התיישנות פרסום באינטרנט

כללי:

1.ביום 5 למרס 2007, הוגש כתב אישום נגד הנאשם המייחס לו שלוש עבירות, שעניינם פרסום תועבה, לפי סעיף 214 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") (שני אישומים), החזקת חומר תועבה, עבירה לפי סעיף 214 (ב 3) לחוק.
העבירות הנ"ל מהוות את ליבת כתב האישום.
בנוסף לאמור לעיל, מיוחסות לנאשם גם עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

2.בפתח הדיון לאחר שטענו לעניין אי מתן זכות לשימוע לפי סעיף 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "חסד"פ") נדחתה, טען הסנגור המלומד טענה מקדמית של התיישנות עבירות הליבה בהתאם לסעיף 149 (8) לחסד"פ.

3.הסנגור מציין כי המעשים המיוחסים למרשו בוצעו לכאורה בין אוקטובר 2003 לבין יוני 2004 וכתב האישום הוגש כשנתיים ותשעה חודשים לאחר יום ביצוע העבירה האחרונה.

4.ב"כ הנאשם מפנה לנוסחו של סעיף 214 (ד) שהיה בתוקף בעת הגשת כתב האישום ממנו עולה:
"לא יוגש כתב אישום לפי סעיף זה אלא תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, ובידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב".

5.ב"כ המדינה מבקשת לדחות את הטענה ומציין כי ההסדרים המשלימים בעניין ההתיישנות הקבועים בסעיף 9 (ג) שעניינם הפסקת מרוץ ההתיישנות חלים במקרה זה ועל כן יש לקבוע כי בעת הגשת כתב האישום עבירות הליבה לא התיישנו.

6.מוסכם על הצדדים כי כתב האישום נגד הנאשם הוגש ביום 5/3/07, לאחר שניתן אישור בכתב להגשתו ע"י פרקליטת המחוז, עו"ד רותם בלום דוד.

טענות הצדדים:

7.השאלה המשפטית עליה אני נדרש להשיב הינה האם הוראת סעיף 214 (ד) הינה הוראה היוצרת הסדר כולל השולל את תחולתו של סעיף 9 (ג) לחסד"פ.

8.הסנגור סבור כי לאור נוסחו של סעיף 214 (ד) המדגיש את הצורך להגיש כתב אישום תוך שנתיים מביצוע העבירה: "אלא תוך שנתיים מביצוע העבירה..." וכן העובדה כי נוסף תנאי של הגשת כתב אישום בידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב, יש לראות בו הסדר כולל שאינו משאיר מקום להשלמה כלשהי באמצעות סעיף 9 (ג) לחסד"פ.

9.הסנגור טוען עוד כי בעת תיקונו של סעיף 214, תיקון שנכנס לתוקף בינואר 2007, הביעה המדינה עמדה לפיה הוראות סעיף 9 (ג) אינן חלות בעניין תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 214 (ד) ולכן ראו צורך בתיקון הסעיף ככל שהמעשים מתייחסים לעבירות כלפי קטינים.

10.הסנגור גם מפנה לתכלית החקיקתית שבחקיקת סעיף 214 (ד) ומציין כי מן האמור בהצעת החוק ודברי ההסבר לביטול תקפות התיישנות בעבירות תועבה בעניין קטינים עולה בבירור כי ההסדר הקודם לא איפשר החלת סעיף 9 (ג) לחסד"פ.

11.הסנגור סבור כי ההלכה החלה במקרה זה הינה הילכת כהנא ע"פ 6696/96 כהנא נ' מדינת ישראל נ"ב (1), 635 זאת
נוכח הדמיון בניסוח סעיף 135 (א) רישא לחוק העונשין לניסוחו של סעיף 214 (ד) וכן לדמיון בתכלית החקיקתית בין שני הסעיפים.

12.לאחר הגשת טענות הצדדים ביקשה ההגנה לטעון טיעון נוסף, לפיו איסוף חומר בבריטניה והעברתו למשטרת ישראל אינם בגדר פעולות חקירה המנתקות את מרוץ ההתיישנות. לדברי ההגנה מדובר בפעולות מלאכותיות. ההגנה טענה גם כי השיהוי בהגשת כתב האישום היה בלתי סביר.

13.התביעה סבורה כי סעיף 214 (ד) לחוק בא לקבוע תקופת התיישנות מיוחדת לגבי עבירות של פרסום תועבה ובכך לשנות את סעיף 9 (א) לחסד"פ.
לגישת התביעה ההוראות האחרות של סעיף 9 לחסד"פ ממשיכות לחול במקרה זה באין הוראה אחרת בסעיף 214 המבטלת את תחולתן.


14.לעניין זה מפנה התובע לקביעתו של בית המשפט העליון בע"פ 4745/97 בוני הבירה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל נ"ב (3) 766 שם נאמר:
"...במצב דברים זה, יש לראות את ההסדר הכללי של סוגיית ההתיישנות במישור הפלילי הקבוע בסעיף 9 לחסד"פ כ"מטריית התיישנות" החלה בכל מקרה בו נקבעה תקופת התיישנות מיוחדת בדין מיוחד; ובתור שכזה "משלימות" הוראותיו של סעיף 9 הנ"ל את ההוראה המיוחדת הקבועה בסעיף 225 לפקודה באותם נושאים שסעיף זה אינו קובע דבר לגביהם...".

15.לעניין התכלית החקיקתית סבור התובע כי יש להתייחס בדרך שונה לסעיף 214 (א) ולסעיפים הקטנים המתייחסים לעבירה זו המבוצעת כלפי קטינים. התובע סבור כי הדברים שנאמרו בהצעת החוק אינם משקפים את התכלית החקיקתית של הגנה על קטינים.

16.התובע סבור כי עמדתה הקודמת של המדינה שסברה כי מועד ההתיישנות של שנתיים הוא מועד חלוט בטעות יסודה וכי יש מקום לבחון את הסוגיה במנותק מעמדה קודמת זו.

הניתוח המשפטי:

17.סוגית קיומו של הסדר שלילי בכל הקשור להתיישנות התעוררה בעל"ע 6045/02 נ"ח (2) 1, באותו מקרה נידונה הסוגיה האם שתיקת חוק לשכת עורכי הדין לעניין התיישנות עבירות משמעת הוא בגדר הסדר שלישי.
המשנה לנשיא כב' השופט אור ציין באותו פסק דין:

"השאלה בענייננו היא אם שתיקת החוק היא "הסדר שלילי" או שהיא חוסר נקיטת עמדה בסוגיה משפטית תוך השארת הסדרתה למערכות נורמטיביות שמחוץ לחוק המתפרש. "הסדר שלילי" מתקיים מקום שהגשמת תכלית החוק מחייבת הכרה בהסדר שלילי (ראו דברי השופט ברק בעל"ע 633/90 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב יפו בעמ' 404). בענייננו נקבע כי העדרה של הוראה בדבר התיישנות בחוק לשכת עורכי הדין תוך הבחנה בשוני בין מטרתה, מצד אחד, לבין מטרת הענישה בגין עבירות פליליות ובין עבירות משמעותיות "מקצועיות" מצד אחר...".

בסופו של דבר נקבע כי העדר התיישנות בעבירות המשמעת של עורכי הדין הוא בגדר הסדר שלילי.

18.בד"נ 36/84 רגין טייכנר נ' אייר פרנס נתיבי אוויר צרפתיים מ"א (1) 589 מציין כב' השופט ברק (כתוארו אז) את גישתו לעניין ההוראות הכלליות שבחוק ההתיישנות. יצוין כי הדברים נאמרים לגבי התיישנות בהליך אזרחי, אולם כוחן של האמירות העקרוניות יפה גם לעניין המשפט הפלילי.
בעמ' 601 לפסק הדין נאמר:
"...הגישה היא איפוא, כי חוק ההתיישנות חל גם במקום שדין קובע תקופת התיישנות פלונית,השונה מהתקופה הבסיסית הקבועה בחוק ההתיישנות. הטעם לגישה זו הוא כפול, מעשי ועיוני גם יחד. הטעם המעשי הוא זה: כל הסדר של התיישנות מעלה רשימה ארוכה של שאלות, שהן טבעיות לעצם ההסדר. חוק ההתיישנות עוסק בשאלות אלה. אם תימנע תחולתו של חוק ההתיישנות, יהא על המחוקק ליתן תשובה על שאלות אלה בכל חוק בנפרד. כך, למשל, על מי מוטל הנטל לטעון התיישנות, ומה השפעתה של תרמית מצד הנתבע על תקופת התיישנות... כדי למנוע את הצורך בחזרה על עקרונות אלה בכל חוק וחוק הקובע תקופת התיישנות מיוחדת, עדיף הוא מהבחינה המעשית, לראות בחוק ההתיישנות "מסגרת כוללת של דינים" מעין "מטריית התיישנות", החלה בכל מקרה בו נקבעה תקופת התיישנות, אלא אם כן תחולתו נדחית מכוח הסדריו של החוק המיוחד...".

19.בהמשך בעמ' 605 בפס"ד רגין מציין כב' השופט ברק:
"חוק פלוני קבע תקופת התיישנות (דיונית מהותית) מיוחדת, השונה מהתקופה הבסיסית הקבועה בחוק ההתיישנות. היש בקביעה זו כדי לדחות, מנקודת המבט של הדין
הספציפי, את תחולתו של חוק ההתיישנות? כמובן, אם יש הוראה בדין הספציפי, לפיו חוק ההתיישנות לא יחול, יינתן להוראה זו תוקף, ומכוחה נדחה חוק ההתיישנות. אך מה הדין, אם החיקוק הספציפי קובע תקופת התיישנות מיוחדת, אך אינו קובע במפורש, כי חוק ההתיישנות לא יחול? האם ניתן לומר, כי מעצם קביעת תקופת התיישנות מיוחדת, השונה מהתקופה הבסיסית הקבוע בחוק ההתיישנות, יש משום שלילת תחולתו של חוק ההתיישנות? בעיה זו מציבה לפנינו שאלה פרשנית, שעניינה פירוש היקף התפרסותו של הדין הספציפי. השאלה היא, אם מקביעותיו המיוחדות ניתן ללמוד על דחיית ההסדרים הכלליים (כולם או חלקם), הקבועים בחוק ההתיישנות. מטבע הדברים, שעל שאלה פרשנית זו אין ליתן תשובה כוללת. הכל תלוי בהיקף התפרסותו של ההסדר המיוחד כלומר בלשון ההסדר כפי שהיא מתפרשת על רקע תכליתו...".
גישתו האמורה של כב' השופט ברק התקבלה גם בסוגיית ההתיישנות בהליך פלילי בע"פ 4745/97 בוני הבירה בע"מ נ' מדינת ישראל נ"ב (3) 766 נאמר: "הלכה זו המדברת במישור האזרחי טובה גם למישור הפלילי...".


20.מן האמור לעיל עולה בבירור כי הקביעה בעניין תחולתו או אי תחולתו של סעיף 9 (ג) לגבי תקופת ההתיישנות המיוחדת שבסעיף 214 לחוק העונשין קשורה קשר הדוק בתכלית החקיקתית שביסוד הוראה מיוחדת זו.

21.סעיף 214 תוקן כאמור בינואר 2007 ותקופת ההתיישנות של שנתיים בוטלה בכל הקשור לעבירות שבוצעו כלפי קטינים. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר בהקשר זה:
"הסעיף האמור בנוסחו הנוכחי נקבע בחוק העונשין (תיקון מס' 35) התשנ"א – 1991 (להלן תיקון מס' 35)... התפיסה שעמדה מאחורי קביעת תקופת ההתיישנות קצרה מהרגיל להגשת כתב אישום בעבירות המנויות בסעיף זה, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק של תיקון מס' 35.... הייתה שהתגובה העונשית לעבירות של פרסום והצגת תועבה היא יעילה רק אם היא נעשית במהירות וכי אין לה הצדקה אם חלפו שנתיים מעת ביצוע העבירה תפיסה זו ביטאה איזון בין האינטרסים שבסיס האיסור על המעשים המנויים בסעיף לבין הפגיעה בחופש הביטוי ובחירות הפרט הכרוכים באיסור כאמור...".

22.בהמשך צוינה החשיבות המיוחסת כיום למלחמה בתופעה של ניצול קטינים בתחום המיני תוך שימוש באינטרנט. בהקשר זה נאמר: "...מקובל כיום לראות באכיפה יעילה ומלאה של העבירות האוסרות שימוש,פרסום והחזקה של חומרי תועבה הכוללים קטינים, מרכיב חשוב ביותר במאבק הבין לאומי בכלל ובישראל בפרט, בפגיעות מיניות בקטינים ובהגנה על קטינים מפני פדופילים...".

23.דברי ההסבר מפנים להיבטים הבינלאומיים של תופעת הפדופיליה ועל האמנה שנחתמה כדי להילחם בתופעה וקובעים: "...לאור האמור לעיל, מוצע בהצעת חוק זו להחליף את סעיף 214 (ד) לחוק ולהסיר את מגבלת הזמן של שנתיים להגשת כתב אישום בעבירות פרסום והצגת תועבה בקשר לקטינים הקבועים בו. נראה שהסרת המגבלה כאמור תבטא איזון ראוי יותר בין ההגנה על חופש הביטוי לבין האינטרסים המוגנים שצוינו לעיל...".

24.הסנגור המלומד מבקש ללמוד מנוסח הצעות החוק בעניין סעיף 214 מדברי ההסבר ומדברי נציגי המדינה בכנסת כי התכלית החקיקתית בסעיף הייתה למנוע הגשת כתב אישום בגין עבירות לפי סעיף זה אם חלפו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

25.הסנגור מציין כי הדגש הושם על צמצום הפגיעה בחופש הביטוי בנושאים שהם לא תמיד ברורים ולאפשר הגשת כתב אישום במהירות ולאחר קבלת אישור מגורמי אכיפה בכירים.

26.התובע סבור כי יש לעשות הבחנה בין סעיף 214 (א) שלגביו אכן המטרה החקיקתית היא זו המוזכרת בדברי ההסבר לעומת הסעיפים 214 (ב) ו- 214 (ב3) שבהם המטרה היא בראש ובראשונה להגן על קטינים מפני ניצול מיני.

27.נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי יש לפרש חוק פלילי פרשנות תכליתית. אם הפרשנות התכליתית מובילה למספר אפשרויות ראויות אז יש להעדיף את הפרשנות המקלה עם הנאשם כמפורט בסעיף 34 כ"א לחלק המקדמי לחוק העונשין.

28.כבר לפני כשלושים שנה בד"נ 7/78 זקצר נ' מדינת ישראל ל"ב (2) 828 נאמר כי: "אין מהססים כיום ליתן פרוש מרחיב לחוקים פליליים שעה שהפירוש הולם בנסיבות העניין את כוונת המחוקק וזאת תוך נטישת ההלכה בדבר מתן פרוש מצמצם לחוקים אלה. פירוש דווקני לחיקוק פלילי ינתן, לפיכך, רק מקום שאין הוא פוגע בכוונת המחוקק...".

29.בע"פ 6696 בנימין כהנא נ' מדינת ישראל מ"ב (1) 535 מציין כב' הנשיא ברק:
"...סעיף 34 כ"א חוק העונשין, המתווה את פרשנות סעיפי החוק העומדים להכרעה מעגן את הפרשנות התכליתית בפלילים. דרך הפרשנות שמתווה הסעיף היא דו שלבית: בשלב הראשון נדרש בית המשפט לבחון אילו מבין הפרשנויות המוצעות מגשימות את תכלית הנורמה האוסרת, בשלב השני בורר בית המשפט מבין פרשנויות אלה את זה שמקלה עם הנאשם... תכליתה של נורמה אוסרת היא הגנה על ערך חברתי מסויים, על כן מהווה הערך החברתי המוגן כלי עזר בפרשנות הנורמה הפלילית...".


30.בפסק הדין רגין הביע כב' השופט ברק את דעתו כי אין לפרש אמנה לפי השיקולים שעמדו לעיני מנסחיה לפני זמן ממושך: "...יש ליתן לאמנה אותו פירוש, שיאפשר התאמתה לצורכי החיים המשתנים...".

סיכום:

31.לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי החומר שהתקבל ממשטרת בריטניה הוא חומר חקירה ולכן ההליך שהביא לקבלתו הוא חלק מהחקירה. ראה לעניין קבלת חומר חקירה מחו"ל את דברי כב' הנשיאה בייניש בבש"פ 10160/04 גולד נ' מדינת ישראל כ"ט (3) 373.
בחקירה פלילית המטרה היא חשיפת האמת וברור כי לשם הגשמת מטרה זו יש לעשות מאמץ לקבל כל חומר רלוונטי בארץ ובחו"ל.

32.סעיף 214 (ב) מתייחס לפרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין וסעיף 214 (ב3) מתייחס למחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.

33.מן האמור לעיל עולה כי המטרה החקיקתית של הסעיפים הנ"ל היא ללא ספק הגנה על קטינים מפני פרסום והחזקה של דברי תועבה. המטרה שצוינה בדברי ההסבר לסעיף 214 נותנת ביטוי חלקי בלבד לאינטרסים החברתיים המוגנים בשני הסעיפים שצוינו לעיל.

34.חוסר הבהירות שבמונח "תועבה" יכול להוביל להגבלה מסוימת בכל הקשור לחופש הביטוי. נראה כי חשש זה גם הוא היווה שיקול משמעותי בקביעת תקופת התיישנות קצרה בסעיף 214 לחוק.

35.בעידן התקשורת שבו העבירות הופכות לחובקות עולם והאכיפה היעילה מצריכה שיתוף פעולה בין גורמי חקירה רבים בחלקים שונים בעולם יש חשיבות "למטריית התיישנות" המפורטת בסעיף 9 לחסד"פ לצורך ישום מטרתו החקיקתית של סעיף 214 ככל שהוא מתייחס לעבירות הקשורות בקטינים.

36.כשבאים לבחון את המטרה החקיקתית של חוק, יש להתחשב בשינוי העיתים, בצרכים המשתנים ובגישת החברה לגבי הערך המוגן בחוק. הערך החברתי המוגן מסייע לשופט בקביעת תכליתו של הסעיף.

37.במקרה זה לאחר שבחנתי בזהירות את מכלול הטענות שהושמעו בפניי, הגעתי לידי מסקנה כי התכלית החקיקתית המרכזית לפי סעיפים 214 (ב) ו- 214 (ב3) היא הגנה על קטינים מפני המעשים המפורטים באותם סעיפים.

לאחר בחינת נוסחו של סעיף 214 (ד) (כפי שהיה בתוקף בעת הרלוונטית) הגעתי לידי מסקנה כי אין בסעיף זה הסדר כולל לעניין ההתיישנות וכי סעיף 9 (ג) לחסד"פ חל במקרה זה.

38.השימוש במונח "אלא" בסעיף 214 (ד) אין בו כדי לשנות את קביעתי שפורטה לעיל. הדרישה לאישור מוקדם ע"י פרקליט מחוז להגשת כתב אישום הוא תנאי סף שאיננו קשור כלל לתקופת ההתיישנות.
גם שינוי עמדתה של התביעה אינה מסייעת לנאשם. מותר לתביעה לשקול את עמדותיה בנושאים משפטיים מדי פעם. אם הבחינה אינה עניינית ומביאה לשינוי העמדה הדבר הינו לגיטימי ואין לראות בכך פסול.

39.נוכח כל האמור' לעיל אני דוחה את טענת ההתיישנות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה אתר אינטרנט

  2. ביטול עסקת אינטרנט

  3. איסור שימוש באינטרנט

  4. ביטול עסקה ספק אינטרנט

  5. אחריות מפעיל אתר אינטרנט

  6. ביטול עסקה מכרז באינטרנט

  7. ביטול עסקת שירות אינטרנט

  8. התיישנות פרסום באינטרנט

  9. אחריות על מכירות באינטרנט

  10. אישור זכויות דרך האינטרנט

  11. ביטול עסקת פרסום באינטרנט

  12. אחריות מנהל פורום באינטרנט

  13. הסכם קיבוצי דואר אלקטרוני

  14. ביטול מכירה פומבית באינטרנט

  15. הפרת הסכם בניית אתר אינטרנט

  16. ביטול הזמנת מלון בחו''ל באינטרנט

  17. תביעה בגין הזמנת בניית אתר אינטרנט

  18. אי אספקת מוצרים שנרכשו דרך אתר אינטרנט

  19. אחריות בעל אתר אינטרנט לקישורים בפורום

  20. שופרסל קניות באינטרנט - תביעה ייצוגית

  21. גובה שכר טרחת עורך דין המתמחה בדיני אינטרנט

  22. עתירה נגד אי גביית מע"מ מחברת גוגל ופייסבוק

  23. תביעה להשבת הסכום ששולם בגין בניית אתר אינטרנט

  24. תביעה להחזר כספים שהושקעו במיזם ליצירת הכנסה באינטרנט

  25. תביעה לפיצויי דוגמא בגין חיוב עבור שירותי אינטרנט של בזק בינלאומי

  26. תביעה כנגד בזק בינלאומי בגין הטעיה, אי התקנת קו וחיוב אינטרנט שלא כדין

  27. פיצויים על נזקים כתוצאה מהניתוק מהדואר האלקטרוני והאינטרנט בגלל עבודה עם לקוחות מחו"ל

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון