גילוי מסמכים תביעה נגזרת

א. פתח דבר


מונחת בפניי בקשה לגילוי מסמכים בקשר לכוונה להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת, בהתאם להוראות סעיף 198א בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").




לטענת המבקשת, חברת אלמדקו בע״מ (להלן: "המבקשת"), שהינה בעלת 353,914 מניות בחברת פלייט מדיקל אינווישנס בע״מ (להלן: "המשיבה" או "החברה"), מנהלי המשיבה ונושאי משרה בה הפרו את החובות המוטלות עליהם בכך שקיבלו מספר החלטות בלתי סבירות, בנוגע להפסקת מערכת היחסים שבין החברה לבין חברת Newport Medical Instruments (להלן: "NMI") שהייתה המפיצה הבלעדית של מוצרי ה-HT50 של החברה ובעלת זכויות בפטנט שנדרש לייצור מוצרי החברה, וכן החלטה למנות את מר ולינגשטיין- מקורבו של מנכ״ל החברה, לתפקיד ראש מערך ההפצה של החברה, מבלי שערכו לגבי אותן ההחלטות הליך מסודר של בחינה ובדיקה.




במסגרת הבקשה עותרת המבקשת לכך שהורה לחברה לגלות אילו מסמכים הנוגעים למערכת היחסים שבינה לבין חברת NMI ולמינויו של מר ולינגשטיין מצויים או היו מצויים ברשותה או בשליטתה, וכן להורות למשיבה לאפשר לה לעיין באותם המסמכים (להלן: "הבקשה").




ביום 3.10.13 העבירה המבקשת למשיבה רשימת מצומצמת של מסמכים לגילוי, הכוללת בעיקרה פרוטוקולים והחלטות של דירקטוריון החברה, ומסמכים ששימשו את מנהלי החברה בעת קבלת החלטותיהם כאמור (להלן: ״הרשימה המצומצמת״).




ביום 13.10.13 העבירה החברה למבקשת את תגובתה למכתב המבקשת מיום 3.10.13, לה צירפה מספר מסמכים, וציינה כי הרשימה המצומצמת של המבקשת אינה מצומצמת, וכי הגילוי המבוקש על ידי המבקשת חורג מזה הניתן לבקש עובר להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת.


ג. טענות המבקשת
תכלית ההליך :


לטענת המבקשת ההליך שבסעיף 198א לחוק החברות מאפשר לה, כבעלת מניות בחברה, לקבל מסמכים מהחברה בטרם תבחר האם להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של החברה, בכדי שתוכל לבחון את טענותיה לגבי מחדלים והפרת החובות המוטלות של נושאי משרה בחברה.
לטענת המבקשת המסמכים המבוקשים במסגרת הרשימה המצומצמת הם המסמכים הבסיסיים ביותר לבחינת אופן קבלת ההחלטות המנהלים. ככל שבית המשפט לא יאפשר למבקשת לקבל את אותם המסמכים, פירוש הדבר, חסימת אפשרותה של המבקשת, בעלת מניות בחברה, לברר את טענותיה בקשר להחלטות הרות גורל שהתקבלו על ידי המנהלים בחברה.

לטנת המבקשת רף ההוכחה בבקשה לגילוי מסמכים בתביעה נגזרת:


לטענת המבקשת לצורך גילוי מסמכים (בין לפני הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת ובין לאחריה), מוטל על מבקש הגילוי נטל הוכחה קל שבקלים – להראות כי קיימת ׳תשתית ראייתית ראשונית׳ לטענותיו. לטענת המבקשת הפסיקה קבעה כי די בכך שמבקש הגילוי יציג ראיות בסיסיות בלבד לקיומה של עילת תביעה, בכדי לחייב את החברה לגלות את המסמכים המבוקשים.
המבקשת מוסיפה כי רף ההוכחה הנדרש בשלב זה של גילוי מסמכים, עובר להגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת, נמוך משמעותית מזה הנדרש בשלב אישור הבקשה להגשת תובענה נגזרת, שיכולה להתמצות ב״רסיסי מידע״.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי נקבע כי כאשר עומדת בפני בית המשפט בקשה למתן צו גילוי מסמכים במסגרת בקשת אישור, על בית המשפט לבחון את קיומה של התשתית הראייתית הראשונית בהתחשב אך ורק בטענות המבקשים.
המבקשת טוענת שכאשר מדובר בטענות כנגד החלטות רשלניות ופזיזות של נושאי המשרה בחברה, מאחר וכל המידע ביחס להחלטות הללו ולדרכי קבלתן מצויות בידי החברה ו/או בידי נושאי המשרה, במקרים אלו מתחדד עוד יותר הצורך בגילוי מסמכים הקשורים לקבלת ההחלטות הללו, אחרת לא ניתן יהיה לקיים דיון מלא וענייני.


לטענת המבקשת היא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש :


לטענת המבקשת מנהלי החברה ונושאי המשרה בה קיבלו את ההחלטות שלהלן, אשר הן בלתי סבירות, פזיזות, חסרות היגיון או הצדקה עסקית, והתקבלו בהיעדר פיקוח הולם של דירקטוריון החברה, דבר שהביא לקריסת החברה.

המבקשת מוסיפה כי נושאי המשרה בחברה הפרו את החובות המוטלות עליהם בכך שקיבלו את אותן ההחלטות, מבלי שערכו לגביהן הליך מסודר של בחינה ובדיקה, ומבלי שדרשו או קיבלו חוות דעת מקצועיות לגביהן:


ההחלטה להפסיק את הסכם ההפצה הבלעדי עם חברת NMI ביחס למנשם HT50;
ההחלטה שלא להפיץ את מנשם ה- Flight60 באמצעות חברת NMI אלא להקים מערך שיווק והפצה עצמאי;
ההחלטה שלא להודיע ל NMl על שינוי השליטה במשיבה, אשר גרמה לסכסוך עם NMI ביחס לפטנט הנדרש לייצור מוצרי החברה;
ההחלטה למנות את מר ולינגשטיין, מקורבו של מנכ״ל החברה, לתפקיד ראש מערך ההפצה;
המבקשת מציינת כי בבקשתה לגילוי מסמכים פירטה אודות פעילותה הרווחית של החברה לאורך השנים, הצניחה התלולה בהכנסות החברה בשנים האחרונות, ועמדה על מערכת היחסים של החברה עם חברת NMI - בעלת הפטנט לייצור מוצרי החברה, והמפיצה הבלעדית של החברה בכל העולם.
המבקשת מבקשת להוכיח את טענתה על ידי:
דבריו של מר רונן שטרנבך, יו״ר הדירקטוריון הקודם במשיבה, אשר שימש באותה העת גם כיו״ר דירקטוריון חברת מדטכניקה, בעלת השליטה במשיבה, וגם כיו״ר הדירקטוריון ומנהלה הכללי של עילדב השקעות, בעלת השליטה במדטכניקה דאז, לפיהם עמדתו הייתה כי צריך לנקוט במהלכים מסוכנים בכדי להשיא את רווחי החברה, ובכך פעל לקידום האינטרס של בעלות השליטה על חשבון האינטרסים של החברה.
הודעת דוא"ל מיום 13.6.11 בה ציין מר משה בן שאול, יו״ר הדירקטוריון שהחליף את מר שטרנבך, אשר שישמש במקביל גם כיו"ר דירקטוריון מדטכניקה, בעלת השליטה במדטכניקה כאמור, וגם כדירקטור ומנהלה הכללי של אילקס מדיקל, בעלת השליטה במדטכניקה, כי ״יש לי סדרי העדיפויות ברורים באשר למדטכניקה שהיא המנוע, אני יכול בשלב זה לחיות עם ההפסדים של פלייט-ידיקל״ (העתק הודעת הדוא"ל צורפה כנספח 1 לתצהיר של יוסי אלדר מיום 21.11.12).




שלישית, במסגרת שתי תשובותיה לבקשה לגילוי מסמכים ולתגובה מטעם המבקשת, בחרה החברה שלא להביא גרסה עובדתית מטעמה להליך קבלת ההחלטות, נמנעה מלהכחיש את טענותיה העובדתיות הפרטניות של המבקשת, וויתרה היא על חקירות נגדיות של המצהירים מטעם המבקשת.

לטענת המבקשת המסמכים שהגישה החברה לא מאיינים את הבקשה:


ביום 8.9.13, ארבעה ימים לפני מועד ההוכחות שנקבע ליום 12.9.13, הגישה החברה בקשה והודעה על הגשת תצהיר משלים (להלן: "התצהיר המשלים"). לתצהיר המשלים צירפה החברה מסמכים, אשר לטענתה, עולים בהרבה על היקף הגילוי לו זכאית המבקשת כך שיש בו, לטענת החברה, בכדי לייתר את ההליך ולדחות את הבקשה.

המבקשת טוענת כי אופן הגשת התצהיר המשלים, מבלי שניתן אישור לכך מבית המשפט, ובפרט במועד ובדרך בו הוגש - פסולים מכל וכל, וכי היא עומדת על בקשתה מיום 10.9.13 בה עתרה לדחיית הבקשה והתצהיר שצורף לה מתיק בית המשפט, ולחיוב החברה בהוצאות מתאימות.


המבקשת מוסיפה, כי אין במסמכים שהעבירה החברה עד כה, בכדי לתת מענה לטענות המבקשת. לטענת המבקשת עד כה העבירה החברה הסכמים היסטוריים עם NMI, תכתובות בודדות עם NMI, חלק מכתבי הטענות באחד מן ההליכים שהתנהל מולה (ללא נספחיהם), שני פרוטוקולים בלבד, וגם אלו הושחרים וחלקיים. לפיכך, טוענת המבקשת, כי אין במסמכים שצורפה החברה בכדי לשפוך אור על אופן קבלת ההחלטות נשוא הבקשה, ואין בהם כדי לאיין את בקשת הגילוי.

לטענת המבקשת יש לדחות את טעות החברה לסילוק הבקשה


המבקשת טוענת כי יש לדחות את טענת כלל שיקול הדעת העסקי שטענה החברה. לטענת המבקשת, בנסיבות ענייננו, בהן החברה לא טענה ולא צירפה מסמך המעיד כי ההחלטות שהתקבלו על ידי נושאי המשרה בה נעשו באופן מודע, על בסיס דיון ראוי, אין תחולה לכלל שיקול הדעת העסקי.
המבקשת טוענת כי יש לדחות את טענת החברה לחיסיון חלק מהמסמכים שהתבקשו לגלות, לאור הרשימה המצומצמת שעומדת כעת לדיון.

בכל הנוגע לטענת החברה לפיה גילוי הפרוטוקולים בהם נדחתה דרישת המבקשת להגיש תביעה נגד נושאי המשרה חוסה תחת חסיון עו"ד לקוח ו/או כהכנה להליך משפטי, הרי שטענת זו לא גובתה בתצהיר מתאים אודות עובדת קיומה של התייעצות משפטית, וממילא טענה זו גם אינה נכונה לגופה.


המבקשת טוענת כי יש לדחות את טענת החברה לפיה יש לדחות את בקשת הגילוי על הסף בשל פטור שניתן לכאורה לנושאי המשרה ובשל ויתור שויתרה לכאורה המבקשת על טענותיה.




ראשית, טוענת המבקשת, טענות בדבר פטור או שיפוי למנהלים כלל אינן רלוונטיות לשלב גילוי המסמכים. המועד הנכון, כך קובע הדין, לדיון בטענות הנתבעים בדבר פטור ושיפוי הוא בעת בירור בקשת אישור התביעה כנגזרת, ולא לפני כן.
שנית, תניית הויתור הנטענת על ידי החברה נחתמה באוגוסט 2009, כאשר ההליך דנא עניינו במחדלים ובפעולות שהתרחשו לאחר הויתור הנטען, בין השנים 2010 – 2011.
באשר לטענת החברה כי הדרישה לקבל את הסדר הפשרה עם NMI היא דרישה חדשה, טוענת המבקשת, כי בבקשת הגילוי ביקשה לקבל את כל כתבי הטענות שהוגשו בהליך, לרבות בקשות הודעות ונספחים, ולכן הדרישה כללה גם את הסדר הפשרה, וכי הסדר הפשרה הושג לאחר הגשת בקשת הגילוי.

513

ד. טענות החברה
לטענת החברה יש להורות על דחיית הבקשה מאחר ומדובר על בקשה קנטרנית:


לטענת החברה יש להורות על דחיית הבקשה מאחר ומדובר על בקשה קנטרנית וכי המבקשת כלל אינה מעוניינת לקבל את המסמכים אותם ביקשה.
ראשית, המבקשת שטוענת בתוקף כי המסמכים נשוא הבקשה דרושים לה לשם הגשת תובענה - הגישה ביקשה להוצאת התצהיר המשלים, לו צורפו מסמכים שביקשה, מתיק בית המשפט.
שנית, המבקשת כלל לא קראה את המסמכים שהועברו לידיה, ובסיכומיה מנתה מספר של מסמכים שכבר הועברו לה זה מכבר (בסעיף 67).
שלישית, הרשימה המצומצמת של המבקש כלל אינה כזו, והיא כוללת מספר רב של מסמכים שהמבקשת אינה רשאית לקבל במסגרת ההליך דנא.


לטענת החברה יש להורות על דחיית הבקשה על הסף מאחר והחברה נענתה לדרישת הגלוי :


החברה טוענת כי המסמכים שאת גילויים ניתן לבקש עובר להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת צריכים להיות מוגבלים לאותם מסמכים הדרושים לבעל הדין בכדי לגבש את כתב התביעה.
החברה טוענת כי יש להורות על דחיית הבקשה מאחר והיקף המסמכים שגולו והועברו לעיונה של המבקשת עולה באופן משמעותי על היקף המסמכים שהמבקשת זכאית.
החברה טוענת כי המבקשת קיבלה לידה את מרבית המסמכים שביקשה לצורך בחינת הגשת תביעה נגזרת (כמפורט בסעיף 77 בסיכומי המבקשת).
לגבי הדרישה לקבל את כתבי בית הדין בהליך מול NMI – כתבי בית הדין בהליכים מול NMI בארץ ובארצות הברית הועברו למבקשת במלואם, לרבות נספחיהם. כתבי הטענות בהליך בישראל, ללא נספחיהם, צורפו לתצהיר המשלים שהגישה החברה ביום 4.9.2013, ואילו הנספחים לכתבי הטענות שהוגשו בישראל וכתב התביעה שהגישה NMI בארצות הברית הועברו לידי המבקשת ביום 13.10.2013 במסגרת המענה לדרישתה המצומצמת.
לגבי הדרישה לקבל את ההתכתבויות המלאות עם NMI בקשר להפסקת הסכם ההפצה ל50HT ובקשר לאי שיווק ה- 60-Flight – התכתובת עם NMI בנוגע להפרת הסכם ההפצה וביטול הבלעדיות שניתנה לה צורפו למענה לדרישה המצומצמת; התכתובת עם NMI בנוגע לאי רצונה של האחרונה לשווק את מנשם 60-Flight צורפה לתצהיר המשלים; במסגרת הנספחים לכתבי הטענות שהוחלפו בין החברה לבין NMI, שהועברו למבקשת, המבקשת זכתה לקבל תכתובות רבות נוספות בין הצדדים ואת כל המידע הנוגע ליחסים החוזיים ששררו ביניהם לפני פרוץ הסכסוך.
לגבי הדרישה לקבל את הפרוטוקולים והחלטות הדירקטוריון ביחס להחלטה שלא להפיץ את מנשם 60-Flight באמצעות NMI אלא להקים מערך שיווק עצמאי – החברה טוענת כי הציעה ל-NMI לבחון את הפצת מנשם Flight-60 בשנת 2010 וזו הודיעה כי אינה מעוניינת. בשום שלב לא הייתה אפשרות להפיץ את מנשם 60-Flight באמצעות NMI ולכן לא היה במה לדון ולהחליט. בהקשר זה הועבר לידי המבקשת פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של החברה מיום 6.12.2012 הכולל סקירה של מערך ההפצה של החברה ברחבי בעולם (עליו הוטל צו איסור פרסום).
לגבי הדרישה לקבל את הפרוטוקולים והחלטות הדירקטוריון ביחס להחלטה שלא להודיע לNMI על שינוי השליטה שחל כביכול במשיבה – כל המסמכים הרלוונטיים לעניין זה הועברו לידי המבקשת - לרבות, כתבי הטענות בתביעה שהגישה NMI.
לגבי הדרישה לקבל את הפרוטוקולים והחלטות הדירקטוריון ביחס להחלטה למנות את מר ולינגשטיין לתפקיד סמנכ״ל שיווק במשיבה – פרוטוקול הישבה לרבות ההחלטה לאשרר את המינוי הועבר לידי המבקשת יחד עם המענה לדרישה המצומצמת, לרבות המצגת המקדימה בעניין מר ולינגשטיין שנשלחה לחברי הדירקטוריון ואת קורות חייו.
החברה מוסיפה כי סירבה להעביר לידי המבקשת את המסמכים שלהן:
לגבי הדרישה לקבל את הפרוטוקולים והחלטות הדירקטוריון ביחס להחלטה להפסיק את הסכם ההפצה הבלעדי עם NMI – מציינת החברה כי הרקע להחלטה זו היה תביעות שהגישה NMI נגד החברה בארץ ובארצות הברית, הפרתה את הסכם ההפצה (כאשר NMI לא רכשה את כמות יחידות ה-HT50 אותו התחייבה לרכוש בהסכם) ולאחר ש-NMI הודיעה למשיבה על ביטול הרישיון של החברה להשתמש בפטנט עליו התבסס מנשם HT50. לטענת החברה מדובר למעשה בדרישה לעיין בפרוטוקולים של כל ישיבות הדירקטוריון בהן נדון הסכסוך עם NMI (שבחלקם חוסים תחת חיסיון עורך-דין לקוח).
לגבי הדרישה לקבל את הפרוטוקולים ביחס לפיקוח הדירקטוריון על ביצועי החברה – לטענת החברה הדרישה הינה למעשה דרישה לקבל העתק של כל הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון משנת 2009 ועד 2012.

החברה טוענת כי יש לדחות את גילויים מסמכים אלה: ראשית, מדובר בדרישה גורפת כוללנית ומכבידה ביותר. המבקשת לא ציינה איזה מידע לדעתה כלול בפרוטוקולים שבלעדיו לא תוכל להגיש את תביעתה הנגזרת. שנית, נתוני המכירות של החברה ותחזיותיה לגבי מכירות בעתיד הם נתונים הנכללים בפרוטוקולים, ומהווים סודות מסחריים של החברה, שגילוים עלול לפגוע בחברה ובעסקיה. שלישית, הפרש, ככל שקיים, בין תחזיות ההנהלה והביצוע בפועל אינו אחת מהטענות שבגינן שוקלת המבקשת להגיש תביעה נגזרת.


לגבי הדרישה לקבל את הפרוטוקולים ביחס לדרישת המבקשת להגשת התביעה נגד מנהליה - מדובר בישיבה בה השתתפו יועציה המשפטיים החיצוניים של החברה וייעצו לה כיצד לנהוג בכל הנוגע לדרישת המבקשת, ולכן פרוטוקול הישיבה חוסה תחת חיסיון עורך דין-לקוח.

החברה טוענת כי יש לדחות את טענת המבקשת לפיה יש לדחות את טענת החיסיון מאחר ומהחברה לא תמכה את טענתה בדבר החיסיון בתצהיר מתאים אודות עובדת קיומה של התייעצות משפטית – לטענת החברה טענת החיסיון מופיעה בסעיף 37 לתצהיר שצורף לתשובת החברה לבקשת הגילוי.

לטענת החברה יש להורות על סילוק הבקשה על הסף מחמת חוסר תום לב והשתק:


לטענת החברה, המבקשת לא באה בניקיון כפיים לבית המשפט, לא הציגה לפניו עובדות מרכזיות ומהותיות שיש בהן כדי להביא לסילוק הבקשה על הסף.
ראשית, המבקשת לא ציינה בבקשתה כי החברה העניקה לנושאי המשרה בה פטור – עיקר טענותיה של המבקשת בבקשת הגילוי מתמצות בטענה בדבר הפרה, לכאורה, של חובת הזהירות המוטלת על נושאי משרה בחברה מכוח סעיף 253 לחוק החברות

המבקשת בבקשתה לא ציינה כי האסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה אישרה הענקת כתבי פטור ושיפוי לדירקטורים ולנושאי המשרה שכיהנו ויכהנו בחברה, החל מיום 18.11.2009, מאחריות כלפי החברה בגין הפרת חובת זהירות שנעשתה בתום לב, למעט ההפרה שנעשתה בכוונה או בפזיזות.


שנית, המבקשת לא ציינה בבקשתה כי היא ויתרה על חלק ניכר מטענותיה– החברה הינה תוצר של עסקת מיזוג בין חברת פלייט מדיקל בע״מ (להלן: ״FML") לבין חברת מפעלי פרג מאוחדים בע״מ אשר הושלמה ביום 19.11.2008. במסגרת עסקת המיזוג נחתם ביום 23.8.2009 הסכם בו ויתרה המבקשת על כל טענה או תביעה נגד נושאי המשרה של FML, אשר חלקם הפכו, לאחר המיזוג, לנושאי המשרה והעובדים של החברה. תנית הויתור חלה, על פי לשונה, על תביעות, טענות או דרישות שקיימות או ״שתהיינה״ למי מהצדדים לה כפי נושאי המשרה ב- FML - שהפכו, כזכור לנושאי משרה החברה.
המבקשת לא הניחה תשתית ראייתי ראשונית כי התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי קיימת לחברה עילות תביעה לכאורה כנגד הנתבעים הפוטנציאליים:
ראשית, במסגרת הבקשה תוקפת המבקשת החלטות עסקיות של החברה. גם לו היה מתברר, כטענת המבקשת, כי מדובר בהחלטות עסקיות שגויות הרי שאין הדבר מלמד על קיומה של עילת תביעה נגד נושאי המשרה בחברה נוכח הכלל בדבר שיקול הדעת העסקי (Business Judgment Rule).
שנית, המבקשת לא גברה על הוראותיו של הפטור שניתן לנושאי המשרה בחברה מאחריות כלפיה בגין הפרת חובת זהירות. בתשובתה לתגובת החברה, ניסתה המבקשת להעלות טענות חדשות שמטרתן לרפא פגמים אלה, תוך ניסיון לצרף ״ראיות״ חדשות ללא היתר לכך מבית המשפט, ולכן אין לייחס לאותן ראיות נטענות כל משקל או משמעות:

אמירה אחת, שנאמרה לכאורה למר אורי גור, בעל מניות של החברה שמצוי בסכסוך משפטי איתה, שהינה בגדר עדות מפי השמועה. אמירה נוספת, שהינה ציטוט מגמתי מהודעת דואר אלקטרוני ששלח ד״ר משה בן-שאול לכאורה, בעל השליטה בחברת מדטכניקה, למר אורי גור. עיקר הדוא"ל עסק בעסקאות במניותיה של החברה - בעניינים שכלל אינם נדונים ומוכרעים ברמת החברה.


שלישית, החברה הציגה ראיות המפריכות את טענותיה של המבקשת.




באשר להחלטות בנוגע למערכת היחסים עם חברת NMI - ההחלטות האמורות אותן מייחסת המבקשת למשיבה, ככל שהתקבלו, היו מחויבות המציאות ותוצר של בחירתה של NMI להתחרות במשיבה באופן פוגעני ואגרסיבי. החברה פעלה ככל הניתן על מנת לשמר את היחסים עם NMI ואף להרחיבם באופן שיכללו את הפצת מנשם 60-Flight. ואולם - כפי שהתברר לחברה בדיעבד - NMI העדיפה לפתח מנשם נייד משלה שנועד להתחרות במנשמים מתוצרת החברה, זאת כאשר היא משמשת כמפיצה בלעדית של מנשם HT50. טענת NMI כי החברה הפרה את הסכם הרישיון שבינה לבין NMI משום שלא הודיעה ל-NMI על שינוי שליטה בה, היווה רק תירוץ מצידה לביטול הסכם הרישיון שלא כדין. בסופו של יום הגיעו החברה ו- NMI להסכם פשרה המסדיר בין היתר את היחסים העסקיים בין NMI למשיבה בעתיד וקובע כי NMI תעניק למשיבה רישיון לתקופה בלתי מוגבלת לייצר, להשתמש, למכור, לייצא ולייבא את מוצרי החברה בהם היא מיישמת את הפטנט של NMI.




באשר להחלטה למנות את מר יוסי ולינגשטיין לסמנכ״ל שיווק בחברה - טוענת החברה כי המינוי נדון כדבעי בדירקטוריון החברה, לאחר שהדירקטורים קיבלו את כל המידע הרלוונטי. החברה מוסיפה כי המבקשת כלל לא הצביעה על ניגוד עניינים בקשר עם מינויו של מר ולינגשטיין, והוא אינו ״קרוב״, כמשמעות המונח בחוק החברות, של אף אחד מנושאי המשרה או בעלי מניותיה בחברה.




המבקשת חסרת תום לב:

ראשית, המבקשת לא ציינה בפני בית המשפט כי החברה העניקה פטור לנושאי המשרה בה מאחריות כלפיה בגין הפרת חובת זהירות שנעשתה בתום לב.
שנית, המבקשת לא ציינה בפני בית המשפט את העובדה כי ויתרה על חלק נכבד מטענותיה.
שלישית, בניגוד לטענתה, המבקשת אינה חפצה בטובת החברה וכל רצונה הוא להשתמש בתביעה הנגזרת בכדי להטריח ולהטריד את החברה.
רביעית, המבקשת הציגה מצג שווא לפיו היא נכונה להגיע לפשרה, בכדי לקבל מהחברה מסמכים נוספים.


לטענת החברה יש לדחות את בקשת החברה להוצאת התצהיר המשלים מתיק בית המשפט:


ראשית, טוענת החברה, כי עמדת החברה תמוהה – המבקשת היא זו הגישה בקשה לגילוי מסמכים וכעת עותרת היא להוצאת התצהיר המשלים שאליו צורפו מסמכים.




שנית, התצהיר המשלים לא גרם נזק למבקשת הואיל וזו ממילא ויתרה על חקירות נגדיות, הוא הוגש זמן ניכר לפני שהוגשו סיכומיה ולכן המבקשת הייתה חופשית להתייחס אליו ולהשיב לו.

ה. דיון והכרעה

ה.1 סילוק הבקשה על הסף מחמת חוסר תום לב והשתק


כאמור, החברה טוענת כי יש להורות על סילוק הבקשה על הסף, מאחר והמבקשת לא ציינה בבקשתה כי בעלי המניות של החברה אישרו הענקת כתבי פטור ושיפוי לדירקטורים ולנושאי המשרה שכיהנו ויכהנו בחברה, וכי המבקשת ויתרה על חלק ניכר מטענותיה במסגרת עסקת המיזוג ביחס לנושאי משרה של החברה.




סעיף 2 לכתב ההתחייבות לפטור ושיפוי לנושאי משרה (כתב ההתחייבות צורף כנספח 1 – לתגובת החברה), קבע כדלהלן:

"2.להלן תנאיו העיקריים של כתב ההסכם:
2.1 בכפוף להורות כל דין, החברה פוטרת אותך בזה מראש מכל אחריות כלפיה בשל כל נזק שנגרם ו/או ייגרם לה, עקב הפרת חובת הזהירות שלך כלפיה בפעולותיך בתום לב בתוקף היותך נושא משרה בחברה, ו/או לפי בקשת החברה, נושא משרה בחברה אחרת כלשהי, החל ממועד השלמת הסכם המיזוג, למעט אם נעשה בכוונה או בפזיזות או מתוך כוונה להפיק רווח אישי שלא כדין, ולמעט הפרת חובת הזהירות בחלוקה...
2.2. החברה מתחייבת מראש ובדיעבד לשפות את נושא המשרה בשל כל חבות או הוצאה כמפורט להלן, שתוטל על נושא המשרה לטובת אדם ו/או תאגיד בשל פעולה שעשה, בגין תקופת כהונתם החל ממועד השלמת הסכם המיזוג, בתוקף היותו נושא משרה בחברה, או בתוקף היותו, לפי בקשת החברה, נושא משרה בחברת בת או חברה הקשורה של החברה, והכל עקב אחד מהמקריים המנויים בסעיף 3 להלן.
2.3 השיפוי יעמוד ויחול עבור כל הליך שיפוטי בפי עצמו, ואולם, בכל מקרה לא יעלה הסכום הכולל של השיפויים אשר ניתנו ויינתנו לכל נושאי המשרה במצטבר על פי כתבי הפטור והשיפוי, על סך של 25% מהון העצמי של החברה, כפי שמופיע בדוחות הכספים האחרונים של החברה במועד השיפוי". (להלן: "תניית הפטור והשיפוי") (ההדגשות אינן במקור – י.ש.).



סעיף 4 להסכם לביטול הסכם בעלי מניות מיום 23.8.09 בין FML, המבקשת, למדטכניקה ה.ט. (1999) בע"מ, ואיון – פתרונות ממוחשבים בע"מ (ההסכם לביטול הסכם בעלי מניות צורף כנספח 2 לתגובת החברה) קבע כדלהלן:

"4. כל צד מצהיר, מאשר ומתחייב בזאת כי עם השלמת המיזוג מושא הסכם המיזוג ובכופף להשלמתו, אין לו, ולא תהיינה לו ו/או למי מטעמו או במקומו כל תביעות או טענות או דרישות מכל מין וסוג כלפי החברה או כלפי מי מהצדדים האחרים להסכם זה או מי מטעמם, לרבות חברות בנות או חברות אם, חברות בנות, חברות קשורות או מסונפות לצד כאמור, בעלי מניות בצד כאמור, דירקטורים, מנהלים, עובדים או יועצים של צד כאמור (לרבות עורכי דין או רואי חשבון של צד כאמור) (במקובץ, "מקבלי הויתור"), וכי הוא מוותר ויתור סופי ומוחלט על כל תביעה, טענה או דרישה כלפי מקבלי הויתור ופוטר אותם באופן בלתי חוזר מכל אחריות, ומתחייב בזאת שלא לתבוע את מקבלי הויתור בגין כל תביעה, טענה או דרישה כאמור". (להלן: "תניית הויתור") (ההדגשות אינן במקור – י.ש.).


כאמור, החברה טוענת כי במסגרת תניית הויתור, ויתרה המבקשת על כל טענה או תביעה נגד נושאי המשרה של FML, אשר חלקם הפכו, לאחר המיזוג, לנושאי משרה ועובדים של החברה.




בשים לב לשלב המקדמי של הגשת בקשה לגילוי מסמכים עובר להגשת בקשה לאישור תביעה כנגזרת, סבור אני כי אין מקום להורות על סילוק הבקשה על הסף בשל חוסר תום ליבה והשתק של המבקשת:
ראשית, הבקשה שלפניי הינה בקשה לגילוי מסמכים עובר להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת בהתאם לסעיף 198א לחוק החברות. המדובר בהליך מקדמי- שבמקדמיים, בו בוחן בית המשפט, האם יש מקום לחייב את החברה למסור למבקש מסמכים הנחוצים לו לשם בחינת הגשת תביעה נגזרת.

בנסיבות אלה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, איני סבור כי במקרה שלפניי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת חוסר תום ליבה של המבקשת, אשר ממילא יבחן בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, אם וככל שתוגש בסופו של יום, ואשר במסגרתה שני הצדדים יוכלו לטעון לתחולת/אי תחולת תניית הפטור ותניית הויתור. טענת חוסר תום ליבו של המבקש צריכה להיות מוכחת באופן ברור ע"י החברה ואין די בהעלאת טענה זו מבלי לבססה, כדי לאיין את זכות המבקש להגיש את הבקשה לגילוי.
בנוסף, אני סבור כי יש ליתן למבקשת את יומה בבית המשפט, שהרי זכות הגישה לערכאות שיפוטיות הינה זכות בסיסית ויסודית בשיטת משפטנו, וכן החלטה בבקשה מעין זו ראוי שתינתן במסגרת הבקשה לאישור התובענה כתובענה נגזרת, ויש להימנע מקביעת מסמרות כבר בשלב זה מבלי לגרוע מהפטור או הויתור הנטענים.



שנית, בשים לב לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפניי עד לשלב זה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, איני משוכנע כי תניות הפטור ותניית הויתור חלות על נסיבות המקרה.

בשלב זה, בטרם הוגשה הבקשה לאישור התביעה כנגזרת, כלל לא ידוע זהות הנתבעים והעילות שבגינן תתבקש התביעה הנגזרת, אם וככל שתוגש. בנוסף, לא הוכח בפניי כי החברה נתנה בידי כל אחד מהנתבעים הפוטנציאלים פטור מאחריות ושיפוי, כמו גם, כי המבקשת ויתרה ביחס לכל אחד מהנתבעים הפוטנציאלים על טענותיה כנגדם.
כך למשל, תניית הפטור קבעה כי היא חלה לגבי פעולות נושאי המשרה שנעשו בתום לב, שלא בפזיזות או בכוונה, ובשלב זה לא הוכחו בפניי הנסיבות בהן התקבלו ההחלטות נשוא בקשה זו. ודוק: אף לטענת המשיבה רק חלק מנושאי המשרה בה היו נושאי המשרה של FML בזמן החתימה על תניית הויתור, כך שלא ניתן לומר, כי המבקשת ויתרה על טענותיה ביחס לכלל נושאי המשרה בחברה.



בנסיבות אלה, איני סבור כי יש לדחות את הבקשה על הסף, או לקבוע מסומרות בעניין, והצדדים לא יהיו מנועים מלטעון לתחולת או אי-תחולת תניית הפטור ותניית הויתור בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, אם בסופו של יום אכן תוגש בקשה שכזו.


ה.2 סילוק הבקשה על הסף מאחר ומדובר על בקשה קנטרנית והחברה נענתה לדרישת הגלוי


כאמור, החברה טוענת כי יש להורות על סילוק הבקשה על הסף מאחר ומדובר על בקשה קנטרנית והחברה נענתה לדרישת הגלוי.
דין טענות החברה כאמור להידחות מהנימוקים שלהלן:
ראשית, אף לגישת החברה עצמה, היא לא מסרה לידי המבקשת את כל המסמכים שזו ביקשה (כך למשל: פרוטוקולים בנושא פיקוח הדירקטוריון על תפקוד החברה, הסכם הפשרה עם חברת NMI, הפרוטוקול בנושא פניית המבקשת) – מטעמים כאלה ואחרים– כך שלא ניתן לקבוע כי החברה נענתה לדרישת הגילוי של המבקשת במלואה.
בנוסף, אינני סבור כי הבקשה שלפניי קנטרנית, ואין בנסיבות עליהן הצביעה החברה בכדי לשנות את מסקנתי זו. בשונה מטענת החברה, המבקשת לא עתרה להוצאת מסמכים מתיק בית המשפט, אלא להוצאת הבקשה להגשת תצהיר נוסף והתצהיר שצורף אליו, אשר לשיטתה הוגשו שלא כדין. כמו כן, אין בכך שהמבקשת ביקשה מסמכים שכבר הועברו על ידה או בשאלה האם הרשימה המצומצמת אכן כזו, בכדי ללמד כי מדובר בבקשה קנטרנית שדינה להידחות על הסף.


ה.3. המסגרת הנורמטיבית


הליך של תביעה נגזרת מוסדר בפרק שלישי בחלק החמישי בחוק החברות, והוא מהווה חריג לכלל לפיו הסמכות לפעול ולהגיש תביעה בשם החברה, מסורה לאורגנים של החברה ((ראו: בש"א (ת"א) 9566/03 ליפקונסקי נחום נ' ריטליקס בע"מ, פס' 4 ( 13.3.2005)) (להלן: "פרשת ליפקונסקי")).




תביעה נגזרת מאפשרת לבעל מניות בחברה, לדירקטור, ולעיתים אף לנושה, להגיש תביעה בשמה של החברה, ובעבורה, חרף החלטת החברה שלא לעשות כן. הרציונל העומד ביסוד הליך התביעה הנגזרת הינו הימנעות החברה או מנהליה מלפעול להגנת זכויות החברה כאשר אלה נפגעו.

ראו: ע"א 52/79 סולימני נ' בראונר, פ"ד לה(3) 617, 628 – 630 (1979); ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח', פ"ד נא(2) 312, 324 (1997); תנ"ג (מרכז) 7147-09-10 רפאל כהן נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, פס' 69 ( 7.5.2014) (להלן: "פרשת אפריקה ישראל").



במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א-2011, הוסף לחוק החברות סעיף 198א, הקובע כדלהלן:

"198א. (א) מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197, רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה או לאחר הגשתה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת.

(ב) בית המשפט רשאי לאשר בקשה כאמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת המנויים בסעיף 198(א)"(ההדגשה אינה במקור – י.ש.).

בעניין זה יש להאיר, כי בית המשפט העליון בפרשת רע"א 11126/08 לבייב נ' רפאלי ( ‏7.5.2009) (להלן: "פרשת לבייב") הכיר עוד בטרם תיקון מס' 16 באפשרות להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת.

מסעיף 198א לחוק החברות עולה, כי מבקש שזכאי להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בהתאם להוראות סעיף 197 לחוק החברות, זכאי גם, בין היתר, לבקש לחייב את החברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת, עובר או לאחר הגשת בקשת האישור, וזאת כל עוד המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת המנויים בסעיף 198(א).
סעיף 198(א) לחוק החברות קובע כדלהלן:
"198. (א) תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב" (ההדגשה אינה במקור – י.ש.).



כעת אפנה לבחון את התנאים לקבלת בקשה לגילוי מסמכים עובר להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, ולאחר מכן, אבחן האם המבקשת עומדת בנטל זה.

ה.4. התשתית הראייתית הנדרשת


כאמור, סעיף 198א(ב) קובע כי על המבקש להעמיד "תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת".




בפרשת ה.פ. (ת"א) 23126-06-13 מרקעי תקשורת בע"מ נ' גילת רשתות לווין בע"מ, בפס' 20 ( 28.11.2013) (להלן: "פרשת מרקעי תקשורת") עמד כב' השופט כבוב על הייחודיות שבהליך זה:


"בדומה להסדר המקביל לעניין תובענות ייצוגיות (הקבוע בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010), סעיף 198א לחוק החברות קובע הסדר "ייחודי" ביחס להליכי הגילוי הקיימים בהליכים אחרים. בעוד שככלל מקומם של הליכי גילוי המסמכים הינו רק לאחר הגשת כתב הטענות האחרון בתיק (בהתאם לתקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי), סעיף 198א(א) מאפשר להגיש בקשה לגילוי מסמכים כבר בשלב מקדמי ביותר, עוד בטרם הגשת הבקשה לאישורה של התביעה הנגזרת"".



בקביעת רף ההוכחה הנדרש ממבקש גילוי מסמכים עובר להגשת תביעה נגזרת, נדרש בית המשפט לאזן בין שני שיקולים סותרים לכאורה: האחד, סיוע למבקש להגיש תביעה נגזרת בשמה של החברה להוכיח או להפריך את חשדותיו לפגיעה בזכויות החברה; האחר, סיכול תביעות סרק ומסעות דייג פסולים במסגרתם ינסה המבקש לסחוט מהחברה טובות הנאה או ינסה לשים את ידו על מסמכים אשר אינו רשאי לקבל מהחברה בהתאם להוראות הדין.

באיזון בין השיקולים האמורים, יש לתת משקל גם לשינוי הפרוצדוראלי שקבע סעיף 198א לחוק החברות, בכך שהוסיף שלב מקדמי לשלב הדיון האם לאשר הגשת תביעה נגזרת – אשר גם הוא שלב מקדמי בפני עצמו, אשר במהלכו נבחנים ביתר שאת התנאים להגשת תביעה נגזרת (המנויים בסעיף 198 לחוק החברות). מהאמור עולה, כי הלכה למעשה קיימים שני שלבים מקדמיים בטרם מתבררת התובענה עצמה, כאשר ברור שלכל אחד מהשלבים יש להציב דרישות שונות ויש "רגליים לסברה" כי בשלב מקדמי זה, כשלא ברור כלל אם המבקש יגיש בקשה להגשת תביעה ובלאו הכי לא ברור אם בית המשפט יאשר את הגשתה, יש להקפיד עם מבקש הבקשה, על מנת שלא להטריח את החברה בהליכי סרק מחד ומאידך למנוע את האפשרות כי ההליך ינוצל למטרות שונות מאלו הקימות באישור תביעה נגזרת.

בנוסף, באיזון בין השיקולים יש לתת משקל רב גם, לתכלית החקיקתית של סעיף 198א לחוק החברות, ממנה עולה, כי הרקע להליך גילוי המסמכים בטרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת או לאחריה, הינו החשש כי תביעות נגזרות של החברה לא תתקבלנה בשל אי-יכולתו של המבקש להוכיח את טענותיו:
"לתביעה הנגזרת תפקיד מרכזי באכיפת זכויותיה של החברה ובכלל זה באכיפת חובת הזהירות וחובת האמונים של נושאי המשרה בחברה, וזאת על ידי מתן זכות תביעה בשם החברה בידי בעלי מניות, דירקטורים או נושים במקרה של חלוקה אסורה.
בעל מניות המעוניין להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת צריך לנהל תביעה שאינה תביעתו ועל כן בדרך כלל הוא אינו חשוף למידע הרלוונטי כדי לגבש את כתב התביעה. כדי לאפשר לבעלי מניות להגיש תביעות של החברה, לטובת החברה, מוצע להסמיך את בית המשפט ליתן צו גילוי מסמכים, קודם להגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת, וכן לאחר הגשתה, אם יש תשתית ראייתי ראשונית לקיומם של התנאים לאישור התביעה כתביעה נגזרת" (דברי ההסבר להצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), התש"ע-2010, בעמ' 574) (ההדגשות אינן במקור – י.ש.).



לסיכום חלק זה, סבור אני כי בצד ההקפדה עם המבקש במילוי כל התנאים המינימליים הנדרשים ממנו, יש גם מקום להקל עימו בגלל הקושי הניצב בפניו בהתמודדות עם החברה שהמסמכים בידיה ופעמים גם הכח. לפיכך, רף ההוכחה הנדרש מן המבקש בשלב זה מסתכם בדרישה כי יצביע על תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת, על בסיס ראיות חלקיות בלבד, ובנוסף סבור אני כי ככל שבית המשפט ישתכנע שמונחת בפניו בקשה ממשית, אשר אינה בגדר תביעת סרק או מסע דייג פסול, יטה בית המשפט להקל בדרישה הראייתית הנדרשת מן המבקש בשלב זה.

לעניין זה ראו: פרשת מרקעי תקשורת, בפס' 22:

"...בית המשפט ייעתר "ברוחב לב" לבקשה לגילוי מסמכים במסגרת בקשה להגשת תביעה נגזרת ובלבד שמדובר בתביעה שאיננה תביעת "סרק" (אשר קיימת "תשתית ראייתית ראשונית" לתמיכה בה ולתמיכה בכך שתנוהל לטובת החברה ושלא בחוסר תום לב) ובמסמכים הרלוונטיים לשלב המקדמי בו מצוי ההליך המשפטי. על גילוי המסמכים לפי סעיף 198א יחולו המגבלות החלות באופן כללי על גילוי מסמכים.
מגמת הפסיקה בבקשות לגילוי מסמכים - בתובענות ייצוגיות ונגזרות כאחד - הנה לפרש בצמצום רב את המונח "תשתית ראייתית ראשונית", תוך שימת הדגש על הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים להליך המשפטי ולשלב בו הוא נמצא (ראו: תנ"ג 17030-01-12 שקד נ' אינטרקולוני השקעות בע"מ ואח' (19.3.2013); ת"צ (מחוזי-ת"א) 20457-03-11 ספרא נ' מאגרי בניה בע"מ (20.11.2011))"

וכן, תנ"ג (ת"א)

"...עולה כי קיים שוני בין מידת השכנוע של בית המשפט בהיעתרו לבקשה לגילוי מסמכים – לבין מידת השכנוע הנדרשת בעת אישור הגשתה של תביעה כתביעה נגזרת. הנטל המוטל על המבקש בשלב שבו מצויה הבקשה שלפניי הינו ראשוני בלבד"

ה.5. האם המבקשת העמידה תשתית ראייתית מספקת?


כעת אפנה לבחון האם המבקשת הציגה תשתית ראייתית ראשונית להוכחת התנאים לקבלת בקשה לתביעה נגזרת בבקשה דנא.




בבקשתה טוענת המבקשת כי מנהלי החברה ונושאי המשרה בה קיבלו מספר החלטות בלתי סבירות, ופזיזות, מבלי שערכו לגביהן הליך מסודר של בחינה ובדיקה, ומבלי שדירקטוריון החברה פיקח עליהן, דברים אשר גרמו לחברה לנזקים רבים:
ההחלטה להפסיק את הסכם ההפצה הבלעדי עם חברת NMI ביחס למנשם HT50;




ההחלטה שלא להפיץ את מנשם ה- Flight60 באמצעות חברת NMI ולהקים מערך שיווק והפצה עצמאי;
ההחלטה שלא להודיע ל NMl על שינוי השליטה במשיבה, אשר גרמה לסכסוך עם NMI ביחס לפטנט הנדרש לייצור מוצרי החברה;
ההחלטה למנות את מר ולינגשטיין, מקורבו של מנכ״ל החברה, לתפקיד ראש מערך ההפצה;




לשם הוכחת טענותיה, המבקשת:
ציינה את פעילותה העסקית של החברה;
ציינה את מערכת היחסים של החברה עם חברת NMI;
צירפה דוחות כספים של החברה בין השנים 2009 – 2012 לצורך הצגת הירידה בהכנסות החברה בשנים האחרונות;
צירפה דיווחי החברה לציבור בנוגע למערכת היחסים עם חברת NMI;
ציינה כי נודע לה כי מר רונן שטרנבך, יו״ר הדירקטוריון הקודם במשיבה, אשר היה גם יו"ר דירקטוריון בעלת השליטה במשיבה, אמר כי צריך לנקוט במהלכים מסוכנים בחברה בכדי להשיא את רווחיה, חרף ידיעתו כי הדבר עלול להביא לקריסתה;
צירפה הודעת דוא"ל מיום 13.6.11 של מר משה בן שאול, יו״ר הדירקטוריון שהחליף את מר שטרנבך, ואשר היה אף הוא יו"ר דירקטוריון בעלת השליטה, בה ציין כי יש לו סדרי עדיפות ברורים ושהוא יכול בשלב זה לחיות עם ההפסדים של החברה;
צירפה הודעת דוא"ל ממר בן שאול למר גור מיום 15.6.11 בה ציין כי יוכל להיפגש עם מר גור רק בעוד מספר שבועות או יותר, כי אין לו זמן או אינטרס להתערב בסכסוכים היסטוריים של החברה, וביקש ממנו לפנות למנכ"ל החברה בעניין;
הגישה מטעמה תצהיר של מר יוסי אלדר, מנהלה הראשון של החברה ואחד ממייסדיה, שהצהיר כי למיטב ידיעתו להחלטות החברה כאמור לא קדמה עבודת הכנה ראויה, וכי החברה החליטה למנות את מר יוסי ולינגשטיין כראש מערך ההפצה, אשר למיטב ידיעתו, מר ולינגשטיין הינו מקורב של מנכ"ל החברה, מר מיכאל בורשטיין.




לאחר בחינת טענות המבקשת כעולה מבקשתה, תשובתה לתגובת החברה, ובסיכומיה, ומבלי לקבוע מסמרות לגבי נכונותן, סבור אני כי המבקשת לא עמדה בנטל הבסיסי להצגת תשתית ראייתית ראשונית להוכחת התנאים לקבלת בקשה לתביעה נגזרת – זאת אף מבלי להידרש כלל לתגובת החברה.


הטעם בקביעתי כאמור הוא שאין במסמכים שהוצגו על ידי המבקשת בכדי ללמד, אפילו ברמת ההוכחה הנמוכה הנדרשת בשלב זה, כי החלטות המפורטות לעיל אכן התקבלו באופן פזיז, ורשלני, מבלי שנערך לגביהן הליך מסודר של בחינה ובדיקה, או כי דירקטוריון החברה לא פיקוח כיאות על התנהלות החברה – כטענת המבקשת.

כל שיש במסמכים שהציגה המבקשת ללמד כי לטענת המבקשת, רווחיה של החברה קטנו לאורך השנים, כי יו"ר החברה בחר לנקוט במהלכים מסוכנים בכדי להשיא את רווחיה (אמירה שכלל לא נתמכה בתצהיר – מאחר ובתצהירו של מר יוסי אלדר מטעם המבקשת מיום 21.11.12 ציין מר אלדר כי נודע למבקשת - ולא לו אותה אמירה), כי יו"ר הדירקטוריון בחר בפעולות אשר היו כרוכות בהפסדים של החברה, וכי לא היה לו זמן להיפגש עם מר אורי גור, ולכן ביקש ממר גור לפנות למנכ"ל החברה בעניין.

בנוסף, המבקשת לא עמדה כנדרש על טיב היחסים שבין מר יוסי ולינגשטיין למנכ"ל החברה, ולא הציגה בדל של ראיה לטענתה כי ההחלטה נגועה בניגוד עניינים . לעניין זה אוסיף, כי מר יוסי אלדר, אשר כאמור מסר תצהיר מטעם המבקשת (ולא נחקר עליו), ציין בתצהירו כי למיטב ידיעתו מר ולינגשטיין הינו מקורב של מנכ"ל החברה - אך בד בבד לא פירט מהי אותה קירבה בין השניים, ולא את המקור לידיעתו זו וכיצד קרבה זו פוסלת אותו מלשמש בתפקידו או איזה פסול היה במינויו גם אם יסתבר כי קירבה כזו אכן קיימת.

מכל האמור לעיל עולה, כי:
אין באותם מסמכים שהציגה החברה ללמד דבר, או חצי דבר, על אופן קבלת ההחלטות בחברה;
על כך שנפלו פגמים בהליך קבלת אותן ההחלטות;
על כך שדירקטוריון החברה לא פיקח על התנהלות החברה;
על כך שההחלטה למנות את מר ולינגשטיין כראש מערך ההפצה בחברה נגועה בניגוד עניינים.

לא די בהעלאת טענות בעלמא לגבי התנהלות קלוקלת של החברה, ללא הצגת בדל של ראיה לנכונותן.
בשלב זה הדרישה על המבקש היא להעמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת – דבר אשר המבקשת כשלה מלעשות והניסיון להקל עם מבקש הבקה אין משמעו לאפשר לו להגיש בקשות לא מבוססות.
יש לחזור ולהדגיש כי ההליך בכללו-של תביעה נגזרת, הינו הליך המהווה חריג לכלל לפיו הסמכות לפעול ולהגיש תביעה בשם החברה, מסורה לאורגנים של החברה. משמבקשים לחרוג מכלל זה, על מגיש הבקשה לקיומו של ההליך החריג, לעמוד בכל הדרישות ובייחוד זו, המטילה עליו להוכיח כי קימת תביעה רצינית ואמיתית של החברה שתיטיב איתה בסופו של יום.



אוסיף כי אין בדחיית בקשת המבקשת בכדי למנוע ממנה לנקוט בהליך המתאים בהתאם לדין למימוש זכויותיה, ככל שיש לה כאלו.

בנוסף אציין, כי מטענות המבקשת עולה, כי היא סבורה שזכויותיה בחברה קופחו על ידי בעלת השליטה בחברה ויש לה טענות ישירות כלפי חלק מנושאי המשרה ולכן לא ברור שהליך של תביעה נגזרת הינו ההליך המתאים בקשר עם טענותיה.

ו. סוף דבר



מכל האמור לעיל עולה כי המבקשת לא עמדה בדרישות הדין לדרוש מן החברה גילוי מסמכים בהתאם להוראות סעיף 198א לחוק החברות




אשר על כן, הנני קובע כי דין הבקשה להידחות.




המבקשת תישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורכי דינה של החברה בסך כולל של 18,000 ₪.


רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון