הסדר טיעון בגין עבירות נשיאה והובלה של נשק ומעשה פזיזות

נידון, במסגרת הסדר טיעון, למאסר של 6 חודשים ויום בגין עבירות של נשיאה והובלה של נשק ומעשה פזיזות ורשלנות.
העותר החל לרצות מאסרו ביום 24.3.13, תאריך שחרורו המלא – 30.7.13.
בקשתו של העותר לשחרור מוקדם, לאחר ריצוי תקופה של שני שליש, נדחתה על ידי הוועדה, בהחלטה שניתנה על ידה ביום 2.5.13.
הוועדה מציינת בהחלטה כי העותר נידון ל- 9 חודשי מאסר ויום, ותלוי ועומד נגדו כתב אישום העומד להתברר ביום 17.9.13 בבית משפט השלום ברמלה, זהו מאסרו השני, אמנם ללא עבירות משמעת, אך אינו מועסק, אינו מביע צורך בטיפול וטרם נפגש עם נציגת רש"א.
הוועדה מוסיפה ומציינת כי כאשר תלוי ועומד נגד העותר כתב אישום, היא לא שוכנעה כי מסוכנותו של העותר חלפה ובמידה ותוכן תוכנית רש"א, תחזור הוועדה ותדון בבקשתו של העותר.
על החלטה זו של הוועדה מונח הערעור שבפנינו.
בנימוקי העתירה טוען ב"כ העותר כי הוועדה שקלה רק שיקולים של אינטרס הציבור והתעלמה כליל משיקולים הנוגעים לעותר עצמו, ומשכך, לדעת העותר, החלטת הוועדה הינה בלתי סבירה ומנוגדת להוראות החוק הרלוונטיות.
בנוסף, מציין העותר, כי נפלה שגגה בהחלטת הוועדה כאשר יצאה מתוך נקודת הנחה שהעותר נידון ל- 9 חודשי מאסר ויום והחשש בדבר מסוכנותו של העותר נלמדה על סמך נתונים נסיבתיים מבלי שהוועדה נתנה דעתה לתיק הרלוונטי.
בנוסף, מציין העותר, כי לא היה מקום לדחות את הבקשה על סמך הנימוקים של היעדר תוכנית רש"א ותוך התעלמות מנסיבותיו האישיות של העותר ותקופת המאסר הקצרה שהוא מרצה.
בנוסף, מציין העותר, כי יש לייחס חשיבות להודאה והבעת החרטה של העותר על מעשיו הנמנים על העבר. לטענת העותר, כפי שהוצגו בבית המשפט על ידי בא כוחו, העותר לא הובן כהלכה על ידי העובד הסוציאלי, מעולם לא התנגד לטיפול, ולא התכחש לעבירה בגינה הורשע.
ב"כ העותר הוסיף וטען כי הודאתו של העותר ניתנה במסגרת הסדר טיעון וברור מאליו שהעותר לוקח אחריות על מעשיו.
ב"כ המשיב 2 מתנגדת לקבלת העתירה וסומכת התנגדותה על הנימוקים שפורטו בהחלטת הוועדה, והיא מיקדה עיקר טיעוניה בחוסר הרצון של העותר לטיפול, וכתב האישום התלוי ועומד נגדו.
לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעתירה ונתתי דעתי לתקופת המאסר שמרצה העותר, משך הזמן שנותר לריצוי, והעובדה שמדובר במאסר ראשון, הגעתי לכלל מסקנה לקבל את העתירה.
אני סבורה שהחלטת הוועדה נסמכת בעיקרה על כתב האישום התלוי ועומד נגד העותר, ממנו הסיקה הוועדה מסוכנותו של העותר במידה וישוחרר ללא תוכנית רש"א.
אני סבורה שתקופת המאסר הקצרה שמרצה העותר איננה מאפשרת בכל מקרה להכין עבורו תוכנית רש"א, וזאת גם בשים לב לתקופת הזמן שנותרה לריצוי כאשר אין חולקים שלא ניתן יהיה להכין תוכנית רש"א עבורו.

באשר לכתב האישום התלוי ועומד נגדו, מבלי להתעלם ממנו, מדובר בעבירה שנעברה לפני העבירה נושא הדיון ובנסיבות שפורטו, אינני סבורה שיש בכתב אישום זה כדי להוות שיקול בשיקולי הוועדה.

לאור האמור לעיל, אני מציעה לחבריי לקבל את העתירה ולהורות על שחרורו של העותר שחרור מוקדם.

     
קלרה רג'יניאנו, שופטת      



השופט אהרון מקובר

אני מסכים לפסק דינה של חברתי, כב' השופטת קלרה רג'יניאנו, לנימוקיה ולתוצאה אליה הגיעה.

     
אהרון מקובר, שופט      



השופט אברהם טל, אב"ד – סג"נ
לאחר שעיינתי בהחלטת הוועדה נושא העתירה, במסמכים שהיו בפני הוועדה, בנימוקי העתירה ובכתב התשובה, ושמעתי חוות דעתה של חברתי, כב' השופטת רג'יניאנו, אליה הצטרף חברי כב' השופט מקובר, הגעתי למסקנה כי לדעתי דין העתירה להידחות.
עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא השתיתה אותה על ארבעת אלה:
העותר אינו מועסק; העותר אינו מביע צורך בטיפול; העותר טרם נפגש עם נציגת רש"א ותלוי ועומד נגד העותר תיק בגין עבירת פריצה לרכב וגניבה מתוכו אשר בוצעה שלושה ימים לפני ביצוע העבירות נושא מאסרו.
מדו"ח גורמי הטיפול שהיה בפני הוועדה ואשר הוצג גם בפנינו עולה כי העותר לא מועסק במהלך מאסרו בגלל תקופת מאסרו הקצרה, ומשכך לא ניתן לזקוף את הדבר לחובתו.
כך גם אני מוכן להניח שזו הסיבה בגינה לא הוכנה עבור העותר תוכנית רש"א ומשכך גם זאת לא ניתן לזקוף לחובתו.
שונה המצב בכל הקשור לעמדת העותר באשר לנזקקותו לטיפול. מדו"ח גורמי הטיפול עולה כי העותר אינו מביע צורך בטיפול ורואה בעבירותיו תוצאה של התחברות עם גורמים חברתיים שוליים, מהם התכוון להתרחק בעת שחרורו. כמו כן, עולה מדו"ח גורמי הטיפול כי הם התרשמו שהעותר הוא חסר מוטיבציה לטיפול ואינו לוקח כלל אחריות על מעשיו למרות שהודה במיוחס לו. משכך, צדקה הוועדה כאשר קבעה כי יש בהתייחסות זו של העותר לעבירות שביצע ולצורך בטיפול בעקבות ביצוען, כדי למנוע את שחרורו המוקדם.
כך גם צדקה הוועדה כאשר זקפה לחובתו של העותר את התיק התלוי ועומד נגדו, שכן על פי סעיף 9(2) לחוק שחרור על תנאי ממאסר מוסמכת הוועדה לקחת בחשבון במסגרת שיקוליה אם לשחרר אסיר על תנאי, תוכנם של כתבי אישום התלויים ועומדים כנגד אותו אסיר, סוגי העבירות בהן הוא מואשם, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן.
במקרה שלפנינו בוצעו העבירות המיוחסות לעותר בתיק התלוי ועומד נגדו שלושה ימים לפני ביצוע העבירות נושא מאסרו, ומשכך צדקה הוועדה כאשר הביאה בחשבון, בין יתר שיקוליה כפי שהובאו לעיל את התיק התלוי ועומד נגד העותר.
אין בעובדה שנותרה לעותר יתרת מאסר קצרה על מנת להשלים את מאסרו כדי להוות נימוק לשחרור מוקדם.

לאור כל האמור לעיל, לו דעתי היתה נשמעת, הייתי דוחה את העתירה שכן החלטת הוועדה נושא העתירה אינה סוטה ממתחם הסבירות ואינה לוקה באחד הפגמים המצדיקים התערבות של ערכאה שיפוטית.


     
אברהם טל, סג"נאב"ד      

ההכרעה
בדעת רוב, העתירה מתקבלת.
העותר ישוחרר על תנאי בתנאים המפורטים בסעיף 13 לחוק שחרור על תנאי ממאסר.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון