מחיקת תביעה סמכות עניינית

פתח דבר

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה בטבריה (תמ"ש 2350/99).

אני נעתר לבקשה לרשות הערעור.

בקשת רשות הערעור תידון כערעור לכל דבר.

השאלה לה יש להידרש בערעור זה, ואשר מפאת חשיבותה הרשיתי הערעור, הינה בתמצית, כמבואר להלן:

ב. אישה מגישה תביעה לגירושין ולמזונות (לרבות מזונות ילדיה) לבית-הדין הרבני. לא מתקיימים דיונים בבית- הדין הרבני והתיק "נסגר". זמן מה לאחר הגשת התביעות לבית-הדין הרבני, מגישים האישה והילדים תביעה למזונות בבית-המשפט לענייני משפחה. מה דינה של החלטת בית-הדין הרבני כי "התיק נסגר" והאם בידי בית-המשפט לענייני משפחה מסורה הסמכות העניינית להידרש לתובענות שהוגשו לפתחו?

ג. ההליכים בבית-הדין הרבני ובבית-המשפט לענייני משפחה:

1. ביום 16.2.1999 הגישה המשיבה 1 (להלן - האישה) תביעה לגירושין נגד המערער (להלן - הבעל) לבית-הדין הרבני בטבריה (להלן - בית-הדין הרבני) וכן תביעת מזונות עבורה ועבור המשיבים 2-3 (אשר הינם ילדי הצדדים).

2. הצדדים הוזמנו לדיון בבית-הדין הרבני ליום 10.3.1999, אולם הם לא התייצבו לדיון זה.

3. ביום הדיון הגישה האישה בקשה בכתב לבית-הדין הרבני ובה עתרה "להקפיא" את ההליכים עד לאחר חג הפסח.

4. בין לבין, ביום 16.2.1999 הגישה האישה תביעה למזונות (בשמה ובשם המשיבים 2-3) ולמדור שקט לבית- המשפט לענייני משפחה בטבריה (להלן ייקרא - בית-המשפט למשפחה) כנגד הבעל.

5. הבעל, שלא היה מיוצג בשלבים הראשונים של ההתדיינות, לא הגיש לבית-המשפט למשפחה כתב-הגנה במועד, אך חרף כך נתקיימה ישיבת קדם המשפט בתיק ובבקשות השונות שהגישה האישה, וזאת ביום 4.10.1999.

6. זמן קצר לאחר מכן פנתה באת-כוח הבעל לבית-המשפט למשפחה והודיעה כי היא מייצגת את הבעל וביקשה שהות להגיב להצעת בית-המשפט (כאמור בהחלטתו מיום 4.10.1999) לעריכת הסכם פשרה בין הצדדים.

7. ביום 11.10.1999 הונח התיק לתזכורת בפני בית-המשפט למשפחה וזה החליט ליתן שהות לעריכת משא ומתן בין באי-כוח בעלי-הדין עד ליום 18.10.1999.

8. ביום 17.10.1999, ומשהוגשה הודעה מטעם בא-כוח האישה לפיה לא נוצר קשר עם הבעל, חרף הארכה שניתנה, החליט בית-המשפט למשפחה לחייב את הבעל במזונות זמניים (של אשתו וילדיו) וכן הותיר על כנו את צו- המניעה שניתן ביום 4.10.1999 כנגד הבעל, וזאת עד לקבלת תסקיר משלים של שירותי הרווחה בטבריה.
מאידך גיסא דחה בית-משפט קמא את בקשת בא-כוח האישה למתן פסקי-דין בהיעדר הגנה וניתנה לבעל ארכה של שבועיים להגיש כתב-הגנה מטעמו.

9. ביום 18.10.1999 הגישה באת-כוח הבעל כתב-הגנה מטעמו ובו טענה לחוסר סמכותו העניינית של בית- המשפט למשפחה הואיל והאישה הגישה עובר להגשת תביעותיה לבית-המשפט תביעה לגירושין ולמזונות לבית-הדין הרבני.

10. ביום 21.10.1999 הגישה באת-כוח הבעל בקשה לביטול ההחלטה של בית-המשפט למשפחה שכן לטענתה בית-המשפט נעדר סמכות עניינית להידרש לתובענה ולבקשות שהוגשו בגדרה.

11. ביום 26.10.1999 הוגשה תגובת בא-כוח האישה ולה צורף מסמך מאת מזכירו הראשי של בית-הדין הרבני (אשר משמעותו ומעמדו יידונו בהמשך), לפיו התיקים בבית-הדין "סגורים".

12. ביום 28.10.1999, ולנוכח תגובת בא-כוח המשיבים ו"אישור סגירת התיק" מבית-הדין הרבני, החליט בית- משפט קמא על מחיקת בקשת באת-כוח הבעל (בש"א 682/99) בה ביקשה לבטל את החלטת המזונות הזמניים (להלן תיקרא - ההחלטה).


13. באותו יום, וכנראה בטרם ידיעתה על ההחלטה, הגישה באת-כוח הבעל את תשובתה לתגובת המשיבים, אולם בית-משפט קמא לא מצא לנכון לשנות מהחלטתו.

א. טענות המערער:

1. באת-כוח המערער טוענת כי במקרה שלפנינו חל העיקרון של "הליך תלוי
ועומד" (LIS ALIBI PENDENS) הואיל ונכון ליום הגשת תביעותיה של האישה היו תלויים ועומדים בבית-הדין הרבני תביעותיה לגירושין ולמזונות (אשר הוגשו כאמור בטרם הגשת התביעות לבית-המשפט למשפחה).

2. בנוסף לכך סבורה באת-כוח המערער, כי לנוכח הוראת סעיף 25 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, נעדר בית-המשפט למשפחה סמכות עניינית בנסיבות העניין.

3. בשולי בקשתה, קובלת באת-כוח המערער על כך כי ההחלטה ניתנה ללא הנמקה.

ב. טענות המשיבים:

1. אשר לטענה בדבר הליך תלוי ועומד סבור בא-כוח המשיבים, כי אין ליתן פרשנות "פורמאליסטית" להודעת בית- הדין הרבני לפיה התיקים סגורים והלכה למעשה אין, לשיטתו, כל ממש בטענה, הואיל ותביעותיה של האישה בבית- הדין הרבני מעולם לא נדונו על-ידיו עובר ל"סגירתם".

= 81 =


2. טענה נוספת בפי המשיבים הינה כי באשר לתביעה למזונות ילדים לא נפתחו בבית-הדין הרבני כל תביעה או תיק (לגישתו של בא-כוח המשיבים הדבר עולה מנוסח כתבי-התביעה שהוגשו לבית-הדין הרבני) ולכן אין טענות הבעל יכולות להיות בעלות נפקות מבחינת סמכות בית-המשפט למשפחה להידרש לתביעה למזונות המשיבים הקטינים.

ג. דיון והכרעה:

1. בטרם אדרש לעיצומן של הטענות המועלות בערעור זה, אעיר, כי יש להצטער על כך שהצדדים לא טרחו, לא בבקשה ולא בכתב התשובה, להתייחס לסוגיה שלפתחי. בין היתר לא הובא מצד מי מהצדדים ניתוח כלשהו של הדיבור "סגירת תיק" (ולא כל שכן סימוכין) בו עשו שימוש הצדדים ללא הבחנה.

משמעות דיבור זה כפי שיבואר מכרעת היא לגורלו של ערעור זה.

2. אשר לתביעה למזונות המשיבים 2-3. כאמור, סבור בא-כוח המשיבים, כי מנוסח כתבי-התביעה שהוגשו לבית- הדין הרבני לא נתבקש האחרון לדון במזונות הקטינים.
כמו כן הוא מוסיף, כי לא נפתח בבית-הדין הרבני תיק מזונות ילדים.

3. סבורני, כי אכן היה מוסמך בית-המשפט למשפחה להידרש לתביעה למזונות הקטינים, אך זאת לא מהטעמים עליהם מצביע בא-כוח המשיבים.

נהפוך הוא, מעיון בכתב-התביעה שהוגש לבית-הדין הרבני עולה, כי בהחלט עסקינן בתביעה למזונות ילדים ואין טוב ממראה עיניים כדי להמחיש זאת. בטופס כתב-התביעה שהוגש לבית-הדין הרבני מציינת האישה: "...בעקבות כך שהפסיק הנתבע למלא את צרכי הבית ולפרנס את ילדיו... ואף החובות נהיו גדולים ומנופחים, למרות משכורתו שמסתכמת ב-12,000 ש"ח בחודש, מראה הנתבע אדישות וחוסר אכפתיות מוחלטת כלפי התובעת וכלפי התובעים 2-1 ולצרכיהם שכוללים: מזון, כלכלה, ביגוד, הוצאות חינוך ושונות..." ובמקום אחר היא עותרת "לחייב את הנתבע במזונות לעיל ובכך יאפשר לי לפרנס את הבית ואת ילדי..." (ההדגשות שלי - י' כ').

אם זה אינו כתב-תביעה למזונות ילדים, לא אדע כתב-תביעה למזונות ילדים מהו.

4. עם זאת, וזהו טעם מהותי הרבה יותר מאשר "האמור בנוסח התביעה", ברי, כי הילדים אינם קשורים בתביעת האישה כנגד בעלה, אף אם מבקשת האישה לכרוך בתביעתה לגירושין את מזונותיהם של ילדיה.


5. תביעה למזונותיהם של ילדים יכול שתעלה בתביעתו של אחד ההורים ויכול שתעלה בתביעת הילדים עצמם. כאשר עסקינן במצב הראשון (כריכת תביעת מזונות הילדים בתביעת אחד ההורים, בדרך כלל האישה), מדובר בתביעה להשבת הוצאות ההורה על ילדיו. מאידך כאשר הילד הוא צד להליך, קרי: תובע, זוהי תביעה למזונות קטין ולא להשבת הוצאות ההורה על מזונות אלה.

(א) הורה המוציא הוצאות למזונותיו של ילד וסבור כי עומדת לו זכות תביעה להשבתן של ההוצאות ממי שחייב במזונות הילד, כולן או חלקן, יכול לתבוע מזונותיו של הילד ממי שחב בהם לדעתו.

שנית, תביעה למזונותיו של ילד יכול ותהיה משולבת בתביעת גירושין שבין ההורים. ראה: ע"א 109/75 אברהם נ' אברהם [1], בעמ' 693; ע"א 6763/93 סורק נ' סורק [2].

(ב) הילד עצמו יכול לתבוע מזונותיו במישרין מן ההורה, כלומר תביעת המזונות לא תהא כרוכה בהתדיינות שבין ההורים לבין עצמם אלא בהתדיינות שבין הילד לבין ההורה. מאחר שבקטין מדובר, תובע הילד באמצעות אפוטרופסו שיכול ויהיה אחד מהוריו כאפוטרופסו הטבעי (כפי שאירע בענייננו), אך התביעה היא תביעתו של הילד. ראה: בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי [3], בעמ' 176.

6. מכל מקום, תביעת הורה למזונות קטין ללא צירוף הקטין כבעל-דין אינה יכולה להוות מחסום לתביעת הקטין עצמו בשמו הוא. ראה: ע"א 1966/92 היקרי נ' היקרי (קטין) [4].

7. מן הכלל אל הפרט:

אין תביעת האישה בבית-הדין הרבני יכולה להוות מחסום מפני הגשת תביעות המשיבים הקטינים (באמצעות אמם - כאפוטרופסית טבעית) לבית-המשפט למשפחה.
לפיכך, היה בית-המשפט מוסמך לדון ולפסוק מזונות זמניים למשיבים הקטינים אף ללא קשר כלל לשאלת מהות "סגירת התיקים" בבית-הדין הרבני או שאלת עיתוי הגשת התביעות.

מכאן אין לקבל הערעור ככל שזה נוגע לקטינים.



8. אשר לשאלה בדבר תביעתה של האישה למזונותיה ולמדור שקט בבית-המשפט למשפחה:

(א) לכאורה, הואיל והוגשו תביעות מטעם האישה לבית-הדין הרבני ותביעות אלה טרם "נסגרו" נכון למועד הגשת תביעתה של האישה לבית-המשפט למשפחה, נראה כי האחרון נעדר סמכות עניינית לדון בתביעתה.

עם זאת, אין לחרוץ את גורלה של תביעת האישה בבית-המשפט למשפחה על סמך כך בלבד.

(ב) מכאן, הפתרון לשאלת סמכותו העניינית של בית-המשפט למשפחה תיגזר מתוך הפרשנות הראויה שיש ליתן להחלטת בית-הדין הרבני כי "התיקים סגורים".

(ג) השאלה עלתה פעמים מספר בפסיקה, אך טרם הוכרעה סופית. בענייננו, יש לבחון מספר שאלות בגדר סוגיה זו.

ראשית, מתי הועלתה לראשונה טענת חוסר הסמכות העניינית מצדו של המערער בבית-המשפט למשפחה?

שנית, האם מסמכי בית-הדין הרבני אשר הומצאו לתיק בית-המשפט למשפחה מהווים משום החלטה או פסק-דין?

ולבסוף, מהי משמעות הדיבור "סגירת תיק" בנסיבות המקרה הספציפי שלפניי?

(1) אשר לשאלת עיתוי העלאת ההתנגדות לסמכותו העניינית של בית-המשפט למשפחה: בטרם אדרש לשאלה זו אציין, כי בעניינו חל הכלל של סמכות מקבילה, משמע: הסמכות לדון בתביעת המזונות של האישה נתונה הן לבית- המשפט למשפחה והן לבית-הדין הרבני. במצב דברים זה, כללי הסמכות נוקשים פחות מהמצב של סמכות עניינית ייחודית. באחרון אין לבית-המשפט שיקול-דעת אלא בדבר בירור הטענה.

במקרה של סמכות עניינית מקבילה, נתון לבית-המשפט שיקול-דעת לקבוע את סוגיית הסמכות העניינית שלא על-פי מבחן אחד מצומצם, אלא מחובתו לשקול את הנסיבות כמכלול.

נסיבות אלו כוללות את שלב העלאת הטענה, שיקול שאינו רלוונטי כלל במצב של קיומה של סמכות עניינית ייחודית.

ראה: ע"א 67/84 בכר נ' בכר [5]; עע"מ (ת"א) 81/97 פרידמן נ' פרידמן [15]; בר"ע (ב"ש) 846/98 יעקובוב נ' יעקובוב [16]. השווה עם ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן [6], שם נקבע כי בית-משפט שלערעור רשאי להיזקק לטענת חוסר סמכות עניינית אף כשטענה זו לא נטענה בפני הערכאה הראשונה.

בענייננו התקיימו דיונים מספר לגופו של עניין במעמדו של הבעל (המערער כאן) ללא שהועלתה מצדו כל טענה בדבר היעדר סמכות עניינית של בית-המשפט למשפחה (ראה פרוטוקולים מיום 19.7.1999, 4.10.1999). אמנם, משפנה לייצוג ומשהגישה באת-כוח המערער כתב-הגנה (ובאיחור רב) הועלתה הטענה, כי הינם מתנגדים לסמכותו העניינית של בית-המשפט למשפחה. סבורני, כי עיתוי העלאת טענה זו היה באיחור רב מצדו של המערער ולו היה גורל הערעור צריך להיחרץ על סמך שאלה זו בלבד, היה הערעור נדחה על הסף.

עם זאת, ומאחר ועסקינן בדיני נפשות, ומשום שסוגיית הייצוג בבית-המשפט למשפחה עלתה לדרגה של זכות יסוד שעל בתי-המשפט להתחשב בה בטרם יפסקו לטובת הצד המיוצג, אני מוצא לנכון שלא לחרוץ דין הערעור על-פי נקודה זו.
ראה לעניין זה: רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן [7].

(2) אשר למסמכי בית-הדין הרבני שהומצאו לתיק בית-המשפט למשפחה.

עיינו ובדקנו בתיק בית-הדין הרבני (מלאכה שהייתה צריכה להיעשות על-ידי בית-משפט קמא) ובתיק בית-המשפט למשפחה, ומצאנו כי קיימים שני העתקים של מכתבים ששלח כבוד הרב דידי, המזכיר הראשי של בית-הדין הרבני.

במכתבים אלה אכן נאמר, כי התביעות אותן הגישה האישה לבית-הדין הרבני נסגרו, וכי כדי לדון בהן מחדש יש להגיש תביעות חדשות.

עם זאת, לא הוגש לפתחי, ואף לא בפני בית-משפט קמא, כל פסק-דין, החלטה או פסיקתה של דייני בית-הדין הרבני, אשר מגבה ככזו את תוכן מכתבו של כבוד הרב דידי.

אין לי בפניי אלא את אשר הגישו הצדדים, ומאחר ובאת-כוח המערער לא חלקה כלל על קיומה של החלטה של בית- הדין הרבני המורה על "סגירת התיק", אניח כנקודת מוצא כי בית-הדין הרבני אכן החליט על סגירת התיק וכי מכתבו של כבוד הרב דידי (מזכיר בית-הדין הרבני) משקפת את ההחלטה של הרכב הדיינים, למרות שכזו לא הונחה בפניי.

מכל מקום, כפי שיבואר להלן, במונח "סגירת תיק" בעובדות המקרה כאן יש פתרון לסוגיה.

(3) משמעות המונח "סגירת תיק".

א) "סגירת תיק" - כללי:

המחלוקת המרכזית נושא ערעור זה נוגעת למשמעות המושג "סגירת תיק" בבית-הדין הרבני ומה טיבו של דיבור זה.

ככלל, נתפרש המושג "סגירת תיק" בפסיקה בשני כיוונים: הכיוון האחד מצביע על כך שסגירת תיק כמוה כמחיקתו או כדחייתו, בעוד שהכיוון האחר מצביע על כך כי סגירת תיק איננה אלא "הרדמתו" של התיק, וסמכותו של בית-הדין נמשכת אפוא חרף הרדמה זו.

אעיר כבר עתה כי מקובלת עליי גישתו של פרופ' א' רוזן-צבי המנוח בספרו דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול [19], בעמ' 61, כי ככלל, עצם האפשרות שתיק ייסגר ללא הכרעה בתביעה, דהיינו ללא שזו נדחית, מתבטלת או אף אינה נמחקת, אינה ראויה ואינה רצויה. ובלשונו של פרופ' רוזן-צבי ז"ל:

הנצחת סמכות ללא הכרעה שיפוטית היא שימוש בלתי נאות מצד בית הדין בסמכות הכרוכה. העדר הכרעה פועל לרעת הצד החלש. תופעה כזו מציידת את בן הזוג בעל אורך הרוח ובעל האמצעים הכלכליים, העמיד יותר לאורך לגורם הזמן, באמצעי לחץ על בן זוגו".

אשר לתוכנה הנורמטיבית החולשת על המקרה שבפנינו פונים אנו לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, תשנ"ג.

תקנה עט לתקנות אלה קובעת:

"(1) תובע שהזניח תביעתו ולא פנה בעניין אל בית הדין במשך שישה חודשים רצופים, רשאי בית הדין להחליט על ביטול התביעה לאחר שניתנה הודעה לצדדים וניתנה להם הזדמנות לנמק מדוע לא תימחק התביעה.

(2) בית הדין רשאי להחליט על ביטול התביעה גם ללא הזמנת הצדדים, אם ראה צורך בכך".

ואילו תקנה ק לתקנות אלה קובעת:

"(1) לא הופיעו בעלי הדין לישיבה שנקבעה לבירור המשפט והם הוזמנו כדין, רשאי בית הדין לדחות את הדיון בלי תאריך או למחוק את התביעה. התביעה תימחק לאחר שניתנה לצדדים הודעה על כך וניתנה להם אפשרות להגיב בכתב.

(2) לא מחק בית הדין את התביעה, ותוך שלושים יום לא פנה אחד מבעלי הדין בכתב לבית הדין בדבר המשכת המשפט - רשאי בית הדין להורות על מחיקת התביעה לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להגיב בכתב.

(3) בית הדין רשאי להחליט על מחיקת התביעה, במקרים האמורים בס"ק (1) ובס"ק (2) גם ללא הודעה לצדדים וללא שמיעת טענותיהם, אם ראה צורך בכך".

עיון בתקנות ובפסיקה הנוגעת להם מעלה, כי אכן "סגירת תיק" בעלת משמעות שיפוטית, תיעשה בדרך-כלל ביוזמת בעל-דין ולא ביוזמת בית-הדין, וזאת בעיקר מכיוון שיש במחיקה או בדחייה כדי להביא לפגיעה בזכויות הצדדים. ראה:
ע"א 756/85 יעקב נ' יעקב [8], בעמ' 639-640; ע"א 275/72 בן-נעים נ' בן-נעים [9]; עמ"ש (חי') 106/97 רוכמן נ' רוכמן [17].
אכן, לעתים משתמש בית-הדין הרבני בלשון "סגירה" ויש לפרשה כ"מחיקה" או כ"ביטול", אם על-פי הקשר הדברים כך משמעו של המושג סגירה שבו נקט בית-הדין הרבני, כגון כאשר בעל-דין ביקש לחזור בו מתביעתו ובית-הדין החליט "לסגור" את התיק. ראה: ע"א 438/78 פטריץ נ' פטריץ [10]; ע"א 203/72 פלדמן נ' פלדמן [11], בעמ' 33; ע"א 501/64 וינשטוק נ' וינשטוק [12], בעמ' 535-536 ונשמע גם הקול לפיו, אף כאשר אין כל קביעה שיפוטית מצדו של בית-הדין הרבני בדבר תביעת מזונות שהוגשה לפתחו, והתיק נסגר - לא תוכל "סגירה" שכזו למנוע התדיינות בבית- המשפט האזרחי. ראה: ע"א 410/85 חמד (קטין) נ' חמד [13], בעמ' 111.

ב) סגירת תיק בנסיבות המקרה שלפניי.

לאחר באור הכללים וההלכות החלים על "סגירת תיק" בבית-הדין הרבני לעיל, יש לבחון אותן כשהן יצוקות לנסיבות המקרה שבפניי.

רובם ככולם של המקרים שנידונו בפסיקה עוסקים במצבים בהם לאחר שהוגשה תביעה לבית-הדין הרבני, יצאה תחת ידו החלטה כלשהי ולאחר מתן החלטה זו פנתה האישה לבית-המשפט האזרחי בעתירה לסעדים דומים אם לא זהים.

ראה: ע"א 275/72 הנ"ל [9], ע"א 272/93 ברזילי נ' ברזילי [14], ע"א 410/85 הנ"ל [13] וע"א 756/85 הנ"ל [8].

במקרה שלפניי, הנסיבות מורכבות יותר מהמקרים המצוינים לעיל, שכן אין בידינו כל פרוטוקול של בית-הדין הרבני ואנו למדים על מהותה של "סגירת התיק" מכלל הנסיבות הפרוסות בפנינו.

אף לו תמצי לומר, שאכן הייתה סגירה שיפוטית של התיק בבית-הדין הרבני המהווה מחיקת התיק או דחייתו, עדיין אין לכחד כי בשעת פתיחת התיק בבית-המשפט למשפחה, היה תלוי ועומד התיק בבית-הדין הרבני. מכאן, שראוי היה שבית- משפט קמא היה בוחן עם הגשת התביעה לפתחו האם אין תיק זהה עומד בפני בית-הדין הרבני.

בעניין זה, סבורני שבית-משפט קמא הוטעה על-ידי המשיבה 1 באשר הן בכתב-התביעה למזונות והן בטופס הרצאת הפרטים שצורף לכתב-התביעה צוין על-ידי המשיבה או בא-כוחה, כי לא הוגשו כל הליכים משפטיים בעניין מזונות בין בעלי-הדין (ראה סעיף א6 להרצאת הפרטים) בעוד שהעובדות מצביעות אחרת, כמבואר לעיל.

חרף כך, אין להתעלם מן העובדה, כי במצב שנוצר לפי טענות האישה בכל כתבי טענותיה, בעלה (המערער כאן) אינו זן אותה זה מכבר וכי למעשה היא נתונה לחסדיו: ירצה יזון אותה ויפרנסה, לא ירצה לא יזון אותה.

במצב שנוצר, קיימת ועומדת תביעה בבית-הדין הרבני, אשר ככל הידוע נסגרה רק לאחר שהוגשה התביעה (הכמעט זהה) לבית-המשפט למשפחה. במצב דברים זה, על האישה היה לקבל החלטה אקטיבית של בית-הדין הרבני על סגירת התיק ולא להסתפק במכתב של המזכיר הראשי.

עם זאת, אין להסכים מאידך גיסא למצב בו התיק בפועל סגור בבית-הדין הרבני ללא מתן אפשרות לאישה לעתור לבית- המשפט למשפחה לבקש סעד מזונותיה.

מצב אבסורדי זה בו מוקפא ההליך בבית-הדין הרבני יוצר אבסורד דיוני אשר ניתן לפתרון משפטי. סבורני שיש לראות בסגירת תיק בבית-הדין הרבני הפסקת תביעה, לאמור - מחיקתה.

הנסיבות הקונקרטיות במקרה זה תומכות במסקנתי זו. התיק למעשה סגור מאז חודש אוקטובר 1999. כעובדה לא נעשתה בו כל פעילות, לא נערך בו כל דיון מאז הגשת התביעה בפברואר 1999 (למעט בקשת האישה בחודש מרץ להקפיא את ההליכים עד לאחרי חג הפסח). התיק נסגר כאמור בשל אי-חידוש הדיונים בין הצדדים. סבורני, כי "הזנחת התביעה" על-ידי האישה בנסיבות המקרה מצויה בגדר תקנה עט - לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, קרי - הפסקת הטיפול בתביעה על-ידי האישה בבית-הדין הרבני היא היא שהביאה לסגירה.

למה הדבר דומה? להליך של הפסקת תביעה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (ראה לדעה דומה: ת"א (ת"א) 1828/89 הלל נ' הלל [18]).

תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, מאפשרת לבית-המשפט להביא לסיום דיון בתובענה שהוגשה, אם אין בה התקדמות בשל חוסר מעש. תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת את הפסקתה של תובענה. תובע רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם להפסיק את התובענה שהגיש, ללא מתן פסק-דין, וזאת לפי סדר הדין הקבוע בה.
התוצאה של הפסקת התובענה דומה למחיקת כתב-התביעה, כלומר התובע רשאי לחדש את תביעתו על-ידי הגשת כתב-תביעה חדש בשל אותה עילה. ראה א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי [20], בעמ' 225-227.

על-אף השוני בין סדרי הדין הנהוגים בבתי-המשפט לבין אלה הנהוגים בבתי-הדין הרבניים (ואולי עקב כך), ניתן להקיש מן ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי לענייננו.

אנלוגיה שכזו, יפה היא - מקל וחומר - כאשר לפי תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל יכול בית-הדין ליתן החלטה על מחיקת תביעה עקב "הזנחה" אף ללא בקשת צד, וחשוב מכך, אף ללא תגובת הצדדים (ראה תקנה עט(2) והשווה תקנה ק(3) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים לעיל).

קיים אף דמיון רב בתוצאות ההחלטות (סגירת תיק לעומת הפסקת תביעה/מחיקה מחוסר מעש): מצד אחד הפסקת התובענה כמוה כמחיקת התובענה, כלומר אין יותר עניין התלוי ועומד בפני בית-המשפט; מצד שני, התובע רשאי לחדש את תובענתו על-ידי הגשת כתב-תביעה חדש, בשל אותה עילה.

כך הוא המצב בענייננו: מצד אחד, סגירת התיק בבית-הדין הרבני כמוה כמחיקה, שכן אין יותר דיון תלוי ועומד בפני בית-הדין ומצד שני, המשיבה כאן יכולה בכל רגע נתון (בכפוף להיעדר תביעה מקבילה בבית-המשפט למשפחה) להגיש תביעה חדשה לבית-הדין הרבני.

מסקנתי היא אפוא, כי בנסיבות המיוחדות של העניין יש לראות בסגירת התיק משום "מחיקתו".

אכן במועד בו הוגשה התביעה לבית-המשפט למשפחה, התיק בבית-הדין הרבני היה בהיבט הטכני אולי בבחינת "תלוי ועומד" (ראה כמבואר דיוננו לעניין תקנה עט), אולם אותה שעה, גם אם המערער ייתלה בהיבט הטכני גרידא, אין חולק כי לא נטענה מפי המערער כל טענה בדבר היעדר סמכות.

רק כעת משניתנו החלטות, לרבות החלטה בדבר מזונות זמניים, יצאה הימנו "בת קול" לעניין זה. אין להורות על השבת הגלגל אחורנית גם לאור מכלול האמור לעיל בהיבט המשפטי והעובדתי נושא "סגירת התיק" וגם מטעמי צדק.

וחשוב מכך, משנסגר התיק בבית-הדין הרבני, למעשה "הוכשרה" סמכותו של בית-המשפט למשפחה ושוב לא יכול היה המערער לזכות בטענתו כי בית-המשפט נעדר היה כל סמכות עניינית להידרש לתובענות שהונחו לפתחו.

אני רואה להוסיף ולהעיר כי הנטייה במשפט המודרני הנוהג צריכה להיות, לעניות דעתי, פתיחת שערי המשפט ומתן זכות גישה לערכאות לבעל-דין כזכות יסוד.
מגישה זו יש גם לגזור את הזכות של המשיבים לפנייה במקרה דנן, זאת כמובן מעבר לניתוחנו כמבואר לעיל על-פי עובדות המקרה והביאור המשפטי המקנים להם, ככאלה, זכות זו.

9. בשולי הדברים מוצא אני לנכון להעיר הערה בעניין הנמקתו של בית-משפט קמא.

מעבר לאמור לעיל באשר לאופן מתן ההחלטה של בית-משפט קמא, ללא שהונחו בפניו כל המסמכים והראיות הנדרשים להכריע בשאלה נושא הערעור, ברי כי לא ניתן

להכריע בשאלת משמעות הדיבור "סגירת תיק" באופן כה מתומצת כפי שעשה בית-משפט קמא עת החליט על גבי טופס הבקשה של באת-כוח המערער.

עסקינן בהחלטה מהותית בעניין סמכותו העניינית של בית-משפט קמא, החלטה שיש לנמקה ולבארה כדבעי ולא בשוליים, ואין להסתפק באזכור מסמך של בית-הדין הרבני כדי לצאת חובה זו.

ד. סוף דבר

לסיכום, אני דוחה את הערעור וקובע, כי לבית-המשפט למשפחה הסמכות העניינית להידרש לתביעת המזונות בעוד שהתיק בבית-הדין הרבני נמחק.

התיק יוחזר לבית-המשפט לענייני משפחה להמשך ברור התביעה.

בנסיבות העניין, איני מוצא מקום ליתן צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוסר סמכות עניינית

  2. טענת סמכות עניינית

  3. טענת חוסר סמכות עניינית

  4. טענת העדר סמכות עניינית

  5. אכיפת חוזה סמכות עניינית

  6. העברת דיון סמכות עניינית

  7. הערת אזהרה סמכות עניינית

  8. מחיקת תביעה סמכות עניינית

  9. בית הדין לעבודה סמכות עניינית

  10. ביטול כתב אישום סמכות עניינית

  11. חוזה דיני עבודה סמכות עניינית

  12. העלאת טענת חוסר סמכות עניינית

  13. העברת דיון מחוסר סמכות עניינית

  14. הפקעת קרקעות סמכות עניינית ייחודית

  15. מועד העלאת טענת חוסר סמכות עניינית

  16. חוסר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה

  17. בקשה למחיקה על הסף העדר סמכות עניינית

  18. בית משפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית

  19. בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית

  20. ביטול החלטת בית הדין השרעי מחוסר סמכות עניינית

  21. העברת תביעה לבית משפט אזרחי בשל העדר סמכות עניינית לבית משפט לעניינים מנהליים

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון