אי פרעון שיק דחוי

מבוא

1. המבקשת בבש"א 2968/02, ת.ב.ד שיפוץ מכללים לרכב בע"מ, הינה חברה שעיסוקה בתחום של שיפוץ מכללים לרכב (להלן: "המבקשת").

במסגרת פעילותה העסקית ניהלה המבקשת החל מיום 20/8/98 חשבון חח"ד על שמה שמספרו 180147 בסניף רבי טרפון בבני ברק של הבנק-המשיב, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק" ו"החשבון", לפי העניין).

2. במהלך עסקיה הרגיל ובגדר פעילותה בחשבון, הפקידה המבקשת, מעת לעת, בידי הבנק, שיקים מעותדים לפרעון במועדים נדחים (הידועים גם בכינויים "שיקים דחויים"), למשמרת או לבטחון.

עבור כל שיק מעותד, גובה הבנק בעת הפקדתו עמלה בסכום של 9.70 ₪, נכון למועד הגשת התביעה נשוא החלטה זו.

יוער, כי בפועל קיבלה המבקשת הנחה של 50% מעמלת הפקדת שיק מעותד.

בנוסף, הבנק גובה עמלה בשיעור של 1.14 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, בגין כל פעולה בחשבון, הנרשמת בשורה נפרדת בדף החשבון.

בהתאם, גבה הבנק עמלה בגין רישום פרעונו של כל שיק מעותד, אשר נרשם במועד פרעונו בשורה נפרדת כאמור.

3. לטענת המבקשת, לא היה כל מקום לכך שהבנק יגבה עמלה בעת רישום פרעון השיקים המעותדים בדף החשבון, בנוסף לעמלה שהוא גובה בגין הפעולה המהותית של הפקדת כל שיק מעותד בידי הבנק.

מבלי לגרוע מהאמור טוענת המבקשת, כי שיקים מעותדים שפרעונם באותו יום, שומה היה על הבנק לכל הפחות לרשמם בסכומם המצטבר בשורה אחת בחשבון הבנק ולא במספר שורות כמספר השיקים, ולו נהג כך היתה נחסכת למבקשת עמלה הכרוכה ברישום כל שיק בשורה נפרדת.

טרונייתה של המבקשת הינה, כי לא היתה מודעת לחיובה בעמלת רישום השיקים המעותדים בדף החשבון בעת פרעונם והוטעתה על ידי הבנק לחשוב כי העמלה ששילמה בגין הפקדת השיקים המעותדים היתה העמלה היחידה הנגבית ממנה בגין השירות הכרוך בשיקים הללו.

4. על רקע האמור הגישה המבקשת תביעה (ת.א. 1125/02), בה ביקשה לחייב את הבנק להשיב לה את סכומי העמלות שנגבו ממנה שלא כדין, כטענתה. הנזק שנגרם למבקשת, אשר בגינו עתרה לסעד כאמור, הוא פועל יוצא של מספר הפעמים בו השתמשה בשירות הפקדת שיקים מעותדים במכפלת מספר השורות המופיעות בדפי החשבון שלה, ועולה כדי 341.28 ₪ (עלות נומינלית). לחלופין, טוענת המבקשת, כי הנזק שנגרם לה הינו בשיעור סכומי העמלות המיותרות אותן שילמה בגין פיצול רישום פרעון השיקים המעותדים שמועד פרעונם באותו יום, וזה מסתכם בסכום של 197.62 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

בחישוב הנזק הנטען נסמכה המבקשת על חוות דעת מומחה, נספח ה' לכתב התביעה, שנערכה על ידי מר דורון פולק המנהל עסק הידוע בשם המסחרי ד.פ. ניהול ובקרת פיננסים (להלן: "חוות דעת המומחה").


בד בבד הגישה המבקשת בקשה לאישור התובענה כייצוגית (בש"א 2968/02) מכח הוראת סעיף 16א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות" או "החוק") ולחלופין מכח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

יצויין למען הסדר, כי בעת הגשת התביעה דנן והבקשה לאישורה כייצוגית, היתה תלויה ועומדת נגד המבקשת תביעה כספית שהגיש נגדה הבנק בסדר דין מקוצר לפרעון חוב שחבה המבקשת למשיב, אשר בינתיים ניתן בה פסק דין נגד המבקשת, עליו הוגש ערעור שככל הנראה טרם נתברר. נראה כי תביעתו של הבנק היתה הזרז אם לא המניע להגשת התביעה שבפני והבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית, אך גם אם זה המצב, אין בכך בלבד משום טעם לפגם, אם מתברר כי מדובר בתביעה ראויה.

5. בתביעתה טענה המבקשת כי בכך שהבנק חייבה בעמלה בגין רישום השיקים המעותדים בדף החשבון במועד פרעונם, בנוסף לעמלה בה חוייבה בגין הפקדת השיקים הללו, לא כל שכן בכך שהבנק חייבה בעמלת רישום שורה נפרדת בדף החשבון בגין כל שיק מעותד בעת פרעונו, תחת לרשום את סכומם הכולל של השיקים לפרעון ביום מסויים בשורה אחת - נמצא הבנק מפר את חובת הנאמנות שהוא חב כלפיה כלקוחתו ואת הוראות חוק הבנקאות.

בהקשר זה מפנה המבקשת בעיקר להוראת סעיף 3(6) שבחוק, שכותרתו "איסור הטעייה", וזו לשונו:

"3.לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר העלול להטעות לקוח בכל ענין מהותי למתן שירות ללקוח (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור, יראו עניינים אלה כמהותיים:

.(6) המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר בעד השירות".

גבית עמלה בגין שירות שניתן על ידי הבנק ללקוח ושיעורה, הינה, איפוא, לטענת המבקשת, ענין מהותי כמשמעותו בסעיף 3 לחוק, שלגביו חל איסור הטעיה.

המבקשת מייחסת לבנק הטעיה המתבטאת בחוסר גילוי נאות בה מחוייב הבנק מתוקף הוראת סעיף 5 לחוק הבנקאות שכותרתו "גילוי נאות" וכללי המשנה שהותקנו מכוחו על ידי נגיד בנק ישראל - כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) התשנ"ב-1992 (להלן: "כללי הבנקאות").

כן מפנה המבקשת להוראת סעיף 4 לחוק הבנקאות, האוסרת על הבנק ניצול מצוקתו, חולשתו, בורותו, חוסר נסיונו או הפעלת השפעה בלתי הוגנת על הלקוח, והכל על מנת "לקשור עסקה של מתן שירות בתנאים בלתי סבירים או כדי לתת או לקבל תמורה השונה במידה בלתי סבירה מהתמורה המקובלת".

פרט להוראות חוק הבנקאות והכללים שהותקנו מכח הוראת סעיף 5 לחוק, טענה עוד המבקשת לעשיית עושר ולא במשפט, תוך הפנייה לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, להפרת חובת תום הלב בניגוד להוראות סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, ולרשלנות מצד הבנק, תוך שהיא מפנה להוראת סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

6. בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, הוגדרה הקבוצה שייצוגה מתבקש באופן הבא, למקרה שהתובענה תוכר כייצוגית מכח חוק הבנקאות:

"הקבוצה של לקוחות הבנק המשתמשים ו/או השתמשו בשירות של הפקדת שיקים מעותדים, החל מיום 10/05/96 (יום בו חל תיקון לחוק הבנקאות, ונפתחה הדרך להגשת תובענה ייצוגית מכוחו), לחלופין, קבוצת לקוחות הבנק המשתמשים ו/או השתמשו בשירות של הפקדת שיקים מעותדים שהינם ברי פרעון במועד זהה, החל מיום 10/05/96". (עמ' 11 סעיף 5 לבקשה לאישור התובענה כייצוגית).

הנזק שנגרם לחברי הקבוצה, לטענת המבקשת "הוא פועל יוצא של מספר לקוחות הבנק המשתמשים בשירות של הפקדת שיקים דחויים במכפלה של מספר השורות המופיעות בחשבון כל לקוח בעת פרעונם".

כן צויין, כי הנתונים הללו נמצאים בידי הבנק וכי הערכת הנזק על פי חוות דעת המומחה הינה כ-26,576,000 ₪ (ראו: עמ' 12, סעיף 6 לבקשה לאישור התובענה כייצוגית).

הסעד שנתבקש עבור כלל חברי הקבוצה הינו סעד הצהרתי לפיו: "על הבנק מוטלת החובה לשנות את אופן גביית העמלות בגין שיקים דחויים, כך שלא תיגבה עמלה נוספת מעבר לעמלת הפקדת שיק דחוי. לחלופין, ביהמ"ש מתבקש להצהיר כי על הבנק ייאסר לפצל בדרך מלאכותית את רישום השיקים הדחויים, ברי יום פרעון זהה, ולא יגבה יותר מעמלת רישום פעולה יחידה, יהא מספר השיקים אשר יהא".


כן נתבקש בית המשפט לחייב את הבנק בהשבת העמלות שבהן חוייבו חברי הקבוצה בגין רישום בדף החשבון של פעולת פרעון של שיק מעותד (עמ' 12, סעיף 7 לבקשת אישור התובענה כייצוגית).

לבסוף ביקשה המבקשת לפסוק לה ולבאי כוחה: "שכר טרחה ביחס לסכומים שייפסקו לקבוצה" (סעיף 8.4, עמ' 12 לבקשה לאישור התובענה הייצוגית).

7. יוער, כי לחלופי חלופין הגדירה המבקשת את הקבוצה גם למקרה שהתובענה תוכר כייצוגית מכח תקנה 29 לתקנות ואולם אין עוד מקום להידרש לכך, שכן בסיכום טיעוניה זנחה המבקשת את בקשתה להכיר בתובענה הייצוגית מכח תקנה 29 לתקנות ובהתאם גם זנחה את עילות התביעה שמחוץ לחוק הבנקאות.

בין אם עשתה כן נוכח טענת המשיב, כי משקיים חוק ספציפי המסדיר תובענה ייצוגית, עליו נסמכת המבקשת - חוק הבנקאות במקרה דנן - אין המבקשת יכולה לטעון לעילות תביעה נוספת מכוחם של חוקים אחרים (ראו: ת.א. (ת"א) 970/97 המ' 9732/97 עידו רוזין ואח' נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ ואח' (לא פורסם), ובין אם בעקבות פסק הדין שניתן לאחרונה ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ ואח' (פ"ד נז(3) 220) (להלן: "ענין א.ש.ת.") בו נקבע כי "לעת הזאת" לא ניתן לעשות שימוש בתקנה 29 לתקנות כמקור להגשת תובענה ייצוגית במובנה המודרני - כך או אחרת, אין עוד מקום לדון אלא בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ככל שזו נסמכת על הוראות חוק הבנקאות.

8. המשיב הגיש תשובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית ובמסגרתה עתר, בין היתר, לסילוק על הסף של הבקשה, מפאת התיישנות ואי תשלום אגרה (בש"א 8802/02); אלא שטענות אלה נטענו בהקשר של הבקשה לאשר את התובענה כייצוגית מכח הוראת תקנה 29 לתקנות ואין להן עוד רלוונטיות, משזנחה המבקשת את תקנה 29 כמקור להגשת התובענה כייצוגית, כפי שפורט לעיל.

עוד טען הבנק כטענת סף, להיעדר עילת תביעה אישית למבקשת, ואם אמנם כך, אזי נשמט הבסיס להגשת התובענה הייצוגית.

טענה אחרונה זו, מקומה להתברר במסגרת הדיון לגופו בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המבקשת הגישה תגובה לבקשה לסילוק על הסף, שיש בה גם משום תגובה לתשובה.


המשיבה הגיבה בתשובה לתגובה.

9. בדיון מיום 25/2/03 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר נתתי לה תוקף של החלטה, לפיה הם מוותרים על חקירות המצהירים וכי הטיעונים לסילוק על הסף יהוו חלק בלתי נפרד מטיעוני הצדדים בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בה יכריע בית המשפט על סמך החומר שבתיק בית המשפט בצירוף סיכומים בכתב, שאמנם הוגשו.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית היא נשוא החלטתי זו.

עילת תביעה אישית

10. בשורה ארוכה של פסקי דין התייחסו בתי המשפט לאיזון המתחייב בין ההגנה על אינטרס הפרט ואכיפת החוק לטובת הכלל באמצעות המכשיר של התובענה הייצוגית, לבין הזהירות המתחייבת מעשיית השימוש בכלי זה שהינו רב עצמה על מנת שלא ינוצל למטרות לא ראויות או קידום מניעים פסולים שאינם מייצגים אינטרס צרכני אמיתי.

על רקע זה קבע המחוקק והנהיגה הפסיקה פיקוח בדמות רף גבוה של דרישות, בהן שומה על התובע לעמוד בטרם יורשה לייצג את הרבים בתובענה ייצוגית.

בעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן:

"רף זה בא לידי ביטוי בנטל ומידת ההוכחה הנדרשים לצורך מילוי התנאים המקדמיים לאישורה של התובענה כייצוגית. בפרשת מגן וקשת נקבע, כי התובע, המבקש לבוא בשעריה של התובענה הייצוגית, נדרש לעמוד במבחן מחמיר יותר בהשוואה לתובע בתביעה רגילה המבקש למנוע את סילוקה על הסף. בהליך אישורה של תובענה ייצוגית אין להסתפק בכך שהעובדות הנטענות בכתב התביעה מקימות עילת תביעה ויש להוכיח את העובדות הנטענות באופן לכאורי" (ההדגשה שלי - ע.ב.). (רע"א 4474/97 טצת נ' זילברשץ, פ"ד נד(2) 577, 587).


11. קיומה של עילת תביעה אישית למבקשת, הינו, איפוא, ראש וראשון לתנאי הסף לצורך הכרה בתובענה כייצוגית.

בחוק הבנקאות, מכוחו עותרת המבקשת להגשת התובענה הייצוגית דנן, מעוגן תנאי זה בסעיף 16א(א) לחוק, לפיו תובע רשאי להגיש תובענה ייצוגית רק "בשל כל עילה אשר בשלה יכול על פי חוק זה התובע לתבוע בשמו ונגד כל נתבע אשר התובע רשאי לתבוע בשמו".

אך בעילה, כשלעצמה, לא די. לאור מהותה של התובענה הייצוגית, נדרש התובע הייצוגי להראות, כבר בהליך הסף של אישור התביעה הייצוגית, כי יש לו עילת תביעה מבוססת ומשכך סיכוייו טובים להצליח בתביעה.

יפים בענין זה דבריה של כב' השופטת ביניש בענין א.ש.ת.:

"כאמור, התנאי הבסיסי לאישורה של התובענה הייצוגית מחייב את התובע להצביע על קיומה של עילת תביעה ממשית, אשר גם ראויה לבירור על דרך של תובענה ייצוגית. הפסיקה הישראלית אשר בחנה את השאלה מתי תובע יצוגי יעמוד בנטל הוכחת עילתו, הטילה מבחן מחמיר למדי. למעשה, שאלת קיומה של עילת תביעה ראויה, שולבה בשאלה של סיכויי ההצלחה להוכחת אותה עילה. בית המשפט, בשורה של פסקי דין, קבעי כי תובע ייצוגי פוטנציאלי המבקש להוכיח באופן מקדמי את עילתו, צריך לעמוד ברף מחמיר יותר מזה החל על תובע המבקש להגן על תביעתו מפני סילוק על הסף. כפי שציינה חברתי השופטת שטרסברג-כהן בשורה של פסקי דין, רמת ההוכחה הגבוהה נגזרת מאופייה של התובענה הייצוגית, על חסרונותיה ויתרונותיה, ובמיוחד מהעובדה שהתוצאה בהליך כובלת במעשה בית דין את כל חברי הקבוצה הרלוונטית. הואיל ובהליך של תביעה ייצוגית, בניגוד לתביעה רגילה, אין לתובע הייצוגי זכות מוקנית להגשת ההליך, אלא עליו לקבל את רשות בית המשפט, מוטל עליו נטל הוכחה מחמיר ועל בית המשפט להשתכנע שהתובע ממלא באופן לכאורי אחר התנאים המוקדמים במידת סבירות ראויה. נקבע כי בית המשפט נדרש לבחון את מלוא חומר הראיות המוצג בתביעה ולא להסתפק באמור בכתב התביעה. עליו לשקול, בין היתר, גם את טענות הנתבע ולבחון האם מכרסמות הן באופן ממשי בסיכויי ההצלחה של התובעים (ראו: רע"א 4474/97 טצת ואח' נ' זילברשץ ואח', פ"ד נד(2) 577, 586-588; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בע"מ ואח', פ"ד נא(2) 312, 326-330; רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט ואח', פ"ד נה(5) 276, 290-291)".

דעתי היא, כי המבקשת לא עברה רף זה שניצב בפניה, להוכיח, לכאורה, כי טובים הסיכויים שתביעתה האישית תתקבל.

אבאר.

12. כפי שכבר צויין, תביעתה של המבקשת נסמכת על הוראות סעיפים 3, 4, ו-5 לחוק הבנקאות והפרתן, לטענתה, על ידי הבנק.

אומר כבר עתה, כי ככל שמדובר בסעיף 4 לחוק, זה אינו ממין הענין, שכן עניינו במקרים מיוחדים של ניצול חולשתו ונחיתותו של הלקוח או השפעה בלתי הוגנת עליו ולא הונחה תשתית עובדתית לקיומו של אף אחד מאלה בנסיבות המקרה כאן.

אשר להוראת סעיף 3 לחוק (שעניינו איסור הטעייה) וסעיף 5 לחוק (שעניינו חובת גילוי נאות), אלה למעשה כרוכות זו בזו, שעה שהמבקשת טוענת כי הוטעתה על ידי הבנק לסבור כי העמלה היחידה בה היא מחוייבת בגין השיקים המעותדים הינה העמלה הכרוכה בהפקדתם ומקל וחומר שלא היה מקום לפיצול רישום השיקים שמועד פרעונם באותו יום ובכך להגדיל באופן מלאכותי את העמלה בה מחוייבת המבקשת, שכן זו נגבית בגין כל פעולה הנרשמת בדף החשבון בשורה נפרדת. ההטעייה, לטענת המבקשת, נעוצה בחוסר גילוי נאות תוך הפרת חובת הנאמנות שהבנק חב ללקוחותיו והמבקשת בכללם.

ודוק: אין המבקשת טוענת כי לא היתה מודעת לרישום כל שיק מעותד במועד פרעונו בשורה נפרדת בדף החשבון, אלא שלטענתה לא היתה מודעת לכך שהיא מחוייבת בעמלה בגין רישום זה.

כחיזוק לטענותיה כלפי הבנק, מפנה המבקשת לכך שבעוד ששיקים מזומנים, קרי: שיקים שמועד פרעונם במועד הפקדתם, נרשמים בדף החשבון בשורה אחת בסכום המצטבר של השיקים המזומנים המופקדים באותו יום, נוהג הבנק באופן שונה ושרירותי, ללא כל הצדק, ביחס לרישום שיקים מעותדים בהגיע מועד פרעונם, כפי שכבר הוברר.


עוד מפנה המבקשת להחלטה שניתנה לאחרונה ביום 20/10/03 על ידי כב' השופט ישעיה בת.א. 1133/02, בש"א 3063/02 מעונות עזרא ישראל-בני ברק נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח 2003(3), 6753 (להלן: "ההחלטה בעניין בנק מרכנתיל דיסקונט"), בה נדונה בקשה דומה לאישור תובענה כייצוגית אשר נתאשרה על ידי בית המשפט, ולטענת המבקשת אין סיבה לקבוע דין שונה במקרה דנן.


13. הבנק מצידו טוען, כי פעל כיאות במסגרת חובת הגילוי המוטלת עליו, וכי המבקשת ידעה ומכל מקום היה עליה לדעת, אודות החיוב בעמלת רישום לכל שיק מעותד בנפרד בדף החשבון, בהגיע מועד פרעונו. אשר על כן, גם אין שחר, לטענתו, להטעיה לה טוענת המבקשת.

לגופו של הרישום, טוען הבנק, כי אין דין רישום פרעון שיקים מעותדים בדף החשבון כדין רישום שיקים מזומנים המופקדים במועד פרעונם, לא מהבחינה הטכנית ולא מהבחינה המהותית, לא מבחינת הבנק ולא מבחינת הלקוח; ומשכך, אין להקיש מהרישום האחד לרישום האחר.

אשר להחלטה שניתנה בעניין בנק מרכנתיל דיסקונט, טוען הבנק כי מדובר בתשתית עובדתית שונה, וכי אין ללמוד מהאמור שם גזירה שווה לענייננו; מעבר לכך, הבנק גם חולק עניינית על המסקנות אליהן הגיע בית המשפט בענין שם.

גילוי נאות - היעדר הטעיה

14. אין מחלוקת כי העמלה שהבנק גובה בגין רישום פעולות בדפי החשבון של לקוחותיו הינה בגדר עמלת ניהול החשבון.

המחלוקת נסבה סביב השאלה, אם רשאי היה הבנק לגבות עמלה בגין רישום השיקים המעותדים בדפי החשבון בהגיע מועד פרעונם, בנוסף לעמלה שהוא גובה בגין הפקדת השיקים המעותדים והאם כדין נהג שעה שפיצל את הרישום באופן שכל שיק מעותד נרשם בעת פרעונו, בדף החשבון, בשורה נפרדת, אף כאשר מועד פרעונם של מספר שיקים מעותדים היה באותו יום.

15. בטופס פתיחת החשבון עליו חתמה המבקשת, נקבע בסעיף 3:

"... כן רשאי יהיה הבנק לחייב את חשבוננו בעמלה בנקאית עבור החזקת החשבון וניהולו ובעמלות אחרות עבור שירותים בנקאיים שונים, לפי התעריף הנהוג בבנק מזמן לזמן ...".

בהסכם ותנאי עסק כלליים עליהם חתמה המבקשת בעת פתיחת החשבון נמצא התייחסות לחיוב הלקוח בעמלות, כדלקמן:

"הבנק יחייב את חשבון הלקוח בעמלה עבור ניהול החשבון ויתר השירותים הכרוכים באשראי, וכל שירות בנקאי אחר הניתן ללקוח, במועדים ובשיעורים הנהוגים ושיהיו נהוגים בבנק מפעם לפעם".

(טופס פתיחת החשבון וההסכם ותנאי עסק כלליים צורפו כנספח ב' לבקשה לאישור התובענה כייצוגית).

16. סוגי העמלות ושיעורן "הנהוגים בבנק מפעם לפעם", מפורסמים דרך קבע בסניפי המשיב, מכח הוראת סעיף 5א' לחוק הבנקאות וכללי הבנקאות שקבע נגיד בנק ישראל בהתאם לסמכות שהוקנתה לו בסעיף 5 לחוק, שעניינם חובת הגילוי בנוגע לעמלות בהן מחוייבים הלקוחות בגין שירותים הניתנים להם על ידי הבנק. הוראות סעיפים 26(א) ו(ב) לכללי הבנקאות, עניינן באופן פרסום העמלות שהבנק גובה, כאשר סעיף 26(ב) מפנה לתוספת ד' לכללים, בה מפורטות העמלות שיש לפרט בלוח המפורסם בסניפי הבנקים (להלן: "תעריפון עמלות").

אין מחלוקת כי תעריפון עמלות אמנם התפרסם על ידי הבנק, אף בסניף בו התנהל חשבונה של המבקשת (ראו: סעיף 2.2.9 לבקשה לאישור התובענה כייצוגית ולתצהיר התומך בה; סעיפים 19-20 לתשובת הבנק וסעיפים 4-6 לתצהיר התומך בה).

בפתח תעריפון העמלות, אשר נוסח מעודכן שלו ליום 2/12/2001 צורף כנספח ד' לתצהיר מטעם המבקשת, בעמודה של "תיאור העמלה" רשומה עמלה שכותרתה "דמי ניהול", כאשר מיד בהמשך לתיאור זה ובאותה שורה נרשם: "("נגבים בנוסף לעמלות הספציפיות על השירותים השונים") (ההדגשה שלי - ע.ב.).

מתחת לתיאור עמלה זו מופיעה כותרת משנה, בה נרשם, לענייננו: "רישום פעולה בחשבון - 1.14 לפעולה" כאשר הסכום של 1.14 ₪ מופיע בעמודה שכותרתה "גובה העמלה".


הוראות אלה, שהמבקשת כאמור אינה חולקת על כך שפורסמו, אינן מותירות מקום לספק כי בגין רישום כל פעולה בחשבון גובה הבנק עמלה, גם אם נגבתה עמלה נפרדת או נוספת בגין השירות כשלעצמו, שנסתיים ברישום. מבחינה זו, סבורתני כי הבנק גילה באופן ברור ובהתאם למחוייבותו על פי הדין, כי עמלת רישום פעולה בחשבון נגבית בנוסף לעמלה הנגבית בגין הפקדת שיק מעותד, כאשר בתעריפון העמלות מצויין במפורש כי בגין "הפקדת שיק דחוי" מחוייב הלקוח בעמלה בשיעור של 9.70 ₪.

משכך גם אין בסיס לטענת ההטעייה, בהקשר זה.

17. אלא, שכאמור, אין המבקשת קובלת רק על עצם החיוב בעמלת רישום השיק המעותד בחשבון בעת פרעונו, בנוסף לעמלה הנגבית בגין הפקדת השיקים המעותדים, אלא גם על כך שבניגוד לרישום מרוכז בשורה אחת של סכום שיקים "במזומן", המופקדים בבנק במועד פרעונם, רושם הבנק פרעון כל שיק מעותד בשורה נפרדת גם אם באותו יום נפרעו מספר שיקים מעותדים ובכך הוא "מעמיס" על המבקשת עמלות מיותרות, שכן כל שורה בדף החשבון מחוייבת בעמלה.

דעתי היא, כי גם בענין זה אין למבקשת עילת תביעה מבוססת, שניתן לאמר שסיכוייה להתקבל טובים.

18. זה מכבר הגעתי לכלל מסקנה, לפיה גילה הבנק כיאות את עובדת גביית עמלה על ידו בגין רישום שיק מעותד בדף החשבון במועד פרעונו, בנוסף לגביית עמלה בעת הפקדת השיק המעותד בבנק.

אשר על כן ומשמודה המבקשת כי בכל השנים בהם נוהל החשבון היתה מודעת לעובדת רישום השיקים המעותדים בשורות נפרדות בדף החשבון בעת פרעונם של שיקים אלה, גם אם מדובר בשיקים שנפרעו באותו יום (ראו: סעיף 1.10 לבקשה לאישור התובענה כייצוגית ולתצהיר התומך בה), אזי לאור המסקנה אליה הגעתי כאמור, המבקשת אינה יכולה עוד להישמע בטענה שלא היתה מודעת לחיוב בתשלום בהתאם בגין הרישום, שכן חיוב זה, כפי שכבר ציינתי, עולה בקנה אחד עם תעריפון העמלות.

ויוזכר: ההטעיה הנטענת על ידי המבקשת הינה בגין אי גילוי נאות (ראו: סעיף 4.1 "לתגובה מטעם המבקשת"). מדובר, איפוא, בשני צדדים של אותו מטבע ומשנשמטה הקרקע מהטענה האחת ממילא זו נשמטת גם מהטענה האחרת.

19. ואולם, המבקשת מוסיפה ומפנה לכך ששיקים "במזומן" נרשמים במועד הפקדתם (שהינו גם תאריך פרעונם) בסכום מצטבר ובשורה אחת, וגם מכך מתבקש בית המשפט להסיק על הטעייה מצד הבנק, בהיעדר צידוק, לטענתה, לרישום באופן שונה שעה שמדובר ברישום שיקים מעותדים בחשבון בעת פרעונם.

סבורתני, כי גם טענה זו אין בה כדי להועיל למבקשת.

על פניו, הטיפול בשיקים שהופקדו בבנק כמעותדים, בהגיע מועד פרעונם, שונה בתכלית מהטיפול בשיקים שמועד פרעונם הינו מועד הפקדתם, ולפיכך אין אופן הרישום של הפקדת שיקים "מזומנים" יכול להוות את נקודת המוצא לדיון.

כפי שעולה מתשובת הבנק לבקשה לאישור התובענה כייצוגית וגם מהגיונם של דברים, כאשר עסקינן בהפקדת שיקים מעותדים, ביום מסויים מופקדים, בדרך כלל, שיקים שמועדי פרעונם בתאריכים שונים. לפיכך, בהגיע מועד פרעונם של שיקים מעותדים, על הבנק "לשלוף" מתוך השיקים המעותדים שהופקדו בידיו במועדים שונים, את אותם שיקים שהגיע מועד הפרעון שלהם, להציגם לגביה בפני הבנק הנמשך - שיכול שיהא שונה בין שיק לשיק - באמצעות המסלקה הבין-בנקאית, וכפי שציין המשיב, אין החשבון מזוכה אלא כאשר נפרע השיק המעותד בפועל, ומשכך כל שיק מקבל טיפול נפרד ופרטני מידי הבנק.

לעומת זאת, כאשר לקוח מפקיד שיקים שמועד פרעונם הינו מועד הפקדתם, מזוכה חשבונו בבנק לאלתר ומשכך אין סיבה שלא לרשום את סכומם המצטבר של השיקים הללו במרוכז בדף החשבון; במקרה של אי פרעון שיק מהשיקים "המזומנים" הללו, יחוייב החשבון בסכום השיק שלא נפרע והלקוח יקבל שיק זה בחזרה לידיו.

20. נמצאנו למדים, כי בעוד המעקב והטיפול של הבנק אחר שיקים שהופקדו במועד פרעונם נעשה בעת חזרת השיק וחיוב החשבון בהתאם - במידה שהשיק לא כובד - הרי שהמעקב והטיפול בשיקים מעותדים נעשה בתאריך פרעונם, שאז יירשם הזיכוי בחשבון רק עם היפרע השיק בפועל.

אשר על כן, רישום פעולת הזיכוי של כל שיק מעותד בעת פרעונו, מייצג פעולה נפרדת, מהותית, של הבנק בחשבון הלקוח.

נראה, איפוא, כי "דרך המלך" היא רישום של שיק מעותד בעת פרעונו בשורה נפרדת ולא הרישום במרוכז,
כטענת המבקשת.

הבנק אינו גוף אלטרואיסטי והעובדה שהוא מרוויח מפעולותיו אינה מחייבת את המסקנה שפעל שלא כיאות ובלבד שהתנהגותו עולה בקנה אחד עם הנאמנות בה הוא מחוייב כלפי לקוחותיו (ראו: ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ ואח', פ"ד נד(2) 145, 161). לא הונחה בפני תשתית עובדתית ולו לכאורה, לכך שהבנק לא מילא אחר מחוייבותו זו.

הטענה שבפי המבקשת, לפיה בנקים אחרים נוהגים אחרת - גם אם יש בה ממש, טענה שלא הוכחה ולו לכאורה - אין בה, כשלעצמה, כדי ללמד על כך שהבנק-המשיב נוהג שלא כדין.

21. הפניית המבקשת לעדכון הנהלים בנושא עמלות שפרסם המפקח על הבנקים ביום 1/1/2002, אף היא אינה ממין הענין.

ובמה דברים אמורים?

הרשות הנתונה לבנק לגבות עמלות בגין שירותים הניתנים על ידו, כפופה להנחיות המפקח על הבנקים בדבר "ניהול בנקאי תקין [4] (12.95) נהלים בנושא עמלות" (להלן: "הנחיות בנושא עמלות") הקובעות, בין היתר, פעולות בגינן אין לגבות עמלה בעד רישום פעולות מסויימות בחשבון עו"ש של הלקוח המנויות בסעיף 2(א) להנחיות אלו, בעמ' 1-415 (ראו: נספח ד' לתשובת הבנק לבקשה לאישור התובענה כייצוגית).

ביום 1/1/2002 פרסם כאמור המפקח על הבנקים עדכון להנחיות בנושא עמלות (ראו: נספח ח' לבקשה לאישור התובענה כייצוגית).

בין היתר הוסף בעדכון זה, ס"ק (4) לסעיף 2(א) להנחיות בנושא עמלות, הקובע כי:

"אין לגבות ... עמלה נוספת עקב פיצול פעולה ביזמת הבנק ורישומה למספר מרכיבים".

מהוראה זו מבקשת המבקשת להסיק על איסור פיצול הרישום בחשבון של שיקים מעותדים בעת פרעונם, שעה שבאותו מועד נפרעים מספר שיקים כאמור.

אלא שאין המסקנה נובעת מההוראה.

ראשית דבר, תוקפו של העדכון להנחיות מיום 1/1/2002, אינו רטרואקטיבי, כעולה מהוראת סעיף 5(א) לעדכון; ומשכך, לכאורה ההוראה אינה חלה בהתייחס לתקופה נשוא התביעה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

אך מעבר לכך וזה העיקר, ההוראה אליה מפנה המבקשת עניינה בפעולה משפטית מהותית אחת, שהבנק מיוזמתו מפצל אותה באופן מלאכותי, על מנת לגבות עמלות נוספות. ואולם לא בכך עסקינן במקרה דנן, כפי שכבר הוברר, שכן פרעון כל שיק מעותד הינו פעולה מהותית ועצמאית העומדת בפני עצמה, ובהתאם גם הרישום של פעולה זו בדף החשבון; ואין נפקא מיניה, לענין זה, שטענת המבקשת הינה כי נכון היה לרכז את רישום סכום השיקים המעותדים בשורה אחת. לו היה הבנק מרכז את הרישום כאמור, היה בכך משום פעולה יזומה מצידו.

22. הפועל היוצא מכל האמור הינו, כי גם טרוניית המבקשת בדבר הרישום בנפרד של כל שיק מעותד בעת שנפרע, ספק רב אם יש בה כדי לזכותה בסעד הנתבע על ידה.

בהיעדר עילה אישית, לכאורה, ממילא נשמט היסוד מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וניתן היה לחתום בכך את ההחלטה; ואולם, מן הראוי עוד להתייחס להחלטה שניתנה בענין בנק מרכנתיל דיסקונט.

ההחלטה בענין בנק מרכנתיל דיסקונט

23. בפרשה נשוא ההחלטה בענין בנק מרכנתיל דיסקונט יוצגה המבקשת שם על ידי אותו משרד עורכי דין המייצג את המבקשת כאן.

גם שם קבלה המבקשת, מעונות עזרת ישראל-בני ברק, על כי הבנק שם לא ריכז את כל השיקים המעותדים הנפרעים ביום מסויים ולא רשם את סכומם המצטבר בשורה אחת של דף החשבון, אלא בשורות נפרדות ובכך גרם שלא כדין ל"ניפוח" העמלות הנגבות מלקוחותיו.

כפי שכבר צויין, הבקשה לאישור התובענה נגד בנק מרכנתיל דיסקונט כייצוגית, התקבלה, ולטענת המבקשת במקרה הנדון בפני, יש לילך בעקבות ההחלטה שם.


24. לכאורה מדובר בתביעה דומה, ואולם בכל זאת קיים שוני בין המקרים ואצביע על מספר נקודות המבדילות בין התובענות והבקשות לאישורן כתובענות ייצוגיות:

א. בעוד שבמקרה כאן קבלה המבקשת, ראשית דבר, על עצם החיוב בעמלת רישום בנוסף לעמלה הנגבית בגין הפקדת השיקים המעותדים, הטענה בפרשת בנק מרכנתיל דיסקונט היתה אך כנגד החיוב בגין הרישום "המפוצל".

ב. בעוד שבפרשת בנק מרכנתיל דיסקונט התנהלו חקירות ועל יסודם נקבעו ממצאים, המבססים תשתית עובדתית לכאורית עליה השתית בית המשפט שם את החלטתו, הרי שבמקרה דנן ויתרו הצדדים על חקירות המצהירים, ודברים שנאמרו שם לא עולים מהתצהירים כאן.

ג. לטענת המבקשת שבפני, "בבנק מרכנתיל דיסקונט קיים נוהל ברור לרישום שיקים מעותדים בפרעון מרוכז וברירת המחדל של נוהל זה הינה רישום כל השיקים המעותדים, שמועד פרעונם חל באותו יום במרוכז ובשורה אחת בדפי הבנק, ורק אם הלקוח מבקש, אזי הבנק אמור לפרט את השיקים ולרשמם בשורות נפרדות" (ההדגשה שלי - ע.ב.) (ראו: עמ' 1 סעיף א4 לסיכומי תשובה מטעם המבקשת).

לטענת המבקשת כאן, חטאו של בנק מרכנתיל דיסקונט היה באי קיום הנוהל (שעותק ממנו צורף כנספח א' ל"תגובה מטעם המבקשת") ובכך שאף לא יידע את המבקשת שם בדבר קיום האפשרות של רישום במרוכז; ואילו במקרה דנן אין מחלוקת שלא היתה קיימת ברירת מחדל כאמור ואף לא נטען כי קיימת אפשרות של רישום במרוכז, ובכך קיים שוני בולט ומהותי בין שתי הפרשות.

יוער בהקשר זה, כי על אף טענת המבקשת כאמור בעניין קיומו של נוהל וברירת מחדל בבנק מרכנתיל דיסקונט, הרי שבסעיף 3 להחלטה בפרשה ההיא צויין כי מחקירת המצהיר שם עולה, כי ברירת המחדל היא ההיפך מהנטען על ידי המבקשת דכאן; ואולם אין זה מעניינה של החלטה זו ליישב בין הסתירה כאמור ורק ראיתי לנכון להצביע עליה, למען הסדר.

ד. בעוד שהמבקשת בפרשת בנק מרכנתיל דיסקונט היתה מודעת לכך שבגין כל שורה בדף החשבון גובה הבנק עמלה, אך לא ידעה כי כל שיק מעותד בעת פרעונו, נרשם בשורה נפרדת (שם, בעמ' 6757, סעיף 8 להחלטה), המצב במקרה שבפני הינו שהמבקשת ידעה על רישום כל שיק בשורה נפרדת, אלא שלטענתה לא ידעה על כך שכל שורה כאמור מחוייבת בעמלה.

סבורתני, כי די בהבדלים עליהם הצבעתי כדי להבחין בין המקרים, ומכל מקום החלטתי ניתנת על סמך החומר שבפני ומהנימוקים המפורטים בה.

25. מעבר למסקנה אליה הגעתי בדבר קלישות סיכויי המבקשת בתביעתה האישית, התרשמותי הינה כי בכל מקרה הנסיבות כפי שנפרשו בפני אינן מייצגות אינטרס צרכני אמיתי שראוי שבית המשפט יעשה שימוש במכשיר התובענה הייצוגית כדי להגן עליו; ויפים לענייננו דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי טופיק (תק-על 2003(2) 1522).
יצויין כי השופטת פרוקצ'יה היתה אמנם בדעת מיעוט באותה פרשה, ואולם לא בהקשר לאמירות המצוטטות להלן:

"כנגד היתרונות הגדולים הגלומים בתובענה הייצוגית כאמצעי להגנה על זכויות הצרכן, מלווה הגשתה בקשיים ניכרים, בעלויות כבדות ובסיכונים שעשויה להיות להם השלכה בלתי רצויה על מגזרים רחבים של המשק. שימוש בלתי נכון ובלתי זהיר בה עלול לפגוע בפרטים מתוך הקבוצה התובעת, להסב נזק לגופים הנתבעים, ואף לפגוע בטובת המשק כולו. אישורה של תובענה ייצוגית במקרה לא ראוי עלול לגרור בזבוז משאבים, להגביר באופן ניכר את נטל הביטוח על תאגידים ונושאי משרה בתאגידים, העשוי בעקיפין ליפול על שכם הציבור, ועלויותיה הכבדות עלולות להניע נתבעים להתפשר, גם ללא אמון בצדקת התביעה, ובלבד שלא ייאלצו לשאת בנטל הכספי האדיר הכרוך בהגנה מפניה.

קיים סיכון בהגשת תובענה ממניעים פסולים, או כזו שאינה מייצגת אינטרס צרכני אמיתי. התובענה הייצוגית עלולה מחד, לפגוע בפרט מקבוצת התובעים בתורת מעשה בין דין, אף אם כלל לא ידע על התובענה. מצד שני, היא עשויה לזכות יחידים מתוך הקבוצה בפיצוי, אף, שלאמיתו של דבר, אין להם ענין אמיתי בתובענה ובתוצאותיה ..." (שם, בעמ' 1530).

סוף דבר


26. בהיעדר עילת תביעה אישית ראויה ובעלת סיכויים להתקבל, נשמט הבסיס מבקשתה של המבקשת לאשר את התובענה כייצוגית, שכן מדובר בתנאי סף מרכזי שאינו מתקיים במקרה דנן.

משכך, מתייתר הדיון בתנאים המקדמיים הנוספים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה לצורך אישורה של תביעה כתובענה ייצוגית.

התוצאה היא שהבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות שיק

  2. טענת שיק גנוב

  3. ביטול שיק שנגנב

  4. ביטול עסקה בשיק

  5. ביטול שיק שהוסב

  6. התיישנות בשיקים

  7. אי פרעון שיק דחוי

  8. השלמת פרטים בשיק

  9. התיישנות שיק שחזר

  10. התיישנות שיק שחולל

  11. ביטול שיקים שכר דירה

  12. חובת הבנק לפרוע שיק

  13. ביטול שיק דחוי שהופקד

  14. ביטול שיק דחוי בהסכמה

  15. התיישנות גביית שיקים

  16. התיישנות שיקים חוזרים

  17. ביטול עסקת ניכיון שיקים

  18. ביטול מניין שיקים שסורבו

  19. ביטול שיק אי השלמת עבודות

  20. הנטל להוכיח כי השיקים נגנבו

  21. שיקים שנמסרו בין שני צדדים קרובים לעסקה

  22. טענת ההגנה היחידה של הנתבע היא כי חתם על השיקים תחת אילוץ וכפייה

  23. שיק בטחון שאם יוטלו קנסות ו/או דוחות בתקופה בין מכירת הרכב עד העברת הבעלות

  24. תביעה בגין סירוב הבנק לפרוע במזומן שיק המשוך מחשבון לקוחו של הבנק ואשר הוסב

  25. החזרת שיק שנמשך מהבנק בסכום של 4,600 ש"ח ובגינו חוייב החשבון בסך של 46,000 ש"ח

  26. התובע טוען כי בגין העבודות שהזמין הנתבע מסר לו הנתבע שיקים וחלק מאותם שיקים לא נפרע

  27. הנתבעת טענה כי לא חתמה על השיקים, לא כתבה ולא מסרה אותם וכי מדובר בשיקים גנובים ומזויפים

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון