התיישנות מרשם פלילי

בפני ערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ז' סאלח) מיום 26.3.14, אשר דחה את בקשת העוררים לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), שעניינה מרשם פלילי ומשמעתי של עדי התביעה, שהינם שוטרים המעורבים באירוע מושא כתב האישום, וכן דחה בקשה לקבלת מידע לגבי מהימנות המקור עליו נסמכו השוטרים בביצוע החיפוש מושא כתב האישום.
כנגד העוררים הוגש כתב אישום, אשר מייחס להם עבירות של תקיפת שוטר ואיומים.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 28.4.14 הסכימו ב"כ הצדדים כי תינתן בערכאה זו החלטה אך לגבי הסוגיה של גילוי המרשם המשמעתי והפלילי של מי מעדי התביעה, ואילו בשאלת קבלת מידע לגבי מהימנות המקור הנזכר בדו"חות המודיעיניים שבידי המאשימה, תינתן למשיבה 30 יום לבחון את תעודת החיסיון שיש ברשותה, שלאחריהם יורשו העוררים להגיש בקשה חדשה לבית המשפט קמא בהתאם לעמדת המשיבה ולמסמכים שתציג.

טענות הצדדים:
העוררים טוענים כי המרשם הפלילי והמשמעתי של עדי התביעה הינו מהותי לצורך בירור מהימנותם של עדי התביעה. לטענתם, בשל מרכזיותם של העדים ומידת מעורבותם באירועים, הרי שלממצאי המהימנות של העדים יהיה משקל מרכזי במשפט.
כמו כן, לגישת העוררים, למרשם המבוקש חשיבות ונפקות לגבי דפוס התנהגותם ותפקודם של העדים.
המשיבה מתנגדת לגילוי גיליונות המרשם הפלילי והמשמעתי של עדי התביעה, וטוענת, כי בית המשפט קמא, לאחר שעיין במרשם, קבע כי הם אינם נחוצים להגנת הנאשמים, וקביעה זו יש להשאיר על כנה.


דיון והכרעה:
סעיף 74(א) לחסד"פ, המסדיר את זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה כחלק מזכותו לניהול הליך הוגן, קובע כהאי לישנא:
"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו."
למונח "חומר חקירה" אין הגדרה מפורשת בחוק אולם הפסיקה קבעה כי כל חומר רלוונטי לחקירה או לאישום שיש בו לתרום לבירור האשמה המיוחסת לנאשם, מן הראוי שייכלל בגדר המונח "חומר חקירה" (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 632 (2000)).
במסגרת בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל מיום 7.2.07 (להלן: "פס"ד בניזרי"), נקבע כי גיליון הרישום הפלילי נכלל בגדר המונח "חומר חקירה", הגם שהוא בעל מאפיינים מיוחדים שחלות עליו שתי מערכות חוקים, חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק המרשם"), וסעיף 74 לחסד"פ.
על כן, בבוא בית המשפט להחליט האם להתיר עיון במרשם הפלילי של עד עליו לבחון ולאזן בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכותו של העד לפרטיות, כשהשיקול המנחה הינו חשיבות החומר המבוקש להגנת הנאשם וזיקתו לאישום, תוך בחינה קונקרטית של החומר המונח בפניו. כך, קבע כב' בית המשפט העליון בבג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, 381 (2005):
"השיקול המרכזי ביישומה של נוסחת האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הוא חשיבות החומר להגנת הנאשם. דהיינו, בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים – דהיינו, כאשר מדובר ב"חומר חקירה" מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם – יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן. אולם ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים ושל המתלוננים."
מכאן נמצא, כי מקום בו החומר המבוקש לעיון טומן בחובו פגיעה בזכות המתלונן לפרטיות יש למצוא את האיזון הראוי בין זכותו של המתלונן לבין זכות הנאשם למשפט הוגן, כאשר השיקול העיקרי הינו הרלוונטיות הלכאורית של החומר לאישום והסיכוי כי תהא בו תועלת להגנת הנאשם.
הפסיקה קבעה רשימה לא סגורה של חמישה שיקולים ליישום מבחן הרלוונטיות כאשר בהם ניתן למנות את הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד; חלוף הזמן מעת ההרשעה; הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות; הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד ומידת מעורבותו של העד באירוע נושא האישום (פסקה 12 לפס"ד בניזרי).
לעניין סוגיית המרשם המשמעתי אציין, כי עד לתיקון חוק המרשם הפלילי נמנו עם פרטי הרישום הפלילי חלק מהעבירות בהם הורשעו שוטרים בבית הדין המשמעתי לפי סעיף 2(5) לחוק המרשם הפלילי; סעיף זה בוטל, אך יש להחילו בבחינת קל וחומר.
לאחרונה קבע כב' בית המשפט העליון (כב' השופט נ' סולברג), בבש"פ 1408/14 פלונית נ' מדינת ישראל מיום 14.4.14 (להלן: "פס"ד פלונית"), כי צו גילוי לפי סעיף 74 לחסד"פ, לא חל על תיקים סגורים לפי סעיף 11א לחוק המרשם. בית המשפט קבע כי תיקים אלו כוללים:
"תיקים שנסגרו מפאת העדר ראיות מספיקות, מחמת העדר אינטרס לציבור, עיכוב הליכים, תיקים המיועדים לסגירה או לאי-חקירה מלכתחילה." (פס' 11 לפס"ד פלונית)
בהתאם לכך, אין למסור מידע על תיקים סגורים לבית המשפט או לנאשם:
"מידע על תיקים סגורים "לא יימסר אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית" (ההדגשה שלי – נ' ס'). בית המשפט איננו מן הגופים המפורטים בתוספת השלישית, וגם לא ההגנה במשפט פלילי... הפועל היוצא מן האמור הוא לדעתי ברור: אין למסור לבית המשפט מידע על תיקים סגורים, ואין נפקות לשאלה אם המידע עשוי להיות רלבנטי להגנת הנאשם." (פס' 11 לפס"ד פלונית)
הוראות חוק המרשם נועדו להסדיר את ניהול המרשם, לרבות מגבלות על מסירת המידע ובכללן תקופת ההתיישנות של הרשעות ומחיקתן:
"חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים נועד להסדיר את ניהולו של המרשם – שבו פרטי עניינים פליליים – על-ידי המשטרה, ובה בעת לקבוע מגבלות על מסירת המידע, בכללן תקופות התיישנות של הרשעות, ומחיקתן של הרשעות...
...מחד גיסא, שׂם לו חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים למטרה לעודד את שיקומו של מי שהורשע ולחובתו רישום פלילי, כך שחטאוֹ לא יזכר לו לדראון עולם ויתאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו; כמו כן מבקש חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים לעגן את זכותו של אותו אדם לפרטיות, בקביעת העקרון הנ"ל בדבר חיסיון המרשם והגבלת מסירת המידע מתוכו. מאידך גיסא, חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים מכיר בצורך למסור מידע ולהביאוֹ לידיעת גורמים מסויימים לצורך מילוי תפקידיהם, כגון בתי משפט, רשויות ציבוריות וגורמי חקירה ואכיפה, על מנת להגן על אינטרסים ציבוריים חשובים, בכללם שלום הציבור ובטחונו, אכיפת החוק וניהול הליכים פליליים. הוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים מאזנות בין האינטרסים המנוגדים וקובעות את המגבלות על מסירת מידע מן המרשם, באמצעות קביעת הגורמים הזכאים לקבּלוֹ, התכליות שלשמן ימסר המידע, תקופות התיישנות ומחיקה." (ר' פס' 14-16 לפס"ד פלונית)
לעניין התיישנות עבירות, מבחין חוק המרשם בין התיישנות הרשעה (סעיף 14 לחוק) ובין מחיקת הרשעה (סעיף 16 לחוק) - השוו: בג"ץ 1935/93 מחפוד נ' השר לענייני דתות, פ"ד מח(1) 752, 763 (1994).
מחיקת הרשעה הינה בעלת השלכות רחבות יותר מהתיישנותה, הן מבחינת הגבלת מסירת המידע והן מבחינת זכויותיו של מי שהרשעותיו נמחקו.
ההסדר בסעיף 14 לחוק המרשם קובע כי התיישנות הרשעה תוצאותיו חלקיות, ואילו ההסדר בסעיף 16 לחוק המרשם, עניינו במחיקת הרשעה והוא בעל השלכות מרחיקות לכת, כאמור בסעיף 16.
עוד קובע סעיף 16 לחוק המרשם כי לא יימסר מידע על הרשעה שנמחקה, אלא לגופים המנויים בפרטים (ב) עד (ה) לתוספת הראשונה, כאשר בית המשפט אינו נמנה בין הגופים להם יש למסור מידע על הרשעה שנמחקה.
לעומת זאת, סעיף 14 לחוק המרשם קובע, כי לא יימסר מידע על עבירה שהתיישנה לפי סעיפים 6 עד 9 לחוק בלבד. מסירת מידע מן המרשם לבית משפט נעשית מכוח סעיף 5(א) לחוק המרשם. לפיכך, אין התיישנות מונעת העברת נתוני הרשעות שהתיישנו לבית המשפט - ר': על"ע 18/84 כרמי נ' פרקליט המדינה, פ"ד מד(1) 353, 383 (1990).
דברים אלו יפים כאמור לעניין המרשם הפלילי ולעניין עבירות המשמעת, בהתאמה, מבחינת קל וחומר (לעניין זה ר': ב"ש (חיפה) 1302/08 פלונים נ' המחלקה לחקירות שוטרים מיום 19.2.08 מפי כב' השופט ר' שפירא, וכן החלטתי בע"ח 4201-03-13 מישר נ' מדינת ישראל מיום 24.3.13.

לאחר עיון במרשם הפלילי והמשמעתי של שלושה מעדי התביעה חלקם אין להם כל רישום וחלקם הרישום נמחק, איני מוצאת להתערב בהחלטת בית משפט קמא.
עם זאת, מצאתי לקבל את הערר ככל שהוא נוגע למרשם הפלילי והמשמעתי של עד התביעה מס' 3. עיון במרשם של עד זה, ובמיוחד לאור האמור בכתב האישום, מלמד לכאורה כי מדובר בחומר רלוונטי, אשר טומן בחובו מידע שעשוי לסייע להגנת הנאשם.
אף בית המשפט קמא התחבט האם להתיר עיון במרשם של עד זה, וקבע כי יש ספק האם להתיר את גילוי המרשם, אך לאור חלוף הזמן הרב מאז קרות האירוע בעברו של העד, נמלך בית משפט קמא בדעתו. דא עקא שלדעתי מקום בו יש ספק בעניינו של נאשם בהליך הפלילי, על הספק לפעול לטובתו של הנאשם והשאלה של התיישנות העבירה וחלוף המועד מאז ביצועה בקביעת מהימנות העד, דומה כי מקומה להתברר בהליך העיקרי, וכך אני מורה.
דעתי היא, אם כן, כי אין בהתיישנות עצמה כדי לפגוע ברלוונטיות הלכאורית של המרשם והתועלת במידע לצורך ניהול הגנת הנאשם לשלב הבקשה לגילוי המרשם, ודין הבקשה לגילוי גיליון הרשעות פלילי ומשמעתי, להתקבל.
לפיכך, אני מקבלת את הערר באופן חלקי, ונותנת צו לגילוי המרשם הפלילי והמשמעתי של עד התביעה מס' 3.
אני מורה למזכירות להעביר לידי ב"כ המשיבה את המעטפה החתומה שהוגשה לעיון בית המשפט.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תנאים להסגרה

  2. ביטול רישום פלילי

  3. בטלות יחסית פלילי

  4. התיישנות בפלילים

  5. העברת דיון פלילי

  6. התיישנות תיק פלילי

  7. הגנה מן הצדק פלילי

  8. התיישנות דין פלילי

  9. אחריות פלילית שילוחית

  10. התיישנות משפט פלילי

  11. התיישנות מרשם פלילי

  12. זכות עיון בתיק פלילי

  13. התיישנות רישום פלילי

  14. אחריות פלילית אי שפיות

  15. ביטול צו הסגרה לרוסיה

  16. בקשה למחיקת תיק פלילי

  17. התליית הליכים פליליים

  18. התיישנות פסק דין פלילי

  19. התיישנות סדר דין פלילי

  20. חוזה אזרחי במשפט פלילי

  21. המועד להגשת ערעור פלילי

  22. זכות העיון במרשם הפלילי

  23. בקשה למחיקה רישום פלילי

  24. ביטול רישום פלילי עריקות

  25. הגנה מן הצדק בהליך פלילי

  26. אחריות פלילית על משחק מסוכן

  27. חובת ההנמקה פסק דין פלילי

  28. בדיקת מסוכנות ללא עבר פלילי

  29. אין להשיב לאשמה בהליך פלילי

  30. טענות מקדמיות סדר דין פלילי

  31. הארכת מועד להגשת ערעור פלילי

  32. סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית

  33. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי

  34. אחריות פלילית של דירקטורים על מעשי החברה

  35. הגדרת מפגר - חוק הסעד וכשירות לעמוד לדין פלילי

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון