התיישנות קצבת זקנה

1. לפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 5.6.2012. על פי ההחלטה תביעת התובעת לקצבת זקנה אושרה החל מ-1.3.2005 בשל איחור בהגשתה, לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

2. התובעת ילידת 3.2.1934, נשואה, הייתה במהלך כל חייה עקרת בית. התובעת מקבלת קצבת סיעוד מהנתבע החל משנת 1999. לפי כתב התביעה התובעת ובעלה, מר יהושע גולזרי (להלן: "הבעל"), סברו כל השנים שקצבת הזקנה עבור התובעת משתלמת להם, במיוחד עת נקבעה זכאותה לגמלת סיעוד החל מגיל 65.
להפתעתם קיבלה התובעת הודעה מטעם הנתבע מיום 27.2.12 לפיה "עפ"י המידע שבידינו בחודש 2/94 הגעת לגיל שבו את עשויה להיות זכאית לקצבת זקנה". בעקבות מכתב זה הגיש בעלה של התובעת תביעה לקצבת זקנה עבור התובעת ביום 13.3.12. בהתחלה אושרה זכאות רטרואקטיבית ל-4 שנים (מ-1.3.2008). לאחר פנייה בכתב מיום 8.5.12 החליט הנתבע "לפנים משורת הדין" לשלם לתובעת קצבת זקנה 7 שנים רטרואקטיבית, היינו החל מ-1.3.05.

ב"כ התובעת טען כי הנתבע פעל בחוסר תום לב חריף וקיצוני וראוי לקבוע זכאותה של התובעת לקצבה החל מגיל 65, קרי, מיום 1.3.99. קצבת הזקנה הייתה משתלמת לתובעת מגיל 65 ולא הייתה תלויה בתקופת אכשרה או במבחן הכנסות. התובעת קיבלה גמלת סיעוד, המשולמת למי שהגיע לגיל המזכה בקצבת זקנה והנתבע הכשיל במודע הגשת התביעה. כן טען ב"כ התובעת כי התקיימו התנאים שבסעיפים 8 ו-11 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") וגם משום כך התובעת זכאית לתשלום קצבה החל מיום 1.3.1999.

3. הנתבע טען בכתב ההגנה המתוקן כי כדין פעל כשאישר לתובעת תשלום רטרואקטיבי עבור 7 שנים תכוף להגשת התביעה. לבעל שולמה תוספת תלויים בעד התובעת מדי חודש מאז 1996 עד 2001. כן טען הנתבע כי שלח לתובעת מכתב ייזום תביעות בשנת 1998 עם התקרבה לגיל המזכה, אך התובעת לא פנתה ולא הגישה כל תביעה לקצבת זקנה.

4. ראיות שנשמעו בדיון

הוגש תצהיר עדות ראשית של הבעל שנחקר בדיון על תצהירו. נאמר על ידי הבעל, ואף אושר באמצעות מסמכים רפואיים, שמצבה של התובעת הידּרדר בשנים האחרונות והיא איננה מסוגלת לתקשר עם אנשים. הבעל הוא היחיד שמטפל בענייניה.
הבעל הצהיר, הצהרה שהיא אמינה עלינו, שהואיל ואשתו הייתה כל חייה עקרת בית, לא ידע כי יש לה זכאות מכוח עצמה לקצבת זקנה וכל העת חשב שהיא מקבלת קצבת זקנה אך ורק באמצעות הגמלאות ששולמו לו בלבד. הבעל קיבל קצבת זקנה עם תוספת תלויים עבור אשתו עד לשנת 2001, אז החל לקבל קצבת נכות מהעבודה.
מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' יהודית קוזרי, מנהלת מחלקת זקנה ושארים בסניף חולון של הנתבע. גב' קוזרי נחקרה בדיון על האמירות בתע"צ בה הוצהר על תשלומי קצבאות לבעלה של התובעת בגין התקופה מ-1.1.96 עד 28.2.01, עקב אישור גמלת נכות מעבודה (נתונים אלה אינם במחלוקת). כן הצהירה גב' קוזרי לגבי שליחת תביעה יזומה לקצבת זקנה לתובעת בחודש דצמבר 1998, כאשר מאותה שנה עד לשנת 2012 לא נשלחו מכתבי ייזום נוספים.


לאחר שמיעת ההוכחות בתיק הוגשו סיכומים בכתב מטעם ב"כ הצדדים והתיק הועבר להכרעה.

5. עובדות המקרה

א. התובעת ילידת 3.2.34, נשואה, עקרת בית. התובעת הגיעה לגיל 65 ביום 3.2.99, ומאז הייתה זכאית לקצבת זקנה, ללא תלות בהכנסות.

ב. הבעל קיבל קצבת זקנה עם תוספת עבור התובעת, החל מ-1.1.96 עד 28.2.01, אז הופסק תשלום הקצבה בשל זכאות לקצבת נכות מהעבודה.

ג. ביום 11.3.99 הגיש הבעל בשם התובעת תביעה לביטוח סיעוד. בטופס התביעה ציין הבעל כהכנסות התובעת "קצבת זקנה בסך 1,950 ₪ לחודש". בעקבות זאת נערכה הערכת תלות לתובעת ביום 16.3.99 ונקבעה זכאותה.

ד. התובעת סובלת מהפרעות נפשיות ודיכאון מזה תקופה ארוכה - לפחות משנת 1999 - והיא מטופלת במרפאה לבריאות הנפש.

ה. הבעל הגיש בשם התובעת תביעה לקצבת זקנה בשנת 2012. בהתחלה הוכרה זכאות רטרואקטיבית ל-4 שנים, החל מ-1.3.2008 ולאחר מכן, 7 שנים, החל מ-1.3.2005.
6. המסגרת הנורמטיבית

סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.
(ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה;
(2) על אף האמור בפסקה (1), לעניין קצבת זקנה – לא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה, ומתוך אותה תקופה לא תשולם קצבת זקנה שהזכאות לה מותנית בהכנסת המבוטח לפי הוראות סעיף 245, ככל שהוא זכאי לה, בעד תקופה העולה על 12 חודשים.
....

במקרה של התובעת "עילת התביעה" נולדה עת הגיעה לגיל 65, קרי, ביום 3.2.1999. התביעה לקצבת זקנה הוגשה לראשונה בשנת 2012. בשנת 1999 הוגשה תביעה לגמלת סיעוד, שהוכרה.
סעיף 225 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע:


זכאי לגמלה לפי פרק זה יהיה מי שביום הגשת התביעה לגמלת סיעוד הגיע לגיל הפרישה.

7. האם נשלחה לתובעת "תביעה יזומה" בשנת 1998

בתעודת עובד הציבור הצהירה גב' קוזרי כי תביעה יזומה לקצבת זקנה נשלחה לתובעת ב-12/98 אך "מבחינה טכנית לא ניתן להפיק מכתב ייזום משנת 1998, כיוון שבשנה זו לא היה שום מנגנון שמאפשר לשחזר או לשמור מכתב שנשלח". הבעל הכחיש שהתקבל כל מכתב לפני ה-27.2.12, מכתב שבו אי דיוק בענין מועד זכאות התובעת, אך שהוביל להגשת תביעה לנתבע.
גב' קוזרי נחקרה בפנינו והצהירה כי יש במערכת הממוחשבת של הנתבע הודעות על זכאות מיוזמת הנתבע "לא הרבה זמן. לא זוכרת ממתי" (ראו ע' 10, ש' 12-13 לפרוטוקול הדיון). בהמשך העידה גב' קוזרי שהיא לא יכולה לדעת אם המכתב הנטען (משנת 1998) התקבל או לא וכי לא עושים מעקב על כך (ע' 11, ש' 13-17). לכן אנו סבורים כי לא הוכח שנשלח לתובעת כל מכתב או הודעה על זכאותה להגיש תביעה לקצבת זקנה עד לשנת 2012.
השאלה היא האם יש בכך כדי להשליך על זכאותה הרטרואקטיבית של התובעת. התשובה בהתאם לפסיקה החד משמעית של בית הדין הארצי לעבודה בעניין זה היא שלילית.
אנו מפנים לדברי כב' השופטת רוזנפלד בעב"ל 57861-01-11 אסתר לוזון – המוסד (7.8.12, להלן "פסק דין לוזון"):

בקשר לאמור יובהר כי אמנם נכון, יש חשיבות רבה ליידוע המבוטחים על זכויותיהם. בית דין זה עמד על כך בפסיקתו פעם אחר פעם, בקובעו כי:
"נוכח מעמדו של המוסד לביטוח לאומי, המופקד על יישום מדיניות חברתית וביצועה, במסגרת הוראות החוק, אל נכון הוא כי המוסד יעשה כל הניתן כדי ליידע את ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם, וחזקה עליו "כי ינחה את המובטח ויאיר עיניו, ולשיטתי – אף יתווה לפניו את האפשרויות השונות למיצוי זכויותיו" (ראו בעניין עב"ל 677/08 מריאנה ברש - המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.6.09 בפסקה 12, להלן- עניין ברש; וראו: עב"ל 1381/01 ויולטה אולחובוק - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.2.04; עב"ל 1365/04 אסתר ארוש - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.10.06; ע"ע 300/03 מסעודה יוסף (מלול) - מדינת ישראל- משרד הבריאות, מיום 10.1.06).
אלא שכבר נפסק, כי לחובת היידוע כאמור, אין השלכה על קיום הזכות, הקמה לזכאי לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי אך בהתקיים התנאים כפי שנקבעו להן בחוק (עניין ברש והפסיקה המוזכרת שם; עב"ל 16657-09-10 כוכבה סבן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.10.11; עב"ל 711/08 יצחק צ'רבינסקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.3.10; עב"ל 617/09 המוסד לביטוח לאומי - יהודה מימון, מיום 29.7.2010).

התכלית העומדת מאחורי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, והפסיקה בנדון, מבוססת על כך שהביטוח הלאומי הינו ביטוח סוציאלי, בו גלום הרעיון הכפול של סולידריות בין תושבי המדינה בינם לבין עצמם ואחריות המדינה לתושביה. מדובר במערכת אוניברסאלית, שמבוססת על החוק בלבד.

כך נפסק:
"מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד בהתנהגותו זכויות או מניעות... בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון ולפיהן התנהגותו של גוף ציבורי, דוגמת המוסד לביטוח לאומי אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק, על כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד. על המוסד מוטלת החובה לפעול על פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק".
עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603. ההדגשה איננה במקור.

מאותם נימוקים אין לקבל את טענת ב"כ התובעת לפיה על הנתבע היה לדעת שהתובעת זכאית לקצבת זקנה עת אושרה זכאותה לקצבת סיעוד. מעבר לכך שמדובר בשתי מחלקות שונות של הנתבע, ושאפילו מחדל של פקידי הנתבע לא מקים זכות לגמלה שנקבעת על פי חוק, הרי שתנאי לזכאות לקצבת סיעוד הוא הגעה לגיל פרישה – ולאו דווקא זכאות לקצבת זקנה.
לכן, ועל אף שאנו מאמינים לגרסת התובעת ובעלה, אין אפשרות שלא להחיל על עניינה את סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, לגביו אף חרג הנתבע עת הכיר בזכאות כשבע שנים לפני הגשת התביעה.

8. הפסקת תקופת התיישנות/שיהוי

ב"כ התובעת טען כי יש להחיל על עניינה של התובעת את העילות להפסקת התיישנות על פי סעיפים 8 ו-11 לחוק ההתיישנות.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע:
נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

סעיף 11 קובע:
בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס; היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה.

בענייננו דובר על שיהוי ולא על התיישנות התביעה וכבר נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי הלכות התיישנות אינן חלות אוטומטיות כאשר מדובר בשיהוי:
על ההבדל שבין "התיישנות" לבין "שיהוי" במובן סעיף 128 לחוק, עמד בית- דין זה מספר פעמים, ולראשונה בדיון מס' לא/0-4 המוסד לביטוח לאומי - גצל פרוידנשטיין, פד"ע, כרך ב', ע' 88, בו נאמר כי סעיף 128, עניינו אחד התנאים לזכאות לגמלה בדומה לתנאים שבחוזה, שעניינם קביעת מסגרת זמן לפעולות הצדדית, כתנאי לזכויות מכוח חוזה" (שם 90, סעיף 2), ואין להחיל אוטומטית את הלכות ההתיישנות על ה"שיהוי" בקיומו של התנאי, ועל פירוש הוראות דין שעניינן שיהוי".
(דב"ע לד/0-151 יעקבסון – מל"ל פד"ע ו 3).

באשר לסעיף 8 לחוק ההתיישנות - "התיישנות שלא מדעת", הביסוס צריך להיות אי ידיעה, מסיבות שלא תלויות בתובע, של העובדות המבססות את עילת התביעה. בשום אופן לא מדובר על אי ידיעת הדין, קרי, על זכאות התובעת. בענייננו העובדה המבססת עילת התביעה היא תאריך הלידה של התובעת, שבוודאי היה ידוע לה ולבעלה, שפעל בשמה.
ידיעה או אי ידיעה בנוגע לזכאות לקצבת זקנה בשל היות התובעת "עקרת בית" אינה כלל רלוונטית להוראה הנטענת.
בעניין סעיף 11 הרציו שבבסיסו הוא שהתובע אינו מסוגל לטפל בענייניו עקב ליקוי נפשי או שכלי ולא היה לו אפוטרופוס. במקרה של התובעת גם בהנחה שהיא אכן לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה בכל התקופה הנטענת, אין חולק שהבעל פעל בשמה. זאת כבר בעת הגשת תביעה לגמלת סיעוד בשנת 1999 ובמהלך כל התקופה, עד להגשת התביעה לקצבת זקנה על ידו ובשם התובעת, בשנת 2012.

לכן אין בטענות אלה כדי להשליך על השיהוי בהגשת התביעה.

9. לסיכום

נוכח האמור לעיל, ועם כל ההבנה למקרה המצער של התובעת שלא מימשה את זכאותה לקצבת זקנה בתום לב ובשל חוסר ידיעה, אין מנוס אלא לדחות את תביעתה.
מאחר שמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון