בקשה לתיקון תעודת זהות

זוהי בקשה לתיקון עתירה מנהלית שהגישו העותרים.

העובדות:

1. העותר מס' 1, מר מוראד שניורה (להלן: "העותר"), יליד 1982, מתגורר במחנה הפליטים קלנדיה הסמוך לרמאללה, והיה בעבר תושב קבע בישראל.

2. העותר נשוי לעותרת מס' 2, גב' עאליה עלילי (להלן: "העותרת"), ולבני הזוג ילד משותף (העותרת בהריון ונושאת את ילדם השני של בני הזוג).

3. ביום 26.5.98 פנה העותר ללשכת המשיבה במזרח ירושלים וביקש להנפיק לו תעודת זהות.
ביום 4.6.98 סורבה בקשתו, מכתב סירוב נשלח לעותר ואמו ובו נכתב, בין היתר, כדלקמן:
"1. הריני להודיעך כי מהנתונים שבידינו עולה כי תוקף רשיון ישיבת
הקבע שלך בישראל פקע וכי חדלת מלהיות תושב.
2. הנתונים שבידינו מראים כי:
העברת את מרכז חייך אל מחוץ לישראל לתקופה העולה על שבע
שנים..." (נספח א' לתגובה).

4. ביום 26.1.00 פנה העותר באמצעות עורך דינו דאז, עו"ד עבד אל כרים אזברגה, כדי להנפיק לו תעודת זהות (נספח ב' לתגובה).

5. ביום 27.5.00 נכח העותר בלשכת המשיבה, שם נמסר לו כי החלטת המשיבה בעינה עומדת.
בתרשומת המשיבה צויין, בין היתר, כדלקמן: "27.5.00 הנ"ל חזר ללשכה ואומר אין לו את כל מה שנדרש ממנו אין שינוי" (נספח ג' לתגובה).

6. ביום 9.9.01 פנתה האגודה לזכויות האזרח למשיבה על מנת לסייע לעותר בהנפקת תעודת זהות (נספח ד' לתגובה).

7. ביום 3.10.11 פנו העותרים למשיבה לצורך שינוי מעמדם עקב נישואיהם.
במעמד זה, כך לטענת העותר, נמסר לו כי תעודת הזהות שהוא מחזיק היא מזויפת והיא נלקחה ממנו על ידי המשיבה.

8. ביום 6.10.11 פנה ב"כ העותרים למשיבה בבקשה להשיב את תעודת הזהות שנלקחה מהעותר.
ביום 26.10.11 השיבה המשיבה לב"כ העותרים כי מבדיקה שנערכה על ידם לא נופקה לעותר תעודת זהות כלל וכי תעודת הזהות בה החזיק העותר איננה מעידה על זהותו באופן חד משמעי (נספח ו' לתגובה).

9. ביום 31.10.11 פנה העותר שוב למשיבה וטען כי את תעודת הזהות קיבל מלשכת האוכלוסין במזרח ירושלים, באמצעות עורך דין, וכן טען כי הוא תושב ישראל.
באותו יום השיבה המשיבה לעותר כי מבדיקה נוספת שנערכה התברר כי לא הונפקה לו תעודת זהות במזרח ירושלים ועל כן בקשתו להשבת תעודת הזהות נדחית.

10. בנובמבר 2011 הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 7443-11-11) אשר נמחקה בהסכמת הצדדים.


11. ביום 29.1.12 ביקש העותר מהמשיבה, באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד אזברגה, להעניק לו מעמד תושב בישראל.

12. ביום 1.2.12 השיבה המשיבה לעותר כי תושבותו פקעה עוד ביום
15.10.98 ולכן לא ניתן להעניק לו מעמד בישראל.

13. לאור האמור לעיל הגישו העותרים, ביום 12.2.12, השגה לועדת ההשגה לזרים וגם שם ביקשו להעניק לעותר מעמד בישראל ולהנפיק לו תעודת זהות.

14. ביום 15.3.12 ניתנה ע"י יו"ר ועדת ההשגה לזרים החלטה הדוחה את ההשגה וקובעת, בין היתר, כדלקמן:
"15. משכך, נדחית ההשגה בכל הנוגע לבקשת המשיג (העותר- ש.ג.) כי יושב לו מעמד תושב הקבע אשר נשלל הימנו בשנת 1998. המשיג יעזוב את ישראל בתוך 30 יום, ואם לא יעשה כן, רשאי המשיב לנקוט כנגדו בהליכי אכיפה" (נספח א' לעתירה).

15. כנגד החלטה זו הגישו העותרים עתירה מנהלית לבית משפט זה, במסגרתה ניתנת החלטה זו (להלן: "העתירה המקורית").

16. ביום 1.9.12 ביקשו העותרים להגיש הודעה משלימה מטעמם.

בהודעה טענו העותרים, בין היתר, כי ההודעה נדרשת בעקבות פניית העותר בעבר לעורכי דין שאינם מתמחים בתחום המורכב של שלילת התושבות בירושלים המזרחית, וכן כדי ללבן את הנושא ולהבהיר את הפן הנורמטיבי והמשפטי נוכח הצגת הדברים בעתירה המקורית הלוקה בחסר.
העותרים טענו כי במתן אפשרות להגיש את ההודעה טרם הדיון יהיה משום ייעול ההתדיינות בעתירה, הקטנת הסיכוי להימשכות ההליכים ומתן הזדמנות לעותרים לקבל את יומם בבית המשפט.
המשיבה הסכימה לבקשת העותרים תוך שהיא מציינת כי אין במתן ההסכמה כדי להודות בטענות העותרים וכי היא מסכימה להגשת "הודעה משלימה" בלבד ולא כדי לאפשר לעותרים לתקן את עתירתם המקורית או לטעון טענות חדשות שלא באו לידי ביטוי בעתירה.

17. ביום 21.11.12 הגישו העותרים "הודעה משלימה" בה טענו, בין היתר, כדלקמן: "ההודעה דרושה לשם הבהרת הרקע המשפטי החיוני להכרעה בעתירה. הרקע המשפטי לא הובא באופן מספק בעתירה, ככל הנראה, בשל חוסר התמחותו של בא כוחם הקודם של העותרים בשטח זה... מדובר בעתירה המעלה סוגיות סבוכות בנושאים שונים ולפיכך נדרשה, בראיית הח"מ, הודעה משלימה מקיפה". (הפתיח להודעה המשלימה מטעם העותרים מיום 21.11.12).
הודעה זו הוגשה ע"י עו"ד ע. לוסטיגמן, באת כוחם הנוכחית של העותרים.

18. ביום 23.1.13 התקיים דיון ובסופו הוחלט על ידי, בין היתר, כדלקמן:
"1. בדיון קודם התחייבה ב"כ העותרים 'לחשוב היטב שוב איזה טענות אנחנו רוצים להעלות ואיזה טענות אנחנו רוצים לזנוח ואז נוכל לטעון במסודר לגבי הטענות שאנחנו סבורים שהן ראויות'.
2. במקום לפעול לפי האמור לעיל, פנה העותר לעורכת דין אחרת אשר הגישה בקשה להגשת הודעה.

המשיב הסכים להגשת הודעה, כמפורט בתגובתו ובמקום 'הודעה משלימה' הוגש כתב טענות המשתרע על 36 עמודים- 154 סעיפים (ההדגשה אינה במקור- ש.ג.).
3. אין לי ספק כי לא זו היתה כוונת המשיב שהסכים להודעה ובכל מקרה אין מקום להגיש הודעה חדשה שהיא למעשה עתירה חדשה ארוכה.
...
5. לאור האמור לעיל מצאתי כי יהא זה נכון לאפשר לעותרים להגיש בקשה לתיקון העתירה כדי שיובן בתמצית, בבירור ובבהירות איזה נושאים מבקשים העותרים לתקן בעתירה המקורית."

19. ביום 5.2.13 הגישו העותרים בקשה להגשת עתירה מתוקנת והמשיבה הגישה תגובתה בהתאם.
ביום 28.2.13 התקיים דיון בבקשה והחלטה זו מתייחסת לאותה בקשה.

טענות הצדדים:
20. העותרים מבקשים להתיר להם להגיש עתירה מתוקנת ובה יובהר החלק העובדתי ביחס לטענת העותר כי לא התגורר מחוץ לישראל וכי לא ידע על שלילת מעמדו עד לדיון בעתירה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי- מרכז (עת"מ 7443-11-11).


21. העותרים מבקשים להעלות טענות נוספות בנוגע להתנהלותה הלקויה של המשיבה, העדר הודעה על שלילת התושבות, העדר הנמקה והעדר שימוע, וכן הטעיית בית המשפט בהצגת תשתית נורמטיבית חלקית.
עוד מבקשים העותרים להשיב לטענות המשיבה ביחס לחוסר תום ליבו של העותר וטענת השיהוי ולהסביר על קשיי העותר כתוצאה מביטול מעמדו.
לטענתם, החלטת המשיבה פוגעת גם בזכויותיה החוקתיות של העותרת ומתן אפשרות להגיש עתירה מתוקנת תייעל את ההתדיינות בעתירה, תקטין את

הסיכוי להימשכות ההליכים ותאפשר לעותר הזדמנות לקבל את יומו בבית המשפט.

22. המשיבה טוענת כי יש לדחות את בקשת העותרים לתיקון העתירה מהטעמים העיקריים הבאים:
א. תיקון עתירה לא נועד להוות מעקף ללשון החוק.
העותרים לא הצביעו על מקור נורמטיבי לבקשתם לתיקון העתירה.
לעותרים אין זכות תשובה לתגובת המשיבה לעתירה ואין לאפשר להם, במסגרת הבקשה להגשת עתירה מתוקנת, אפשרות להשיב לעתירה.
ב. רצון העותרים "להשלים את התשתית הנורמטיבית" אינו מהווה מקור לתיקון העתירה אלא ניסיון לערוך מקצה שיפורים וניסיון להביא גרסה משופרת לגרסאות אותן נתן העותר בעבר.
ג. החלפת ייצוג משפטי אינה מהווה עילה להרחבת חזית או לתיקון העתירה.
ד. טענתו של העותר כי לא ידע על פקיעת התושבות או אי מתן תעודת זהות אינה סבירה, היא מופרכת וכבושה ומחזקת את השיהוי הכבד הקיים בענייננו.
סוגיה זו של פקיעת התושבות איננה סוגיה השנויה במחלוקת, לאור הראיות שהוצגו.
ה. יתר טענות העותרים הן בבחינת הרחבת חזית אשר אין מקום להתירן.
ו. העותרים לא צירפו את ההשגה לועדת ההשגה. עניינו של העותר נדון בדיון בפני ועדת ההשגה ואין מקום להתערב בהחלטתה.
ז. המשיבה העלתה טענות נוספות ביחס סמכותו המקומית של ביהמ"ש, חוסר תום ליבם של העותרים וטענות נוספות, כמפורט בתגובה.

23. העותרים הגישו תשובה לתגובה בה טענו, בין היתר, כי יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב טענות ברוחב לב.
עוד הוסיפו כי השאלות השנויות במחלוקת פורטו בבקשתם ולא יכולה להיות מחלוקת על חשיבותו של מעמד אזרחי לקיומו האנושי של אדם.
העותרים מציינים כי התרת תיקון העתירה בשלב ראשוני, בטרם התקיים דיון לגופו של עניין, לא תפגע במשיבה.
העותרים חוזרים על טענותיהם בעניין שלילת מעמד העותר ומוסיפים כי העותר היה קטין בעת ביטול מעמדו, כי לא חל שיהוי בהגשת העתירה, הם מתייחסים לטענה הנטענת בעניין תעודת הזהות המזוייפת וטענות נוספות, כמפורט בתשובה.

דיון:
24. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים בפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

25. תקנה 20 לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א- 2000, קובעת את ההוראות בדבר תיקון כתבי טענות בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי.
התקנה קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין לשנות או לתקן את כתב טענותיו בכל עת "... כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".

בית המשפט יאפשר תיקון כתב טענות כאשר התיקון נועד ללבן ולעזור בפתרון הבעיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, באותה עתירה.
בית המשפט לא יאפשר את תיקונה של עתירה כאשר מבקשים להוסיף טענות חדשות שלא בא זכרן בעתירה המקורית, ורצונם של המבקשים הוא לשפר את גרסאותיהם ולהרחיב את חזית המחלוקת.

26. הסוגיה המרכזית בענייננו היא שלילת התושבות לעותר.
ההחלטה בדבר שלילת תושבותו של העותר ואמו נשלחה לעותר ואמו ביום 4.6.98, ובמועד זה או סמוך לאחר מכן נודע לראשונה לעותר על פקיעת תוקפו של רישיון הקבע.
העותר ואמו היו רשאים להביא "כל טענה וראיה לסתור את הנתונים" שבידי המשיבה בתוך 45 ימים אך הם בחרו שלא לעשות כן (נספח א' לתגובה).

27. רק ביום 26.1.00, כשנתיים מאוחר יותר, פנה העותר למשיבה באמצעות בא כוחו דאז להנפקת תעודת זהות.

28. בעתירה המקורית לא הסביר העותר ולא נימק מדוע פנה למשיבה באיחור של שנתיים לאחר ההחלטה מיום 4.6.98 , איחור המהווה שיהוי כבד.

29. בנוסף על כך, ביום 27.5.00, עת נכח העותר בלשכת המשיבה במזרח ירושלים, נמסר לו כי החלטת המשיבה נותרה בעינה.
ביום 9.9.01 פנתה האגודה לזכויות האזרח למשיבה על מנת לסיע לעותר להנפקת תעודת זהות.
לאור האמור לעיל עולה כי העותר לא פעל לביטול ההחלטה מיום 4.6.98 אלא רק בשנת 2011, כ- 11 שנים לאחר ביקורו בלשכת המשיבה, ו- 10 שנים לאחר שהאגודה לזכויות האזרח פנתה למשיבה מטעמו.
פנייתו בשנת 2011 היתה ביום 3.10.11 כשפנה ביחד עם אשתו למשיבה בבקשה לבצע שינוי במעמדם בעקבות נישואיהם.

30. לאור האמור לעיל חל שיהוי כבד בפנייתם של העותרים למשיבה בשנת 2011 בין שמתייחסים למועד ההחלטה בשנת 1998, בין שמתייחסים למועד ביקורו בלשכת המשיבה ביום 27.5.00 ובין שמתייחסים לפניית האגודה לזכויות האזרח משנת 2001.

31. בבקשה לתיקון העתירה טוענים העותרים כי העותר לא ידע על שלילת תושבותו עד לדיון במסגרת העתירה הקודמת שהגיש לבית המשפט המנהלי במחוז המרכז.
העותר טוען כי הודעת המשיבה מיום 4.6.98 לא נמסרה לו וכי לא נערך לו שימוע וההחלטה שהתקבלה לא נומקה.

32. אין לקבל טענה זו מכמה טעמים:
ראשית, העותר ידע את העובדות הנטענות בעת הגשת העתירה המקורית ויכול היה לטעון טענות אלה במסגרת העתירה המקורית.
העותר בחר שלא לעשות כן וגרסה זו בעניין אי ידיעתו על שלילת התושבות היא גרסה חדשה ואין מקום לקבלה במסגרת תיקון העתירה תוך הרחבת חזית המחלוקת.

שנית, ראוי להפנות לסעיף 17 לעתירה המקורית שהוגשה לבית משפט זה באמצעות עו"ד אזברגה, שם צויין כדלקמן:
"שגה יו"ר הועדה הנכבד, גם בהתעלמו מטענת העותר בהשגתו, לפיה נטען, כי העותר בשנת 1998 היה קטין, וקיבל תעודת זהות מאת המשיב בשנת 2002 [תעודת זהות ישראלית] לאחר שפעל רבות כנגד החלטה המשיב משנת 1998, בהנחה שהיא הובאה לידיעתו, למרות שהיה קטין. ראה לעניין זה, פניות ב"כ דאז, המתועדות במסמכי היסוד של המשפחה אצל המשיב."

העותר היה ער היטב לנושא ידיעתו או אי ידיעתו בדבר ההחלטה משנת 1998 שכן הוא ציין בעתירה במפורש כי הוא פעל רבות כנגד החלטת המשיב משנת 1998 "בהנחה שהיא הובאה לידיעתו" למרות שהיה קטין.
אילו אכן לא קיבל העותר את ההחלטה משנת 1998 היה בא-כוחו, עו"ד אזברגה, טוען במפורש כי העותר לא קיבל את ההחלטה.

העובדה לפיה ציין "בהנחה שהיא הובאה לידיעתו" מדברת בעד עצמה ומכל מקום היא סותרת טענה ברורה , כפי שמנסה היום העותר לטעון, כי לא ידע על ההחלטה.

שלישית. בעתירה המקורית טוען העותר כי "פעל רבות כנגד החלטה המשיב משנת 1998".
העובדה לפיה פעל העותר רבות כנגד החלטת המשיב משנת 1998 מעידה כאלף עדים כי ידע על אותה החלטה.

33. מכל האמור לעיל עולה כי בעת הגשת העתירה המקורית ואף קודם לכן ידע העותר כי תושבתו נשללה והטענה לפיה לא ידע על ההחלטה לא נכללה בעתירתו המקורית.
משום כך אין להתיר לעותרים לתקן את העתירה ע"י הרחבת חזית והוספת עובדות שלא נטענו קודם לכן, על אף שהיו ידועות, רק משום שהעותר החליף ייצוג.

34. כפי שפורט לעיל, העותר ידע בשנת 1998 ולכל המאוחר בשנת 2000 על החלטת המשיבה.
משום כך לוקה העתירה בשיהוי כבד ואין מקום להתיר את תיקונה ובכך, בין היתר, להתגבר על טענת השיהוי.

35. העותר פנה למשיבה, בעצמו ו/או באמצעות עורך דינו דאז, וביקש להנפיק לו תעודת זהות.
הוא אף הגיש בעניין זה עתירה לבית המשפט המנהלי במחוז המרכז על מנת שתושב לו תעודת הזהות שנתפסה.
העותר טוען בבקשה לתיקון העתירה כי לא ידע כי תעודת הזהות איתה התנהל היא מזוייפת וכי עורך דינו הקודם הוא שסיפק לו את תעודת הזהות.

גם טענה זו היא טענה חדשה וכבושה אשר אין לקבלה במסגרת עתירה מתוקנת.
טענה זו של העותר גם עומדת בסתירה לעובדה לפיה הוא פעל כל העת בבקשות, באמצעות בא כוחו, להנפיק לו תעודת זהות ובקשותיו נדחו.
העותר ידע והיה עליו לדעת כי בקשות רבות מצידו לקבלת תעודת זהות נדחו משום הטענה שתעודת הזהות שהיתה בידיו היא מזוייפת וכי לא הונפקה לו תעודת זהות מקורית.

36. העותר יכול היה לכלול את מלוא טענותיו בעניין תעודת הזהות בעתירה המקורית ומשלא עשה כן, מטעמיו שלו, אין מקום להתיר לו להרחיב את החזית גם בעניין זה ולתקן את העתירה ע"י הוספת עובדות חדשות.

37. השאלות השנויות במחלוקת העולות מהעתירה המקורית והתגובה הן ברורות, הבקשה לתיקון העתירה הוא ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לעתירה המקורית ואין מקום להיעתר לה.
אכן המגמה היא, בדרך כלל, לאפשר תיקון כתבי טענות על מנת ללבן את כל השאלות השנויות במחלוקת אולם בענייננו אין מדובר בתיקונים לליבון שאלות השנויות במחלוקת אלא לתיקון העתירה המקורית ע"י הוספת טענות ו/או עובדות חדשות המהוות הרחבת חזית ומחלוקות חדשות.

38. ב"כ העותרים טענה כי לא יגרם כל נזק למשיבה משום שאנו מצויים בשלב הדיון המקדמי.
אינני סבורה כי טיעון זה תומך בעמדת העותרים.
אין מקום לאפשר הגשת עתירה חדשה תוך הרחבת חזית לאחר שהוגשה העתירה המקורית.
ועוד ראוי לציין כי העתירה המקורית הוגשה ביום 2.4.12 ורק ביום 21.11.12, לאחר שהוחלף ייצוג העותרים, הוגשה בקשה זו.

39. אשר על כן ולסיכום הבקשה לתיקון העתירה נדחית.

40. העותרים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות בסכום של 10,000 ₪.

41. העתירה נקבעת לדיון ליום 1.7.10 שעה 10:30.

42.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול תוספת השהיה

  2. איסור העסקת מסתננים

  3. אישור העסקת אריתראים

  4. איסור העסקת מבקשי מקלט

  5. בקשה לתיקון תעודת זהות

  6. אישור שהייה ועבודה בישראל

  7. אישור שהייה בישראל אזרח ירדן

  8. זכיות עובדים מבקשי מקלט בישראל

  9. ביטול החלטת הוועדה לעניינים הומניטאריים

  10. חשד לעבירת אונס על ידי מסתנן לישראל מאריתראה

  11. בקשה שנדונה לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים

  12. רישיון זמני לפי סעיף 2א(5) לחוק הכניסה לישראל למסתנן אריתראי

  13. סכנת חיים במולדתו של מסתנן בשל רדיפתו על ידי אנשי כפר הולדתו

  14. בקשה לרישיון נהיגה לתושב האזור השוהה בישראל בהיתרי שהייה מתחדשים

  15. "טעמים הומניטריים מיוחדים" לפי סעיף 30א(ב)(2) לחוק למניעת הסתננות

  16. מעמד זמני לשוהה בלתי חוקי הנתון במצב חירום רפואי בחוק זכויות החולה

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון