אגרת סעד הצהרתי


1. בפני בקשה מטעם מדינת ישראל- אגף המכס והמע"מ (להלן:"המבקשת") למחוק תביעה שהוגשה נגדה על ידי המשיבה מחמת אי תשלום אגרה.

א. תמצית העובדות

2. המשיבה היא חברה הרשומה כדין בישראל והעוסקת בייבוא ושיווק של חלקי חילוף למזגנים ברכב.

3. בין השנים 2001 ל- 2003 ייבאה המשיבה חלקי חילוף למזגנים המותקנים ברכב מנועי (להלן:"חלקי החילוף").

4. לאחר שהמשיבה שחררה את חלק החילוף מהמכס התגלע סכסוך בין המבקשת למשיבה בנוגע לחיובם של חלקי החילוף במס קניה. לגישת המבקשת צריכה הייתה המשיבה לסווג את חלקי החילוף בפרטי מכס מיוחדים המתייחסים לחלקים לרכב מנועי החבים במס קניה בשיעור של 12% ולא כחלקים למזגנים הפטורים מתשלום מס קניה כפי שעשתה.

5. בתאריך 14/4/03 הוציאה המבקשת, באמצעות בית המכס אשדוד, הודעת חיוב מרוכזת במסגרתה נדרשה המשיבה לשלם סך של 338,036 ₪ בגין מס קניה עבור חלקי החילוף.

6. בתאריך 3/11/03 הוציאה המבקשת, באמצעות בית המכס יפו, הודעת חיוב מרוכזת במסגרתה נדרשה המשיבה לשלם סך של 357,741 ₪ בגין מס קניה עבור חלקי החילוף.

7. לאחר דין ודברים בין הצדדים ויועציהם המשפטיים קבעה המבקשת כי המשיבה עומדת בתנאים המנויים בסע' 3(1) ו-3 (2) לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח –1968 (להלן:"חוק מיסים עקיפים") וכי לא ידעה, ובנסיבות העניין לא הייתה צריכה לדעת כי שולם על ידה מס קנייה בחסר. לפיכך הפחיתה המבקשת את הודעות החיוב הנ"ל, והעמידה אותן על סך קרן של 197,130 ₪ לגבי בית המכס אשדוד ועל סך קרן של 161,829 ₪ לגבי בית המכס יפו.

8. המשיבה מצידה הודיעה למבקשת כי היא חולקת על חיובה במס קניה בגין חלקי החילוף וכי בכוונתה לפנות לערכאות המשפטיות נגד החלטת המבקשת לחייבה בתשלום המס.

לפיכך הסכימו הצדדים כי המשיבה תפקיד ערבות בנקאית על סך 254,435 ₪ בבית המכס אשדוד, וערבות בנקאית על סך 160,000 ₪ בבית המכס יפו (להלן:"הערבויות הבנקאיות") וכי במקביל תגיש המשיבה תביעה לבית המשפט. תביעה כאמור הוגשה ביום 3/5/07 ובמסגרתה מבקשת התובעת ליתן פסק דין הצהרתי לפיו היא אינה חייבת בתשלום המס ולהורות למבקשת להשיב לה את הערבויות הבנקאיות.

9. עם הגשת התביעה שילמה המשיבה אגרת משפט בגין הליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף, כאמור בתוספת הראשונה לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1988 (להלן:"תקנות האגרות") ובסך הכל סך של 415 ₪.

10. בתאריך 10/6/07 הגישה המבקשת בקשה זו למחיקת התביעה על הסף מחמת אי תשלום מלוא האגרה בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"תקנות סדר הדין") בטענה שלא מדובר בענייננו בתביעה לפסק דין הצהרתי אלא בתביעה רגילה הניתנת לכימות כספי.

ב. המצב המשפטי בעניין סעד הצהרתי ותשלום אגרה


11. סוגית התשלום של אגרת משפט היא רק אחד העניינים שבהם חשוב להבחין בין סעד הצהרתי לסעד כספי .

12. בהתאם לפרט 7(א) לתוספת הראשונה לתקנות האגרות, הגשת תביעה כספית מחייבת תשלום אגרה בסך של 2.5% מהסכום הנתבע כערכו ביום הגשת התובענה.

13. לעומת זאת, על פי פרט 8(ב) לתוספת הראשונה, הליך בבית משפט שלום ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף ואין הוראה מיוחדת לגביו בתוספת, יחוייב באגרה בסך של 415 ₪ בלבד.


14. מתן סעד הצהרתי הינו עניין שבשיקול דעת בית המשפט. הוא אינו ניתן כעניין שבשגרה ובדרך כלל לא יינתן כאשר ניתן להשיג את הסעד ההצהרתי המבוקש על ידי תביעה לסעד ממשי. ההלכה היא כי בית המשפט יימנע מלתת את הסעד "כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות... כך, למשל, אין בית המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי". (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מייקל מוזס תק-על 98(2), 283).

ג. השאלה המשפטית

15. השאלה שבה אני נדרשת להכריע בתיק זה היא האם התביעה שהוגשה על ידי המשיבה היא אמנם במהותה תביעה לסעד הצהרתי, שאז יש לשלם אגרת משפט בסך 415 ₪ בלבד, או שמא מדובר, כטענת המבקשת, בתביעה לקבלת הסעד הממשי הניתן לכימות כספי, שאז יש לשלם אגרת משפט בסך של 2.5% מסך התביעה, שהוא במקרה זה סכום הערבויות הבנקאיות שהפקידה המשיבה לפי דרישת המבקשת (414,435 ₪) ובסך הכל סכום של 10,360 ₪.

ד. טענות הצדדים

16. המבקשת טוענת, בקליפת אגוז, כי תביעתה של המשיבה להצהיר על בטלותן של הודעות החיוב היא, בנסיבות העניין, תביעה לסעד כספי ולא לסעד הצהרתי גרידא, שכן היא כוללת בחובה בקשה לסעד של השבת הערבויות הבנקאיות.

17. המבקשת טוענת כי התביעה להשבת הערבויות הבנקאיות הינה תביעה הניתנת לכימות כספי ולכן אין להגדירה כתביעה לסעד הצהרתי.

18. עוד טוענת המבקשת כי התביעה להשבת הערבויות הבנקאיות הינה תביעת השבה גרידא וכי העובדה שסעד של השבה נכלל בכתב התביעה מלמדת שאין מדובר בתביעה למתן סעד הצהרתי, ולפיכך יש לשלם אגרה על פי שווי התביעה, קרי: סכום הערבויות הבנקאיות.

19. בנוסף טוענת המבקשת, כי במקרה דנן קיימת חובת תשלום של המס באופן מיידי, ולפיכך אין להבחין בין תשלום ערבות בנקאית לבין תשלום הסכום תחת מחאה.

20. עוד טוענת המבקשת, כי פרשנות תכליתית של חוק מיסים עקיפים מחייבת לקבוע דין שווה ליבואן שהמחלוקת בעניינו נתגלתה בטרם שחרר את הטובין לבין יבואן שהמחלוקת לגביו נתגלתה לאחר שחרור הטובין, ולחייב את שניהם בתשלום אגרת משפט בסך 2.5% מסכום המס שבו חוייבו ואותו שלמו בין במזומן ובין בהפקדה של ערבות בנקאית.

כל טענת אחרת, טוענת המבקשת, מביאה לאפליה בין יבואנים, ללא כל שוני ביניהם.

21. לעומתה, טוענת המשיבה, בקליפת אגוז, כי תביעה להצהרה בדבר היעדר חובה לשלם חוב, או בדבר גובה החוב, איננה תביעה לסעד כספי, וזאת גם מקום בו החוב ניתן לכימות בעת הגשת התביעה, ולפיכך אין לגבות ממנה אגרה לפי שוויה הכספי של התביעה.

22. עוד טוענת המשיבה, כי לא יכלה להשיג את הסעד ההצהרתי המבוקש בדרך אחרת, וכי התביעה לסעד של השבת הערבויות הבנקאיות נעשתה לשם הזהירות בלבד, והיא איננה בבחינת תביעה לסעד קונקרטי, כגון השבה של כסף, אלא יש לראותה כתביעה להשבה של בטוחה שאינה מזכה את המשיבה בדבר עד להכרעת בית המשפט בעניין החבות במס.

23. בנוסף טוענת המשיבה כי כעניין של מדיניות שיפוטית, גובה האגרה אשר נדרשת בדרך כלל מנישום המבקש לחלוק על גובה המס הנדרש ממנו הוא נמוך, ואינו משקף את סכום המס עליו הוא חולק. ומכאן שאין מקום לסווג את תביעת המשיבה כתביעה ל"סעד כספי" וכפועל יוצא לגבות ממנה אגרה גבוהה הנגזרת מגובה מס הקניה השנוי במחלוקת.



24. עוד טוענת המשיבה, כי אף אם יידחו כל טענותיה אין מקום להורות על מחיקת התביעה, אלא יש לאפשר לה לתקן את כתב התביעה ולשלם את האגרה המתבקשת מהתיקון.

ה. דיון

25. לאחר שקראתי בעיון את כתבי בי הדין וטיעוני הצדדים בכתב באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.

26. בתקנות האגרות נקבעה רשימת ההליכים אשר רואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף, וצו הצהרתי בכללם. בפסק דינו של כב' השופט לוין בתיק רע"א 1194/91 פלצמן נ. גזברות בית המשפט המחוזי, פ"ד מ"ו(1)561 נקבע במפורש כי "רשימה זו חובקת בתוכה גם הליכים הניתנים לביטוי כספי ברור... " ומכאן שאין תביעה לצו הצהרתי נפגעת רק בשל העובדה שהיא ניתנת לכימות במועד הגשת התביעה.

27. בתגובה שהגישה המשיבה ביום 9/7/07 כנגד בקשת המחיקה, מנה ב"כ מספר פסקי דין שבהם נקבע כי תביעה להצהרה בדבר גובה חוב כספי או העדר חבות איננה בבחינת תביעה לסעד כספי. (ר: רע"א 1910/04 אלונית פרוייקטים תיירותייים בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל , דינים עליון, כרך סח עמ' 202; ה"פ (ת"א) 1316/02 סטרינסקי ואח' נ. פנן ואח' (טרם פורסם); ת.א (שלום חיפה) 4488/02 כנאי עלי נ. בנק לאומי לישראל, תק-של 2004(4) 1002).

28. ההחלטה החשובה לענייננו ניתנה על ידי בית משפט השלום בתל אביב בת.א (תל אביב) 72590/04 (בש"א 157085/05) מדינת ישראל נ. ויליפוד ואח' ( טרם פורסם – להלן:"פרשת ויליפוד") שם נדחתה בנסיבות דומות בקשה של המדינה למחוק על הסף תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר העדר חבות במיסי יבוא על גבינות, בנימוק שניתן לכמת את סכום החוב אותו מבקשות הנתבעות שלא לשלם.

29. בפרשת ויליפוד קבע בית משפט השלום מפי כב' השופטת נועה גרוסמן כי :"עיון בכתב התביעה מלמד כי במסגרת הסעד העיקרי נתבקש בימ"ש להצהיר כי סיווגן הנכון של הגבינות הוא כטענת המשיבות כאשר נפקות הצהרה זו היא כי המשיבות פטורות מתשלום הגרעונות ולחילופין נתבקש ביהמ"ש להצהיר כי המשיבות עומדות בתנאי סעיף 3
לחוק מסים עקיפים ועל כן אינן חבות בתשלום הגרעונות. הסעדים החלופיים הנתבעים הינם סעדים הצהרתיים ואין למשיבות כל סעד ממשי אשר ביכולתן לתבוע שכן המשיבות לא שילמו את הגרעונות, דבר היכול היה לאפשר תביעה להשבת כספים במקרה שהסעד ההצהרתי היה מתקבל. התביעה שבפני הינה תביעה להצהרה בדבר היעדר חבות אשר איננה תביעה לסעד כספי כי אם זכאות להקטנת יתרת חוב. אשר על כן דין הבקשה להדחות. (ההדגשה שלי – ר.ו).

30. המבקשת טוענת כי לא ניתן ללמוד גזירה שווה מפרשת ויליפוד מאחר שהתובעות שם לא ביקשו סעד של השבת הערבות, אלא דרשו סעד הצהרתי בלבד, ואילו במקרה דנן המשיבה בקשה בכתב התביעה, בין היתר, כי בית המשפט יורה למבקשת להשיב את הערבויות הבנקאיות שהופקדו על ידי המשיבה.

31. לטענת המבקשת, מדובר בערבויות בנקאיות אוטונומיות אשר ניתנות למימוש בכל עת וללא כל תנאי ומשמעות הפקדתן על ידי המשיבה הינה "תשלום סכום המס השנוי במחלוקת" ומניעת הליכי הגביה. משכך, בקשתה של המשיבה להשבת הערבות נתפסת על ידי המבקשת כסעד אופרטיבי להשבה אשר יש לשלם בגינו אגרה (ההדגשה שלי –ר.ו).

32. אינני יכולה לקבל טענה זו של המבקשת, המייחסת לערבות הבנקאית תכונות שאין לה ומתעלמת ממהות ההסדר אליו הגיעו הצדדים.

33. אמנם הפקדת הערבות הבנקאית נועדה למנוע את הליכי גביית המס מהמשיבה , ובכך צודקת המבקשת, אולם אין היא בבחינת תשלום המס השנוי במחלוקת, שהרי הפקדת ערבות בנקאית בידי צד אינה זהה למתן תשלום לאותו צד.

34. בצדק רב טוען ב"כ המשיבה בתגובתו, שכאשר פלוני מפקיד בידי אלמוני כתב ערבות בנקאית אין הדבר אומר כי אותו פלוני העביר לאלמוני את הסכום אשר ננקב בכתב הערבות. "כל שהועבר לאלמוני הינה התחייבות מצד הבנק החתום על כתב הערבות, להעביר לידי אלמוני את סכום הכסף אשר ננקב בכתב הערבות, וזאת בהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות. בענייננו, כל שהמבקשת קיבלה לידה מהמשיבה הוא התחייבות מצד בנק לאומי לשלם לה סך של 414,315 ₪, התחייבות אשר ביכולתה לממש רק במידה ובסיום ההליך המשפטי יתברר כי הודעת החיוב הוצאה על ידה כדין" (שם, סע' 22, ההדגשות במקור – ר.ו).

35. המבקשת עצמה הודתה בתשובתה מיום 12/7/07 כי "המדינה הקלה עם התובעת שעה שאפשרה לה לתת ערבות בנקאית בשלב זה, נוכח הגשת התביעה, ולא חייבה אותה בתשלום המס באופן אחר" (שם, סע' 4 ), ונשאלת השאלה במה מתבטאת ההקלה שהוענקה למשיבה אם הפקדת הערבות נתפסת על ידי המבקשת כתשלום המס.


36. העובדות שנפרסו בפני תומכות דווקא בגרסת המשיבה שלפיה הגיעו הצדדים להסדר שהמשיבה לא תשלם בשלב זה את הגירעונות הנדרשים ממנה וכי תעמיד בטוחות ראויות לחוב השנוי במחלוקת, המה הערבויות הבנקאיות. בהתאם לסיכום בין הצדדים, מימוש הערבויות מותנה בתוצאות ההליך המשפטי, ואין המבקשת רשאית לחלט את הערבויות בטרם יבוא ההליך המשפטי לסיומו, כשם שלא תהיה רשאית לממש את הערבויות במקרה שייקבע בסופו של יום על ידי ביהמ"ש כי המשיבה אינה חבה בתשלום הגרעונות.

37. מאחר שהערבויות הבנקאיות משמשות בטוחה לתשלום החוב אם וכאשר יפסוק ביהמ"ש לטובת המבקשת, אין למשיבה כל עילה לדרוש את השבתן עד למתן פסק דין הצהרתי התומך בעמדתה, אם וכאשר יינתן.

38. יתרה מזאת, אף אם תקבל המשיבה חזרה לידיה את הערבויות ללא פסק דין הצהרתי לזכותה, היא עדיין תשאר חשופה לדרישת המבקשת לשלם את סכום המס השנוי במחלוקת ולאמצעי הגבייה העומדים לרשות המבקשת על פי דין.

39. השבת הערבויות הבנקאיות איננה אפוא סעד חלופי למתן פסק דין הצהרתי, כי אם סעד שיכול לנבוע רק ממתן פסק הדין, וכך יש להבין את האמור בכתב התביעה בהקשר זה.

לכל היותר, ניתן לומר שבקשת המשיבה בכתב התביעה להורות למבקשת להשיב לידיה את הערבויות הבנקאיות הייתה מיותרת, שכן זהו צעד מתבקש במקרה שיינתן פסק דין לטובת המשיבה, אולם בכך אין כדי לשנות את העובדה שהסעד היחיד שהמשיבה יכולה לתבוע בשלב זה הוא סעד הצהרתי, שכן טרם שילמה את הסכום השנוי במחלוקת, וזהו גם הסעד שאותו תבעה בפועל ובגינו שילמה את אגרת המשפט כדין.

40. ב"כ המבקשת טוענת, כי על פי מצוות המחוקק וכללי הצדק צריך לחול דין שווה לגבי כל היבואנים בין שנדרשו לשלם מלוא המס טרם שחרור הטובין מהמכס, ובין שנדרשו לשלם תוספת בגין מס ששולם בחסר לאחר שחרור הטובין. טענה זו נכונה כמובן ככל שמדובר בדין מהותי, שהרי כולם שווים על פי החוק, ועל כולם חלה החובה לשלם המס על פי הכללים הנהוגים, אולם בעניינים של פרוצדורה ראוי לבחון כל מקרה לגופו ולא להחיל דין אחד על מצבים שונים.

41. מבחינה פרוצידורלית, קיים הבדל בין יבואן ששילם את כל סכום המס טרם שחרור הטובין לבין יבואן ששחרר את כל הטובין ורק אז קיבל דרישה לשלם מס ששולם בחסר. במקרה הראשון, יכול היבואן להגיש תביעה כספית נגד המדינה ולתבוע החזר של הכספים ששילם ולכן הוא יחויב באגרת משפט באופן יחסי לגובה התביעה, ואילו במקרה השני, אין ליבואן עילת תביעה כספית נגד המדינה, שכן טרם שילם את המס השנוי במחלוקת, ולפיכך הוא נדרש להגיש בקשה לסעד הצהרתי, ומכאן גובה האגרה שהוא נדרש לשלם.

42. יבואן ששחרר הטובין ולאחר מכן נדרש ע"י המדינה לשלם תוספת בגין מס ששולם בחסר נמצא למעשה במעמד של נתבע, והוא הופך לתובע בעל כורחו ומחויב בתשלום אגרת משפט רק בגלל מעמדה המיוחד של המדינה וסמכויותיה על פי דין לגבות מסים מבלי שתצטרך לפנות לבית המשפט ולהוכיח את טענותיה כמו כל תובע רגיל.

43. לטענת המבקשת, כאילו עמדתה של המשיבה "מביאה לאפליה בין יבואנים, ללא כל שוני ענייני או מהותי ביניהם" (ר' סע' 43 לתגובת המבקשת מיום 12/7) אין כל שחר גם על פי ניתוח הוראות החוק הרלוונטיות כפי שהובא בסע' 19 לתגובת המבקשת:"ס' 154 לפקודת המכס, ס' 5ח(ב) לחוק מס קנייה (טובין ושירותים), תשי"ב- 1952 , וס' 86 לחוק מס ערך מוסף , תשל"ו –1975 קובעים כי בידי יבואן החולק על חבותו במס עומדות שתי אפשרויות:

1. השארת טובין בידי רשות המכס ופנייה בבקשה למתן סעד בבית המשפט המוסמך.

2. אם ברצון היבואן לשחרר את הטובין, עליו לנקוט בהליך שנקבע בסעיף 154 לפקודת המכס-לשלם את המס "תחת מחאה" ולהגיש תובענה להחזר המס לערכאה המוסמכת...".

44. עינינו הרואות אפוא כי המחוקק העניק ליבואן שטרם שחרר את הטובין מהמכס והחולק על חבותו במס את האפשרות שלא לשלם את המס (במחיר של עיכוב שחרור הטובין מהמכס) ולפנות ישירות לבית המשפט בבקשה לסעד הצהרתי. מכאן שאין מדובר באפליה אלא בחישובים של כדאיות כלכלית.

45. מן המקובץ לעיל נובע שאין מקום לסווג את התביעה כתביעה ל"סעד כספי" ולגבות אגרת משפט בהסתמך על גובה הערבויות הבנקאיות.

46. אשר על כן הבקשה למחיקת התביעה נדחית.

47. המבקשת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת ההחלטה שתומצא לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

48. המבקשת תשא בהוצאות הבקשה לרבות בשכ"ט ב"כ המשיבה בסכום כולל של 3500 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף
הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון