בניית מחסן ללא היתר


1. בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינה דירה אותה רכשו התובעים מאת הנתבעת. בתאריך 21.1.94 נחתם חוזה מכר (להלן:"החוזה") בין התובעים לבין הנתבעת, לפיו רכשו התובעים מאת הנתבעת, שהיא חברה קבלנית לבנין, דירת מגורים בת 4 חדרים בקומה שלישית והממוקמת בגוש 3701 חלקה 337 וחלקה 338 (להלן:"הדירה") וכן חניה אותה התחייבה הנתבעת להצמיד לדירה. התובעים טוענים כי בשל העובדה שהנתבעת טענה בפניהם כי לא בטוח שתישאר חניה מקורה עבורם, התחייבה הנתבעת, כך לטענת התובעים, כי תיתן לתובעים חניה כפולה שאיננה מקורה עפ"י בחירתם וללא תמורה (להלן:"החניה"). עוד מוסיפים התובעים וטוענים כי הנתבעת התחייבה בפניהם שבמידה ותוכל לקבל היתר בניה לבניית מחסנים נוספים, מעבר לאלו שכבר בנתה, תבנה על חשבונה מחסן נוסף עבור התובעים, ללא תמורה והמחסן הראשון שיבנה יועד עבור התובעים. ההתחייבויות לענין החניה והמחסן פורטו בתוספת לחוזה שנחתמה במעמד החתימה על החוזה (להלן: "התוספת").

עוד מציינים התובעים בכתב תביעתם, כי הדירה נמסרה להם בתחילת חודש מאי 1994 כאשר היא מרובת ליקויים ואי התאמות. כמו כן במועד מסירת הדירה התברר לתובעים, כי החניה הכפולה והמחסן אשר הובטחו להם, לא נמסרו לידם. בפועל טוענים התובעים, הם קיבלו חניה קטנה, לא מקורה אשר חסומה משני צידיה בקירות ועל כן היא צרה באופן כזה אשר איננו מאפשר שימוש נאות וסביר ובכלל זה לא ניתן לפתוח את דלתות הרכב במיפתח כזה אשר יאפשר יציאה נוחה מתוך הרכב החוצה. לטענת התובעים הם פנו אל הנתבעת אך זאת התעלמה מפניותיהם.

בנוסף טוענים התובעים כי גם בכל הנוגע להתחייבות הנתבעת לבנות עבורם מחסן, כשלה זו האחרונה מלעמוד בהתחייבותה אף על פי שכל התנאים אשר פורטו בחוזה אשר נחתם בינם לבין הנתבעת התקיימו.

עתה עותרים התובעים לחייב הנתבעת לשלם להם סך כולל של 122,380 ₪, הוא הסכום המגלם בין השאר את ירידת ערך דירתם של התובעים וביצוע תיקון ליקויים שהתגלו בדירה.

2. מנגד טוענת הנתבעת כי דין התביעה להמחק או להדחות ולו בשל העובדה, כי התובעים חתמו על מסמך ויתור ובו בין השאר צויין ע"י התובעים כי קיבלו את הדירה לשביעות רצונם המלאה. בנוסף טוענת הנתבעת באותו תאריך 1.5.94 חתמו התובעים גם על פרוטוקול מסירה ובו לא נרשמו על ידם כל ליקויים, תיקונים או השלמות והם אף התחייבו שלא לבוא בכל טענה אשר לקלקול, שבר או אי התאמה. לגופו של ענין טוענת הנתבעת כי בדירה כלל לא היו ליקויים בעת מסירת החזקה בה לתובעים.

אשר לחניה אשר הובטחה לתובעים, טוענת הנתבעת כי מילאה אחר התחייבותה כפי המפורט בתוספת שפורטה בחוזה שנחתם בין הצדדים, ואכן מסרה לחזקתם חניה כפולה. אשר למחסן, טוענת הנתבעת כי במועד החתימה על החוזה לא ניתן היה לקבל היתר בניה ולבנות מחסן ועל כן לא יכולה היתה הנתבעת לבנות המחסן.


3. בתביעה נגדית אשר הגישה הנתבעת נגד התובעים היא טוענת כי אלה האחרונים התחייבו לשלם את החלק היחסי בעלות חיבור הבית והדירה לרשת החשמל ועד כה לא עשו כן. בנוסף טוענת הנתבעת כי התובעים קיבלו ערבות בנקאית, בגין התשלומים אשר ביצעו עבור הדירה ועל מנת להבטיח מסירת החזקה בנכס לידיהם, והתחייבו להשיבה בתאריך 1.5.94. בפועל החזיקו התובעים בערבות הבנקאית עד ליום 10.3.96 ובכך הפרו הפרה יסודית את ההסכם וגרמו נזקים כבדים לנתבעת. הנתבעת עותרת בתביעתה שכנגד לחייב התובעים לשלם לה סך כולל של 86,538 ₪.

בכתב ההגנה שהגישו התובעים הם טוענים כי פרעו את חובם לנתבעת במלואו בגין החיבור לרשת החשמל. זאת הם עשו אף על פי שבירור עם חברת החשמל שנעשה על ידם בשלב מאוחר יותר העלה כי חוייבו ע"י הנתבעת בתשלום יתר. אשר לערבות הבנקאית אשר לטענת הנתבעת לא הושבה על ידם במועד, טוענים התובעים כי עיון בחוזה מעלה כי
לא נקבע בין הצדדים מועד מוסכם להשבת הערבות ולכן ממילא לא הפרו כל התחייבות.

4. התובע סיפר בעדותו, כי הנתבעת התחייבה בפניו במועד חתימת החוזה, כי תדאג להיתר בניה לצורך בניית מחסן עבורו ואף גבתה ממנו כסף עבור כך - ראו נא עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 10-9. לטענת התובע לאחר שפנה פעמים מספר לנתבעת בדרישה כי תעמוד בהתחייבותה לבניית המחסן עבורו, אך לא נענה על ידה, פנה התובע בעצמו לעירית רחובות. לטענתו לאחר שהוציא דף מידע על מנת לברר אפשרות לבניית מחסן בבנין בו רכש הדירה מאת הנתבעת, הוא פנה באופן אישי אל מהנדס העיר ולאחר שהלה עיין במסמכים הרלוונטיים, הוא טען בפניו כי ישנה אפשרות חוקית לבנות מחסן נוסף, ולא זו בלבד אלא שהוא ציין זאת על דף המידע עצמו. התובע הוסיף כי הוא לא נכנס לפרטים " איפה ואיך. מגיע לי לקבל מחסן". התובע הוסיף כי כאשר פנה למהנדס העיר בבקשה לבדוק אפשרות בנייתו של מחסן בבנין פנה המהנדס מנכ"ל הנתבעת, אותו הוא מכיר באופן אישי, והבהיר לו כי ישנה אפשרות לבניית מחסן וכפי שהגדיר זאת התובע בעדותו " בעצם במילים אחרות נותן לו היתר לבניה של מחסנים נוספים". אין ספק כי לא ניתן לראות בדבריו אלו של מהנדס העיר, מתן היתר בניה למחסנים, ניתן אמנם לומר כי יכול וקבע מהנדס העיר קביעתו זו באופן כללי ובלא להיכנס יתר על המידה על הפרטים. אין כל ספק שגם אם אכן נאמרו הדברים וכוונתו של מהנדס העיר אכן היתה כפי שטוען לה התובע, הרי לא ניתן היה לצפות מהנתבעת כי תסתמך על דברים אלה בלבד כהיתר בניה. אף התובע עצמו מאשר כי בפנייתו למהנדס העיר לא ציין בפניו מפורשות היכן בדיוק אמור המחסן להבנות. עוד אישר התובע כי משנת 1995 ועד היום, הוא לא נקט כל הליך על מנת לנסות ולקבל היתר בניה לצורך בניית מחסן. גם כאשר הוצגה בפניו העובדה כי מנכ"ל הנתבעת עשה מאמצים לאורך תקופה על מנת לקבל היתר בניה בבנין לצורך בניית מחסנים נוספים אך נענה בסירוב על ידי העיריה, טען התובע כי מה שנאמר לו על ידי מהנדס העיריה הוא שונה. זה המקום לציין, שהנתבעת ביקשה לבנות מחסנים נוספים באותן קומות שבהן ממוקמות הדירות, על ידי סגירת מסדרונות אך היתר כזה ניתן אך לגבי שש עשרה דירות, אך לא מעבר לכך. זה גם המקום לשאול, מדוע זה לא טרחו התובעים לזמן כעד הגנה מטעמם, את מהנדס העיריה על מנת שיעיד ויאשר גירסתם, לפיה ניתן אכן לבנות מחסן נוסף בעבורם. האישור בכתב שניתן על גבי דף המידע, הוא כללי ואין הוא מתייחס ספציפית לדירה זו או אחרת בבנין. לפיכך אין די בו. הלכה היא שבעל דין שנמנע מהבאת ראיה שעומדת לרשותו, חזקה שלו היה מביא הראיה, כי אז היא היתה פועלת לטובתו.

התובע הוסיף וציין כי למעשה לא פעל להוצאת היתר בניה בשל העובדה כי לא חשב שזה תפקידו מה גם שהוצאת היתר כזה כרוכה בעלויות כספיות ניכרות אותן לא היה בכוונתו להוציא. השאלה המתבקשת היא, מדוע זה לא שב התובע אל מהנדס העיריה - מי שלטענתו נתן ההסכמה לבנית המחסן - לאחר שהוברר לו כי כל ההליכים אותם נקטה הנתבעת לא עלו יפה, והיתר כמבוקש לא ניתן, ומדוע זה לא ניסה התובע להעמיד מהנדס העיריה כמו גם הנתבעת על "טעותם" ולהגיע לאיזשהו הסדר בינו לבין הנתבעת לפיו הוא ידאג לקבלת היתר, כפי שלטענתו הובטח לו כי אפשרי, והנתבעת תישא בהוצאות? אגב, מנכ"ל הנתבעת טען במהלך הדיון כי הוא מוכן לשאת בהוצאות ככל שיהיו על מנת להוציא היתר בניה אף על פי שהוא יודע כי לא ניתן.

5. זה המקום לציין, כפי שמאשר זאת גם התובע בעדותו, כי במועד רכישת הדירה על ידו, כבר עמד הבנין בשלמותו, והתובע רכשו את הדירה האחרונה בבנין. לטענת התובע כאשר קנה את הדירה " ידעתי שמחסן בנוי בשבילי, זה אחד התנאים שבגלל זה קניתי את הדירה". טענתו זו של התובע היא תמוהה, זאת לאור העובדה כי עיון בזכרון הדברים אשר נחתם בין התובע לנתבעת מגלה בפירוש כי את הדירה רכש התובע בידיעה ברורה כי לא מצורף אליה מחסן. זאת ניתן לראות בעיון בסעיף ההערות אשר נכתב בכתב על גבי זכרון הדברים, ונחתם לאחר מכן על ידי הצדדים,ובו נכתב מפורשות: "במידה ותהיה אפשרות לבנות מחסן נוסף יקבל הקונה מחסן ללא תמורה". מכאן אנו למדים דבר נוסף והוא שמחיר הדירה לא כלל מחירו של מחסן שכן לו היה כולל מחירו של מחסן לא היה צורך לציין כי המחסן יועבר לתובע ללא תמורה. הדעת איננה נותנת כי הסכים התובע לשלם מראש על מחסן, שלא ברור היה כלל ועיקר במועד חתימת זכרון הדברים כמו גם במועד חתימת החוזה, אם בכלל יוקם ובאיזה פרק זמן. מכאן שטענתו של התובע לפיה רכש הדירה אך בשל העובדה כי ידע שלדירתו יש מחסן, דינה להידחות על הסף.

זאת ועוד - גם עיון בתוספת מעלה, כי בסעיף ב' הימנה נכתב מפורשות: "הדירה הנמכרת איננה כוללת מחסן, אולם, אם הקבלן יוכל לקבל היתר לבניית מחסן נוסף מעבר למחסנים שקיימים כיום, הוא יעשה זאת ומחסן זה יבנה ללא תמורה עבור הקונה..". עינינו הרואות - התובע לא שילם כל תמורה על מחסן במחיר הדירה אשר נדרש לו ע"י הנתבעת, שכן גם כאן טרחו הצדדים לציין מפורשות כי לו ניתן יהיה לבנות מחסן עבור התובעים, הרי הוא יבנה ללא תמורה. לו אכן היו התובעים משלמים מראש על המחסן העתידי הרי שהיו הצדדים טורחים לציין כי התובעים לא ידרשו לשלם תמורה נוספת על זו אשר כבר שולמה על ידיהם, מראש. למותר לציין כי זהו איננו הנוסח אשר נכתב על ידי הצדדים. כאשר נדרש התובע לתת הסבר על סמך מה הוא מבסס טענתו לפיה מחיר הדירה הנקוב בחוזה כולל בתוכו גם מחסן, טען התובע כי כאשר הגיע על מנת לחתום על החוזה, הוא בא בידיעה שהוא מקבל מחסן. גם כאשר הופנה התובע לחוזה עצמו כמו גם לזכרון הדברים עליו הוא חתום, טען התובע "אם אתה אומר שלפי הכתוב הדירה איננה כוללת מחסן ואם תהיה אפשרות למחסן, אז יהיה מחסן, אני אומר שכתוב - כתוב, אבל זה לא מה שאני קניתי" - ראו נא עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 24-22. גם כאן נשאלת השאלה מדוע זה הסכים התובע לחתום על חוזה הרכישה עם הנתבעת, כאשר ההבטחה אשר הובטחה לו, כך לדבריו, איננה מוצאת ביטויה בחוזה אשר נחתם ביניהם. הלכה פסוקה היא כי אדם החותם על מסמך, חזקה עליו שקרא אותו והבין את תוכנו ואין הוא רשאי להתכחש לחתימה זו, אפילו המדובר במקח טעות.

המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל, אחת היא: דין טענות התובעים לענין אי בניית המחסן על ידי הנתבעת להידחות.



6. אשר לחניה לה טוען התובע כי הובטחה לו ע"י הנתבעת, הרי שבעדותו הוא מאשר כי ראה את מיקומן של החניות המקורות כמו גם את אלה שאינן מקורות. יחד עם זאת טוען התובע כי בשל העובדה שהובטחה לו חניה מקורה במועד חתימת זכרון הדברים הוא לא שם ליבו אל מראן של החניות שאינן מקורות או החניות הכפולות, שכן כל מעיניו היו נתונים אותה עת לחניה המקורה אשר הובטחה לו. נכון אמנם כי בזכרון הדברים אשר נחתם בין הצדדים טרם החתימה על חוזה הרכישה עצמו, אכן נכתב כי התובע יקבל חניה מקורה רשומה בטאבו. יחד עם זאת בתוספת נכתב בסעיף א' לאמור:" בהיות הקונה הקונה האחרון של הדירות בבנין, ובנסיבות אלה סביר מאוד שלא תהא חניה מקורה עבורו... היה ולא תהיה חניה מקורה לבחירה האחרונה, יקבל הקונה במקום זה חניה כפולה לא מקורה בבחירה ראשונה". עינינו הרואות - אותה הבטחה שנכללה בזכרון הדברים, שוב אינה עומדת בפני עצמה בחוזה עצמו אלא הופכת במועד זה להבטחה מותנית. גם על התוספת חתמו התובעים מרצונם החופשי והטוב כאשר אין הם מלינים על כך במועד החתימה ומכאן המשמעות שהסכימו לכל האמור בסעיף זה. גם במקרה דנן אין לתובעים להלין אלא על עצמם.

בנוסף מאשר התובע בעדותו כי כאשר עלה לדיון נושא החניה הכפולה, שאל התובע את מנכ"ל הנתבעת איפה היא אותה חניה כפולה. לטענתו הסביר לו מנכ"ל הנתבעת כי אין המדובר בשתי חניות אלא במקום רחב אשר ניתן להחנות בו שתי מכוניות. התובע חוזר ומאשר כי כאשר שאל היכן היא אותה חניה הפנה אותו מנכ"ל הנתבעת למיקומה המדויק וזו אכן החניה אותה קיבל בסופו של יום. מעדותו של התובע מתבקשת המסקנה לפיה, התובע ידע בדיוק מירבי על איזו חניה מדובר, ניתן ללמוד כי הוא ראה אותה בטרם חתם על החוזה ולא הלין על גודלה או מיקומה בפני הנתבעת במועד חתימת החוזה. יתרה מזו, התובע טוען עוד כי החניה הכפולה איננה מאפשרת חנית שתי מכוניות באופן כזה אשר יאפשר פתיחה מרווחת של דלתות המכונית, זאת בשל העובדה כי החניה מתוחמת משני צידיה בקירות כאשר אחד מן הקירות הללו הוא קיר הבנין המשותף אשר בו ממוקמים צינורות הבולטים פנימה אל תוך שטח החניה ועל כן אינם מאפשרים מרווח מספיק בין מכונית אחת למשניה. עיון בתצלומים אותם הגיש התובע לבית המשפט מעלה כי זה אכן המצב, בתמונות נראים הצינורות בבירור, יחד עם זאת ברור על פניו כי אין כל בעיה להחנות שתי מכוניות, זו ליד זו אמנם לא במרווח גדול אך עובדת היות הצינורות במקומם כבר צריכה היתה להיות ידועה לתובע במעמד חתימת החוזה שכן בל נשכח כי במועד רכישת הדירה כמו גם במועד חתימת הסכם הרכישה וההסכמה אשר לחניה, כבר עמד הבנין בשלמותו על צינורותיו וסביבתו החיצונית. גם כאן נשאלת השאלה אם ראה התובע את מקום החניה אשר יועד עבורו עוד בטרם חתימה על חוזה הרכישה, ומצאו שאינו מתאים לצרכיו, מדוע לא ביקש להתנגד או התנה חתימתו על חוזה הרכישה בהחלפת מקום החניה? לתובע הפתרונים. כך או כך ברור על פניו כי לתובע ניתנה האינפורמציה המלאה אשר לדירתו. אף על פי שטוען התובע כי הובטחה לו חניה כפולה אשר ניתן להחנות בה שתי מכוניות בזו אחר זו ולא במקביל, לא נמצא לכך כל תימוך במסמכים עליהם חתם התובע.

עד ההגנה שלמה ישר, שהוא מנהל הנתבעת (להלן: "ישר") טען בעדותו, כי הוא זה אשר ליווה את התובע והצביע בפניו על החניה אותה הוא מייעד לו. עדותו זו של ישר עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע אשר אישר בעדותו כי ראה החניה בטרם נחתם החוזה בין הצדדים. נכון אמנם, כי ישר מאשר כי בזכרון הדברים הובטחה לתובע חניה מקורה, יחד עם זאת ברור כי בחוזה שהוא המאוחר יותר ויכול להכיל או לשנות את זכרון הדברים הראשוני, נכתב במפורש ונחתם על ידי הצדדים כי במקום חניה מקורה יקבל התובע חניה כפולה.

עוד טען ישר כי לא גבה מהתובע כל תוספת עבור החניה הכפולה בנוסף חזר ישר וטען כי בין מועד החתימה על זכרון הדברים ובין מועד חתימת החוזה, חלפו להם מספר ימים ובמהלכם ניגש עם התובע והצביע לו על החניה המיועדת לו. גם אם נניח כי ישר לא עשה כן, קרי: לא הצביע בפני התובע על החניה והסביר לו על המחסן, הרי שבמהלך אותם ימים בין חתימת מסמך אחד למשנהו, יכול היה התובע עצמו להתעקש ולבדוק הדברים ואם לא נראו לו יכול היה להתחרט או לבקש להכניס שינויים בנוסח החוזה ו/או זכרון הדברים. דבר מעין זה לא נעשה על ידו ועל כן יש להניח כי שיכלל הסכמתו בחתימה על החוזה כמו גם על זכרון הדברים ושני אלה כאחד, משקפים נאמנה את הלך רוחו ומחשבתו באותה עת.

התובע אף אישר כי במועד קבלת החזקה בדירה, כמו גם בחניה, היתה ברשות משפחתו אך מכונית אחת אך נושא החניה הפריע לו בשל העובדה כי הוא נוהג לארח "הרבה אורחים". ניתנת האמת להיאמר, לא ברורה לי טענתו זו של התובע ואיזו נפקות לענין החניה היא טומנת בחובה, שכן ברור מאליו כי גם לו היה התובע מקבל חניה כפי שלעניות דעתו צריך היה לקבל, הרי זו יכולה היתה להכיל אך עוד מכונית אחת ותו לא, הרי אין ספק שלא התחייבה הנתבעת לספק לתובע די מקומות חניה עבור כל אורחיו.

פשיטא, שגם הטענות שבפי התובעים לענין החניה אין להן כל בסיס, ודינן להידחות.

7. אשר לליקויים בדירה - לצורך בדיקת שאלה זו, מונה המהנדס יצחק ברמן (להלן:"ברמן"), כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה הגיש חוות דעתו בה פירט הליקויים אשר מצא בדירת התובעים. בהמשך לחוות הדעת תיקנה הנתבעת חלק מהליקויים ולאחר מכן הוגשה חוות דעת נוספת ובה הערכה של עלות ביצוע העבודות שטרם בוצעו על ידי הנתבעת.

יאמר מיד - אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה ככתבה וכלשונה ככל שהיא מתייחסת לליקויים הפנימיים אשר התגלו בדירה, זאת מהטעם הפשוט לפיו ויתרו הצדדים על חקירתו של המומחה ועל כן לא נסתרה חוות דעתו מניה
וביה.

לענין חוות הדעת טען ישר, כי בשל העובדה שמומחה בית המשפט בדק הדירה אך כעבור שנים מיום שנמסרה לתובעים, הרי שלא מן הנמנע כי הבלאי אשר נמצא בהם הוא בלאי טבעי כתוצאה מהשנים. ישר הוסיף וטען כי את הליקויים בדירת התובעים, תיקן בצורה הטובה ביותר שיכול היה בהתאם לנסיבות. זאת בשל העובדה כי לא יכול היה למצוא מרצפות אשר יתאימו לאלה אשר בהן רוצפה הריצפה בדירת התובעים, מאחר וחלפו כבר מספר שנים. בין אם הליקויים אכן ניתנים היו לאיתור במועד מסירת החזקה בדירה, ובין אם לאו, אין ספק שעל הנתבעת חלה החובה לתקן הליקויים בדירת התובעים משום שבפועל ליקויים אלה אכן קיימים בדירה, ובחלקם נותרו גם לאחר התיקון. ברור, שהחתימה על פרוטוקול המסירה כמו גם על מסמך ויתור אין בה כדי לפטור את הנתבעת מחובתה לתקן הליקויים.

בנסיבות אלה אני מאמצת את חוות דעתו של המומחה ככתבן וכלשונן.

בשים לב לכך שהתובעת לא יכולה היתה לבצע את כל התיקונים, אזי זכאים התובעים לפיצוי כספי בגין יתרת הליקויים והצורך לתקנם.

8. בתביעתה הנגדית טוענת הנתבעת, כאמור, כי התובע עיכב את השבת הערבות אשר ניתנה לו מאת הנתבעת על מנת להבטיח זכויותיו בנכס. התובע אישר בעדותו כי החזקה על דירתו נמסרה לו בתאריך 1.5.94 ואת הערבות עצמה הוא החזיק בידיו עד לתאריך 31.5.95 דהיינו: מעט יותר משנה. התובע טוען כי החזיק בערבות הנ"ל במשך תקופה ארוכה בשל כך שהוא סבר שמשמעותה הבטחת זכויותיו בדירה. עוד הוא טוען כי במקביל להחזקת הערבות אצלו, הוא התכתב עם הנתבעת והעלה בפניה טענות על ליקויי בניה, רטיבות ועוד. לטענתו מכתביו אל הנתבעת לא זכו ליחס הראוי בשל העובדה כי זו האחרונה ביקשה ממנו להשיב הערבות כמתחייב על ידו בטרם תהא מוכנה לשמוע טענותיו לגבי ליקויים. התובע חזר על טענתו לפיה הערבות הנ"ל נועדה להבטיח זכויותיו בחזקה. עוד הוסיף התובע וטען כי הערבות נועדה להבטיח את המחסן והחניה אשר היה עליו לקבל ולא קיבל בפועל. אשר לליקויים טען התובע כי איננו יודע לומר האם הערבות נועדה להטיח גם תיקון ליקויים, יחד עם זאת ברור לו כי הערבות נועדה להבטיח את החניה שקנה ולא קיבל - ראו נא עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 20-15.

התובע הוסיף וציין כי החזיק בערבות בידיו על מנת לחייב הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה כלפיו. כאשר הופנה התובע לאישור קבלת החזקה אשר נחתם על ידי התובעת והמאשרת כי התובעים קיבלו את הנכס כאשר זה נמצא לשביעות רצונם המלאה, טען התובע כי מסמך זה נחתם תחת לחץ. גם לגבי המסמך הנוסף אשר צורף לאישור זה ואשר בו נכתב כי הדירה נמסרה לתובעים כאשר היא מתאימה למפרט הטכני ולחוזה וחתומה על ידי התובעת, טען התובע כי זה נחתם גם כן תחת לחץ. זה המקום לציין כי התובע אישר כי מסמכים אלו נחתמו בפועל על ידי רעייתו, התובעת, כאשר הוא מלווה חתימה זו טלפונית. כאשר נשאל התובע מדוע זה לא באה התובעת עצמה להעיד על הנסיבות בהן נחתמו המסמכים, שכן ברור כי רק היא זו שיכולה לשפוך אור על הנסיבות האמיתיות, טען התובע:" אני חושב שאני יכול לייצג אותה בכבוד" - ראו נא עמוד 21 לפרוטוקול, שורות

7-6. גם בענין זה יש רלוונטיות להלכה בענין הימנעות מהבאת ראיה. דומה כי זהו המקרה בו לו היה ממש בטענת הלחץ הרי שהיתה התובעת עושה נכון לו היתה פורסת התמונה במלואה בפני בית המשפט. לאור העובדה כי הנאשם עצמו כלל לא נכח במקום, ונראה כי הלחץ היה סובייקטיבי לו ולרעייתו התובעת, אין בידי לקבוע כי לחץ כזה אכן עמד בבסיס החתימה של התובעת על המסמכים הנ"ל. התובע מאשר בפה מלא כי בשל העובדה כי נדרשו התובעים להשיב את הדירה בה התגוררו הרי שבחרה התובעת שלא להתייחס לפרוצדורות אלא אך לחתום ולקבל המפתח. ברור שאין לראות הנתבעת חייבת בהתרשלותה ובבחירתה זו של התובעת. הרי הדבר נעשה מרצונה החופשי תוך שהיא מודעת לתוכן המסמך עליו היא חותמת.

כל האמור לעיל כוחו יפה לענין החניה והמחסן, אך אין בו כאמור כדי לפטור את הנתבעת מהחיוב לענין תיקון הליקויים שכן מקורו של חיוב זה בחוזה, והליקויים עולים ברורות מתוך חוות דעת המומחה.

9. ישר טען, כי ביום מסירת המפתחות של הדירה לידי התובעת, עמדה זו מולו בעיניים בוכיות, טענה כי בעלה במילואים ובשל העובדה שהיא במצוקה היא מבקשת לקבל לידיה את מפתחות הדירה. לטענת ישר התחייבה התובעת כי ברגע שישוב התובע ממילואים הוא יסור למשרדי הנתבעת וישיב לה הערבויות אשר נותרו בידו. עוד טען ישר כי כמחצית השעה לאחר שטענה בפניו התובעת כי התובע במילואים וכי היא לבד, נראתה התובעת ע"י ישר נוסעת עם התובע ברכבו.

אין ספק שמשנמסרה החזקה בדירה לתובעים היה עליהם להחזיר לנתבעת את הערבויות הבנקאיות. כאמור הם לא עשו כן, ועם זאת אין מקום להעתר לעתירת הנתבעת לחייב התובעים לשלם לה סך של 75,119 ₪ בגין הנזקים שלדבריה נגרמו לה עקב אי החזרת הערבויות שכן הנזק לא הוכח. כך, לא הוכח תשלום עמלות וסכומן, לא הוכחו הוצאות המימון וסכומן, לא ברור במה נפגע המוניטין של הנתבעת ולא הוכח כל הפסד רווחים. בנסיבות אלה העתירה נדחית.

10. אשר לחוב הרובץ, כך לטענת ישר, לפתחם של התובעים בשל אי תשלום על חיבור הבנין לרשת החשמל, טוען ישר כי עפ"י נתוני הכרטסת אותה הוא מנהל ובה רשומים כל התשלומים על מועדיהם. תחילה טען ישר כי עפ"י רישומי
הכרטסת שבפניו, הרי שהתובעים טרם שילמו את חלקם היחסי עבור החיבור לרשת החשמל, לאחר מכן, בהמשך עדותו, מאשר ישר כי התובעים שילמו את חלקם אך לא שילמו על המע"מ הנוסף אותו צריך היה ישר להוסיף על המע"מ שכבר גבה בסכום המקורי. נכון אמנם, שישר ניסה להסביר בעדותו על האופן בו מתנהלת הכרטסת הממוחשבת אשר ברשותו. ניתנת האמת להיאמר - לא היה בו בהסבר זה כדי להניח דעתי כי אכן נותרו התובעים חייבים לנתבעת סכום כלשהו בגין חיבור החשמל. נהפוך הוא נראה כי דווקא הנתבעת היא זו החבה יתרת סכום לתובעים בשל מה שנחזה להיות על פניו תשלום יתר. יתרה מזו, אין בטענה כי מחשב זה או אחר הוא בעל תוכנה משוכללת ועל כן יש לראות כל פלט המוצא על ידו בבחינת "כזה ראה וקדש", יש לזכור כי הנתונים הללו הוכנסו אל תוך התוכנה על ידי מי ממנהלי הנתבעת ועל כן לא מן הנמנע כי גם הנתונים הללו מקורם בטעות. הלכה למעשה לא יכול היה ישר לתמוך טענתו בדבר חובם של התובעים ועל כן אני דוחה רכיב זה בתביעתה של הנתבעת.

11. סוף דבר - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 15,500 ₪ בגין הליקויים ועל פי חוות דעת השמאי 27.7.00. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מתאריך 27.7.00 ועד מועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד - נדחית.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בניה ללא היתר קנס

  2. בניה ללא היתר עונש

  3. בניית מחסן ללא היתר

  4. בניית קומות ללא היתר

  5. בניה ללא היתר התיישנות

  6. בניה ללא היתר בית משותף

  7. התיישנות בניה ללא היתר

  8. בניה בשטח חקלאי ללא היתר

  9. ביטול חוזה בניה ללא היתר

  10. בניה על חוף הים ללא היתר

  11. אורווה ללא היתר

  12. התיישנות שימוש ללא היתר

  13. בניית מחסן בחצר ללא היתר

  14. ביצוע עבודות בניה ללא היתר

  15. בניה ללא היתר עבירה פלילית

  16. בניית חניה מקורה ללא היתר

  17. איסור העסקת עובדים ללא היתר

  18. בניית מבנה בלוקים ללא היתר

  19. בניה ללא היתר מדיניות הענישה

  20. התיישנות עבירת בניה ללא היתר

  21. בית ללא היתר בניה חיבור לחשמל

  22. בניה ללא היתר ערעור על גזר דין

  23. בניית מחסומים על המדרכה ללא היתר

  24. מכירת בית עם גגון חנייה ללא היתר

  25. ביטול הרשעה שימוש במקרקעין ללא היתר

  26. ערר על החלטה שלא לאשר מבנה חקלאי קיים ללא היתר

  27. תביעת פיצויים בגין נסיעת טנקים על כביש אספלט שנסלל ללא היתר

  28. הרשעה בעבירת ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר ובסטייה מתוכנית

  29. בניה ללא היתר דירה בקומת המחסנים, קומה (1-) ופיצול, ללא היתר, לשתיים או לשלוש יחידות

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון