גילוי מסמכים פלילי

1. זוהי בקשה למתן צו המחייב את המשיבים, ליתן תצהיר גילוי מסמכים, כולל גילוי מסמכים ספציפיים וכן ליתן צו המחייב את המשיבים, להשיב על שאלון שצורף לבקשה. במסגרת הדיון האמור, העלה ב"כ המשיבות 3 ו-4, טענה מקדמית, שלפיה: יש לעכב את הדיון בבקשה הנוכחית עד לסיום ההליך הפלילי המתנהל כיום כנגד המשיבה מס' 3 והמשיב מס' 1, בתיק פלילי 7134/85 של בית-משפט השלום בתל-אביב, אשר ההליכים בו, החלו כבר. משמעותה של הטענה הטרומית הנ"ל, באם תתקבל, הינה - לעכב את הדיון בתובענה עצמה עד למתן פסק-דין בהליך הפלילי האמור, וכך גם נתבקשתי לעשות בסיכומים שהוגשו ע"י ב"כ המשיבות 3 ו-4. ב"כ המשיבה מס' 1 הצטרף גם כן בסיכומיו לטענה הטרומית הנ"ל של ב"כ המשיבות 3 ו-4. המשיבה מס' 2, הודיעה כי מאחר ואינה צד להליך הפלילי האמור אין בכוונתה לטעון לגבי הבקשה המקדמית הנ"ל, ברם בכל מקרה הם מסכימים כי יעוכבו ההליכים עד למועד מתן פסק-הדין בהליך הפלילי.

2. להלן העובדות הדרושות לשם הבנת הרקע:

א. בתיק אזרחי 1287/83, הגישו המבקשים (155 במספר, תובענה כספית נגד 4 נתבעים, ואלו הם: לפי הסדר רישומם בתובענה, וכמובן בבקשה הנוכחית:
(1) בנק למימון ולסחר בע"מ (לבלן - בנק מימון); (הנתבע מס' 1 - המשיב מס' 1).
(2) בנק כללי לישראל בע"מ (להלן - בנק כללי); (הנתבע מס' 2 - המשיב מס' 2).
(3) רננית חברה לניהול קרנות להשקעות בנאמנות (להלן - רננית); (הנתבע מס' 3 - המשיבה מס' 3).
(4) רונית קרן נאמנות (להלן - רונית); (הנתבעת מס' 4 - המשיבה מס' 4).
התובענה, עוסקת בימיה הטובים והעליזים של הבורסה בתל-אביב, כאשר משאת נפשו של כל אדם ומשקיע, היתה להתעשר ומהר. רונית, היתה קרן להשקעות בנאמנות שהוקמה עפ"י החוק להשקעות משותפות בנאמנות, תשכ"א - 1961 (להלן - החוק) [12].

רננית, היתה המנהלת של רונית, ואילו בנק מימון ובנק כללי שימשו כנאמן משותף לרונית.
ב. המבקשים, היו בכל הזמנים הרלבנטיים, בעלי תעודות השתתפות אצל רונית. בפרשת התביעה, מייחסים המבקשים למשיבות, מעשי רשלנות שונים, אשר בעקבותיהם נגרמו להם לגירסתם נזקים שהמשיבים חייבים לפצותם בגינם. בסעיף 9 לפרשת התביעה, מייחסים המבקשים למשיבות, את המעשה האסור של "רכישת ניירות ערך בסכום של מעל 10% מנכסי הקרן (היינו רונית - א.ה.) בתאגיד אחר ורכישת למעלה מ-10% מנכסי תאגיד אחר" (ראש הפרק לאמור בסעיף 9 לפרשת התביעה).
ג. בחלק ממאבקם נגד המשיבים, הגיש חלק מן המבקשים, תלונה נגדם לרשות לניירות ערך. בעקבות התלונה האמורה, התנהלה חקירה, שבסופה, הוגש גליון אישום פלילי נגד: בנק למימון, רננית ונגד מנהלה של רננית, מר אליעזר פישמן (תיק פלילי 7134/85 הנ"ל). בפרק העובדות של גליון האישום האמור (ראה נספח לסיכומי ב"כ המשיבות 3 ו-4) מופיעה התייחסות לטענה של החזקת מעל 10% מסך "כל סכום הנקוב של ניירות הערך מאותו סוג שהוציא אותו תאגיד, כמפורט בנספח".

ואילו בסעיף 3 שם נאמר:
"למרות העליה בערכם הנקוב של ניירות הערך שברונית, מסוג מסויים של תאגיד פלוני, על 10% מסך כל ערכם הנקוב, כאמור בסעיף 2 וכמפורט בנספח, לא מכרו הנאשמים ניירות ערך, עד שהאחוזים האמורים פחתו כדי עשרה".
ההליכים הפליליים נגד הנאשמים הנ"ל, כבר החלו.

ד. מן הראוי גם לציין, כי בסעיף 8.4.1.6 לפרשת התביעה, (עמ' 5 שם) נטען ע"י המבקשים, כי המעשים של הרצת מניות המיוחסות גם כן למשיבים, יש בהם משום עבירה פלילית.
ה. אין כל ספק, כי למבקשים, יש ענין ואינטרס ממדרגה ראשונה, כי בנק ורננית יורשעו בדין, בין היתר מחמת העובדה, כי לאור הוראות סעיף 42(א) לפקודת הראיות [13], הקובע כי הכרעת-דין, המרשיעה נאשם בהליך פלילי, מהווה ראיה לכאורה נגדו בהליך אזרחי. אין גם כל ספק, כי המבקשים, מעוניינים לעזור התביעה להביא להרשעתם של הנאשמים, וזהו אינטרס לגיטימי לחלוטין שלהם.

3. טענות ב"כ המשיבות 3 ו-4 (רננית ורונית):

א. אם יידרשו בשלב זה, לגלות בתצהיר את המסמכים
הנמצאים ברשותם והנוגעים לנשוא התובענה, וכן להשיב לשאלונים, הרי "תיפגענה הזכויות המוקנות להם עפ"י הדין כנאשמים במשפט פלילי ובמיוחד תפגענה זכות השתיקה וזכותו של הנאשם שלא להפליל את עצמו" (הדגשה שלי - א' ה') (סעיף 8 לסיכומיו).


ב. לפיכך, ועל-מנת להגן על זכויות רננית ורונית, בכל הקשור לזכות השתיקה של נאשם במשפט פלילי וזכותו שלא לגלות את קו הגנתו (למעט בענין טענת אליבי), זכויות המוכרות הן בחוק והן בהלכה, ועל-מנת למנוע פגיעה בזכויות האמורות, העלולה להיגרם ע"י מעשים שיאולצו לבצע במהלך ההליך הנוכחי - יש לעכב את כל ההליכים בתובענה הנוכחית, וזאת עד לתום ההליך הפלילי.
ג. אין כל חשיבות לשאלה, האם ההליך הפלילי, מתייחס אך ורק לחלק מן העובדות הנטענות בפרשת התביעה, או לכך כי לגירסת ב"כ המבקשים רק מקצת מן השאלות עלולות להשליך על ההליך הפלילי, וזאת מחמת העובדה כי קיים קשר עובדתי בין כל הנושאים המועלים בתובענה האזרחית, לבין ההליך הפלילי.

ד. מאחר והמבקשים, הם שיזמו את ההליך הפלילי, ע"י הגשת תלונתם, תלונה אשר במסגרתה כללו את כל הנושאים שהועלו על ידם בתובענה הנוכחית והם גם מעוניינים בהרשעות הנאשמים, הרי קיים חשש כי לאחר שהמבקשים, יקבלו מסמכים וראיות באמצעות ההליך האזרחי הנוכחי, הם יעבירו אותם לנציגי התביעה בהליך הפלילי, אשר עלולים אולי לנקוט בהליכים פליליים נוספים - או לעשות בהם שימוש לצורכי ההליך הפלילי הנוכחי.

ה. החיוב לגלות בתצהיר את המסמכים המצויים ברשותם, יחייבם, גם לגלות מסמכים שהגיעו לידם מכוח זכותם לעיין ולהעתיק את החומר המצוי בידי נציגי התביעה הפלילית, והכולל חומר שנתפס אצל צדדים שלישיים; גילוי כזה, יעניק למבקשים יתרון שאינו מוקנה להם עפ"י הדין.

ו. הפסיקה הן בארץ והן בחו"ל, הכירה בזכותו של נאשם, אשר נגדו מתנהל באותו עת, הן הליך אזרחי והן הליך פלילי, הנוגע לאותו ענין - כי יעוכבו ההליכים האזרחיים עד לתום ההליכים הפליליים.

4. טענות ב"כ המבקשים:

א. כתב-האישום, שהוגש בתיק פלילי 7134/85 הנ"ל, מתייחס אך ורק לטענה של החזקת מעל ל-10% מסך כל הערך הנקוב של ניירות ערך מאותו סוג, שהוציא תאגיד מסויים; ואילו תביעת המבקשים מבוססת על עילות וטענות נוספות ואחרות, ולפיכך אפילו היה כל האמור בסיכומי ב"כ המשיבים 3 ו-4, נכון, ואפילו אם יורשעו אלה בדין, עדיין יצטרכו המבקשים, להוכיח את התביעה, ולפיכך אין כל פגיעה ולא יכולה להיות כל פגיעה בזכויות.

ב. השאלונים והליך גילוי המסמכים, מתייחסים ברובם לעניינים שאינם נידונים בהליך הפלילי, ועל-כן אף אם טענות ב"כ רננית ורונית, היו נכונות אין להעתר לבקשתם ולעכב את הדיון בהליך האזרחי.

ג. האסמכתאות שצוטטו ע"י ב"כ רננית רונית, מתייחסות לנושא של השפעת זכויות הנאשם במשפט פלילי על ההליכים של גילוי מסמכים ושאלונים; יתרה מזאת הן עוסקות אך ורק באותם המקרים שבהם העובדות בהליך הפלילי, היו זהות לעובדו שנטענו בהליך האזרחי.

ד. ההלכה כפי שנפסקה ע"י כב' הנשיא, אגרנט (כתוארו אז) בע"א 200/63 צוף נ' אושפיז [1], קובעת כי יש לחייב את רננית ורונית להשיב על השאלות וליתן תצהיר גילוי מסמכים כאשר הזכות היחידה העומדת לנדרש להשיב, היא לטעון, כי התשובה עלולה להפליל אותו או כי אינו חייב בגילוי.

5. כזכור, הרי בנק למימון, הינו גם כן אחד הנאשמים בהליך
הפלילי שהוגש בת.פ. 7134/85. ב"כ הבנק מצטרף בסיכומיו לכל טיעוני ב"כ רננית ורונית, וגם לגירסתו הוא, יש לעכב את ההליכים הנוכחיים, שאם לא יעשה כן, הרי תפגענה זכויות המשיבים בהליך הפלילי, העומד ותלוי כנגד חלק מהם - וזאת עקב המעשים שיאולצו לעשות במהלך בירור התובענה האזרחית.

ב"כ הבנק למימון מוסיף ומעלה טענות נוספות וביניהן את הטענה של עיקרון הכיבוד ההדדי של הערכאות השונות, אשר דורש, כי קודם לכן יסתיימו ההליכים הפליליים, ורק אח"כ לחזור להליך האזרחי הנוכחי.

טענה נוספת המועלית ע"י ב"כ בנק למימון, קשורה באפשרות שהמשיבים יסרבו להשיב על השאלונים בטענת חסיון. לטענתו במקרה כזה יאלץ בית- המשפט לרדת לפרטי-כל שאלה ושאלה, ולמעשה להכנס לנעליו של בית-המשפט הדן בהליך הפלילי, וזאת כדי לבחון האם יש הצדקה לטענת החסיון (ראה סעיף 11 לסיכומיו). לדבריו, יש למנוע את המצב האמור, והדרך היחידה לעשות כן, ע"י עיכוב ההליכים בתובענה האזרחית. אחזור ואתייחס לטענה זו, בשלב יותר מאוחר.

6. המעיין מחד גיסא, בתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד - 1984 [14] ומאידך בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 [13] (להלן - החוק), מוצא כי קיים שוני מהותי ויסודי בשאלת חובת הגילוי של מסמכים ומתן תשובות המוטלות על הצדדים לאותם ההליכים, ובכלל בהליכי הדיון.
בהליך האזרחי קיימת חובה של גילוי מסמכים ומתן תשובות, כאשר "... המטרה העיקרית של גילוי ידיעות היא לאפשר לבעל הדין לקבל מפי יריבו ידיעות או הוראות, שיש בהן כדי לעזור לראשון בהוכחת תביעתו או הגנתו, או העמדה של השני, ובדרך זו לחסוך את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים" (ע"א 200/63 מ' צוף נ' אושפיז [1] בעמ' 2405).
הווה אומר, אפשר לשאול כמעט כל דבר הנחשב כחשוב לצורך המשפט.
לא כך פני הדברים בהליך הפלילי, חובת הגילוי מוטלת אך ורק על התביעה אשר חייבת לגלות לנאשם את כל המסמכים וחומר החקירה שבידי התביעה (סעיפים 74, 75, 76, ו-77 לחוק). ואילו לנאשם גם קיימת זכות השתיקה (סעיפים 158, 159 ו-161(א)(2)) [15].

טוען, איפוא, ב"כ רונית ורננית, כי מי שמבקש לנהל את שני ההליכים הללו זה בצד זה - "כוונתו היא למעשה לחייב את הנאשמים לוותר על ההגנות השמורות להם על פי החוק, ולהכריחם לגלות מסמכים ולהשיב על שאלונים שפטורים הם מלחשפם עד תום ההליך הפלילי ועל-פי כלליו...".
(סעיף 9ב' לסיכומיו - עמ' 4).



7. לפני שאתייחס להלכות, שהובאו ע"י ב"כ רונית ורננית, ברצוני להתייחס תחילה לאמור בע"א 200/63 [1] הנ"ל (להלן - הלכת צוף).
לטענת ב"כ המבקשים, הרי פס"ד זה "מנתח ביסודות ובהסתמך על הלכות המשפט המקובל את כל הסוגיות הכרוכות בגילוי מסמכים וההלכות שנקבעו בו שרירות עד היום ללא עוררין" - והמסקנה העולה ממנו, לגירסת ב"כ המבקשים, היא, כי אין כל ממש בטענות ב"כ רונית ורננית.
וכך תוארו שם העובדות הרלבנטיות שהיו שנויות במחלוקת מפי כב' מ"מ הנשיא, אגרנט (כתוארו אז) (עמ' 2405 - 2404) [1]:
"...סובב הערעור על סירובו של כב' הרשם להרשות למערערים להציג למשיב את השאלה בדבר ההכנסות שעליהן הצהיר זה האחרון לשלטונות מס-הכנסה בכל אחת משלוש השנים שקדמו לתאריך התאונה... הנימוק שהשפיע על השופט המלומד - וכן על חברי - לתמוך בהחלטת הסירוב הוא, כי הצגת השאלה הנזכרת אין מטרתה אלא להביא לתוצאה של ערעור מהימנות המשיב לכשיתן עדות לטובת תביעתו, במשפט. נימוק זה אינו נראה לי...".

אין להסיק או להקיש מן האמור שם, לענייננו, וזאת מן הטעמים (1) העובדות שם (בהלכת צוף) [1] שונות לחלוטין מן העובדות בעניינו; נגד המשיב שם, לא התנהל כלל כל הליך פלילי הקשור לתובענה אזרחית.
(2) שם, לא נתעוררה כלל ועיקר ולא נדונה כלל השאלה העומדת לדיון בענייננו, והיא: האם יש לעכב את ההליכים האזרחיים עד לתום ההליך הפלילי נגד חלק מן המשיבים, וזאת מחמת העובדה כי זכות השתיקה עומדת לנאשם בהליך פלילי, תפגע באם יחוייב בגילוי מסמכים או בתשובה לשאלות. ובית-המשפט לא התייחס כלל ועיקר לאספקט הנ"ל.
(3) כב' מ"מ הנשיא, אגרנט (כתוארו אז), קבע שם, כי בין התנגדותה של ב"כ המשיב להשיב על השאלה, להפחית מחמת העובדה כי התנגדותה האמורה לא נתמכה בתצהיר, בוודאי שאין להסיק מן האמור שם, את אשר רוצה ב"כ המבקשים להסיק.
(4) מעבר לכל האמור לעיל הייתי מוסיף ואומר, כי דווקא מן הפסיקה המיוחדת הקיימת בשאלה הנדונה בענייננו, עולה, כי ההלכה היא כטענת ב"כ רונית ורננית וב"כ בנק למימון, ויש לעכב את הדיון בתובענה הנוכחית.

8. בתיק אזרחי (ת"א) 1732/79, ארגון נכי צה"ל ואח' נ' מרדכי גילת ואח' [3], נדונה שאלה מקדמית זהה לזו שנטענה בענייננו - היינו, גם שם נתעוררה שאלת עיכוב ההליכים האזרחיים עד תום ההליכים הפליליים.

כב' השופטת בן-עתו, שמפיה נתנה שם ההחלטה, הורתה על עיכוב ההליכים בתובענה האזרחית, עד לסיום ההליך הפלילי שהתנהל בגין אותן העובדות.
וכך נאמר שם:
"ב. היום הועלה בפני גם נימוק נוסף שלא נתתי דעתי עליו בעבר, למרות שההליך ההוא נפתח בדרך של קובלנה פלילית, הרי המדובר במשפט פלילי לכל דבר.
בהליך האזרחי חלים כללי דיון שונים מאלה שבהליך הפלילי ואני מסכימה שקיים לפחות חשש שבמהלך בירור התביעה האזרחית יאלצו הנתבעים על-פי הדין לעשות מעשים העלולים לפגוע בזכויותיהם כנאשמים במשפט פלילי כגון גילוי מסמכים, תשובות לשאלונים וכו'.
אינני מוכנה בשלב זה לבחון את טענתו של עו"ד טוויג שאין סכנה לפגיעה כזאת בשל היחוד של משפט דיבה ונטל ההוכחה המוטל בו על נאם, אפילו סיכון רחוק לזכויות הנאשם דיו כדי להוליך אותו אל המסקנה שאליה הגעתי.
התוצאה היא שאני מחליטה היום שאין מנוס מדחית שמיעתה של התביעה הזאת עד לאחר שתסתיים ההתדיינות הפלילית הרלבנטית". (ההדגשה שלי - א' ה').
דברים ברורים וחד-משמעיים אשר אינם מצריכים כל פרשנות.
לטענת ב"כ המבקשים, הרי כל ההלכות שהביא וצטט ב"כ רונית ורננית בסיכומיו, כולל ההלכה כפי שנפסקה בת"א 1732/79 [3] הנ"ל, לרבות האמור בהחלטתה של כב' השופטת וינוגרדוב בת"א (חיפה) 421/78, 2/76 [4] ו- 1687/70 [5] - אינן חלות בענייננו, וזאת מן הטעמים הבאים:

(1) "הן מאחר והמשפטים הפליליים שנדונו בהם היו של אותן העובדות כמו התביעות האזרחיות והן מאחר ואינם עוסקים בשאלת התשובות לשאלונים וגילוי המסמכים בה עסקינן" (סעיף 4 לסיכומי ב"כ המבקשים).
(2) פסקי-הדין של כב' השופטת בן-עתו ושל כב' השופטת וינוגרדוב, מתייחסים לפרשיה המיוחדת הידועה כפרשת "בית הלוחם", שהעסיקה את בתי-המשפט באין ספור משפטים, ולכן עוכבו ההליכים האזרחיים; זאת ועוד, שם היה המדובר בקובלנה פלילית פרטית, ולא כן הענין אצלנו, שבו ההליך הפלילי נפתח ע"י הגשת כתב-האישום ע"י התביעה הכללית.
אין כל ממש בטענותיו הנ"ל של ב"כ המבקשים ואתייחס אליהן מן הסוף אל ההתחלה.

אינני רואה כל משמעות או חשיבות לעובדה האם ההליך הפלילי, נפתח בדרך של הגשת קובלנה פלילית פרטית או אם נפתח ע"י הגשת כתב-האשום ע"י התביעה הכללית (המדינה). הקובע, הוא, כי המדובר במשפט פלילי לכל דבר וענין. הוסף לכך גם את העובדה שכל הליך נפתח עקב הגשת תלונה, ובענייננו, הרי התלונה הוגשה ע"י חלק מן המבקשים, ולכל המבקשים, יש אינטרס ממדרגה ראשונה, שהנאשמים יורשעו והרי בהכרעת-הדין (באם יורשעו הנאשמים), יוכלו המבקשים לעשות שימוש בתובענה הנוכחית, וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 42(א) לפקודת הראיות [13].
השאלה היחידה, החייבת לעמוד בפני בית-המשפט בדונו בבקשת ב"כ רונית ורננית, וב"כ בנק למימון היא - האם קיים חשש לפגיעה בזכויותיהם כנאשמים במשפט פלילי;

אם התשובה לכך היא חיובית, ואין ספק שהיא חיובית, הרי יש לעכב את ההליכים האזרחיים.

באשר לשאלת החיוב בגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים, הרי כב' השופטת בן-עתו בהחלטתה התייחסה מפורשות לשאלה זו, ומיותר לחזור על
דבריה שם. ובהקשר לענין תשובות לשאלונים ראה: ‎PERRY V. MCGUIRE, 36
]F.R.D. 272, 273 (1964) [9.
אין גם כל משמעות לטענה כי המשפטים הפליליים באותם המקרים, היו על אותן העובדות כמו התובענות האזרחיות, ואילו בענייננו, לא כך הם פני הדברים.
ההלכה המחייבת עיכוב ההליכים, האזרחיים מחמת האפשרות לפגוע בזכויות הנאשמים בהליך הפלילי, חלה גם במקרה כמו שלנו. מספיק שחלק מן העובדות תהיינה זהות, כדי שיופעל הכלל האמור, וזאת מאחר ואין אנו יודעים ואין אנו יכולים לדעת כיצד משתלבות העובדות אחת בתוך השניה, ומה השפעתה של אחת על השניה, וארשה לעצמי לחזור על דבריה של כב' השופטת בן-עתו, אשר אני, עם כל הכבוד הענווה, מאמץ אותם: "אפילו סיכון רחוק לזכויות הנאשם דיו כדי להוליך אותי אל המסקנה אליה הגעתי".
הוסף לכל האמור, נימוק נוסף שהעלה ב"כ רונית ורננית, והוא, כי קיים חשש שהמבקשים יעשו שימוש בחומר שיגיע לידיעתם עקב חובת גילוי המסמכים ומתן תשובות לשאלונים וימסרו את החומר האמור לתביעה הכללית, בין למטרות ההליך הפלילי ובין לכל מטרה אחרת שהיא - ותגיע שוב פעם לאותה מסקנה שהגעתי אליה.

ב"כ המבקשים, העלה טרוניה נוספת, ולפיה, אין כל הצדקה שהמבקשים יאלצו להמתין מספר שנים, עד לתום הבירור הפלילי. נימוק זה אינו נימוק, ואינו עומד כנגד האפשרות לפגיעה בזכות אלמנטרית העומדת לנאשם בהליך פלילי.
גם כב' השופטת בן-עתו, היתה ערה לעובדה כי ההליך האזרחי בת"א 1732/79 [3], היה כבר תלוי ועומד בבית-משפט במשך 6 שנים, ובכל אופן הגיעה למסקנה שאליה הגיעה, חרף כל זאת. כב' השופטת בן-עתו גם לא התעלמה מן העובדה כי המדובר שם היה בקובלנה פלילית פרטית, וכדבריה שם "הרי המדובר במשפט פלילי לכל דבר ועניין". הייתי מוסיף ואומר, כי בענייננו חמורים הדברים עוד יותר, ועל אחת כמה וכמה יש להעתר לבקשת ב"כ רונית ורננית - כי הרי ההליך הפלילי הוגש ע"י התביעה הכללית, ועל אחת כמה וכמה, יש במקרה כזה לשמור על זכויותיהם של הנאשמים. יש יותר מאשר חשש "שבמהלך בירור התביעה האזרחית יאלצו הנתבעים עפ"י דין לעשות מעשים העלולים לפגוע בזכויותיהם כנאשמים במשפט פלילי בגין גילוי מסמכים, תשובות לשאלונים וכו'" (מפי כב' השופטת בן-עתו).

אין כל ספק, כי האמור בהחלטתה הנ"ל של כב' השופטת בן-עתו, יאה ותואם את ענייננו, ולפיכך יש גם בענייננו, להורות על עיכוב ההליכים בתובענה האזרחית.

9. שאלת עיכוב ההליכים בתובענה האזרחית, מחמת קיום הליך
פלילי, נדונה גם ע"י כב' הנשיא, השופטת וינוגרדוב בת"א (חיפה) 162/78
[7]; 421/78 [4]; 2/79


[8] ו- 1687/79 [5] (לא פורסם). גם כאן היה המדובר בפרשות בית הלוחם.
שלוש מן התביעות האמורות עילתן היתה בנזיקין, ואילו שתיים - תביעות לפי דיני החוזים. כב' השופטת וינוגרדוב, עיינה בכתבי האישום הפליליים שהוגשו לה, וציינה בהקשר לכך כי:

"העובדות שפורטו בכתב קשורות בביצוע עבודות הבניה הנ"ל ובמיוחד בקשר לגג בנין בית הלוחם, כך שיש כאן הקבלה חלקית לתביעות החוזיות הנ"ל". (ההדגשה שלי - א' ה').

כב' השופטת וינוגרדוב, התייחסה בהחלטה לאספקט משפטי אחר, אשר גם ממנו עולה, כי קיימת חובה של עיכוב ההליכים האזרחיים, במקרה של ניהול הליכים אזרחיים ופליליים במקביל ולמשמעות של סעיף 42(א) לפקודת הראיות [13] בהקשר לכך.

כב' השופטת וינוגרדוב, החליטה שיש לעכב את ההליכים בתביעות האזרחיות האמורות, וכך נאמר על-ידה בסעיף 6 שם:

"6. הנני בדעה ששתי מערכות מקבילות של הליכים משפטיים האזרחי והפלילי, שיש בהן הרבה מן הכפילות, מהווה הטרדה של בתי-המשפט ובזבוז זמנם ואף עלול להתהוות מצב מביך, אם שופטים שונים במשפטים שונים יכריעו באופן שונה ביחס לאותן העובדות. על-כן נראה לי כי אין להרשות קיום הליכים כאלה במקביל וזה לפי הקווים שצויינו ע"י כב' השופט עציוני בע"א 9/75 שיך סולימאן נ' מנהל מקרקעי ישראל, [2].
לאחר שלקחתי בחשבון - בין היתר - את האמור בסעיף 42א(א) לחוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 2), תשל"ג - 1973, בדבר קבילות כראיה של פסק-דין פלילי חלוט ומרשיע במשפט אזרחי ומכיוון שהדיון בת"פ 376/78 התלוי ועומד בבית-משפט זה מתקרב לסיום, הגעתי למסקנה שהדיון במשפטים הפליליים הנ"ל צריך להקדים את הדיון במשפטים האזרחיים".

די בנימוק הנ"ל של כב' השופטת וינוגרדוב, כשהוא עומד בפני עצמו, כדי להורות על עיכוב ההליכים בתובענה האזרחית הנוכחית.

10. ברצוני להתייחס בקצרה גם לפסיקה האמריקאית, שם גם כן נקבע, כי יש לעכב את ניהולו של ההליך האזרחי עד לתום ההליך הפלילי, המתנהל, וזאת כדי שזכויות היסוד של הנאשם, במשפט הפלילי, לא תפגענה.

בענין ,‎JONAH DIENSTAGE V. ALEXANDER N. BRONSEN LTD. 49
[F.R.D., 327 (1970), ]10 היו העובדות כלהלן: כנגד הנתבעים הוגשה
תובענה אזרחית לפיצויים בקשר להפרת חוק הבורסה ‎(SECURITIES EXCHANGE
[ACT OF (1934) ]16, ובמקביל ננקטו כנגד אותם הנתבעים הליכים פליליים. הנתבעים בקשו לעכב את ההליכים האזרחיים, עד תום ההליך הפלילי, ובקשתם נעתרה.
וכך נאמר שם בעמ' 329:
,BECAUSE OF DEFENDANT'S RIGHTS AGAINST SELF INCRIMINATION"
WE HAVE CONCLUDED THAT FURTHER DISCOVERY OF DEFENDANT'S
PENDING THE TERMINATION OF THE CRIMINAL ACTION SHOULD BE
STAYED. WHILE THIS WILL
,UNDOUBTEDLY CAUSE INCONVENIENCE AND DELAY TO PLAINTIFFS
PROTECTION OF DEFENDANT'S CONSTITUTIONAL RIGHTS AGAINST SELF
."INCRIMINATION IS THE MORE IMPORTANT CONSIDERATION
(ההדגשה שלי - א' ה').
דברים ברורים וחד-משמעיים היפים גם לענייננו.

ברצוני לחזור ולהתייחס בקצרה לטענה שכבר דנתי בה לעיל. כזכור
ב"כ המבקשים טוען כי ההלכה כפי שנקבעה בענין [DIENSTAG ]10, אינה חלה בעניננו, מאחר והעובדות בהליך הפלילי שם, היו זהות לעובדות שהועלו בתובענה האזרחית, מה שלא כך הם פני הדברים בענייננו. אין כל ממש בטענתו הנ"ל של ב"כ המבקשים. העקרון המנחה, הוא מניעת פגיעה בזכויות הנאשם במשפט הפלילי, ודי בכך כי קיימת הקבלה או זהות בין חלק מן הנושאים המועלים בכתב-האישום לבין נושא שהועלה בתובענה האזרחית (בענייננו ר' סעיף 9 לתובענה), כדי שהעקרון של עיכוב ההליכים האזרחיים יפעל לטובת הנאשם.

אפילו קיים סיכון רחוק לזכויות הנאשם, הרי קמה לו הזכות, כי יעוכבו ההליכים האזרחיים עד לתום ההליך הפלילי.

בהקשר לנ"ל, הייתי מוסיף ואומר, כי צודק ב"כ רונית ורננית, כאשר הוא אומר בסיכומיו כי:
"טענתו של ב"כ המבקשים כי רק מקצת מן השאלות עלולות להשליך על המשפט הפלילי בטעות יסודה הואיל ובין כל הנושאים המועלים בתובענה האזרחית קיים קשר עובדתי ובכל אחד הם יש כדי להשליך על זכויות המשיבות במשפט הפלילי". (סעיף 2 לתגובת ב"כ רונית ורננית).
גם בענין ‎CLARK V. UNITED STATES OF AMERICA 481 FEDERAL
[SUPPLEMENT, 1086 ]11 נדונה שאלת עיכוב ההליכים בהליך האזרחי, וזאת עד תום הדיון בהליך הפלילי.
העובדות שם היו כלהלן: נגד הנתבעים, שביניהם נשיא ארה"ב לשעבר, ריצ'רד ניקסון, הוגשה תובענה אזרחית בגין
ILLEGAL SURVEILLANCE. נגד חלק מן הנתבעים האמורים, הוגש גם כתב-אישום פלילי, בקשר לחלק מן העובדות שנטענו בהליך האזרחי.
אלה עתרו לעיכוב ההליכים בהליך האזרחי.
וכך נאמר שם [11] בעמ' 1099:
GRAY, FELT AND MILLER MOVE TO STAY THE ACTION, WITH .22"
RESPECT TO THEM PENDING THE COMPLETION OF THE CRIMINAL
PROCEEDINGS NOW PENDING AGAINST THEM IN THE UNITED STATES
DISTRICT COURT FOR THE DISTRICT OF COLUMBIA CONCERNING SOME
OF THE SAME ALLEGATIONS BROUGHT HERE. THE MOTIONS ARE
."GRANTED


11. קיים גם היבט נוסף, אשר בגינו יש לעכב את ההליכים בתובענה הנוכחית, עד שיסתיים הדיון בהליך הפלילי.
את ההיבט האמור, היטיב להגדיר ב"כ בנק למימון בסיכומיו (ס' 11):
"11. ...אם תותרנה השאלות שבשאלון והמשיבים יסרבו לענות עליהן בטענת חסיון, יאלץ בית-המשפט להיכנס לנעליו של בית-המשפט הפלילי ולרדת לפרטי-כל שאלה ושאלה, תוך בחינה אם יש הצדקה לטענת החסיון ואם אכן יש חשש להפללה עצמית במתן תשובה לשאלה ספציפית זו או אחרת.
במעשה כזה ישקול למעשה בית-המשפט האזרחי שיקולים ויכריע הכרעות שהינם כל כולם בתחום הפלילי והשייכים למשפט הפלילי המתנהל באותו זמן בפני ערכאה אחרת".
מסכים אני, עם דבריו אלה של ב"כ בנק למימון.

אוסיף רק מילים ספורות בקשר להיבט זה. מעבר לבזבוז הזמן שיגרם לבית-המשפט כאשר הצדדים, יופיעו ויטענו בפניו, טיעון אשר יחייב אותו להכנס לתוכי תוכו של ההליך הפלילי, הרי כתוצאה מדיון כזה, עלול, כדבריה של כב' השופטת וינוגרדוב, להיווצר "... מצב מביך אם שופטים שונים במשפטים שונים יכריעו באופן שונה ביחס לאותן העובדות... אין להרשות קיום הליכים כאלה במקביל...".

12. יסוד מוסד, של ההליך הפלילי, הינו שמירת הזכויות המוקנות לנאשם בהליך הפלילי, להקפדה לא תפגענה. שמירת זכויות אלה, היא, המחייבת עיכוב ההליכים האזרחיים עד לתום הדיון בהליך הפלילי, אפילו אם יש בכך משום אי-נוחות לתובע בהליך האזרחי, ואפילו אם יהיה צורך עקב זאת לדחות את הדין בהליך האזרחי.

13. לסיום, מן הראוי אולי גם לציין, כי בת"א 2760/83 של בית- משפט זה, הוגשה גם כן תובענה נגד המשיבים, וזאת ע"י תובע אחר.
ב"כ הצדדים שם, הגישו בקשה משותפת לדחות את הדיון בהליך האזרחי, עד לתום הדיון בהליך הפלילי. הם נימקו את בקשתם האמורה, בשני טעמים:

(1) ההליך הפלילי יש בו כדי להשפיע על המהלכים
בת"א 2760/81 ואולי אף לחסוך חלק ניכר מניהולו.

(2) "חלקן של הבעיות המתעוררות בתיק זה, עשויות לבוא אל פתרונן בהליך הפלילי, המתקיים כאמור, והצדדים סבורים שיהיה זה בזבוז זמנם של כב' בית-המשפט ושל הצדדים וטירחה מיותרת בליבון בעיות אלו, בטרם יובררו ההליכים הפליליים".

14. לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לעכב את המשך שמיעת הדין בהמרצות 8646/85 ו-9769/85, וכמובן גם את הדיון בתובענה בת"א 1287/83 התלויה ועומדת בפני


בית-משפט זה, עד לאחר שתסתיים ההתדיינות הפלילית בת"פ 7134/85, של בית-משפט השלום בתל-אביב.
עם תום ההתדיינות הפלילית האמורה, תנתן הודעה ע"י הצדדים לבית- המשפט, ובהתאם, יקבע מועד להמשך הדיון.

אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבה מס' 1, הוצאות בקשה זו כולל שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ש"ח (אלף ש"ח) בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל, וכן סכום כנ"ל גם למשיבים 3 ו-4 (ביחד).



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גילוי מסמכים כללי

  2. גילוי מסמכים הדדי

  3. גילוי מסמכים מכרז

  4. גילוי מסמכים פלילי

  5. גילוי מסמכים פירוק

  6. גילוי מסמכים מאוחר

  7. גילוי מסמכים עבודה

  8. גילוי מסמכים וידאו

  9. גילוי מסמכים הקלטה

  10. גילוי מסמכים הכבדה

  11. גילוי מסמכים משלים

  12. גילוי מסמכים מוקדם

  13. גילוי מסמכים בנקים

  14. גילוי מסמכים של בנק

  15. גילוי מסמכים נזיקין

  16. גילוי מסמכים בתצהיר

  17. גילוי מסמכים הקלטות

  18. גילוי מסמכים מועדים

  19. גילוי מסמכים ספציפי

  20. גילוי מסמכים בערעור

  21. גילוי מסמכים חסויים

  22. גילוי מסמכים טיוטות

  23. גילוי מסמכים בוררות

  24. גילוי מסמכים בעירייה

  25. הפרת צו גילוי מסמכים

  26. גילוי מסמכים מסע דיג

  27. גילוי מסמכים רפואיים

  28. גילוי מסמכים שהתיישנו

  29. גילוי מסמכים התיישנות

  30. גילוי מסמכים אצל צד ג

  31. גילוי מסמכים משא ומתן

  32. גילוי מסמכים תנאי שכר

  33. גילוי מסמכים חוות דעת

  34. גילוי מסמכים רלוונטיות

  35. גילוי מסמכים בהליך ערר

  36. אי קיום צו גילוי מסמכים

  37. היקף חובת גילוי מסמכים

  38. גילוי מסמכים בשלב ההשגה

  39. גילוי מסמכים דיני עבודה

  40. חובת גילוי מסמכים מוקדם

  41. גילוי מסמכים רשויות המס

  42. גילוי מסמכים ביטוח לאומי

  43. אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים

  44. גילוי מסמכים הוצאה לפועל

  45. גילוי מסמכים בהליך משפטי

  46. מחיקת תביעה גילוי מסמכים

  47. דחיית בקשה לגילוי מסמכים

  48. חובת גילוי מסמכים של הבנק

  49. גילוי מסמכים פסק דין חלוט

  50. גילוי מסמכים קלפים פתוחים

  51. בקשה למתן צו גילוי מסמכים

  52. גילוי מסמכים הגנת הפרטיות

  53. גילוי מסמכים בדיון הוכחות

  54. גילוי מסמכים בשלב ההוכחות

  55. גילוי מסמכים לא רלוונטיים

  56. גילוי מסמכים סדר דין אזרחי

  57. גילוי מסמכים ספציפי בכל עת

  58. בקשה למתן צו לגילוי מסמכים

  59. גילוי מסמכים סדר דין מקוצר

  60. גילוי מסמכים בענייני משפחה

  61. התנגדות לבקשה לגילוי מסמכים

  62. גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה

  63. בקשת רשות ערעור גילוי מסמכים

  64. גילוי מסמכים מי שאינו בעל דין

  65. גילוי מסמכים לאחר דיון הוכחות

  66. המועד להגשת בקשה לגילוי מסמכים

  67. גילוי מסמכים דוח ביקורת פנימית

  68. גילוי מסמכים לאחר הגשת תצהירים

  69. בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפי

  70. חובת גילוי מסמכים בבית הדין לעבודה

  71. גילוי מסמכים ספציפי בית הדין לעבודה

  72. הפרת צו גילוי מסמכים בבית הדין לעבודה

  73. בקשה לגילוי מסמכים - אי עמידה ביעדי מכירות

  74. בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים צריכה להיות עניינית וממוקדת

  75. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון