התיישנות שיק שחולל


1. שיק שמועד פרעונו 15.10.92 הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ ביום 07.01.93 האזהרה נמסרה למבקשת רק ביום 19.12.02 (?!)

האם יש לקבל טענת התיישנות/שהוי בנסיבות אלה?

זו השאלה אליה נדרש ביהמ"ש בבקשה המונחת בפניו.

2. המבקשת משכה שיק לפקודת המשיבה ע"ס 90,000 ש”ח , שמועד פרעונו 15.10.92. המשיבה האוחזת בשיק הגישה את השיק לביצוע ביום 7.1.93 בלשכת הוצל"פ אשקלון. ועד סוף שנת 2002 לא ביקשה כל פעולה בתיק זה, לרבות אי מסירת האזהרה למבקשת. סמוך למועד העברת תיק ההוצל"פ מאשקלון להרצליה, בוצעה מסירת האזהרה לראשונה למבקשת ביום 19.12.02 (?!), כעשר שנים לאחר מועד הפרעון וכתשע שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ. עוד נטען עובדתית ועובדה זו לא נסתרה, כי במשך כל אותם שנים נוהלו מספר הליכים משפטיים בין הצדדים ולא היה כל קושי טכני לבצע את מסירת האזהרה.

3. יובהר, כי באי כח הצדדים לא צרפו תצהירים לטיעוניהם, ועיקר טענותיהם מתייחסות לפן המשפטי ולא העובדתי. אין מחלוקת בין הצדדים כי במשך תקופה ארוכה, אותה תקופה שבין פתיחת תיק ההוצל"פ למסירת האזהרה, נוהלו ביניהם מספר הליכים משפטיים, הן בתביעה שהגישה המבקשת בשנת 1992, הן בתביעה שהגישה המשיבה בשנת 1993, והן בהליכי בוררות אינטנסיביים בפני הבורר כב' הש' (בדימוס) א. וינוגרד שנוהלו בין השנים 1996 ל- 1999.

4. המבקשת תולה בקשתה בשני אדנים, האחד- תקנות הוצל"פ, השני- טענת התיישנות/שהוי.

תקנה 105 (א) לתקנות הוצל"פ קובעת:

"בתכוף לאחר הגשת הבקשה לביצועו של השטר, ימציא המוציא לפועל לחייב אזהרה לפי סעיף 7 לחוק, ערוכה לפי טופס 5 בתוספת, לאזהרה יצורפו העתקי צילומי השטר ומבקשת הביצוע"...

(הדגשה שלי א.מ.ג.)

לטענת ב"כ המבקשת, דרישת מתקין התקנות כי מיד לאחר הגשת הביצוע ובתכוף לכך תבוצע מסירת האזהרה. אם הדבר לא בוצע, אין לאכוף שטר שחלף זמן רב עד מועד מסירת האזהרה לחייב, שכן לטענת המבקשת במועד שחלף גילה הזוכה דעתו כי הוא מוותר על ביצועו.

בנוסף –


תקנה 125 לתקנות הוצל"פ, קובעת כי אם עברו שנתיים מיום שנעשתה פעולה בהוצל"פ ולא ביקש הזוכה פעולה נוספת, רשאי רה"ל להורות על גניזת התיק.

באשר לטענת התיישנות – טוענת המבקשת כי פקודת השטרות בסעיף 96 (א) שבה מורה כי אין להיזקק
לתובענה כנגד מי שהוא צד לשטר לאחר חלוף שבע שנים. לשיטת המבקשת, אין לעצור את מנין הימים עם הגשת השטר לביצוע בלבד, אלא יש לעצור את מרוץ ההתיישנות עם מסירת האזהרה.

5. לא מצאתי מקום לדון בטענות אלה, שכן סבורני שכל אחת ואחת מהן תשמש בהמשך כעילה ונימוק לקבלת טענת השיהוי. טענת השהוי מסתמכת בין היתר על אינטרס הציבור בפירוש תקנת הוצל"פ וטענת התיישנות בביצוע שטר, על תום הלב של הזוכה באי מסירת האזהרה תכוף להגשת הביצוע וכן הלאה. כל טענה שהועלתה ע"י המבקשת כאמור לעיל, כשלעצמה איננה מצדיקה לטעמי דחיית התובענה על הסף, כפי שאפרט להלן:

באשר להתיישנות – לא יכולה להיות מחלוקת כי מנין הימים הוא מיום שקמה עילת התביעה, ועילה זו קמה לאוחזת מיום שחולל השיק, מיום פרעון השיק. המועד שמפסיק את "מרוץ ההתיישנות" הוא מועד הגשת השיק לביצוע שכמוהו כמועד הגשת תביעה, וזה אכן נעשה כשנה לאחר מועד הפרעון.

באשר לתקנות הוצל"פ- לא נטען כי תיק הוצל"פ נגנז ו/או בוער ע"י הוצל"פ, ולא נטען כי הוגשה התראה כזו ע"י רה"ל. כל בקשה בענין זה היתה צריכה להיות מופנית לרה"ל ולא לבימ"ש.

6. הטענה הרלבנטית אם כן לנסיבות הבקשה דנן, היא כפי שנטען טענת השיהוי. סעיף 27 סייפא לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן:

"...אין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי"...

"...דיני השיהוי אינם באים במקום הוראות התיישנות סטטוטוריים, אלא הם מתקיימים לצד הוראות אלה. תקופת ההתיישנות החוקית מהווה "גבול עליון" לחסימת זכות התביעה ואילו השיהוי יכול שיחול בין תקופת ההתיישנות"...

(ע"א 425/90 מזארוב נ' מזארוב דינים עליון ל"ב 517).

7. בענייננו, לא נטען לשיהוי בתוך תקופת ההתיישנות, שכן כאמור בקשת הביצוע הוגשה ללא שיהוי ומיד כשנה לאחר מועד הפרעון. בענייננו נטען לשיהוי שבין הגשת הביצוע (שכמוה כהגשת התביעה) לבין מסירת האזהרה (שכמוה כמסירת כתב התביעה).


8. מספר תנאים על המבקשת להוכיח בטענתה לשיהוי וראה לענין זה דברי ביהמ"ש מפי כב' הש' פרוקצ'יה בע.א. 6805/99 תלמוד תורה כללי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה י"ם, תק-עליון 2003 (2) 2853 כדלקמן:

"לצורך טענת השיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע"...

ובהמשך (סעיף 15 לפסה"ד), באשר לשקול דעתו של ביהמ"ש בהפעילו את כלי השיהוי כמונע הגשת תביעה נאמר ע"י ביהמ"ש:

ככלל ניתן לומר: השיהוי האזרחי הנטען במסגרת תקופת התיישנות הוא אמצעי שיש לעשות בו שימוש בנסיבות חריגות בלבד. הוא עומד לא אחת בניגוד לציפיה הלגיטימית של התובע לפעול למימוש זכויותיו במסגרת תקופת ההתיישנות הסטטוטורית: הוא מחמיר את ההתערבות בזכות היסוד של הפרט לגישה חופשית לערכאות המשפט: הוא עשוי לפגוע ביכולת לממש זכות לסעד בתביעות שנועדו לתת תרופה על פגיעה בזכויות, ובתוכן פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות.

לעומת זאת, השימוש באמצעי זה עשוי להיות מוצדק בנסיבות בהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור, ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין. לפיכך, תביעה לא תיחסם בשל טענת שיהוי כאמור אלא מקום שהתנאים המוקדמים לכך נתמלאו, ומקום ששיקול הדעת השיפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין הצדדים והשגת תכליות שבאינטרס ציבורי. (40-41 4TH.P ‘Periods ( Mc Gee, Limitation במסגרת שיקול הדעת כאמור, ייבחנו שיקולים שונים ומורכבים שיסודם במערכת היחסים בין הצדדים ומאזן האינטרסים והנזקים היחסי שביניהם, אופי הזכות הנתבעת ומעמדה במידרג זכויות האדם, ושיקולים של אינטרס ציבורי ברבדים ובגוונים שונים. הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות הענין.


(הדגשה שלי א.מ.ג).

9. ומן הכלל אל הפרט-

בענייננו כאמור נוהלו הליכים משפטיים מרובים בין בעלי הדין, לא היתה כל מניעה להביא לידיעת המבקשת כי עומד ותלוי נגדה תיק הוצל"פ על סך של 90,000 ש”ח קרן (היום בקירוב מעל 300,000 ש”ח). בין הצדדים נדונה בוררות בסכסוך עיסקי, אשר בין היתר הסתיימה בניסוח הסכם שלשונו: "לחיסול מלא ומוחלט של כל הסכסוכים, הטענות והדרישות ההדדיות"...

אינני נכנסת לשאלה האם כלל שטר הבוררות את החוב נשוא השיק אם לאו, ואולם גם אם לא, האם לא היה ראוי להחריג מחלוקת זו ולציין במפורש למעט החוב התלוי ועומד בהוצל"פ? סבורני ששתיקת הזוכה כל אותה תקופה בה נוהלו הליכים משפטיים הנוגעים לסכסוכים הכספיים בין הצדדים, והעלמת העובדה כי השיק נשוא הדיון הוגש לביצוע, יש בו משום הצבעה על כוונת הזוכה לוותר על גביית שיק זה. יש בכך אף להצביע על חוסר תום לבה של הזוכה, האם נמנעה מלבצע מסירת אזהרה כדי לא להכשיל את המו"מ להסדר? כך או כך, כל אותם שנים בה ישבה המשיבה "בשב ואל תעשה", גרמה היא נזק למבקש, כפי שאפרט להלן.

10. יש לזכור, כי בקשה לביצוע שטר המוגשת ללשכת ההוצל"פ כמוה אכן כפס"ד על תנאי, כל עוד לא מוגשת התנגדות. ואולם עד שלא נמסרת האזהרה "התנאי" ממשיך להיות תלוי ועומד, אין לדעת אם הגשת השיק הפכה לפס"ד שניתן להפעילו ולממשו או שמא הגשת השיק תהפוך ברבות הימים לכתב תביעה (עם קבלת ההתנגדות), שאלה זו תבחן רק לאחר חלוף מועד הגשת ההתנגדות ולאחר ביצוע מסירת אזהרה כדין.

בענין זה אציין כי לו היתה המשיבה פועלת בהליכים "בטרם מסירת האזהרה", או אז היתה ידיעה למבקשת על תיק הוצל"פ, הגם שלא נמסרה לה אזהרה רשמית. במצב דברים זה, ייתכן והייתי משנה דעתי באשר לטענת השיהוי, ואולם שאלה זו צריך להשאיר "בצריך עיון", שכן הצדדים לא טענו בפניי כי הליכים כאלה קויימו, נהפוך הוא, בתיק הוצל"פ לא ביצעה כל פעולה במשך 9 שנים מיום פתיחת התיק ועד מסירת האזהרה.

11. זאת ועוד, בניגוד לכתב תביעה רגיל, יש לזכור כי תובע המגיש כתב תביעה לקראת סוף תקופת ההתיישנות, הפגיעה היא בראש וראשונה בתובע, אשר נטל הבאת הראיה עליו בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. על הטוען לשיהוי, לשכנע ביהמ"ש שכנוע לא קל כי אכן שונה מצבו לרעה תוך הסתמכות על ויתור התביעה.

לא כך בענייננו- שעה שעסקינן בתובענה שטרית, והנטל ברוב המקרים על המתגונן כנגד בקשת הביצוע להוכיח טענות הגנתו, מאחר והאוחז בשיק נהנה בד"כ מחזקת התמורה ותום הלב. כל שיהוי במקרה זה של מסירת האזהרה, פוגע פגיעה בלתי הפיכה במושך השיק. במקרה דנן, ידעה המבקשת כי המשיבה הגישה את השיק לביצוע 10 שנים לאחר מועד הפרעון. במקרה כזה, ייתכן שלא נשמרו בידיה מסמכי הנהח"ש הקשורים לאותה תקופה, ו/או ייתכן כי עדים שיכלו לסייע בידה נעלמו עקבותיהם.

הדעת לא סובלת כי מושך שיק יצטרך כל חייו או למצער לתקופה ארוכה אחרת, לשמור את כל ראיותיו ביחס לכל שיק שבוטל או שחזר מבלי שנפרע.

אם השיקולים שינחו את ביהמ"ש הם שיקולי צדק ואינטרס הציבור, הרי אינטרס מובהק הוא של לשכת הוצל"פ, כי לא יעמדו תיקים תלויים ועומדים ללא מעש במשך 10 שנים, ולפיכך אף התקין מתקין התקנות את תקנה 125 לתקנת הוצל"פ, המאפשרת גניזה ובעור תיקים ללא מעש.

בנוסף, אינטרס מובהק הוא של ציבור המתדיינים לקבל את מסירת האזהרה ו/או מסירת כתב התביעה לידיהם, סמוך להגשתו הן לצורך ניהול התביעה ביתר יעילות ועל מנת שלא "תיעלמנה" ראיות, והן של ביהמ"ש עצמו שדרכו ומטרתו לדון בתביעות בנות זמננו ולא תביעות שעברה חלפה לגביהן תקופת ההתיישנות.

12. באי מסירת האזהרה במועד לחייב, יש יתרון בולט לזוכה היודעת כי השיק הוגש לביצוע ועליה להתכונן לראיות, על פני החייבת שסבורה כל אותה תקופה כי חלה "התיישנות" ואין סיכוי כי אוחז השיק ייפרע ממנה אי פעם.

אין כל הגיון למנות את מנין ההתיישנות מיום הפרעון ועד הגשת הביצוע, שעה שמסירת האזהרה משתהה 9 שנים. מסירת האזהרה היא חלק אינטגרלי מהגשת הביצוע בלשכת ההוצל"פ, ולא בכדי התקין מתקין התקנות והורה בסעיף 105 (א) לבצע את המסירה "בתכוף". אמנם המחוקק לא קבע מה פירוש המילה "תכוף", ואולם זהו תפקידו של ביהמ"ש לצקת תוכן במונח "תכוף" תוך כדי הפעלת שקול דעת בכל מקרה
ומקרה לפי נסיבותיו.

מחד – אין ליתן "פרס" לחייב חמקמק , אשר משנה מענו חדשות לבקרים על מנת להתחמק מנושיו, חייב כזה אם יקבל את מסירת האזהרה לאחר שנים של מאמץ לאתרו, ספק בעיניי אם יטען לשיהוי ועוד ספק גדול יותר בעיניי אם ביהמ"ש היה מקבל טענה זו.

לא כך באשר למבקשת. החייבת לא שינתה מענה, לא היה קל יותר מלאתרה, שכן ניהלה בכל אותה תקופה הליכים משפטיים מקבילים עם המשיבה, והצדדים נפגשו מן הסתם לא אחת בכל אותה תקופה.

13. אינני מקבלת את טענת ב"כ המשיבה, כי תפקיד ההמצאה הינו של המוציא לפועל בלבד, ולפיכך אין לטעון שיהוי כלפי המשיבה. אכן תקנות הוצל"פ (תקנה 105) מורה כי המוציא לפועל ימציא לחייב אזהרה. ואולם הזוכה הוא "אדון ההליכים" בתיק ההוצל"פ, הוא היוזם הליכים, הוא מבטלם, הוא מבקש את פתיחת התיק או סגירתו. על הזוכה , היא המשיבה בפניי, היה להתריע בפני המוציא לפועל כי מסירת האזהרה לא בוצעה. נוח היה לה למשיבה, שלא לפעול למסירת האזהרה, כל עוד מתנהלים הליכי בוררות בינה לבין המבקשת בהליך אחר. (במאמר מוסגר, היה מקום לבדוק מדוע תיק הוצל"פ לא נגנז כל אותה תקופה).

14. לאור האמור לעיל, סבורני שהמבקשת הטיבה לשכנע כי המשיבה גילתה דעתה באשר לויתור גביית השיק (המשיבה לא הזכירה בכל ההליכים האחרים את השיק נשוא הבקשה או לכל הפחות לא נטען כך ע"י המשיבה בסיכומי טענותיה).

המבקשת הרימה את הנטל לשכנע כי שינתה מצבה לרעה בכל הקשור להבאת ראיות לאחר שחלפו 10 שנים מיום הפרעון ומצבה אף רע שבעתיים, שעה שחובת הראיה רובצת לפתחה.

עוד הרימה המבקשת את הנטל לשכנעני, כי אכן המשיבה פעלה בחוסר תום לב ומתוך מגמה להסתיר את עובדת היותו של השיק מוגש לתיק הוצל"פ, כפי הנראה עד לאחר סיום ההליכים האחרים שנוהלו בין הצדדים.

15. משכך, ובאופן חריג סבורני שיש לקבל את טענת השיהוי. שיק המוגש לביצוע בלשכת הוצל"פ, כאמור כמוהו כפס"ד על תנאי ועל מנת שיתברר תנאי זה ביעילות ובתום לב, יש להמציא אזהרה לחייב תכוף להגשת הביצוע (כמיצוות תקנה 105 (א) לתקנת הוצל"פ), ככל האפשר. מקום שניתן לבצע מסירת אזהרה ללא קושי, ומסירת אזהרה זו מתעכבת, מצביע הדבר על חוסר תום לבו של מבקש הביצוע.

וכדברי כב' הש' הנשיא ברק באותו פס"ד, ע.א 6805/99 , בסעיף 1:

"...כל כח יש להפעיל בתום לב....על כן, גם את כח התביעה יש להפעיל בתום לב, שאם לא כן ענין לנו בשמוש לרעה בזכות"....

משכך, אני מקבלת את הבקשה ודוחה את התובענה באופן שאני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ, וביטול כל ההליכים בו כנגד המבקשת.

המשיבה תשא בהוצאות המבקשת בסך 3,500 ש”ח + מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות שיק

  2. טענת שיק גנוב

  3. ביטול שיק שנגנב

  4. ביטול עסקה בשיק

  5. ביטול שיק שהוסב

  6. התיישנות בשיקים

  7. אי פרעון שיק דחוי

  8. השלמת פרטים בשיק

  9. התיישנות שיק שחזר

  10. התיישנות שיק שחולל

  11. ביטול שיקים שכר דירה

  12. חובת הבנק לפרוע שיק

  13. ביטול שיק דחוי שהופקד

  14. ביטול שיק דחוי בהסכמה

  15. התיישנות גביית שיקים

  16. התיישנות שיקים חוזרים

  17. ביטול עסקת ניכיון שיקים

  18. ביטול מניין שיקים שסורבו

  19. ביטול שיק אי השלמת עבודות

  20. הנטל להוכיח כי השיקים נגנבו

  21. שיקים שנמסרו בין שני צדדים קרובים לעסקה

  22. טענת ההגנה היחידה של הנתבע היא כי חתם על השיקים תחת אילוץ וכפייה

  23. שיק בטחון שאם יוטלו קנסות ו/או דוחות בתקופה בין מכירת הרכב עד העברת הבעלות

  24. תביעה בגין סירוב הבנק לפרוע במזומן שיק המשוך מחשבון לקוחו של הבנק ואשר הוסב

  25. החזרת שיק שנמשך מהבנק בסכום של 4,600 ש"ח ובגינו חוייב החשבון בסך של 46,000 ש"ח

  26. התובע טוען כי בגין העבודות שהזמין הנתבע מסר לו הנתבע שיקים וחלק מאותם שיקים לא נפרע

  27. הנתבעת טענה כי לא חתמה על השיקים, לא כתבה ולא מסרה אותם וכי מדובר בשיקים גנובים ומזויפים

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון