התיישנות רשלנות רפואית


1. תחילתו של תיק זה הינו בתביעה שהוגשה נגד המבקשים לפיצוי בגין רשלנות רפואית שניתנה למשיב בעת שנטרק מכסה המנוע של הרכב ונסגר באופן פתאומי על ידי התובע.

2. בבקשה הנדונה, ובתגובה לתגובת התובע לבקשת הנתבעים לדחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף נטען בעיקר כדלקמן;

א. העדר עילה (בגין ייחוד עילה);

המבקשים טוענים כי התאונה המתאורת בכתב התביעה ובתגובה של התובע הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המשיב הגיש זה מכבר, בשנת 95, תביעה נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב שגרם לחבלה באצבע השני של יד שמאלו, לפי כך ולפי סעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חל עיקרון יחוד העילה, מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה לא תהיה עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף. תיאור עובדתי זה מקנה לתובע עילת תביעה על פי חוק הפיצויים כנגד חברת הביטוח ובה בעת מקים בפניו מחסום מהותי בפני תביעה מכח עילות תביעה אחרות.

ניסיון התובע (המשיב) לטעון במסגרת תגובתו כאילו התביעה נדחתה לאחר שלא הוכח עצם קרות האירוע תמוהה בלשון המעטה, שכן מן ההודעה ובקשה מטעם הצדדים שעל גביה ניתן פסק הדין עולה כי לא כך הוא המצב, ואף הטענה כי המדובר בהצהרת פרקליט המשיב סתומה ובלתי ברורה לחלוטין .

מה עוד, בחירת המשיב להצהיר כי ויתר על תביעתו כנגד חברת הביטוח כלל (בין מבחירתו או מבחירת עורך דינו) יכולה הייתה לנבוע משיקולים מלאכותיים גרידא, ואין בה כשלעצמה כדי למנוע מהמבקשים את הטענה כי בפועל אכן המדובר בתאונת דרכים המובילה לייחוד עילה.

ב. אי צירוף חוות דעת רפואית;

בהתאם לתקנות 127 ו – 137 לתסד"א על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת מומחה. בית המשפט לא יזקק להוכחות עניין שברפואה מטעמו של בעל דין שלא עשה כך, קרי המסמכים שצורפו בתמיכה לכתב התביעה אינם מהווים בשום אופן חוות דעת רפואית או אף תעודה רפואית כנדרש על פי התקנות.

ג. התיישנות;

המבקשים מוסיפים לטעון כי הארוע הנטען, המוכחש, המיוחס כביכול למבקשים אירע בשנת 94 לפני למעלה משבע שנים, ואילו המשיב הגיש את תביעתו ביום 15.11.01. הנתבעים סבורים כי התובענה התיישנה, הרי המועד היחיד שממנו יש לספור את מירוץ ההתיישנות הינו מועד התאונה.

יתרה מזאת, אין על המבקשים החובה לשמור חומר רפואי זמן כה רב, והמשיב בהתנהגותו זו גרם למבקשים נזק ראייתי מפני שאין ביכולתם להתגוננן כדבעי בפני התביעה.

3. ב"כ המשיב מתנגד לבקשת הדחייה ו/או המחיקה על הסף וטוען כדלקמן:

א. העדר עילה:

סעיף 8 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים שעניינו ייחוד עילה אינו חל על האירוע דנן.


התובע אכן הגיש תביעה קודמת כנגד המבטחת של הרכב, בתיק שם נוהלו הוכחות ונשמעו עדויות, ומשלא הצליח התובע להוכיח היות האירוע תאונת דרכים, ביקש ב"כ התובע שם לוותר על התביעה נגד המבטחת.

ב. אי צירוף חוות דעת רפואית;

המשיב טוען כי צורף לכתב התביעה תיעוד רפואי בכללם תעודת מחלה.

התיעוד שצורף הינו ראיה לפי סימן ה' שעניינו רשומה מוסדית אשר בפקודת הראיות. מה גם, זכות תובע לצרף חוות דעת לתביעתו לאחר הגשת התביעה עומדת לו וודאי בתביעה אשר אדם נאלץ להגיש בלחץ זמן.

יתרה מזאת, בסעיף 12 לכתב התביעה התובע עתר לאפשר לו לצרף חוות דעת רפואית מקצועית וכי בשל החשש שתביעתו תתיישן בכתב התביעה הוגש מבלי לצרף חוות דעת רפואית ומקצועית לעניין רשלנות הנתבעת (המבקשת).

5. מהכלל אל הפרט:

יחוד עליה;

במוקד הדיון מצוייה הוראת סעיף 8(א) לחוק הפיצויים, אשר נוסחו;

"מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף (3) (ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זול אם נפגע על ידי אדם אחר במתכוון".

על פניה מצביעה הוראת סעיף 8 (א) לחוק הפיצויים על שלילה מוחלטת של עילה בנזיקין מהנפגע, ביחס לכל נזק אשר לגביו קמה לו עילת תביעה על פי החוק. סעיף 8(א) שולל מן הנפגע אשר יש לו עילה על פי חוק הפיצויים בגין נזק גוף, כל עילה על פי פקודת הנזיקין בשל אותו נזק. גם בגין החמרת נזק שאירעה עקב טיפול רפואי רשלני. תוצאה זו נובעת מסעיף 4(א) לחוק הפיצויים, המחיל על זכות הנפגע בתאונת דרכים את מבחני פקודת הנזיקין לעניין ריחוק הנזק. עולה מכך שעל פי לשונו הגורפת של סעיף 8(א) אין בידי הנפגע עילה על פי פקודת הנזיקין נגד האחראים לטיפול הרפואי הרשלני.

(ע"א 765/95 אכרם חוסיין ואח' נ' דזר שלמה טורם ו – 3 אח', פד"י נ(5) 573).

בסדרה ארוכה של פסקי דין קבעו בתי המשפט כי אין להפריד בין הנזקים שנגרמו ישירות מתאונת הדרכים לבין הנזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית אגב טיפול בפציעות שנגרמו בתאונת הדרכים.


(ב"ש 38/92 מדינת ישראל נ' הכשרת הישוב).

אין ספק כי חוק הפיצויים יצר הסדר מיוחד, שמטרתו להימנע מבירור שאלת הרשלנות והפרדה בין מזיקים וגורמי נזק, מאחר ואדם הנפגע בתאונת דרכים מטופל בדרך כלל בבית חולים .

הטיפול הרפואי יכול להיות טוב או רשלן בדרגה זו או אחרת. אלה תופעות נפוצות שאת הסיכון שבהן יש לצפות.

(בש"א 7219/00 מדינת ישראל נ' משרד הבריאות ואחוזי ליפשיץ גנאדי).

בת.א 933/86 בעמוד 53 הביעה השופטת שטרסברג כהן את דעתה:

"אני בדעה כי במקרה בו "מתערבת" רשלנות רפואית במהלך טיפול במי שנפגע בתאונת דרכים, כשהצורך בטיפול נובע מן התאונה, אין הקשר הסיבתי מתנתק עקב הרשלנות הרפואית כאשר הרשלנות אינה מגעת כדי רשלנות גסה או חמורה, כפי שקבעתי לעיל".

(ראה ת.א 5213/90 עזבון המנוחה אחל מלמד ז"ל ואח' נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח').

ברור הוא כי על מנת להכריע בשאלה אם נופל האירוע בגדר תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד, ואם חלה בענייננו הוראת סעיף 8 לחוק הפלת"ד, ישנו צורך בבירור עובדתי מקיף למכלול נסיבות האירוע.

נסיבות האירוע לא נבדקו לפני כן, ולא הייתה החלטה פוזיטיבית של בית המשפט בה נקבע כי האירוע מהווה או לא מהווה "תאונת דרכים", ובנסיבות אלו יש מקום להתיר לנתבעים כאן, המבקשים , לנסות ולהוכיח כי האירוע מהווה תאונת דרכים.

ברגע שהגענו למסקנה כי יש מקום לבירור עובדתי של אותה טענת הגנה, שוב אין מקום לדחות את התביעה על הסף בגין אותה טענה.

6. אי צירוף חוות דעת רפואית;

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותי תעודת רופא או חוות דעת של מומחה לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

ולפי האמור בתקנה 137 אם לא פעל תובע כאמור בתקנה 127 ובית המשפט או הרשם לא פטרוהו ממצוות תקנה זו לא יזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין זה.

הרי נטען שהתביעה הוגשה בלחץ ועל כן לא צורפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה, יחד עם זאת הוגשה בקשה
להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית לכן איני רואה מקום לסלק את התביעה על הסף מחמת טענה זו שיש לדון בה לגופה.

7. התיישנות;

א. נקבע כי התיישנות התביעה מהווה נימוק חשוב לדחייה על הסף וזאת על מנת למנוע התדיינות ממושכת אשר נגזר עליה להידחות בסופו של דבר עקב מחסום ההתיישנות. הואיל והמדובר בצעד חמור שיש עמו מעשה בית דין נעשה השימוש בתקנה זו במשוכה ומשקלו כל הקיצין, דהיינו כשברור מאליו כי אין לתביעה כל סיכוי. וכבר נקבע כי נטיית בתי המשפט היא להמנע מלפרש הוראות התיישנות באופן מילולי וכן לתת להם משמעות מצמצמת. אם ימצא בית המשפט לנכון לדחות טענת ההתיישנות בשלב המקדמי, עדיין לא נסתם עליה הגולל, שכן לעיתים נדרש בירור עובדתי מסובך על מנת שתתקבל הטענה, ונקבע כי במצב זה מן הראוי שלא להיכנס לעובי הקורה ולהביע דעה על עניינים שבמשפט לגופו, על מנת שלא לקבוע מסמרים בטרם עת.

(ע"א 268/99 קבוצת מגדלי ירקות בע,מ נ' בלזל בע"מ).

מטרת דיני ההתיישנות הינה ליצור איזון בין אינטרסים לגיטימיים של ניזוק של מזיק תוך שמירה על אינטרס ציבורי. ההגינות כלפי המזיק מחייבת אפשרות לקבוע זמן נתון ומוגדר בו יוכל המזיק לדעת כי חלפה סכנת הגשת התביעה.

אין לדרוש מהמזיק לשמור ראיות לתקופות בלתי מוגבלות, מהטעם שבמשך הזמן דברים נשכחים ועוברים.

(ע"א 1768/00 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שטרית דוד).

ב. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע;

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן: -

"תקופת ההתיישנות") היא בשאינו מקרקעין – 7 שנים..."

ג. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי;

תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, עילת התובענה היא "מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע, והיום שבו נולדה הוא היום שבו אילו הגיש התובע את התביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק הדין".

(ת.א 1388/98, ת.א 1389/98 הנובר משה ואח' נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ ואח', ת.א 1720/98 יגאל שרגאי נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ ואח').

ד. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

התובע מפרט את הטיפולים אותם עבר מאז האירוע, וטוען כי השבר באצבע שלו התגלה רק ביום 15.11.94, ורק אז ידע לטענתו , כי המבקשים התרשלו עת לא גילו את השבר באצבע עוד מחודש 9/94.

על מנת לברר טענתו זו של התובע, המשיב, יש צורך בבירור עובדתי, שמיעת עדותו של התובע, המשיב ואולי של עדים אחרים, ומשכך הדבר אין מקום להכריע באותה טענה בשלב הזה, ובוודאי שאין מקום לדחות את התביעה על הסף מאותו נימוק.

8. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשות ביחד ולחוד לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 1700 ₪ בצירוף מע"מ.

9. לקדם משפט ביום 5.5.03 שעה 9.40.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אובדן עובר מוקפא

  2. אי גילוי מום גנטי

  3. אי הפניה לייעוץ גנטי

  4. התיישנות רשלנות רפואית

  5. אינטובציה רשלנות רפואית

  6. הסכם פשרה רשלנות רפואית

  7. העברת דיון רשלנות רפואית

  8. חובת הגילוי רשלנות רפואית

  9. עיכוב בלתי סביר באבחון מחלה

  10. חובת הזהירות ברשלנות רפואית

  11. אשם תורם בתביעת רשלנות רפואית

  12. אזהרה בדבר סיכונים במשככי כאבים

  13. רשלנות רפואית באבחון סיבת הדימום

  14. אולטרסאונד פרטי - תביעת רשלנות רפואית

  15. אי צירוף חוות דעת לתביעת רשלנות רפואית

  16. כלל הדבר מדבר בעד עצמו - רשלנות רפואית

  17. בקשה למינוי מומחה בתביעת רשלנות רפואית

  18. בקשה לדחייה על הסף של תביעת רשלנות רפואית

  19. אפשרויות טיפול חלופיות בתביעות רשלנות רפואית

  20. אוסטאוגנזיס אימפרפקטה בישראל - תביעת רשלנות רפואית

  21. טענות בדבר רשלנות שנפלה בניהול ההיריון והלידה של בתם

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון