האם אפשר להגיש תביעת שיבוב במקרה של הסכם פשרה בין המבוטח לבין המזיק

הואיל ומבוטח רשאי להתפשר עם המזיק תוך שחרורו מהאחריות, שרק לאחר תשלום תגמולי הביטוח נכנס המבטח "לנעלי" המבוטח ועומדת לו זכות התחלוף. לפיכך, ככל שהסכם הפשרה בין הצדדים נערך בטרם שלמה המבטחת למבוטחת, תהיה המבטחת מנועה מלהגיש תביעה כנגד המזיק בהיעדר עילת תביעה.



4. דיון והכרעה
בעניין הנדון, המדובר בתאונה שהתרחשה ביום 18/1/12. הן הנתבע והן מר עמיאל העידו שהנתבע פנה מיד לאחר שארעה התאונה למר עמיאל והודיע לו כי אין לו ביטוח צד ג' ולכן ביקש לשלם למבוטחת את הנזק שלה. מר עמיאל גם העיד שאשתו של הנתבע התקשרה אליו והתחננה שיפרוש הסכום לתשלומים מאחר ואין לנתבע כיצד לשלם.

הנתבע בעדותו העיד שדרך התשלום והסכום סוכמו בהסכם שנערך בין הצדדים כשבוע, שבוע וחצי לאחר קרות התאונה וטענה זו לא נסתרה. אומנם המבוטחת הכניסה את הרכב למוסך הסדר מיד לאחר קרות התאונה ושמאי בדק את הרכב בו ביום, אולם אין בכך בכדי לסתור העובדה שהתובעת שלמה בסופו של יום למוסך את התשלום, בהתאם להוראות התשלום רק ביום 28/5/2012.

לא זו אף זו, אומנם טען התובע כי שילם את דמי ההשתתפות העצמית מיד כשהוכנס הרכב למוסך, אולם מעיון בחשבונית שצורפה לתיק, הרי שהתקבל ביום 26/1/2012 שיק שזמן פרעונו ליום 15/3/2012. כלומר, השיק נתקבל לאחר כשמונה ימים בסמוך למועד עריכת ההסכם, כאשר שני הצדדים אינם זוכרים המועד המדוייק שנערך ההסכם.

לכאורה, לא ניתן לקבוע באם ההשתתפות העצמית שולמה בטרם נערך ההסכם. עם זאת והואיל ובהתאם לתצהירו של מר עמיאל ידע הוא שהמבוטחת תיאלץ לשאת בהשתתפות עצמית של 3000 ₪ ובהתאם דרש מהנתבע לשלם ולאור העובדה שסכום ההשתתפות העצמית שולם כעבור שמונה ימים ממועד התאונה, ניתן לקבוע כבר עתה, שבעת ששילם הנתבע, טרם שלמה המבוטחת את ההשתתפות העצמית בפועל, שכן אחרת היה מר עמיאל דורש מהנתבע לשלם סך של 3,757 ₪ בגין ההשתתפות העצמית ולא סך של 3,000 ₪, כפי שטען מר עמיאל בתצהירו שדרש מהנתבע. אין כל הגיון שהמבוטחת תוותר על סכומים ששלמה בהשתתפות עצמית כאשר ידעה מהי עלות ההשתתפות העצמית בה נשאה.
לפיכך, אין לי אלא להסיק שתחילה נערך ההסכם בין ההמבוטחת באמצעות מר עמיאל ורק לאחר מכן, שילמה המבוטחת את שווי ההשתתפות העצמית לתובעת.

למעלה מן הצורך אוסיף שהנתבע ביקש מיד לשלם בגין אחריותו לקרות התאונה ומר עמיאל הסכים לכך, אולם לגרסתו בכפוף לכך שיבדוק הסכום מהו בו תישא מבוטחת בגין הנזקים. משכך, ניתן לקבוע שכבר בעת התאונה נוצר הסכם בין הצדדים בהתייחס לתשלום בגין התאונה, כאשר כעבור מספר ימים סוכמו תנאיו. לפיכך, אף מטעם זה ניתן לקבוע שכאשר שולמה ההשתתפות העצמית לאחר שמונה ימים הרי שזו שולמה לאחר עריכת ההסכם בין הצדדים.

יתרה מזאת, אף אם אקבע שההסכם נערך לאחר מועד תשלום ההשתתפות העצמית, אין מחלוקת שבסופו של יום שלמה התובעת את תגמולי הביטוח רק ביום 28/5/2012 וזאת לאור הוראת התשלום שהוצגה בפניי. אומנם המדובר ברכב שטופל במוסך הסדר במסגרתו המבוטח משלם השתתפות עצמית ואינו נדרש לשלם עוד אלא חברת הביטוח משלמת היתרה, אולם כל עוד לא שולם הנזק למוסך, לא שולמו תגמולי הביטוח וטרם עברה זכותה של התובעת לתחלוף כלפי צד ג'. אוסיף שאין בעובדה שמדובר במוסך שבו התשלום מועבר ישירות על ידי חברת הביטוח ולא על ידי המבוטח תחילה בכדי לקבוע שהמבטחת שלמה תגמולי ביטוח למבוטח.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני קובעת שהסכם הפשרה שנערך בין המבוטחת לנתבע התגבש בטרם שולמו תגמולי הביטוח למבוטח.

נוכח האמור, יש לבחון את הוראות ההסכם ולברר האם מדובר בהסכם הכולל רק את הנזקים העקיפים שנגרמו למבוטחת בגין התאונה כטענת התובעת או שמא המדובר בהסכם כולל אשר כולל את כלל הנזקים שנגרמו למבוטחת כתוצאה מהתאונה. ככל שייקבע שאין מדובר בהסכם הכולל את כלל הנזקים, הרי שלא נפגמה זכות התחלוף של התובעת ולכך אדרש להלן.

5. ההסכם
בהתאם להוראות סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, חוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
בעניין הנדון אין מדובר בהסכם שנערך בכתב על ידי הצדדים ומשכך, יש לפרש ההסכם שנערך ביניהם על פי נסיבותיו.

כאמור, טען נציג המבוטחת שמדובר בהסכם שנועד לתשלום ההשתתפות העצמית שלו והוצאותיו. לטענתו, ביקש הסכומים אותם דרש בהתאם להנחיות סוכן הביטוח שלו. מנגד, טען הנתבע שהסכים לפצות התובע עבור כלל נזקיו ולו היה יודע שמדובר בפיצוי עבור נזקים עקיפים לא היה מסכים להסדר.

אין מחלוקת שהנתבע מסר למבוטח שיקים על סך כולל של 9,500 ₪ בסמוך למועד התאונה. מנגד, מעיון באישור ההפסדים עולה כי לכאורה הפסדי המבוטחת בגין התאונה עומדים על סך כולל של 10,355 ₪ ולכן לא ברור מדוע נטען שמדובר בפיצוי עבור הנזקים העקיפים, כאשר אלו לכאורה עולים על הפיצוי שניתן על פי ההסכם.
בנוסף, אישור ההפסדים נערך ביום 12/8/2012 כשבעה חודשים לאחר קרות התאונה ולא ברור כיצד מספר ימים לאחר שארעה כבר ידע מר עמיאל מה הם כלל נזקי המבוטחת העקיפים. אומנם טען מר עמיאל שכך נאמר לו על ידי סוכן הביטוח שלו, אלא שסוכן הביטוח לא העיד בפניי ללא הסבר מניח הדעת. אכן, נציג התובעת מר שי פייר העיד שמדובר במידע הגלוי לסוכן הביטוח והוא יכול לחשב את ירידת הערך בעצמו אלא שסוכן הביטוח לא העיד לעניין זה כי אכן ביצע החישוב וכיצד והלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מלזמן עד שיש בעדותו בכדי לסייע לו, חזקה שמדובר בעדות שתפעל לחובתו (ראו למשל ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602-603).
משכך, לא שוכנעתי שמדובר בסכום שנקבע על ידי סוכן הביטוח דווקא.

אומנם מנגד, טענה התובעת שאי הצגת הקלטות שהושמעו בדיון קודם פועלת לחובת הנתבע, אלא שהנתבע הגיש תצהיר בו טען שהקלטות נמחקו לאחר שמסר אותן לבעל מקצוע על מנת שיעבירן לדיסק, אלא שאף בחקירת הנתבע לא נסתרה גרסתו בהתייחס לקלטות ואין באי הצגתן בכדי לפעול לחובתו.

יתרה מזאת, בחקירתו לעניין הסכמת הצדדים העיד מר עמיאל כדלקמן:
"...הוא אמר שאין לו ביטוח.
ש. מה קרה אחרי זה?
ת. הוא ביקש ממני להסתדר איתי.
ש. מה זאת אומרת להסתדר איתך?
ת. שהוא ישלם לי את הנזק שלי".
(ראו עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 23-26).

כלומר, הנתבע אשר שהבין שעליו לשאת בנזקי התאונה נוכח אחריותו לקרות התאונה, ביקש מיד ליטול על עצמו את תשלום הנזקים, שכן אחרת מדוע ביקש להסתדר עם מר עמיאל?

בנוסף, איני מוצאת כל הגיון בכך שהנתבע יסכים לשלם סכום בגובה של כ- 6000 ₪ עבור הפסדי פוליסה מבלי שיוסבר לו שעל כך הוא משלם סכום גבוה זה על ההפסדים הללו ומבלי שיוצגו לו אסמכתאות כלשהן באשר להפסדים אלו. אוסיף לעניין זה שבסופו של יום, לא הוכח שאכן היו הפסדים כאלה שכן לא הוצגה פוליסה עדכנית למבוטחת ממנה ניתן להסיק מה היו הפסדי הפרמיה שנגרמו בפועל ביחס לפוליסה הקודמת שהוצאה למבוטחת. למעלה מן הצורך אוסיף שמעדותו של מר פייר שי , מנהל צוות שיבוב אצל התובעת מתברר שבסופו של יום המבוטחת לא חדשה את הפוליסה אצל התובעת (ראו עמוד 12 לעדותו, שורות 9-10). משכך, מדובר בנזק שכלל לא הוכח ולא נגרם למבוטחת ולכן איני מוצאת כל הגיון שהנתבע יסכים לשאת בו ואין לי אלא להסיק שהסכמת הנתבע היתה לתשלום נזק בגין כלל הנזקים שנגרמו למבוטחת כתוצאה מהתאונה.

אף בעדותו העיד מר עמיאל כי אשתו של הנתבע התקשרה אליו והתחננה שיסכים לפרוס לו את הסכום שישולם לתשלומים שכן אין לנתבע איך לשלם הנזק ובכך יש בכדי לחזק מסקנתי זו. ברי כי לו סבר הנתבע או מי מטעמו כי לא מדובר בסכום כולל הרי שאשתו של הנתבע היתה מתייחסת אף היא לסכום הנוסף אותו יידרש לשלם. כך גם היה עושה מר עמיאל ומציין שיש לפצות בגין כלל הנזקים.

בנוסף, מר עמיאל העיד בעדותו:
"בהתחלה הוא דיבר איתי, אמר לי שהוא רוצה להגיע להסדר, אמרתי לו שאני אכניס את האוטו למוסך, אראה מה הנזק שלי ואז אודיע לו"
(עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 12-13).

גרסה זו אף היא מתיישבת עם גרסת הנתבע לפיה ביקש לשלם עבור כלל נזקי המבוטחת כתוצאה מקרות התאונה. מר עמיאל אומנם הדגיש שהסביר לנתבע שמדובר בנזקיו שלו בלבד, אולם לא ציין בכל שלב כי אמר לנתבע שיידרש לשלם סכום נוסף עבור הנזקים הישירים. בנסיבות אלו ומשאמר לנתבע שיודיע לו מהם נזקיו ובהיעדר ראיה או טענה לפיה בשלב כלשהו הודיע לנתבע מהם הנזקים הישירים שנגרמו לרכב, או כי ייאלץ לשאת בהם בשלב יותר מאוחר, אין מנוס מלקבוע שסכום הפשרה מתיישב יותר עם גרסת הנתבע, אשר ביקש לשלם נזקים להם גרם ולצמצם הוצאותיו וכי אומד דעת שני הצדדים ביחס להסכם כלל את כלל נזקי המבוטחת כתוצאה מהתאונה, שכן לא שוכנעתי שבשלב כלשהו ציין מר עמיאל שהנתבע יידרש לשלם סכום נוסף בגין התאונה.

אוסיף שאף בתצהירו של מר עמיאל יש בכדי לחזק גרסת הנתבע, שכן מר עמיאל הצהיר שנמסר לו שיידרש לשלם השתתפות עצמית בסך של כ- 3000 ₪ והפרמייה תתייקר בסך של כ- 6000 ₪, כלומר נזקיה העקיפים של המבוטחת לכאורה עמדו על סך של 9,000 ש"ח. משכך, לא ברור מדוע גבה מהנתבע סכום המגיע לסך של 9,500 ₪, העולה על סכומי הנזק להם טען ואף מר עמיאל לא ידע להסביר הפער. במצב דברים זה, איני מוצאת כל הגיון או הסבר מניח הדעת מדוע יסכים הנתבע, אשר ביקש לצמצם נזקיו לשלם סכום העולה על כל הנזקים העקיפים שנגרמו למבוטחת אלא אם כן, שילם על כלל הנזקים ולא רק על הנזקים העקיפים.

לנוכח האמור לעיל והתהיות העולות מגרסת מר עמיאל, אין לי אלא לקבוע שמדובר בהסכם כולל אשר כלל את כלל נזקי המבוטחת וזהו אומד דעת הצדדים כפי שנקבע בהסכם שנערך ביניהם בעל פה לאחר שארעה התאונה.

6. סוף דבר
לנוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה לפיה בין הנתבע לבין נציג המבוטחת נערך הסכם בטרם שלמה התובעת תגמולי ביטוח בגין הנזק. המדובר בהסכם כולל וסופי בו נכללים כלל נזקי המבוטחת לרבות נזקים ישירים ועקיפים.

משכך, מנועה התובעת מלהגיש תביעה זו כנגד הנתבע בהיעדר עילת תביעה ודין התביעה כנגדו להידחות.

אשר על כן, התביעה נגד הנתבע נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 3,500 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון