אי קידום בדרגות

פתח דבר


זוהי תביעתה של התובעת לפיצוי בגין אי קידום בדרגות, ממנה נגזרת תביעתה לפיצוי בגין אי הפרשה על פי הדרגה הנכונה לקרן ההשתלמות של התובעת ולקרן הפנסיה שלה (ולחלופין להצהיר כי על הנתבעת לקבוע כי דרגת התובעת היא דרגה 12 וכי יש לשלם את תשלומי קצבת הפרישה שלה בהתאם לכך).


עיקר טענות הצדדים


בתמצית, טוענת התובעת, כי הנתבעת כרשות מנהלית פעלה בחוסר סבירות כאשר לא התאימה את הגדרת תפקידה של התובעת לתפקיד אותו ביצעה בפועל. כנגזרת מכך נמנעה קביעת מתח דרגות ההולם את התפקיד - ועל כן נקטעה אפשרות קידומה של התובעת במסלול הקידום המתאים. התובעת מוסיפה, כי התפקיד בו שמשה היה תפקיד ניהולי והיה על הנתבעת להשוותו לתפקיד דומה אצלה . בהימנעה מכך, פעלה מתוך אפלייתה האסורה של התובעת.
הנתבעת משיבה כי התנהלותה כלפי התובעת הייתה כדין, ואף לפנים משורת הדין. הנתבעת הוסיפה וטענה כי תפקידה של התובעת היה פשוט ותואר התפקיד הלם אותו, לא היה בו כל פן ניהולי ואין כל מקום להשוואה שמנסה התובעת לעשות בין התפקיד שמלאה לבין תפקיד "רפרנט כח אדם". שינוי תואר התפקיד של עובד ו/או שינוי מתח הדרגות במשרה בה משובץ אינם בבחינת חובה החלה על הנתבעת אלא הם עולים מתוך צרכי העבודה ולאחר שנשקלו השיקולים הרלבנטיים. במקרה דנן לא הייתה כל הצדקה עניינית לאור מהות התפקיד לשנות לא את התואר ולא את מתח הדרגות, מעבר לאשר נעשה.


ואלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שעלו מתוך הראיות שבפנינו


התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מיום 4.5.1983 בתפקידים שונים, וסיימה את העסקתה ביום 31.5.2013 עם פרישתה מטעמי מחלה.
ביום 15.11.1998 זכתה התובעת במכרז לתפקיד "עוזרת למערך חרום וכח אדם במל"ח". מתח הדרגות בתפקיד זה היה 6-8. התובעת קיבלה דרגה 7+ (לטענת הנתבעת הייתה זכאית בפועל לדרגה 7 בלבד, והתוספת מקורה בטעות).
בעקבות רה-ארגון שנערך בנתבעת, (לאחר תקופת ביניים בת כשנה שבה לא בוצע הדבר) הועברה התובעת ביום 15.12.2000 לאגף מנהל משאבי אנוש.
עם המעבר לאגף משאבי אנוש, כחלק מהרה-ארגון, הוטל על התובעת למלא תפקיד של טיפול בתשלום דמי חבר של עובדים, משימה שנקראה בפי הצדדים "אגודות מקצועיות". יצוין כי לא הוצגו בפנינו כל מסמכים המתעדים את הטלת התפקיד הנוסף על התובעת.
לתובעת הוענקה דרגה 8 ביום 1.11.2001.
ביום 22.3.2003 התקיימה פגישה בין התובעת לבין אנשי הנתבעת ובראשם המשנה למנכ"ל, מר דן בן חיים (להלן: בן חיים). הפגישה תועדה ב"סיכום פגישה" - נספח ז' לתצהיר התובעת (להלן: נספח ז'). נושא הפגישה היה "הגדרת והיקף תפקיד עוזר למערך החירום וכן מעמדה האישי" של התובעת. מפאת חשיבותו של מסמך זה נביא להלן את עיקר האמור בו:

"סיכום פגישה מתאריך 22.6.03 בנושא: עוזר למערך החירום
השתתפו; ד. בן חיים, גב' א. סבטני, א. אליה והח"מ
כ ל ל י
הגב' אדוה הוזמנה לפגישה עם המשנה למנכ"ל ביום 22 ליוני בנושא הגדרת והיקף התפקיד – עוזר למערך החירום וכן מעמדה האישי.
יח' התקנים בחנה את היקף משרת עוזר למערך החירום וריכוז הטיפול ברישום לאגודות מקצועיות וקבעה צורך ב-% 50 משרה ובמתח הדרגות הנוכחי.
הגב' אדוה מועסקת במשרה מלאה, אין מקום שהעובדת תמשיך לעסוק במשרה זו ויש לשבצה במשרה מלאה ההולמת כישורי העובדת.
לגב' אדוה תוענק דרגה 9 לאחר אישור ועדה מתמדת, תוך התניה כי העובדת תסכים לעבור לתפקיד אחר. דרגה זו מוענקת כמקדמה לקבלת התפקיד שימצא בעתיד הקרוב.
העובדת הביעה הסכמה לעבור לתפקיד אחר אשר הולם את כישוריה.
העובדת תזומן שנית לקבלת ההצעה לתפקיד.
המשתתפים מאחלים לאדוה הצלחה."


בעקבות פגישה זו הוענקה לתובעת דרגה 9 (דרגה אישית), כאשר אין מחלוקת כי הדרגה הוענקה, כאמור בנספח ז' "תוך התניה כי העובדת תסכים לעבור לתפקיד אחר. דרגה זו מוענקת כמקדמה לקבלת התפקיד שימצא בעתיד הקרוב".
על אף האמור בנספח ז' לא הועברה העובדת לכל תפקיד אחר עד לפרישתה מעבודתה בנתבעת.
ביום 1.3.2005 החליטה הנתבעת לשנות את תואר המשרה של התובעת ל"עוזר למערך חירום כ"א ואגודות מקצועיות" ואת מתח הדרגות הצמוד לו, ל-6-9. (גם לעניין זה לא הומצאה כל אסמכתא בכתובים).
בחודש יולי 2006 הועלתה התובעת לדרגה 9+.
סמוך לפרישתה של התובעת הוענקה לה דרגה 10 כדרגה אישית (מתוך הראיות עולה כי אין בהירות אם ארע הדבר בחודש 12/2010 או רק באפריל 2011), ובעקבות כך, עם פרישתה קיבלה דרגת פרישה 11.



דיון והכרעה


ככל שניתן לחלץ מתוך כתב התביעה, אשר בו כרוכות הטענות זו בזו, מתמקדת התביעה במספר טענות ואנו נדון בהן לפי סדרן:

האם הייתה התובעת זכאית להגדרת תפקיד ומתח דרגות שונים בקשר לתפקיד אותו מלאה?


דומנו כי בשאלה זו גלומות למעשה כמה טענות שונות של התובעת: האם נפל פגם בהגדרת התפקיד "עוזרת למערך חרום וכח אדם במל"ח" ובמתח הדרגות שהוצמד לו מלכתחילה? האם נפל פגם בהגדרת תפקידה ובמתח הדרגות הנלווה לו כאשר צורף לתפקידה גם תפקיד האגודות המקצועיות?; האם יש מקום לטענתה כי היתה זכאית להגדרת תפקיד ולמתח דרגות שונה? מה משעות יש ליתן לאי העברתה של התובעת לתפקיד אחר, על אף שנקבע בנספח ז'? נדון להלן בשאלות אלה
האם נפל פגם בהגדרת התפקיד ובמתח הדרגות עת מונתה התובעת בשנת 1998 לתפקיד "עוזרת למערך חרום וכח אדם במל"ח" (טענתה בסעיף 27 לכתב התביעה).

לטעמנו דין הטענה להדחות על הסף.
אופן הגדרת תפקיד ומתח הדרגות שיוצמד לו, אצל המעסיק הינו פררוגטיבה שלו. אין לבית הדין כלים כדי לבחון האם הגדרת התפקיד תואמת את מתח הדרגות אם לאו, אלא במקרים קיצוניים ביותר כאשר ברור כי מדובר בחוסר תום לב או אי התאמה קיצונית במיוחד העולה כדי אי סבירות קיצונית.
כך נפסק לאחרונה מפי כב' השופטת אורנית אגסי (ס"ע 10078-08-10 יודפת אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19/06/2013):
הלכה פסוקה היא, כי אין בית דין זה מחליף את שיקול דעתו של המעביד ובפרט, כאשר מדובר בהחלטה ניהולית הנוגעת לתפקיד, מתח דרגות הצמוד לתפקיד וכיוצא בזה. מדובר בהחלטה ניהולית אשר הנה בתחום סמכותו של המעסיק בלבד, מכוח הפררוגטיבה הניהולית שלו. כל עוד מדובר בהחלטה הנמצאת בתחום הסבירות, אין בית דין זה יתערב בה.
התובעים לא הביאו כל צידוק או סיבה ממשית להתערבות בית הדין בהחלטה זו של הנתבע אשר כאמור הנה בתחום התקן, הדרגות והתקינה של התפקיד. ראה בעניין זה פסיקתו של בית הדין הארצי בפרשת צויזנר,
"כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות", (ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו – יצחק צויזנר, פד"ע לו 438).
במקרה דנן לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להראות נסיבות חריגות אלה. יותר מכך, התובעת עצמה, כפי שהתברר מתוך עדותה, יוצאת דווקא כנגד אי התאמת הגדרת התפקיד ומתח הדרגות לתפקידה שלאחר הוספת תפקיד "אגודות מקצועיות", ולא בכל הנוגע לתפקידה כעוזרת למערך החירום. (ר' עמ' 5 ש' 16-21, וכן עמ' 7 ש' 27 ואילך). גם בגוף תביעתה מתרכזות הטענות ביחס לשנים בהן כיהנה רק כעוזרת למערך החירום לכך ש"נפלה בין הכסאות" בעת הרה-ארגון, אך לא לאי התאמה בין התפקיד לבין הגדרתו ומתח דרגותיו (ר' סעיפים 11-12 לכתב התביעה).
לא זו אף זו, התובעת היא שבחרה לגשת למכרז לתפקיד זה, כאשר מתח הדרגות בו היה ידוע לה (נספח 4 לכתב ההגנה). זאת עשתה, לאחר שלטענתה שלה, במשך שנתיים קודם לכן שמשה בתפקיד בפועל (ר' תצהירה בסעיף 8), כך שהייתה לה היכרות טובה מאד עם דרישותיו ואף עם מתח הדרגות הנלווה לו, ומכאן שגם את מידת ההתאמה שבין מתח הדרגות לבין התפקיד. משכך מנועה התובעת מהעלות טענותיה לענין זה והן נדחות.


האם נפל פגם בהגדרת התפקיד ובמתח הדרגות הנלווה אליו, עם הוספתו של תפקיד "אגודות מקצועיות" לתפקידה של התובעת?

אשר להגדרת התפקיד:
לטענת התובעת, עת הוסף לה תפקיד הטיפול בדמי חבר לאגודות המקצועיות, הפך זה, וודאי בשלב קליטתו והטמעתו במערכת (באשר המדובר היה בנושא חדש), אך גם באופן שוטף, לעיקר עיסוקה. (ר' עמ' 7 ש' 30-32). הנתבעת לא חלקה על משקלו היחסי של תחום זה.
אין ספק כי כל עוד לא שונתה הגדרת תפקידה של התובעת כך שתכלול גם את תפקידה בתחום האגודות המקצועיות נפל פגם בהתנהלותה של הנתבעת. לנוכח הטענה כי הגדרת התפקיד שונתה רק ב2005, הרי ברי כי במשך כחמש שנים לא הוגדר תפקידה של התובעת כראוי. ואולם, לכך אין כל משמעות מעשית בהתחשב במועד הגשת התביעה.
אשר למתח הדרגות הנלווה לתפקיד בו שמשה התובעת בפועל.
כאמור מעלה, אין בית הדין מחליף שיקול דעתו של המעסיק בקביעת מתח הדרגות לתפקיד כלשהו, אלא בנסיבות חריגות ביותר. האם התקיימו נסיבות אלה במקרה דנן?
כאמור, לא הומצאה לנו הגדרת התפקיד המורחב של התובעת וככל הנראה, הנתבעת כלל לא טרחה להגדירו. הדבר צריך לשמש כנגדה של הנתבעת. הגדרתו של התפקיד הייתה נותנת בידי התובעת כלים לבחינתו בהשוואה לתפקידים אחרים ובתוך כך גם לבחינת מתח הדרגות שנקבע לו. הגדרת תפקיד מתחייבת גם מתוך כללי מינהל תקין. הימנעותה של הנתבעת מלהגדיר את התפקיד צורמת ביתר שאת לאור העובדה כי יחידת התקנים של הנתבעת בחנה את סוגיית היקף המשרה והדרוש לה, ומתחייב מכך כי היה הכרח להתייחס להגדרת התפקיד.
התובעת חזרה ופנתה בנושא זה וביקשה כי תפקידה יוגדר באופן ברור , אך כל פניותיה נפלו על אוזניים ערלות. במקום להגדיר את תפקידה של התובעת כדין, עשתה הנתבעת "מעקפים" בניסיון לחמוק מכך, וקידמה אותה בדרגות אישיות.
היטיבה התובעת לתאר זאת בעדותה באמרה (עמ' 10 ש' 19 ואילך):
"...בעקבות הרה ארגון, רק בשנת 2003 נתנו לי מעין לרצות אותי ולסתום לי את הפה, נתנו לי דרגה, אני אומרת תבדקו כדי שאני לא רק יקבל דרגות, אלא אני דורשת שתשנו את ההגדרה ואת מתח הדרגות. זה היה מאבק של 10 שנים. ההיקף והאחריות היה הרבה יותר גדול, זה מחזק את הטענה שלי. יצאתי למכרז, צוין מתח דרגות 6-8 וכל הנושא של תשלום דמי חבר. אני לא צריכה שיעשו לי טובות, אני רוצה שיגידו שמרוצים מהעבודה שלי, שיעשו לי הערכת עובד, שידעו מה אדווה עושה. הם לא הכירו ביכולות שלי ובכישורים שלי. וכדי לסתום לי את הפה נתנו לי דרגה 9."
אכן נכון, התובעת היתה זכאית כי מתח הדרגות המתאים לתפקידה יקבע כשלעצמו, ולא כ"דרגה אישית", ואכן, כאשר ב2005 הוגדרו סוף סוף תואר המשרה והתפקיד של התובעת בהתיחס להוספת התפקיד של אגודות מקצועיות, אכן עלה מתח הדרגות ועמד על 6-9, כך שמתח דרגות זה יכול היה לחול על התובעת עוד משנת 2000- עת הוסף לה תפקיד זה. ואולם בפועל, לא נגרע דבר מן התובעת עת בכל זאת קיבלה כבר ב2003 דרגה 9, שהינה דרגת השיא בתקן התפקיד החדש שהוגדר לה וכן, נוכח תאור כלל קידומיה של התובעת בדרגות (ר' לענין זה גם הפרוט בסעיף 15 לתצהיר הגב' מיקול בן עמי מטעם הנתבעת אשר לא נסתר (כפוף למפורט לעיל בפרק העובדות המוסכמות) והמצביע על כך שהתובעת לא קופחה ,אלא אף קודמה קידום יתר). לכך יוסף כי נושא זה תוקן כאמור כבר 2005. משכך, אף אם נפל פגם בהתנהלות הנתבעת, היא לא ניזוקה באופן המצדיק פיצויה בגדר העילות הנתבעות בכתב התביעה.


מעבר לדרוש נתיחס לטענה לפיה עצם אי הגדרת התפקיד פגע בתובעת. אכן תוצאו העדר הגדרה היא המניעה מן התובעת להצביע על אותה אי סבירות שלטענתה קיימת בפער שבין הגדרת התפקיד לבין התפקיד בפועל, ומתוך כך, גם לעניין מתח הדרגות. עם זאת, לא למותר לציין כי בנספח ז' נקבע מפורשות כאמור לעיל כי: "יח' התקנים בחנה את היקף משרת עוזר למערך החירום וריכוז הטיפול ברישום לאגודות מקצועיות וקבעה צורך ב-% 50 משרה ובמתח הדרגות הנוכחי"- דהינו, אליבא דנתבעת בזמן אמת, גם במסגרת הגדרת התפקיד הכוללת תחום האגודות המקצועיות, מתח הדרגות שהתקיים, תאם את היקף המשרה והתפקיד של התובעת, ואף לא הצדיק העסקה בשיעור העולה על 50% מהתקן. לפיכך - היה ברי לתובעת עצמה כי מתח הדרגות שלה, תואם, לשיטת הנתבעת, את התפקיד שבצעה ואם כן, יתכן שאין משמעות מעשית להעדר הגדרת פרטי התפקיד.





האם יש מקום לקבוע כי התובעת הייתה זכאית להגדרת תפקיד ממנה נגזר מתח דרגות שונה?

מהעדר הגדרה מפורטת למשימות שהוטלו על התובעת לא יכול להיגזר אוטומטית כי התובעת הייתה זכאית לתפקיד שבו מתח הדרגות שונה משהיה לה- זאת אף אם מוסכם עלינו כי אכן נפל פגם בהתנהלותה של הנתבעת אשר לא הגדירה את מטלות התפקיד. התובעת ככל הנראה הייתה מודעת לכך ועל כן ניסתה לבסס זכאותה למתח דרגות שונה על כך שיש להשוות את התפקידים שביצעה לשני תפקידים אחרים הקיימים במערכת הנתבעת - האחד תפקיד ניהולי (ר' סע' 29-30 לכתב התביעה); השני- תפקיד "רפרנט כח אדם"- (ר' סע' 27-28 לכתב התביעה).
התובעת עשתה רבות בעדותה על מנת להגדיל ולהאדיר את המשימות שעמדו בפניה, (ר' למשל עמ' 8 ש' 30 ואילך) ואולם על אף כל אלה, לא התרשמנו כי המדובר בתפקיד הדורש יכולות הנכנסות בקטגוריות של איזו משתי ההגדרות דלעיל. נבהיר דברינו:


אכן, התרשמנו כי היקף העבודה הנדרש מן התובעת בראשית הדרך - שלב הקליטה וההטמעה היה רב, ואולם עבודה רבה אין משמעותה כי המדובר בתפקיד ניהולי.

בסופו של דבר אישרה התובעת אף היא כי תפקידה לא היה ניהולי וכי לא היו לה כפיפים:
"... האם ניהלת באיזשהו שלב צוות עובדים.
ת.לא.
ש.האם היית שייכת לסגל ההנהלה של משאבי אנוש.
ת.לא.
....
האם כשישבת עם סגל הממונים, ומנהלי המחלקות, אם ישבת, האם ישבת כמנהלת או כאשת מקצוע.
ת.כאשת מקצוע."
(עמ' 3 ש' 12-15, 22-24)
לטענת התובעת כי קודם לרה-ארגון שבוצע באגף משאבי אנוש, את תפקידה ביצע סגן מנהל אגף משאבי אנוש. הנתבעת חלקה על כך (סעיף 13 לכתב ההגנה) ואולם גם אם התפקיד בוצע על ידי בעל תפקיד זה, אין משמע מכך בהכרח כי פן זה של התפקיד היה ניהולי. יתרה מכך, דווקא לפי שיטתה של התובעת, שהתפקיד הפך להיות בעל אופי ניהולי בעקבות הרה-ארגון, הרי שבתקופה שקדמה לכך, גם אליבא דשיטתה דובר בעניין טכני גרידא, ולכן אין נפקא מינא מיהו זה אשר היה ממונה על תפקיד זה עובר לכך.


אשר להקבלה לתפקיד רפרנט כח אדם, דומה שהתובעת לא עשתה די כדי להראות כי זוהי אכן הגדרת תפקיד המקבילה לתפקידים שהיא בצעה בפועל. התובעת הסתפקה בצירוף עותק ממה שנראה כטיוטת מכרז לתפקיד רפרנט כח אדם (נספח י"א לכתב התביעה) וטענה כי עברה על דרישות התפקיד ומצאה כי בדיוק אלה היו התפקידים שנדרשו ממנה – "קראתי את הגדרת התפקיד של רפרנט וזה בדיוק תאם אחד לאחד את המסמך שעליו אני מדבר, מעקב, הדרכה, מה יותר מזה" (ח"ח, עמ' 12 ש' 13-14). זוהי אמירה כללית ובלתי מספקת. בתצהירה מיעטה התובעת לתאר את אשר ביצעה במסגרת עבודתה (השוטפת, להבדיל מן השלבים הראשונים, ר' למשל סע' 25 לתצהירה) ובחקירתה הנגדית תארה את מה שביצעה כך: (עמ' 8 ש' 10 ואילך):

"ש.את יכולה להסביר מה בדיוק היה התפקיד שלך באגודות מקצועיות.
.....
ת.בעיקרון נקבע סכום על ידי דמי האוצר מהם דמי החבר לכל שנה. בעקבות השינויים כל עובד, קבענו קריטריונים מה גובה הסכום שאנחנו משלמים. הסכום משתנה. אם עובד עובד 100% משרה ויוצא לחלת התשלום משתנה. צריך לבקר את זה כל הזמן.
ש.כשהוא באופן רצוף עובד באופן רגיל, אז התשלום הוא קבוע.
ת.נכון.
ש.אני טוענת שהתפקיד שלך היה טכני לחלוטין.
ת.ואני טוענת שהעירייה לא התייחסה לטענות שלי.
ש.כל התפקיד שלך הסכתם בכך שהיית מקבלת את אותן בקשות של אותם עובדים לצאת להשתלמות כזאת או אחרת, היית בודקת קריטריונים ובעצם היה את הפעולה הזאת של הזנת המערכת.
ת.אני אתקן אותך. אני אסביר שוב ואומר אחרי ההטמעה הייתי צריכה לשבת עם מספר גורמים כדי להגדיר את הנתונים...
ש.אני שאלתי לגבי השוטף ולא לגבי הקליטה. כשאת אומרת שאת מטפלת באלפי עובדים בשוטף איך זה מתבצע.
ת.במהלך השוטף ברור שזה לא אלפי עובדים, אלא זה מאות עובדים. אני נדרשת לעשות בקרה, רק במערכת שלי יש נתונים מסוימים שנותנים מענה לאגפים, לועד העובדים לגופים החיצוניים ולעובד הפרטני. כשמוגדר בתוך המערכת הממוחשבת תשלום יחסי והעובדים לא ברור להם כי אין במערכת של האגפים למה אדווה משלמת 50% ולא 100% אני הייתי צריכה לתת הסברים.
ש.כמה פניות בשנה.
ת.בלי סוף. כשעובדים יוצאים במהלך השנה 12 חודשים, הייתי נדרשת כל הזמן לתת מענה. יש עובדים שיוצאים בפברואר ויש ביוני, ובינואר, אני חייבת לתת מענה."


מתוך השוואה של פעולות אלה לנדרש בתפקיד רפרנט כח אדם עולה כי למשל מטלות כגון הנחייה והדרכה מקצועית, טיפול שוטף בנושאים הקשורים לתנאי ההעסקה והשירות ועוד כהנה וכהנה, המופיעות בטיוטת המכרז נספח י"א - כלל לא בוצעו על ידה (וככל שכן, בהתחשב בהיקף המדובר- למשל, אין מדובר בכלל "תנאי השירות" אלא ביציאה להשתלמויות וכיו"ב בלבד).

התובעת אמנם טענה כי השתתפה בישיבות הרפרנטים ואולם אישרה כי השתתפה בהן כאיש מקצוע ולא כרפרנט (ר' עמ' 3 ש' 22-24). לענין זה מקובלים עלינו גם הסבריה של הגב' בן עמי ביחס לאבחנה בין המשימות והיקפן, כנדרש מרפרנט כח אדם לבין אלו שנדרשו במסגרת תפקידה של התובעת (עמ' 21 ש8-15).
יותר מכך, כעולה מתנאי טיוטת המכרז, תנאי סף להתמודדות על התפקיד הינו תואר אקדמי. התובעת לא טענה וודאי שלא הוכיחה כי הינה בעלת תואר כזה.
משכך, לא מצאנו כי התובעת הוכיחה שהיה מקום להעניק לה תפקיד של רפרנט כח אדם ואת מתח הדרגות הנגזר מכך.
יוסף לכך כי אף התובעת עצמה בעדותה טענה (עמ' 8 ש' 2) כי תפקידה היה ייחודי, ועל כן יש בכך הודאה כי אין תפקיד מקביל לתפקיד שאותו בצעה.
עוד יוסף כי לפי עדת הנתבעת, הגב' מיקול בן עמי, במסגרת רה-ארגון לאחר שהתובעת פרשה, הועבר תפקידה (בכל הנוגע לעבודה שתחת האגף למשאבי אנוש, קרי תפקיד ה"אגודות מקצועיות"-) לרכזת ומזכירה - אשר מתח הדרגות של תפקידה הינו 7-9: "זה משהו שלוקח לעובד שלנו ולרפרנט 10% מהתפקיד, וזה פחות מרפרנט, זה מזכירה, אני העברתי את התחום הזה לרכזת כח אדם ומזכירה, וזה לוקח לה 10% מהזמן שלה, והיא בדרגה 7-9." התובעת לא חלקה על כך. כזכור, טוענת התובעת כי חלק האגודות היה עיקר עיסוקה. משתפקיד זה הועבר (כחלק מהגדרת תפקיד רחבה יותר) לעובדת אשר מתח הדרגות שלה אינו שונה משהיה לתובעת, מצביע הדבר על כך שזהו מתח הדרגות הראוי לתפקיד.


הנה כי כן, מסקנת הדברים עד כה היא, שאכן הנתבעת לא פעלה כיאות כאשר לא הגדירה את התפקיד, ברם מתוך הבהרותיה של התובעת עצמה באשר לתפקידה והנכלל בו, ומתוך בחינת השוואתו לתפקידים אחרים אשר לדעתה הייתה צריכה לקבל, אנו מגיעים לכלל מסקנה כי אין כל יסוד לטענתה כי היה צריך להגדיר לתפקידה מתח דרגות שונה מזה שנקבע לו בפועל, ועל כל פנים לא הוכח כל חוסר סבירות או חוסר תום לב בקביעת מתח הדרגות כפי שנקבע ואם כן אין מקום כי בית הדין יתערב בקביעת הנתבעת.
מה המשמעות יש ליתן להימנעות הנתבעת מלפעול על פי נספח ז'.

התובעת טוענת בתביעה כי הנתבעת לא פעלה על פי המלצות המנהלים (ר' סע' 25 לכתב התביעה). לטענת התובעת, בפגישה שבעקבותיה נכתב נספח ז' סוכם כי יהיה על הנתבעת ליתן הגדרה ומתח דרגות הולמים לתפקיד אותו ביצעה. (ר' עדותה בח"נ עמ' 7 ש' 5-10) . טענה זו שהועלתה לראשונה בחקירה הנגדית, עומדת בסתירה ברורה לנוסחו של נספח ז '- אשר על פיו ההוראה הייתה למצוא לתובעת תפקיד אחר ההולם את כישוריה, ולא להגדיר מחדש את התפקיד שאותו בצעה. התובעת ניסתה להתגבר על כך בעדותה וטענה (עמ' 5 ש' 1-4) כי נספח ז' כלל לא היה בידיה ולכן לא מצאה לנכון לציין כי האמור בו אינו מתעד נכונה את סיכום הדברים, ואולם טענתה זו נסתרת מתוך נספח ח' לתביעתה בו שהוא מכתב שאותו כתבה ובו ציינה מפורשות "בתאריך 22 ביוני 2003 הוזמנתי לפגישה אצל מר דן בן חיים, המשנה למנכ"ל למשאבי אנוש אשר הכיר עקרונית בצדקת טענותי ובהתאם לכך הוציא את המכתב המצורף." משמע, בידי התובעת היה המסמך, היא הייתה מודעת לו, ולא התכחשה לתוכנו. לפיכך נדחית טענתה החדשה זה מקרוב באה, לפיה המסמך אינו משקף את שהוסכם.
ואולם אכן, נספח ז' קובע מפורשות כי תוכן העבודה שמבצעת התובעת, תחת שני חלקי תפקידה- עוזרת למערך חירום ואגודות מקצועיות, אינו מצדיק אלא היקף של 50% משרה, וכי לפיכך יש להעביר את התובעת לתפקיד אחר ההולם את כישוריה - וזאת לא נעשה.
לענין זה טענה עדת הנתבעת הגב' בן עמי כי בכל הנוגע לתקופה שקודם למינויה לתפקיד, אינה יודעת דבר (עמ' 20 ש24- ואילך) ובאשר למה שארע לאחר מכן טענה כי בכל אופן החל מ2009 , על פי אישור רפואי, לא עבדה התובעת אלא 4 שעות ביום. הנתבעת נמנעה מלהעיד עדים רלבנטיים אשר ישפכו אור על התנהלותה עד שנת 2009 אשר מעוררת תמיהה כפולה - הן ביחס לתובעת עצמה וההחלטה בעניינה, והן ביחס לכספי ציבור, אשר על פי נספח ז' הושחתו לריק בהחזקת עובדת במשרה בתקן מלא בעוד בפועל היה צורך במחצית התקן בלבד.


מעדותה של הגב' בן עמי עולה כי אי העברתה לתפקיד חדש לא נבע, לפחות אליבא דנתבעת, מתוך כוונה להתעלם מאשר הוחלט בנספח ז', אלא דווקא מתוך הבנה כי היקף העבודה (חצי תקן) יקל על התובעת- ויגרום למניעה בפגיעה בה (ר' עדותה שם). גרסה זו היה קשה לקבל, לו עמדה לבדה , באשר כאמור, לא הובאו עדויות רלבנטיות מזמן אמת וכן אף נוכח הרושם העולה מדברי העדה, אשר לא טרחה להתעמק בפרטים. עם זאת ,דווקא מתוך עדותה של התובעת ,הגענו לכלל מסקנה כי אין להטיל את האשם לאי קיום האמור בנספח ז' על הנתבעת דווקא. מעדותה של התובעת מתברר שלמעשה, היא זו שלא הייתה מעוניינת לעבור לתפקיד אחר, אלא העדיפה להישאר בתפקיד זה ולהגדירו מחדש, לאחר שכוננה אותו.

התובעת חזרה פעמים רבות בח"נ על כך שהיא הייתה שותפה להטמעת הנושא במסגרת הנתבעת:
"בתחילת התהליך של העברת תשלומים לכלל העובדים, כשהייתי שותפה בתחילת התהליך, בדמי חבר זה היה נושא חדש לכל הגורמים.
...
כי אם אני נכנסת לתחום חדש שגם בעירייה לא הכירו את התחום הזה, אני בהחלט הייתי שותפה עד כדי שנדרשתי על ידי הממונה לכ"א הקודמת לכתוב את הנוהל."
(עמ' 3 ש' 17-21)
ובהמשך דבריה בהתיחס ספציפית למה שנקבע בנספח ז':
"הנושא של דמי חבר שאני טיפלתי לכלל עובדי העיריה, זה עדיין לא היה מוכר ומוטמע במערכת מבחינת הממונים, לכן אני התעקשתי להישאר בתפקיד הזה כי מבחינתי זה כמו לידה. אני בניתי את התפקיד הזה. הכל בעקבות הסכמים. אני לא החלטתי על דעת עצמי..."(עמ' 5 ש' 10-12)
בעמ' 9 היא נשאלת מפורשות על כך ומשיבה (החל משורה 27):
"ש.תסבירי לי, ככל והיו לך טענות לגבי התפקיד שלך , והגדרת התפקיד, והמערכת שלא מכירה ובעצם לא מבינה עד כמה התפקיד מורכב, במהלך כל השנים האלה, התפרסמו מכרזים שונים. למה לא ניגשת למכרזים
ת. אני אצמד להחלטה שהיתה בשנת 2003, שנית, אף אחד בעיריה לא הכיר את מה שאני עושה. למה שאני יעזוב, אני מרוצה מהעבודה, אני נהנית מהעבודה, אני נהנית מהאחריות אני ההפך, התעקשתי שיכירו בעבודה שלי."
הנה כי כן, התובעת אהבה את התפקיד שאותו בנתה במו ידיה ושהייתה שותפה לו מראשיתו, והעדיפה, כך נראה, לפעול לכך שלתפקיד זה עצמו שבו תשאר, תקבע הגדרת תפקיד באופן שיכלול את כל היקף הפעילות שבה עסקה ואשר סברה כי הנתבעת אינה מודעת לה,זאת במקום להתמודד על תפקידים אחרים/מכרזים אחרים או לפעול להעברתה לתפקיד אחר כמתחייב ממסקנות נספח ז'.
(יוסף עוד שהתובעת טוענת שהתכתבה עם הנתבעת בנושאים אלה, מכתביה לא צורפו , אך מתוך מכתבה של הגב' בן עמי, נספח 2 לכתב ההגנה ,עולה כי אין בפי התובעת טענה על כך שלא הועברה לתפקיד אחר, אלא על כך שלא הוגדרו כראוי תפקידה ומתח הדרגות שלה בתפקיד שבו שמשה- סעיף 4 למכתב זה)) במסגרת זו אף החליטה להגדיר את תוארה כ'מנהלת אגודות מקצועיות' (ר' עמ' 10 ש' 25-32).)


אשר על כן, גם אם בסופו של יום לנתבעת היה חלק בכך שהתובעת לא הוצבה בתפקיד אחר, הרי נוכח חלקה הלא מבוטל של התובעת בגרימת תוצאה זו, איננו מוצאים כי יש מקום לקבוע כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום רטרואקטיבי בגין קידום בדרגות בתפקיד אחר שאליו כלל לו הוצבה.

סיכום


הערה בטרם סיום- בסיכומיו, מעלה ב"כ התובעת טענות רבות כנגד התנהלות הנתבעת ובכלל זה בהימנעותה מהצגת ראיות וסתירות שמצא בעדות הנתבעת. אף שיש ממש בחלק מטענותיו, הרי שנוכח האמור, לא מצאנו כי יש בכך בכדי לשנות מן התוצאה אליה הגענו.
עם זאת מצאנו לנכון להעיר כי התרשמנו שהתנהלותה של הנתבעת כלפי התובעת, היתה פגומה, וזאת באשר פניותיה לא זכו למענה ראוי ובמיוחד נוכח אי קיום ההחלטה שבנספח ז'. אמנם נכון, הנתבעת שמרה על האינטרסים של התובעת ולא פגעה בקידומה בדרגות. עם זאת עולה הרושם כי היחס אל התובעת בכל הנוגע למענה לדרישותיה היה מזלזל, יחס שמצא ביטוי אף בעדות העדה מטעם הנתבעת בפנינו. היה ראוי כי הנתבעת, גם אם החליטה שלא לפעול על פי נספח ז' מסיבות ענייניות, היתה מודיעה על כך לתובעת ומאפשרת התיחסותה. התעלמותה של הנתבעת יש בה משום חוסר כבוד. ואולם, כאמור, לכך לא היתה השלכה בדמות פגיעה כספית בתובעת כפי שטענה.
מכל האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה, כי התובעת לא הראתה כי נפגעו זכויותיה לקידום בדרגה נוכח התנהלות הנתבעת במהלך השנים כפי שתארה. יותר מכך, מעדותה למדנו כי למעשה מה שביקשה הוא, הכרה והערכה להיקף המשימות שאותן ביצעה במסגרת אגודות שיתופיות (ר' הציטוט המובא בסעיף 18 לעיל), ולא קידום בדרגות שנובע ממתח דרגות בתפקיד , קידום שבלאו הכי זכתה בו.

הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל, התובעת לא השכילה להראות כי הופלתה לרעה אל מול עובדים אחרים שביצעו תפקידים מקבילים כטענתה, ואף לא לגופו של דבר כי הופלתה בקידומה- בהתחשב במשרה בה שימשה בפועל (ויתכן אף שהמצב הוא הפוך). התובעת לא הייתה מעוניינת לעבור לתפקיד אחר כאמור בנספח ז' ולפיכך גם אין לאמר כי נפגעה מהימנעות הנתבעת מלהעבירה לתפקיד כזה. נוכח אלה, התובעת איננה זכאית לפיצוי בגין אי קידום בדרגות או לפיצוי בגין אי הפרשה על פי הדרגה הנכונה לקרן ההשתלמות ולקרן הפנסיה שלה. כמו כן נדחית עתירתה כי בית הדין יצהיר שדרגתה הינה דרגה 12 וכי יש לשלם את תשלומי קצבת הפרישה שלה בהתאם לכך.



סוף דבר – התביעה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון