ברם התובע לא הביא חוות דעת רפואית ממנה ניתן ללמוד כי בשל מחלותיו נבצר ממנו לפעול כנגד האחים. יש אף לזכור כי לתובע בנים, שיכלו לעמוד על זכותו של אביהם, מה גם שנטען שלא היה לו ולבניו היכן לבנות, משמע שהסוגיה היתה צריכה להטרידם (גם טענה זו, לפיה לא היה להם היכן לבנות התגלתה כמטעה, שכן התברר כי התובע מתגורר בבית שבנה, ושהעביר אותו על שם בניו, והוא מתגורר בו עתה, כביכול, בשכירות מבניו). זאת ועוד מצבו הרפואי של התובע לא הוטב כך שאין לקבל טענה כי בשל מצבו הרפואי הגיש את התובענה רק עתה.

35. מתקשה אני לקבל את הסברו של התובע וגם לו בדוחק בשל משך התקופה הארוכה- קרוב לארבעה עשורים- שבה לא פעל התובע לרישום זכויותיו. אף האב המנוח לא פעל להעברת הבעלות על שם התובע החל משנת 1975 (השנה בה לכאורה הודה המנוח בחתימתו, לטענת התובע, שהחלקה שייכת רק לתובע) ועד ליום מותו בשנת 1994.

36. לחובת התובע אוסיף את העובדה כי הוא לא הביא לעדות את ילדי אחיו המנוח מחמוד אשר יש בעדותם לשפוך אור לגבי טענת התובע כי לכאורה נתן להם, מבעוד מועד, את הסכמתו ואישורו לבנות את ביתם על המקרקעין שלכאורה שייכים לו (ס' ח לכתב התביעה).

37. אף אם אניח כי טענת המערער שהיה הסכם בינו לבין המנוח נכונה, הרי אי רישומו, אי נקיטה בכל צעד שהוא על פיו גם כאשר אחיו בנו על החלקה, מראה כי התובע ויתר על זכויותיו אלו בחלקה וכי הסכים לחלוקת החלקה לפי הסכם החלוקה.

העדר סמכות עניינית, התיישנות ושיהוי:
38. בשלב הסיכומים העלו הנתבעים לראשונה את הטענות של העדר סמכות עניינית, התיישנות ושיהוי.

39. באשר לטענה שלבית משפט זה לא הייתה סמכות לדון בתובענה אלא לבית המשפט לענייני משפחה, מאחר שהיא דנה במחלוקת בין אחים, הרי ההלכה היא שאם לא הועלתה טענה זו במהלך המשפט, והתובע "נזכר" בה בהמשך ההליכים (וכאן, קל וחומר ב"סיכומים") היא לא תתקבל (וראו (ראו רע"א 11183/02 כלפה נ זהבי, פ"ד נח(3) 49 וברע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies ,Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (ניתן ביום 6/10/10).

40. באשר לטענת ההתיישנות: ההלכה הנוהגת היא שיש לטעון את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, ובמקרה שלפנינו, בכתב ההגנה. בע"א 5574/09 סעיד הזימה קזל נ' קרן קיימת לישראל (ניתן ביום 16/11/11) סוכמה הלכה זו:

"יודגש, כי על פי הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 והפסיקה, יש להעלות טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה [ראו: 516/84 לובמן נ' פיק, פ"ד מא(3) 472, 475 (1987); ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 785-784 (2004); רע"א 4049/07 אסורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק), פ"ד נא(4) 716 (1997)]. במקרה דנן, הזימה לא העלה את הטענה האמורה בכתב ההגנה, למרות שהיה מיוצג. יתרה מכך, ביום 16.11.2004 התקיימה ישיבה במעמד בא כוחו דאז, אולם גם במהלכה לא הועלתה טענת ההתיישנות. נוכח זאת, הזימה החמיץ את האפשרות להעלות את טענת ההתיישנות במועד הרלוונטי ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו" [וראו גם רע"א 187/05 נעמה נסייר נ עיריית נצרת עלית (ניתן ביום 20/6/10)].

ב"כ הנתבעים כתב בסיכומיו כי זכי וחאלד אשר ייצגו עצמם אינם משפטנים, ולפיכך יש להתיר להם לטעון את טענת ההתיישנות גם לאחר הגשת כתב ההגנה. על טענה זו כתב בית המשפט העליון:

"נדמה כי התשובה לתירוץ זה יכולה להיות רק אחת. והיא שלא יכולים להיות שני חוקים אחד לגבי מי שמיוצג ע"י עורך דין ואחר לגבי מי שאינו מיוצג על ידי עורך דין" (המ 163/57 יחזקאל ו-יעקב פיש נ' שמעון הארט, יא 1312).

למעלה מן הצורך, גם אם היה בהעדר היצוג להשפיע על המועד שבו יש להעלות טענות הגנה אלה, הרי שחאלד וזכי החמיצו את המועד כאשר חאלד הסתייע בעורך הדין מחמיד מוחמד אשר הופיע מטעמו ביום 10/5/12 וביום 25/6/12. וזכי החמיץ את ההזדמנות ביום 23/5/13 כאשר יוצג יחד עם חאלד ע"י עורך הדין זיאד אלשייך.

41. באשר לטענת השיהוי, מאחר שמצאתי כי יש לדחות את התביעה מנסיבות אחרות, כאשר השיהוי הרב הווה ראיה נסיבתית להעדר אמינות התובע, אינני מוצאת לנכון להתייחס כאן ל"שיהוי" המהווה מניעה לתבוע.

סיכום הדברים
42. לסיכום אני קובעת כי לא האמנתי לגירסת התובע לפיה האב המנוח העביר לו את הזכויות בחלקה עוד בחייו. לא האמנתי כי המסמכים אותם הגיש אכן נחתמו על ידי מי שנראה כמי שחתום עליהם (האב המנוח, זכי וחאלד והמלווה). המסמכים עליהם הסתמכו זכי וחאלד (מסמכי הבוררות והסכם החלוקה) היו אמינים, והם מראים כי התובע, כמו גם הנתבעים, ראו בחלקה 12 כחלק של העזבון. גירסת התובע איננה אמינה אף בשל הראיות הנסיבתיות שלהלן: העובדה כי זייף מסמכים על מנת לתמוך בגירסתו, שינוי הגירסאות (בין כתב התביעה הראשון לשני). הזמן הרב שעבר בלא שהתובע יפעל למימוש זכות שהוא טען לה, על אף שהוא ראה לאורך השנים כי האחים מתכחשים לה (הבוררות, הסכם החלוקה. הבניה של האחים, שלא הותירה מקום לבניה נוספת). גירסתו כי הסכים לקבל תמורה עבור הסכמתו שהאחים יבנו על החלקה, לא הופיעה בכתב התביעה המקורי, ובשל עובדה זו והשיהוי של עשרות שנים, שהתבטא באי דרישת התמורה, לא האמנתי לה.

43. לפיכך, אני דוחה את התביעה ומורה על ביטל צו המניעה הזמני שנתתי ביום 10/5/12.

44. אני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים, לרבות שכר-טרחתה של הגרפולוגית, ובשכר טרחתו של עורך דינם - בסכום כולל (וכולל אף מע"מ) של 13,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות עיזבון

  2. כתב הסתלקות מעיזבון

  3. ביטול צו ניהול עזבון

  4. הסתלקות יורש מעזבון

  5. הסתלקות קטין מעזבון

  6. התיישנות תביעת עזבון

  7. הסתלקות חלקית מעזבון

  8. הסתלקות מחלק מהעזבון

  9. שיעור הסתלקות מעיזבון

  10. אי הכרה בהסתלקות מעזבון

  11. אישור הסכם חלוקת עזבון

  12. הסתלקות חלקית מעיזבון

  13. הסתלקות בתמורה מהעיזבון

  14. הסתלקות יורש מחלקו בעזבון

  15. הסתלקות היורש מזכותו בעזבון

  16. מחלוקת לגבי שערוך חובות העזבון

  17. בעלות על 1/6 מהזכויות בדירה מכוח הסכם חלוקת העזבון

  18. האם נרכשה החלקה מהאב לפני מותו ולפיכך לא היתה חלק מעזבונו ?

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון