מימוש שטר ביטחון בגין נזק לדירה בשכירות

הנתבעת חלקה על תקופת השכירות, טענה כי שילמה את כל החובות

בפני תביעה שטרית.

העובדות בקצרה:

התובעת הינה החוכרת לדורות של דירה בקרית חיים (להלן: "הדירה").

ביום 22/2/11 חתמה התובעת עם הנתבעת על הסכם שכירות (נספח א' לתצהיר התובעת).

על פי הוראות הסכם זה, התחילה תקופת השכירות מיום 1/3/11 ואמורה להסתיים בחלוף 12 חודשים, ביום 30/2/12. הנתבעת התחייבה, יחד עם בן זוגה, לשלם דמי שכירות על סך 4,500 ₪ מידי חודש בחודשו.

ביום 15/12/11, הגישה התובעת במסגרת ת.א. 27956-12-11 תביעה לסילוק יד כנגד הנתבעים, בטענה שאינם משלמים את דמי השכירות שהתחייבו לשלם.

ביום 24/1/12 ניתן פסק דין על ידי, המורה לנתבעים לפנות את הדירה.

התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרת תיק 13-04585-12-7, שיק לביטחון על סך 30,000 ₪ כשזמן פירעונו הוא 22/3/12.

הנתבעת חלקה על תקופת השכירות, טענה כי שילמה את כל החובות, כגון דמי שכירות וכן ציינה שפרעה את כל החובות שנובעים מיחסי השכירות בין הצדדים והכחישו כי היה מקום לתקן ו/או לבצע את התיקונים שטוענת להם התובעת בסכומים שפורטו בסעיף 18 לתצהירה.


מדובר בשטר בטחון. ראה לעניין זה הוראת סעיף 12 להוראות ההסכם. השטר נועד להבטיח תשלום כל נזק שיגרם למושכר , תשלום דמי שכירות ותשלומים המוטלים על הנתבעת כשוכר( ראו: סעיף 12.1 להסכם).

יש לציין כי ההלכה בעניין שטר בטחון, והוא כי נטל ההוכחה להוכיח את העובדות המצדיקות את מימוש השטר אינו מוטל על התובע, אלא על הנתבע (חותם השטר) מוטל הנטל להוכיח כי האוחז אינו רשאי לתבוע על פיו, או במלים אחרות כי התנאי, שמסירת השטר הותנתה בו (ר' סע' 20(ב)(2) לפקודת השטרות), לא נתקיים. ראו: ע"א 333/63 שמולביץ נ' סיקו פד"י יח(1) 550, בעמ' 553.ע"א 421/74 שגן נ' מדר פד"י כט(1) 445.ע"א 4848/91 הכנ"ר נ' פורשה פד"י נא(1) 874.

אל שדה המחלוקת:

א. תקופת השכירות – חוזה השכירות המקורי, בהסכמת שני הצדדים הינו למשך 12 חודשים, המתחיל ביום 01.03.11 והמסתיים ביום 30.12.11. לטענת התובעת, תקופת השכירות צומצמה ל- 10 חודשים בהסכמה.

התובעת שינתה בעצמה את תקופת השכירות האמורה בסעיף 5.1 להסכם ובעניין זה טענה הנתבעת כי קיצור תקופת השכירות והתיקון בגוף הסכם השכירות היה על דעת התובעת בלבד וללא כל הסכמה מצדה.

בעניין זה, אני מקבל את גרסת התובעת שמשתלבת היטב עם מארג הראיות שהובא בפניי ובפרט לאור גרסת הנתבעת כעולה בת/3 ות/2, לפיהם הודתה הנתבעת כי בסוף 12/11 כבר תמה תקופת השכירות בחוזה, הדבר מלמד כי אכן תקופת השכירות צומצמה ל- 10 חודשים, גם בהסכמת הנתבעת. אני מפנה בעניין זה לסעיף 4 בת/3 וכן סעיף 4 בת/2 – בהם כאמור, מודה הנתבעת מפורשות כי חוזה השכירות מסתיים בסוף 12/11, שעה שעל פי הוראות החוזה המקורי לפני התיקון – חוזה השכירות מסתיים בסוף 02/12.

מכאן, לעניין מחלוקת זו, אני קובע כי תקופת השכירות היתה עד ליום 31.12.11.

ב. דמי השכירות – התובעת טוענת בתצהירה כי הנתבעת חייבת בגין דמי שכירות את הסכומים הבאים:

200 ₪ בגין חודש 09/11.
4,500 ₪ בגין חודש 10/11.
4,500 ₪ בגין חודש 11/11.
4,500 ₪ בגין חודש 12/11.
4,500 ₪ בגין חודש 01/12.
4,500 ₪ בגין חודש 02/12.

לאחר ששמעתי את כל העדויות בתיק ועיינתי בכל המסמכים, אני קובע כי הנתבעת פינתה את הדירה בסוף חודש 01/2012, ואיני מקבל את הטענה כי הנתבעת פינתה בחודש פברואר את הדירה במלואה. כעולה מן הבקשה למתן פסק דין שהגישה התובעת עצמה, במסגרת תיק 27966/12/11, טענה כי הנתבעת ובן זוגה פינו חלק מהחפצים ועזבו את הדירה, אך הם מסרבים למסור לה את מפתחות המושכר.

לאור העובדה כי הוכח בפניי קיומו של הסכם שכירות של הנתבעת ובן זוגה שהחל ביום 15.01.12, אני מעדיף את גרסת הנתבעת לעניין מועד הפינוי על פני גרסת התובעת וקובע כי אכן בתום חודש ינואר 2012 היא פינתה את המושכר.

עדותה בעניין זה בעיני עדיפה ועולה בקנה אחד עם החוזה הנוסף שיש בידיה וכי כעולה ממכלול ההודעות של הצדדים .

לאור קביעה זו, אדון בטענת הפירעון שבפי הנתבעת לעניין דמי השכירות.

09/11 – המחלוקת בסך של 200 ₪, כאשר שני הצדדים מודיעים כי הנתבעת קיזזה סך של 200 ₪ בטענה כי הקיזוז נבע מהוצאות בגין ניקיון הבית בעקבות עבודות שיפוץ שביצעה התובעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן התובעת ביצעה עבודות שיפוץ אך לא ביצעה ניקיון בביתה של הנתבעת בתום עבודות השיפוץ. לשיטתה של התובעת, הנתבעת סירבה לאפשר לה לבצע את הניקוי בתום עבודות השיפוץ. בעניין זה אני מעדיף את גרסת הנתבעת על פני זו של התובעת וקובע כי היה על התובעת לבצע ניקיון לאחר ביצוע השיפוץ ומשלא עשתה כן, היה מקום לקזז את ההוצאות בגין הניקיון.

לפי נספח א' לחוזה השכירות, הנתבעת התחייבה לאפשר לתובעת לבצע שיפוץ, אך הדבר כפוף כמובן לכך שהתובעת בתום עבודות השיפוץ תחזיר את המושכר לקדמותו משלא עשתה כן, היה מקום לקזז בגין הוצאות הניקיון. נכון הדבר שהנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט את הקבלה בגין הניקיון, אך הסכום שקוזז הינו סביר ואני מאשרו. על כן אני דוחה את הדרישה ביחס לחודש 09/11.

10/11 – ביחס לחודש זה, הצדדים מסכימים כי אכן החוב נפרע, ותיק ההוצל"פ שהוגש לצורך ביצוע שיק עבור חודש זה, כבר נסגר. אי לכך גם החוב בגין חודש זה, נפרע במלואו ואין דרישות מטעם הצדדים ביחס לחודש זה.

11/11 – ביחס לחודש זה הצדדים אישור בפניי כי השיק בפועל לא יופקד בבנק וכי הנתבעת ובן זוגה היו פורעים את השיק במזומן ובעקבות התשלום היו מקבלים לידיהם את השיקים. כך היה הדין ביחס לחודש אוקטובר 2011 וכן ביחס ליתר החודשים.

השיק בגין חודש נובמבר 2012 שמספרו 434, נמצא דווקא בידי הנתבעת, דבר המלמד ומעיד כי שיק זה נפרע על ידי הנתבעת והשיק המקורי נמצא בידיה. בעניין זה אני מפנה להודאת התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 19-20, לגבי איזה שיקים מוחזקים בידיה ושיק 434 אינו נמצא בין אותם שיקים. הדבר משתלב עם המנהג, שקבעו הצדדים, לפיו השיק לא יוצג בבנק ותמורתו הנתבעת משלמת במזומן, אחרת כיצד ניתן לתרץ את העובדה כי השיק המקורי בגין חודש נובמבר נמצא בידיה של הנתבעת ושאר השיקים, לרבות אוקטובר 2011, נמצאה דווקא בידי התובעת. עצם הימצאות השטר המקורי בידי הנתבעת, מחזק משמעותית את גרסתה כי חודש זה נפרע על ידה ושולם במלואו, על כן אני דוחה את הדרישה בגין חודש 11/2012.

ביחס לחודשים 12/11 ו- 01/12 – בעניין זה אין כל הוכחה מטעם הנתבעת לעניין פירעון דמי השכירות בגין חודשים אלה. בעניין זה אני מקבל את התביעה ביחס לחודשים אלה ומחייב את הנתבעת לשלם את דמי השכירות בגינם בסך של 4,500 ₪ בגין כל חודש וחודש. אני ער לכך כי תקופת השכירות מסתיימת ביום 31.12.11 והנתבעת המשיכה להחזיק במושכר מעבר לתקופה הקבועה בחוזה, ולכאורה אמורה לשלם בהתאם להוראות ההסכם סך של 180 ₪ בגין כל יום איחור. יחד עם זאת ולאור העובדה כי מדובר באיחור של חודש ימים, וכי הפיצוי שנקבע הינו נופל לגדר "פיצוי מוסכם" שביכולתו של בית המשפט להתערב בו, אני קובע כי בגין חודש ינואר ראוי לפסוק דמי שכירות כמוסכם בין הצדדים.

02/12 – לפי נספחים יד' שהם הלכה למעשה ההודעות ששלחו הצדדים אחד לשני, קיימת הודאה מצד הנתבעת במסרון שנשלח בנספח יד', שנשלח ביום 16.01.12, הודיעה הנתבעת כי בעוד מספר ימים תחזיר את הדירה ויסגרו את כל הדברים. מאחר וקבעתי כי אני מקבל את גרסת הנתבעת לעניין מועד הפינוי והדירה אכן פונתה בסוף חודש ינואר, אין מקום לחייב אותם בדמי שכירות בגין חודש פברואר.

ג. תשלומים אחרים – התובעת טענה כי לא שילמה תשלומי ארנונה וצברה חוב בסך של 2,992 ₪. בתצהיר הנתבעת צירפה הנתבעת אישור תשלום בגין הנכס הנמצא ברח' השיירה 21/3, סך של 3,795 ₪. מכאן אין מקום לדרישה של התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום יתרת ארנונה, שכן ממילא החיוב בנספח ח' הוא חיוב כנגד הנתבעת ודרישת העירייה היא לצורך חיוב הנתבעת ולא התובעת. משהוצג בפניי אישור בדבר תשלום סכום של 3,795 ₪, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם תשלומים, שהתובעת לא חויבה בהם, שהתובעת לא נשאה בהם, אלא ההיפך, הנתבעת היא זו ששילמה את הארנונה המתחייב מכוח הדין.

ביחס לתשלום חיוב החשמל והמים בסך של 231 ₪, אני מאשר תשלום זה ומחייב את הנתבעת בתשלומו.

ד. תיקונים וצביעה – התובעת טענה כי לאחר שקיבלה לידיה את החזקה בדירה התברר לה כי הנתבעת גרמה לנזקים עצומים בדירה. כך למשל, צבעה את המקלחת, את כיור המקלחת, דלתות הבית, מעקה הבית ותיבת הדואר בצבע שחור, אשר לא ניתן היה להסירו והיה צורך בצביעתם ו/או החלפתם בחדשים. עוד נטען כי הנתבעת הותירה תריסים שבורים, תלשה שקעים, והותירה חוטי חשמל חשופים. עוד טענה התובעת כי הבית במצבו, בעת קבלתו, לא היה ראוי למגורים ועל כן שכרה את שירותיו של בעל מקצוע על מנת לבצע תיקונים כגון צביעה והכשרתו למגורים בעלות כוללת של 18,200 ₪.

לטענתה לא היה בידיה לשלם את הסכום הנ"ל וביצעה חלק מהתיקונים שהיה ביכולתה לבצע מעת לעת ועל פי יכולתה הכלכלית. הנתבעת ציינה כי עזבו את הדירה באותו מצב שקיבלו אותה, מלבד הצבע, ובטרם עזבו את הדירה, צבעו אותה וכי כל הטענות ביחס לנזקים שנגרמו, הינן שקריות ולא נכונות.

התובעת הציגה בפניי הצעת עבודה על סך של 18,200 ₪ הכוללים תיקון ריצוף שבור, תיקון דלתות, צביעה כללית של הדירה, החלפת ברזים, סידור ידית דלת, סידור מיטה, התקנת גופי תאורה, פירוק והרכבת ארונות, תיקון תריסים בסלון ובחדרי השינה וצביעה.

התובעת לא צירפה חוות דעת שמאי הסוקר את הנזקים ואשר מגדירם כנובעים משימוש שאינו בלאי סביר, לא הוכח בפני מצב הדירה בעת מסירתה לנתבעת, וצביעת הדירה ותיקון התריסים ראוי לחייב את הנתבעת בו אך לא בסכם שנדרש.

לאחר שעיינתי בתמונות ובטיעוני הצדדים, וחזרתי ועיינתי בעדותם בפניי, אין מקום לקבל את דרישת התובעת לעניין הליקויים במלואם. התובעת לא הוכיחה בפניי את כל הנזקים הנטענים על ידה, לא הצליחה להוכיח בפניי שמדובר בנזק שנגרם על ידי הנתבעת, ובנסיבות העניין, אני קובע על דרך האומדנה, סך של 5,000 ₪.

לסיכום – אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

בגין דמי שכירות – סך של 9,000 ₪.
בגין תשלומים אחרים – סך של 231 ₪.
בגין תיקונים – סך של 5,000 ₪.

התוצאה – אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,231 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מ- 01.07.12 ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ש"ח.

כל הסכומים ישולמו בתך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות שטר

  2. התיישנות שטרות

  3. הגדרת שטר חליפין

  4. בקשה להזמנת שטר

  5. בקשה לעיון בשטר

  6. בקשה לתיקון שטר

  7. אי כדאיות כלכלית

  8. ביטול חתימה על שטר

  9. התיישנות שטר מטען

  10. התיישנות בדיני שטרות

  11. סעיף 28 לפקודת השטרות

  12. חובת תום הלב דיני שטרות

  13. מימוש שטר ביטחון בגין נזק לדירה בשכירות

  14. תביעה שטרית למימוש שטר עליו חתם הנתבע כערב להתחייבויות בתו

  15. יתרת חוב קודם מהווה תמורה בת ערך - סעיף 26 (א) (2) בפקודת השטרות

  16. טענה כי החתימות המופיעות על השטר אינן מאומתות על ידי עו"ד / רו"ח

  17. טענה כי לא נשלחה הודעת חילול ולפיכך, מופטר הנתבע מהחיוב נשוא השטר

  18. כנספח לחוזה נחתם גם שטר בטחון אשר נועד ככל הנראה להבטיח את פירעון החובות

  19. עפ"י סעיף 19 לפקודת השטרות למחזיק בשטר יש רשות לכאורה להשלים את הפרט החסר בשטר

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון