התיישנות ביצוע שטר


תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה, נפתח לצורך מימוש שטר משכנתא 633/36 מתאריך 5.2.1936 לגבי מקרקעין הנמצאים בבית לחם.


בטרם תידון הבקשה לגופה לענין הפרעון כמשמעו בסעיף 19 לחוק ההוצל"פ [6], העלה ב"כ המבקש שתי טענות טרומיות המחייבות מתן החלטה, שכן אם תוכרענה שאלות אלה לשלילה לא יהא צורך בקביעת ממצאים נוספים.
השאלות שהועלו הן: -
א. האם חלה התיישנות על שטר משכנתא שהוצא בשנת 1936? ב. האם יש ללשכת הוצל"פ בת"א - הסמכות לממש שטר המשכנתא המתייחס למקרקעין המצויים בגדה המערבית?

לשאלת ההתיישנות

חוק המשכון, תשכ"ז-1967, סעיף 27 [5] שבו קובע:
"תחילתו של חוק זה ביום כ"ו אלול תשכ"ז (1.10.67). על מישכונים שנוצרו לפני תחילת חוק זה יוסיף לחול הדין הקודם".
חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 [7] קובע כדלקמן: - סעיף 29(ב): "תביעה שענינה מקרקעין יחולו עליה כל הוראות חוק זה אף אם לפני תחילת חוק זה נתישנה התביעה או נסתיימה התקופה שהיתה קבועה בסעיפים 20 ו-78 לחוק הקרקעות העותומני".
(ג) תביעה שלא נתישנה לפני תחילתו של חוק זה יחולו עליה כל הוראות חוק זה.
(ד) בכל המקרים האמורים בסעיף זה לא תקצר תקופת ההתישנות מכפי שהיתה נתונה לפני תחילת חוק זה".
סעיף 23 לחוק הקרקעות העותומני, 1974 הג'רה [8] קובע: - "השכיר או השאיל אדם את הקרקעות שבהחזקתו, אין השוכר או השואל קונה לו זכות החזקה בהם עקב זריעתן והחזקתן במשך זמן רב כל עוד הוא מודה שהוא מחזיק בהן בתור שואל או שוכר. במקרה כזה אין מתחשבים בעבירת הזמן, והרשות בידי המחזיק לקחת בכל עת את הקרקעות בחזרה מידי השוכר או השואל".

הבאור לסעיף זה לענין תחולת ההתישנות והלכה שנפסקה בע.ח 64/1924 פורסם בקובץ פסקי דין רוטנברג 2/640 כפי שהובא בספרו של עו"ד בן-שמש:
חוקי הקרקעות במדינת ישראל [16] הוא, כי רישום זכות משכנתא בספרי האחוזה וכן העובדה, שאין הנתבע יכול להופיע אלא בזכות רישום כזה, מהווים הודאה בזכויות הרשומות. הממשכן המחזיק בקרקע הממושכנת נחשב כשומר פקדון לטובת הנושה ואינו זכאי לטעון טענת התיישנות.
חוק המשכנתאות העותומני, 1913 [9] אינו קובע כל תקופת התישנות וכל הגבלה לתחולתה של שטר משכנתא.
הלכות שנפסקו בשנים הללו ואשר אף הם צוטטו בספרו של בן-שמש [16] (ראה עמ' 209 סעיף ה') קובעות:
"על משכנתא אין חלים דיני התיישנות תביעות. הכלל הוא משכנתא לעולם משכנתא. הרישום בספרי האחוזה הוא הודאה בקיום החוב".

עקרון זה קבוע בחוק באופן פוזיטיבי בסעיף 20 לחוק המשכון [5], ולפיו נושה שיש לו משכנתא אין בהתישנות כדי לפגוע בזכותו להיפרע מן השעבוד. ראינו אם כן, כי הן חוק המשכון והן חוק ההתיישנות מפנים אותנו לדין הקודם וכי בדין הקודם אין כל הגבלת זמן לזכות שנוצרה ע"פ שטר משכנתא. עוד ראינו כי ע"פ הוראות סעיף 29(ד) לחוק ההתיישנות [7] לא תקצר תקופת ההתיישנות מכפי שהיתה קבועה לפני תחולת החוק, משמע גם לאחר תחולת החוק משנת 1958 אין כל הגבלת זמן ולא תשמע טענת התיישנות לגבי זכות ע"פ שטר משכנתא שהוצא לפני חוק ההתיישנות - 1958 [7].
בתי-המשפט בימינו פוסקים ומפרשים את הוראות סעיף 29(ד) לחוק ההתיישנות בהרחבה, ומחילים את ההלכה לפיה "תקופת התיישנות שלא היתה מוגבלת לפני כניסתו של החוק לתוקף, לא תהא מוגבלת גם לאחר כניסתו של החוק לתוקף" גם על עילות תביעה וסעדים שביושר, כגון סעד של אכיפה וזכות שביושר במקרקעין, קל וחומר כאשר אנו עוסקים בזכות רשומה אשר בפירוש, הן לפי הדין הקודם והן לפי החוק היום (סעיף 20 לחוק המשכון), לא חלה תקופת התיישנות על זכות ע"פ שטר משכנתא במקרקעין.
להלכה זו הייתי מפנה את הצדדים לפסיקתו של ביה"מש העליון ב-ע"א 216/80 עליעזר בויאר נ' שיכון עובדים ואח' [1]; ע"א 499/82 הרב מ' אושפיזאי נ' החברה לקרקעות והשקעות בע"מ [2].
התוצאה היא אם כן, כי אף ששטר המשכנתא נשוא תיק זה הנו משנת 1936 - אין הזכויות שנרשמו ע"פ שטר זה מתישנות והן ניתנות למימוש ע"פ הוראות חוק המשכון - 1967.
המבקש העלה בפני מספר עובדות שיש בהן, לגירסתו, כדי לקבוע שבמקרה דנן יש התיישנות על שטר המשכנתא. לטענתו, שטר המשכנתא שהוגש לביצוע הינו משכנתא שניה, שבאה להבטיח משכנתא קודמת (על נכס אחר) ולטענתו, חלק מן החוב המובטח ע"פ שטר המשכנתא נפרע בשנת 1940, בדרך של מימוש חלק מן הנכסים. לטענתו, אין משכנתא שניה עומדת בפני עצמה, ומשמומשה הראשונה, אין עוד מקום לממש את השניה.

אלו עובדות שיש להן השלכות על טענת הפרעון עצמה ולא על טענת ההתיישנות, שכן כאשר קבעתי כי שטר משכנתא זה לא התיישן, ונוכח הוראות סעיף 1 לחוק המשכנתאות העותומני, 1913 [9], וסעיף 6(א)(ב) לחוק המשכון, 1967 [5], המכירים במשכון נוסף על אותו נכס, ונוכח תנאי שטר המשכון נשוא הבקשה ובהם קביעה מפורשת האומרת שבמקרה שהחייב העיקרי לא יסלק לבנק את החוב המגיע מאתו או איזה חלק ממנו מתחייב הממשכן לשלם לבנק את כל הסכומים שיגיעו לו מאת החייב העיקרי, הרי יש בפנינו התחייבות ברורה של הלווה לפרוע כל חלק שלא נפרע ונותר לפרעון על יסוד שטר המשכנתא הראשון באמצעות שטר המשכנתא נשוא תיק זה. זאת ועוד, שטר המשכנתא הוגדר: - "שטר משכנתא ראשונה" - במלים אלו יש לראות שטר זה כעומד בפני עצמו ועל-פי תנאיו ניתן למימוש לצורך פרעון כל חלק מן החיוב שלא מומש על-פי שטר המשכון הקודם.


למעשה, שטר המשכנתא לא נפדה ולא נמחק מפנקסי ספרי האחוזה עד היום, וכל עוד ברשימת הנכסים הממושכנים נותרו נכסים ברי מימוש (למרות מכירת חלק מהם עוד בשנת 1940) יש לראות בשטר המשכנתא כבר מימוש לצורך פרען כל יתרה קיימת ע"פ שטר המשכנתא.
אשר על כן, אין בהצגת עובדות הנוגעות למכירת חלק מהנכסים הממושכנים כדי להצביע על הפרדת החיובים ע"פ שני שטרי המשכנתא, כפי שביקש ב"כ החייב לקבוע, ואין בכך כדי להשפיע על מסקנותיו לגבי טענת ההתיישנות.
לסיכום טענה זו, הריני דוחה את הטענה בדבר התיישנות שטר המשכנתא.

לשאלת הסמכות

ראשית, יש לקבוע את מעמדם של הצדדים - המבקש, זאב שוגרמן (החייב הממשכן) הינו תושב ואזרח ישראל ורשום במירשם האוכלוסין במדינת ישראל.

המשיבה, שהיא הזוכה בתיק ההוצל"פ, אשראי בע"מ ע"פ הרשום בשטר המשכנתא "בנק אשראי חברה הדדית בע"מ" הינה תאגיד הרשום בישראל.
הנכס נשוא שטר המשכנתא הינו נכס מקרקעין המצוי באזור יהודה ושומרון. שטר המשכנתא נרשם כדין. הנסחים שהוצגו מאושרים על ידי המנהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון - רשם הקרקעות בית לחם.

נתונים אלה מראים, כי אנו עוסקים בצדדים שהם תושבי ישראל ומצויים בה, כאשר המקרקעין נמצאים בשטחים המוחזקים בידי צה"ל.
בשטר המשכנתא, סעיף 9 - הסכימו הצדדים וכלשון הסעיף:
"הממשכן בחר למקום השיפוט בכל הנוגע לשטר משכנתא זה, את תל- אביב-יפו".
כלומר, הצדדים הסכימו על סמכות מקומית שתהא בתל-אביב.
אף אם לא היו מסכימים הצדדים על מקום שיפוט בנוגע לשטר המשכנתא, רשאי נושה לבחור את מקום ביצוע שטר המשכנתא, ולהקנות סמכות מקומית לכל לשכת נושה לבחור את מקום ביצוע שטר המשכנתא, ולהקנות סמכות מקומית לכל לשכת הוצל"פ לפי רצונו, ע"פ הוראות סעיף 6 לחוק ההוצל"פ-1967 [6].
ע"פ הוראת סעיף 6, רשאי זוכה להגיש לכל לשכת הוצל"פ בקשה לביצוע.

הוראות חוק ההוצל"פ [6] מקנים לזוכה את האפשרות והבחירה החופשית להגיש לביצוע כל חיוב שדינו כפסק-דין, לרבות שטר משכנתא, בכל לשכת הוצל"פ ואינו מגביל את הזוכה למקום מגורי הצדדים, למקום הימצא הנכס, או למהות הסמכות העניינית שלפיה נקבע החיוב נשוא פסק-הדין. הסיבה נעוצה בכך שהשלב שבו מופעל חוק ההוצל"פ היא השלב שלאחר קביעת הזכויות המהותיות בפסק-דין, כאשר לשכת ההוצל"פ ומנגנונה באים להוציא אל הפועל את הזכויות שכבר נקבעו ע"י רשות שיפוטית מוסמכת. מכאן, שבשלב הזה כדי להקל על מי שזכה בדין, מאפשרים לו הבחירה החופשית לקבוע את מקום הביצוע.
לפיכך, אף כי בשטר המשכנתא הנ"ל בחר הממשכן את מקום השיפוט בתל- אביב, חופשי הזוכה להגיש את בקשתו בין בתל-אביב ובין בכל לשכה אחרת, ע"פ הוראות החוק היום.
זאת ועוד, סעיף 81 לחוק ההוצל"פ [6], הדן בביצועם של חיובים שדינם כפסק-דין, והכולל משכנתאות רשומות, אף כאן, לא נמצא כל הגבלה לעניין הסמכות המקומית שבה ניתן לממש שטר משכנתא, ולא נמצא כל הוראה פוזיטיבית המחייבת את הנושה להוציא אל הפועל שטר משכנתא לפי אזור השיפוט שבו נמצא הנכס.
סעיף 88(5) לחוק ההוצל"פ היקנה לשר המשפטים סמכויות להתקין תקנות לצרכי הוצאה לפועל של משכנתא. התקנות הנוגעות למימוש משכנתא מופיעות בפר ח' לתקנות ההוצל"פ, תש"מ-1979, בסעיפים 101-99 [10].
גם בתקנות אלו, הקובעות את סדרי הדין בנדון, לא מצאו לנכון המחוקק ומתקין התקנות להורות או לסייג את מקום ביצועו של שטר המשכנתא לפי האזור שבו מצוי הנכס.
סעיף 90 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 [11] מפנה להוראות סעיף 18 לחוק המשכון [5] בענין דרכי מימוש שטר משכנתא. לענין דרכי המימוש אתייחס בהמשך, ואולם כבר כאן עלי להבחיר, כי בשאלת הסמכות המקומית, אין חוק המקרקעין ואין חוק המשכון מגבילים את הסמכות לבצע את השטר לפי האזור שבו מצוי הנכס, ולמעשה מפנים להוראות חוק ההוצל"פ.
התוצאה היא, כי חוק ההוצל"פ הוא הקובע לענין זה, וכאמור בחוק ההוצל"פ, חופשי הזוכה להגיש את שטר המשכנתא למימוש בכל לשכה לפי בחירתו.
לצורך הענין, ונוכח הוראות סעיף 27 לחוק המשכון [5], בענין הוראות מעבר, בדקתי את הדין הקודם ומצאתי כי הן ע"פ פקודת העברת הקרקעות (1920) [12], והן ע"פ הוראות חוק המשכנתאות העותומני (סעיף 9), מכירת נכס ממושכן יכול לנהל כל משרד הוצאה לפועל ולאו דווקא משרד זה שהקרקע נמצאת בתחום האזור של הנכס.

למעשה, אמר ב"כ המבקש בטיעוניו כי הוא מסכים שללשכת ההוצל"פ בתל-אביב יש הסמכות לממש את שטר המשכנתא ככל שהוא נוגע לחיוב נשוא המימוש, ואולם לטענתו הביצוע של הליכי המכירה יתקל בקשיים בגלל הוראות החלות על נכסים בשטחים המוחזקים.
ראשית, יש להבין את השלבים שבהם מתבצע הליך מימוש שטר המשכנתא - השלבים מפורטים בתקנות 62-70 לתקנות ההוצל"פ [10] ועניינם מכירת מקרקעין. שלבים אלה לפי הסדר הם צו מכירה, שומת הנכס, פרסום הודעת המכירה, קבלת הצעות קניה, ביצוע המכירה הפומבית, הכרזת קונה ורישום הזכות.
כל השלבים, למעט רישום הזכות במשרד ספרי האחוזה בשטחים, ניתנים לביצוע ללא קושי, באשר שני הצדדים מצויים במדינת ישראל ואין צורך בהיזקקות למוסד כלשהו בשטחים המוחזקים לגבי שלבים אלה.
השלב של רישום הזכויות במשרד ספרי האחוזה - מחייב קביעת דרך המימוש ונפקותו של צו שינתן ע"י ההוצל"פ במדינת ישראל ויוגש למימוש באזור. בתי-המשפט קבעו שמערכת היחסים המשפטיים שבין מדינת ישראל ובין השטחים המוחזקים על ידי צה"ל אינה מערכת יחסים רגילה, שבין שתי מדינות, להן ריבונות כל אחת על שטחה, וכי אין לראות בשטח מוחזק בבחינת "חוץ לארץ" לגבי בית-משפט ישראלי.
הלכה זו נקבעה ב-ע"א 179/72 בנק לאומי לישראל נ' הירשברג [3], כאשר לנגד ביהמ"ש עמדו הוראות תקנות שעת חירום (שטחים המוחזקים על ידי צה"ל - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967 [13], וכן הצווים בדבר עזרה משפטית (יהודה והשומרון).
אלו הצווים הנוגעים לעניננו:
1) צו בדבר עזרה משפטית (יהודה ושומרון) (348) תש"ל-1969.
להלן "צו 348" [14].
2) צו בדבר עזרה משפטית (יהודה ושומרון) תיקון מספר 3 (714) תשל"ז-1977.להלן "צו 714" [15].
מטרת הצו כפי שבאה לידי ביטוי במבוא להוראותיו היא: - "לשם קביעת ההסדרים ההדדיים של עזרה משפטית בין האזו לבין ישראל ולשם הבטחת זכויותיהם של תושבי האזור בענייני עזרה משפטית".
אנו רואים, אם כן, כי מטרת הצווים היא לצורך הבטחת זכויותיהם של תושבי האזור, ועלינו לזכור, כי במקרה שלפני - אין המדובר בתושבי האזור. לפיכך יש להגיע למסקנה כי אין הצווים הללו והוראותיהם חלים על הצדדים שבפני, לפי המטרה המוגדרת של הצווים.

לפי שעה, אניח לקביעה זו ואתייחס להוראות הצווים גופם. בצווים אלה נקבעו דרכי המצאת מסמכים ודרכי הוצאה לפועל של פסקים, וכן הוקם משרד הוצאה לפועל מיוחד.
אומר ב"כ המבקש, כי במקרה שלפנינו הסמכות לממש את שטר המשכנתא היא למשרד ההוצאה לפועל המיוחד שהוקם ע"פ צו 714 הנ"ל [15].
עתה, נראה מה הן סמכויותיו של אותו משרד הוצל"פ מיוחד כפי שהוקם והוגדר בסעיף 4א(א) לצו 714 [15]:
"על אף האמור בכל דין ותחיקת בטחון, רשאי מפקד האזור לכונן משרד מיוחד להוצאה לפועל שתפקידו יהיה להוציא לפועל פסקים שניתנו כאמור בסעיף 4 כנגד מי שנמצא באזור ורשום במשרד האוכלוסין בישראל וכנגד תאגיד הרשום בישראל בענין הקשור לעסקיו או נכסיו באזור".
הצו מתייחס אם כן לביצועם של פסקים שניתנו: - א. כנגד תושבי ישראל הנמצאים באזור.
ב. כנגד תאגיד הרשום בישראל בענין הקשור לעסקיו או נכסיו באזור.
במקרה שלנו - אין המדובר בתושבי ישראל הנמצאים באזור ואין המדובר בפסק שניתן כנגד תאגיד בעל נכסים באזור. הגדרתי את הצדדים בתחילת דברי והראיתי כי שטר המשכנתא שכמוהו כפסק מבוצע כנגד אזרח ותושב המדינה.
התאגיד, במקרה שלנו, הינו הזוכה המבקש לממש זכויותיו. כלומר, אין בפנינו פסק כנגד תאגיד. מכאן שאין סמכויות המשרד המיוחד שהוקם כנ"ל כדי לחול על הצדדים במקרה שבפני, אפילו הנכסים נמצאים באזור שבו פועל המשרד המיוחד. מאחר וסעיף 4א [15] שציטטתי לעיל מצביע על מבחן אחד והוא ע"פ הגדרתו הצד שנגדו מופעל הפסק, כאשר המלה "כנגד" מופיעה פעמיים ובנפרד, לגבי כל גוף שלגביו הוקנו סמכויות למשרד המיוחד, יש להגיע למסקנה כי קביעת הסמכות בשאלת ביצועו של פסק באמצעות המשרד המיוחד אינו לפי מהותו החיוב המבוצע ולא לפי טיבו, אלא לפי הגדרתו של הגוף שכנגדו מבוצע הפסק.
התוצאה היא, כי אין בכך שהמקרקעין מצויים באזור כדי להקנות למשרד המיוחד סמכות לממש את שטר המשכנתא. בהעדר הוראה מפורשת פוזיטיבית המחייבת פנייה למשרד המיוחד בהתאם למקומו של הנכס, אין כל מניעה שלשכת הוצל"פ בישראל תהא מוסמכת לממש את הנכס על פי תנאי שטר המשכנתא ועל-פי הוראות חוק ההוצל"פ.
כאן המועד לבדוק את שאלת האפקטיביות, כל עוד מבצבץ הספק, האם יוכל ראש ההוצל"פ בישראל לבצע את הליכי המכירה ורישום העברת הזכויות בנכס לאחר מימושו מאחר ופנקסי הרישום של הנכס, קרי ספרי האחוזה, אינם כפופים לרשויות מדינת ישראל.
אתייחס לצד המשפטי של שאלה זו, ואפרט להלן כיצד הריני מגיעה למסקנה כי גם צו מכירה וגם צו רישום העברת הזכויות שניתן ע"י ראש ההוצל"פ בישראל יש לראותו כ"פסק" הניתן לביצוע במשרד ההוצאה לפועל באזור או ע"י המצאתו ישירות למשרד הרישום.

בסעיף ההגדרות לצו 348 [14] הוגדרו המונחים הבאים:
"בית-משפט" - בית-משפט בישראל שהוא בן סמך לשפוט על-פי הדין החל בישראל והוסמך על-פי הדין האמור להמציא מסמכים לאזור, לרבות לשכת ההוצל"פ בישראל, נוטריון ציבורי ורשם בית-משפט בישראל".
"פסק" - פסק-דין סופי צו או החלטה שניתנו בענין אזרחי על-ידי בית-משפט בישראל, או על ידי ערכאה שיפוטית של האזור בין לפני היום הקובע ובין לאחריו".
הגדרת המונח "בית-משפט" הכוללת גם את לשכת ההוצאה לפועל בישראל, והגדרת המונח "פסק", הכולל גם צווים והחלטות בענין אזרחי, משמעותם כי פסק יכול שיהא גם צו או החלטה שניתנו על ידי ההוצל"פ בהיותו בית משפט לפי ההגדרה הנ"ל.
מכאן ניתן לומר, כי החלטת ראש ההוצל"פ בישראל בדבר מכירת נכס (בעקבות ביצוע של שטר משכנתא) תהא בבחינת פסק הניתן לביצוע במשרד ההוצאה לפועל באיזור, על-פי הוראות סעיף 4(א) לצו 348 [14], וניתן להמציאו ישירות למשרד הרישום על-פי סעיף 2 לצו הנ"ל [14].
אינני יודעת, אם פרשנות זו תעמוד במבחן, בשעה שתובא לביצוע החלטה של ראש ההוצל"פ - בפני משרד ההוצל"פ באזור, אולם בנסיבות הענין הזה, כאשר יש בפנינו צדדים שהם שניהם תושבי המדינה, ומבקשים הם לבצע פסק כמשמעו בצו 348, וכאשר הוראות צו זה אינן עושות אבחנה בין פסק הנוגע למקרקעין לבין פסק בשאר עניינים אזרחיים, סבורה אני, כי צו ראש ההוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בישראל, שינתן מכוח תקנה 69 לתקנות ההוצל"פ [10] (בדבר אישור רישום העברת הזכויות במקרקעין

ע"ש הקונה) לאחר שכל יתר הוראות המימוש תבוצענה לפי פרק ד' לתקנות ההוצל"פ (ובהתאם לתקנה 101(ב) לתקנות ההוצל"פ [10]) תכובד על-ידי המשרד המבצע באזור. דרך ההמצאה של המסמכים תבוצע כפי שנקבע בסעיף 4, 2 לצו 348.
לשאלת האפקטיביות, אומר כב' הנשיא וייס (ב-המ' (י - ם) 438/83, ת"א (י - ם) 1074/82):
"מכאן, פסק-דין שיצא מבית-משפט ישראלי יכובד בשטחים המוחזקים וזאת מכח צו מס' 348 המובא מעלה. אין הבחנה לענין זה, בין מקרקעין ובין שאר עניינים אזרחיים ולכן תהיה אפקטיביות לפסק-דין שניתן בערכאה ישראלית כאשר נושאו הוא מקרקעין המצויים בשטחים המוחזקים".
ברצוני להוסיף ולציין, כי יש בפרשנות זו ותוצאותיה כדי לייעל את ההליך במקרה דנן. זאת נוכח העובדה שהליכי המימוש של שטר משכנתא מבוצע במספר שלבים, ואילו השלב היחידי והספציפי במקרה דנן, העלול להקשות על המימוש, הרינו, כאמור, השלב של רישום הזכויות במשרד ספרי האחוזה, ושלב זה הוא השלב האחרון בהליכי המימוש, לאחר שבפועל נסתיימה המכירה והנכס מומש, זהו רק שלב פרוצדורלי של רישום הזכויות. במצב זה, כאשר הצדדים הם תושבי המדינה וכאשר ניתן להפריד בין השלבים כאמור, יהא זה יעיל ונכון לבצע את הליכי המימוש בלשכה בישראל, כאשר צו לרישום הזכויות ע"ש הקונה יבוצע ויירשם במשרד ספרי האחוזה באמצעות המשרד שבאזור, או ע"י המצאתו ישירות למשרד הרושם את הזכויות.
עוד אומר, כי ע"פ הוראות סעיף 18 לחוק המשכון [5] הקובע את דרכי המימוש, רשאי ראש ההוצל"פ להורות על מימוש בדרך אחרת שיראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין;
הדרך היעילה והצודקת במקרה דנן תהא ביצוע כל ההליכים בלשכה בישראל, כאשר השלב הפרוצדורלי של רישום הזכויות במשרד ספרי האחוזה, יבוצע באמצעות המשרד המיוחד, או ישירות על-ידי המצאתו במשרד שבאזור בדרך הקבועה כאמור בסעיף 2 לצו 348.
התוצאה אליה יש להגיע היא, כי ללשכת הוצל"פ במדינת ישראל, וללשכה זו בפרט, יש הסמכות להוציא לפועל את שטר המשכנתא נשוא תיק זה.
אלו מסקנותי לשאלות הטרומיות שהעלה ב"כ המבקש.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביצוע שטר ערבות

  2. ביצוע שטר עמותה

  3. התיישנות ביצוע שטר

  4. התיישנות לביצוע שטר

  5. ביצוע שטר חוב לביטחון

  6. ביצוע שטר שנוי במחלוקת

  7. אגרת התנגדות לביצוע שטר

  8. דחיית התנגדות לביצוע שטר

  9. בוררות התנגדות לביצוע שטר

  10. ביצוע שטר חוב הסכם שכירות

  11. אי הגשת התנגדות לביצוע שטר

  12. טענת זיוף התנגדות לביצוע שטר

  13. ביצוע שטר ביטחון בהוצאה לפועל

  14. איחור בהגשת התנגדות לביצוע שטר

  15. הארכת מועד התנגדות לביצוע שטר

  16. טענת קיזוז בהתנגדות לביצוע שטר

  17. אי התנגדות לביצוע שטר מעשה בית דין

  18. הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר

  19. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר

  20. ביטול החלטה בהעדר התייצבות התנגדות לביצוע שטר

  21. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר דוגמא

  22. תביעה לביצוע שטר חוב פתוח להבטחת חוב בגין מכירת חלב

  23. בקשות ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע שטרות עם קבלת התנגדות

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון