מצג שווא ביטוח חיים

על קצה המזלג
לווים נטלו מן הבנק הלוואה לרכישת דירת מגורים. לימים, בטרם נפרעה ההלוואה, נפטר אחד מן הלווים לבית עולמו. הלווה שנותר בחיים, חדל לפרוע את ההלוואה מתוך אמונה כי ביטוח החיים שנערך בעת נטילתה, יפטור אותו מן הפירעון. סברתו זו לא עמדה במבחן המציאות. הבנק טען כי ביטוח החיים נערך רק ללווה אחד מן השניים; וכפי שמזמנים החיים, דווקא הלווה שנפטר – לא היה מבוטח. עיקר המחלוקת בפרשתנו מתמקד באחריותו (הנטענת) של הבנק להעדרה של פוליסת ביטוח חיים ללווה שנפטר.

עיקרי העובדות שהוכחו


הגב' רוזה מחטייב ז"ל (להלן: "המנוחה") וחמשת ילדיה עלו ממדינות חבר העמים לישראל בשנת 1993. המנוחה ובתה – היא התובעת (להלן: "גב' מחטייב") – נטלו הלוואה מן הנתבע (להלן: "הבנק") לשם רכישת דירה. הדבר היה בשנת 1996. אותה עת, הייתה המנוחה כבת 51 שנים, עיוורת, מחוסרת עבודה והתקיימה מקצבת המוסד לביטוח לאומי (ראו למשל נ/16). הגב' מחטייב הייתה כבת 20 שנה ועובדת בעבודות מזדמנות. דעת לנבון נקל כי במועדים הרלוונטיים, השפה העברית לא הייתה שגורה בפי השתיים (אף כי ידע – דל – כזה או אחר אפשר והיה להן).




חוזה ההלוואה נ/2 (להלן: "חוזה ההלוואה"), כמו גם הסכם משכנתא מסגרת (נ/1), נחתמו הן בידי המנוחה והן בידי הגב' מחטייב. אימות החתימה המופיע בעמוד האחרון של חוזה ההלוואה מעיד על כך שהמנוחה חתמה על המסמכים ביום 20.5.96 ואילו הגב' מחטייב חתמה עליהם ביום 9.6.96. נוסף על שני מסמכים אלה, חתמו המנוחה והגב' מחטייב על תדריך ללווים (נ/14; להלן: "התדריך") וכן על מסמך שכותרתו "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה" (נ/13; להלן: "טופס מצב הביטוחים"). הגב' מחטייב חתמה גם על בקשת הצטרפות לביטוח חיים (נ/11; להלן: "בקשת ההצטרפות"), אך המנוחה לא חתמה על בקשה דומה. בהמשך הדברים אעמוד על עיקרי תוכנם של המסמכים הנוגעים לענייננו.




הפרוצדורה שנהגה בבנק לגבי החתמת לווים דוברי השפה הרוסית, הייתה כדלקמן:


(א) משהתייצבו לווים כאמור לפני פקיד הבנק, היה הפקיד מפנה אותן אל פקיד דובר רוסית או שהיה נעזר בפקיד דובר רוסית בכל הנוגע להליך נטילת ההלוואה.

(ב) פקידי הבנק לא נהגו (למצער בעת ההיא) לתרגם מילולית את חוזה ההלוואה ללווים ששפתם אינה עברית (ראו למשל דברי הפקידה, גב' קרסנופולסקיה "תרגמתי בגדול אבל לא מילה מילה"; עמ' 29 שורה 18 לפרוטוקול). ההסברים שפקידי הבנק נתנו ללווים היו בעניינים העקרוניים הנוגעים לעיסקה (ראו דברי מר זוהר כי ככלל, שעה שדובר בלווה שאינו דובר עברית "היו מסבירים לו, לא מתרגמים מילה במילה. בד"כ מדובר בחוזה הלוואה עם המון סעיפים, נותנים הסברים עקרוניים ומהותיים רלוונטיים ... היו דברים ספציפיים שהתעכבנו עליהם. היינו צריכים להקריא להם את כל הנושאים של המחלות המופיעים בסעיף 1 (ב), (ג) לנ/11 (בקשת ההצטרפות. מ' י') אבל לא את כל הטופס עצמו"; עמ' 35 שורות 3 – 6 לפרוטוקול).

(ג) בקשת ההצטרפות, שדוגמתה בנ/11, הכילה בין היתר את הפרטים הבאים: נתונים אודות ההלוואה לגביה מוגשת הבקשה; רשימת מחלות לגביהן נדרש המועמד לביטוח – לווה או ערב – להצהיר אם לקה באיזו מהן וכן אפשרות פתוחה לציין מחלות נוספות מהן סבל או סובל אותו מועמד; ויתור על סודיות רפואית.
לעומת העדר תרגום מילולי של חוזה ההלוואה, תירגמו פקידי הבנק את השאלות על אודות מחלות, כמופיע בבקשת ההצטרפות (בענייננו, היה התרגום לשפה הרוסית, שהייתה שגורה בפי המנוחה והגב' מחטייב. עמ' 28 שורה 8 לפרוטוקול). אם לווה פלוני השיב בחיוב לאחת מן השאלות הנוגעות למחלות הנזכרות בבקשת ההצטרפות – לא היה הוא זוכה להימנות על קהל הלווים המבוטחים בביטוח החיים הקבוצתי באמצעות הבנק. פקידי הבנק הציעו ללווה כזה לרכוש ביטוח בחברה חיצונית, אם רצונו בכך (עמ' 27 שורות 1 – 10; 18 – 19; 22 – 24; 28 – 29; עמ' 28 שורות 3 – 7; עמ' 35 שורות 7 – 16 לפרוטוקול), אך לא היה זה תנאי להעמדת ההלוואה.

(ד) פקיד הבנק הוסיף ומילא, באותו מעמד, את טופס מצב הביטוחים (דוגמת נ/13) לגבי הלווים והערבים. טופס זה היווה מעין "מיפוי" הנוגע הן לביטוח הנכס והן לביטוח החיים, בין אם ביטוחים אלה נעשו באמצעות הבנק ובין אם נעשו באמצעות מבטח אחר, ולגבי ביטוח החיים – ציין הפקיד בטופס זה גם את האפשרות שלא ייעשה ביטוח חיים באמצעות הבנק (בין אם מחמת גיל ובין אם מחמת ליקוי בריאותי) כלל ועיקר.

(ה) מסמך נוסף שסייע בידי הלווים לכלכל את צעדיהם בסבך פרוצדורת נטילת ההלוואה, היה התדריך (ראו דוגמתו בנ/14), שעסק באספקטים שונים של בקשת ההלוואה והמסמכים הנדרשים לאישושה. ביטוח החיים נדון בסעיף ד (2) לתדריך. בגדריו, הבנק דרש מן הלווים לערוך ביטוח חיים, להבטחת פירעון ההלוואה במקרה של פטירת אחד מהם. התדריך הסב את תשומת לב הלווים לכך שההצטרפות לביטוח מותנית, בין היתר, בבריאות "נאותה". לפיכך, לווים אשר סבלו או סובלים ממחלות שפורטו בבקשת ההצטרפות, לא נתקבלו "אוטומטית" לביטוח. הללו נדרשו להמציא לחברת הביטוח את רשומותיהם הרפואיות, וביטוח החיים היה חל עליהם רק ככל שחברת הביטוח אישרה את קבלתם לביטוח, במכתב נפרד. בסיפא לסעיף ד(2) לתדריך הובהר ללווים כי הם רשאים לערוך ביטוח חיים בחברת ביטוח חיצונית אחרת, בתנאי שהפוליסה תכלול סעיף שיעבוד לטובת הבנק.
לא הובהר אם ועד כמה זכה התדריך לתרגום מילולי עבור אותם לווים שאינם דוברי עברית, ומשכך, דעתי היא כי רק עיקריו הוסברו ללווים.



אעבור עתה לבחון את אופן החתמת המנוחה והגב' מחטייב על מסמכי ההלוואה.

(א) השתיים התייצבו בסניף היקב (ראשון לציון) של בנק לאומי לישראל בע"מ לשם נטילת ההלוואה. הואיל והשפה העברית לא הייתה שפתן, טופלה בקשת ההלוואה בעיקר בידי פקידה (הגב' קרסנופולסקיה) ששפת אמה רוסית, כשפתן. היא אף החתימה את המנוחה (אך לא את הגב' מחטייב. ראו עמ' 26 שורות 2; 16 – 17 לפרוטוקול) על המסמכים הרלוונטיים, הכתובים בשפה העברית. הגב' מחטייב חתמה בנפרד על המסמכים. חתימותיה אומתו בידי פקיד הבנק מר זוהר (עמ' 33 שורות 22 – 24; 30 – 31 לפרוטוקול). מר זוהר אינו דובר רוסית כלל ולא ברור אם וכיצד הוסבר לגב' מחטייב תוכן המסמכים שעליהם חתמה.

(ב) המנוחה לא חתמה על בקשת הצטרפות לביטוח חיים (דוגמת נ/11) וממילא לא צורפה לביטוח החיים באמצעות הבנק. העילה לאי-עשיית ביטוח אינה ידועה, אולם כאמור לעיל, לפי הנהוג בבנק, לווה שהשיב בחיוב לאחת מן השאלות המפורטות בבקשת ההצטרפות לביטוח חיים בדבר מחלות שמהן סבל – לא היה מצורף לביטוח חיים באמצעות הבנק (עמ' 27 שורות 18 – 19; 22 – 24; 28 – 29 לפרוטוקול).

(ג) במעמד החתמת המנוחה על חוזה ההלוואה (20.5.96), חתמה היא על טופס מצב הביטוחים, כאישור לתוכנו (בכל הנוגע לה). לפני החתימה, פקידת הבנק, גב' קרסנופולסקיה, סימנה X במשבצת שבסמוך לה נכתב "לא נעשה ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין" (עמ' 25 שורה 17) והסבירה למנוחה ראשית, כי לא יהיה לה ביטוח חיים קבוצתי (עמ' 27 שורה 19) ושנית, כי ביכולתה לרכוש ביטוח חיים בחברה אחרת תוך קביעת הבנק כמוטב ראשון בפוליסה (עמ' 27 שורות 4 – 6 לפרוטוקול). יוטעם כי דברים אחרונים אלה מבוססים על דרך פעולתה השגרתית של הגב' קרסנופולסקיה, אשר, מטבע הדברים, לא זכרה את מעמד החתמת המנוחה על המסמכים (עמ' 25 שורות 10 – 13 לפרוטוקול).

(ד) במעמד חתימת הגב' מחטייב על חוזה ההלוואה (9.6.96. ראו העמוד האחרון של חוזה ההלוואה), חתמה היא על מסמכים אחדים הנוגעים להלוואה, לרבות בקשת ההצטרפות וטופס מצב הביטוחים, הנושא תאריך אחד בלבד – 20.5.96. טעמו של תאריך זה דווקא (ולא יום החתימה בפועל על ידי הגב' מחטייב) הוא העדרו של מקום ייעודי בטופס מצב הביטוחים לציון מועד חתימתו של כל לווה ולווה (וכן הערבים. עמ' 38 שורות 3 – 5 לפרוטוקול), מחד גיסא, ושיטת העבודה בבנק שלפיה כאשר מי מן הלווים התייצב לחתום על המסמכים – היה הפקיד מחתים אותו באותו מועד על כל המסמכים שבתיק (עמ' 36 שורות 15 – 17), מאידך גיסא.



ביום 18.6.96 הנפיק הבנק שני נספחים להלוואה, המתארים היבטים ורכיבים שונים של ההלוואה והתשלומים הנלווים (נ/15), ומהם עולה כי הבנק ערך ביטוח חיים בודד, ולא ביטוח חיים לשניים.





לאחר הדברים האלה ובסמוך אליהם, שלח הבנק אל המנוחה ואל הגב' מחטייב את המסמכים הקשורים בחוזה ההלוואה, לרבות החוזה עצמו, הסכם המסגרת ובקשת ההצטרפות (עמ' 18 שורות 22 – 24; עמ' 20 שורות 5 – 9 לפרוטוקול). הגב' מחטייב התקשרה אל הבנק וביקשה לברר אם כל המסמכים הרלוונטיים נשלחו אליהן, ונענתה בחיוב (עמ' 21 שורות 3 – 4 לפרוטוקול).




מידי שנה שלח הבנק למנוחה מסמך על אודות מצב חשבון ההלוואה (מעין דו"ח שנתי), ובו הפרטים העיקריים הבאים: הסכומים ששולמו לפירעון ההלוואה עד למועד עריכת הדו"ח; היתרות לתשלום; ציון דבר קיומו של ביטוח חיים ופירוט תשלומי הפרמיה ששולמו עבורו (נספח ב' לתצהיר הגב' מחטייב; להלן: "הדו"ח השנתי"). הדו"ח השנתי שנשלח אל המנוחה (והתובעת) ציין כי קיים ביטוח חיים (יחיד). הדו"ח השנתי הנ"ל הוא אמנם לשנת 1997, אך איש לא טען כי תוכנם של הדוחות האחרים (לגבי קיומו של ביטוח חיים ליחיד) – שונֵה. הגב' מחטייב העידה (בעמ' 17 שורות 22 – 29; עמ' 18 שורות 7 – 8 לפרוטוקול) כי היא התקשתה בקריאת הדו"ח ולכן קראה רק את המספרים (לאמור: התשלומים ששולמו במהלך השנה וכן יתרת ההלוואה).




חודשים אחדים לפני פטירת המנוחה, ביודעה כי האחרונה לקתה במחלה קשה, התקשרה הגב' מחטייב לבנק בין השאר במטרה לברר אם ביטוח החיים אכן מסלק את ההלוואה במקרה של פטירת אחד הלווים. תוכן השיחה, כקיומה, נתונים במחלוקת ואדון בכך להלן.




במועד פטירת המנוחה (9.10.07), טרם נפרעו כל תשלומי המשכנתא. הגב' מחטייב חדלה לשלם את התשלומים החודשיים עבור פירעון המשכנתא והודיעה לבנק, בכתב, על החלטתה לחדול מפירעון תשלומי המשכנתא בשל סברתה כי על חברת הביטוח לכסות את תשלומי המשכנתא לאחר פטירת המנוחה. הבנק עמד על כך שהגב' מחטייב חייבת להוסיף ולפרוע את ההלוואה כסדרה, שכן "במועד העמדת ההלוואה הצהירה המנוחה על מצב בריאות לא תקין ולא ניתן היה לצרפה למסגרת ביטוח חיים באמצעותנו" (הפסקה השישית למכתב הבנק מיום 29.10.07, נספח ד' לתצהיר הגב' מחטייב. ראו גם סעיף 2 למכתב הבנק מיום 22.5.08, נספח ז' לתצהיר הגב' מחטייב). הגב' מחטייב לא השלימה עם עמדת הבנק ונקטה נגדו הליכים משפטיים.


ההשתלשלות הדיונית


בראשית הגישה הגב' מחטייב תובענה הצהרתית, שבה נתבקש בית משפט השלום להצהיר כי למנוחה היה ביטוח חיים תקף בגין ההלוואה שנטלה מן הבנק ולכן תגמולי הביטוח הם שישמשו לפירעון ההלוואה, ולחלופין להצהיר שהבנק התרשל בהימנעו מעריכת ביטוח חיים עבור המנוחה (ה"פ (שלום ת"א) 200808/08). במקביל, פנה הבנק ונקט הליכי מימוש משכנתה בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה (תיק הוצל"פ 26-10372-09-0). רשם ההוצאה לפועל (מר צחי אלמוג) החליט ביום 20.1.10 למנות כונס נכסים לצורך המימוש (נספח ב' לכתב התביעה). בית המשפט החליט לעכב את הליכי המימוש, ובהמשך (ביום 30.6.10) הורה על מחיקת התובענה, תוך שהתיר לגב' מחטייב להגיש תביעה בדרך הרגילה ותוך שהותיר את צו המניעה הזמני על כנו עד יום 7.9.10 לכל המאוחר (נספח ג' לכתב התביעה).




ביום 1.9.10 הגישה הגב' מחטייב את תביעתה הנוכחית לסעד הצהרתי ולסעד כספי. היא אף הגישה בקשה לסעד זמני ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל (ת"א (שלום ת"א) 1920-09-10). בית משפט השלום קבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי והורה על העברת התביעה בהתאם. כב' סגן הנשיאה השופט זפט הורה, בהחלטתו מיום 7.11.10, לדון בתביעה חלף דיון בבקשה לסעד הזמני ועיכב את הליכי ההוצאה לפועל, עד למתן פסק דין בתביעה (כפוף להפקדת עירבון).




בישיבת קדם המשפט שקוימה לפניי ביום 16.11.10, נתתי צו גילוי מסמכים הדדי והוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. הגב' מחטייב הגישה תצהיר עדותה הראשית (לו צירפה תריסר מוצגים) וכן חוות דעת מומחה (ד"ר א' פרישמן) בתחום החיתום הביטוחי על אודות מצבה הבריאותי של המנוחה בעת נטילת ההלוואה. מטעם הבנק הוגשו שלושה תצהירים: גב' אידה קרסנופולסקיה ומר אבי זוהר (פקידי הבנק שטיפלו בבקשת ההלוואה של המנוחה והגב' מחטייב) ומר יקיר וייס (מורשה חתימה בבנק, שהנושא העיקרי אודותיו הצהיר נסב על סכום יתרת ההלוואה). הבנק הגיש מוצגיו בשני אופנים: האחד – כנספחים לתצהירי עדיו (נ/1 – נ/21); השני – במהלך החקירות (נ/22 – נ/30).


תיחום היריעה



בסיכומיה, העלתה הגב' מחטייב טענות רבות אשר זכרן לא בא בכתב התביעה, וממילא לא עלו על שולחן הדיונים וכאשר ניסה בא כוחה להרחיב את היריעה על מנת לכלול נושאים חדשים בגדרי הפלוגתות – נתקל בהתנגדות באת כח הבנק. כך, למשל, כל הטענות אשר מייחסות לבנק רשלנות בכך שלא העביר לחברת הביטוח את בקשת ההצטרפות של המנוחה, על מנת שחברת הביטוח תחליט אם לבטח את המנוחה (גם אם תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר), אם לאו (סעיף 4.1 לסיכומי הגב' מחטייב). הוא הדין באשר לטענה המייחסת לבנק התרשלות הן במילוי נהליו-שלו כפי שצויינו בתדריך ללווים (סעיף 4.6 לסיכומי הגב' מחטייב) והן במילוי הוראות המפקח על הבנקים (סעיף 4.7 לסיכומי הגב' מחטייב).


אין צריך לומר כי שעה שבעל דין מבקש בסיכומיו להרחיב את חזית הדיון ונתקל בהתנגדות הצד שכנגד – אין החזית מורחבת (ראו למשל ע"א 3299/10 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש בע"מ, ניתן ביום 4.9.11, פורסם במאגר נבו). על כן, לא אדון בכל אותן טענות מרחיבות החזית.



הגב' מחטייב לא כפרה בטענת הבנק בכל הנוגע לסכום יתרת ההלוואה שאותו הייתה מכסה פוליסת הביטוח, אילו נעשתה כזו למנוחה. פקיד הבנק מר וייס, שתצהירו דן בכך, לא נחקר בנושא זה. מכאן, שאף סוגיה זו אינה טעונה עוד הכרעה.

הפלוגתות


לאחר העיון בכתבי הטענות ולימוד טענותיהם ההדדיות של הצדדים, עולות לדיון הפלוגתות הבאות:




האם הציג הבנק מצג שווא לפני המנוחה והגב' מחטייב כאילו המנוחה מבוטחת בביטוח החיים באמצעות הבנק, אם לאו, וככל שהציג – מהן התוצאות הנובעות מכך;
כלום התרשל הבנק בכך שלא צירף את המנוחה לפוליסת ביטוח החיים ללווים;
האם התרשל הבנק בכך שלא הודיע למנוחה ולגב' מחטייב על אודות אי צירוף המנוחה לפוליסת ביטוח החיים האמורה.


על מנת לסבר את האוזן, אומר כבר כאן כי אני סבור שדין התביעה להידחות על קרבה ועל כרעיה, הן מחמת העדרו של מצג שווא והן בשל כך שהבנק לא התרשל באי צירוף המנוחה לביטוח החיים הקבוצתי ללווים ואף הודיע על כך כהלכה הן למנוחה והן לגב' מחטייב. לפנים מן הנדרש, אציין כי הבנק אינו חייב לערוך ביטוח חיים ללווים לשם הבטחת החזר ההלוואה במקרה של פטירת לווה, אך עליו להאיר את עיני הלווה בדבר חיוניות הביטוח וזכותו של הלקוח לרכשו באמצעות כל מבטח שימצא לנכון.
למניעת מלל מיותר, אציין כי כל ההדגשות לעיל ולהלן הן שלי, אלא אם כן ייאמר אחרת.


דיון והכרעה
הפלוגתה הראשונה: קיומו של מצג שווא

המתווה הנורמטיבי


בע"א 666/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מעריב – הוצאת מודיעין בע"מ, ניתן ביום 19.7.11, פורסם במאגר נבו, פסקה כב' השופטת נאור כהאי לישנא:


"המשפט הישראלי הכיר זה מכבר באחריות בנזיקין בגין מצג שווא רשלני ('היזק דיבור') (ראו: המ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית בע"מ, פ"ד ח(3) 1317, 1333 (1954)). מצג שווא רשלני נכלל במסגרת עוולת הרשלנות שיסודותיה פורטו בהרחבה בפסיקה, ועל כן אעמוד עליהם רק בקצרה. היסודות כוללים חובת זהירות, התרשלות ונזק שנגרם בגינה (ראו: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113, 129 (1985); ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה, פסקה 7 19.2.2007)). בעבר נראה שהאחריות בגין מצג שווא רשלני נקבעה רק בהתייחס למתן חוות דעת מקצועיות, ואולם בהמשך הורחבו גבולותיה של האחריות ומקובל לראות כל העברת אינפורמציה רשלנית או מסירת מידע מוטעה בכתב או בהתנהגות לידי גורם אחר אשר צפוי להסתמך על המידע כמצג שווא רשלני ...".

בע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשייה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 12.8.07, פורסם במאגר נבו (להלן: "פרשת גרניט"), פסק כב' השופט ד' חשין (כתוארו אז) כי "אחריות בגין מצג שווא רשלני, בדומה לאחריות בעוולת התרמית, תוטל רק מקום בו התובע הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר ועקב כך נגרם לו הנזק ...".
יתר על כן, "לצורך הטלת אחריות בגין מצג שווא רשלני יש להקים בנסיבות המקרה הספציפי חובת זהירות קונקרטית, על פי מבחן הצפיות – נדרש להוכיח כי הגורם שמסר את המידע צריך היה לצפות, שמקבל המידע יסתמך עליו ויפעל על פיו" (ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובניו בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, ניתן ביום 10.11.09, פורסם במאגר נבו).



אכן, על מנת לקבוע כי פלוני התרשל בהציגו מצג שווא רשלני, על בית המשפט לקבוע כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית בין המזיק לבין הניזוק, כי חובת הזהירות הופרה בנסיבות המקרה וכי בשל כך נגרם לניזוק נזק. עם זאת, מצינו גישה בהלכה הפסוקה אשר על פיה בוחן בית המשפט תחילה אם אמנם התרשל המזיק כלפי הניזוק; היינו: בהנחה שקיימת חובת זהירות – האם המזיק הפר אותה בהתנהגותו כלפי הניזוק (ראו, למשל, ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, ניתן ביום 19.3.07, פורסם במאגר נבו; רע"א 5203/08 מדינת ישראל נ' אגבריה, ניתן ביום 24.9.09, פורסם במאגר נבו). לטעמי, לשם יעילות הדיון ופשטותו, ראוייה גישה זו ליישום בפרשתנו, שכן אם יימצא כי עובדתית לא הציג הבנק מצג שווא לפני המנוחה והגב' מחטייב, לא אדרש לדיון בשאלת קיומה או העדרה של חובת זהירות ולהיקפה (השוו לפרשת גרניט הנ"ל).


יישום ההלכה הפסוקה לפרשתנו


הגב' מחטייב סבורה כי הבנק השלה את המנוחה ואותה לסבור כאילו שתיהן בצוותא מבוטחות בביטוח החיים הקבוצתי, ובעשותו כן, גרם להן שלא לנקוט צעדים לביטוח חיי המנוחה בכל הנוגע להלוואה דנן. בשל כך, לא נפרעה ההלוואה עם פטירת המנוחה והגב' מחטייב נדרשת להוסיף ולשלם את התשלומים בגינה. הגב' מחטייב מייסדת את טענתה זו על אדנים אחדים, שייסקרו להלן. לשיטתה, די בכל אחד מאדנים אלה, כשהוא לעצמו, להצדיק מסקנה בדבר קיומו של מצג שווא רשלני, קל וחומר שעה שהאדנים חוברים זה לזה.




האדן האחד עליו משתיתה הגב' מחטייב את טענת מצג השווא, מצוי בדוחות השנתיים ששלח הבנק, ומהם עולה כי קיים ביטוח חיים למנוחה, נמענת הדוחות.




העיון בדו"ח השנתי מעלה כי נמענת הדו"ח היא המנוחה בלבד. סעיף ג' לדו"ח השנתי מציין שקיים ביטוח חיים (יחיד). הגב' מחטייב טענה כי " ... כל שיכלה אמי המנוחה ו/או אני להסיק מכך היה שאמי המנוחה היא זו המבוטחת, על אחת כמה וכמה משום שאמי היא הממשכנת והזכויות בדירה רשומות על שמה" (סעיף 29 לתצהיר העדות הראשית). דא עקא, בסיכומי הגב' מחטייב מצינו הודיית בעל דין אשר על פיה הן המנוחה והן הגב' מחטייב לא קראו את הדוחות השנתיים (והודיה זו היא בעקבות עדותה של הגב' מחטייב בעמ' 18 שורה 7 לפרוטוקול).

יתר על כן, הגב' מחטייב אף הודתה כי "בשנים הראשונות לא הקריאו לנו את המסמך, גם לא רצינו שכולם יידעו" (עמ' 18 שורה 3 לפרוטוקול). הווי אומר: אפילו הבנק הציג בדו"ח השנתי מצג שווא, כאילו קיים ביטוח חיים עבור המנוחה – הרי שהמנוחה או הגב' מחטייב לא ידעו בזמן אמת על קיומו של מצג כאמור וממילא לא סמכו עליו, לא כלכלו את צעדיהן לאורו ולא שינו את מצבן לרעה בגינו.
מי שלא טעה אינו יכול להיות מוטעה (ראו, למשל, ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ (4) 533, 514 (1986)) ולכך משמעות כפולה בענייננו: המשמעות האחת – כפי שיובהר להלן בגדרי הפלוגתה השלישית, ידעה הגב' מחטייב אל נכון כי המנוחה אינה מבוטחת בביטוח חיים על ידי הבנק. על כן לא ניתן להטעותה ולגרום לה לסבור כי המנוחה הייתה מבוטחת;
המשמעות השנייה – מי שלא ידע כי מוצג לפניו מצג שווא, ממילא לא יכול היה לשנות את מצבו לרעה בהסתמך על מצג זה.
אמור מעתה: לא על הדוחות השנתיים תהא תקומתה של הגב' מחטייב.



האדן השני אשר מבסס את טענת מצג השווא הוא שיחת הטלפון שבין הגב' מחטייב לבין הבנק, בשנת 2007. הגב' מחטייב טענה כי בשיחה זו, נאמר לה על ידי נציג הבנק "שאמי המנוחה ואני מבוטחות בביטוח חיים כמו זוג, ואם קורה משהו למי מאיתנו, כספי הביטוח מסלקים יתרת המשכנתא" (סעיף 18 סיפא לתצהיר העדות הראשית של הגב' מחטייב).


אין לקבל טענה זו כיוצרת מצג שווא מצד הבנק. זאת נוכח הטעמים העיקריים הבאים:
ראשית, אפילו נאמרו הדברים המיוחסים לבנק – לא שינתה הגב' מחטייב את מצבה לרעה בגינם, שכן ממילא בעת ההיא (שנת 2007) – לא הייתה היא יכולה לרכוש ביטוח חיים עבור המנוחה, לפי שהאחרונה כבר סבלה ממחלה שבעטייה שום מבטח לא היה נכון לערוך ביטוח חיים;
שנית, עדותה של הגב' מחטייב בנושא זה הייתה עדות יחידה. על כן ראוי לבחון אותה בזהירות. נוסף על כך, עסקינן בעדות של בעל דין המעוניין בתוצאת המשפט. גם מטעם זה עדותה טעונה סיוע (ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971), שתחתיו יכולה לבוא הנמקה משכנעת, המסבירה מדוע ניתן לסמוך על עדות בעל הדין כשהיא לבדה. כפי שיסתבר להלן, לא זו בלבד שאין לגרסת הגב' מחטייב כל סיוע, אלא שהיא גרסה חשודה נוכח סתירות שנפלו בה ועל כן יש להיזהר שבעתיים עובר להשתת ממצא עליה.
שלישית, הגב' מחטייב העידה כי הקליטה שיחה זו עם נציג הבנק (עמ' 19 שורה 14) וכי ההקלטה נמצאת ברשותה (עמ' 19 שורה 17). חרף זאת – לא מצאה היא לנכון לצרף לתצהירה עותק מתמליל השיחה או קובץ שמע של השיחה, ולא הסבירה מדוע היא נמנעת מעשות כן (מעניין לציין כי גם בתצהירי גילוי המסמכים – נ/22 ו-נ/23 – לא ציינה הגב' מחטייב את דבר קיומם). המסקנה הנדרשת כמו מאליה היא אפוא כי לו חשפה הגב' מחטייב את ההקלטה ואת התמליל היה בהם כדי לחתור תחת עמדתה (ראו למשל ע"פ 4844/09 מסעאד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31.5.10, פורסם במאגר נבו; ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 26.5.10, פורסם במאגר נבו).
הגב' מחטייב ביקשה בסיכומיה להפוך את היוצרות בעניין זה, ולזקוף לחובת הבנק את אי הצגת ההקלטה לראייה (ראו סעיפים 2.12 סיפא ו-18 לסיכומי הגב' מחטייב).אין צריך לומר כי ניסיון זה נועד לכישלון הן מן הטעם שהגב' מחטייב לא הוכיחה שבידי הבנק מצויה הקלטה של השיחה האמורה (ולא הציגה כל שאלה בעניין זה לעדי הבנק), והן משום שהיה ביכולתה להציג את ההקלטה הזמינה לה, כאמור.

רביעית, הגב' מחטייב העידה (בעמ' 19 שורה 13 לפרוטוקול): "שאלתי על הביטוח ואמרו לי שאני מבוטחת. אפשר לשמוע את השיחה". ודוק: הטענה כי הגב' מחטייב מבוטחת אינה מתיישבת עם תצהירהּ שבו נאמר כי נציג הבנק מסר לה כי הן היא והן המנוחה מבוטחות. הנה כי כן, סתרה הגב' מחטייב את האמור בתצהירה בסוגיה מרכזית, והדבר מפחית מן המהימנות המיוחסת לה.



האדן השלישי עליו סומכת הגב' מחטייב את טענת מצג השווא הוא אמירה אקטיבית של פקידי הבנק שטיפלו בהלוואה, כי היא והמנוחה מבוטחות. דא עקא, טענה זו שנזכרה בסעיף 13 לתצהיר עדותה הראשית של הגב' מחטייב, אינה ראויה לאמון, בהיותה טענה כוללנית, מעורפלת ובלתי מפורטת. הגב' מחטייב אינה מצביעה על מי מפקידי הבנק ככאלה שיצרו את מצג השווא וממילא, לא היה הבנק יכול להתגונן מפני טענה כה בלתי מגובשת.




הנה כי כן, בכל הנוגע לפלוגתה הראשונה, אני קובע כי הגב' מחטייב לא הניחה בסיס שיאפשר קביעת ממצא עובדתי כאילו הציג הבנק לפניה (או לפני המנוחה) מצג שווא, אשר גרם לה להאמין כי המנוחה מבוטחת בביטוח החיים הקבוצתי ללווים. בהינתן האמור, נשמט יסוד מרכזי בעוולת הרשלנות (קרי: יסוד האשם הנעוץ בהפרת חובת הזהירות הקונקרטית), שבלעדיו לא ניתן לכוננה.


הפלוגתה השנייה: ההתרשלות באי צירוף המנוחה לפוליסת הביטוח
כללי


מגמת הפסיקה היא להרחיב את אחריות הבנקים כלפי ציבור לקוחותיהם וכלפי הציבור בכללותו. מגמה זו מבוססת על התפיסה שלבנקים תפקיד ציבורי חשוב במערכת כלכלית תקינה ועל ההכרה בעוצמתו הרבה של המוסד הבנקאי. הבנקים נתפשים כבעלי מעמד מעין ציבורי. בשל מעמדם הם זוכים לאמון גורף, עד כי אלה הבאים עימם במגע נוטים לסמוך על פעולותיהם ועל מצגיהם אף ללא חקירה ודרישה. יפים לעניין זה דבריו אלה של המלומד אריאל פורת:


"...לקוחות ושאינם לקוחות נוהגים לתת אמון מיוחד בבנקאי שעימו הם באים במגע, כמו גם בכישוריו של הבנק ובאמצעיו הטכניים. במקרים רבים אין הם נדרשים לחוות-דעת נוספת לפני שהם נוהגים על-פי עצתו, ואף אין הן בודקים בעין בוחנת את פעולותיו... זה האחרון (פקיד הבנק שעימו נמצא הלקוח בקשר יומיומי. מ' י') נתפס בעיני רבים כאיש-אמון הבקיא במלאכתו ושעיקר ייעודו ליתן שירות מקצועי הוגן לציבור. התפקידים הציבוריים הציבוריים שממלאים הבנקים רק מחזקים רושם זה. הבנקים מצידם שוקדים על הגברת אמון הציבור בהם, ואך סביר שיוטלו עליהם חובות הבאות להגשים את הציפיות הסבירות שהם עצמם תורמים להיווצרותן" (א' פורת "דיני הנזיקין" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ב-תשנ"ג 301, 324).

לא בכדי נאמר כי הבנקים הם "סוכנות חברתית" וכי בשל כך, לצד היתרונות המוקנים להם מכוח הדין, מוטלות עליהם חובות אמון מוגברות כלפי הציבור בכלל וכלפי הלקוח בפרט (ראו למשל ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים, ניתן ביום 28.12.09, פורסם במאגר נבו; רע"א 9374/04 אי. אנד ג'י. מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ניתן ביום 11.11.04, פורסם במאגר נבו; מ' רובינשטיין ו-ב' אוקון "הבנק כסוכנות חברתית" ספר שמגר מאמרים חלק ג' 819 (2003)).



מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מטילה חובת אמון על הבנקים. חובת האמון המוטלת על בנק כלפי לקוחו היא חובה רחבה החלה לגבי כל הפעולות, השירותים והעסקאות שמבצע הבנק עבור הלקוח והיא צריכה להתקיים עוד לפני כריתת החוזה. תכלית חובת האמון היא הבטחת מידה גבוהה מאד של אמינות, מקצוענות, יעילות וזהירות במתן השירות על ידי הבנק (ר' פלאטו-שנער דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית 78 (2010); להלן: "פלאטו-שנער דיני בנקאות"); ר' בן אוליאל "משכנתא בנקאית בכלל ומשכנתא על בית מגורים בפרט – סקירה ביקורתית" דין ודברים ה 119, 149 (2010); להלן: "בן אוליאל 'משכנתא בנקאית'").




היקפה של חובת האמון הנדרשת מהבנק נגזר, בין היתר, ממידת ההסתמכות של הלקוח על הבנק והפקידים הפועלים מטעמו. ככל שהסתמכותו של הלקוח על הבנק הינה משמעותית ועמוקה יותר, כך תגבר חובת האמון שהבנק חב ללקוח. מידת ההסתמכות של הלקוח תקבע על פי סוג השירות או הפעולה המבוצעים על ידי הבנק. ניתן להניח שככל שהעסקה מורכבת יותר, או ככל שהעסקה דורשת מהבנק שיקול דעת רב יותר לצורך ביצועה, מידת הסתמכותו של הלקוח על הבנק רבה יותר. ועל כן, רמתה של חובת האמון שתוטל על הבנק תהיה גבוהה יותר. מידת ההסתמכות נלמדת גם מזהות הלקוח העומד מול הבנק (פלאטו-שנער, דיני בנקאות בעמ' 80 – 81; 98 – 99).




פרט לחובת האמון האמורה, חלה על הבנק אף חובת גילוי, שביטויה רחב: לא רק מסירת נתונים (המהווה חובת גילוי במובן הצר) אלא אף חובת הסבר מקיפה, שהיוזמה לה צריכה לבוא מהבנק עצמו, וכן חובה לוודא כי ההסבר נהיר ללקוח וכי הלה נתן הסכמה מודעת לכל פרטי העסקה. על הבנק מוטלת חובה להדגיש ולהבליט בפני הלקוח פרטים מסוימים ומהותיים לעסקה או השירות הניתנים לו. על הבנק להסביר למתקשר באופן ראוי ובהיר את משמעות המסמך שעליו הוא עומד לחתום, את היקף תחולתו ואת תוצאותיו האפשריות, ואין הבנק יוצא ידי חובתו בהסתמכותו על לשון המסמכים (ראו לאחרונה ע"א 9120/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' פלקסר, ניתן ביום 15.9.11, פורסם במאגר נבו; להלן: "פרשת פלקסר"). כך, יש להכיר בחובת הסבר מקום שבו הבנק יודע כי המתקשר אינו מסוגל לקרוא את המסמך, לדוגמא, בשל קשיי שפה. חובות המשנה הנזכרות (וחובות אחרות שאינן לכאן) מרכיבות את חובת הגילוי במובן הרחב (פלאטו-שנער דיני בנקאות בעמ' 75, 199, 237; בן אוליאל "משכנתא בנקאית" בעמ' 154).


מן הכלל אל הפרט



אני סבור כי בפרשתנו, מילא הבנק אחר החובות שהיו מוטלות עליו במערכת יחסיו עם המנוחה ועם הגב' מחטייב. כך, על פי התרשמותי לחיוב ממהימנות עדי הבנק, קבעתי לעיל כי ניתן למנוחה הסבר (בשפה הרוסית, המובנת לה) על אודות ביטוח החיים שביכולתה לרכוש באמצעות הבנק ופקידת הבנק אף ביררה עימה את מצבה הבריאותי (כפי שנהגה לעשות לגבי כל לווה). משנסתבר לפקידת הבנק כי המצב הבריאותי אינו תקין (ויוטעם כי אין לדעת מהם פרטי הליקויים הבריאותיים) – מילאה פקידת הבנק את טופס מצב הביטוחים, בציינה כי לא נערך למנוחה ביטוח חיים מחמת מצבה הבריאותי, והחתימה את המנוחה בסמוך לציון עובדה זו.

לא זו אף זו: על פי שיטת העבודה שבה נהגה בדרך כלל, הסבירה פקידת הבנק למנוחה כי היא יכולה לרכוש ביטוח חיים בכל חברת ביטוח שתחפוץ וכי יש לכלול בפוליסה סעיף שיעבוד לטובת הבנק. לא למותר לציין כי בעשותו כך, קיים הבנק אחר הוראות המפקח על הבנקים בדבר ניהול בנקאי תקין "נהלים למתן הלוואות לדיור" (הוראה מס' 451), כפי שהיו בתוקף במועד מתן ההלוואה (ראו נספח 3 לסיכומי הבנק; מנגד, לא הבאתי בחשבון את עותק הנהלים שצורף כנספח 11 לסיכומי גב' מחטייב, שכן מדובר בנהלים העומדים בתוקף כיום). סעיף 11 (א) לנהלים, העוסק בביטוח נכסים וביטוח חיים, הורה כדלקמן:

"(א) תאגיד בנקאי רשאי לדרוש מהלווה לבטח את הנכס המשמש כערובה להלוואה, וכן לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שקיבל; על תנאי הביטוחים באמצעות התאגיד הבנקאי יודיע התאגיד הבנקאי ללווה בכתב לפני חתימתו על הסכם ההלוואה.

(ב) התאגיד הבנקאי יודיע ללווה כי הוא רשאי לבצע את הביטוחים הנ"ל במישרין עם חברת ביטוח שלא באמצעות התאגיד הבנקאי. במקרה זה, רשאי התאגיד הבנקאי לעמוד על קיומם אותם תנאים הדרושים לשם הבטחת זכויותיו".

לטעמי, הבנק אינו יכול לחייב איש לערוך ביטוח חיים כתנאי למתן הלוואה לדיור ואילו סברתי אחרת, הייתה התוצאה עלולה לשלול את זכותו של אדם, הסובל ממחלה כלשהי מאלה שפורטו בבקשת ההצטרפות, או ממי שגילו מעל 55 שנים ליטול הלוואה לדיור; וכזאת לא ייתכן, לפי שיש בדבר משום החלשתו הנוספת של המוחלש.



הגב' מחטייב טענה כי לא ייתכן שנאמר למי מפקידי הבנק שבריאותה של המנוחה אינה תקינה, וזאת ראשית, מן הטעם שבריאות המנוחה הייתה ללא רבב ושנית, מן הטעם שהמנוחה לא סבלה מאף אחת מן המחלות הנזכרות בבקשת ההצטרפות (ראו למשל סעיף 22 לתצהיר העדות הראשית של הגב' מחטייב). אין לקבל טענה זו, נוכח חוות הדעת של ד"ר פרישמן, שבה נאמר כי המנוחה סבלה מבעיות רפואיות מסוימות. אמנם, הד"ר פרישמן סבר כי בעיות אלה לא היו אמורות למנוע קבלתה של המנוחה לביטוח חיים, אך מכאן ועד לאמירה כי בריאות המנוחה הייתה תקינה, רב המרחק.




לפנים מן הנדרש אציין כי גם אם הבנק לא היה מעמיד את המנוחה על זכותה לרכוש ביטוח חיים (בין באמצעותו ובין באמצעות חברה אחרת), לכאורה, ייתכן שלא היה בכך משום מחדל רשלני מצידו. זאת, נוכח פסק הדין בע"א 8905/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' רוזנברג, פורסם במאגר נבו, ניתן ביום 3.6.98, שבו נפסק בזו הלשון:


"המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח 'כפרט מהותי' שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה. לפיכך נראה לנו שמסקנותיו של בית המשפט המחוזי אינן מבוססות. לעניין זה אין זה מעלה או מוריד כיצד נהג הבנק במקרה זה או אחר או בכלל, כשחובה כאמור לא קמה."

ראו גם ת"א (מחוזי י-ם) 9614/07 צייכנר נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן ביום 27.7.10, פורסם במאגר נבו. בנסיבות העניין, אין צורך להכריע בסוגיה הכללית האמורה, משהוכח להנחת דעתי כי אפילו הייתה חובת הודעה על הזכות לרכוש ביטוח חיים – הרי שהבנק הודיע למנוחה כי בנסיבות העניין היא אינה מצורפת לביטוח החיים הקבוצתי וכי היא רשאית לפנות לכל מבטח אחר לשם רכישת פוליסת ביטוח חיים. אין אפוא מקום לקביעה כי הבנק התרשל בעניין זה כלפי המנוחה או כלפי הגב' מחטייב (שליוותה – כדבריה – את המנוחה לאורך כל התהליך, לרבות בכל ביקוריה בבנק).

הפלוגתה השלישית: ההתרשלות שבהעדר ההודעה על אי-הצירוף לביטוח החיים



הגב' מחטייב טענה כי התרשלות הבנק באה לידי ביטוי נוסף בכך שאיש מפקידיו לא הודיע לה או למנוחה כי האחרונה אינה מבוטחת בביטוח החיים הקבוצתי ללווים ושתיהן לא העלו על דעתן כי מי מהן אינה מבוטחת (ראו למשל סעיף 2.6 לסיכומי הגב' מחטייב).


איני מקבל טענה זו של הגב' מחטייב. הטענה נסתרת מפורשות הן מטופס מצב הביטוחים הנושא את חתימת המנוחה וכן את חתימת הגב' מחטייב, והן מעדות פקידת הבנק גב' קרסנופולסקיה בדבר פעולתה בהתאם לנוהלי הבנק בנושא הנדון.



הנחת המוצא המפרנסת את עמדתה של הגב' מחטייב היא קיומו של ביטוח חיים לכל לווה, מעין "ביטוח חובה", וככל שאין עורכים את הביטוח (וזהו החריג) – יש למסור הודעה על כך ללווה. ולא היא. נקודת המוצא היא כי הלווה אינו מבוטח בביטוח חיים, אלא אם כן בוחר הוא להיות מבוטח באמצעות הבנק, והבנק הסכים לצרפו לפוליסת ביטוח החיים הקבוצתית. על מנת להצטרף כאמור – יש למלא טופס ייעודי (דוגמת נ/11), הכולל "שאלון בריאות" שמציג המבטח (באמצעות פקיד הבנק) ללווה. ככל שמשיב הלווה בשלילה על השאלות – נמסר לו אישור על צירופו לפוליסת ביטוח החיים (ראו למשל נ/12).




לצורך העניין, אין זה משנה מדוע לא בוטחה המנוחה באמצעות הבנק. העיקר מצוי בעובדה שביטוח כאמור לא נערך עבורה ומעולם לא ניתן לה אישור כי היא צורפה לפוליסה. היפוכו של דבר; המנוחה חתמה על טופס מצב הביטוחים, ממנו עולה כי היא לא צורפה לביטוח החיים. המנוחה לא שילמה דמי ביטוח ומעולם לא נדרשה לשלמם.

הגב' מחטייב טענה כי היא והמנוחה חתמו בבנק, באותו מעמד ובצוותא חדא, על המסמכים הנוגעים להלוואה (ראו למשל סעיף 23 לתצהיר עדותה הראשית). אם נכונה טענה זו, ברי שהגב' מחטייב ידעה כי המנוחה אינה מבוטחת, שהרי באותו מעמד נאמר למנוחה כי אינה מבוטחת והיא אף חתמה על טופס מצב הביטוחים, בסמוך לסימון X שלפיו לא נערך לה ביטוח חיים.

הגב' מחטייב טענה כאילו הסימון X הנ"ל, לא הופיע בטופס שעה שהיא חתמה עליו (ראו למשל סעיף 25 לתצהיר העדות הראשית). למען הדיוק, טענת הגב' מחטייב היא כי אינה זוכרת שהסימון X אכן הופיע בחלקו התחתון של טופס מצב הביטוחים (עמ' 15 שורות 14 – 19 לפרוטוקול).
העדר הזיכרון בעניין זה, אינו מהווה ראייה לכך שטופס מצב הביטוחים לא היה מלא כראוי עובר לחתימה עליו. יתר על כן, זיכרונה של הגב' מחטייב לא עמד לה בנושאים אחרים (ראו למשל עמ' 14 שורות 11 – 16; עמ' 15 שורות 22 – 24; עמ' 16 שורות 8 – 19 לפרוטוקול) ומי לידינו יתקע כי העדר זיכרונה בדבר "ריקנות" הטופס, אכן מלמד כי הטופס לא היה מלא כהלכה? לעומת גרסת הגב' מחטייב, פקידת הבנק (הגב' קרסנופולסקיה) העידה כי הסבירה למנוחה כי היא אינה מבוטחת וסימנה את הסימון X בטופס מצב הביטוחים, ועדות אחרונה זו מהימנה עליי בשל העדר העניין של העדה בתוצאות המשפט ובשל אופן מסירת עדותה הקולח והבוטח. אמנם, העדה לא העידה מזיכרונה על מעמד החתימה, אלא מדרך פעולתה השגרתית, אלא שגם עדות כזו ראוייה לאמון (והיא עדיפה עשרות מונים על מצב שבו לא העיד איש מפקידי הבנק שטיפל בפועל בלקוח. הימנעות דומה נזקפה למעשה לחובת הבנק בפרשת פלקסר).

התוצאה



בסיכומם של דברים, אני קובע כי המנוחה לא הייתה מבוטחת בביטוח החיים הקבוצתי מטעם הבנק. איש לא יצר כלפי המנוחה או הגב' מחטייב מצג שווא שתוכנו שונה מן המציאות. הבנק לא התרשל בכך שלא ערך ביטוח חיים למנוחה, שכן אין לו חובה לערוך למנוחה ביטוח כאמור; מנגד – מילא הוא את חובתו בכך שיידע את המנוחה (ואת גב' מחטייב), בשפה המובנת להן, שהמנוחה לא מבוטחת באמצעות הבנק ועל זכותה של האחרונה לבטח עצמה בכל חברת ביטוח כאוות נפשה.




נוכח האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. עם זאת, דעתי היא כי ראוי שהבנק והגב' מחטייב יבואו בדברים על מנת להימנע מפינוי הגב' מחטייב מן הדירה, לאפשר לה לפרוע את חוב הפיגורים (לרבות מיחזורו) ולהמשיך בתשלומי ההלוואה כסדרם. אין צו להוצאות בנסיבות העניין.

הסעד הזמני שניתן ביום 7.11.10 – בטל בזה. העירבון שהפקידה הגב' מחטייב, בסכום של 50,000 ₪, ביום 25.5.10 בגדרי ה"פ (שלום ת"א) 200808-08) – יוחזר לה באמצעות בא כוחה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח חיים רצח

  2. ביטוח חיים בשואה

  3. ביטוח חיים מחלת לב

  4. ביטוח חיים התיישנות

  5. התיישנות ביטוח חיים

  6. מצג שווא ביטוח חיים

  7. ביטוח חיים תעודת פטירה

  8. ביטוח חיים נכות מתאונה

  9. אוטם שריר הלב ביטוח חיים

  10. ביטוח חיים ניתוח מעקפים

  11. ביטוח חיים במקרה התאבדות

  12. ביטוח חיים למשכנתא התאבדות

  13. ביטוח חיים משכנתא התיישנות

  14. אחריות הבנק להעדר ביטוח חיים

  15. התיישנות פוליסת ביטוח חיים

  16. אי גילוי מידע מהותי ביטוח חיים

  17. אי אישור ביטוח חיים לפני פטירה

  18. אי גילוי בהצהרת בריאות בביטוח חיים

  19. אי גילוי מחלות קודמות בהצהרת בריאות

  20. ביטוח חיים ביטול פוליסה כוונת מרמה

  21. האם במועד עריכת הסכם ההלוואה נערך למנוחה ביטוח חיים בגין ההלוואה ?

  22. ביטוח חיים - האם פירעון יתרת הלוואה עקב מקרה מוות מזכה בהשבת פרמיות ?

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון