התיישנות שטרות


1. בפניי תביעה כספית ע"ס 43,063 ש"ח שהתובע הגיש נגד הנתבע, עו"ד במקצועו, שעילתה הפרת הסכם ו/או רשלנות.

2. תמצית טענות התובע הינן כדלקמן:-

התובע ואשתו, דאז, היו שרויים בהליכי גירושין וגם בחובות כבדים. הם פנו אל הנתבע, שייצגם גם בעניינים אחרים, על מנת שיפעל לשם מכירת דירה משותפת של בני הזוג וממחיר הדירה יסלק חובות משותפים שנמסרו לו. הנתבע אכן מכר את הדירה המשותפת אך בניגוד לחובתו והתחייבותו ו/או תוך כדי ביצוע מעשה רשלנות הוא לא שילם חוב, שבני הזוג חבו לחב' שיבול סחר ונכסים בע"מ, על יסוד שטרות בערך נקוב של 5,000 ש"ח, אשר ערכה לשנת 1988 היה סך של 16,200 ש"ח, או שהוא שילם את החוב מבלי לקבל את השטרות לידיו, כך שבנק לאומי שהחזיק באותם שטרות, תבע אותו בשנת 1995, והוא - התובע נאלץ לשלם לבנק לאומי סך של 20,000 ש"ח, עפ"י הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7/11/96.

3. הנתבע מצידו הכחיש את הנטען בכתב התביעה, טען להתיישנות, מסר שפעל במקצועיות ובמיומנות וכן עפ"י הוראות התובע ואשתו וכן התרעם כי התובע לא עדכן אותו בהליכים שנקט בנק לאומי על יסוד השטרות, שאם היה עושה כן לוודאי היה הנתבע מראה כי לתביעת הבנק אין כל יסוד.

הנתבע מצידו שלח הודעת צד ג' נגד גב' קטלן פנינה, גרושת התובע וכן נגד מנדל עודד, מנהל חב' שיקול סחר ונכסים בע"מ, שלו לפי הנטען שילם הנתבע את הכספים עבור השטרות ואשר מצידו התחייב להחזיר את השטרות לידי הנתבע לאחר שיקבלם מבנק לאומי אשר החזיק בהם.

צד שלישי מס' 1, גב' מנדל פנינה, הגישה כתב הגנה בו הכחישה המיוחס לפי הודעת צד שלישי ומסרה כי היא סמכה על הנתבע שיבצע את העבודה המקצועית ואת השליחות כמתחייב ממקצועו כעו"ד.

צד שלישי מס' 2, לא הגיש כתב הגנה.

שני צדדי ג' לא הופיעו לישיבות קדמי המשפט, אף לא הגישו תצהירי עדות ראשית, כפי שהתחייב.

4. בישיבת יום 11/3/04 הסכימו ב"כ הצדדים (ב"כ התובע וכן הנתבע) כי ביהמ"ש יתן פס"ד עפ"י חומר הקיים ולאחר שהם יגישו סיכומים בנדון.

יצויין כי ב"כ הצדדים הגישו תצהירי עדות בצירוף מסמכים שונים עוד לפני כן.

5. העובדות שאינן שנויות במחלוקת או שיש להסיקן מהחומר הקיים:

א) בשנות השמונים היה התובע ביחד עם בת זוגתו דאז, צד ג' מס' 1 (להלן: "בני הזוג") לקוחותיו של הנתבע
אשר ייצגם כעורך דין בעניינים שונים.

ב) בשנת 1988 או בסמוך לכך היו בני הזוג שרויים בהליכי גירושין וכן גם שקועים בחובות כבדים.

אי לכך, הם פנו במשותף לנתבע על מנת שימכור את דירתם המשותפת ומכספי המכירה יחזיר חובות שלהם לגורמים שונים, ובין היתר, לחב' שיבול סחר ונכסים בע"מ (להלן: "החברה").

ג) אכן הדירה המשותפת נמכרה ע"י הנתבע, עבור בני הזוג בחודש 8/89 וכספי המכירה (30,000 $) הושארו בידיו של הנתבע בנאמנות, על מנת שיפרע באמצעותם את החובות.

ד) חובם של בני הזוג כלפי החברה עמד לאותה עת ע"ס 16,200 ש"ח כאשר מקור החוב הוא בהלוואה בשוק האפור, שהם נטלו ואשר בין היתר מסר התובע לחב' שטרות חוב (35 שטרי חוב, כ"א ע"ס 270 ש"ח, אשר זמן פרעונם בשנים 90, 91, 92) לשם הבטחת החזר ההלוואה (להלן: "השטרות").

ה) הנתבע אכן פנה אל מנדל עודד, מנהל החברה, ומסר לידיו את תמורת שטרי החוב, כאשר האחרון התחייב להחזיר לידי הנתבע או בני הזוג את השטרות הרלוונטיים והצהיר כי מלוא חוב ההלוואה נפרע ע"י בני הזוג באמצעות הנתבע.

ו) בעת פרעון השטרות לידיו של מנהל החברה - השטרות לא היו בידי החברה או מנהלה.


כן עולה כי שטרות נפרעו ע"י הנתבע באמצעות צ'קים אשר גם הופקדו בחשבון החברה אשר אצל בנק לאומי - זאת עפ"י הנחייתו של הנתבע.

ז) במועד כלשהו, כנראה לאחר מספר שנים לאחר פרעון השטרות כנ"ל נתן מנהל החברה אישור בכתב בידיו של הנתבע בו הצהיר כי השטרות נפרעו, וכי אין לו או לחברה כל טענות או תביעות נוספות בגין השטרות.

ח) בשנת 1995 פתח בנק לאומי 6 תיקי הוצל"פ נגד התובע, בהם ביקש לבצע את השטרות נגד התובע.

הנתבע מצידו הגיש התנגדות לביצוע הצ'קים, באמצעות עו"ד ובה טען כי אינו חייב לשלם את הצ'קים מאחר והם נפרעו.

ט) במסגרת תיקי ההוצל"פ שנפתחו ניתנו צווי עיכוב יציאה מהארץ נגד התובע.

י) במסגרת שמיעת ההתנגדות לביצוע השטרות הגיעו הצדדים בה, לידי הסכם פשרה עפי"ו התובע ישלם לבנק לאומי סך של 20,000 ש"ח: 5,000 ש"ח לא יאוחר מיום 24/12/96 והשאר ב- 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1/2/97.

יא) לאותו הסכם פשרה ניתן תוקף של פסק דין וכנראה התובע עמד בו ותיקי ההוצל"פ נגדו נסגרו.

עד כאן העובדות הרלוונטיות.

6. טענת ההתיישנות:

כאמור, העלה הנתבע טענת התיישנות, ואף הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

טענת ההתיישנות נדונה בזמנו ע"י כב' השופטת לפין, אשר החליטה ביום 24/7/01 לדחותה בהאי לישנא:

”לא מצאתי כי יש ממש בטענת ההתיישנות, ההליכים בבנק נפתחו בשנת 1995 עפ"י הטענה ולא 96 כפי שטוען המבקש, האירועים עצמם החלו 89-90 כך שאין התיישנות... ".

הנתבע לא השלים את הדחייה וחזר בסיכומיו על טענת ההתיישנות .

סבורני כי דין טענת ההתיישנות להידחות ולהלן נימוקיי:

-המועדים הרלוונטיים צויינו בסקירת העובדות כדלעיל.

-סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, קובע תקופת התיישנות של 7 שנים בתביעה מהסוג דנן.


-סעיף 6 קובע כי מרוץ תקופת ההתיישנות הוא מהיום שבו נולדה התביעה.


-כן סעיף 8 לחוק קובע כי משנעלמו מהתובע עובדות המהוות עילת התביעה, שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכל היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

בעניינו מכירת הדירה ע"י הנתבע וכן תשלום הכספים עבור השטרות היו בשנת 1991 או בסמוך לכך.

התובע יצא מתוך הנחה כי השטרות אכן נפרעו, אך הופתע לקבל, בשנת 1995, בקשה לביצוע בה נתבע לשלם את השטרות ע"י בנק לאומי.

סבורני כי עילת התביעה קמה לתובע אך משנדרש לפרוע את השטרות ע"י לשכת ההוצל"פ, ואף רק משעה שחוייב לעשות כן ע"י פס"ד של ביהמ"ש.

מעשה הרשלנות המיוחס לנתבע התגבש ונשלם אך עם הגשת הבקשה לביצוע בשנת 1995.

אם היה מקדים ומגיש תביעה נגד הנתבע, היו לוודאי מתריסים ואומרים למה אתה מקדים, הרי עוד לא ברור שיש מעשה רשלנות?

מכל מקום, התובע לא יכל לדעת, אף לא בזהירות סבירה, כי נעשה כאן מעשה רשלנות וכי יצטרך לשלם כספים בגין כך עד לשנת 1995, עת קיבל את הבקשה לביצוע, כך שחל בעניינו גם סעיף 8 לחוק ההתיישנות ומועד מרוץ תקופת ההתיישנות החל אך בשנת 1995.

התביעה הוגשה בשנת 2000, כך שלא חלפו 7 שנים.

לפיכך, דין טענת ההתיישנות להידחות.

7. האחריות:

כאמור, הנתבע הינו עו"ד במקצועו והתובע שם כל מבטחו על מנת שייצגו נאמנה ויפעל עבורו במקצועיות ובמיומנות הולמת.

שטר חוב, הינו מסמך סחיר, הוא עובר מיד ליד, כך קיימים מצבים בהם אוחז כשורה, אף אוחז סתם, מתגברים על טענת פרעון לידי מי שאינו אוחז בשטר.

בעניינו הנתבע ידע כי החברה ומנהלה אינם מחזיקים בשטרות, הוא גם ידע כי הם מופקדים בבנק לאומי, למצער הוא לא דאג לקבלם כנגד מסירת תמורתם ולחילופין, לא דאג לקבל אישור בנק לאומי שאין לו כל זכויות בשטרות.

הדרישה שלו שהצ'קים שהוא מסר לשם פרעון השטרות יופקדו בחשבון החברה אצל בנק לאומי, אינה מספקת בנסיבות העניין מבלי שהתלווה לדבר אישור הבנק כי הצ'קים הם לשם פרעון השטרות.

נסיבות העניין, חברה המלווה בשוק האפור, חייבה זהירות כפולה מצידו של הנתבע, היה עליו לעמוד על המשמר ולהבטיח כי תמורת הכספים שהוא מסר לא תהיה אפשרות של תביעה עתידית של מאן דהוא נגד התובע, לקוחו. וכן נשאלת השאלה, אם כספים מזומנים בידיו, למה שהוא ימסור צ'קים עתידיים לשם פירעון השטרות?

סבורני כי התנהגותו כנ"ל של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות עורך דין סביר. עו"ד סביר, בנסיבות העניין, היה מוודא קבלת השטרות כנגד התשלום או לחילופין מקבל אישורים ובטחונות שיש בהם כדי למנוע כל אפשרות תביעה נגד התובע.

משלא עשה כן, הוא הפר את ההסכם שבינו לבין התובע, בדבר ייצוג משפטי במיומנות ובמקצועיות סבירים או ביצע עוולת רשלנות.

הנתבע טען כי התובע לא עדכן אותו בתביעת בנק לאומי נגדו ואילו היה עושה כן לוודאי היה הנתבע יכול לעזור לו, בין בייצוג ובין במסירת פרטים, דבר שהיה בו כדי לגרום לדחיית התביעה נגדו.

עניין מעמדו של בנק לאומי, כתובע על יסוד השטרות, לא הובהר דיו, כך גם טענות ההגנה שהועלו ע"י התובע בהתנגדות שהגיש.

התובע היה מיוצג ע"י עו"ד אחר במסגרת ההתנגדות ויש לצאת מתוך הנחה כי הועלו ע"י התובע כל טענות ההגנה האפשרויות לרבות עניין פרעון השטרות לידי החברה וכן עניין היעדר אחיזה כשורה ע"י הבנק. נטל
הראייה להראות כי התובע לא עשה המוטל עליו על מנת לצמצם את נזקיו או למונעם כליל מוטל איפוא על הנתבע.

התובע לא עמד בנטל כזה, הוא לא הצביע על טענה כלשהי או מעשה אחר שהיה על התובע לטעון או לעשות ולא עשה. מלבד עניין אי עדכון הנתבע בהליכים הננקטים ע"י בנק לאומי.

ייתכן כי אילו עודכן הנתבע בהליכים הננקטים ע"י בנק לאומי, היה יכול לעשות על מנת לצמצם נזקים בין ע"י פנייה לאותו עודד מנדל על מנת שיקיים את התחייבותו בדבר החזר השטרות ובין ע"י פנייה לבנק לאומי ולשכנעם שאין הצדק בהגשת השטרות לביצוע הואיל ותמורתם הופקדה בחשבון החברה אצלם.

באי עדכון הנתבע בהליכים שננקטו ע"י בנק לאומי, נראה לי שיש לייחס לתובע אחריות תורמת לאירוע הנזקים בשיעור של 40%.

סיכומו של דבר, שהינני קובע כי הנתבע הפר הסכם עם התובע, עת ייצגו ופעל בשמו של התובע שלא במיומנות ובמקצועיות הנדרשת מכל עו"ד סביר.

כן הינני קובע כי חלה על התובע אחריות בשיעור של 40%, בכך שלא עדכן את הנתבע בהליכים שננקטו על ידי בנק לאומי.

8. גובה הנזקים:

כאמור, עקב מעשיו של הנתבע נאלץ התובע לשלם לבנק לאומי סך של 20,000 ש”ח, ששולמו בתשלומים החל מחודש 12/96.

הינני מעמיד את מועד התשלום הממוצע ליום 1/7/97.

כן טען התובע כי נגרמו לו הפסד ימי עבודה בסך של 12,000 ש”ח לאור צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן נגדו ולאור עבודתו כימאי. כן הוא טען להוצאות משפטיות בסך של 5,000 ש”ח.

לא הונחה תשתית עובדתית מספקת על מנת לפסוק עבור הפסד ימי עבודה. כן מסופק באם נזק זה הינו צפוי ובר פיצוי.

מאידך, הינני מעמיד ההוצאות המשפטיות הנלוות שנגרמו לתובע בגין מעשיו של הנתבע ע"ס 3,000 ש”ח נכון למועד התשלום הממוצע הנ"ל.

לפיכך, סה"כ נזקיו של התובע הינם 23,000 ש”ח נכון ליום 1/7/97. מהסכום הנ"ל יש לנכות 40% עבור אחריות התובע לנזקיו או בגין אי הקטנת נזקיו, כך שהסכום שעל הנתבע לפצות את התובע בגין עילת התביעה הוא בסך של 13,800 ש”ח נכון ליום 1/7/97.

9. הודעת צד ג':

אינני מוצא כל ממש בהודעת צד שלישי נגד גב' קטלן פנינה. אינני יכול לקבל את הטענה כי הנתבע, עת שילם כספים מבלי לקבל את השטרות, פעל עפ"י הוראותיה של צד שלישי מס' 1.

אף אם הדבר היה כך, היה מחובת הנתבע לא להישמע לה.

לפיכך, דין התביעה נגד צד ג' מס' 1 - קטלן פנינה - להידחות.

מנגד, צד ג' מס' 2, עודד מנדל - מנהל החברה, לא הגיש כתב הגנה וכן לא הביא ראיות מטעמו.

עפ"י העדויות והמסמכים שהובאו עולה כי הוא קיבל כספים תמורת השטרות לידיו והוא הפר התחייבותו להמציא את השטרות מאוחר יותר לידי הנתבע. במעשיו הנ"ל הוא הגורם הישיר לנזקים. כן עולה כי הוא, בכל מקרה התעשר שלא כדין, בכך שקיבל כספים לידיו מבלי שהיה זכאי להם, כך שיש לקבל מלוא הודעת צד שלישי נגדו.

10. סוף דבר:

הינני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 13,800 ש”ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1/7/97 ועד ליום התשלום בפועל.

כן הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש”ח + מע"מ נכון להיום.


הודעת צד שלישי נגד צד שלישי מס' 1 - פנינה קטלן - נדחית ללא צו להוצאות.

הודעת צד שלישי נגד צד שלישי מס' 2 - עודד מנדל - מתקבלת במלואה - הינני מחייבו לשלם לנתבע כל סכום בו חוייב הנתבע לשלם לתובע ובנוסף הוצאות ביהמ"ש (אגרת ביהמ"ש ששולמה במסגרת הודעת צד שלישי) וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש”ח + מע"מ נכון להיום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות שטר

  2. התיישנות שטרות

  3. הגדרת שטר חליפין

  4. בקשה להזמנת שטר

  5. בקשה לעיון בשטר

  6. בקשה לתיקון שטר

  7. אי כדאיות כלכלית

  8. ביטול חתימה על שטר

  9. התיישנות שטר מטען

  10. התיישנות בדיני שטרות

  11. סעיף 28 לפקודת השטרות

  12. חובת תום הלב דיני שטרות

  13. מימוש שטר ביטחון בגין נזק לדירה בשכירות

  14. תביעה שטרית למימוש שטר עליו חתם הנתבע כערב להתחייבויות בתו

  15. יתרת חוב קודם מהווה תמורה בת ערך - סעיף 26 (א) (2) בפקודת השטרות

  16. טענה כי החתימות המופיעות על השטר אינן מאומתות על ידי עו"ד / רו"ח

  17. טענה כי לא נשלחה הודעת חילול ולפיכך, מופטר הנתבע מהחיוב נשוא השטר

  18. כנספח לחוזה נחתם גם שטר בטחון אשר נועד ככל הנראה להבטיח את פירעון החובות

  19. עפ"י סעיף 19 לפקודת השטרות למחזיק בשטר יש רשות לכאורה להשלים את הפרט החסר בשטר

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון