התיישנות שיקים חוזרים

השופט ד"ר קובי ורדי:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כבוד השופט אטיאס אריה) מיום 15/12/05 בת.א. 122284/01, בו נדחתה תביעתו הכספית של המערער כנגד המשיבים בתיק דנן.

1. הרקע העובדתי וטענות הצדדים

המערער והמשיב 2 היו שותפים (להלן: "השותפים") במועדים הרלוונטיים בעסק לצילום (להלן: "העסק"). ביום 29/4/91 פתחו השותפים בסניף 071 באשדוד של המשיב 1, חשבון עסקי שמספרו 10353/60 (להלן: "החשבון").

אין מחלוקת שעל פי תנאי החשבון רשאים שני השותפים לפעול רק יחד בחשבון ונדרשה חתימה של שני השותפים לפעילות בחשבון.

אין גם מחלוקת שהמערער שהה בחו"ל בטיול באוסטרליה מתאריך 1/1/97 ועד לתאריך 6/2/97 ובהעדרו המשיך המשיב 2 לנהל את העסק ומשך, בחתימתו בלבד, שיקים אשר חלקם כובדו ע"י המשיב 1 וחלקם הוחזרו בשל העדר כיסוי מספיק.

שני שיקים מתוך השיקים האלה (בסך כולל של 1,250 ₪), סורבו ע"י המשיב 1 עקב העדר כיסוי מספיק, היו בחתימת המשיב 2 בלבד ושמונה שיקים נוספים סורבו עקב היעדר כיסוי מספיק היו בחתימת שני השותפים. בשל אי כיבוד השיקים הנ"ל, הוגבל החשבון, ביום 30/1/97.

ב-31/1/97 שבר המשיב 1 תכנית חסכון של השותפים בסך 12,223 ₪ והעביר את הכספים לחשבון לכיסוי יתרת החובה.

המערער טען בתביעתו בבימ"ש קמא כי פעולות אלה הביאו לקריסת העסק.

לטענתו, המשיב 1 התרשל בניהול החשבון והפר את חובת הזהירות כלפיו, בכך שאיפשר למשיב 2 לפעול לבד בחשבון וגרם לו לנזקים.

המערער טען בתביעתו שהמשיב 1 חייב את החשבון, ביצע העברות ותשלומים וכיבד המחאות בחתימה אחת של המשיב 2 וזאת בניגוד למוסכם ותנאי פתיחת החשבון וללא ידיעת ו/או הסכמת המערער.

לטענתו, מחדליו ומעשיו הנ"ל של המשיב 1 וכן הפעולה של מימוש תוכנית החסכון וקיזוזה בחשבון, שנעשתה שלא כדין, גרמו להתמוטטות העסק, שהיה עסק רווחי ומשגשג עד אז, ולהגבלת החשבון.

לטענת המשיבים בבית משפט קמא, המערער מנוע ומושתק מלהעלות את הטענות כלפיהם לגבי פעולות שבוצעו בחשבון בחתימה אחת, בשל פעולות דומות שהוא עצמו נקט בעבר, כשביצע פעולות בחשבון וחתם על שיקים בחתימה אחת, כשהוא גם ידע על פעולות דומות שביצע המשיב 2. מדובר בשינוי ההסכמה מכללא בהתנהגות, בידיעת והסכמת השותפים, מה גם שהשיקים שכובדו בחתימה אחת נעשו במהלך העסקים הרגיל ולטובת העסק.


לטענת המשיבים, המערער והמשיב 2 נהגו להסתפק בחתימה אחת בפעולות בחשבון, בין היתר בזמן שאחד מהם נמצא בחו"ל. מדובר בתביעה חסרת תום לב של המערער הנתלה בענין טכני זה, למרות שהדבר היה בידיעתו ומוסכם עליו.

לטענת המשיבים, הנזקים הנטענים לא הוכחו ובכל מקרה הם נזקי השותפות ולא נזקים אישיים של המערער, כשהעסק, שלא היה עסק משגשג ומצליח, נסגר בשל חילוקי דיעות בין השותפים, שכל אחד מהם המשיך לעסוק בצילום בנפרד.

2. פסק-דינו של בית משפט קמא

בית המשפט קמא דחה את תביעת המערער בקבעו שהיה עליו לתבוע מחצית מהסכום הנתבע בלבד (הסכום הנתבע עמד על 296,135 ₪) שכן מדובר בתביעה של שני שותפים בחלקים שווים.


ביהמ"ש קבע שאין ערך לחוות הדעת שצורפה ע"י המערער שהתבססה על נתונים שסיפק המערער ומהווה חישוב אריתמטי גרידא.

כן התברר שתצהיר המערער לא נחתם על ידו, אך מכיוון שהדבר התגלה רק בסיום חקירתו הנגדית של המערער, הראיה מטעמו היא למעשה עדותו בבית המשפט וחקירותיו (שהיו על תצהיר זה).

בית המשפט קיבל את טענת ההתיישנות לגבי פעולות שנעשו ב-1994.

בית המשפט קמא, קבע שהעסק שנמסר לניהול המשיב 2, עקב נסיעת המערער לחו"ל עמד בפני קשיי נזילות והיה רחוק מלהיות משגשג, כאשר שני שיקים חוללו עוד בחודש 12/96 ערב נסיעת המערער לחו"ל.

כן קבע בימ"ש קמא כי החשבון היה ביתרת חובה של כ-17,000 ₪ (19,000 ₪ לפי גירסת המערער עצמו). המערער אישר כי לפני נסיעתו לחו"ל חתם על שיקים רבים נוספים על אלה שנכללו בהודעה על הגבלת החשבון. מדפי החשבון של ינואר - פברואר 1997 עולה כי נמשכו למעלה מ- 40 שיקים נוספים מעבר לאלה שנמשכו בחתימה אחת של המשיב 2. המערער אישר כי למעלה מ-19 שיקים מתוך שיקים אלה חוללו. העסק עבר כ-3 חודשים לפני הנסיעה של המערער לחו"ל לחנות אחרת ו"גולגל במינוס".

כן הוכח בבימ"ש קמא שכבר בעבר ב-12/95, בעת ששהה המשיב 2 בחו"ל, משך המערער שיק בחתימתו בלבד ומסר אותו לספק של השותפות וכן עשה פעולות בחשבון בחתימתו בלבד בדלפק הבנק, כך המערער ציין שיכול להיות שהיו עוד פעולות דלפק עליהן חתם לבדו ואישר שלא ניתן לקיים את הפעילות השוטפת בעסק במשך למעלה מחודש מבלי למשוך שיקים, והדבר מצביע על דרך ניהול העסק ע"י השותפות.

בית משפט קמא קבע כי לא הוכח כי המשיב 2 ניהל את העסק שלא ביושר, שלא למטרות השותפות ובחריגה מהדרך בה נהגו הצדדים בעבר, כשהמשיב 2 היה צריך לשלם לספקים, החשבון היה ביתרת חובה, לא הוכח שנכנסו כספים לקופת השותפות ובוודאי לא בסדר גודל כזה שהיה מונע את ההגבלה של החשבון.

המערער לא השאיר למשיב שיקים חתומים בלנקו כדי לאפשר לו לבצע את התשלומים, כשהוא עצמו חתם על שיקים שהיו מוצגים לפרעון בתקופה הנדונה, כך שהחשבון היה מוגבל ממילא, שכן די היה בשני שיקים מתוך סדרת השיקים שנתן המערער עצמו כדי להביא להגבלה. השיקים היו מוחזרים מסיבת אכ"מ גם אם הם נחתמו בחתימה אחת, עקב העדר הכיסוי בחשבון באותה עת.

ביהמ"ש קמא קיבל את גירסת המשיבים שהתשלומים נעשו להתחייבויות השוטפות של העסק, לרשויות, לספקים, במהלך העסקים הרגיל, ע"י שותף סביר (המשיב 2) שלא הפר חובות יושר ואמון ושאין קשר סיבתי בין הגבלת החשבון לקריסת העסק ולנזקים להם טען המערער, כשהמערער פתח באמצע 1997 עסק חדש.

ביהמ"ש קמא קבע שכפי שעולה מן הדיון, התנהגותו של המערער בכל הפרשה, נגועה למצער בחוסר תום לב, בחוסר עקביות ואף יוצרת מניעות תוך פירוט פעולות רבות של המערער המעידות על חוסר תום לב (כשאלו רק דוגמאות מתוך רשימה לא סגורה). ביהמ"ש התרשם כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב תוך נסיון חוזר ונשנה של המערער במהלך הדיונים להעלות טענות חדשות כנגד המשיב 2, בלא שזכרם בא בכתבי הטענות ובלא לתמכן בראיות.

לכן, דחה בית המשפט קמא את התביעה בחייבו את המערער לשלם לכ"א מהמשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

3. הערעור

בכתב הערעור צמצם המערער את תביעתו למחצית הסכום שנתבע בבית משפט קמא, שכן מדובר בשותפים בחלקים
שווים. כן הודיע שאינו מערער על החלק של התביעה שנדחתה מחמת התיישנות ועל הקיזוז שנעשה באמצעות שבירת תכנית החסכון.

הערעור הינו על "טעויות של בית משפט קמא בהערכת עדויות הצדדים והתעלמות מראיות התביעה" וכן "טעויות בקביעת ממצאים שבעובדה ובהערכת עדים שגויה".


עיקר טענות הערעור הינן, לגבי הקביעות שהעסק קרס ללא קשר להתרשלות המשיבים ועל כך שבית המשפט היה צריך לקבוע שהמשיב 1 אחראי בהפרת חובת הזהירות וחובותיו עפ"י הסכם ניהול החשבון לכיבוד שיקים בשתי חתימות בלבד. כן מבוקש לחייב את המשיב 2 באחריות לניהול רשלני, לפחות של העסק שהפקיד בידיו המערער ולנזקים שנגרמו עקב כך, כשהעסק לא נוהל ביושר ושלא למטרות השותפות, אלא תוך העלמת הכנסות ע"י המשיב 2 וגרימת נזקים למערער עקב רשלנות זו של המשיבים.

כן נטען לגבי פסילת התצהיר של המערער ושהמערער הוכשל בניהול התביעה בבית משפט קמא ע"י בא כוחו הקודם.

המשיבים, בעיקרי הטיעון, חזרו על טענותיהם בבית משפט קמא, תוך הסתמכות על פסיקתו של בית המשפט שהינה פסיקה עובדתית תוך קביעת ממצאים עובדתיים רבים וקביעת מהימנות לגבי חוסר תום הלב של המערער.

המשיבים טענו לכך שהחשבון הוגבל עקב מצב העסק ויתרת החובה ושהחשבון היה מוגבל גם ללא קשר לחתימת שני שיקים בחתימה אחת של המשיב 2 וזאת בשל יתרת החובה ועשרת השיקים שפוזרו.

משהוכח שהמערער והמשיב 2 נהגו במשך שנים לבצע פעולות באמצעות חתימה אחת תוך הסכמה מכללא להתנהגות זו נוצרים מניעות והשתק, כשלא נגרם כל נזק למערער והפעולות בוצעו ע"י המשיב 2 לטובת העסק.

4. מהלך הדיון בערעור

במהלך הדיון בערעור, לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ המערער הצענו למערער לחזור בו מן הערעור, ברם המערער עמד על מתן פסק-דין.

בנסיבות אלו, לא מצאנו גם צורך לבקש את תשובת המשיבים בדיון בערעור.

5. הכרעה

כפי שמוצהר בריש גלי בעיקרי הטיעון של המערער, המערער בערעורו מנסה לתקוף קביעות עובדתיות מפורטות וחד-משמעיות של בית משפט קמא שבחן באופן פרטני את הראיות, שמע והתרשם מן העדים והתייחס לפעולות הספציפיות שבוצעו בחשבון (ברמה של שיקים פרטניים בחשבון שנבחנו אחד לאחד).

הערעור מנסה לתקוף גם קביעות של מהימנות, לאחר שבית משפט קמא קבע שמדובר במערער חסר תום לב שהגיש את התביעה והתנהג בחוסר תום לב.

כידוע, בית משפט של הערעור, לא יתערב ככלל, בממצא עובדתי וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, להוציא מקרים מיוחדים וחריגים בהם נראה כי ממצאים אלה אינם מעוגנים בחומר הראיות או כאשר הגירסה העובדתית אותה אימץ בית משפט קמא אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של הגיון ושכל ישר או משמתגלה פגם היורד לשורשו של ענין (ע"א 9163/04 אילן גרטלר נ' מנחם מנדל רובינשטיין (לא פורסם) 18/4/07, ע"א 5782/05 אבישי יעקב נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), 7/12/06).

המקרה דנן, אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה ואינו מצדיק מסקנה אחרת.

מדובר בפסק דין מפורט ומנומק של בית משפט קמא שניתח אחת לאחת ופירוט רב את הטענות של המערער ודחה אותן, כשלא נפלה כל שגגה בפסק דינו.

אין מקום לחזור על כל נימוקיו לקביעותיו של בית משפט קמא שאני מאמצן ולכן אדגיש רק מספר נקודות מהותיות.

כך, בין היתר, קבע בית המשפט קמא שהמערער עצמו חתם ב-26/12/95 על שיק בחתימה אחת (נ/3) בזמן שהמשיב 2 היה בחו"ל והוא נשאר לנהל את העסק, תוך דחיית טענתו של המערער (שאינה הגיונית) שהספק היה אמור להמתין לחתימה הנוספת של השותף שיחזור מחו"ל (עמוד 22 לפרוטוקול מיום 5/6/05).

ואכן, מהתנהגות הצדדים במשך השנים עולה שמדובר היה בהסכמה מכללא בהתנהגות וידיעה של שני השותפים, שבמשך שנים פעלו באופן שבנסיבות מסויימות, כמו שהות של אחד השותפים בחו"ל, לחתום לעיתים על שיקים לספקים בחתימה אחת ולא התכחשו לפעולות אלו, כשהמשיב 1 אישר זאת.

לכן, קמה מניעות ונוצר השתק של המערער, לטעון כנגד התנהגות והסכמה זו וטענותיו מהווים אכן, כפי שבית משפט
קמא קבע, התנהגות חסרת תום לב, בנסיון לייחס את הפסדי השותפות למשיב 1, שגם אם חדל במחדל או התרשל בכך שכיבד שיקים בחתימה אחת (ובלא לקבוע זאת), לא זו היתה הסיבה לאי כיבודם של השיקים, להגבלת החשבון ולנזקים, שאף לא הוכחו וכנ"ל לגבי המשיב 2 שהוכח שפעל לטובת העסק בזמן שהמערער שהה בטיול באוסטרליה.

כן קבע בית המשפט קמא שהשיקים שמשך המשיב 2 בהעדרו של המערער, כשהיה בחו"ל, פרט להמחאה אחת, הוצאו לצרכי העסק המשותף ושהפעולות נעשו לצרכי העסק, תוך בחינה פרטנית של הוצאות אלו, קביעה עובדתית איתנה.

לאור זאת, נשאל המערער מה טרוניותיו כלפי המשיב 2 ואז טען שמדובר בכספים שעשה המשיב 1 בקופה במהלך התקופה ששהה בחו"ל אך לא הפקידם בחשבון (עמוד 25 לפרוטוקול), טענה שלא נטענה בכתב התביעה (טענה שמעלה גם היום ב"כ המערער בטיעוניו בפנינו בערעור), ואין לה גם כל ביסוס.

מכל מקום, בית משפט קמא, פירט באריכות את היעדר הקשר הסיבתי לנזק והעובדה שהחשבון היה ביתרת חובה של כ- 17,000 - 19,000 ₪ ערב נסיעתו של המערער לחו"ל, שהיה מוגבל בכל מקרה גם בלא קשר לשני השיקים שלא נחתמו ע"י המערער שהיו חוזרים בכל מקרה גם עקב אכ"מ לאור השיקים הרבים שפוזרו ע"י המערער בחתימתו לפני נסיעתו לחו"ל, 40 שיקים נוספים שנמשכו, 19 שיקים שחוללו.

כן נפסק שמדובר בעסק לא משגשג שהמערער בחוסר תום לב ניסה לתלות את סגירתו בסיבה טכנית זו, למרות שהיה מודע להתנהגותו והתנהגות שותפו במשך שנים גם לגבי חתימה אחת בחשבון.

המערער נסע כאמור לטיול באוסטרליה למספר שבועות, לא השאיר למשיב 2 שיקים חתומים בלנקו כדי להימנע ממצב של חתימה אחת, לא סיכם עם המשיב 2 כללים לניהול העסק בהעדרו ולא הציב בפניו "קווים אדומים" לניהול העסק, כך שעולה שהיה ברור לו שהעסק ימשיך להתנהל ע"י המשיב 2 מול הספקים ולצורך כך יימשכו שיקים מהחשבון.

ברי שהמערער שנהג בעבר באותה צורה כמו המשיב 2 וחתם על שיקים לספקים בחתימה שלו בלבד, כשהמשיב 2 היה בחו"ל ב-95, ידע שהמשיב 2 ינהג כמותו בזמן שהוא בחו"ל.

לכן, טענותיו של המערער בנושא זה מקוממות ומצביעות על חוסר תום לב והוא מושתק ומנוע מלהעלות טענות אלו כנגד המשיבים, מה גם שהוכח שהשיקים שימשו לתשלומים לעסק שהיה עסק לא משגשג, החשבון היה ביתרת חובה ושיקים רבים היו צפויים לחילול עקב כך גם ערב נסיעת המערער לחו"ל.

החשבון אף הוגבל בעבר, דבר שלא מנע בעבר את המשך פעילות העסק, וזאת בלא קשר לחתימת המשיב 2 בחתימה אחת על גבי השיקים.

גם הטענות של המערער כלפי הפגמים הפרוצדורליים באשר לתצהירו, אין בהם ממש, שכן פסק הדין לא התבסס על פסילת התצהיר של המערער ואי התייחסות לטענותיו, שכן העובדה שהתצהיר לא נחתם על ידו, עלתה רק בסיום חקירתו הנגדית לאחר שנחקר על תצהירו והוגשו מסמכים ומוצגים עליהם נחקר באריכות.

מכל מקום, מעת שהמערער אישר כי תצהיר עדותו הראשית לא נחתם על ידו, בצדק קבע בית משפט קמא, כי אין מקום להיזקק ל"עדותו הראשית" הגם שכאמור, חרף זאת, בחן בית משפט קמא אחת לאחת את טענותיו.

למערער יש טענות רבות כנגד בא כוחו הקודם שלטענתו הכשילו בתביעתו, אך גם אם טענות אלו נכונות, (ואינני קובע זאת) אין בכך כדי לנסות לעשות "מקצה שיפורים" ולטעון את אותן טענות שנדחו בדין ע"י בית משפט קמא, הן במישור העובדתי והן במישור המהימנות.

הנה כי כן, לא רק שהמערער לא הצביע על קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין מחדלי ופעולות מי מהמשיבים, אלא שלא הוכיח כי נגרמו לו נזקים, כלל ועיקר.

אין ממש גם בטיעוניו של המערער כנגד סכום ההוצאות שהושת עליו בבית משפט קמא (20,000 ₪ לכ"א מהמשיבים) בהתחשב בכך שנוהל הליך הוכחות ממושך בגין תביעה שהוגשה בחוסר תום לב על סך כ-300,000 ₪ (כפליים מהתביעה שהיתה צריכה להיות מוגשת לכל היותר) כשנושא ההוצאות נתון לשיקול דעת בית משפט קמא.

השורה התחתונה העולה מהראיות ומהעדויות בתיק זה, שהמערער לא הוכיח את תביעתו, אותה הגיש בחוסר תום לב כנגד המשיבים, תוך נסיון בדיעבד, להיתלות בפגמים טכניים שאין להם כל קשר לנזקים הנטענים על ידו, למרות שמבחינה מהותית לא הוכחו טענותיו לחבות ולנזקים שנגרמו בגין חבות זו, לא כנגד המשיב 1 ולא כנגד המשיב 2 עליהם הוא מבקש להשית את כשלון העסק.

בנסיבות אלו דין הערעור להידחות.

התוצאה


התוצאה הינה שהערעור נדחה.

המערער ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

הפקדון הכספי שהופקד ע"י המערער יועבר למשיבים (באמצעות ב"כ המשיבים) בחלקים שווים ביניהם ע"ח ההוצאות הנ"ל.

הוחלט כמפורט בחוות דעתו של השופט ד"ר ורדי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות שיק

  2. טענת שיק גנוב

  3. ביטול שיק שנגנב

  4. ביטול עסקה בשיק

  5. ביטול שיק שהוסב

  6. התיישנות בשיקים

  7. אי פרעון שיק דחוי

  8. השלמת פרטים בשיק

  9. התיישנות שיק שחזר

  10. התיישנות שיק שחולל

  11. ביטול שיקים שכר דירה

  12. חובת הבנק לפרוע שיק

  13. ביטול שיק דחוי שהופקד

  14. ביטול שיק דחוי בהסכמה

  15. התיישנות גביית שיקים

  16. התיישנות שיקים חוזרים

  17. ביטול עסקת ניכיון שיקים

  18. ביטול מניין שיקים שסורבו

  19. ביטול שיק אי השלמת עבודות

  20. הנטל להוכיח כי השיקים נגנבו

  21. שיקים שנמסרו בין שני צדדים קרובים לעסקה

  22. טענת ההגנה היחידה של הנתבע היא כי חתם על השיקים תחת אילוץ וכפייה

  23. שיק בטחון שאם יוטלו קנסות ו/או דוחות בתקופה בין מכירת הרכב עד העברת הבעלות

  24. תביעה בגין סירוב הבנק לפרוע במזומן שיק המשוך מחשבון לקוחו של הבנק ואשר הוסב

  25. החזרת שיק שנמשך מהבנק בסכום של 4,600 ש"ח ובגינו חוייב החשבון בסך של 46,000 ש"ח

  26. התובע טוען כי בגין העבודות שהזמין הנתבע מסר לו הנתבע שיקים וחלק מאותם שיקים לא נפרע

  27. הנתבעת טענה כי לא חתמה על השיקים, לא כתבה ולא מסרה אותם וכי מדובר בשיקים גנובים ומזויפים

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון