אי ניהול ספרים פשיטת רגל


לפני בקשה להכריז על המבקש כפושט רגל.

הרקע

1. המבקש הגיש ביום 9.8.04, בקשה למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל. הכנ"ר שבדק את הבקשה, הגיב, כי אין ביכולתו ליתן המלצתו לאור חסר ופגמים בבקשה.

ביום 1.11.04, השיב הכנ"ר, כי אינו מתנגד למתן צו הכינוס, זאת בתנאים כפי שנקבעו בצו שניתן ביום 21.11.04, ובין היתר תשלום בסך 800 ₪ לחודש, הגשת דוחות חודשיים ותנאים מגבילים נוספים.

דיון

2. מאז ועד היום החייב הפקיד סך 2,000 ₪ בלבד.

מסתבר שהחייב שהה בכלא מיום 1.1.05, במסך מספר חודשים. ביום 29.9.05 התקיימה אסיפת נושים והחייב התחייב, באמצעות ב"כ עו"ד עוזרי, להמציא פרטים הקשורים להמצאותו בכלא תוך ימים ספורים, ואולם לא עשה כן.

ביני לביני הגיש החייב בקשה להקטנת החיוב החודשי ביום 23.10.05, בקשה שלמעשה מתייתרת לאור הדיון בהליך העיקרי.

ב"כ המלומד של החייב עו"ד עוזרי, טען, כי החובות של החייב נובעים מערבויות אישיות שנתן לחברה שבבעלותו ובבעלות אחיו. הדירה שהיתה לו נמכרה, והוא חסר דיור, ואף הגיש בקשה לדיור חלוף, שהדיון בה נקבע במאוחד עם הליך זה.

לטענתו, החובות נוצרו בתום לב, והכרעת הנאמן בתביעות החוב תלמד על כך.

לדעת עו"ד עוזרי אין קשר בין הרשעתו לענייננו, באשר מדובר שם על אי העברת ניכויים ואי הגשת דוחות מע"מ.

ב"כ הכנ"ר מבקש לדחות הבקשה בטענה, כי החובות נוצרו שלא בתום לב. החייב הסתיר מהכנ"ר את קיומם של ההליכים הפליליים, לא שילם את התשלומים החודשיים ולא הגיש דוחות. ערעורו לבית המשפט העליון בהליך הפלילי נדחה, לדבריה של עו"ד נוימן.

המסגרת הנורמטיבית

3. על פי תקנות פשיטת הרגל התשמ"ה - 1985 על חייב, שניתן לגביו צו כינוס, לעמוד בתנאים שנקבעו בצו הכינוס.

יתרה מזו, משעומד בית המשפט לפני החלטה אם להכריז על חייב כפושט רגל, לנגד עיניו לא רק שאלת קיום התנאים שבצו הכינוס, כאמור לעיל, אלא בעיקר התנאים המפורטים פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם -1980, (להלן:הפקודה"), אשר במקובץ הינם:

א. החייב לא התייצב לחקירה אצל הכונס הרשמי או לא מסר מידע או מסמכים.


ב. החייב לא הגיש דו"ח על מצב עסקים;
ג. הנושים החליטו באסיפתם שהחייב יוכרז פושט רגל;
ד. הנושים לא קבלו כל החלטה;
ה. הנושים לא נתכנסו;
ו. לא אושר הסדר שהוצע;
ז. בוטל הסדר שאושר.

(ראו סעיפים 18ג (ג); 25(ג); 37(א) ו-42 לפקודה).

על משקלם של האירועים הנ"ל לענין הכרזת החייב כפושט רגל נאמר:

"נראה הדבר שלפחות לחלק מן המקרים הנזכרים לעיל חשיבות מועטה מאשר בעבר, לאור העובדה שנקבע כיום במפורש בפקודה ששומה על בית המשפט לקבוע מועד לדיון בשאלת ההכרזה כבר בעת שניתן צו הכינוס. מכל מקום, אף אם התרחש אחד מן האירועים הנזכרים, לא יביא הדבר, בהכרח, להכרזת החייב פושט רגל, שכן הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
(שלמה לוין, אשר גרוניס - פשיטת רגל, מהדורה שניה, תשס"א, שם, 169) (להלן:לוין גרוניס).

כיום השאלה המרכזית לגבי הכרזה כאמור, מתמקדת בתום הלב של החייב לעניין יצירת החובות, כשהבקשה להכרזה הינה מטעמו (סעיף 18ה(2) לפקודה).

( כן ראו רע"א 282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח (2) 810).

כך גם:

"העובדה שלנושים לא תהא תועלת מניהול הליכי פשיטת רגל אינה נמנית עוד בין השיקולים שיילקחו בחשבון לכיוון דחיית הבקשה, אלא היפוכו של דבר". (לוין/גרוניס, שם, 170)".

סוגיית תום הלב


4. הליכי פשיטת רגל נועדו, בין היתר, לאזן בין ניסיון להבטיח שהנושים יזכו להחזר חובם, או חלקו, לבין מתן אפשרות ליתן לחייב הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו.

הפקודה מעניקה כלים שונים למערכת האיזונים שבסיס המטרות הנ"ל. לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו להחליט עם להיעתר לבקשה להכריז על אדם כפושט רגל, בין אם מדובר בבקשת נושה ובין אם מדובר בבקשת חייב המבקש את הגנת הפקודה. מרחב האפשרויות רב הוא, מדחיית בקשה ועד לקבלתה ומתן הפטר בו זמנית ("הדלת המסתובבת").

מכל מקום, לעניין הבקשה דנן, השאלה הנשאלת היא, האומנם המבקש פעל בתום לב באופן שבקשתו אינה מיועדת לנצל לרעה את הליכי פשיטת רגל.

עם תיקון הפקודה, קובע סעיף 18ה(א) דהיום, כדלקמן:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1)להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2)לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;"

5. משמעותו של יסוד תום הלב, ומידת העדרותו אצל החייב, וכן הפסיקה שבסמך, מתומצתים היטב בפסק דינה של כב' השופטת א' חיות (בהסכמת הנשיא א' ברק וכב' השופט א' ריבלין) ברע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, באלה המילים:

"מידת חוסר תום הלב לעניין סעיף 18ה לפקודה נגזרת משתי התכליות העומדות בבסיס הליכי פשיטת הרגל. אכן, אין כל הצדקה לתת "קרש הצלה" לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר. כבר צוין כי "אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו והיפוכה 'עיר מקלט' מפני הנושים" (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי (להלן – עניין אשכנזי [3]), בעמ' 55). בהקשר זה מקובל לומר כי תום הלב של החייב נבחן
בשתי תקופות: לפני הגשת הבקשה, בקשר לדרך היווצרות החובות, ולאחר הגשת הבקשה, בקשר להתנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל (ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי [4], בעמ' 756; ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל [7], בעמ' 169). כך למשל נקבע כי חוסר תום לב קיים במצב שבו החובות נוצרו תוך זלזול בנושים והקמת עסקי שווא (עניין בנבנישתי [2], בעמ' 207), או כאשר הרקע להידרדרות הכלכלית של החייב היה הימורים (עניין אשכנזי [3], בעמ' 58). כן נקבע כי כאשר חייב אינו מנצל את מלוא יכולתו על מנת להגדיל את הכנסתו ולפרוע חלק מחובותיו, הדבר יכול להצביע על חוסר תום לבו (ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי [5], בעמ' 440).

עוד נקבע כי חייב אשר מבריח נכסים אינו פועל בתום לב, והוא הדין כאשר חייב מגיש בקשה לצו כינוס ביום שבו נדחתה בקשתו לערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, ובכך מנסה להשיג עליה בעקיפין (ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי [6]). לעומת זאת נקבע כי ניהול עסק בניגוד לחוק אינו מהווה עילה לדחיית בקשה לפשיטת רגל בשל חוסר תום לב, אלא אם כן מדובר "באי חוקיות של ממש, העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור" (עניין בנבנישתי [2], בעמ' 208). במאמר מוסגר נוסיף כי חלק מפסקי הדין אשר פורטו לעיל ניתנו בטרם תיקון הפקודה בשנת תשנ"ו, ויש להניח כי יישומם במקרים דומים היום יצטרך להיבחן לאור הוראות התיקון."
(שם, 814). (להלן: "פרשת גרינברג").

בפרשת גרינברג הנ"ל התקבל הערעור, באשר בית המשפט הגיע למסקנה, כי העובדה שהמערער לא המציא את מסמכי החברות שניהל בעבר ואותה פעילות, אין בה כדי להצביע על חוסר תום לב.

אם כי אי ניהול ספרים כדין על פי פקודת מס הכנסה במשך 3 שנים אחרונות, כאשר טענת הנושים הינה, כי החייב לא שמר על הספרים לאור הסתבכותו ("פרשת אשכנזי"), וכן העובדה שהמערער לא התגונן מפני שתי תביעות שהוגשו נגד חברות שבשליטתו, ובכך שחתם ערבות לטובת חברה שעבד בה, אינן מצביעות על חוסר תום לב במידה המצדיקה דחיית בקשתו ("פרשת גרינברג" שם, 815).

6. הנה כי כן, מחד גיסא, בחברה הדינמית והמודרנית בארץ, יש לשקול האם אי הכרזת פשיטת רגל לגבי חייב תביא תועלת לנושים, או לחברה כולה, ולא תגרום לחייב להיות נטל עליה, ומאידך גיסא העתרות סוחפת לבקשות פשיטת רגל תמריץ או תקל על מוסר תשלומים ירוד, ולפגיעה במשק.

יוצא, אפוא, שלהשגת המטרה לא להפוך את פשיטת הרגל ל"עיר מקלט", יש לעקרון תום הלב מקום חשוב ביותר בשיקולי בית המשפט בדונו בסוגיה זו.

זוהי, איפוא, "השאלה המרכזית העומדת לפני בית המשפט בדונו בשאלה האם להכריז את החייב פושט רגל לפי בקשתו היא האם פעל בתום לב" (ש' לוין, א' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, שם, 169).

מן הכלל אל הפרט

7. מדברי ב"כ הצדדים עולה, כי החייב הורשע בפלילים, ונדון למאסר בפועל בגין עבירות מס, דהיינו אי העברת ניכויים ואי הגשת דוחות לרשויות מע"מ. אלה עבירות שקשורות ישירות לניהול העסק של החייב.

בבקשתו למתן צו הכינוס והכרזתו כפש"ר, כתב החייב, כי חובותיו מגיעים כדי 5,597,856 ₪ ל- 32 נושים. החייב לא גילה את קיומם של ההליכים הפליליים, לא בבקשה עצמה ולא לאחר מתן צו הכינוס.

8. סבור אני, כי יצירת חובות לשלטונות המס כתוצאה מאי העברת ניכויים במאות אלפי ₪ ואי הגשת דוחות מע"מ, במשך תקופה ניכרת, מעידה על חוסר תום לב של המבקש.

לפי האמור בנספח 4 לבקשתו, בה מפורטות הערות האזהרה שנרשמו לבקשת רשויות המס, עולה כי מדובר באי העברת ניכויים במשך שנים אחדות.

על חוסר תום הלב של המבקש ניתן ללמד, לפיכך, ממשך התקופה שבה לא הועברו הניכויים ואי הגשת דוחות המע"מ, שעה שהחברה המשיכה לשלם משכורות למנהליה.

המבקש צירף חלק מתלושי המשכורת ששולמו לתורג'מן אלברט
9. בע"א 471/64 מנור נ' גולדשטיין פ"ד יט (2) 93, מתייחס מ"מ הנשיא ש' אגרנט (כתוארו אז) ללשון הפקודה, המשתמשת במונחים של הונאת הנושים ולמטרות שיש מאחוריהם תרמית, בזו הלשון:

..." מונחים שטומנים בחובם את היסוד של אי יושר ממשי, לפי המושגים של מסחר הוגן, המקובלים אצל אנשי המסחר; הווה אומר, שכוונת הדיבורים ההם היא להתנהגות שיש בה משום דופי מוסרי...". (שם, 101 ).


כך, אמנם לגבי פירוק חברה. אולם הדברים יפים גם לבקשה להכרזה כפושט רגל נשוא הבקשה דנן. (כן ראו ע"א 4747/93 דומת טקסטיל נ' דוד ביטי, פ"ד נ(2) 27).

בע"א 3016/90 ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן מפרק כוכב השומרון, תק- על 94 (3), 904 נאמר מפי כב' המשנה לנשיא א' ברק (כתוארו אז), במילים אלה:

"ברם, בענייננו קבע השופט המלומד, והנסיבות שהוכחו הצדיקו קביעה זו, כי למערער היה עניין אישי במכירת הדירות, שכן מכירתה של כל דירה העלתה לו דמי תיווך שאותם מימש לאלתר. אין, לדידי, ספק, כי פעולת דירקטור, הרואה כיצד עסקי החברה מתדרדרים והולכים, והנעשית לקידום האינטרס האישי שלו תוך קיפוח האינטרסים של נושי החברה, מבטאת לא רק חוסר תום לב אלא עשויה להעיד גם על כוונת מירמה (השווה לאמור בספרו הנ"ל של כהן, בעמ' 202). בפרשתנו נראה לי, כי לפחות בהתחשב באורכה של התקופה, בה התמיד המערער במכירת דירות נוספות חרף מצבן המתדרדר והולך של החברות, רשאי היה בית המשפט המחוזי להסיק שהמערער פעל (רק, או בעיקר) לקידום האינטרס האישי שלו, וממילא בכוונת מירמה כלפי הנושים". (שם, פסקה 13).

10. יוצא, איפוא, שאי העברת ניכויים שעה שמנהל החברה מושך משכורות לעצמו, מהווה יצירת חובות שלא בתום לב.

כן ראו פש"ר 71/03 (חיפה) דקה נ' כונס הנכסים הרשמי, דינים מחוזי לד(1), 281, שם נדון מקרה בו נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום בגין עבירות על חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 בגין אי הגשת 7 דו"חות תקופתיים והוצאת חשבוניות בדויות.

בית המשפט (כב' השופט סוקול), דחה את בקשת החייב להכריזו כפושט רגל, תוך שהוא מציין:

"שיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת התנהגותו של החייב בשלב הסתבכותו הכלכלית הינם שונים ומגוונים וקשה לתחמם ברשימה סגורה. כך בית המשפט ישקול אם החייב נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר איכפתיות כלפי הנושים תוך סיכון כספם במודע. בית המשפט ייבחן האם נפלה אי חוקיות בפעילות החייב שהביאה להתמוטטותו הכלכלית והאם חובותיו נעוצים באותה אי חוקיות. יש לזכור כי לא כל פעולה אי חוקית של החייב ואפילו לא כל ניהול עסק לא חוקי ייחשבו כהתנהגות חסרת תום לב ביצירת החובות (ראה ע"א 6416/01 הנ"ל). בית המשפט יימנע מלהעתר לבקשת חייב אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שוא בפניהם (ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61). חייב אשר נמנע מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו ואשר לא ניצל את אפשרויותיו לקבלת כספים ונכסים לשם פירעון החובות עלול למצוא כי התנהגות זאת תחשב כחסרת תום לב (ע"א 5178/92 סמי ואיטה אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי פד"י מט(1) 435). וזאת כאמור רק רשימה חלקית." (שם, סעיף 10).

בנסיבות אלה אין מקום להעתר לבקשה והיא נדחית בזאת.

בתוך כך נדחית אף בקשתו לדיור חלוף, ואף הבקשה להקטנת החיוב החודשי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אגרה פשיטת רגל

  2. ביטול פשיטת רגל

  3. התיישנות פשיטת רגל

  4. ביטול הסכם פשיטת רגל

  5. ביטול הליך פשיטת רגל

  6. ביטול עסקה פשיטת רגל

  7. התיישנות בפשיטת רגל

  8. ביטול הענקה פשיטת רגל

  9. חוב ארנונה פשיטת רגל

  10. הערת אזהרה פשיטת רגל

  11. בקשה נוספת לפשיטת רגל

  12. בקשה חוזרת לפשיטת רגל

  13. ביטול הענקה בפשיטת רגל

  14. דחיית בקשה לפשיטת רגל

  15. חוב ארנונה בפשיטת רגל

  16. בקשה למתן צו פשיטת רגל

  17. חוסר תום לב בפשיטת רגל

  18. אי ידיעה על הליכי פש''ר

  19. אי ניהול ספרים פשיטת רגל

  20. התנגדות לבקשה לפשיטת רגל

  21. התיישנות תקופת פשיטת רגל

  22. ביטול העברת דירה פשיטת רגל

  23. זכות הקיזוז דיני פשיטת רגל

  24. ביטול החלטת נאמן בפשיטת רגל

  25. חובת ההנמקה נאמן בפשיטת רגל

  26. ביטול העברת זכויות בפשיטת רגל

  27. בקשה למתן צו כינוס ופשיטת רגל

  28. ביקורת שיפוטית נאמן בפשיטת רגל

  29. ביטול פשיטת רגל עקב ניצול לרעה

  30. ביטול צו כינוס בהליכי פשיטת רגל

  31. דחיית בקשה להכרזה על פשיטת רגל

  32. ביטול העברת נכסים לפני פשיטת רגל

  33. אי מיצוי כושר השתכרות בפשיטת רגל

  34. ביטול הליכי פשיטת רגל חוסר תום לב

  35. ביטול חתימה התנגדות להתראת פשיטת רגל

  36. ביטול הענקה סעיף 96 פקודת פשיטת הרגל

  37. אי העברת מסמכים של חייב בהליך פשיטת רגל

  38. דחיית בקשה לפשיטת רגל הפרת צו בית משפט

  39. בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל אשר צבר חובות לרשויות המס

  40. פשיטת רגל - התמכרות לקוקאין בשל מצב הכלכלי רעוע וגירושים

  41. סעיף 97(א) לפקודת פשיטת רגל - בהיעדר רישום, לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון