התיישנות בשיקים


מבוא וטענות הצדדים
1. האם מרוץ ההתיישנות מתאפס, והאם הזכות השטרית נשארת בטהירותה, כאשר חברה-בפירוק רוכשת מבנק אוחז-כשורה שיקים ישנים של לקוחות החברה שחוללו עקב כישלון התמורה, בהקשר של פרשות שאירעו לפני הפירוק?

2. הלקוחות, מושכי השיקים, טוענים להתיישנות ולכישלון תמורה מלא.

3. החברה-בפירוק, האוחזת בשיקים, טוענת כי מרוץ ההתיישנות, מבחינתה, אינו מתחיל בטרם קמה לה עילת התביעה; קרי: בטרם רכשה את השיקים מן הבנק. כמו כן, הפגם שנפל בזכות השטרית עקב כישלון התמורה, אם נפל, נטהר על ידי אחיזתו-כשורה של הבנק. לפיכך החברה-בפירוק רכשה בשיקים זכות טהירה. על כן היא רשאית היא לתבוע את מושכי השיקים, חרף חלוף למעלה מ-7 שנים מתאריך הפירעון הנקוב בהם, וחרף כישלון התמורה, אפילו היה כישלון מלא כנטען.

4. לפניי 6 התנגדויות לביצוע שיקים שמשכו המבקשות, לקוחותיה-לשעבר של החברה, לפקודתה, בגין לימודים בקורסים שערכה, אשר נקטעו עקב קריסתה. בעקבות כך ביטלו המבקשות את השיקים. בהתנגדויות טענו המבקשות להתיישנות ולכישלון תמורה מלא, והמשיבה טענה לזכויות טובות בשיקים מכוח רכישתם מן הבנק כאמור לעיל. נוכח הדמיון בין העובדות והשאלות המשפטיות הרלבנטיות, אדון בשאלות הכלליות במאוחד. בהמשך איישם את הקביעות הכלליות לנסיבות המיוחדות של כל התנגדות והתנגדות.

הרציפות של חברה-בפירוק
5. אמנם, פירוק הוא מהפך בחיי החברה. יעדי פעילותה משתנים. בחברה חדלת פירעון, השליטה בחברה ותכלית פעילותה עוברות מידיהם של בעלי המניות ומהשאת רווחיהם לידיהם של הנושים ולפירעון נשייתם [אוריאל פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל, 1989, עמ' 610; אירות חביב-סגל, דיני חברות ב, 2004, עמ' 201]. אולם, אין בכך כדי לשנות מן העיקרון היסודי, שלפיו עדיין מדובר באותו אישיות משפטית, הנושאת את הנכסים, הזכויות והחבויות שהיו לה ערב הפירוק. לשון אחר: אין לחברה-בפירוק יותר ממה שהיה לחברה ערב הפירוק; והמפרק ושולחיו הנושים זוכים בחברה כמות שהיא, על כרעיה ועל קרבה ועל פרשה [ראו צפורה כהן, פירוק חברות, 2000, עמ' 353 ואילך].


6. אמנם, בשלב הפירוק חלים דינים מיוחדים מסוימים, כגון ביטול עסקאות שקדמו לפירוק עקב העדפת מרמה [צ' כהן, שם, 404]. אולם אין בחריג-לכאורה זה לכלל שימור הזכויות והחבויות כדי לגרוע מן הכלל האמור, במיוחד בזכרנו כי מרמה היא לעולם צידוק לשינוי למפרע של מצב זכויות וחבויות נתון.

7. כבר בואר כי "מטרת הפירוק היא ... להביא לחלוקה צודקת והוגנת של נכסי החברה לנושיה ולבעלי מניותיה..." [יוסף כהן, דיני חברות ג, 1994, עמ' 57]; או, בלשונו של פרוקצ'יה [שם, 593], 'העתקה' של זכויות וחבויות מן הבעלות המואגדת של החברה לבעלות הפרטנית של בעלי האינטרסים בה. מדובר, אפוא, בעיקרו של דבר, בשינויים חלוקתיים ביחס לזכויות ולחבויות, ולא בשינויים תוכניים שלהם.

8. בפרשה אחת, בעניין ע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר (1997), סטה לכאורה בית המשפט העליון מעקרון הרציפות האמור. באותו עניין נקבע כי חברה-בפירוק תיחשב, לעניין מרוץ ההתיישנות ותחולתו של כלל הגילוי [סעיף 8 בחוק ההתיישנות], כמי שגילתה לראשונה בשלב הפירוק את מעשי מרמה שעשו מנהלים בחברה לפני הפירוק. קביעה זו נקבעה חרף העובדה שבשעתו היו אותם מנהלים אורגאנים של החברה, וידיעתם על המעשים האמורים הייתה אמורה, לכאורה, להיות מיוחסת לחברה. אולם, יש להבין פסק דין זה, בהתאם להנמקתו, לא כביטול העיקרון של רציפות החברה – אלא כיישום של שיקולי מדיניות שלפיהן לא יהא חוטא נשכר על ידי התיישנות עילת התביעה של החברה נגדו. יוצא-מן-הכלל זה אינו אלא מעיד על הכלל בדבר רציפותה של החברה, זכויותיה וחבויותיה בשלב הפירוק.

9. בפרספקטיבה זו, אפוא, אבחן את שתי השאלות הנדונות בענייננו: שאלת ההתיישנות של הזכות השטרית הנטענת על ידי המשיבה, ושאלת שימור טהירותה של הזכות האמורה. לאור עקרון הרציפות האמור, נטייתי תהא שלא לראות בפירוק משום אירוע המאפס את מרוץ ההתיישנות. כמו כן, נטייתי תהא לייחס למשיבה-בפירוק את ידיעתם ומעשיהם של האורגאנים שלה לפני תחילת הפירוק, הן לעניין תחולתו של כלל הגילוי בדיני ההתיישנות [חוק ההתיישנות, סעיף 8], והן לעניין הזכאות לטהירות מכוח היותה נסבת של הבנק שלכאורה הריהו אוחז-כשורה [פקודת השטרות, סעיפים 37(2) ו-23(ג)].

התיישנות העילה השטרית בסיחור השטר
10. המשיבה טוענת [בסיכומיה בעניין קרוננברג, פסקה 27] כי רק לאחר שהמפרק קיבל לידיו את השיקים מבנק דיסקונט, ביום 3.2.04, קמה למשיבה העילה השטרית. מובן כי בטרם הועברו השיקים לידיה לא יכולה הייתה להגישם לביצוע. מכאן מסיקה המשיבה כי רק ממועד זה מתחיל מרוץ ההתיישנות.

11. אין בידי לקבל טענה זו. מן הטענה משתמע כי כל סיחור של שיק אמור להתחיל מחדש את מרוץ ההתיישנות, שהרי ברי כי הנסב אינו יכול לתבוע מכוח שיק שטרם סוחר לו. אלא שהדין אינו כן. הנסב זוכה בזכות שסוחרה לו, ולא מעבר לכך. אם הזכות הייתה כפופה להתיישנות בתוך תקופה נתונה, הנסב זוכה בה בכפוף לאותה מגבלה. כך עולה הן מפקודת השטרות [סעיף 96(א)], הקובעת כי המרוץ מתחיל לפי הולדת העילה אצל האוחז באותה שעה, ולאו דווקא אצל התובע; והן מחוק ההתיישנות [סעיף 18], הקובע כי ההתיישנות חלה גם אם הזכות נתבעת על ידי חליפו של הזכאי המקורי [יואל זוסמן, דיני שטרות 1983, עמ' 381-382].

12. גם אישורו של בית המשפט לעסקת רכישתם של השיקים על ידי המפרק, ביום 28.4.04, שהיווה תנאי דיוני מוקדם להשתכללות העילה, אינו מעלה או מוריד לעניין זה; אף שלו היה הסיחור רלבנטי – היה מקום לטענה כי מרוץ ההתיישנות מתחיל רק מן המועד שבו הייתה המשיבה רשאית להגיש את התובענה, לרבות מן הבחינה הדיונית.

13. נראה כי לכלל האמור, שלפיו סיחור אינו משפיע על מרוץ ההתיישנות, יש חריג, בהקשר של אוחז-כשורה. אוחז-כשורה, שהשיק סוחר לו בתום לב ובתמורה, רוכש בו זכות טהירה. זהו מקרה חריג שבו אדם רוכש זכות טובה יותר מזו שהייתה למעביר הזכות. במקרה כזה, הזכות הנרכשת אינה חשופה לפגמים הנובעים מעובדה בעברו של השיק, שהאוחז-כשורה אינו מודע לה. אירוע של ביטול השיק לפני מועד פירעונו, העולה כדי הפרה צפויה של החיוב השטרי, מקנה לנפרע עילת תביעה. לפיכך מתחיל מרוץ ההתיישנות, אף שמועד הפירעון טרם הגיע. אם השיק סוחר לנסב בתוך זמנו, בתום לב ובתמורה, מבלי שהנסב ידע על ביטולו – זכותו של הנסב אינה כפופה לפגמים עקב אותו אירוע של ביטול השיק. נראה, אפוא, שהזכות לא תהיה כפופה גם לפגם ההאצה של מרוץ ההתיישנות הנובע מאותו אירוע, מעבר למשתקף על פני השיק מתאריך הפירעון הנקוב בו [זוסמן, שם]. בשאלת מעמדה של המשיבה כשקול לזה של אוחז-כשורה בשיקים הנדונים – אדון להלן.

מועד הגילוי של יסודות העילה
14. המשיבה מוסיפה וטוענת [שם, פסקה 30] כי מרוץ ההתיישנות התחיל רק לאחר כניסתו של המפרק לתפקידו, משום שרק אז נודעו לו יסודות העילה, לרבות אלו המעוגנים בפרטים שהיו רשומים בשיקים הנדונים.

15. גם טענה זו דינה להידחות. העובדות הרלבנטיות לא היו עלומות. הן היו גלויות על פני השיקים הנדונים. בידי האוחז הקודם, בנק דיסקונט, היו השיקים וכל המידע הגלום בהם והרלבנטי לעילת התביעה בגינם. ברור בעליל כי המוכר (הבנק) והקונה (המשיבה) היו מודעים לכך שמדובר בשיקים של לקוחות-לשעבר של החברה, שחוללו עקב קריסתה וטענות הלקוחות לכישלון התמורה בעדם. היה ברור למפרק כי הוא נושא ונותן על רכישתם של שיקים שזה
טיבם. אי-הידיעה של פרטי המושכים וסכומי השיקים נבלעת באי-הבעלות על השיקים ובאי-ההחזקה בהם עד למועד קבלתם. יסודותיה של העילה היו ידועים לבעליה, בנק דיסקונט, והיה ברור כי עם מכירתה של עילת התובענה למשיבה – יעברו לידיה הפרטים המהווים את יסודות העילה הנמכרת. לפיכך כלל הגילוי אינו רלבנטי לכאן. המשיבה רכשה שיקים שהיו בני תביעה ממועד פירעונם, מכל הבחינות; והיא רכשה אותם בכפוף למרוץ ההתיישנות שחל עליהם מאותו מועד, עוד בהיותם אחוזים בידי הבנק.


16. מסקנת הדברים היא כי אף ללא קשר לשאלת הרציפות במעבר המשיבה למעמד של חברה-בפירוק – מרוץ ההתיישנות התחיל למחרת תאריך פירעונם של השיקים הנדונים, בהיותם בידי הבנק, והוא לא התחיל-מחדש בשלב הפירוק, בעקבות אירועים שחלו בקשר עם הפירוק ועם סיחור השיקים לידי המשיבה.

האם המשיבה זכתה בשקים בטהירות?
17. המשיבה טוענת, על יסוד סעיף 28(ג) בפקודת השטרות, לזכות טהירה בשיקים הנדונים; שהרי רכשה אותם מן הבנק אשר אחז בהם כשורה [פסקה 43 בסיכומיה בעניין קרוננברג].

18. כך נאמר בסעיף 28(ג) הנזכר:

"אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז." (ההדגשה הוספה).

19. לפיכך, גם בהנחה שהבנק אחז בשיקים כשורה, תלויה זכותה הטהירה של המשיבה, לפי סעיף 28(ג) הנזכר, בכך שהיא לא הייתה מעורבת בהתנהגות הפגומה שפגמה את הזכות השטרית מלכתחילה.

20. טעמה של דרישה זו הוא בכך שהענקת זכות טהירה משמעה העדפת האינטרס של האוחז המאוחר על זה של המושך. אמנם, נסב של אוחז-כשורה, בניגוד לאוחז-כשורה עצמו, אינו נדרש למתן ערך, ואף לא להיעדר ידיעה על הפגם; משום שבניגוד לאוחז-כשורה אין הוא מתיימר לרכוש זכות טובה מזו שהייתה למעביר הזכות. אולם עדיין נסב של אוחז-כשורה מתיימר להתגבר על האינטרס של המושך שלא לפרוע שיק שהזכות הגלומה בו נפגמה, והעדפה זו אינה ראויה במקרה שהנסב היה מעורב במעשה הפגום שפגע במושך.

21. בהיעדר מעורבות בהתנהגות שפגמה בזכות השטרית, חל הכלל האמור בסעיף 28(ג), שהוא הכלל הקנייני. לפי כלל זה, הרוכש זכות רוכש את כל מה שהיה למעביר. בנסיבות כאלה, טהירות הזכות הנרכשת מהווה חלק מן ההגנה על אוחז-כשורה; שהרי בלעדיה לא היה יכול לסחר את זכותו [שלום לרנר, דיני שטרות (מהדורה שניה, 2007), עמ' 247-248].

22. כאן מתממש תוקפו של עקרון הרציפות שהוזכר לעיל. אין מחלוקת כי המשיבה, לפני הפירוק, הייתה זו אשר הפרה את החוזה עם לקוחותיה, בכך שהפסיקה את פעילותה ולא נתנה, או לא השלימה, את התמורה שהתחייבה לתת ללקוחותיה בעד השיקים. ככזו, לא הייתה המשיבה המקורית זכאית לחסות בצלו של סעיף 28(ג) הנזכר, וליהנות מן הזכות הטהירה שהבנק העביר לה לכאורה. לענייננו אין נפקות לשאלה אם התנהלות המשיבה לפני הפירוק הייתה נגועה בתרמית, או רק עלתה כדי הפרת חוזה; שהרי די בהפרת חוזה ללא אשם כדי לפגום בזכות השטרית.

23. עקרון הרציפות האמור מורה כי המשיבה נגועה בהיותה לא רק 'שותפה' להתנהגות הפגומה, כהגדרת הסעיף, אלא היא היא המבצעת של ההתנהגות הפגומה הנדונה של כישלון התמורה. לפיכך, כמצוות סעיף 28(ג) הנזכר, המשיבה אינה זוכה בזכות טהירה, חרף האפשרות שהמעביר, בנק דיסקונט, אחז בזכות טהירה כלפי לקוחות המשיבה, מושכי השיקים.

24. אמנם, ניתן לומר כי מנהלי החברה בעבר, נציגיהם של בעלי מניותיה, "אכלו בוסר" – ושיני הנושים, המיוצגים על ידי המפרק, תקהינה. אולם כך מתחייב מן העיקרון כי אין לנושים אלא הזכויות שהיו לחברה ערב הפירוק. הפירוק משנה את הנמענים של מצבת-הזכויות, אולם אינו משנה את מצבת-הזכויות עצמה.

25. ניתן להסתכל על השאלה הנדונה כשאלה של תחרות אינטרסים בין הלקוחות המאוכזבים לשאר הנושים המאוכזבים. אלו כאלו ציפו מן החברה לקיים את חיוביה החוזיים כלפיהם, ואלו כאלו לא זכו להגשמתה של ציפייתם, עקב כישלונה העסקי של החברה. יהיו הסיבות לכישלון אשר יהיו, וללא קשר לשאלת תום הלב של המנהלים ושל בעלי המניות שתחת ידיהם כשלה החברה – על הדין להכריע, בהקשרים כבענייננו, אם ראוי להגן יותר על האינטרסים הנדונים של הלקוחות, מושכי השיקים, או על האינטרסים של שאר הנושים, הנהנים הפוטנציאליים מדחיית ההתנגדויות של אותם לקוחות לביצוע השיקים, בין כלל נפגעיה של החברה שכשלה.

26. בענייננו מדובר בתובענה שטרית, ודיני השטרות חורצים את גורל השאלה האמורה. כאמור, סעיף 28(ג) בפקודת השטרות מעניק זכות טהירה לנסב של אוחז-כשורה, אלא אם כן היה מעורב בהתנהגות הפגומה שפגעה במושך. משהמשיבה הייתה מעורבת בהתנהגות הפגומה – ידה על התחתונה, למגינת לבם של נושיה האחרים.


27. מסקנת הדברים היא כי גם בהנחת אחיזתו-כשורה של הבנק שממנו רכשה המשיבה את השיקים הנדונים, וגם בהנחה שאמנם המשיבה-בפירוק, בניגוד לעבר, אינה מייצגת עוד את האינטרס של בעלי המניות, אלא אך את הנושים, שלא היו מעורבים בהתנהגות הפגומה כלפי המתנגדות, ורק להם יש עניין בתוצאות ההליך מבחינתה – עדיין המשיבה, כמי שביצעה את ההתנהגות הפגומה כלפי המתנגדות, לא רכשה בשיקים הנדונים זכות טהירה. לפיכך, בהנחה שהשיקים הנדונים פגומים בפגם של כישלון תמורה מלא כטענת המתנגדות – המשיבה אינה מתגברת על פגמים אלו.

האם נסב של אוחז-כשורה מתגבר על התיישנות?
28. מדברינו לעיל [בפסקה ‏0] עולה כי רכישת זכות שטרית בתום לב ובתמורה אינה מאפסת את מרוץ ההתיישנות, אלא רק מפקיעה את השפעתו לעניין ההתיישנות של אירוע פוגם שהאוחז-כשורה לא היה מודע לו. למעשה, דבר זה עולה מעצם הדרישה של תום הלב, ושל הדרישה השלובה של היות השטר שלם ותקין לפי מראהו. מי שנטל שיק שעבר זמנו, לא נטל אותו בתום לב. ממילא אינו אוחז-כשורה בשיק. כפועל יוצא מכך, גם הוא וגם הנסב שלו אינם מתגברים על התיישנות העילה השטרית, אם חלפה תקופת ההתיישנות מאז תאריך הפירעון הנקוב בו.

29. בענייננו, הבנק ידע כמובן על ביטול השיקים. ביטול זה הוא שגרם לחילולם, ובעקבותיו – לתחילתו של מרוץ ההתיישנות. כאשר המשיבה רכשה את השיקים מן הבנק, היא רכשה שיקים במצב מתקדם של מרוץ ההתיישנות. דבר זה היה ידוע הן למוכר, הבנק, והן לקונה, המשיבה, והיה גלוי על פני השיקים נוכח תאריך הפירעון הנקוב בהם. לפיכך, החריג שאותו הציע זוסמן [שם] אינו חל בענייננו.


30. הכלל שלפיו סיחור אינו מאפס את מרוץ ההתיישנות אינו פוסח אף על אוחז-כשורה המבקש להסב את השיק. גם האוחז-כשורה עצמו, אם לא יקפיד להגיש את השיק לביצוע בתוך שבע שנים ממועד חילולו, תתיישן תביעתו. ממילא אין לומר שהרוכש את השיק מן האוחז-כשורה מתגבר על ההתיישנות של השיק.

31. מסקנת הדברים היא שאף לו רכשה המשיבה זכות טהירה בשיקים, מכוח אחיזתו כשורה של הבנק (אם הייתה כזו), כטענתה – לא היה בכך כדי לסייע לה להתגבר על משוכת ההתיישנות, לאחר שלא הקפידה להגיש את השיקים לביצוע מבעוד מועד לפני תום תקופת ההתיישנות.

סיכום הדיון המשפטי הכללי
32. סיחורו של שיק אינו מאפס את מרוץ ההתיישנות. כל יסודותיה של העילה השטרית היו גלויים על פני השיקים. לפיכך התחיל מרוץ ההתיישנות בענייננו למחרת תאריך פירעונם של השיקים, ומרוץ זה לא התאפס ולא נעצר בשום שלב אחרי כן. לפיכך יש לקבל את טענת ההתיישנות לגבי השיקים שהוגשו לביצוע למעלה מ-7 שנים לאחר מועד פירעונם.

33. גם אם הבנק שממנו רכשה המשיבה את השיקים אחז בהם כשורה – המשיבה לא זכתה בהם בטהירות, עקב התנהגותה הפגומה כלפי המתנגדות, ולפיכך אין היא מתגברת על הפגמים הנטענים, בעיקר של כישלון תמורה מלא.

34. לכאורה, די בכל אחת מקביעות אלה כשלעצמה כדי לחייב את המסקנה כי המשיבה אינה אוחזת בזכות טובה בשיקים. אולם לא ראי זו כראי זו. טענת ההתיישנות היא טענת-סף, שהעובדות הנחוצות לה אינן שנויות במחלוקת. לפיכך קבלתה מובילה לדחיית התובענה השטרית של המשיבה על הסף. לעומת זאת, טענת כישלון התמורה המלא היא טענה לגוף העניין, המחייבת בירור ראייתי. המשיבה עדיין לא הביאה ראיות מטעמה בעניינה. לפיכך, טענה זו כשלעצמה, אפילו לא נסתרה בשלב זה של ההתנגדות – אינה עשויה לזכות את המתנגדות אלא ברשות להתגונן, תוך פתיחתו של הליך אזרחי ראייתי בתובענה ובטענת ההגנה.

35. התוצאה מן הדיון המשפטי הכללי שלעיל היא שדין טענת הסף בדבר ההתיישנות להתקבל. לפיכך לא יהיה צורך בבירור ראייתי של טענת כישלון התמורה המלא, וניתן יהיה לדחות את התובענה השטרית של המשיבה על הסף, בכפוף לכך שבדיון הפרטני שלהלן יוברר כי אמנם השיקים הנדונים התיישנו, וטענת ההתיישנות הועלתה בהזדמנות הראשונה. לדיון הפרטני בכל התנגדויות שבכותרת אעבור עתה.

בשא 182805/06 בעניין לקטקין סבטלנה
36. בעניין לקטקין הוגשו לביצוע, ביום 1.11.06, 9 שיקים בסך 565 ₪ כל אחד (סה"כ 5,904 ₪), הנושאים תאריכי פירעון מיום 1.5.98 עד יום 1.1.99.

37. לקטקין טענה בהתנגדותה כי מדובר ב-9 השיקים האחרונים מתוך סדרה בת 12 שיקים שמשכה לפקודת המשיבה בתמורה לקורס קוסמטיקה. המשיבה הפסיקה את פעילותה לפני תחילת הקורס, אך לאחר שפדתה את 3 השיקים הראשונים. לפיכך טוענת לקטקין להתיישנות התובענה, וכן לכישלון תמורה מלא מול המשיבה כ'צד קרוב' לשיקים. לקטקין טענה גם כי בנק דיסקונט, שבו הופקדו השיקים על ידי המשיבה, ויתר למעשה על 9 השיקים שבוטלו, נתן למבקשת אישור בכתב על כך שכנראה נגנב עם שאר תכולתו של תיק שהיה ברכב, ומכל מקום נמנע מלהגישם לביצוע בכל השנים שחלפו מאז, עד שהשיקים הועברו לידי המשיבה.


38. המשיבה הכחישה את טענת הויתור של הבנק, האוחז-דאז, ואף תמכה את טענתה במכתב ב"כ הבנק מיום 17.6.98. המשיבה הוסיפה וטענה כי עילת התביעה התגבשה בידיה רק עם קבלת השיקים מן הבנק בשנת 2004, וכי זכתה בהם בטהירות מכוח אחיזתו כשורה של הבנק.

39. לעניין טענת הוויתור, דעתי היא כי אין במכתב ב"כ הבנק שהוזכר כדי לסתור את גרסת המבקשת בדבר הסכמה מאוחרת יותר לוותר על השיקים, בעקבות פרישת נסיבות המקרה ונסיבותיה האישיות של המבקשת באוזניו. טענת המשיבה כי למעשה כישלון התמורה היה חלקי בלבד הייתה סתמית ולא עוגנה באסמכתא כלשהי. לפיכך עליי לקבוע כי גרסת המבקשת, הן בטענת הוויתור והן בטענת כישלון התמורה המלא, לא קרסה בשלב זה.

40. אולם, למעשה, כל זאת הוא למעלה מן הצורך. תוצאת ההליך נגזרת ממסקנותיי בדיון המשפטי הכללי שלעיל. תובענתה השטרית של המשיבה התיישנה. לפיכך דינה להידחות על הסף. ממילא אין חשיבות לכך שלולא כן היה מקום לקבל את ההתנגדות, ולהמתין ולראות אם, בהליך העיקרי, המבקשת הייתה מצליחה להוכיח את טענתה לכישלון תמורה מלא ולוויתור.

41. התוצאה היא שתובענתה של המשיבה נגד לקטקין נדחית על הסף מחמת התיישנות.

42. המשיבה תשלם למבקשת 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד בהתנגדות. לביצוע חיוב זה, תעביר המזכירות את הפיקדון בסכום זה, שהופקד על ידי המשיבה למטרה זו, לידי ב"כ המבקשת, עו"ד סיגל יוריסטה-עצמון.

בשא 182830/06 בעניין קרוננברג גונן
43. בעניין קרוננברג הוגשו לביצוע, ביום 6.11.06, 2 שיקים בסך 1,094 ₪ כל אחד, הנושאים תאריכי פירעון מיום 20.4.98 עד יום 20.5.98.

44. קרוננברג טען בהתנגדותו כי השיקים נמסרו למשיבה במסגרת סדרת שיקים בסכום כולל משוער של בין 10,000 ל-12,000 ₪, שמשך המבקש בתמורה לשני קורסים עבור גיסתו, הדר פרץ קרוננברג. הקורסים היו אמורים להימשך כ-15 חודש, אך הראשון נקטע לאחר כחודשיים, שגם בהם בוטלו שיעורים כל העת, על רקע דמדומי קריסתה של המשיבה. הוכחשה קבלת מזוודת איפור בשווי 4,000 ₪, אלא מזוודה ריקה בשווי מאות ₪ בודדות בלבד, שהמשיבה הצהירה כי שוויה כלול במחיר הקורס. לפיכך נטען להתיישנות התובענה השטרית ולכישלון תמורה מלא למעשה. אמנם, הדר הודתה בתצהירה כי המשיבה הציעה השלמת הקורס במכון אחר, בתמורה לתוספת תשלום, אך היא לא נתנה אמון במשיבה ולא נענתה להצעה.

45. המשיבה מטילה ספק במהימנותה של הגרסה בדבר קבלת מזוודת איפור ריקה. לגרסתה, המזוודה הכילה מוצרי איפור לצורך הלימוד והתרגול. לטענתה, ביטולם של 2 שיקים בלבד מתוך 10-12 שיקים אומר דרשני, ואינו מתיישב עם הטענה שהקורס נקטע בתחילתו. בנסיבות אלו סבורה המשיבה כי המבקש לא הרים את הנטל להראות כישלון תמורה מלא, להבדיל מכישלון חלקי שאינו מכונן הגנה שטרית.

46. בשאלת היקפו של כישלון התמורה, אני מקבל את עמדת המשיבה. על הדר היה להקטין את נזקה, ולקבל את ההצעה להשלים את הלימודים במכון אחר, בתמורה לתוספת תשלום, שאת השבתה הייתה עשויה לתבוע באמצעות הגשתה של הוכחת חוב למפרק. נכונותה של המשיבה לספק פיתרון כאמור, אף אם לא היה מושלם, שולל את הסיווג של כישלון תמורה מלא. המבקש לא הביא נתונים בדבר סכום התוספת שנדרשה. לפיכך גם הגנה של כישלון תמורה חלקי קצוב לא הועלתה.

47. כאמור לעיל בעניין לקטקין – קביעות אלה הן למעלה מן הצורך. מן האמור לעיל עולה כי דין ההתנגדות של קרוננברג היה להידחות, ודין התובענה השטרית של המשיבה היה להתקבל, לולא הוגשה לאחר שהתיישנה. אולם המבקש העלה גם טענת התיישנות, ודין טענה זו להתקבל.

48. התוצאה היא שגם התובענה השטרית בעניין קרוננברג נדחית על הסף מחמת התיישנות. אולם, בשים לב להערותיי לעיל, ולטיבה של טענת התיישנות כטענה דיונית העשויה לסכל תביעה מוצדקת, אין חיוב בהוצאות לזכות המבקש בגין ההתנגדות.

בשא 183052/06 בעניין מוסקונה אני
49. בעניין מוסקונה הוגשו לביצוע, ביום 6.11.06, 6 שיקים בסך 656 ₪ כל אחד (סה"כ 3,936 ₪), הנושאים תאריכי פירעון מיום 2.5.98 עד יום 2.12.98.

50. מוסקונה טענה בהתנגדותה כי מסרה למשיבה 12 שיקים, ועוד 2 שיקים בסך 988 ₪ בגין קורס נוסף. היא הצהירה כי המשיבה הפסיקה את פעילותה מספר חודשים לאחר ההרשמה. לפיכך טענה להתיישנות התובענה, וכן לכישלון תמורה מלא.

51. המשיבה וויתרה על חקירתה הנגדית של המבקשת, ועל הגשת טיעון בכתב בדבר נסיבותיה העובדתיות המיוחדות
של פרשה זו. נקבע כי ההחלטה בהתנגדות זו תינתן לפי התוצאות של הדיון המשפטי בעניין לקטקין.

52. אף שהמשיבה לא טענה זאת, אין לכחד כי תצהיר המבקשת מותיר עמימות בשאלה אם הקורס התחיל, מתי הופסק ומה עלה בגורל הקורס הנוסף. לכאורה, מן העובדה שנפדו 6 מתוך 12 השיקים בסדרה הנדונה, וכן 2 השיקים בגין הקורס הנוסף, עולה כי הקורס נקטע בעיצומו, ולאו-דווקא לפני תחילתו או סמוך לתחילתו.

53. בנסיבות כאלו עולה השאלה אם יש לראות בקטיעת הקורס משום כישלון תמורה מלא, או שמא חלקי בלבד. מחד גיסא, נראה כי המבקשת הספיקה לקנות דעת בתחום הקוסמטיקה בהיקף של כרבע או שליש מן הקורס; אם נביא בחשבון את ההנחה שהקורס התחיל זמן מה לאחר ההרשמה ולאחר מועדי הפירעון של השיקים הראשונים. מאידך גיסא, ספק רב אם תכלית הקורס הייתה רכישת יידע גרידא. נראה סביר יותר שתכלית הקורס הייתה קבלתה של תעודה מקצועית בתחום הקוסמטיקה, לצורך עיסוק במקצוע זה; וכי ללא התעודה אין כל ערך ממשי לשיעורים הבודדים שאולי הספיקה המבקשת לקבל. בהקשר זה, תיתכן רלבנטיות לשאלה, שלא הובררה בענייננו, אם הידע שהספיקה המבקשת לרכוש היה עשוי לאפשר לה לימודים מקוצרים וזולים יותר במכון אחר, לצורך זכייה בתעודה הנכספת.

54. יתכן שהיה מקום להבחין, בהקשר כזה בין צדדים קרובים, בין מקרה של טענת פגם מצד החייב המוכחשת על ידי הזוכה, לבין מקרה כבענייננו שבו כישלון התמורה, בהיקף כזה או אחר, אינו מוכחש.

55. הגבלתה של הגנה שטרית, במקרה של כישלון תמורה, לכישלון מלא או קצוב – נובעת מן האינטרס להגן על אומד דעת הצדדים בדבר מתן עדיפות לאוחז בשטר על פני הטוען לעילה חוזית גרידא. עיקרה של העדיפות הוא בהעברת הנטל לחייב, ובחסימתה של טענת הגנה מסוג הצפוי לגרור התדיינות מורכבת, כגון טענה לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב. הטעם לכך הוא שאפשר שאין בטענה ממש, זולת טרדה לזוכה ועיכוב במימוש זכותו, הפך כוונת הצדדים במסירת השטר.

56. אולם, משהזוכה מודה בהפרת החוזה, מודה הוא במשתמע בכך שהחייב השטרי זכאי כלפיו לסעדים חוזיים, בגין עסקת היסוד, שלמעשה ניתנים לקיזוז מול התובענה השטרית אפילו סכומם אינו קצוב. נסיבות כאלה מצדיקות, לכאורה, איזון שונה בין האינטרסים של הצדדים, אפילו לא טען החייב השטרי במפורש טענת קיזוז במסגרת התנגדותו.

57. לאור האמור, לכאורה היה מקום להכריע ספקות מן הסוג הנדון, בסיווגו של כישלון תמורה שאינו שנוי במחלוקת ככישלון מלא או ככישלון חלקי בלתי קצוב, לטובת המתנגד.

58. מכל מקום, אין צורך להכריע בדבר; משום שגם תובענה שטרית זו התיישנה. לפיכך התובענה נדחית על הסף מחמת התיישנות.

59. בשים לב לעמימות האמורה ולספקות הנובעים ממנה, ולכך שמבקשת זו לא הייתה מיוצגת, אם כי הסתייעה בעו"ד בהכנת ההתנגדות, ולכך שלא התקיים בענייננו אלא דיון אחד, ללא הגשת סיכומים, ולכך שהמבקשת לא פירטה את הוצאותיה ולא דרשה שיפוי בגינן – אין חיוב בהוצאות.

בשא 183071/06 בעניין זיני ריקי
60. בעניין זיני הוגשו לביצוע, ביום 1.11.06, 10 שיקים בסך 380 ₪ כל אחד (סה"כ 3,800 ₪), הנושאים תאריכי פירעון מיום 28.4.98 עד יום 28.11.98.

61. זיני טענה בהתנגדותה כי הקורס נדחה שוב ושוב, עד שהמשיבה הפסיקה את פעילותה בטרם התחיל, ובטרם קיבלה ערכת איפור במסגרתו. בינתיים נפרעו מספר שיקים. זיני טוענת, אפוא, להתיישנות התובענה ולכישלון תמורה מלא. גרסתה זו לא קרסה בחקירתה הנגדית.

62. גם כאן, הייתה המבקשת זכאית לקבל רשות להתגונן – לו נזקקה לכך. אולם אין בכך צורך, משום שהתובענה התיישנה. לפיכך התובענה נדחית על הסף, מחמת התיישנות.

63. המבקשת לא הייתה מיוצגת, ולא מסרה פרטים בדבר הוצאותיה. אולם היא נעזרה בעו"ד להכנת ההתנגדות, והתייצבה לדיון ממעלה אדומים. לפיכך המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בסך 750 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

בשא 183076/06 בעניין אפרמוף דורין
64. בעניין אפרמוף הוגש לביצוע, ביום 6.11.06, שיק אחד בסך 600 ₪, נושא תאריך פירעון 15.7.98.

65. אפרמוף טענה בהתנגדותה כי השיק הנדון הוא האחרון בסדרה בת 11 שיקים בסכום זהה, שאותם מסרה למשיבה בתמורה להשתתפות בקורס קוסמטיקה. פתיחת הקורס נדחתה שוב ושוב, עד להפסקת פעילותה של החברה. לפיכך טוענת אפרמוף להתיישנות, שיהוי וכישלון תמורה מלא.


66. גרסת המבקשת לא קרסה בחקירה הנגדית. מכל מקום, התובענה התיישנה. לפיכך התובענה נדחית על הסף מחמת התיישנות.

67. המשיבה הפקידה 250 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת, כפי שפורטו על ידיה. המבקשת זכאית להוצאות אלה. לפיכך



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות שיק

  2. טענת שיק גנוב

  3. ביטול שיק שנגנב

  4. ביטול עסקה בשיק

  5. ביטול שיק שהוסב

  6. התיישנות בשיקים

  7. אי פרעון שיק דחוי

  8. השלמת פרטים בשיק

  9. התיישנות שיק שחזר

  10. התיישנות שיק שחולל

  11. ביטול שיקים שכר דירה

  12. חובת הבנק לפרוע שיק

  13. ביטול שיק דחוי שהופקד

  14. ביטול שיק דחוי בהסכמה

  15. התיישנות גביית שיקים

  16. התיישנות שיקים חוזרים

  17. ביטול עסקת ניכיון שיקים

  18. ביטול מניין שיקים שסורבו

  19. ביטול שיק אי השלמת עבודות

  20. הנטל להוכיח כי השיקים נגנבו

  21. שיקים שנמסרו בין שני צדדים קרובים לעסקה

  22. טענת ההגנה היחידה של הנתבע היא כי חתם על השיקים תחת אילוץ וכפייה

  23. שיק בטחון שאם יוטלו קנסות ו/או דוחות בתקופה בין מכירת הרכב עד העברת הבעלות

  24. תביעה בגין סירוב הבנק לפרוע במזומן שיק המשוך מחשבון לקוחו של הבנק ואשר הוסב

  25. החזרת שיק שנמשך מהבנק בסכום של 4,600 ש"ח ובגינו חוייב החשבון בסך של 46,000 ש"ח

  26. התובע טוען כי בגין העבודות שהזמין הנתבע מסר לו הנתבע שיקים וחלק מאותם שיקים לא נפרע

  27. הנתבעת טענה כי לא חתמה על השיקים, לא כתבה ולא מסרה אותם וכי מדובר בשיקים גנובים ומזויפים

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון