התיישנות במהלך שביתה


1. המבקשת עותרת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, מכח תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

2. עסקינן בתביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין תאונה מיום 12.10.1996.

תקופת ההתיישנות, בת 7 השנים, אמורה היתה להסתיים ביום 12.10.2003 (ראה סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות). בנוסף, לפי היומן, פגרת חג הסוכות חלה במועד בו הסתיימה תקופת ההתיישנות ויום החול הראשון לאחריה, חל ביום 19.10.2003.

3. מעבר לאמור לעיל, בתקופה הרלוונטית התקיימה שביתה בבתי המשפט, עליה ניתנו הודעות לפי תקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות השביתה"), לפיהן חלה שביתה מיום 29.9.2003 ועד ליום 9.10.2003, ומיום 19.10.2003 ועד ליום 5.1.2004.

4. לטענת ב"כ התובע, במועד כלשהוא בחודש אוקטובר 2003 שוגר כתב התביעה בדואר לבית המשפט. בפועל הוקלד כתב התביעה ונפתח ביום 22.12.2003.

5. השאלה נשוא הבקשה הינה, האם לאור השתלשלות העניינים המפורטת לעיל התיישנה התובענה אם לאו.

תקנה 5 לתקנות השביתה קובעת:

"תקופה שתקנות אלה חלות עליה לא תובא במנין הימים לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר דין או שבנוהג שנקבע בחיקוק...".

במקביל קובעת תקנה 7:


"מסמך שחייבים או שמותר להגישו לבית משפט או ללשכה, רואים אותו כמסמך שהוגש כהלכה לבית המשפט או ללשכה אם נמסר בדואר רשום ממוען כדבעי אל אותו בית משפט או אל אותה לשכה, ורואים את מועד מסירתו לדואר כאמור כמועד הגשתו לבית המשפט או ללשכה".

6. לטענת התובע, תקופת ההתיישנות הסתיימה רק עם תום השביתה, קרי ביום 6.1.2004 ולכן לא התיישנה התביעה שנפתחה ביום 22.12.2003.

מנגד טוענת המבקשת, כי מאחר והתובע יכול היה לשלוח את כתב התביעה בדואר רשום, היה עליו לעשות כן, לכל המאוחר ביום 19.10.2003 ומשלא הציג אישור שעשה כן, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

7. אין בידי לקבל את פרשנותה וגישתה של המבקשת, לאור נסיבות המקרה דנן בו למעשה הוגש כתב התביעה בטרם הסתיימה השביתה.

לטעמי, האפשרות להמציא מסמכים בדואר רשום לפי תקנה 7 לתקנות השביתה, עומדת בצד האפשרות
להמתין עד לסיום השביתה ולהגיש את המסמכים בדרך הרגילה, מקום בו תקופת ההתיישנות מסתיימת במהלך השביתה.

פרשנות אחרת תרוקן מתוכן את תקנה 5 לתקנות השביתה, הקובעת כי תקופת השביתה לא תובא במניין הימים לעשיית דבר שבסדר דין.

8. הלכה היא, כי אם ימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלים בפגרה, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט.

(ע"א 3141/99, מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' עו"ד ש.ז. פונדמינסקי, פ"ד נה (5) 817).


סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות קובע:

"במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".

אין הגיון להבדיל בין פגרה לבין שביתה לעניין זה, במיוחד לאור לשונה של תקנה 5 לתקנות השביתה.

אין באסמכתאות עליהן נסמכת המבקשת, דוגמא למקרה בו נדחתה תובענה מחמת התיישנות עת הוגשה מייד לאחר תום שביתה.

9. מהפסיקה עולה עמדה מנוגדת, והשווה בש"א 4193/90, עזבון המנוחה שושנה פיינגולד ז"ל נ' המגן חב' לביטוח (נספח ד' לתגובה), החלטת כב' הרשם ש. צור בבית המשפט העליון, ממנה עולה כי המועד להגשת ערעור נדחה עד לאחר תום השביתה.

כב' הרשם ש. צור בהחלטתו הנ"ל קבע שם:

"הואיל ורק היום האחרון להגשת הערעור חל בתקופה עליה הוחלו תקנות השביתה על ידי שר המשפטים, הרי שרק יום זה אינו מובא במניין הימים, כך שהמועד להגשת ערעור נדחה עד לאחר תום השביתה".

ב"כ המבקשים נסמך על חלק אחר באותה החלטה של כב' הרשם צור, שם קבע הוא בנוגע להוראת תקנה 7 לתקנות השביתה:

"הוראה זו – בנוסף להוראת תקנה 5 לתקנות השביתה – נועדה לאפשר לבעל דין להחשב כמי שפעל בזמן והיא משנה – בתקופת שביתה – את הכלל האומר שפעולת בעל דין נחשבת רק משעה שהגיש את מסמכיו לבית המשפט (ב"ש 40/80 אסרף, פד' לד' (3) 137). בעל דין המבקש להאריך לו את המועד מטעם מיוחד חייב לנקוט בכל האמצעים הפרוצדורליים העומדים לרשותו לעשיית הפעולה. משקיים לנו מנגנון מיוחד המאפשר לבעל דין להגיש הליכים ומסמכי בי-דין בתקופת שביתה, אין צידוק להאריך את המועד שעה שבעל הדין נמנע מלהיזקק לאמצעי זה שבתקנות, ולא תישמע טענתו כי החמיץ את המועד בשל קיומה של שביתה".

כאמור, אמירה זו היתה ביחס לעתירה להארכת מועד להגשת ערעור, שכן הערעור שם הוגש כשבוע לאחר תום השביתה והמבקש נמנע מלפנות לבית המשפט מיד שחדלה השביתה.

כך גם בהחלטתי מיום 22/3/04 במסגרת ת.א. (ת"א) 214233/02 (נספח ה' לבקשה) הוגש כתב התביעה 6 ימים לאחר תום השביתה, בעוד תקופת ההתיישנות חלפה במהלך השביתה.

בעמ' 5 להחלטתי שם קבעתי:

"שנית, אם נחיל את סעיף 10 (ג) לחוק על תקנה 5 לתקנות נמצא כי במידה וימי השביתה הינם הימים האחרונים בתקופת ההתיישנות, וכך הדברים בענייננו, יש להגיש את כתב התביעה ביום החול הראשון שלאחר פגרת ביהמ"ש, ולא כפי שטוען המשיב להוסיף את ימי השביתה לתקופת ההתיישנות".

במסגרת בש"א 11403/03 חזן נ' פקיד שומה נתניה, החלטתו של כב' השופט
א. ריבלין 18/3/04 בערעור על החלטת כב' הרשם ב. אוקון (כתוארו אז) נקבע לגבי אותה שביתה נשוא בקשה זו, כי אין למנוע מהמערער להגיש את הערעור במועד שהתקנות מאפשרות לו לעשות כן, מועד המביא בחשבון את תקופת השביתות והעיצומים.


כב' השופט ריבלין קבע באשר להגשת הערעור באמצעות דואר רשום, כאמור בתקנה 7, כך:

"לשון התקנה מלמדת כי התקנה אינה מטילה כל חובה דיונית חדשה על בעל הדין, אלא מצביעה על דרך למימוש חובה קיימת, בלבד. אומנם, נקבע כי מקום בו הוגש כתב בית דין באיחור (גם בהתחשב בימי השביתה), השביתה לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד אם לא פעלו בעלי הדין לפי האמור בתקנה 7 לתקנות בתי המשפט (בש"א 4193/90 עזבון המנוחה שושנה פיינגולד נ' המגן חברה לביטוח, תקדין עליון 90(4) 34; בש"א 2058/99 הליכוד תנועה ליברלית לאומית נ' חברה גוש 10857 חלקות 184, 181 בע"מ, דינים עליון נז 256), אך, בענייננו, הואיל והמשיב לא איחר את המועד, ולא נזקק להארכת מועד, אין נפקות להוראת תקנה 7 לתקנות בתי המשפט.

במסגרת החלטת כב' הרשם ב. אוקון בע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שידלר חב' לבניה בע"מ מונה הוא במפורש את המועדים להגשת ערעור כדלקמן:

"חישוב הימים להגשת הערעור על פסק הדין מיום 21/7/02 מוביל למסקנה כי הערעור על פסק הדין הוגש במועדו. בשל פגרת הקיץ יש למנות את התקופה להגשת הערעור החל מיום 1.9.02. בין התאריכים י"ד בתשרי ועד יום כ"א בתשרי חלה פגרת חג הסוכות (תקנה 1(1) לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983), והתקופה שבין הימים ז' בחשון ועד ז' בכסלו הוכרזו כימי שביתה עפ"י הודעת מנהל המשפט, ולפיכך ימים אלה אינם באים במניין הימים, כאמור בתקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א-1981. במצב דברים זה, המועד האחרון להגשת הערעור על פסק הדין היה ביום 22.12.02".

פועל יוצא מהאמור לעיל הוא כי מקום בו מסתיימת תקופת ההתיישנות במהלך שביתה, נדחה המועד להגשת התביעה עד לסיום השביתה.

פועל יוצא מהאמור לעיל, הוא כי אין בסיס לטענת ההתיישנות והיא נדחית.

10. מעבר לנדרש, אציין כי מקובלת עלי עמדתה של כב' השופטת ז. אגי בהחלטתה מיום 23/6/04, במסגרת ת.א. (ת"א) 127957/00, לפיה מקום בו מעלה חב' הביטוח הצעת פשרה לפיצוי, מהווה הצעה זו הודאה בקיום זכות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, גם אם מופיעה היא במכתב בו מצויין "מבלי לפגוע בזכויות" וזאת במידה ולא נכלל בהודאה טיעון לעניין ההתיישנות.

חב' ביטוח המבקשת להסתמך על מניעות דיונית כדוגמת התיישנות, ראוי כי תקפיד לכלול בהצעות פשרה מטעמה טיעון לגבי התיישנות על מנת שיהיה ברור כי מרוץ ההתיישנות ממשיך בעילת התביעה המקורית.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות התובע בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון