אי ניכוי מס במקור


השופט רמי כהן

1. בפנינו ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שרה מאירי; בש"א 6809/05, עב 10858/04), לפיה נדחתה בקשתה של המערערת-ד"ר ויקי רבנו (להלן: גב' רבנו), להתיר לה לשלוח הודעת צד שלישי כנגד בעלי מניות במשיבה- Tissera Inc.(להלן: החברה); את ההודעה לצד שלישי מבקשת גב' רבנו לשלוח לבעלי המניות, במסגרת התביעה שכנגד שהגישה כנגדה החברה.

על-פי החלטתו של נשיא בית-דין זה, מאחר שערעורה של ד"ר רבנו עניינו בדחיית בקשתה למשלוח הודעת צד שלישי, ערעור על החלטה מעין זו אינו טעון רשות (ראו: ע"א 387/82 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ויקטור אסידו, פ"ד מ (4) 213).

לכן, מכוח תקנה 83 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), תידון בקשת רשות הערעור כערעור (בר"ע 883/05).

השתלשלות ההליכים

2. גב' רבנו, רופאה בהכשרתה, הועסקה כמנכ"ל החברה העוסקת בפיתוחים שונים בתחום הביוטכנולוגיה, מחודש אוקטובר 2003 ועד למועד פיטוריה על-ידי דירקטוריון החברה ביום 7.9.2004. גב' רבנו שימשה, בשלב מסוים, אף כדירקטורית בחברה. החברה מאוגדת על פי דיני מדינת וושינגטון, ארה"ב והיא נסחרת בנסד"ק.

גב' רבנו הגישה לבית-הדין האזורי תביעה, בסך 564,140 ₪, נגד החברה, נגד המנכ"ל הנוכחי של החברה ונגד שני דירקטורים בחברה. התביעה הינה לתשלום זכויות להן זכאית גב' רבנו, לטענתה, עקב תקופת עבודתה בחברה וסיומה, מכוח הדין ומכוח הסכם העבודה אשר נכרת בין הצדדים. באשר לתביעה נגד מנכ"ל החברה והדירקטורים ציינה גב' רבנו, כי בהתנהלותם חסרת תום הלב גרמו להפרת ההסכם שנחתם בינה לבין החברה והם אחראים לכל הנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מאי מילוי חובות החברה כלפיה.

3. בכתב ההגנה נאמר, בין היתר, כי גב' רבנו פוטרה לאחר שהתברר לחברה כי האחרונה הפרה את חובותיה לחברה ובתוך כך מעלה בכספי החברה ואמון החברה. כמו כן גרמה לחברה לעבור עבירות פליליות של אי ניכוי מס במקור. באשר לתביעה נגד מנכ"ל החברה והדירקטורים נטען, כי דין התביעה נגדם להידחות, בשל היעדר עילה והעדר יריבות.

4. עם הגשת כתב ההגנה, הגישה החברה כתב תביעה שכנגד נגד ד"ר רבנו, על-סך 9,405,491₪.

התביעה שכנגד עניינה השבת סכומים לחברה בעניינים כדלקמן:

1. תביעה להשבת עמלה אותה נטלה גב' רבנו, לטענת החברה, במרמה, בסכום של 110,000 $, בגין השלמת גיוס הון לחברה;


2. גב' רבנו פנתה לדירקטוריון החברה, לאשר הקצאת מניות לחברת ביוגרין, שלא כדין. גב' רבנו ציינה, כי הקצאת המניות לחברה הנ"ל הנה בתמורה לשירותים אשר הוענקו באמצעותה לחברה. העלות לחברה להקצאת המניות לחברת ביוגרין, כפי שנרשמה לחברה בספרייה, עומדת על סכום של 833,700$;

3. הקצאת מניות שלא כדין לאחיה של גב' רבנו, אשר עלותן לחברה, כפי שנרשמה בספרי החברה במועד הקצאתן עמד על 1,300,000$. לטענת החברה, על גב' רבנו לגרום לכך כי אחיה ישיב את המניות ו/או תמורתן לחברה;

4. לטענת החברה, גב' רבנו מימשה אופציות של החברה שהיו ברשותה. בגין המניות שהתקבלו ממימוש האופציות נהנתה גב' רבנו מרווח הון של 1,153,000 $. לטענתה, גב' רבנו היתה מחויבת לנכות מס במקור מרווח ההון עקב מכירת מניותיה. אולם, בניגוד לדין, גרמה גב' רבנו כי החברה לא ניכתה מס במקור בגין מימוש האופציות ומכירת מניותיה ולא העבירה לרשויות המס את המס במקור אותו היתה מחויבת להעביר. לטענת החברה, סכום המס אשר על החברה מוטלת החובה להעבירו לרשויות המס כניכוי במקור עומד על 2,553,347 ₪. נציין בהקשר זה, שלטענת החברה משרדיה היו כל העת בישראל וכי הנהלתה פעלה מישראל;

5. תביעה לתשלום בגין ציוד השייך לחברה אותו נטלה גב' רבנו ולא השיבה לחברה, בסך 31,820 ₪ (ציוד-לרבות שני מחשבים ניידים, מסך שטוח, מחשב כף יד);

6. בהתאם להסכם ההעסקה היתה גב' רבנו זכאית להחזר הוצאות שהוציאה בקשר עם עבודתה בחברה, כנגד קבלות מפורטות. לטענת החברה, בהעדר פירוט מתאים כי הוצאות שנטלה מהחברה הנן בהתאם להסכם עמה ועל-פי דין, על גב' רבנו להשיב לחברה סכום של 31,810 ₪;

7. בהתאם להסכם העסקתה זכאית היתה גב' רבנו לקבל החזר הוצאות רכב בגין שימושה ברכב לצורכי החברה. בהסכם צויין, כי יש להפחית 10% ממספר הקילומטרים, בגין שימוש פרטי ברכב. לטענת החברה, גב' רבנו לא ניהלה את החברה מישראל ולכן כל הוצאות הרכב בתקופה בה שהתה בארץ אינן צריכות להיות ממומנות כלל על-ידי החברה. עוד נטען, כי בפועל דיווחה גב' רבנו לחברה בגין הוצאות רכב בלתי סבירות של למעלה מ-25,000 ק"מ במהלך 11 חודשי העסקתה, כאשר לפי טענתה היא, חלק לא מבוטל מתוך תקופה זו היא לא שהתה בארץ. לטענת החברה, היקף נסיעות זה אינו תואם את אופי העבודה, פעילות החברה ואינו סביר גם לאור המרחק של פחות מקילומטר בין מקום מגוריה של גב' רבנו למשרדי החברה. תביעה זו להחזר הוצאות רכב ששולמו לגב' רבנו בניגוד להסכם עמה ובניגוד לכל דין, הינה בסך 250,000 ₪.

בסיום כתב התביעה שכנגד נאמר:

"בהתנהגותה המפורטת לעיל הפרה הנתבעת [גב' רבנו] אמונים לחברה, לדירקטורים ולבעלי מניותיה, הפרה את הסכם העסקה שנכרת עמה פעלה בניגוד לדין, ניצלה את תפקידה כמנכ"ל החברה וגרמה לנזק רב לחברה".

5. גב' רבנו הגישה כתב תשובה שכנגד. לטענתה, יש להורות על סילוק התביעה שכנגד על הסף ולחילופין לדחותה לגופה. גב' רבנו טענה, כי חלק מהעילות הנטענות בכתב התביעה שכנגד, אינן בסמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה, שכן המדובר בהתנהלותה של גב' רבנו כנושאת משרה בחברה, בטענות מרמה ובעילות נזיקיות. עוד נטען, כי גם בנוגע למרבית יתר התובענה אין זה ברור כי סיווג טענות החברה מצביע על סמכותו של בית-הדין לעבודה לדון בהן.

בכתב התשובה שכנגד, תיארה גב' רבנו את קשריה עם בעלי המניות של החברה מ"קבוצת מגלאן"-מר אפרים שגיא, מר אריאל מליק וגב' שרה ומר משה אלאלוף (להלן: הצדדים השלישיים-ראו עוד להלן). לטענתה, היא שוכנעה להצטרף לחברה בעקבות מגעים שניהלו עימה בעלי המניות הנ"ל. עוד נטען, כי קבוצה זו, אשר חבריה הינם מומחים בתרגילים פיננסיים בחברות בורסאיות ריקות מתוכן, עשתה בחברה כבתוך שלה תוך שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כמעטה דק לכוונותיהם. גב' רבנו ציינה, כי הדירקטורים בחברה מונו על-ידם ופעלו אך ורק על-פי רצונם של אלו, מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי לטובת החברה, כפי חובתם על-פי דין. לטענתה, יש לראות במעשי ובפעולות בעלי המניות הנ"ל כמעשי ופעולות החברה.

לטענתה של גב' רבנו, החברה פטרה מאחריות את נושאי המשרה בחברה ובכללם אותה וכן החברה התחייבה לשפות את נושאי המשרה בחברה, בגין כל חבות שתיווצר להם בגין מעשיהם במסגרת החברה, זאת בהתאם להוראות מסמכי היסוד של החברה, חוזה העבודה שנחתם עם גב' רבנו ומצגיה כלפיה. לכן, החברה מנועה מלתבוע את גב' רבנו בגין פעולותיה בחברה ולחילופין מחויבת לשפותה בגין כל סכום שייפסק נגדה, בגין פעולותיה במסגרת החברה.

עוד נטען, כי יש לסלק את התביעה על הסף, בשל היעדר עילה והעדר יריבות. לשם הדוגמא נציין, כי בעניין התביעה להשבת עמלה, כתב התביעה שכנגד מפרט כי ההחלטה בנושא ניתנה לבקשתו של בעל מניות בחברה-שהינו אחד מהצדדים השלישיים כנגדם התבקשה הודעת צד שלישי, ראו להלן. לכן, לטענתה, אם יש לחברה טענה כלשהי בעניין זה, הרי היא צריכה להיות מופנית כלפי אותו בעל מניות; בעניין הקצאת המניות לאחיה של גב' רבנו - גם אם היה
ממש בטענה, כי אחיה לא סיפק לחברה שירותים, הדבר אינו מקנה עילה לחברה נגד גב' רבנו; אי ניכוי מס במקור – לטענת גב' רבנו, החברה אינה יכולה לתבוע אותה בגין סכום כסף שהיא עצמה לא שילמה.

גב' רבנו ציינה, כי החברה פעלה בארה"ב. לחברה היתה חברת בת שהתאגדה בישראל ואשר אינה צד להליך זה.

גב' רבנו הדגישה, כי הקדישה את מלוא זמנה ומרצה לחברה וכי מוקנית לה זכות עיכבון ו/או קיזוז בנכסים ו/או בערכם עד לגמר ההתחשבנות.

נציין לשם הדוגמא, לעניין התביעה להשבת העמלה-גב' רבנו טענה, בין היתר, כי העמלה הובטחה לה על-ידי הצדדים השלישיים וכי כתב התביעה שכנגד מפרט, כי ההחלטה בנושא ניתנה לבקשתו של אחד מבעלי המניות-אחד מהצדדים השלישיים-בחברה ולכן ברור כי אם יש לחברה טענה כלשהי בעניין זה, הרי היא צריכה להיות מופנית כלפי אותו בעל מניות; לעניין הקצאת המניות לחברת ביוגרין-נטען, בין היתר, כי ההחלטה להקצות מניות לחברת ביוגרין נעשתה ואושרה על-ידי דירקטוריון החברה, לבקשתו של אחד מבעלי המניות בחברה; לעניין אי ניכוי מס במקור-לטענתה של גב' רבנו, הטענה כי החברה צריכה לנכות מס במקור בישראל אינה תואמת את הייעוץ שקיבלה החברה לפיו, מאחר שהחברה פועלת בארה"ב והאופציות ניתנו עבור מניות החברה ולא חברת הבת בישראל וכן מאחר שהן ניתנו בגין שירותים שסיפקה גב' רבנו לחברה ולא לחברת הבת בישראל, אין היא חייבת בניכוי מס במקור בישראל.

6. במקביל להגשת כתב התשובה שכנגד הגישה גב' רבנו הודעת צד שלישי בגדר התביעה שכנגד. בית-הדין האזורי החליט שמשלא הוגשה בקשה להגיש הודעה לצד שלישי ולכאורה לא שולמה אגרה, אין לקבל את ההודעה (השופט אילן איטח). או אז הגישה גב' רבנו בקשה למתן רשות להגשת הודעת צד שלישי. בית-הדין האזורי התבקש לאשר לגב' רבנו-הנתבעת שכנגד- להגיש הודעת צד שלישי, נגד מר אפרים שגיא, מר אריאל מליק וגב' שרה ומר משה אלאלוף (להלן: הצדדים השלישיים), במסגרת התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי החברה.

עניינה של הודעת צד שלישי שגב' רבנו מבקשת להגיש, הינה זכותה של גב' רבנו לקבל מבעלי מניות בחברה-הצדדים השלישיים המבוקשים-יחד ולחוד, שיפוי ו/או פיצוי ו/או השבה, בגין כל סכום שתחויב בו בתביעה שכנגד, אם וככל שתחויב בו. כמו כן, לטענתה, השאלות והפלוגתאות בין גב' רבנו לבין הצדדים השלישיים המבוקשים, כרוכות בנושא התובענה ועולות אף למקרא טענות החברה במסגרת התביעה והתביעה שכנגד.

לטענתה, הצדדים השלישיים המבוקשים - במישרין ו/או בעקיפין בעלי מניות בחברה ו/או בעלי שליטה - הינם המוציאים והמביאים בחברה. אחריותם כלפי גב' רבנו הינה משותפת. הודעת צד שלישי מבוססת על אחריותם של הצדדים השלישיים המבוקשים למעשי ומחדלי החברה, בשל אופן ניהולם את החברה ובשל מצגיהם והבטחותיהם כלפי גב' רבנו, גם בשם החברה. לשם הדוגמא צדדים שלישיים אלו הם שפעלו והבטיחו לגב' רבנו הן את העמלה והן את הקצאת המניות שהועברו לחברת ביוגרין והם אלו שפעלו כלפי דירקטוריון החברה בנושאים אלו. לכן, לטענתה, אם תחויב להשיב את הסכומים הנתבעים לחברה, הרי על הצדדים השלישיים המבוקשים, יחד ולחוד, לשלם סכומים אלו במקומה או לפצותה בשווי הסכומים שתחויב להשיב.

בנוסף, צדדים שלישיים אלו אף הבטיחו לגב' רבנו פטור ושיפוי מלאים ומוחלטים ללא "חורי יציאה", מפני תביעות של החברה. משכך, לטענתה, כאמור, יש לראות במעשי ובפעולות בעלי המניות הנ"ל כמעשי ופעולות החברה. בהיות החברה המעסיקה של גב' רבנו, אזי יש לראות גם בצדדים השלישיים המבוקשים כמעסיקיה של גב' רבנו. לכן, להודעת צד שלישי זיקה עמוקה לחוזה העבודה שבין גב' רבנו לבין החברה ולבעלי המניות-הצדדים השלישיים המבוקשים. גב' רבנו ציינה, כי התעקשה לפעול לטובת החברה, חלף עשיית רצונם של בעלי המניות הנ"ל באופן עיוור.

נציין, כי בסיפא להודעה גופא נאמר:

"לעניין סמכותו העניינית של בית הדין הנכבד נאמר את הדברים הבאים: לגישתנו, אין לבית הדין הנכבד סמכות עניינית לדון בכל הנושאים הנזכרים בתביעה שכנגד, שכן חלק מהנושאים המועלים בה אינם קשורים ליחסי העבודה בין הצדדים. אולם, ככל שלא יקבל בית הדין הנכבד את טענתנו זו, מוגשת הודעת צד ג' זו. העניינים המועלים בה כרוכים בעניינים המועלים בתביעה שכנגד, ועל כן ממילא הם בגדר סמכותו של בית הדין הנכבד, אם אמנם העניינים שבתביעה שכנגד הם בסמכותו גם כן".

7. תגובת החברה לבקשה למתן רשות להגשת הודעת צד שלישי היתה כדלקמן:

"המשיבה [החברה] מודיעה בזאת כי, איננה מייצגת את מר אפרים שגיא, מר אריאל מליק, מר משה אללוף וגב' שרה אללוף... לגביהם מבקשת המבקשת [גב' רבנו] רשות להגיש הודעת צד ג'. לפיכך, אין למשיבה עמדה אם יצורף מי מהם לתובענה אם לאו, זאת, מבלי להביע דעתה לעצם הבקשה, סמכות בית הדין והשאלות שמעלה הצירוף.
לפיכך, משאירה המשיבה לשיקול דעת בית הדין הנכבד, את ההחלטה...".

נציין, כי לבית-הדין האזורי הוגשו תגובות מטעם חלק מהצדדים השלישיים המבוקשים, אף שלא התבקשה תגובתם.


8. בית-הדין האזורי דחה את בקשתה של גב' רבנו להתיר לה להגיש הודעה לצדדים שלישיים. מפאת חשיבות הדברים נביא את הנמקתו של בית-הדין האזורי במלואה:

"הטעם למשלוח הודעת צד שלישי הוא טענת שיפוי ו/או פיצוי ו/או השבה של המבקשת כלפי שותפי מגלאן, שהם כנטען, בעלי מניות בחברה /ואו בעלי שליטה ו/או שותפים בקבוצת מגלאן ו/או משהינם המוציאים והמביאים בחברה.
...

מהבקשה עולה אפוא כי הסוגיה שבמחלוקת הינה ביחס לאחריותם של שותפי מגלאן באשר לעילות אשר יִחסה החברה למבקשת במסגרת התביעה שכנגד.


עולה לכאורה מטיעוני המבקשת כי חיובה בהליך שבתובענה שכנגד עלול ליצור חיוב כלפי שותפי מגלאן. בנוסף, הכרעה בתיק זה בנוגע לחיוביה של המבקשת, יכול ותגרור בעקבותיה הליך משפטי נפרד בין הצדדים לבקשה דנן.
חרף האמור, לא מצאתי כי מתקיימת סמכות עניינית לבית הדין לדון בתביעה לשיפוי.
אם טוענת המבקשת כי יש לראות את שותפי מגלאן, בהיותם בעלי מניות בחברה אשר עשו בחברה כבשלהם תוך שימוש באישיות המשפטית הנפרדת כמעסיקיה, כמו החברה, אזי היה עליה לפעול באופן שונה. ודאי כך, כשהתובעת הגישה התביעה לא רק כנגד החברה-המעסיקה, אלא אף כנגד הנתבעים 4-2.

מאידך, ככל שהטענה נוגעת ליחסים החוזיים שבין המבקשת כנושאת משרה לבין בעלי מניות בחברה, הרי שתביעה כזו אינה מצויה בתחום סמכותו העניינית של בית הדין.

יתר על כן, המבקשת עצמה טענה בהודעת הצד השלישי, שהוגשה לתיק בית הדין, כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה שכנגד, מקום שחלק מהעילות המועלות בה אינן קשורות ליחסי עבודה, וכי ככל שלא תתקבל טענת הסמכות העניינית מוגשת הבקשה דנן.

אשר על כן- משלא שוכנענו לכאורה בקיומה של סמכות עניינית לבית הדין לדון בתביעת שיפוי שבין המבקשת לבין שותפי מגלאן, לא נותר אלא לדחות את הבקשה...

בנסיבות שתוארו – תשלם התובעת לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ + מע"מ... ".

טיעוני הצדדים

9. עיקר טענתה של גב' רבנו בפנינו הוא, כי היה על בית-הדין האזורי להכריע קודם בטענת חוסר הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד עצמה ולא להותיר את גב' רבנו חסרת סעד. לטענתה, אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד עצמה. אך ההודעה לצד שלישי הינה בסמכות בית-הדין האזורי. גב' רבנו אף טענה, כי לא ניתנה לה האפשרות לשכנע את בית-הדין האזורי "לכאורה" בקיומה של סמכות עניינית.

גב' רבנו טוענת להרמת מסך ולזהות בין החברה לבין הצדדים השלישיים המבוקשים, במסגרת, בגדר ובתוך יחסי העבודה בין הצדדים. מכאן, לטענתה, כי ההבטחות שניתנו לה, הינן הבטחות שבין עובד למעביד. גב' רבנו ציינה, כי בתביעה שהגישה תבעה את הדירקטורים בחברה בעילה של גרם הפרת חוזה, זאת מבלי למצות וללא קשר לעילה של הרמת מסך.

לטענתה של גב' רבנו, טעמי צדק מחייבים כי תינתן לה ההזדמנות ההוגנת להביא את טענותיה בדבר זכותה לשיפוי והשתתפות מצד בעלי המניות במסגרת הודעת צד שלישי, תוך כדי בירור התביעה שכנגד. שלילת זכותה זו, תביא לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת לפיה לא תיוותר בידה כל הזדמנות לדרוש את זכותה לשיפוי והשתתפות אלא לאחר מתן פסק-דין בתביעה שכנגד וככל הנראה לאחר ביצועו. לכן, לטענתה, ההחלטה פוגעת בה קשות וגורמת לה עיוות דין.

עוד נטען, כי בהיעדר התנגדות מצד החברה לבקשה, לא היה מקום שלא לקבל את הבקשה להרשות משלוח הודעת צד שלישי. בהקשר זה נטען, כי לא היה מקום לפסוק הוצאות לטובת החברה, שכן החברה לא התנגדה כלל לבקשה ולא נגרמו לה הוצאות בקשר עם בקשה זו. לכן, לטענתה, יש לחייב את החברה להשיב לגב' רבנו את סך ההוצאות ששולם על ידה.

בהשלמת טיעון שהוגשה מטעם גב' רבנו נטען, כי לאור פעולותיהם של בעלי המניות, יש זהות בינם-הצדדים השלישיים המבוקשים-לבין החברה ויש לראות בהם כמעסיקיה. המדובר, לטענתה, בין היתר ב"הרמת מסך מכוח דיני היושר", במסגרתה מבוקש לראות בצדדים השלישיים כמעסיקיה של גב' רבנו ולחייבם בהבטחותיהם ומצגיהם כלפיה, כחלק מיחסי העבודה בין הצדדים. גב' רבנו הדגישה, כי כל אותם זכויות, כספים וטובות הנאה שהם נשוא
הודעת צד שלישי, והם אלו אשר נתבעים ממנה במסגרת התביעה שכנגד, ניתנו והובטחו לגב' רבנו על-ידי הצדדים השלישיים, במסגרת עבודתה ועבור שירותיה. לא ניתן לנתק ביניהם ובין יחסי העבודה בין הצדדים.

לחילופין נטען, כי יש להתיר את צירוף הצדדים השלישיים המבוקשים כנתבעים, שכן בית-הדין האזורי יידרש, במסגרת הדיון בתביעה שכנגד, להכריע בשאלות הנוגעות להתנהלות החברה והצדדים השלישיים, כחלק מהתביעה שכנגד של החברה וכחלק מהגנתה של גב' רבנו. נוכחותם של צדדים אלו דרושה לבירור המחלוקות האמיתיות ואי צירופם לא יסיים את הסכסוך עימם אלא באופן פורמאלי. בהקשר זה צויין, כי יש למנוע ריבוי הליכים ומצב לא ראוי של הכרעות סותרות.

10. עיקר טענתה של החברה הוא, כי בית-הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בהודעת צד שלישי. לטענת החברה, ההבדל המהותי בין כתב התביעה שכנגד לבין הודעת צד שלישי, אשר הינם שני הליכים נפרדים העומדים כל אחד בפני עצמו, ללא התלות המלאכותית שמנסה גב' רבנו ליצור ביניהם, הינו שהתביעה שכנגד הוגשה על-ידי החברה-המעבידה לשעבר כנגד גב' רבנו-העובדת לשעבר. לעומת זאת, ההודעה לצד שלישי אינה נכנסת בגדר סמכותו של בית-הדין לעבודה, משום שהצדדים לה אינם עובד ומעביד ומשום שהעילות הנטענות בה אינן נובעות מיחסי עובד-מעביד. עילתה נובעת מיחסים נטענים בין עובדת בחברה לבין בעלי מניות של החברה, שאינם בגדר מעבידיה ולא היו מעולם מעבידיה. החברה ציינה, כי גם אילו היה האמור בהודעת צד שלישי נכון, הרי שעדין מושתתת ההודעה על יחסים בין מנהל לבעלי מניות בחברה ולא בין צדדים שהיו ביניהם יחסי עובד-מעביד וככאלו, אין לבית-הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בהם.

עוד נטען, כי משבחרה גב' רבנו להגיש תביעה נגד החברה ושלושה דירקטורים בה בלבד, מן הראוי שלא ייטול בית-הדין סמכות עניינית לא לו ולא יאפשר להגיש הודעת צד שלישי כנגד בעלי מניות של החברה, שלא היו מעסיקיה. בהקשר זה נטען, כי הטענה שהצדדים השלישיים המבוקשים היו מעסיקיה של גב' רבנו ו/או כי התקיימו בינה לבנם יחסי עובד-מעביד, הינה הרחבת חזית אסורה ומהותית.

בהשלמת טיעון שהוגשה מטעם החברה נטען, כי אין בטענת הרמת המסך כדי להכשיר מתן רשות למשלוח הודעת צד שלישי, משום שממילא אם אכן יוכח כי הצדדים השלישיים המבוקשים והחברה חד הם, אזי גם אם תחויב גב' רבנו לשלם לחברה, בתביעה שכנגד, אזי משלוח הודעת צד שלישי לצדדים השלישיים יהא זהה במשמעותו למשלוח הודעת צד שלישי לחברה עצמה. לכן, לטענתה, אם המנהלים הם חלק מהחברה, אזי לכל היותר ניתן לטעון זאת כטענת הגנה לפיה גב' רבנו הסתמכה על הבטחות שנתנו אורגנים של החברה בשם החברה.

עוד נטען, כי אם וככל שתתקבלנה טענות החברה, ממילא יוכח כי גב' רבנו פעלה שלא כדין, התעלמה מהחלטות של הדירקטוריון, לא צייתה להן, העבירה לכיסה סכומים ניכרים ועוד. במצב כזה לא תהא לגב' רבנו כל עילה כנגד בעלי המניות.

לבסוף נטען, כי אין מקום לצירוף נתבע בערכאת הערעור. אין לשנות את זהות בעלי הדין באופן שישנה לחלוטין את נושאי המחלוקת ויוסיף שאלות רבות שכלל לא היו בגדר המחלוקת בין הצדדים המקוריים. השאלות הקשורות לצדדים שלישיים כבעלי מניות שונות לחלוטין מהשאלות הקיימות ביחסים בין גב' רבנו לחברה, שהינן אינצידנטליות להליך. הדבר יסרבל את הדיון, יכביד במידה ניכרת על בירורו, יאריך אותו שלא לצורך ויפגע ביעילותו. לטענת החברה, גב' רבנו יכולה להגיש תביעה נפרדת בבית-משפט אזרחי כנגד בעלי המניות של החברה. לכן, לטענתה, הפרדת הדיון הוא ההליך הנכון וההגיוני.

המסגרת הנורמטיבית

הודעה לצד שלישי

11. תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) מונה את המקרים בהם ניתן לעשות שימוש בפרוצדורה של מתן הודעה לצד שלישי, וזו לשונה:

"בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה:

(1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;
(2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;
(3) כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי".

הודעה לצד שלישי הינה תביעתו של הנתבע נגד צד שלישי, על-מנת להעביר אל הצד השלישי את האחריות, כולה או מקצתה, בגין התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע. העיקרון המרכזי של ההודעה לצד שלישי, הוא כי מדובר בתביעה על
תנאי. בהליך של הודעה לצד שלישי מבוססת עילת ההודעה על התביעה שהוגשה נגד הנתבע-שולח ההודעה-והחבות של הצד השלישי כלפי הנתבע נוצרת אך על-ידי פסק הדין שניתן לטובת התובע, אם ניתן (ראו: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (2007) 424) (להלן: גורן).


ככלל, מטרת הפרוצדורה של הודעה לצד שלישי הינה לרכז בהליך אחד, את ההליכים המשפטיים בעניין מסויים ואת כל הנובע ממנו. הרציונאלים העומדים בבסיס הליך מסירת ההודעה לצד שלישי הינם: קשירת הצד השלישי להתדיינות, כך שהנתבע לא יצטרך להתדיין מחדש עם הצד השלישי; הכרעה במערכת היחסים בין הנתבע לבין הצד השלישי, הכרעה שתיפול בהליך שבין התובע לבין הנתבע; חיסכון בהוצאות, יעילות, סיום סכסוכים במהירות האפשרית והקטנת העומס על בתי המשפט, שכן שימוש בהודעה לצד שלישי מביא לכדי סיום את הסכסוך בין התובע, הנתבע והצד השלישי, זאת במסגרת אותו הליך (ראו: בש"א 8904/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 2.7.2006); ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 12.8.2007)).

12. הפרוצדורה של מסירת הודעה לצד שלישי מופעלת, הלכה למעשה, גם בהליכים המתנהלים במסגרת בתי-הדין לעבודה. פרוצדורה זו אינה מעוגנת בתקנות בית הדין לעבודה. בתי-הדין לעבודה אימצו פרוצדורה זו, מתקנות סדר הדין האזרחי, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה). יחד עם זאת, על בעל דין המבקש להיזקק לפרוצדורה זו, בהליך בפני בתי-הדין לעבודה, לקבל את רשותו של בית-הדין לעשות כן, שכן הדבר נתון לשיקול דעתו של בית-הדין.

נוסיף, משנזקק בית-הדין לעבודה לכלי עזר מתקנות סדר הדין האזרחי, יאומץ כלי עזר זה במלואו, על כל ההוראות הרלוואנטיות, זאת, בשינויים המחויבים ובכפוף לקביעה אחרת של בית-הדין, אם ראה לעשות כן לצורך פישוט הדיון ועשיית משפט צדק (ראו: דב"ע (ארצי) נו/ 301-0 המוסד לביטוח לאומי – רדאידה, פד"ע לא 402, 407 (1996)).

13. הליך מסירת הודעה לצד שלישי יופעל באותם מקרים בהם ברור, לכאורה, שלו הוגשה הודעת הצד השלישי כתביעה נפרדת, היתה גם היא נתונה מלכתחילה בגדר סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה.

ובלשונו של בית-דין זה:

"משלוח הודעת צד ג' אפשרי בבתי הדין לעבודה אך מקום בו לבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בתביעה כלפי אותו צד שלישי. המבחן לקיום הסמכות כאמור הינו-האם היתה לבית הדין סמכות לדון בתביעה שבין הצד המבקש משלוח ההודעה לבין הצד השלישי, לו הוגשה היא במישרין כלפי אותו צד שלישי-כנתבע" (בר"ע (ארצי) 206/07 קדם הדרכות (2002) בע"מ – יואל שי (ניתן ביום 7.6.2007); ראו גם: ע"ע (ארצי) 1229/01 מכבי שירותי בריאות – וקסלר, פד"ע לז 241, 247 (2001); ע"ע (ארצי) 755/05 סעיד עבד אל חאק – וועדה מקומית לתכנון ובנייה "גליל מזרחי" (ניתן ביום 18.10.2006)).

כללם של דברים: בשוקלו אם להתיר הגשת הודעה לצד שלישי, יבחן בית-הדין לעבודה, האם התביעה נגד הנתבע וכן ההתדיינות בין הנתבע לבין הצד השלישי, מצויות בתחומי סמכותו העניינית הייחודית של בית-הדין לעבודה.

14. בע"ע (ארצי) 262/06 התאחדות הסוחרים הכללית והעצמאים בישראל – יהודה כהן, התאחדות בעלי אולמות האירועים בישראל וחיים טל (ניתן ביום 2.1.2007) הגיש מר כהן תביעה נגד המערערת ונגד שני המשיבים האחרים, כאשר מכתב התביעה עלה כי הוא רואה בשלושתם כמעסיקיו במשותף. מר כהן והמשיבים הנותרים הגיעו להסכם פשרה בינהם. בית-הדין האזורי אישר את הסכם הפשרה ודחה את בקשתה של המערערת לשלוח הודעת צד שלישי לשני המשיבים הנותרים. בית-דין זה קיבל את הערעור ברוב דיעות ופסק כי יש להתיר את צירוף הצדדים השלישיים, וכך נפסק:

"כתב התביעה המקורי מלמד על כך שיהודה כהן ראה בכל השלושה - במערערת, בהתאחדות בעלי האולמות ובמר טל מעסיקים במשותף. בכך שבין לבין הגיע יהודה כהן להסכמי הפשרה עם חלק מן הנתבעים ומחק אותם מן התביעה, אין כדי לפגוע בזכותה של המערערת, להמשיך ולטעון התאחדות בעלי האולמות ומר טל הם אכן מעסיקים במשותף ביחד עימה, וכי אם תחויב בתשלום כספים למר כהן יש לחייב גם אותם במשותף.

הטעם לצירופם של הצדדים שלישיים, במקרה זה, אינו נשען על טענת שיפוי במסכת חוזית נפרדת שבין המערערת לבין הצדדים השלישיים, אלא על טענה שמקורה במערכת יחסי העבודה הכוללת בין מר יהודה כהן לבין כל הצדדים, בטענה, כי הם מעסיקים במשותף של מר יהודה כהן ומכאן מחויבותם המשותפת כלפיו. שאם נאמר אחרת–כיצד תוכל המערערת לברר את טענתה כי גם הצדדים השלישיים היו מעסיקיו של יהודה כהן. לצורך בירור שאלה זו בתובענה נפרדת יהא עליה לצרף את יהודה כהן ושוב תעלה שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד שבודאי מקומם להתברר בבית הדין לעבודה ולא בבית משפט אחר. ולכן, הנסיבות שבפנינו הן הנסיבות המתאימות ביותר לצירופם של הצדדים השלישיים בבית הדין לעבודה ואל נסיבות שכאלה התכוון מתקין בתקנות בנותנו את האפשרות לצרף צדדים שלישיים בבתי הדין לעבודה.


בנסיבות, אשר במסגרתן יש לברר מי המעסיק של העובד התובע את זכויותיו ובאיזה אופן יש לחלק המחויבות לשלם את זכויותיו בין מספר מעסיקים של אותו עובד. כל תוצאה אחרת תביא לפיצול הליכים, סרבול הדיון ולעתים אף לתוצאה שתמנע מן המערערת למצות את מלוא זכויותיה בדין...
'בתי הדין לעבודה מעדיפים הכרעה לגופו של ענין על מנת להגיע לחקר האמת'.
...
בעניינינו...אין חולק כי בין המערערת לבין התאחדות בעלי האולמות ומר טל, אין מערכת הסכמים נפרדת, שמכוחה המערערת מבקשת לצרף את התאחדות בעלי האולמות ואת מר טל כצד ג'. המערערת סומכת בקשתה על אותה מערכת יחסי עבודה כוללת עם יהודה כהן כפי שהוא תיאר בכתב תביעתו המקורי. מאחר ולא ניתן לצרפם כנתבעים נוספים, לאור העובדה שהתובע 'מסרב' לתבוע אותם ולכן הדרך היחידה במקרה זה היא לצרפם כצדדים שלישיים על מנת לברר את כל העילות הנובעות מאותה מסכת עובדתית ביחד.

...בדב"ע לא/19-0 שלמה בלנגה – המוסד לביטוח לאומי... הדגש הושם שם על כך שמדובר במערכת יחסים נפרדת של שותפות אשר צריכה להתברר בנפרד, ואך ורק בשל מערכת היחסים הנפרדת לא ניתנה רשות לצרף את הצד השלישי.
...כאשר מדובר במערכת יחסי עבודה כוללת ואין מדובר במערכת משפטית אחרת שבין הנתבע לבין צד ג' כמו 'שותפות' 'בעלי מניות בחברה' או 'משתמש' ו'קבלן כוח אדם' הרי שהדרך הנכונה היא בדרך שבחרה המערערת, במקרה זה, כאשר המעבידים הנוספים נמחקים מן התביעה ביוזמתו של יהודה כהן, לשלוח להם הודעת צד ג' על מנת לברר את מערכת יחסי העבודה הכוללת במסגרת אותן עילות תביעה".

15. למותר לציין, כי סדרי הדין אינם כללים פורמאליים אלא הם כלי הבא לסייע לבתי-הדין לדון בדין המהותי ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בהליך.

סמכות עניינית:

16. ראשית - אשר לבדיקת הסמכות העניינית נאמר:

"על בית המשפט מוטלת החובה לבדוק את סמכותו העניינית לדון בתובענה שלפניו ולא להמתין ליוזמת הצדדים. בית המשפט הוא שחייב בבדיקת העובדות המקנות לו את הסמכות, אפילו לא חלקו עליה בעלי הדין. אין בהסכמתם של הצדדים להתדיין לפני ערכאה שיפוטית אחת כדי להקנות לו סמכות עניינית בנושא, שבו מסר המחוקק את הסמכות לערכאה שיפוטית אחרת.

בית משפט שלערעור ייזקק לטענה, כי לבית המשפט, שנתן את פסק הדין, לא הייתה סמכות עניינית, גם כאשר טענה זו לא נטענה בערכאה ראשונה. כן יעלה בית המשפט, ובית משפט שלערעור בכלל זה, מיוזמתו שלו, את שאלת הסמכות מבחינת העניין, אפילו זו לא נטענה כלל.

כלל הוא, כי על כל ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתרה שלא לחרוג מגדרי סמכויותיה, ובית המשפט יידרש לשאלת סמכותו בעניין מסוים מיוזמתו ואף ללא העלאת טענת חוסר סמכות על-ידי מי מבעלי הדין" (גורן 12).

17. לגופו של הנושא: בית-דין זה פסק:

"הקביעה אם סכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין" (ע"ע (ארצי) 738/06 צבי זר – אורן פרסקי, עו"ד (ניתן ביום 29.4.2007); ראו גם: ע"ע (ארצי) 655/06 יעקב טרנר – דוד אטיאס (ניתן ביום 3.6.2007); ע"ע (ארצי) 80/07 יואב ברמץ – נגריית שירן בע"מ (ניתן ביום 15.7.2007)).

ובמקום אחר: בע"ע (ארצי) 687/05 אלי גור – מכתשים-מפעלים כימיים בע"מ (ניתן ביום 15.11.2006), פנה המערער לבית-הדין לעבודה לחייב את המשיבה לשלם לו את מלוא השכר מיום סיום עבודתו ועד למועד בו הוא אמור היה לצאת לגמלאות לו היה ממשיך בעבודתו וכן לפצותו בגין הפרת הסכם העבודה. בית-הדין האזורי דחה את התביעה על הסף, בעיקר בשל העדר סמכות עניינית בשל היות התביעה תביעה נזיקית. בית-הדין הארצי קיבל את הערעור,
ברוב דיעות וכך נפסק, בין היתר:

"עילת התביעה בתביעה, מושא ערעור זה, היא הפרת חוזה העבודה. הסמכות של בית הדין לעבודה נקבעת על פי נוסח כתב התביעה, כפי שנוסח על ידי המערער (התובע) בכתב התביעה. משזו עילת התביעה, הסמכות לדון בה, היא לבית הדין לעבודה... אכן, יהיה מי שיסבור שעדיף למערער להשתית את תביעתו על עילה נזיקית, ואפשר שגם יצדק, אך משלא הלך בדרך זו, וביסס את תביעתו על עילה חוזית - הפרת חוזה העבודה, לא אנו צריכים להוביל את המערער (התובע) בדרך בה לא חפץ, ואם בחר לתבוע בגין עילה המקנה סמכות לבית הדין לעבודה, לא לנו לחסום את דרכו" (ראו גם את דעתו של נשיא בית-דין זה).

ובלשונו של בית-המשפט העליון:

"ככלל, הסמכות העניינית של בתי-משפט נקבעת על-פי הסעד הנתבע ולא על-פי עילת התביעה. כך לדוגמה לבית-משפט השלום סמכות לדון בתביעה בגין הפרת חוזה שהסעד המבוקש בה הוא הצהרה על זכויות שימוש במקרקעין, ואילו לבית-המשפט המחוזי סמכות לדון באותה עילה אם הסעד הנתבע הוא הצהרה על זכות הבעלות במקרקעין. לבית-המשפט המחוזי סמכות לדון בתביעה בְעילה של הפרת חוזה שהסעד הנתבע בה הוא סך כספי העולה על הסכום המפורט בסעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]; אותה תביעה בדיוק תהיה בסמכותו של בית-משפט השלום אם התובע הגביל את הסעד הנתבע לסכום נמוך יותר.

המצב שונה בעניין הסמכויות האזרחיות של בית-הדין האזורי לעבודה. סמכותו מוקנית, בנושאים שונים, על-פי מבחנים משתנים... סמכותו של בית-הדין האזורי לעבודה אינה נקנית על-פי הסעד, אלא על-פי עילת התביעה בחלק מהעניינים, ועל-פי עילת התביעה וזהות הצדדים כאחת בחלק מהעניינים....

לאור עקרונות הפרשנות הכלליים בעניין חלוקת הסמכויות בין בית-הדין האזורי לעבודה לבין בתי-המשפט האזרחיים, 'עילה' (קרי עובדות המקימות זכות או חובה בדיני עבודה, בחוזה עבודה או בדין אחר, או מקור הסכסוך – הכול בהתאם לתת-הסעיף הרלוונטי) שבסמכות הייחודית של בית-הדין לעבודה תתברר רק בבית-הדין לעבודה; 'עילה' כאמור שאינה בסמכות בית-הדין לעבודה תתברר רק בבית-המשפט האזרחי..." (ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט (3) 497, 509-510, 515 (2004)) (להלן: עניין ליפקונסקי).

נציין, כי באותו הליך דובר על תובענה הכוללת עילות נגד מי שהיו דירקטורים ועובדים כאחת. בית-המשפט העליון פסק, כי אין מנוס מפיצול ההתדיינות בין בית-המשפט המחוזי לבית-הדין האזורי לעבודה. הדבר נבע מכך שלמשיבים שני "כובעים": כובע של דירקטורים בחברת הבת וכובע של עובדים בה. לגבי תביעתה של חברת האם, נקבע כי יש לבררה, במלואה, בבית-המשפט המחוזי.

18. סמכותו של בית-הדין לעבודה מוגדרת ומוגבלת במהותה. לעיתים, לצורך השלמת התמונה ובכדי למנוע פיצול התדיינויות בין ערכאות שונות אשר תעסוקנה באותה מערכת עובדות, דרושה נוכחות של צד נוסף בבית-הדין לעבודה, אשר אין לבית-הדין בהכרח סמכות עניינית ישירה לגביו מכוח חוק. לבית-הדין לעבודה מוקנית סמכות לצרף לדיון צד שלישי שנוכחותו דרושה ויש כלפיו עילת תביעה, על-מנת לפסוק כראוי בכל השאלות הרלוואנטיות בהליך.

תביעה שכנגד:

19. על-מנת שבית-הדין לעבודה ידון בתביעה שכנגד, העילה לתובענה שכנגד צריכה להיות באופן מפורש בגדר סמכותו של בית-הדין (ראו: תקנה 34 לתקנות בית הדין לעבודה).

זאת ועוד, תביעה שכנגד עומדת בפני עצמה. בדרך כלל, תביעה שכנגד מתבררת יחד עם התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע. המשותף לתביעה ולתביעה שכנגד הוא זהות בעלי הדין והדיון המשותף בשני ההליכים נועד למנוע ריבוי הליכים בין בעלי הדין. נציין, כי אין זה מן ההכרח שהתביעה והתביעה שכנגד יהיו נוגעות לאותו עניין, או יהיו תולדה מאותה העיסקה ובלבד שהתביעה והתביעה שכנגד מצויות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה (ראו: דב"ע (ארצי) נז/ 58-3 מדינת ישראל - אורי ארמוני (ניתן ביום 27.2.1997)).

נציין, כי בית-הדין לעבודה מוסמך להורות על מחיקת התביעה שכנגד או להורות על הפרדת הדיון, אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד יחד עם התביעה העיקרת אלא בדרך של תובענה נפרדת (ראו: תקנה 36 לתקנות בית הדין לעבודה). פעולה זו תינקט כאשר צירופה של התביעה שכנגד אל התובענה העיקרית עלול להשהות או לסבך את הדיון.


מן הכלל אל הפרט:

20. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לטעמנו דין הערעור להתקבל.

השאלה העומדת בפנינו הינה: האם יש מקום בכלל נסיבות המקרה דנן, להתיר מסירת הודעה לצד שלישי, בהתייחס לתביעה שכנגד, כאשר התביעה שכנגד הוגשה על-ידי המעסיקה-החברה כנגד מנכ"ל ודירקטור בחברה-גב' רבנו והצדדים השלישיים המבוקשים הינם גורמים המעורבים במידה משתנה אצל החברה-המעסיקה ואינם מכהנים בתפקידי ניהול בחברה.

כאמור, מטרתה העיקרית של הודעה לצד שלישי היא, כי ההתדיינות על כל הסתעפויותיהן, בשל אותה עילה או בשל עילות הצומחות ממערכת עובדות אחת, יתקיימו, ככל האפשר, יחד. בנסיבות המקרה דנן נראה, כי ההודעה לצד שלישי שואבת את חיותה ממהותו של הסכסוך שבין החברה לבין גב' רבנו. מעצם טיבם וטבעם היחסים בין גב' רבנו לבין הצדדים השלישיים המבוקשים, הינם פועל יוצא ונגזר מהתביעה שבין החברה לבין גב' רבנו.

21. לטענתה של גב' רבנו-הנתבעת שכנגד והמבקשת לשלוח את ההודעה לצדדים השלישיים, חלק ניכר מהתביעה שכנגד אינו מסור לסמכותו של בית-הדין לעבודה.

טענה בדבר סמכות עניינית הינה טענה מהותית. הסמכות העניינית בבית-הדין לעבודה נקבעת על-פי עילת התביעה ועל-פי הצדדים לסכסוך. השאלה לאיזו ערכאה שיפוטית נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד, טרם הוכרעה על-ידי בית-הדין האזורי ואין בסוגיה מהותית זו ממצא מחייב. נוסיף, כי לא ראינו בתיק בית-הדין האזורי החלטה, כי סעיפים מסוימים מכתב התביעה שכנגד נמחקו.

ככל שבית-הדין האזורי יכריע כי התביעה שכנגד מצויה בגדר סמכותו העניינית, פשיטא שגב' רבנו-הנתבעת שכנגד יכולה לטעון לזכאותה לשיפוי או להשתתפות מהצדדים השלישיים, שהרי זו מהותה ותכליתה של הודעה לצד שלישי. השאלה שהובאה לפתחנו במסגרת הליך זה הינה בחינת שיקול דעתו של בית-הדין האזורי האם להתיר את עצם המשלוח של ההודעה לצדדים השלישיים. נושא זה כרוך מטבעו, בשלב זה, בשאלה של הרלוואנטיות הלכאורית של הצדדים השלישיים בנוגע לשיפוי או להשתתפות.

22. גב' רבנו טוענת, כי חלק מהמחדלים והמעשים הנטענים כנגדה, במסגרת התביעה שכנגד, מקורם באחריותם הישירה של אותם צדדים שלישיים פוטנציאליים (השוו: עניין ליפקונסקי). משכך, מדובר במסכת עובדתית אחת שמעורבים בה צדדים רבים. מסכת זו, על פני הדברים אינה כה פשוטה, גם במישור העובדתי וגם במישור המשפטי. ברור, כי ראשית יש להכריע בשאלה האם התביעה שכנגד נופלת בגדר סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה. לטעמנו, את שאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד יש לברר בערכאה הדיונית. ערכאת ערעור אינה המסגרת הנכונה לקיים דיון ראשוני בסוגיה זו. נדגיש, כי קביעת סמכות עניינית של בית-הדין לעבודה מצריכה ראיות.
למותר לציין, כי בענייננו טרם החל בבית הדין האזורי הדיון בהליך לגופו. לכן, ברור שאין מניעה לדון בשאלת הסמכות העניינית בשלב בו מצוי הדיון בהליך.

23. תביעה שכנגד שונה מתביעה עיקרית. אומנם, תביעה שכנגד הינה הליך עצמאי אבל בנסיבות בהן המסכת העובדתית המהווה בסיס לתביעה שכנגד כרוכה באופן הדוק באותם הצדדים ובאותה פרשה עובדתית, כללי הסמכות העניינית הרגילים נסוגים ככלל מפני הצורך לרכז בפני אותה ערכאה את הפרשה כולה ולמנוע מצבים של הכרעות סותרות מבחינה עובדתית בין ערכאות שונות. בענייננו, כיוון שטרם נקבע האם התביעה שכנגד מסורה לסמכותו העניינית של בית-הדין האזורי אם לאו, כולה או חלקה, לא ניתן להסיק מסקנות באשר לבקשה להודעת צד שלישי. נשוב ונדגיש, השאלה האם התביעה שכנגד נופלת בגדר סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה, טרם הוכרעה. על בית-הדין האזורי היתה מוטלת חובה להכריע בשאלה זו טרם שהתייחס לבקשה למתן רשות להגשת ההודעה לצדדים השלישיים. מכאן, לטעמנו, וכל עוד לא הוכרעה שאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד, לא ניתן לגזור כל מסקנה בדבר הסמכות העניינית בנושא הבקשה למתן רשות להגשת הודעת לצדדים השלישיים.

24. ערכאה שיפוטית עשויה במסגרת תביעה שכנגד לקנות לה סמכות עניינית שברגיל אינה מוקנית לה. תנאי לסמכות המורחבת הוא, כי תהא זיקה בין התביעה הראשית לבין התביעה שכנגד בשני נושאים חלופיים: שתי התביעות עוסקות בנושא אחד או שתי התביעות נובעות מאותן נסיבות. כך לדוגמא, מצב דברים בו תובענה שהוגשה בבית-משפט שלום והתובענה שכנגד שהוגשה עולה על סמכותו העניינית של בית-משפט השלום, תיוותר בגדרי בית-משפט השלום, כאשר מדובר באותה מסכת עובדתית ובאותם הצדדים. עיקרון זה עשוי להוביל אותנו בנסיבות המקרה דנן לכך שקיימת סבירות מסוימת כי התובענה שכנגד, אשר עמוסה עילות וסעדים שונים, עשויה להתברר בחלקה או בכולה במסגרת בית-הדין לעבודה. או אז ורק באותו השלב יהיה מקום לבחון את השאלה בדבר הגשת ההודעה לצדדים השלישיים.

25. זאת ועוד, עיון בכתבי הטענות שהוגשו לבית-הדין האזורי מעלה, כי הצדדים השלישיים המבוקשים עשויים בהחלט להיות צד דרוש ונכון לבירור ההליך המתנהל בפני בית-הדין האזורי. למרות שהמסגרת המשפטית מרחיקה עצמה לשאלות מתחום ביטוח נושאי משרה, אחריותם ומצגים ומעשים רשלניים של צדדים שלישיים, הרי דומה
שאין מנוס כי כל הפרשה המורכבת כולה, תיחשף עובדתית בפני בית-הדין לעבודה ודומה כי טעמים של יעילות מצדיקים מסקנה זו ולו לשם הכרעה ראשונית בשאלת הסמכות העניינית.

בהקשר זה נביא את הוראת תקנה 222 לתקנות סדר הדין האזרחי:

"בית המשפט או הרשם, ביזמתו או לפי בקשת בעל דין, ימחק את ההודעה לצד שלישי, אם ראה שניתנה שלא באחד המקרים המנויים בתקנה 216, והוא רשאי להורות שנושא ההודעה יידון בשעת הדיון בתובענה או אם הוא סבור שהדיון בו עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך — לאחר סיום הדיון בתובענה או לאחר מתן פסק דין בה, ולשם כך רשאי הוא לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה, כפי שימצא לנכון".

עינינו הרואות, כי מחוקק המשנה הקנה לערכאה שיפוטית סמכות להתלות את בירורה של הודעה לצד שלישי, בהתאם לשלביו של ההליך המשפטי המתנהל בפניו. בנסיבות שבפנינו, אפשר שהערכאה הדיונית תקבל החלטה להתלות את בירורה של ההודעה לצדדים השלישיים עד להכרעה בטענותיה של גב' רבנו בנושא הסמכות העניינית, בנוגע לחלק או לכל התובענה שהוגשה כנגדה. נדגיש, אין בכוונתנו להתערב, בשלב זה, בשיקול דעתו של בית-הדין האזורי, אשר ישקול לגופם של דברים את טיעוני הצדדים בשאלת הסמכות העניינית, לרבות בהיבט מהותי ביותר בהליך זה-יעילות הדיון.

26. נציין, מהחומר שהונח בפנינו עולה, כי בכוונתה של גב' רבנו לתבוע את אותם צדדים שלישיים. לכן, יש ליתן את הדעת לשיקולים של יעילות באשר לאפשרות צירופם של הצדדים השלישיים, שכן יתכן שרצוי שנושא זה יעמוד על הפרק מלכתחילה ובאותה ערכאה.

כאמור, הודעה לצד שלישי הינה תביעה על תנאי ותנאי הוא שתתקבל התובענה כנגד הנתבע. מידת מעורבות הצד השלישי בהליך משתנה לפי נסיבות המקרה ובהתאם לשיקול-דעת בית-המשפט הדן בעניין. לעיתים יווצר מצב בו הצד השלישי יהיה מעורב במשפט מתחילתו ועד סופו ויש ויווצר מצב בו יתנהל הליך, בעניין הודעה לצד שלישי, לאחר סיום ההליך בין התובע לבין הנתבע. מטבע הדברים, כל אלו תלויים בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

נוסיף ונציין, ברור כי ככל שההודעה לצד שלישי נדחית, הרי שעל הנתבע לשלם הוצאות משפט. למותר לציין, כי בענייננו, לסוג הטענות המועלות על-ידי הצדדים, לחומרתן ולסכומים הנתבעים יהיה משקל בנושא זה.

27. באשר להוצאות שהוטלו על גב' רבנו בבית-הדין האזורי: לטעמנו, לא היה מקום להטיל הוצאות בגין הגשת הבקשה לשלוח הודעה לצדדים שלישיים, לטובת החברה. מבלי להביע כל עמדה לגבי אשמתו היחסית של צד זה או אחר, ההחלטה בדבר משלוח הודעה לצד שלישי מסורה לבית-הדין והינה עניין שבין המתדיין לבין הערכאה השיפוטית, שכן מבחינה מהותית מי שאמור לשקול את הרלבנטיות של הליך ההודעה לצד שלישי הינו הערכאה השיפוטית. לחברה אין מעמד מהותי בבקשה להגשת הודעה לצד שלישי, שכן הדבר נתון לשיקול דעתו של בית-הדין ולכל היותר עשויה היתה החברה לטעון, כי היה ותוגש ההודעה ניהול ההליך יתארך מעבר לצורך. נוסיף, גם אם היה מקום לפסוק הוצאות, הרי שהן היו אמורות להיות לטובת אוצר המדינה ולא לזכות בעל הדין שכנגד. אשר על כן, ההוצאות שהוטלו בבית-הדין האזורי מבוטלות בזאת. כעולה מעיקרי הטיעון שהוגשו על-ידי גב' רבנו, ההוצאות שנפסקו לחובתה שולמו על-ידה לידי החברה. אשר על כן, תשיב החברה לגב' רבנו את הסכום ששולם על-ידה.

28. לאור התוצאה אליה הגענו, אין לנו צורך לדון בבקשתה של גב' רבנו לסילוק עיקרי הטיעון שהוגשו מטעם החברה, מהטעם שהחברה בשלב הערעור, ביקשה לדחות את הערעור ולמנוע מגב' רבנו להגיש הודעת צד שלישי-אותה הודעה שהחברה לא התנגדה כלל להגשתה בבית-הדין האזורי והיא מעלה כעת טענות החורגות באופן מהותי מאלו שהביאה בתגובתה בבית-הדין האזורי (בש"א 134/06).

29. נוסיף, לאור התוצאה אליה הגענו, אין לנו צורך לדון ביתר הטענות שהעלו ב"כ הצדדים.

סוף דבר:

30. הערעור מתקבל. החלטתו של בית-הדין האזורי בדבר דחיית בקשתה של גב' רבנו למשלוח הודעה לצדדים השלישיים, בשלב זה, בטלה. ההליך יושב להתברר בפני בית-הדין האזורי על-מנת שידון ויכריע, בהקדם האפשרי, בשאלה האם התביעה שכנגד של החברה כלפי גב' רבנו באה בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין לעבודה. רק לאחר הכרעת בית-הדין האזורי בשאלת הסמכות העניינית ואם יידרש הדבר, תידון בקשתה של גב' רבנו לשלוח הודעה לצדדים השלישיים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

השופט עמירם רבינוביץ

אני מסכים לתוצאה המשתמעת מפסק דינו של חברי, השופט כהן, לפיה כשרות משלוח הודעת צד ג' לבעלי המניות במקרה הנוכחי, תלויה גם בשאלה, האם התביעה שכנגד של החברה כלפי גב' רבנו, היא בגדר סמכותו העניינית של
בית הדין האזורי.

איני משוכנע, שגם אם יקבע שהתביעה שכנגד היא בגדר סמכותו של בית הדין האזורי, יש לקבוע אוטומטית, כי יש להתיר משלוח הודעת צד ג' במקרה הנוכחי, לבעלי המניות או לחלופין לצרפם כנתבעים נוספים. תשובה לשאלה זו טעונה בירורים נוספים, שמן הסתם יתקיימו. אשר על כן בכפוף לאמור לעיל, אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט כהן.

השופטת ורדה וירט ליבנה

אני מסכימה לתוצאה כי בטרם תידון שאלת צירוף הצדדים השלישיים לתביעה שכנגד יש להכריע בשאלה האם התביעה שכנגד בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. ולכן אני מצטרפת לתוצאת חוות דעתו של חברי השופט רמי כהן ולהערותיו של חברי השופט עמירם רבינוביץ.

נציג עובדים מר רן חרמש

אני מצטרף לתוצאת חוות דעתו של חברי השופט רמי כהן ולהערותיו של חברי השופט עמירם רבינוביץ.

נציג עובדים מר דוד בן הרוש

אני מצטרף ומסכים לחוות דעתו של חברי השופט רמי כהן ולהערותיו של השופט עמירם רבינוביץ.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

ההליך יושב להתברר בפני בית הדין האזורי כאמור בסעיף 30 לעיל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון