אישור חוזה אחיד

1. המבקשת, איתוראן איתור ושליטה בע"מ, הגישה בקשה לאישור החוזה האחיד העדכני המשמש אותה בהתקשרות עם לקוחותיה לצורך התקנת מערכת מיגון לרכב ומתן שירותי איכון רכב. האיכון מתבצע באמצעות מכשיר נסתר המותקן ברכב ומסוגל לשדר אותות אלחוטיים המלמדים על פעולות המתרחשות ברכב. אותות אלה מאפשרים למבקשת, בהתקיים מספר תנאים, לאכן את מיקום הרכב במרבית שטחי מדינת ישראל.

2. המבקשת הגישה בעבר לבית הדין בקשה לאישור גרסה קודמת של החוזה האחיד (ו"ע 2030/01; להלן – ההליך הקודם). לאחר הגשת הבקשה נוהל משא-ומתן בין המבקשת לבין היועץ המשפטי לממשלה, במהלכו הושגו הסכמות לגבי מספר נושאים, ונושאים רבים אחרים נותרו שנויים במחלוקת. בפסק דין מיום 26.1.04 עמד בית הדין בפירוט על התנאים המקפחים אותם מצא בנוסח המתוקן של החוזה (שכלל את ההסכמות הנ"ל), ואפשר למבקשת להגיש לאישור נוסח מתוקן של החוזה על פי האמור בפסק הדין. נוסח שכזה הוגש וקיבל את אישורו של בית הדין בפסק דין שניתן ביום 31.1.05 (לא לפני שבהחלטת בית הדין מיום 28.7.04 סורבה הבקשה לאשר נוסח שתוקן בעקבות פסק הדין אולם באופן בלתי-מספק).

3. בהתאם לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן – החוק), עמד האישור בתוקף במשך חמש שנים, עד ליום 31.1.10. ביום 15.12.10 הוגשה הבקשה שלפנינו, לאישור נוסח מתוקן ועדכני של החוזה למשך חמש שנים ממועד מתן האישור. בבקשה נאמר כי המבקשת ערכה שינויים מעטים בנוסח החוזה שאושר בהליך הקודם, וכי מרביתם של שינויים אלה אושרו על ידי בית הדין בהחלטה שנתן ביום 10.5.07 בעניינו של החוזה האחיד המשמש חברה אחרת הפעילה בשוק בהספקת שירותי איכון רכב (ח"א 707/05 שגריר מערכות רכב בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'). בנוסף התבקש בית הדין להחיל את הוראותיו העדכניות של החוזה על אותם לקוחות שהתקשרו בעבר עם המבקשת על פי נוסחים קודמים של החוזה, לרבות התקשרויות שקדמו למתן האישור בהליך הקודם (היינו חוזים שנכרתו לפני 31.1.05), והכול לגבי פעולות עתידיות שיבוצעו מכוחם של חוזים אלה.

4. היועץ המשפטי לממשלה (להלן – המשיב) התנגד לאישור החוזה בנוסח שצורף לבקשה, וטען כי נוסח זה כולל מספר תנאים מקפחים שאין לאשרם. המשיבות הנוספות (המועצה הישראלית לצרכנות והרשות להגנת הצרכן בהסתדרות) לא הגישו כתב תשובה לבקשה, הגם שזו הומצאה להן ופורסמה כדין.


5. לאחר הגשת תשובת המשיב, ובעקבות ישיבות קדם-דיון שהתקיימו בפני אב בית הדין, באו הצדדים בדברים והגיעו להסכמה על נוסח מתוקן של החוזה העדכני. הצדדים צירפו נוסח זה להודעה שהגישו ביום 19.7.11, בה ביקשו מבית הדין לאשר את החוזה האחיד לתקופה של חמש שנים ממועד מתן האישור ולקבוע כי אין בו תנאים מקפחים.

6. אף שראינו לנכון להיעתר לבקשה המשותפת ולתת את האישור המבוקש, חשוב לציין כי אחד מסעיפי החוזה, שלאישורו התנגד המשיב מלכתחילה, אינו חף מקושי גם בנוסח המוסכם אליו הגיעו הצדדים. מדובר בסעיף 18.3 המאפשר למבקשת לפי שיקול דעתה להעלות את דמי השירות אחת לחצי שנה (החל מתום שנת ההתקשרות הראשונה) בשיעור שאינו עולה על 10 אחוזים כל פעם, ואם ההעלאה נובעת מגורמים שאינם בשליטתה – אף מעבר לשיעור זה. בכתב התשובה טען המשיב כי הוראה זו מקנה למבקשת זכות בלתי סבירה לשנות את חיוביו החוזיים המהותיים של הלקוח על פי שיקול דעתה הבלעדי והרחב, באופן המנוגד להחלטת בית הדין בהליך הקודם. אלא שקריאת נוסח החוזה שאושר בהליך הקודם מעלה כי גם בו שמרה המבקשת על זכויות דומות להעלאת דמי השירות (ההבדל בין החוזה הקודם לחוזה הנוכחי בנוגע למועדים שמהם והלאה תותר ההעלאה, איננו מהותי, ומולו עומדת בחוזה הנוכחי הגבלה, שלא הופיעה בחוזה הקודם, של שיעור ההעלאה במקרה שבו לא מתקיימים גורמים שאינם בשליטת המבקשת). לכך ניתן להוסיף את האישור שניתן על ידי בית הדין לחוזה האחיד של חברת שגריר (לעיל פסקה 3), שגם בו מצויה תניה המאפשרת לספק להעלות את דמי השירות פעם בחצי שנה בשיעור שאינו עולה על 10 אחוזים. הדעת נותנת כי נתונים אלו היוו שיקול מרכזי בהסכמה שניתנה על ידי המשיב לאישור החוזה בהליך הנוכחי. לאחר ששקלנו את מכלול היבטיה של הסוגיה ואיזנו את הבעייתיות שעשויה להיות טמונה בסעיף מבחינת הלקוחות אל מול האינטרס שבשמירה על עקביות ויציבות החלטות בית הדין, החלטנו לכבד את הסכמת הצדדים ולאשר גם סעיף זה, תוך הדגשה כי אישורנו ניתן על רקע הנסיבות המיוחדות כפי שפורטו לעיל וכי אין לראות במתן האישור תקדים המבטא את מדיניותו של בית הדין לגבי תניות דומות בחוזים אחידים אחרים. נוסיף כי אחד השיקולים שהשפיע גם הוא על נכונותנו לאשר את הסעיף הנו הוראת ההשתחררות הכלולה בו ומאפשרת ללקוח במקרה של העלאת דמי השירות להפסיק את ההתקשרות עם המבקשת.

7. בכפוף להבהרה זו אנו נעתרים לבקשה המוסכמת ומאשרים כי אין תנאי מקפח בחוזה המצורף להודעת הצדדים.

8. הצדדים נותרו חלוקים בסוגיה אחת, והיא דרישת המבקשת להחלת נוסח החוזה המאושר כעת על כלל ההתקשרויות והחוזים בינה לבין לקוחותיה.

9. המבקשת טוענת כי מאחר שההסכם בינה לבין לקוחותיה הנו למתן שירות ארוך טווח לתקופה בלתי-קצובה (תוך מתן אפשרות ללקוח לסיים את ההתקשרות בכל עת), קיימת הצדקה לאחידות ההוראות החוזית ביחס לכלל לקוחותיה. מסיבה זו החליטה המבקשת בעבר, כענין שבמדיניות, להחיל את תנאי החוזה שאושר בהליך הקודם גם על לקוחות שההתקשרות עמם נעשתה לפני יום מתן האישור (31.1.05), וזאת חרף העובדה שתנאי החוזה טרם מתן האישור בהליך הקודם הרעו את מצבו של הלקוח בהשוואה לנוסח שאושר באותו הליך. אולם מאחר שמדיניות זו לא עוגנה בהחלטה של בית הדין, נאלצה המבקשת להתמודד עם תובענה ייצוגית בה נטען להפליה בין הלקוחות שהתקשרו עם המבקשת לפני 31.1.05 לבין הלקוחות שהתקשרו עמה לאחר מועד זה. ניסיון זה המחיש למבקשת את החשיבות הנודעת להחלה מפורשת, במסגרת החלטת בית הדין, של תנאי החוזה החדש על כלל הלקוחות, כפוף לסייג המגביל זאת לפעולות שיבוצעו לאחר מתן האישור לחוזה החדש. בכך יובטחו האחידות והוודאות ויימנעו מחלוקות ותסבוכות משפטיות בעתיד. המבקשת מעגנת את סמכותו של בית הדין להורות כן על סעיף 18(ב) לחוק, הקובע: "בית הדין רשאי להחיל את הביטול או את השינוי גם על חוזים שנכרתו לפני מועד מתן ההחלטה ואשר טרם בוצעו במלואם ורשאי הוא לקבוע תנאים לכך, ובלבד שביטול או שינוי כאמור לא יחולו על מה שבוצע לפי החוזה לפני יום מתן ההחלטה" (ההדגשה הוספה). לטענת המבקשת, השינוי שעליו מדבר הסעיף אינו רק שינוי בחוזה אחיד הנעשה על ידי בית הדין במסגרת בקשת היועץ המשפטי לממשלה לביטול תנאי מקפח, אלא גם שינוי הנעשה על ידי בית הדין במסגרת בקשת הספק לאישור החוזה האחיד, לגביה נקבע בסעיף 13 לחוק: "בית הדין רשאי לתת את האישור לחוזה אחיד או לסרב לתתו מחמת תנאי מקפח שיפרט; תנאי שבית הדין מצא מקפח דינו כדין תנאי שבית הדין ביטל". הפרשנות הרחבה של סמכויות בית הדין, כך נמשכת הטענה, דורשת להכיר בסמכות בית הדין לא רק לבטל תנאי שנמצא מקפח במסגרת בירור בקשה לאישור חוזה אחיד, אלא גם לשנות תנאי כזה. ואם סמכות השינוי קיימת במסגרת בקשת אישור, ממילא מוקנית לבית הדין הסמכות שבסעיף 18(ב) לחוק להחיל את השינוי גם על חוזה שנכרת לפני מועד מתן ההחלטה, ובלבד שאין מדובר בשינוי של מה שכבר הספיק להתבצע.

10. המשיב סבור כי בית הדין אינו מוסמך להחיל את נוסח החוזה האחיד לגביו התבקש האישור על חוזים שנכרתו לפני מתן האישור. אמנם סעיף 18(ב) לחוק מקנה לבית הדין את הסמכות להורות על ביטול ועל שינוי של תנאי מקפח גם בחוזים שנכרתו קודם למתן ההחלטה. אלא שסמכות זו נועדה לשרת את תכלית החוק, האמורה בסעיף 1 שבו, "להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים". לצורך הגשמת מטרה זו נכון היה המחוקק לסטות מעקרון חופש החוזים ולהתערב ביחסים החוזיים. שונה הדבר כאשר בית הדין מוצא שאין בחוזה תנאים מקפחים. ממצא כזה מונע התערבות בהוראות החוזיות, ואין בו להצדיק – לא לפי לשון החוק ולא לפי תכליתו – התערבות אחרת המתבטאת בהחלת הוראותיו של נוסח מאוחר על התקשרויות קודמות בזמן. מהלך שכזה לא נועד להגן על הלקוחות אלא על המבקשת, החפצה לזכות בחסינות מפני טענות בדבר תנאים מקפחים בחוזים הקיימים. לא למטרה זו נועדה סמכות בית הדין בסעיף 18(ב) לחוק; ואם אמנם סבורה המבקשת כי הנוסח החדש מיטיב עם לקוחותיה הוותיקים, בידיה להציע להם להתקשר עמה מחדש בנוסח זה או להודיע להם על החלה חד-צדדית של הנוסח החדש בהתאם לחזקת הקיבול של הצעה מזכה הקבועה בסעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. המשיב מדגיש את ההבחנה בין תנאי מקפח לבין תנאי המרע את מצב הלקוחות. לדבריו, מכך שלא נמצאו בנוסח העדכני המובא לאישור תנאים מקפחים, אין להסיק כי השינויים הנכללים בנוסח זה בהשוואה לנוסח הקודם של החוזה היטיבו בהכרח את מצב הלקוחות. היפוכו של דבר: מדובר בשינויים רבים, שלפחות לגבי חלקם ניתן לחשוב על דוגמאות לכך שמצב הלקוח הורע, אף שאין מדובר בהרעה המגיעה כדי קיפוח.

11. עמדת המשיב מקובלת עלינו. החוק יוצר הבחנה ברורה בין מתן אישור של בית הדין לחוזה אחיד, לבין החלטה של בית הדין לבטל או לשנות תנאי מקפח בחוזה אחיד. הבחנה זו באה לידי ביטוי בסעיפים 14 ו-18 לחוק. כעולה מכותרות הסעיפים, סעיף 14 קובע את "כוחו של אישור", ואילו סעיף 18 מגדיר את "כוחם של ביטול ושינוי בבית הדין". עצם הקדשת הוראות נפרדות לכוחו של אישור מזה ולכוחם של ביטול ושינוי מזה, סותרת את טענת המבקשת לפיה יש להחיל את הוראת סעיף 18 גם על החלטה של בית הדין לאשר חוזה אחיד (במובחן מהחלטה שלא לאשר את החוזה, שלפי הוראת סעיף 13 דינה כדין החלטת ביטול לגבי התנאי שבית הדין מצאו מקפח). כך גם עולה מסעיף 14 גופו, באשר לתוקפו של אישור:

"(א) תקופת תקפו של אישור לחוזה אחיד היא חמש שנים מיום מתן האישור או תקופה קצרה יותר שקבע בית הדין.
(ב) בתקופת תקפו של אישור לא תישמע בבית הדין טענה שיש בחוזה האחיד תנאי מקפח, ולא תישמע טענה כזאת בבית משפט לגבי חוזה שנכרת לפי אותו חוזה אחיד, אף אם נכרת לפני מתן האישור.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית הדין, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, לבטל תנאי בחוזה אחיד שניתן עליו אישור, אף בתוך תקופת תקפו של האישור, אם מצא שקיימות סיבות מיוחדות המצדיקות ביטול זה".

כפי שמורה סעיף-קטן (ב), אישור לחוזה אחיד מונע העלאת טענה בדבר הימצאות תנאי מקפח "בחוזה האחיד" או ב"חוזה שנכרת לפי אותו חוזה אחיד, אף אם נכרת לפני מתן האישור". הרחבת תחולת האישור גם על חוזה מהסוג האחרון, מחדדת את ההבחנה בין החלטת אישור חוזה אחיד לבין החלטת ביטול או שינוי תנאי מקפח: בעוד שברירת המחדל לגבי החלטה בדבר ביטול או שינוי תנאי מקפח הנה, כאמור בסעיף 18(א) לחוק, תחולה של הביטול או השינוי אך ורק "בכל חוזה שנכרת על פי אותו חוזה אחיד אחרי מועד החלטת בית הדין", ואילו הרחבת התחולה על חוזה מוקדם בזמן מסורה לשיקול דעתו של בית הדין וטעונה החלטה קונקרטית, הרי החלטה בדבר אישור החוזה האחיד חלה מאליה, בלא צורך בהוראה מיוחדת של בית הדין ובלא שיקול דעת לבית הדין להורות אחרת, גם על כל "חוזה שנכרת לפי אותו חוזה אחיד, אף אם נכרת לפני מתן האישור". הרחבה זו נובעת מהאופי השונה ומהנפקויות השונות שיש להחלטה על אישור חוזה אחיד בהשוואה להחלטה על ביטול או שינוי תנאי מקפח. אלא שהרחבה זו אינה בלתי-מוגבלת. תחולתה מתוחמת בכך שהחוזה שנכרת לפני מתן האישור "נכרת לפי אותו חוזה אחיד", רוצה לומר: שנוסחו תואם לנוסח החוזה האחיד שאושר. דרישה זו מובילה לתוצאה, המובנת מאליה גם מבחינה הגיונית, לפיה אין כל אפשרות להחיל אישור הניתן לנוסח מסוים של החוזה האחיד על חוזים שנכרתו על פי נוסח קודם של אותו חוזה שלא קיבל את אישור בית הדין. על אחת כמה וכמה שיש לדחות את הבקשה שלפנינו, החותרת לא רק להחלת האישור על התקשרויות קודמות שנערכו על בסיס נוסח שונה של החוזה, אלא להתערבות ביחסים החוזיים והחלפת הוראותיהם של חוזים פרטניים קודמים בהוראות החוזה האחיד המתאשר כעת. התערבות כזאת אינה מסורה לסמכותו של בית הדין המחליט לאשר חוזה אחיד. הכרה בה תעמוד בסתירה למסגרת שנקבעה בסעיף 14 לחוק באשר לכוחו של האישור. מסגרת זאת ממצה את סמכויות בית הדין בהליך של אישור החוזה; כפי שתוכיח דווקא ההשוואה אל הוראות סעיף 18 לחוק: בשונה מסעיף 14, סעיף 18 מסמיך את בית הדין להחיל את ביטול או שינוי התנאי המקפח גם על חוזים שנכרתו לפני מועד מתן ההחלטה. כפי שטוען המשיב בצדק, סמכות זו של בית הדין נועדה להגשים את מטרתו המוצהרת של החוק להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים. חשיבותה של מטרה זו בעיני המחוקק כה רבה עד שיש בה, במקרים המתאימים, להצדיק אפילו התערבות ביחסים חוזיים. דא עקא, למטרה חקיקתית זו אין דבר עם בקשתה של המבקשת לעריכת שינויים כפויים, שלא על דעת הלקוחות, בהסכמים שנכרתו עמם בעבר. לא זו בלבד שהתערבות כזאת אינה נחוצה לסילוק תנאים מקפחים מחוזים אחידים – שהרי המבקשת אינה טוענת כי חוזי העבר שלה היו מקפחים – אלא שדווקא ההתערבות המתבקשת עשויה להרע את מצב הלקוחות. כדי להתרשם מהיתכנותה של הרעה כזאת אין צורך בדוגמאות המוצגות על ידי המשיב (ראו סעיף 15 לכתב העמדה מטעמו), ודי בדברי המבקשת: המבקשת מאשרת (בסעיף 6 לכתב העמדה שהגישה) כי בנוסח החדש של החוזה מצויים שינויים מסוימים בתנאי ההתקשרות עם הלקוח הוותיק, וכי לגבי שינויים אלה, "אין מדובר בשינוי המרע בהכרח את מצבו של לקוח קיים – בחלק מהמקרים מדובר בהבהרות, בחלק מדובר בהוספת תנאי המטיב עם הלקוח ומרחיב את זכויותיו על פי החוזה ובחלק מהמקרים מדובר בתנאי שונה, אך לא בהכרח מרע" (ההדגשות הוספו). הנה כי כן, אפילו המבקשת אינה מוציאה מכלל אפשרות מצב בו השינויים בנוסח העדכני ירעו עם לקוח שהתקשר עמה בגרסה קודמת של החוזה.

12. למען הסר ספק נבהיר כי סמכותו של בית הדין על פי סעיף 18(ב) לחוק, להחיל את הביטול או את השינוי של תנאי מקפח גם על חוזים שנכרתו לפני מועד מתן ההחלטה, תקפה גם כאשר בית הדין מחליט להורות על ביטול או על שינוי של התנאי במסגרת בקשה לאישור החוזה האחיד (מכוח סמכותו בסיפא של סעיף 13 לחוק). אלא שאין זה המקרה שלפנינו, בו מתבקשת החלת אישור החוזה האחיד – ולא החלת ביטול או שינוי של תנאי מקפח בחוזה – על חוזים קיימים שנוסחם שונה מנוסח החוזה האחיד המובא לאישור.

13. התוצאה היא אפוא שאנו מורים כאמור בסעיף 7 לעיל, ודוחים את הבקשה להחלת נוסח החוזה האחיד המקבל בזאת אישור על התקשרויות של המבקשת עם לקוחות שנעשו על פי נוסחים קודמים של החוזה האחיד.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה אחיד

  2. חוזה אחיד קבלן

  3. חוזה אחיד מקפח

  4. חוזה אחיד מכרז

  5. חוזה אחיד הגדרה

  6. אישור חוזה אחיד

  7. תקנון חוזה אחיד

  8. חוזה אחיד ומקפח

  9. שינוי חוזה אחיד

  10. חוזה אחיד עם ספק

  11. פרשנות חוזה אחיד

  12. חוזים אחידים קבלן

  13. ייצוגית חוזה אחיד

  14. חוזה אחיד דיזנהויז

  15. חוזה אחיד משא ומתן

  16. חוזה אחיד חדר כושר

  17. חוזה אחיד בית אבות

  18. חוזים אחידים שאושרו

  19. חוזה אחיד תנאי מקפח

  20. חוזה אחיד קבלן משנה

  21. חוזה אחיד השכרת רכב

  22. חוזה אחיד דיני חוזים

  23. חוזה אחיד תקנון חברה

  24. חוזה אחיד השכרת דירה

  25. חוזה אחיד חוק החוזים

  26. תנאים לקיום חוזה אחיד

  27. חוזה אחיד גודל אותיות

  28. חוזה אחיד במשפט העברי

  29. חוזה עבודה כחוזה אחיד

  30. חוזה אחיד להשכרת דירה

  31. חוזה אחיד גודל האותיות

  32. חוזה אחיד תביעה ייצוגית

  33. חוזים אחידים שיכון ופיתוח

  34. סעיף 2 לחוק החוזים האחידים

  35. ביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד

  36. שינוי תנאי מקפח בחוזה אחיד

  37. תנאי מקפח בחוזה אחיד סמכות מקומית

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון