מחיקת תביעת גירושין


זוהי מערכה שניה בסכסוך הגירושין של הצדדים, שהחלה ביום כ"ד חשון תשס"ז (15.11.06) בבקשת ב"כ הבעל "למתן פסק דין לגירושין וקביעת מועד לסידור גט". בקשה זו הוגשה בהמשך ל"הסכם שלום בית ולחילופין גירושין" (להלן: "ההסכם"),שאושר וקבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין.


במערכה הראשונה הגיש הבעל ביום כ' סיון תשס"ה (27.6.05) תביעת גירושין בה כרך את ענייני החזקת הילדים, המזונות וענייני הרכוש שבין הצדדים. במקביל לתביעה זו הגישה האשה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למשמורת קטינים ותביעה רכושית. ביום כ"א אלול תשס"ה (25.9.05) הופיעו הצדדים ובאי כוחם בפני בית הדין וביקשו לאשר "הסכם שלום בית ולחילופין גירושין" שצוין לעיל, ובית הדין נעתר לבקשה.

על פי האמור בהסכם, בקשו הצדדים, למרות המשבר שחל בחיי הנשואין, לנסות ולשקם מחדש את נישואיהם, כאשר בד בבד עם כך יסדירו בהסכם את מכלול היחסים שביניהם בכל הנוגע לזכויותיהם ולחובותיהם זה כלפי זה וכלפי בניהם הקטינים, הן למצב של שלום בית, והן למצב של גירושין.

מתברר שהניסיון לשלום בית לא צלח, ועל כך ניתן להיווכח באופן ברור מההליכים המשפטיים המתקיימים כיום בין הצדדים. הבעל פנה לבית הדין בתחילה למתן פסק דין לגירושין ולקביעת מועד לסידור הגט, ומאוחר יותר, ביום כ"ד שבט תשס"ז (12.2.07), הגיש בקשה למתן צו לאכיפת הסכם, בגדרה ביקש הוא להורות לאשה להציע את דירת מגוריהם למכירה תוך 30 יום ממתן הצו, ואם הדבר לא יצלח למנות את ב"כ הבעל ו/או באי כוח הצדדים ככונסי נכסים כאמור בהסכם.

ביום כ"ה אדר תשס"ז (15.3.07) קיימנו דיון בעניינם של הצדדים. לדיון התייצבו הבעל ובאי כוח הצדדים. האשה לא התייצבה ללא קבלת כל רשות על כך, ולא קבלנו הסבר של ממש לעובדת היעדרותה. שמענו בהרחבה את טענות ומענות באי כוח הצדדים. שמענו כמו כן את הבעל, שנחקר גם על ידי ב"כ האשה. בסיומו של הדיון הורינו לבאי כוח הצדדים להגיש סיכומים בענין תוקפו של ההסכם, וקבענו מועדים להמשך הדיונים בעניינם של הצדדים. באי כוח הצדדים הגישו לנו סיכומים כאמור בהחלטתנו, וב"כ האשה אף הרחיב בסיכומיו ועסק הן בשאלת תוקף ההסכם, והן בשאלת סמכותו של בית הדין, לרבות לסמכותו להורות על אכיפת הסכם גירושין.

ב"כ האשה טען, כי באישור ההסכם נפלו פגמים. לא הוסברה לאשה משמעותו של ההסכם, והיא לא הבינה כי הוא יחול גם בשעת פירוד, וכל שראתה האשה באותה עת היה שובם של הצדדים לשלום בית. האשה חתמה על ההסכם בעת חולשה, לחץ וטעות, מבלי ששקלה כראוי את משמעותו. ההסכם מקפח את האשה קיפוח של ממש, ויש בביצועו כדי לעשוק אותה מזכויותיה. לדברי בא כוח האשה הליך אישור ההסכם פגום באופן מהותי, מאחר ובפרוטוקול בית הדין מיום 25.9.05 לא נכתב שבית הדין נוכח שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו. לטענתו, בהעדר הפיסקה דלעיל בפרוטוקול בית הדין, חסר ההסכם תוקף משפטי. ב"כ האשה מפנה למסמכי חשבונות בנק שונים שהגיעו לידי האשה ולעובדות שלדבריה התגלו לה לאחר חתימת ההסכם, ולטענתו אילו ידעה האשה על קיומם קודם לכן, לא הייתה חותמת על ההסכם. טענה מרכזית נוספת בפי ב"כ האשה והיא, שבית הדין איננו מוסמך לדון באכיפת ההסכם. בעניין זה מפנה ב"כ האשה לפסקי דין שונים של בית המשפט העליון. ב"כ האשה הוסיף כי לא כלו הסיכויים לשלום בית, וכי היא מבקשת למצות אפשרות זו.



ב"כ הבעל משיב, בתמצית, כי האשה, שהייתה מיוצגת היטב על ידי עורכי דין מלומדים, הייתה מודעת היטב למשמעות ההסכם ולתוצאותיו וכי בית הדין איננו נדרש לציין עובדה זו במפורש בפרוטוקול בית הדין. היה נהיר וברור לבית הדין שהסברים נאותים אודות ההסכם ניתנו לצדדים על ידי באי כוחם. ההסכם איננו טומן בחובו סוגיות בעייתיות, שפה פולמוסית, עברית בלתי קריאה, מושגים משפטיים או מושגים לטיניים וכל כולו עברית פשוטה, וקריאה לכל. כמו כן האשה הכירה הלכה למעשה בקיומו של ההסכם, כעולה ממסמכים שונים ומכתבי בית המשפט שהוגשו על ידה. באשר לטענה כי האשה מעוניינת בשלום בית, מפנה ב"כ הבעל למכתב של ב"כ האשה מיום 13.11.06 בו נאמר במפורש, לצד אמירה כי דרכם המשותפת של הצדדים לא הגיעה לסופה, כי האשה מוכנה להתחיל בהליכי גירושין, ואולם ההסכם שביניהם איננו רלוונטי, וכל עוד לא יגיעו הצדדים להסדר חדש המקובל על שניהם לא תסכים האשה לגירושין. מכך יש להסיק, לדברי ב"כ הבעל, כי האשה מוכנה למעשה לגירושין, אך מתנה את קבלת הגט בתשלום ראוי.

כדי להגיע להחלטה מושכלת במחלוקת שבין הצדדים, יש לאבחן ולהגדיר תחילה את השלב הדיוני שבו אנו נמצאים. האם בפסק הדין שאישר את ההסכם ב"מערכה א'" הסתיימו ההליכים שנפתחו בפני בית הדין? האם כעת, ב"מערכה ב'", מצויים אנו בהליך חדש? התשובה לאלו היא בשלילה.

בסעיף 40 להסכם הסכימו הצדדים כי "עם אישורו של הסכם זה ייסגר התיק שפתח הבעל בבית הדין הרבני בתל אביב, וכן תמחקנה התביעות שהגישה האשה בבית המשפט בעייני משפחה". לא לחינם נקטו הצדדים בשינויי לשון ביחס למצב ההליכים בשתי ערכאות השיפוט. סגירת תיק בבית הדין הרבני, אין משמעותה מחיקת התביעה. סגירה היא "הרדמה" זמנית של ההליכים עד למתן החלטה נוספת בדבר המשכם של ההליכים או ביטולם המוחלט. לעומת זאת, מחיקת תביעה משמעה שהליך התביעה בטל וחלף מן העולם. ראו: ע"א 275/72 בן נעים נ' בן נעים, פ"ד כו(2) 818; עא 756/85 שושנה יעקב נ' ציון יעקב פ"ד מ(2) 637; (ת"א) 2777/79 פלוני נ' פלוני, פ"מ תש"מ(2) 402; תמש (ת"א) 406246/96 פלוני נ' פלונית.

לעמדה זו יש תימוכין גם מסעיפים אחרים בהסכם. הצדדים מפרטים את אשר יעשה במקרה שניסיון שלום הבית לא יצלח. הוסכם ביניהם כי 30 יום ממועד שתימסר הודעת פירוד על ידי אחד הצדדים יחולו ההסדרים המופיעים בהסכם. על פי המוסכם הצדדים יתגרשו בפועל במועד שיקבע על ידי בית הדין, והם יגיעו לבית הדין בכל המועדים שיקבע בית הדין לצורך דיון בגירושין ובסידור הגט. כן הוסכם שבהעדר הסכמה ביחס ליציאת הקטינים לחו"ל, יכריע בכך בית הדין הרבני בתל אביב. לעניין רכוש הצדדים הוסכם כי עצם אישורו של ההסכם מהווה מינוי תקף של באי כוח הצדדים ככונסי נכסים למכירת דירת מגורי הצדדים. בהקשר זה נאמר גם כי האישור ההסכם על ידי בית הדין יחשב כמתן פסק דין לפירוק השיתוף בדירה, וכמתן צו לפינוי הדירה.

על רקע העובדה שאיננה יכולה להיות שנויה במחלוקת, שהצדדים טרם התגרשו, ברור כי עצם אישורו של ההסכם לא סיים את ההליכים שהיו תלויים ועומדים בבית הדין עובר להסכם.

על פי פסיקת בית המשפט העליון הגשת הסכם גירושין לאישורו של בית הדין כמוה כהגשת תביעת גירושין בה נכרכו כל העניינים שפורטו בהסכם: בג"ץ 566/81 אליהו עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול לז (2) 1. נקבע כי במקרה שכזה מתייתר הצורך בבדיקת "המבחן המשולש", מאחר ועצם קיומו של הסכם גירושין מעיד כי תביעת הגירושין כנה והעניינים שנכרכו בו נכרכו כדין ובכנות.

בית המשפט העליון הדגיש (שם, בעמ' 7):
"במקרה של כריכה משותפת כזו על ידי שני בני הזוג, פטורים אנו מהחששות הרגילים והמקובלים בסוגיית הכריכה, שמא הכריכה, שנעשית על ידי בן-הזוג האחד, פגומה היא בחוסר כנות, שמא באה לחטוף ולהקדים את הגשת התביעה לערכאה אחרת על ידי בן זוגו וכיוצא באלה".
בדומה לאמור לעיל, ראו את דברי השופט קיסטר ב-ע"א ברוק נ' ברוק פ"ד כ(2)6, 11 מול האות ו':

"... אם על כל פנים היו מגישים את ההסכם שביניהם לבית הדין כדי שזה יאשרו ויתן לו תוקף של פסק-דין, ניתן היה אז לאמר שענין הדירה נכרך בתביעת הגירושין, והיה מקום לאמר שהענין נשאר בסמכותו הייחודית של בית הדין".
פס"ד ברוק אושר בע"א לויץ נ' לויץ, פ"ד כ"ב (2) 944. וראו: בג"צ 661/77, הבר נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד ל"ב (3) 324, 328 (מול ז', מפי השופט י' כהן); בג"צ 635/82, וינברג נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד ל"ז (4) 253, 260 (מול ב', מפי השופטת בן-פורת), ופסקי דין רבניים, כרך י' עמ' 310, 314.
העובדה שבמקרה דנן מדובר ב"הסכם שלום בית ולחילופין גירושין", אין בה כדי לגרוע מרצינות כוונת הצדדים להתגרש ולהסדיר ביניהם את העניינים הכרוכים בכך, כמפורט בהסכם. זהו מהלך רצוי שאף לאחר הגשת תביעת גירושין תיבדק האפשרות להחזרת שלום הבית על כנו. בדיקה שכזו אינה פוגמת כלל ועיקר בתביעת הגירושין. התייחסות שונה לסיטואציה שכזו, תביא לכך כי לכשתוגש תביעת גירושין לבית הדין, לא יהיה כל סיכוי לבדיקת האפשרות שמא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור.

איננו מקבלים את טענת ב"כ האשה שכל מגמתה של האשה בחתימה על ההסכם הייתה אך ורק להגיע לשלום בית.
טענה זו הועלתה באופן סתמי, ללא כל תימוכין ואסמכתאות. ב"כ האשה לא עשה את המינימום הדרוש כדי לאשש טענה זו. הוא לא דאג שהאשה תתייצב, בהתאם לחובתה המעוגנת בדין, לדיון שהתקיים בעניין זה, ויאפשר בכך להתרשם באופן בלתי אמצעי מדברי האשה בהקשר זה, לרבות גם העמדתה לחקירה נגדית בידי ב"כ הבעל. עובדה מצערת זו עומדת לחובתה. לפיכך, לא הונחה בפנינו כל תשתית שמכוחה יש סיבה לפקפק בנכונות הצהרות הצדדים וההסכמות ביניהם כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם. ויובהר: בשלב זה איננו חורצים את גורל טענות האשה לעניין פגמים שונים אשר לטענת בא כוחה קיימים בהסכם. לעניין זה זכאית האשה להגיש לבית הדין תביעה כדין לביטולו של ההסכם או סעיפים מסוימים בו, ובית הדין ידון בתביעה לכשתוגש, אם תוגש. אך בשלב זה ועל פי החומר שבפנינו עתה, לא הרימה האשה את הנטל הכבד הקיים עליה להוכחת טענותיה בדבר היעדר תוקפו המחייב של ההסכם, ובפרט את חוסר נכונות ההצהרות המפורטות שם בכל הקשור להסכמה להתגרש ולהסדרים הכרוכים בכך. איננו רואים לנכון להתייחס בשלב זה לטענת ב"כ האשה שכביכול נפל פגם בהליך אישור ההסכם בפני בית הדין. טענה זו, כיתר הטענות לענין תוקף ההסכם, צריכה להיות מועלית בדרך המלך, בתביעה לביטול פסק הדין שאישר את ההסכם. לא נשמע טענות לענין זה בדרך עקיפה, כפי שהועלתה בטיעוני ב"כ האשה. זאת ועוד, מעיון בהסכם לא נראה שהוא חורג לכאורה מן ההסדרים הקבועים בחוק יחסי ממון ביחס לבני זוג שלא ערכו הסכם ממון. ככל שקיים בו חסר לגבי פרט זה או אחר, כגון מועד האיזון וכדומה, הוא ניתן להשלמה בהתאם לקבוע בדין. כך גם לו יהי שנודע לאשה לטענתה לאחר חתימת ההסכם, כי לבעל היקף רכוש גדול יותר ממה שחשבה, אין בכך לכאורה כדי לפגוע בזכויותיה ברכוש זה ככל הן קיימות, שהרי הוסכם במפורש כי עובר לאיזון הנכסים ייערך ביניהם גילוי הדדי של הרכוש. אך גם אם באופן תיאורטי תוכיח האשה כי הסדר ממוני ספציפי המצוי בהסכם נגוע בפגם היורד לשורשו, לא יהא בכך כשלעצמו כדי להשליך על סמכותו של בית הדין הרבני לדון בכל העניינים הכרוכים בגירושין, ובפרט בעניין הרכוש כפי שהוא נכרך הן בתביעת הבעל המקורית, והן כפי שהוא פורט בהסכם.

תימוכין לעמדתנו בדבר סמכותו של בית הדין לדון כיום בענייני הרכוש שנכרכו בגירושין, ובפרט בבקשת הבעל להפעיל את הסעיפים הנוגעים למכירת הדירה וחלוקתה, מוצאים אנו בסעיף 7ד לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) התשט"ז – 1956. על פי סעיף זה רשאי בית הדין, כשהוא דן בעניין שבשיפוטו, למנות כונס נכסים על נכס מסוים כאשר קיים צורך מיוחד במינוי הכונס לשם ביצוע פסק הדין. לעניין זה, יחולו הוראות סעיפים 53 עד 57, ו-60 לחוק הוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בשנויים שפורטו בסעיף 7ד הנ"ל. משמעות הוראות אלה היא כי כאשר ניתן על ידי בית הדין פסק דין המצריך מינוי כונס נכסים, מסורות לבית הדין כל סמכויות הפיקוח והביצוע בדומה לאלו הקיימות בבית המשפט לענייני משפחה כאשר הוא עוסק בפירוק שיתוף של דירת בני זוג. בהקשר זה איננו עוסקים באכיפת הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני כמשמעות "אכיפת הסכם" בפסקי הדין של בית המשפט העליון ששללו את סמכותו של בית הדין בהקשרים מסוימים של אכיפת הסכם. כאן מדובר בהפעלת סמכות ראשונית של בית הדין, כפי שהיא הוסדרה בחקיקה ראשית.

דברים אלו נכונים אף אילו היו הצדדים מתגרשים בפועל, ולאחר הגירושין היה אחד הצדדים פונה אלינו בבקשה להפעיל את סמכויות הפיקוח של בית הדין על כינוס הנכסים כפי שנקבע בהסכם הגירושין. על אחת כמה וכמה במקרה דנן, כאשר הליכי הגירושין טרם הסתיימו, והתביעות הרכושיות שנכרכו בגירושין, לרבות החלוקה בפועל של הרכוש, עדיין תלויות ועומדות בבית הדין אשר טרם סיים את תפקידו השיפוטי. כפי שנאמר בהחלטות ופסקי דין שונים של בתי הדין הרבניים, אישור הסכם גירושין על ידי בית הדין ומתן תוקף של פסק דין להוראותיו, איננו מסיים את הליכי הגירושין. אלו מסתיימים רק עם מתן בפועל של הגט מידי הבעל לידי האשה. לא זו בלבד, אלא שניתן לפצל את הדיון בתביעות באופן שהצדדים יתגרשו, ולאחר מכן ימשיך בית הדין לדון בתביעות שעניינם טרם הסתיים. ראו: בג"ץ 6378/04 גיליאן שרעבי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים.

מסקנת הדברים היא כי הדיון שבפנינו ב"מערכה ב'" זו של הסכסוך איננו נערך במסגרת הליך חדש שלגביו יש לבדוק אם קיימת "סמכות נמשכת" לבית הדין. אנו מצויים עדיין בגדרי סמכותו הראשונית של בית הדין, שהחלה בתביעת הגירושין הכרוכה שהוגשה בידי הבעל ועניינה טרם הסתיים. פסק הדין שאישר את תוקף ההסכם לא היה בבחינת פסק דין שסיים את ההליכים שנפתחו בבית הדין. הוא היה אך ורק בגדר של החלטת ביניים, שיצרה פסק זמן שאיפשר לצדדים למצות את הסיכוי לשלום בית. משנכשל ניסיון זה פנה הבעל אל בית הדין בהתאם להסכם, וביקש להמשיך בהליכים כפי שהוסכם. באמצעות פנייתו של הבעל חזרו וניעורו הליכי הגירושין בבית הדין בגדרי סמכותו הראשונית.

לאור האמור לעיל, אנו מחליטים:

א. בית הדין מוסמך לדון בתביעת הגירושין שהגיש הבעל על כל הכרוך בה כמפורט בכתבי בית הדין שבהן נפתחו ההליכים, לרבות המפורט בהסכם שאושר על ידי בית הדין.
ב. בשלב זה לא הצליחה האשה לערער את תוקפו של ההסכם. אם תגיש האשה תביעה בפנינו לביטולו של ההסכם, נדון בכך.
ג. דיונים נוספים יתקיימו כאמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ה אדר תשס"ז (15.3.07).



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון