אי פינוי אשפה

תביעה כספית על סך 2,169,457 ₪ שעניינה דרישה לקבלת תמורה עבור שרותי איסוף ופינוי אשפה שקיבלה הנתבעת מהתובעת בתקופה שבין 1.1.08 לבין 20.10.08.

עמדת התובעת
משנת 2003 ועד אוקטובר 2008 סיפקה התובעת לנתבעת שרותי איסוף ופינוי אשפה. בשלהי 2007 השתתפה התובעת במכרז שפרסמה הנתבעת למתן שרותי איסוף ופינוי אשפה לשנת 2008 והצעתה על סך 229,000 ₪/חודש בתוספת מע"מ, נתקבלה. לאחר הזכייה במכרז, ניהלו הצדדים מו"מ אשר תוצאתו הסכמה כי התובעת תספק את השרות לנתבעת תמורת סכום חודשי גלובלי של 178,732 ₪ בתוספת מע"מ.

התובעת סיפקה את השרות עד ל-20.10.2008 מבלי שתשולם לה תמורה כלשהי. אמנם הנתבעת מסרה לתובעת על חשבון התמורה שיק על סך 1,000,000 ₪ שזמן פירעונו לסוף יוני 2008, ואולם השיק לא כובד בנימוק של חתימה חסרה. אמנם הנתבעת שילמה לתובעת סכומים שונים במהלך שנת 2008 ואולם כל התשלומים הללו שולמו על חשבון חובות היסטוריים. החובות הקודמים של הנתבעת לתובעת גובשו בעקבות תביעה אחרת שהגישה התובעת בבימ"ש זה כנגד הנתבעת ב-ת.א. 3255/06, במסגרתה נחתם הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פס"ד ולפיו הועמדה יתרת חובה של הנתבעת לתובעת עד לסוף שנת 2007 על סך 1,496,086 ₪.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר לסכום החודשי המוסכם עבור מתן השרות, לאחר שנוהל המו"מ בין הצדדים בעקבות זכיית התובעת וניתנה הנחה נוספת ממחיר ההצעה שהתקבלה במכרז. אין לקבל את טענת הנתבעת כי התמורה בסך 170,000 ₪/חודש עליה הוסכם לאחר מו"מ כללה מע"מ. בסיפא לטבלת המחירים אשר צורפה כנספח לתצהיר גזבר הנתבעת הוסף בכתב יד: "המחיר לאחר הנחה 170,000 ₪ בלבד". התיקון בוצע על רישום סכום קודם - 178,730 ₪. מכאן שמדובר בהנחה נוספת שניתנה לנתבעת לאחר שקודם לכן כבר ניתנה הנחה לעומת הסכום הקודם. הנתבעת לא סיפקה הסבר לתיקון סכום ההצעה פעמים. מכאן שכל התיקונים מתייחסים לסכום המקורי אשר נקבע מלכתחילה בתוספת מע"מ. התובעת זכאית לבטל את ההנחה הנוספת שהוענקה מכיוון שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת. על כן חייבת הנתבעת לשלם לתובעת סכום חודשי של 178,730 ₪ בתוספת מע"מ, ואם לא תתקבל טענת התובעת כי היא זכאית לבטל את ההנחה הנוספת, אזי הסכום החודשי המוסכם איננו פחות מ-170,000 ₪ בתוספת מע"מ. עמדת התובעת נתמכת גם מכך שבמסגרת חילופי המכתבים שבין הצדדים, לא העלתה הנתבעת טענה כלשהי לעניין סכום הבסיס החודשי שנדרשה הנתבעת לשלם עבור השרות. כל אשר בקשה הנתבעת מן התובעת הוא להתאזר בסבלנות ולהמתין עד לקבלת כספים מצדדי ג'.

יש אף לדחות את טענת הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לקבלת התמורה כל עוד לא הגישה חשבונות מפורטים בצרוף כל המסמכים אשר התחייבה להציג על פי סעיף 6 לחוזה. הטענה כי לא הוצגו חשבונות כמתחייב מהוראות החוזה בלתי סבירה בעליל, שכן לא יעלה על הדעת שהתובעת תממן מכיסה עבודות איסוף ופינוי אשפה בעלות של מאות אלפי שקלים במשך 10 חודשים בלא להגיש חשבון. לבד מכך הרי הודתה ואישרה הנתבעת בכתב, באמצעות ב"כ, כי חשבונות אכן הוגשו. תשומת הלב מופנית לסעיף 3 למכתב ב"כ הנתבעת אל התובעת מיום 22.7.08 שבו נטען כי טרם חלף המועד לתשלום החשבונות שהוגשו רק בסוף חודש אפריל 2008.

מעצם העובדה שהנתבעת מסרה לתובעת על חשבון תמורת העבודות משנת 2008 המחאה על סך של 1,000,000 ₪ לזמן פרעון בסוף יוני 2008, המחאה שלא כובדה, עולה פרכה לגרסת הנתבעת לעניין החשבונות. מכאן שיש לאמץ את גרסת מנהל התובעת כפי שהוצגה בסעיף 13 לתצהיר במקום עדות ראשית, לפיה הקפידה התובעת להגיש לנתבעת את כל החשבונות בצרוף כל האסמכתאות הרלוונטיות מדי חודש בחודשו, כפי שנהגה לעשות במשך כל שנות עבודתה עם הנתבעת.

כתוצאה מכך שהנתבעת לא שילמה לתובעת מאומה תמורת עבודתה, התקשתה התובעת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי קבלנים ועובדים שהעסיקה. הנתבעת מנצלת זאת על מנת לטעון כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי החוזה, וזאת בחוסר תום לב מוחלט. מתברר כי על אף מחדלה זה של הנתבעת, הצליחה התובעת לתת את השרות כפי שהתחייבה והשיבושים שנגרמו היו קלים וזניחים. למעשה מימנה התובעת את השרות מקופתה והקפידה לאסוף את האשפה הביתית בצורה סדירה, את הקרטונים פעמיים ולעתים אף 3 פעמים בשבוע ולטפל באיסוף האשפה מתחנת המעבר.

טענת הנתבעת כי תחנת המעבר, אתר מרכזי לאיסוף ופינוי אשפה, לא טופלה, וכי כתוצאה מכך נחסמה הגישה אליה ע"י פסולת שהושלכה ע"י תושבים בשולי הדרך – דינה להדחות. הטיפול בשטחים שמחוץ לתחנת המעבר היו באחריות הנתבעת ולמרות זאת דאגה התובעת לא פעם לנקות על חשבונה פסולת שהושלכה ע"י תושבי הכפר בשולי הדרך המובילה לתחנת המעבר ובשטחים הפתוחים הסמוכים לתחנת המעבר.

הנתבעת טוענת כי במשך כל תקופת ההתקשרות הוציאה התובעת בסך הכל מתחנת המעבר 17 מיכלים ועורכת היא חשבון לפיו מגיעה היא למסקנה שיש להפחית מן התמורה החודשית המגיעה לתובעת סכום של כ-60,000 ₪ בגין אי טיפול בתחנת המעבר, מופרכת מיסודה. תשומת הלב מופנית לכך שהתובעת קבלה על עצמה לטפל בתחנת המעבר רק מתחילת אפריל 2008 מועד מתן הצו להתחלת ביצוע העבודה. עפ"י דו"חות פינוי האשפה, נספח ה' לתצהיר מנהל התובעת, מתברר כי במהלך שנת 2008 פונו מתחנת המעבר להטמנה באתר ההטמנה 128 הובלות אשפה לפי הפירוט כדלקמן:
חודש מרץ – 3, אפריל – 17, מאי – 19, יוני – 15, יולי – 4, אוגוסט – 10, ספטמבר – 29, אוקטובר – 28.
אין ממש בניסיון הנתבעת להטיל דופי באמיתות הדו"חות. הוכח כי הדו"חות הומצאו לנתבעת מדי חודש. הנתבעת מעולם לא העלתה טענה בגין אי המצאת דו"חות. אמנם בדו"חות פינוי האשפה נרשם לעתים במשבצת ביצוע השקילות ובמשבצת המשקל שעה אחידה 00.00 ומשקל אחיד למשל 10 טון, ואולם מובהר כי מדובר בהובלות אשר הגיעו לאתר ההטמנה בשעות מוקדמות של לפנות בוקר כאשר עסקה של החברה המנהלת את אתר ההטמנה סגור, המשקל אינו פעיל ובמקום לא נמצא איש לבד משוער בכניסה אשר מאפשר כניסת משאיות לאחר רישום ידני של שם הנהג, מספר המשאית והמשקל המכסימלי אשר יכולה המשאית להכיל. למחרת היום מעודכנים פרטי ההובלות אשר הגיעו לאתר ההטמנה, תוך רישום שעה אחידה ומשקל אחיד, כמבואר לעיל. מודגש כי מדובר בדו"חות בזמן אמת שהועברו לנתבעת מיד חודש בחודשו.

על פי דו"חות הטמנת האשפה שהנפיקה חברת נאסר מיחזור בע"מ, מנהלת אתר ההטמנה, ניתן ללמוד כי אין בסיס לטענת הנתבעת כפי שהוצגה בסעיף 8 לתצהיר הגזבר מטעמה לעניין אי פינוי אשפה בתאריכים נקובים. כך למשל טוען הגזבר שהתובעת השביתה את העבודות מיום 1.3.08 ועד ליום 6.3.08 כאשר מדו"ח ההטמנה עולה שבתקופה זו בוצעו לפחות 6 הובלות אשפה ביתית. בתקופה שבין 30.5.08 עד 15.6.08 בוצעו הובלות אשפה ביתית מדי יום ביומו, ובסה"כ 16 הובלות אשפה ביתית ו-10 הובלות אשפה תעשייתית ובנוסף לכך 6 הובלות של אשפה מעורבת. כך הוא גם באשר לתקופות הנוספות הנקובות בתצהיר גזבר הנתבעת, למעט ימים בתקופה שבין 17.7.08 לבין 23.7.08 ובתקופה שבין 26.6.08 עד ליום 2.7.08 וזאת על רקע חוסר יכולתה של התובעת להמשיך ולממן מכיסה את עלויות פינוי האשפה כתוצאה מן העיכוב בתשלום.

ב-20.10.08 הודיע ב"כ הנתבעת לתובעת במכתב על הפסקת עבודתה וזאת לאחר שבשעות הלילה קודם לכן הושבת השרות לאחר תקופה ממושכת של אי קבלת תמורה. כפי שהצהיר מנהל התובעת, הפסיקה התובעת ביום 20.10.08 ובעקבות מכתב הנתבעת, את פעילותה העסקית עם הנתבעת ונאלצה לפטר את צוות העובדים שהעסיקה כפי שהוכח בתלושי שכר וטפסי 106 שהנפיקה התובעת.

הנתבעת טוענת שנאלצה לשלם סכום העולה על 150,000 ₪ לקבלנים אשר ביצעו את עבודת התובעת שלא עמדה בהתחייבויותיה וסכום זה מבקשת הנתבעת לקזז מחובה כלפי התובעת. עוד מבקשת הנתבעת לקזז סכום נוסף של 93,000 ₪ ששילמה לטענתה לקבלן המחליף על מנת לנקות את תחנת המעבר. לביסוס טענותיה מצרפת הנתבעת חשבוניות מס ותכתובות פנימיות בעניין תשלומים ששולמו לקבלן החילופי. מעיון בחשבוניות המס שהוציא קבלן חלופי לחודשים ינואר ופברואר 2008 ניתן להסיק כי הן הוצאו בגין עבודות שבוצעו בתחנת המעבר בתקופה אשר קדמה לצו להתחלת ביצוע העבודות שהוצא לתובעת. חשבונית נוספת שהנפיק קבלן חלופי, חברת הובלות עבוד בע"מ, עבור הנתבעת ביום 30.9.08 על סך 68,145 ₪ שעניינה ביצוע פינוי והטמנת 52 הובלות של פסולת בניין מתחנת המעבר ועוד 7 הובלות בתוך תחנת המעבר, איננה מציינת באיזו תקופה בוצעו העבודות. לא צורף העתק של תרשומת פנימית של מנהל מחלקת תברואה, תרשומת אשר נהגה הנתבעת לצרף לחשבוניות האחרות. יש לתמוה מדוע דווקא בחשבונית זו לא צוין מועד ביצוע העבודות ומכאן עולה החשד כי מדובר בעבודות שבוצעו בתקופות קודמות שבהן היה הטיפול בתחנת המעבר באחריות הנתבעת. לכך יש להוסיף את ההפרזה במספרי הפינויים בחשבונית. העובדה כי בחודש ספטמבר 2008 בו נטען כי הקבלן החלופי ביצעה כמות כה גדולה של אשפת בניין, פינתה התובעת מתוך תחנת המעבר 71 הובלות כפי שעולה מהדו"ח שצורף לתצהיר מנהל התובעת, מצדיקה התייחסות חשדנית לחשבונית. על אף שהצדדים הגיעו להסדר דיוני האוסר על צירוף מסמכים נוספים מעבר לאלה שבתיק בית המשפט. מזמינה התובעת את הנתבעת לצרף לכתב סיכומיה העתק נאמן למקור של תעודת הטמנת אותן 52 הובלות אשפת בניין אשר הנתבעת טוענת כי פונו על ידי הקבלן החלופי.

שאר החשבוניות ו/או המסמכים הפנימיים אשר צורפו לתצהירי הנתבעת, מתייחסים לביצוע העבודות בתקופה שלאחר סיום ההתקשרות שבין הצדדים.
עיון בדרישה פנימית מס' 2513 מיום 1.12.08 מעלה כי עניינה בפינוי פסולת המוערכת בכ-450 טון מתחנת המעבר. עפ"י סעיף 9 לתצהיר הנתבעת במקום עדות ראשית, כמות האשפה החודשית שיש לפנות מתחנת המעבר הינה כ-250 טון. מכאן מתבקשת המסקנה כי כמות האשפה הנטענת נוצרה בתקופה של כחודש וחצי לאחר סיום ההתקשרות, דהיינו בין 20.10.08 לבין 1.12.08 מועד ההזמנה עליה מסתמכת הנתבעת. מכאן שמדובר בעבודות שאינן קשורות לתובעת ודין טענת הקיזוז להדחות.

אם ייקבע שגם התובעת לא עמדה במלוא התחייבויותיה עפ"י החוזה הרי שיש לבחון תרומת כל צד להפרה ולנזק שנגרם ולחלק את האחריות ביניהם כל אחד לפי מידת אחריותו להפרה ולנזק.
במקרה דנן תרומתה הבלעדית ו/או המכרעת של הנתבעת להפרת החוזה ברורה על פניה משלא שילמה לתובעת מאומה תמורת עבודתה והביאה למעשה לקריסתה של התובעת. למרות זאת הצליחה התובעת במאמצים רבים לעמוד בהתחייבויותיה עפ"י החוזה ולמעט מקרים בודדים ושיבושים קלים ביצעה את כל המוטל עליה.

בנסיבות אלה יש אף לדחות את טענת הנתבעת המבקשת לקזז את סכום הפיצוי המוסכם בסך 500,000 ₪ מכל סכום המגיע לתובעת. זאת לבד מכך שסכום הפיצוי המוסכם ה נראה על פניו מוגזם ואיננו עומד בכל יחס סביר לנזק שניתן היה לחזות אותו מראש כנזק אפשרי כתוצאה מהפרה של ההסכם, בפרט כאשר מביאים בחשבון גם את העובדה שלא חלפו אלא ימים ספורים מיום הפסקת עבודת התובעת ועד להודעת ב"כ הנתבעת לתובעת כי נמצא קבלן חלופי שהתחיל במתן השירות בסמוך לאחר מכן. המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעת לא ספגה נזק כלשהו כתוצאה מהחלפת קבלני איסוף האשפה. מכאן שמוצדקת תהיה התערבות ביהמ"ש בשיעור הפיצוי המוסכם העומד לבחינה.
הנתבעת מבקשת לקזז הן את שיעור הפיצוי המוסכם בחוזה והן נזקים ספציפיים על סמך חשבוניות, נזקים שנגרמו לטענתה בעין כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י התובעת. קיזוז כזה איננו אפשרי על פי הוראת סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות).

לפיכך דין התביעה להתקבל.


עמדת הנתבעת

אין זה נכון שכל הסכומים אשר שולמו לתובעת במהלך שנת 2008 שולמו עבור חובות העבר ואין מקום לטרוניות התובעת כלפי הנתבעת בעניין אי ביצוע תשלומים או עיכוב בביצוע תשלומים, הרי התובעת הקפידה להשתתף במכרזי הנתבעת במשך שנים רבות על אף העיכובים בביצוע התשלומים. אם אכן גרמה התנהלות הנתבעת נזק כספי כבד וממושך לתובעת אשר נאלצה כטענתה לממן מכיסה את פינוי הפסולת והאשפה, חזקה כי לא הייתה טורחת לחזור ולהשתתף במכרזי הנתבעת.

דין התביעה להדחות ולו מן הטעם שהתובעת לא הגישה לנתבעת חשבונות לאישור כפי שהתחייבה בסעיף 6 לחוזה. התובעת חייבת הייתה להגיש לנתבעת חשבון בשני עותקים עבור החודש שהסתיים זאת בין 1 ל-5 בכל חודש כשהחשבון מחושב על פי המחירים המפורטים בהצעת המחירים והכלולה במסמכי החוזה. לכל חשבון יש לצרף דו"ח חודשי מפורט של פינויים וכמויות פסולת בהתאם לתעודות השקילה מאתר סילוק הפסולת ולצרף העתקים של תעודות השקילה לפי סדר הפינויים והתאריכים. התובעת חייבת הייתה לצרף תעודות שקילה מקוריות, פרטי כלי הרכב אשר עסקו בפינוי הפסולת וחשבוניות מס. אמנם התובעת צרפה רישום ממוחשב שערכה בקשר לפינויים ואולם מדובר ברישום שאין להתייחס אליו באמון שכן מנהל מח' התברואה של הנתבעת הצהיר כי במהלך חודשי עבודת התובעת אצל הנתבעת הושבתה העבודה ביוזמת התובעת בתאריכים כדלקמן: מיום 1.3.08 עד ליום 6.3.08 (6 ימים), מיום 30.5.08 עד ליום 15.6.08 (17 ימים), מיום 26.6.08 עד ליום 2.7.08 (7 ימים), מיום 15.7.08 עד ליום 24.7.08 (10 ימים).
אין ממש בטענת התובעת המבקשת להסתמך על מכתב ב"כ הנתבעת הנ"ל על מנת להוכיח כי הגישה אישור חשבונות. תשומת הלב מופנית לסעיף 12 לתצהיר גזבר הנתבעת המתייחס במפורש לחשבוניות שנשלחו בפקס בחודש 4/08 או בסמוך לכך. אדרבא אם לטענת התובעת יש ברשותה חשבונות מפורטים העונים על המוסכם בחוזה חזקה כי הייתה מצרפת אותם לתצהיריה. כזאת לא עשתה.

ב-17.10.08 הפסיקה התובעת כליל את עבודתה בניגוד להסכם עימה ובמטרה לאלץ את הנתבעת לשלם לה סכומי כסף על רקע הבחירות המוניציפאליות שהיו בשטח. בנסיבות אלו זכאית הנתבעת לפיצוי המוסכם בחוזה.
יש לדחות את טענת התובעת המבקשת התערבות ביהמ"ש בשיעור הפיצוי המוסכם בחוזה. אין מדובר בתובעת חסרת ישע אלא בחברה הנהנית מייעוץ משפטי וכלכלי צמוד של משרד עורכי דין ושל משרד רו"ח. נציג התובעת חתם על ההסכם מתוך ידיעה והבנה מלאים של מלוא המשמעויות ועל כן אין לקבל טענה כי סכום הפיצוי המוסכם נקבע כביכול כלאחר יד בשיעור מוגזם ומופרז.

התובעת אף הפרה את התחייבויותיה עפ"י החוזה באופן שיטתי, כך לא טיפלה בתחנת המעבר ולא נהגה לפנות את האשפה שנערמה בתחנה ובשל כך נחסמה הגישה לתחנה ותושבים רבים נהגו לשפוך את האשפה שהובילו למקום בסביבות התחנה ותוך יצירת מטרד של ממש לשכונות המערביות של הכפר. בכל תקופת ההתקשרות ביצעה התובעת הובלה של 17 מיכלים בלבד מתחנת המעבר מכיוון שהכמות הנאספת בכל תחומי המועצה הסתכמה בממוצע של כ-400-450 טון ואילו הכמות שנאספה מתחנת המעבר הסתכמה בכ-200-250 טון הרי שתחנת המעבר מהווה כשליש מסך כל העבודות ומכאן שיש להפחית מסכום החוזה, 170,000 ₪/חודש כולל מע"מ, סך של כ-60,000 ₪ למשך כל תקופת ההתקשרות משנת 2008, סה"כ 10 חודשים.

התובעת אמורה הייתה לאסוף קרטונים בתחומי היישוב פעמיים בשבוע וכן לפנות מיכליות גדולות (רם-סע) פעמיים בשבוע ואולם בפועל בוצע האיסוף לכל היותר פעם אחת בשבוע. מכיוון שהתובעת לא הגישה חשבונות בזמן אמת ולא ניתן היה לבדוק מסמכים הנוגעים לאיסוף פסולת ואשפה נגרם לנתבעת נזק ראייתי ועל כן יש להשית את נטל ההוכחה בעניין הכמויות שפונו בפועל על שכמה של התובעת.
בשל מחדלי התובעת שילמה הנתבעת לקבלנים חלופיים עבור פינוי אשפה בתחומי המועצה סך של 150,000 ₪ ובנוסף לכך שילמה סך של 93,000 ₪ עבור ניקוי תחנת המעבר. את הסכומים הללו זכאית הנתבעת לקזז מכל סכום המגיע לתובעת וזאת בנוסף לסכום הפיצוי המוסכם על סך 500,000 ₪.
אין לקבל טענת התובעת כי הנתבעת איננה רשאית לבצע קיזוז כפול שכזה. האסמכתאות אשר מציגה התובעת לטענתה מתייחסות לתביעות שהוגשו בעוד שמקרה דנן מדובר בזכות של קיזוז.

הנתבעת זכאית איפוא לקיזוז הסכומים הבאים:
א. 500,000 ₪ פיצוי מוסכם (סעיף 7.3(ג) להסכם).
ב. 40,000 ₪ עבור 40 ימי השבתה (סעיף 7.1(א) להסכם).
ג. 60,000 ₪ למשך 10 חודשים בגין אי טיפול בתחנת המעבר (סעיף 21ג להסכם).
ד. 150,000 ₪ בגין שכירת שירותי קבלנים חלופיים (סעיף 24 רישא להסכם).
ה. 93,000 ₪ תשלום לקבלן החלופי עבור ניקוי תחנת המעבר.

נטל הראיה להוכיח היקף העבודה שבוצעה בפועל הוטל על שכמה של התובעת ובנטל זה היא לא עמדה שכן לא הוגשו חשבונות. בהערכה כללית ניתן להניח כי היקף העבודה שבוצעה בפועל לא עלה על מחצית מהיקף העבודה החוזית. בהתחשב בנתון זה ובזכות הקיזוז העומדת לנתבעת יש לקבוע כי תביעת התובעת נבלעת בסכום הקיזוז.

מכאן שדין התביעה להדחות.

דיון

מערכת היחסים העסקית בין הצדדים התקיימה שנים ארוכות והתובעת סיפקה לנתבעת שרותי איסוף ופינוי אשפה משנת 2003 ואילך ברציפות. בהליך הקודם הנ"ל שנוהל בין הצדדים הושגה פשרה אשר קבלה תוקף של פס"ד לפיו הועמדו יתרות החובה לתקופה הנ"ל על סך כולל של 3,945,338 ₪ כאשר הוסכם שמסכום זה יקוזז סך 2,453,270 ₪ והיתרה לתשלום בסך 1,492,068 ₪ תשולם בתשלומים כדלקמן: 500,000 ₪ עד 29.7.08, 600,000 ₪ עד 10.8.08, והיתרה בסך 392,068 ₪ תשולם ב-4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 30.9.08 ועד 30 לכל חודש עוקב. ההסכם הוגש לאישור ב-12.8.08 וניתן לו תוקף של פס"ד ביום 3.9.08.

נראה שלא בכדי הוגש ההסכם לאישור באוגוסט 2008, לאחר שכבר בתחילת 2007 ניתן בהליך זה פס"ד במעמד צד אחד, פס"ד שבוטל עם הגשת הסכם הפשרה. בשלהי 2007 הגישה התובעת את הצעתה במסגרת מכרז 12/07 שפרסמה הנתבעת בעניין שרותי איסוף ופינוי פסולת. הצעתה התקבלה ואולם בין ינואר 2008 לבין מרץ 2008 התנהל בין הצדדים מו"מ להפחתת המחיר הנדרש המוצע עד שבסופו של דבר הושגה הסכמה להפחית את התמורה החודשית המגיעה עבור השירות לסך של 170,000 ₪ וההסכם נחתם ב-3.4.08 בתוקף מיום 1.1.08 ולמשך 24 חודשים עד 31.12.09. מיד לאחר החתימה הוצא צו להתחלת ביצוע העבודות. מצד הנתבעת חתמו על ההסכם ראש המועצה, גזבר המועצה וחשב מלווה. מתוך כך שהוסכם על ביצוע התשלומים לתקופה שמינואר 2008 ואילך ומהגדרת תקופת החוזה, ניתן להסיק כי גם בתקופת הביניים העניקה התובעת לנתבעת שרות של איסוף ופינוי אשפה. במועד זה או בסמוך לכך, דהיינו באפריל 2008 גם נמסר לתובעת שיק על סך 1,000,000 ₪ ע"ח התמורה המגיעה לתקופה שבין ינואר 2008 ליוני 2008.

אינני מקבל עמדת התובעת הגורסת כי סכום ההנחה ממחירי ההצעה למכרז, הצעה שהתקבלה, מותנה היה בעמידת הנתבעת בלוח הזמנים לתשלום. אין תימוכין להתניה כזו ונראה שהסכום אשר נקבע לאחר מו"מ היה סכום סופי ובלתי מותנה. מאידך גיסא, אינני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה הסכום שנקבע כלל מע"מ. כל המחירים שעמדו בבסיס הצעת התובעת היו מחירים לפני מע"מ. וזהו גם התנאי אשר הציבה הנתבעת עצמה בפני המציעים בעת שפורסם המכרז. לאמור, כי בכל ההצעות שיוגשו, יוצגו המחירים המבוקשים לפני מע"מ.
אינני מקבל גם את עמדת הנתבעת כי הסכום של 170,000 ₪ היה "סכום מכסימלי" תוך שמירה על הדרישה להצגת טבלת מחירים עבור סוגי הפינויים השונים. הסכום החודשי הכולל שהוצג ע"י התובעת בזמנו במסגרת המכרז, פורט למרכיביו באופן מובנה. עם מתן ההנחה המשמעותית לנתבעת, לא הוצגה במקביל טבלת מחירים חדשה כפי שאמורה הייתה להיות מוצגת אם כטענתה מדובר היה ב'סכום מכסימלי'. עפ"י התנהלות הצדדים לאורך זמן ניתן לקבוע כי הסכום לאחר הנחה נקבע כסכום גלובלי. זו גם הסיבה לכך שהתובעת הגישה חשבוניות לתשלום בסכום חודשי קבוע, ולא נשמעה הסתייגות מצידה של הנתבעת. אדרבא, כאשר הלינה התובעת על כך שאינה מקבלת תשלום, השיבה הנתבעת כי התשלום אמור להתבצע בתוך תקופה קצרה. לא הוצבו תנאים לביצוע תשלום זה. מכאן מתבקשת אף המסקנה שיש לדחות את טענת הנתבעת לפיה לא היתה התובעת זכאית לכל תשלום שהוא, משלא הוגשו מסמכים מפורטים המעידים על כמויות האשפה שפונו אל אתר ההטמנה כמתחייב מן המוסכם בסעיף 6 לחוזה. משהסכימו הצדדים לשנות את שיטת החישוב והתשלום, רוקנה במידה רבה מתוכן הדרישה להציג באמצעות אסמכתאות של החברה המנהלת את אתר ההטמנה, מה היו במדויק כמויות הפסולת שפונו מדי יום משטח שיפוטה של הנתבעת. זו ככל הנראה גם הסיבה לכך שהנתבעת לא התנתה ביצוע תשלום בהצגת המסמכים.


מן הנתונים המוצגים עולה כי באפריל 2008 נמשך שיק ע"ס 1,000,000 ₪ לפקודת התובעת ע"ח התמורה המגיעה לה עבור החודשים ינואר – יולי 2008. השיק נמשך לסוף יוני 2008. זמן מה לפני שהגיע מועד פירעונו של השיק התברר לתובעת שהשיק לא יכובד הן מכיוון שחסרה חתימה והן בהעדר כיסוי. מכיוון שכך שלחה התובעת לנתבעת, באמצעות ראש המועצה, מכתב נושא תאריך 24.6.08 שכותרתו "הפסקת שרותי איסוף אשפה בעירנו". במכתב זה מודיעה התובעת לנתבעת כי החל מתאריך 25.6.08 יופסק מתן השרות בנימוק כי:

"לפני כחודשיים ניתן שיק בסך מיליון ₪ ע"ח לתאריך 30.6.08, חתום על ידך ועל ידי הגזבר בהבטחה אישית שיפרע. השיק ניתן ללא חתימת החשב וגם לא ידעתם אותנו שהוא אמור לחתום עליו. נודע לנו באמצעות נציג, מסניף הבנק שלנו, כי הוא חייב להיות חתום עליו. פנינו מספר פעמים למועצה להחתים את חשב המועצה. היום בתאריך 24.6.08 נפגשנו אישית עם החשב והוא טען שאין באפשרותו לחתום על השיק הנ"ל בטענה שאין כסף במועצה ובחשבון ממנו ניתן השיק... לידיעתם חברתנו לא תספק שרותי איסוף עד שלא יפרע כל החוב עבור חברתנו וכו'".

הדרישה לפירעון "כל החוב עבור חברתנו" מתייחסת עפ"י הקשר הדברים לא רק לחוב המצטבר עבור השרות בשנת 2008 אלא גם לחובות היסטוריים. זאת ניתן להסיק מכך שברישא למכתב מזכיר נציג התובעת את המאמצים אשר נעשו על מנת להביא לפירעון החוב ובסיפא למכתב מזכיר נציג התובעת את התנהלות הנתבעת "במשך שנים".

בתשובה למכתב זה השיב ב"כ הנתבעת בשמה כי עמדת הנתבעת היא שהתובעת מנועה עפ"י הוראות ההסכם מלהפסיק את העבודה גם בנסיבות של אי תשלום התמורה ומתרה בתובעת כי היא מסתכנת בדרישה לפיצוי מצד הנתבעת. בנוסף לכך נטען במכתב התשובה כי לא היה מקום להודעת התובעת מכיוון שטרם הגיע מועד פירעונו של השיק והוסיף כי "הוסבר לנציג שלכם כי בימים הקרובים מרשתי אמורה לקבל כספים שחלק מהם יועבר אליכם". לפיכך דורשת הנתבעת חידוש העבודה.

במכתב נוסף שנשלח ב-22.7.08 ע"י ב"כ הנתבעת מוזכרת פגישה בין הצדדים בניסיון ליישב את המחלוקת ומוצגת דרישה חוזרת לחידוש העבודה. נמסרה הודעה כי בתוך 24 שעות תופסק עבודת התובעת והנתבעת תפנה לקבלן אחר לביצוע העבודה ותטיל את האחריות לתוצאות על התובעת.
נראה שבעקבות מכתב זה חודשה העבודה כאשר בד בבד התנהל מו"מ בין הצדדים וניתן להניח כי הבקשה שהוגשה לביהמ"ש ליתן תוקף של פס"ד להסכם של פשרה בהליך הקודם, בקשה שהוגשה ב-12.8.08 משקפת הסכמות חלקיות שהושגו במהלך המו"מ. מכאן שהמו"מ הקיף את מכלול המחלוקות שבין הצדדים, הן בקשר לחובות ישנים והן בקשר לחוב המצטבר עבור השרות בשנת 2008.

בתקופה שבין יולי 2008 לבין 19.10.08 המשיכה התובעת לספק את השרות לנתבעת ואולם לא קבלה את התמורה המגיעה לה עפ"י החוזה. עפ"י הנתונים אשר מוסר גזבר הנתבעת בתצהירו שילמה הנתבעת לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך 500,000 ₪ ביום 28.7.08, סך 600,000 ₪ ביום 12.8.08, סך 40,000 ₪ ביום 27.9.08, סך 82,000 ₪ ביום 1.10.08. גם עפ"י גרסת הנתבעת שולמו כל הסכומים הללו ע"ח חובות העבר ולא כתמורה עבור השרות בשנת 2008. בנוסף לכך טען גזבר הנתבעת כי:

"היו תשלומים בסך של 50,000 ₪ ועוד 50,000 ₪ שהוסכם ביני לבין ב"כ התובעת כי ייזקפו ע"ח העבודות בשנת 2008 ולכן לא נלקחו בחשבון בהתחשבנו העבר. למרות זאת ביום 17.10.08 הפסיקה התובעת את עבודתה כליל".

המחלוקת שבין הצדדים בקשר לזקיפת שני התשלומים הנ"ל, אם על חשבון חובות ישנים או על חשבון חוב לשנת 2008, איננה מעלה ואיננה מורידה מבחינת התמונה הברורה המצטיירת ממכלול הנתונים שאינם שנויים במחלוקת והמשקפת מחדל מתמשך מצד הנתבעת אשר ככלל לא שילמה לתובעת את התמורה המגיעה לה עפ"י ההסכם שבין הצדדים. למעשה העניקה התובעת שרות לנתבעת במשך כ-10 חודשים ללא תמורה. בנסיבות אלה נקטה התובעת בצעד של מחאה ולא פינתה את האשפה אור ליום 20.10.08. לנוכח צעדה זה של התובעת שלח ב"כ הנתבעת מכתב אל הנתבעת בדואר רשום שבו נכתב:

"(1) בהתאם להסכם העבודה שנחתם בינך לבין מרשתי נאסר עליך להפסיק את עבודת איסוף האשפה מכל סיבה שהיא לרבות אי תשלום שכרך.
(2) ביניכם לבין מרשתי נוהל מו"מ, כשברוב הסוגיות הגענו להסכמות, אולם התעקשותכם על ויתור המועצה על כל תביעותיה כנגדכם לרבות במקרה שהוגשה כנגדה תביעת צד ג' בין עבודתכם או מחדליכם, הכשילה את ההסכם.
(3) למרות שידוע לכם היטב כי מדובר בתקופת בחירות החלטתם באופן חד צדדי להפסיק את העבודה, והלילה לא פיניתם אשפה.
(4) נוכח האמור לעיל והואיל ועו"ד מישל מנסור מסר לנו כי אין בכוונתכם לשוב לעבודה, מרשתי מודיעה בזאת על הפסקת עבודתכם וכי תפנה לקבל אחר לביצוע העבודה במקומכם החל מחלוף 24 שעות ממשלוח מכתבי זה אליכם.
(5) מרשתי רואה בהתנהגותכם כהפרה בוטה להסכם שביניכם לבינה ומטילה עליהם את מלוא האחריות לכל הנזקים שנגרמו ושיגרמו כולל חיובכם בגובה הפיצוי המוסכם בסך של 500,000 ₪".

לנוכח הודעה זו השיב ב"כ התובעת במכתב מיום 22.10.08 שבו רשם בין השאר את הדברים הבאים:

"3. מאז תחילת ההתקשרות ובמשך למעלה מ-10 חודשים תמימים מרשתך לא שילמה דבר על חשבון העבודות וזאת בניגוד להבטחתה המפורשת שלא לאחר באף תשלום החל עליה עפ"י החוזה.
4. לאור בקשת מרשתכם (במכתבכם שבסימוכין) ממרשתי להפסיק את עבודות איסוף האשפה, מרשתי מפסיקה את עבודתה ורואה בו הודעת ביטול לחוזה עם מרשתי. וכו".

ב"כ הנתבעת הגיב למכתב זה במכתב מיום 28.10.08 ובין השאר כתב:

"3. מרשתי לא בקשה ממרשתך להפסיק את עבודתה. ... למרות בקשות חוזרות ונשנות של כל הגורמים במועצה... למנהלי מרשתך וכולל שיחות של הח"מ עמך אישית החליטה (התובעת) שהיא לא ממשיכה בעבודתה שכן ההתקשרות איננה כדאית מבחינתה והיא מפסידה בעבודתה.
במכתבי הודעתי כי אם מרשתך לא חוזרת לעבודתה לאלתר הרי בלית ברירה מרשתי תאלץ לפנות לקבלן אחר.
וכך היה – מרשתך המשיכה בסירובה האשפה נערמת ערימות ערימות...
4. מי שהפר את ההסכם ובצורה בוטה איננו אלא מרשתך. וכו'".

החלטת הנתבעת להפסיק בנסיבות שנוצרו את עבודת התובעת ולפנות לקבל שרות של פינוי ואיסוף אשפה מקבלן אחר , תוך הצגת דרישה לנתבעת לתשלום הפיצוי המוסכם בסך 500,000 ₪, נשענת על סעיף 7.3ג לחוזה אשר זה לשונו:

"על אף כל האמור בסעיף זה, בכל מקרה בו יפסיק הקבלן את ביצוע העבודות עפ"י החוזה תהא רשאית המועצה לפעול כאמור לעיל ולהפסיק את עבודתו של הקבלן בהתראה של 24 שעות וכן לקנוס אותו בסכום מוסכם מראש בסך 500,000 ₪. סכום הקנס יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ממדד הבסיס".

עמדת הנתבעת, עליה חזרה מספר פעמים בפני התובעת, כי זו מנועה מלהשבית את מתן השרות גם בנסיבות של אי תשלום התמורה, נשענת על סעיף 7.8 לחוזה אשר זה לשונו:

"הקבלן מצהיר כי ידוע לו כי עבודות פינוי הפסולת בשטח המועצה הינן עבודות חיוניות שלא ניתן להפסיקן בכל מקרה לרבות אי תשלום התמורה עבור ביצוע העבודה, בתקופות מלחמה, מתח ביטחוני, שביתות והשבתות ואשר על כן היה והקבלן הפסיק ביצוע העבודה או ההסכם בוטל ע"י המועצה, מטעם כלשהו על פי הדין או על פי הקבוע בהסכם, תהיה המועצה רשאית להעביר את ביצוע העבודות באופן מידי לידי קבלן או צד ג' אחר בלא שלקבלן תהיה זכות למנוע זאת.

הקבלן מוותר בזאת על זכותו לבקש מערכאה שיפוטית צו שימנע בדרך כלשהי מהמועצה למסור את ביצוע העבודות לאחר, אף אם העניין השנוי במחלוקת הינו זכות הביטול של המועצה אלא אם כן ברור על פני הדברים, בלא צורך להיכנס לברור כלשהו של העבודות כי ביטול ההסכם ע"י המועצה היה שלא כדין".

טענה זו לפיה חייבת התובעת לספק שרות לנתבעת גם בנסיבות של אי תשלום התמורה ולאורך זמן תמוהה כשלעצמה ולבד מכך לא ניתן למצוא לה עיגון בנוסחו של סעיף 7.8 לחוזה כפי שהוא. אני בדעה כי הפירוש הנכון אשר יש ליתן להוראת סעיף זה הינו היפוכו של גרסת הנתבעת. מפשוטו של מקרא עולה כי כוונת הנתבעת בניסוח זה הייתה לעגן את זכות הנתבעת להשתחרר מהתחייבותה החוזית כלפי התובעת גם באותם מקרים אשר מעניקים זכות לתובעת להפסיק את מתן השרות בלא להסתכן בסנקציה, כגון אי תשלום התמורה או מצב של מלחמה המאפשר לצד בחוזה להסתמך על טענת סיכול כנגד תביעה בגין הפרה. במצבים שכאלה עדיין אמורה הנתבעת לספק שרות לתושביה ככל שניתן ולכן בקשה להגן על עצמה ולאפשר התקשרות עם קבלן חלופי בלא להסתכן בעימות משפטי עם התובעת. רציונאל זה מצא ביטוי בסיפא לסעיף 7.8 הפותחת ב"אשר על כן".

מטיבם וטבעם של דברים, מתן השרות ותשלום התמורה כמוסכם בין הצדדים, הינם חיובים שלובים ועל כן לא ניתן לבקר את החלטת התובעת להפסיק את איסוף ופינוי האשפה אור ליום 20.10.08 לאחר חודשים ארוכים של מתן שרות ללא תמורה. ניתן איפוא לקבוע כי הנתבעת היא זאת אשר הפרה באופן יסודי את ההסכם שבין הצדדים. על אף זאת נראה שהתובעת נזהרה מנקיטת צעד חריף של ביטול ההסכם בעקבות ההפרה ובחרה בצעד מתון יותר של הפסקת השרות עד למציאת פתרון, בעיתוי רגיש של ערב בחירות מוניציפאליות, צעד שלא היה מקובל על הנתבעת אשר הודיעה לתובעת כי היא מפסיקה את עבודת התובעת בתחומה. מקובלת עלי עמדת התובעת כי האחריות להפרת ההסכם מוטלת לפתחה של הנתבעת.

בהסתמך על סעיף 7.3ד לחוזה טוענת הנתבעת שמכיוון שזכאית היא לקזז כנגד כל תמורה המגיעה לתובעת את הנזקים שנגרמו באשמה של התובעת ומכיוון שסכום הקיזוז עולה על סכום התמורה המגיעה, אין היא חייבת בתשלום כלשהו.
עיקר טענות הנתבעת כלפי התובעת מתייחסות למחדלי התובעת בתחזוקת תחנת המעבר. בנספח לחוזה התחייבה התובעת לטפל בתחנת המעבר לרבות:
א. אספקה, הצבה, אחזקה ופינוי של 4 מכולות פתוחות בנפח של 32 מ"ק כל אחת לפסולת גושית, פסולת בניין ופסולת פגרים ופסדים. עוד התחייבה התובעת לפנות המכולות לפי המפורט בנספח לחוזה (11 פעמים בחודש למכולת הפסדים והפגרים, 14 פעמים בחודש לפסולת גושית, 9 פעמים בחודש לפסולת בניין).
ב. לנקות את הפסולת אשר בשטח התחנה אשר אינה בתוך המכולות.
ג. לנקות אחת לשבוע פסולת ברדיוס של כ-100 מ"ר מסביב לגדר התחנה.
ד. למנוע הבערת אש בכל שטח התחנה.
ה. למנוע חסימת שער התחנה בפסולת.

בנוסף לכך התחייבה התובעת לתחזק את הציוד אשר בתחנה ואת הדרכים המובילות לתחנה ולרמפה שבתוכה. כל הפעילות אמורה הייתה להיות מתועדת ביומן עבודה שייחתם ויאושר ע"י מנהל מחלקת תברואה בסוף כל יום עבודה.

טוען גזבר הנתבעת בתצהירו כי:

"התובעת לא טיפלה בתחנת המעבר ולא נהגה לפנות את האשפה שנערמה בה ובשל כך נחסמה הגישה לתחנת המעבר ואנשים רבים נהגו לשפוך את האשפה שהובילו למקום, מחוץ לתחום תחנת המעבר ובמקרקעין שבבעלות פרטית בסמוך למקום. בנוסף, ועקב אי פינוי האשפה, גורמים שונים נהגו להבעיר אש באשפה שנערמה בתחנת המעבר, דבר שיצר מטרד אדיר לשכונות המערביות של הכפר וכפועל יוצא המשרד להגנת הסביבה שלח התראות לנתבעת וראש המועצה ומנהל מחלקת התברואה נחקרו במשרד להגנת הסביבה, ובימים אלה עלול להיות מוגש כתב אישום כנגד הנתבעת, דבר שיכול לחשוף אותה לקנסות מאות אלפי שקלים".

בתאריך 27.5.08 שלח מנהל מחלקת התברואה של הנתבעת מכתב אל מנהל התובעת ובו רשם כדלקמן:

"1. עד תאריך מכתב זה השרפות בתחנת המעבר לא הופסקו דבר העלול לגרום למועצה נזק.
2. לא סידרת איסוף הקרטונים בכפר שאמור להתבצע פעמיים בשבוע ובמקום אתה מפנה פעם אחת.
3. אתה מפנה מכולות ברם סע המחולקות בכפר פעם אחת במקום פעמיים בשבוע.
4. אי הצבת מכולות בתחנת המעבר לאיסוף האשפה.
5. לא סיפקת עובדים לאיסוף האשפה בימי שני וחמישי בסמטאות עם הטרקטור.
לאור כל האמור לעיל, הנך נושא באחריות של כל העלול להגרם מאי ביצוע ההנחיות שאתה אמור לבצע על פי ההסכם שנחתם עם המועצה, אם לא יבוצע כל האמור לאלתר וכו'."

בתאריך 19.7.08 שלח מנהל מחלקת התברואה אל התובעת הודעת פקס ובה רשם:

"1. בניגוד להסכם שנחתם ביניכם לבין המועצה המקומית כפר יסיף בו נאסר עליכם להפסיק את עבודת איסוף האשפה מכל סיבה שהיא, לרבות אי תשלום שכרכם, החלטתם על דעת עצמכם להפסיק איסוף אשפה בכפר וכן פינוי תחנת המעבר, איסוף קרטונים, פינוי מכולות המחולקות בכפר. בנוסף אינכם מציבים שומר בתחנת המעבר ואינכם מקיימים מטלות המוטלות עליכם מכח ההסכם עליו אתם חתומים.
2. אנו רואים בכם כאחראים לכל הנזקים שנגרמו וייגרמו למועצה המקומית, לרבות בגין השרפה שארעה היום בתחנת המעבר וכן לעובדה שעסקים פרטיים רבים מפנים את אשפתם בעצמם ומגישים חשבונות למועצה המקומית וכן בגין כל נזק אחר שנגרם או שייגרם.
3. אנו שבים ודורשים מכם לשוב לעבודה לאלתר ולפנות את כל האשפה מהכפר וכן לפנות את תחנת המעבר ולקיים כל המטלות המוטלות עליכם מכח ההסכם שבינינו".

הנתבעת מציגה התראות שקבלה מן המשרד להגנת הסביבה בגין מטרדים חמורים שנוצרו בתחנת המעבר בעקבות סיורים של שוטרי המשטרה הירוקה אשר התבצעו מעת לעת. בסיור מיום 18.2.08 נתגלתה פסולת מכל הסוגים לרבות פגרים, מפוזרת סביב לרמפה ועל המשטח העליון, ונמצא כי הכניסות לרמפה חסומות על ידי פסולת, פסולת ביתית בוערת בשטח הרמפה ומחוצה לה, פסולת מכל הסוגים מפוזרת לאורך כל הכביש, מצפון לרמפה. בסיור מיום 26.8.08 התגלתה תמונה דומה ובנוסף לכך צוין כי אין מכולה ליד הרמפה ואין מערכת לאיסוף וטיפול בתשטיפים. צוין בדו"ח הסיכום כי:

"הרמפה הפכה למזבלה אליה מושלכת פסולת מכל הסוגים לרבות פגרים ופסדים ללא כל טיפול. הפסולת לא מפונה מהמקום דבר היוצר מפגעים סביבתיים בלתי נסבלים לתושבי הכפר ולסביבה בכלל. מצב זה נמשך זמן רב ללא כל שיפור".

בסיור מיום 21.9.08 התגלתה תמונה דומה ובנוסף צוין כי אין מכולות ליד הרמפה ונצפתה ערמה גדולה של פסולת שחלקה בוערת כאשר העשן מגיע עד לבתים המערביים של הכפר.
בסיור מיום 26.10.08 התגלתה תמונה דומה. צוין כי מטרדי עשן וצחנה מגיעים לבתי הכפר וכי הפסולת אינה מפונה באופן סדיר מהרמפה.

הנתבעת מציגה אסמכתאות להוצאות שהוציאה על מנת לטפל במטרדים אלה: סך 68,145 ₪ (סכום כולל מע"מ) לקבלן הובלות עבוד בע"מ לפי חשבונית מיום 30.9.08 "עבור פינוי פסולת בניין בתחנת מעבר כפר יסיף כולל העמסה והטמנה, 52 הובלות חיצוניות + 7 הובלות בתוך תחנת המעבר". על חשבונית זו נרשם "יקוזז מחשבון ס.ד.מ.".
דרישה פנימית מיום 1.12.08 על סך 93,555 ₪ (סכום כולל מע"מ) "עבור ניקוי תחנת המעבר מהפסולת המצטברת עקב נטישת הקבלן ס.ד.מ. כמות פסולת מוערכת כ-450 טון". עוד נרשם במסמך זה "לקזז מחשבון הקבלן ס.ד.מ.".

טוענת הנתבעת כי הטיפול בתחנת המעבר היה מרכיב משמעותי מחשבון התמורה הכוללת ומכיוון שכמות הפסולת החודשית מוערכת בכ-450 טון, מתוכם כ-200 טון מתחום תחנת המעבר, נכון וראוי לנכות מהתמורה החודשית המגיעה סך של כ-60,000 ₪ למשך 10 חודשים. מנגד מציגה התובעת דו"ח ריכוז של פינויים שבוצעו בתחומי הרשות, לרבות פינויים שוטפים מתחנת המעבר ומטילה ספק בנכונות הנתונים אשר באסמכתאות המוצגות ע"י הנתבעת.

הכף נוטה לכך שהתובעת אכן הזניחה את הטיפול בתחנת המעבר, ככל הנראה מכיוון שלא קבלה את התמורה המגיעה וניסתה למזער נזקים. ניתן להניח כי את עיקר מחדלי התובעת, אך לא רק, יש לייחס לתקופת השבתת העבודה בסוף יוני 2008 כאשר נוכחה התובעת לדעת כי שיק על סך 1,000,000 ₪ שנמסר לה ע"ח התמורה – לא יכובד. הנחה זו מתיישבת אף עם תוכן ההתראות שנשלחו אל התובעת ע"י מנהל מחלקת התברואה.

התחשיב אשר עורכת הנתבעת לצורך קיזוז סכומים מסוימים מן התמורה המגיעה בהתחשב במחדלי התובעת מבוסס על נתוני בסיס על דרך של הערכה ולכך יש להוסיף שיש לייחס משקל להערת התובעת המפנה את תשומת הלב לתאריך מסמך הדרישה הפנימית על סך כ-93,000 ₪ - 1/12/09. דרישה זו מתייחסת לפינוי פסולת אשר התווספה במשך כחודש ומחצה ממועד הפסקת עבודת התובעת. על כן נראה לי שאת סכום הקיזוז בגין הטיפול הרשלני בתחנת המעבר יש לבסס על הפיצוי המוסכם בין הצדדים לעניין זה בסעיף 7.1א לחוזה, סך 1,000 ₪ ליום לכל התקופה שממועד מתן הצו להתחלת ביצוע העבודות ועד ליום 20.10.08. אינני רואה מקום לחלוקת אחריות בגזרה זו כטענת התובעת שכן מטרתה הייתה למזער נזקים עקב אי תשלום התמורה ע"י צמצום היקף עבודתה. כפועל יוצא מכך קטנה התמורה בהתאמה. סכום הקיזוז משקף את הקיטון בהיקף העבודה המבוצעת.

סכום החשבוניות אותן מציגה הנתבעת עבור עבודות איסוף ופינוי אשפה אשר בוצעו לפני הוצאת הצו להתחלת ביצוע העבודות איננו בר קיזוז מכיוון שבמועד חתימת החוזה עמדו הנתונים במלואם בפני הצדדים ועל אף זאת הושגו הסכמות כפי שהושגו בלא להציג טענה כלפי התובעת. לא ברור אל נכון מה היה היקף ההתחייבויות אשר נטלה על עצמה התובעת בתקופת הביניים בחודשים ינואר עד מרץ 2008. הוא הדין בעניין החשבוניות אשר מציגה הנתבעת לתקופה שלאחר מועד סיום עבודתה של התובעת בשירותה.
הסך של 100,000 ₪ בשני תשלומים של 50,000 ₪ כ"א נזקף ע"ח חובות העבר של הנתבעת אשר אינם מוכחשים.

מכיוון שהתובעת ביצעה את עבודתה באופן חלקי כמבואר לעיל ובפרט הזניחה את הטיפול בתחנת המעבר יש להעמיד את סכום התמורה החודשי המגיעה החל מאפריל 2008 על סך של 145,000 ₪ בצירוף מע"מ ומכאן שסך כל התמורה המגיעה לתובעת עבור תקופת עבודתה, בערכי קרן, היא 1,543,795 ₪.

סוף דבר
אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת באמצעות ב"כ סך 1,543,795 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.11.08 ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף לכך אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת באמצעות ב"כ את הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד ליום התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

מזכירות תשלח פסק הדין לצדדים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון