התיישנות קצבת שארים

1. בפנינו תביעת התובעת לקביעת תושבותה של התובעת ובהתאם לכך לתשלום קצבת זיקנה, קצבת שארים ודמי קבורה.

שאלה מקדמית התעוררה בתיק לעניין התיישנות התביעה, ועל כן סיכמו הצדדים בכתב את טיעוניהם בסוגיה זו.

2. הרקע לתביעה:

א. בעלה המנוח של התובעת, אלעזיז ג'ובראו, (להלן: המנוח), נפטר ביום 17/11/03.

ב. עוד בהיותו בחיים, ב- 1/2000 הגיש המנוח תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), לקצבת זקנה, וביום 21/4/02, נדחתה תביעתו, מן הטעם שאינו תושב ישראל, ומתגורר בכפר סעיר שבשומרון.

ג. ביום 14/11/02 הגיש המנוח תביעה לבית דין זה (תיק בל 3007/02).

ד. ביום 28/4/03, קויים בבית הדין דיון מוקדם, נקבעה פלוגתא לעניין תושבותו של המנוח, וניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המנוח.

ה. ביום 15/7/03 לא הופיע המנוח לדיון שנקבע בעניינו, והתביעה נמחקה בהעדר התייצבות.


ו. ביום 2/10/03, בוטלה החלטת המחיקה בהסכמת הצדדים, ונקבע מועד נוסף להוכחות, ליום 2/10/03. בכל מקרה היה על התובע להודיע האם הוא מבקש להמשיך בתביעתו. מטעם התובע לא התקבלה כל תגובה, וביום 1/4/04, משלא התקבלה כל הודעה מטעמו- נמחקה תביעתו בשנית.

ז. התובעת הגישה בנפרד, ב-25/3/04 תביעה משפטית בתיק בל 11112/04, לאור טענתה כי בתביעתה למוסד, לעניין קצבת שארים לא ניתנה החלטה. המוסד מצידו, טען בכתב ההגנה כי לא היתה זכאית לקיצבת שארים לאור העובדה שלא היתה תושבת וכי טענתה לעניין התושבות התיישנה לאור ההליך בתיק בל 3007/02.

ח. ביום 10/6/04 הודיע ב"כ התובעת לבית הדין: "אני מבקש להגיב לבית הדין תוך 7 ימים... ואני אודיע אם אני מבקש להמשיך בתביעה" לאור זאת הורה בית הדין לבא כוחה להודיע את עמדתו ביחס לאמור בכתב ההגנה, והאם התובעת עומדת על תביעתה.

ט. גם לעניין זה לא התקבלה תגובה מטעם התובעת, וביום 4/8/04, נמחקה גם תביעתה זו ע"י בית הדין.

י. ביום 5/1/06, הוגשה התביעה הנוכחית לבית הדין לקיצבת זיקנה, קיצבת שארים ודמי קבורה. בכתב התביעה לא הייתה כל התייחסות לכל השתלשלות העניינים האמורה לעיל. ע"פ האמור בכתב התביעה הנוכחי, התובעת ובעלה המנוח היו תושבי ירושלים, ועל כן זכאית לכל רכיבי התביעה הנתבעים על ידה. (טענה שמוכחשת על ידי הנתבע).

יא. ללא קשר לאמור לעיל, התובעת הגישה ב - 8/05 תביעה לקיצבת זיקנה. ביום 18/12/05 קיבלה התובעת מכתב מהמוסד בו נאמר לה כי תביעתה לקצבת זקנה אושרה לה החל מיום 1/8/05, היות וממועד זה הוכרה תושבותה בישראל.

3. המחלוקת:


השאלה היחידה בתיק הינה האם התיישנה תביעתה של התובעת לאור מחיקת בית הדין את תביעותיה ותביעות בעלה
המנוח.

לטענת בא כוחה של התובעת, התובעת ובעלה המנוח יוצגו בעבר על ידי שני עורכי דין אחרים, ואף על פי כן, לא יידעו אותה על ההליכים בתיק, ועל כך שהתביעות נמחקו, וכי אין להענישה בשל כך, במיוחד ביחס לשאלת תושבותה, לתקופה שקדמה ל1/8/05. מנגד, טוענת ב"כ הנתבע כי משהתביעות בעבר נמחקו, לא הוגש עליהם ערעור, ולא חודשו – ממילא חלה התיישנות על כל התביעות לרבות בשאלת התושבות.

4. ההלכה לעניין ההתיישנות:

א. בהתאם לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969 – המועד להגשת תובענה כנגד החלטת הנתבע, הינו כדלקמן:

"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובעה הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".

ב. על פי הפסיקה, אין לבית הדין סמכות להאריך את המועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעור, וזאת מאחר שמדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין. זאת להבדיל מפעולה הנעשית במהלך המשפט עצמו, בו רשאי בית הדין לפי שיקול דעתו להאריך מועדים, מטעמים מיוחדים שיירשמו וזאת בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 לפיה.

ראה: מ' גולדברג, עוקדן הבטחון הסוציאלי, כרך ראשון (מאי 2005), עמ' 711 והפסיקה המאוזכרת שם.

ג. עניין זה יפים דברים של כב' השופט אליאסוף, בפס"ד (ארצי) עב"ל 31/98 אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481, 488, בדונו בסוגיה כבסוגיה שבפנינו:

"הסוגיה שבהליך שלפנינו נדונה בדב"ע מט/170-0 פרת – המוסד לביטוח לאומי [1], ונאמר בו כדלקמן (בעמ' 138-137):

מהי המטרה בקביעת מועד התיישנות קצר בהגשת תובענה נגד המוסד לביטוח לאומי בעניין כגון זה שבפנינו?

נביא בקשר לכך מדבריו של בית-דין זה בדב"ע לח/95-0 (המוסד לביטוח לאומי נ' בר, פד"ע י' 247, 250 ).

'ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפניה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה – כולל הפעלת שיקול הדעת. והוא הדין במה שנוגע לפניה לערכאה שיפוטית...

אחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה' (שם, בעמ' 252)".

5. דיון והכרעה:

א. התובעת לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת, מדוע לא פעלה, לא היא ולא בעלה, ע"פ החלטות בית הדין בטרם נמחקו תביעותיהם. בדיון המוקדם שקויים בתיק זה, ב - 26/4/06, הודיע בא כוחה הנוכחי כי היא אינה זוכרת האם לקחה בעבר עורך דין מטעמה. טענתו היחידה של בא כוחה הנוכחי היא כי אין להענישה בשל מחדלים של עורכי הדין הקודמים שטיפלו בעניינה, וכי על כן יש לאפשר לה להתדיין בתיק לגופו, למרות מחדלים אלו.

ב. אין בית הדין מקבל טענה זו. התובעת ובעלה המנוח הגישו תביעות באמצעות עורכי דין מטעמם, ולא הוסבר כלל, גם לא עכשיו, כיצד קרה שבכל התביעות שהוגשו לא פעלו על סמך החלטות בית הדין, אף שמדובר בתביעות בהם יוצגו על ידי שני עורכי דין שונים (בהערת אגב יצויין כי גם תגובת ב"כ הנוכחי לטיעוני הנתבע בעניין ההתיישנות, אף הם הוגשו באיחור). יתרה מכך, ב"כ התובעת הודיע לבית הדין ב-10/6/04 (!), כי בתוך 7 ימים יודיע האם התובעת עומדת על תביעתה. ברור אפוא, כי בהעדר תגובה, התובעת לא עמדה כבר אז על תביעתה. מכל מקום אף לא הייתה כל הצדקה מצידה, להמתין זמן רב כל כך, אף לאחר שתביעותיה נמחקו, ועל מנת לפנות לבית הדין הן לעניין קיצבת שארים והן לעניין דמי קבורה, ושתי תביעות אלו אכן התיישנו.

ג. יתרה מכך, ב"כ הנוכחי, אף לא הזכיר בתביעתו את ה"הסטוריה" של התיק, ועל כך שבעבר נמחקו כל תביעותיה.
מכל מקום, הטענה כי לא זכרה כלל שלקחה עו"ד – תמוהה. וכי על פי טענתה, עורכי הדין פעלו בלא שמינתה אותם? יתרה מכך, ואף אם לא זכרה שפנתה לעורכי דין מטעמה, האם גם לא זכרה כלל שהוגשו תביעות בבית הדין? ואם כן זכרה – מדוע לא צויין הדבר בכתב התביעה הנוכחי? התנהלותה של התובעת אינה סבירה לחלוטין, ואף מחזקת את טענת המוסד כי אם מדובר בתובעת שאינה זוכרת אפילו אם שכרה עורך דין, כיצד ניתן כלל לברר את תביעתה לגופה, לאור חלוף הזמן הרב?!

ד. יחד עם זאת, ולמרות התמיהות בהתנהלותה של התובעת ובאי כוחה, יש לעשות הבחנה בין תביעותיה לדמי קבורה וקצבת שארים – לגביהם יש התיישנות, ואיננה יכולה לתבוע אותם עתה, לבין התביעה להכרתה כתושבת לצורך קיצבת זיקנה. זאת, לאור העובדה שהגישה תביעה חדשה למוסד להכרה בתושבותה, ב - 1/8/05, ועל כן זכאית שתביעתה זו תתברר לגופה ביחס לתקופה של 12 חודשים שקדמו להגשת תביעתה זו, לאור סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה 1995.

ה. היות וכך לא חלה התיישנות לגבי תביעתה לעניין קצבת הזיקנה בכל הקשור לתקופה שבין 1/8/04 ועד ה- 1/8/05 (מועד בו הוכרה תושבותה).

ו. סוף דבר:

בית הדין מקבל את טענת ההתיישנות שהעלתה ב"כ הנתבע, לעניין קצבת שארים ודמי קבורה. מאידך, אין בית הדין מקבל את טענת ההתיישנות לעניין קצבת הזקנה לתקופה שבין 1/8/04 לבין 1/8/05, ויש לאפשר לתובעת לבררה לגופה. התובעת תגיש תצהיר לעניין תושבותה תוך 30 יום, ולאחר מכן יקבע מועד להוכחות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון