התיישנות פנסיה

1. ביום 12.3.2012 המשיב הגיש תביעה נגד המבקש (להלן: הקיבוץ) לתשלום קצבת פנסיה בגין התקופה שמיום 1.9.2001 ועד ליום 1.4.2009. התשתית העובדתית שתוארה בכתב התביעה הינה כדלקמן:

בשנת 1952 התקבל המשיב כחבר בקיבוץ והתגורר בו עד שנת 1966. באותה שנה הוא עזב את הקיבוץ ועבר למקומות אחרים, וביניהם לכפר דניאל, השייך לתנועה הקיבוצית, בו הוא התגורר בשנים 1971 - 1982. בטרם שב המשיב לקיבוץ בשנת 1982, העבירה מזכירות כפר דניאל לידי הקיבוץ סך 230,000 ₪ בקירוב, המהווים חלק מקצבת הפנסיה העתידית שלו.

לאחר שובו בשנת 1982 הועסק המשיב על-ידי הקיבוץ במשרה מלאה כמכונאי. באוגוסט 2001, בהגיעו לגיל 65, הוא ביקש לקבל קצבת פנסיה, אולם בקשתו סורבה בנימוק שאינו זכאי לקצבה זו כל עוד הוא מועסק על-ידי הקיבוץ בשכר חודשי. באפריל 2009 שינה הקיבוץ טעמו והחל לשלם למשיב קצבת פנסיה, בנוסף לשכרו החודשי בגין עבודתו. בספטמבר 2010 נדרש המשיב על-ידי הקיבוץ לצמצם את היקף עבודתו לארבע שעות מדי יום, ובמאי 2011 (בהיותו בן 75) נדרש המשיב להפסיק עבודתו כליל.

המשיב ביסס את זכותו לקבלת תשלומים משוערכים של קצבת פנסיה בגין התקופה שמיום 1.9.2001 ועד ליום 1.4.2009 (לפי חישוב חודשי של 2,870 ₪ למשך 62 חודשים) על זכויותיו לפי חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: תקנות קיבוץ מתחדש) אשר חלות על הקיבוץ החל מהתקופה בה הפך ל"קיבוץ מתחדש", ותקנון קצבת הפנסיה של הקיבוץ השיתופי שהיה בתוקף בשנת 2001, במועד הגיעו של המשיב לגמלאות.

2. המשיב הגיש את תביעתו בבית הדין לעבודה בנצרת. ביום 29.4.2012 הגיש הקיבוץ בקשה למחיקה על הסף של התביעה מחוסר סמכות עניינית, עקב התיישנות ועקב אי מיצוי ההליכים על-פי תקנון הקיבוץ. לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה על העברת התביעה לבית משפט זה, התקיימה ביום 29.11.2013 ישיבה מקדמית, בה חזרה באת-כוח הקיבוץ על הטענות המקדמיות של התיישנות ואי מיצוי הליכים. לבקשתה, התרתי הגשת טיעונים משלימים בכתב, ואלו הוגשו לאחרונה. במסגרת הטיעון המשלים הודיעה באת-כוח הקיבוץ על הסרת הטענה המקדמית של אי מיצוי ההליכים. נותר לדון, איפוא, רק בטענה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. טיעוני באי-כוח הצדדים בסוגיה זו פורטו בבקשה למחיקה על הסף שהוגשה ביום 29.4.2012, בתגובה לה ובתגובה לתגובה, בדיון ביום 29.11.2013 ובטיעונים המשלימים (כולל תגובת הקיבוץ לטיעון המשלים של המשיב).

טיעוני הקיבוץ

3. בבקשה מיום 29.4.2012 העלה הקיבוץ טיעון בעל שני רבדים לעניין התיישנות - האחד, כי על תביעה לתשלום קצבת פנסיה לתקופה שקדמה ליום 12.3.2005 חלה התיישנות (מאחר וניתן לתבוע קצבות פנסיה רק לגבי התקופה של שבע שנים לפני הגשת התביעה), והשני, כי אין המשיב רשאי לתקוף החלטת הקיבוץ אשר דחתה את בקשתו לקבל קצבת פנסיה עם הגיעו לגיל 65, מאחר והיא התקבלה לפני 12.3.2005.


4. בטיעון המשלים הודגש כי על-פי לשון כתב התביעה נולדה עילת התביעה בשנת 2001, עם החלטת הקיבוץ לסרב לבקשתו של המשיב לקבל קצבת פנסיה חודשית, וכי המשיב, שידע על הסירוב, בחר במודע שלא לממש באותה עת את 'כוח התביעה' שבידיו. עוד נטען כי אף מועד שלילתה בפועל של הזכאות לקצבת הפנסיה נעשה מחוץ לתקופת ההתיישנות.

5. בנוסף, נטען על-ידי הקיבוץ כי אין לראות בביצוע תשלום קצבת פנסיה למבקש החל בשנת 2009 כ"הודאה בקיום זכות", במובן סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), הקובע את תחילת תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. לטענת באת-כוח הקיבוץ, ביצוע התשלום בשנת 2009 נבע מכניסתן לתוקף של תקנות קיבוץ מתחדש, ולא היווה הכרה בזכות המשיב לקבלת פנסיה בשנים שקדמו, עת הקיבוץ היה "קיבוץ שיתופי" ולא "קיבוץ מתחדש".

טיעוני המשיב

6. בישיבה ביום 27.11.2013 טען בא-כוח המשיב כי רק בשנת 2009 - עת החל הקיבוץ לשלם למשיב קצבת פנסיה - נודע לו על זכאותו לקבל את הקצבה שנשללה ממנו לפני כן.

7. בטיעון המשלים הועלו על-ידי בא-כוח המשיב הטענות הבאות: (1) חובה לשאת בתשלום פנסיה הייתה קיימת עוד לפני כניסתן לתוקף של תקנות קיבוץ מתחדש; (2) אף לגרסת הקיבוץ, ההתיישנות חלה על חלק מהתשלומים הנתבעים, ואין בה כדי לגרום לסילוק על הסף של מלוא התביעה; (3) ביצוע תשלומי פנסיה בשנת 2009, עת המשיב עבד בקיבוץ, היווה הודאה בקיום זכות, במובן סעיף 9 לחוק ההתיישנות, ואף הודאה בקיומה של תרמית מצד הקיבוץ, המביאה להחלת סעיף 7 לחוק זה ; (4) הקיבוץ הוא שהיווה מחסום לגישה של המשיב לערכאות; עמידתו על טענת אי מיצוי ההליכים לאור סעיפי תקנון האגודה השיתופית מגינה על המשיב מפני טענת ההתיישנות; (5) קצבת פנסיה אותה על הקיבוץ לשלם למשיב הינה חוב המתחדש מדי חודש, ואינו מתיישן.

שלושה כללים חשובים

8. עסקינן בבקשה לדחייה על הסף של חלק מהתביעה מחמת התיישנות. בטרם תוכרע בקשה מסוג זה, יש להעמיד לנגד עינינו שלושה כללים שנקבעו בפסיקה, מהם שני כללי זהירות:

(א) בקשה לדחיה או למחיקה על-הסף נבחנת לפי כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. נקודת המוצא היא כי האמור בתביעה הינו בחזקת אמת וכי יעלה בידי התובע להוכיח את כל העובדות אשר נטענו בה. (ע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד(2) 185, 187 (1990)).
(ב) על בית המשפט לנקוט זהירות רבה בבואו לעשות שימוש בסמכותו לדחות תביעה על הסף. הטעם לכך הוא שדחייה על הסף מונעת למעשה את בירור התובענה לגופה, מגבילה בכך את גישתו של התובע לערכאות ואף עשויה ליצור מעשה בית דין אשר יחסום את התובע מכאן ולהבא (רע"א 7585/12 סמווד קונסטרקשיון בע"מ נ' הקסטודיה דה טרה סנטה ( 7.4.2013)).

(ג) זהירות מרובה נדרשת כאשר מדובר בסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. הנטיה בפסיקה הינה לפרש בצמצום את תחולתה של טענת ההתיישנות, כיוון שההתיישנות פוגעת בזכות החוקתית של הגישה לערכאות ומונעת מהניזוק לממש את זכותו המהותית (רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל ( 19.9.2010) (להלן: ענין הוועדה לאנרגיה אטומית)).

מתי נודעו למשיב העובדות המהוות את עילת התובענה

9. בחוק ההתיישנות נקבע הכלל ונקבעו חריגיו. הכלל נקבע בסעיף 2 לחוק, הקובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. סעיף 8 לחוק קובע חריג, ולפיו תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהותיות המהוות את עילת התביעה, אשר לפני כן נעלמו מעיניו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן.

10. מועד לידתה של עילת התובענה לצורך מירוץ ההתיישנות, הוא המועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי

הנתבע. מירוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות - היה זוכה בפסק דין (ענין הוועדה לאנרגיה אטומית; ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ ( 19.4.2012) (להלן: ענין רבאב)).

11. בכתב התביעה צויין כי ביום 28.8.2001, כאשר הגיע המשיב לגיל 65, הוא ביקש לממש את זכותו לקבלת קצבת פנסיה, ונענה בשלילה. הוא "העדיף עשייה על פני מחלוקת" (סעיף 16 לכתב התביעה) ולא הגיש תביעה למימוש זכותו. עולה מכך, כי לפי גרסת המשיב, עילת התובענה התגבשה במועד בו מלאו למשיב 65 שנים, ולצורך מימושה הוא פנה לקיבוץ וסורב. אין, איפוא, בסיס לטענות בא-כוח המשיב לפיהן נודע לו על זכותו רק בשנת 2009. אין מקום להחלת החריג הנזכר בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שהרי מכתב התביעה עולה כי המשיב ידע על עילת התובענה מיד עם לידתה, באוגוסט 2001.

12. אוסיף עוד כי הנטל הוא על הטוען להשעיית מירוץ ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות. סעיף זה כולל את מבחן הסבירות, המבקש לבחון את ידיעתו בפועל ובכוח של התובע, שעליו להראות כי נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן". היכולת לגלות את העובדות נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי. (ענין הוועדה לאנרגיה אטומית; ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ( 23.2.2010)). החלת המבחן האובייקטיבי במקרה הנוכחי שוללת אף היא את החלת החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

הודאה בקיום זכות

13. בסעיף 20 לכתב התביעה צוין כי באפריל 2009 החל הקיבוץ "משום מה" לשלם למשיב קצבת פנסיה חודשית. לדעת בא-כוח המשיב, אירוע זה - לאחר סירוב של למעלה משמונה שנים לשלם קצבת פנסיה חודשית - מעיד על הודאה של הקיבוץ בזכותו של המשיב אשר נולדה בשנת 2001. לפיכך, גורס בא-כוחו, מתקיים החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות (שכותרתו: "הודאה בקיום זכות"), אשר קובע כי במקרה של הודאת הנתבע בקיום זכות התובע תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה, והתוצאה המתקבלת היא כי תביעת המשיב, שהוגשה בשנת 2012, לא התיישנה. לדעת באת-כוח הקיבוץ, אין מדובר בהודאה בזכות שנולדה בשנת 2001 כי אם בשינוי הסטטוס של הקיבוץ וכתוצאה מכך - בשינוי הדין לו הוא היה מחוייב.

14. השאלה מהי אותה "זכות" של התובע, הנזכרת בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, שאם מודה הנתבע בקיומה יש בכך כדי לאפס את מירוץ תקופת ההתיישנות, נדונה בענין רבאב. נקבע שם כי התשובה לכך מעוגנת בהבחנה בין זכות מושגית לבין עילת תביעה קונקרטית המהווה את גיבושה הקונקרטי של הזכות. ה"זכות" בה עוסק סעיף 2 לחוק ההתיישנות (ו"תמונת הראי" שלה היא הזכות הנזכרת בסעיף 9) היא הזכות המושגית, בעוד ש"עילת התובענה" הנזכרת בסעיף 6 היא גיבושה של הזכות המושגית לכדי זכות קונקרטית. הכוח לתבוע את הזכות המושגית עשוי להתיישן לפי סעיף 2 לחוק בחלוף תקופת ההתיישנות (הכוח אך לא הזכות המושגית עצמה), אך מירוץ ההתיישנות של הכוח לתבוע מתחיל מחדש מקום בו הנתבע מודה בזכותו המושגית של התובע לפי סעיף 9 לחוק.

15. כתב התביעה מציין את העובדה כי בשנת 2009 החל הקיבוץ לשלם את קצבות הפנסיה אשר עד לאותו מועד הוא סירב לשלם. אין מחלוקת בין הצדדים על עצם נכונות עובדה זו. הפירוש לפיו התנהגות זו הינה הודאת הקיבוץ בזכותו המושגית של המשיב לקבלת קצבת פנסיה עם הגיעו לגיל 65, על הזכויות הקונקרטיות הנובעות הימנה, הינה פירוש אפשרי, אם כי לא פירוש יחידי אשר מתחייב. בשאלת הפירוש נחלקו הצדדים: בא-כוח המשיב ביקש לאמץ פירוש זה, אם כי בגוף כתב התביעה עצמו הוא לא הציע הסבר להתנהגות הקיבוץ, ואילו באת-כוח הקיבוץ פרטה בתגובתה גרסה המבוססת על עובדות נוספות לשלילת הפירוש שהוצע על-ידי בא-כוח המשיב.

לצורך הכרעה בין שתי הגישות עלינו לשנן את שלושת הכללים שצוינו לעיל. מהכלל הראשון משתמע שבדיון על טענה לסילוק על הסף יש לבחון את כתב התביעה ואין להביא בחשבון עובדות נוספות מבית מדרשו של הנתבע. לפיכך, אין מקום לגרסה העובדתית שמוצעת על-ידי באת-כוח הקיבוץ. מאחר והתנהגות הקיבוץ בשנת 2009 עשויה להצביע על הודאה בזכות המשיב לקבלת הקצבה כבר משנת 2001, הרי - לאורם של שני כללי הזהירות שהובאו לעיל - אין מקום לדחות על הסף פירוש זה, שמשמעותו הינה החלת סעיף 9 על המקרה שבפנינו. ובמילים אחרות: ביצוע תשלומי קצבת פנסיה החל משנת 2009 עשוי להצביע על הודאת הקיבוץ בזכותו של המשיב לקבלת קצבה כזו החל ממועד הגיעו לגיל 65. במקרה כזה תחל תקופת ההתיישנות רק בשנת 2009 ולא בשנת 2001. לנוכח קיומה של אפשרות זו, אין מקום לדחות על הסף את התביעה בנימוק של התיישנות.

התוצאה

16. לאור הניתוח דלעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

17. הנני מחייב את הקיבוץ לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪.

18. החלטה זו היא החלטת ביניים במסגרת בקשה לדחייה על הסף, כך שאין בה כדי לחסום הצדדים להביא ראיות להוכחת טענותיהם, הן לגבי ההתיישנות והן לגבי קיומה או היעדרה של עילת תביעה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות פנסיה

  2. התיישנות פנסיה

  3. חישוב דמי פנסיה

  4. ביטול עיקול פנסיה

  5. שעות נוספות פנסיה

  6. הבטחת הכנסה פנסיה

  7. ועדה רפואית פנסיה

  8. אי העברת כספי פנסיה

  9. התיישנות דמי פנסיה

  10. העברת זכויות פנסיה

  11. התיישנות כספי פנסיה

  12. התפטרות יציאה לפנסיה

  13. אי העברת הפרשות לפנסיה

  14. התפטרות הפרשה לפנסיה

  15. התפטרות פנסיה תקציבית

  16. דמי אבטלה פנסיה מוקדמת

  17. הסכם קיבוצי פנסיה חובה

  18. הסכם קיבוצי כללי פנסיה

  19. חובת המעביד לשלם פנסיה

  20. התיישנות הפרשות לפנסיה

  21. שעות נוספות הפרשה לפנסיה

  22. הסכם קיבוצי פנסיה צוברת

  23. חובת המעסיק לתשלום פנסיה

  24. חובת המעביד לתשלום פנסיה

  25. הסכם קיבוצי פנסיה תעשייה

  26. הסכם קיבוצי פנסיה תקציבית

  27. חובת המעסיק להפריש לפנסיה

  28. חובת המעביד להפריש לפנסיה

  29. חוזה בכירים פנסיה תקציבית

  30. התפטרות דיני עבודה ופנסיה

  31. העברת זכויות פנסיה תקציבית

  32. חישוב דמי פנסיה מביטוח לאומי

  33. הסכם קיבוצי מעבר לפנסיה צוברת

  34. איחור בהגשת תביעה לפנסיית נכות

  35. חזרה לעבודה לאחר היציאה לפנסיה

  36. אי קידום בדרגה ואי קביעת דרגת פנסיה

  37. אי ביצוע הפרשות לפנסיה תביעה ייצוגית

  38. אי הפרשות לפנסיה בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  39. תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וגמול שעות עבודה במנוחה שבועית

  40. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון