בקשה דחופה להסדרי ראיה


במרכז הכרעתי עומדת הנערה, נערה בת 13 וחודש, (ילידת 24/2/93), שבשלוש השנים האחרונות לחייה נמצאת במשמורת אביה ומתוכן שנתיים, היתה אמה בנתק מוחלט ממנה.
במסגרת השיקולים אתן דעתי להמלצתם של הגורמים המטפלים – פ. הסעד לסדרי דין והפסיכולוגים, אאזן בין זכויות האם, מחד, ומאידך - זכויות הנערה, צרכיה, רצונה, תחושותיה, דעותיה ועמדתה באשר לעתירה המתנהלת בפני תוך התחשבות בגילה, קשריה ויחסיה עם הוריה ומשקל הזמן בחיי הנערה.
מעתה אמור - נקודת המוצא והסיום בהכרעה זו תהא, כמובן, טובת הנערה ושמירה על זכויותיה.

העובדות / ההליך: -
1. ביום 18.5.05 הגישה אם הנערה תביעה שמהותה "משמורת והחזקת הקטינה". "האם עזבה בחודש ינואר 2003 את הבית והותירה את הבת עם האב, שהסיט את הבת כנגד אמה ואף איים עליה פן תשמור על קשר כלשהו עם האם" (ס' 8 לכתב התביעה). "התובעת תטען כי האב מסוכן לקטינה וכי בשל גילה ושלומה של הקטינה, טובתה מחייבת את העברת המשמורת לאם, ועד העברת המשמורת לקבוע הסדרי ראיה בין האם לקטינה" (ס' 12 לכתב התביעה).

2. בד בבד לתביעה הגישה האם, באותו יום, בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ, במעמד צד אחד, כנגד הנערה ואביה (בשא 1559/05).

3. ביום 26.6.05 הגישה האם בקשה דחופה לקיום הסדרי ראיה (בשא 1977/05), הודעת ערעור על החלטת הרשם שלא להורות על עיכוב יציאתה מן הארץ של הנערה (תמש 6331/05) וכן בקשה לתחליף המצאה (בשא 2114/05).

4. ביום 30.6.05 הוריתי על הזמנת תסקיר שירותי הרווחה עיריית עכו וכן הסמכתי את פ.הסעד על פי סעיפים 19 ו – 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 לקבוע הסדרי ראיה בין הנערה לבין האם לפי שיקול דעתה ולפי הנסיבות שתיווצרנה בכל מקרה נתון וקבעתי את הדיון בכל התביעות התלויות ועומדות ליום 10.8.05 – במהלך הפגרה.

5. ביום 9.8.05 הוגש תסקיר האגף לשירותים חברתיים עיריית עכו. התסקיר נכתב ע"י גב' בן אבו חגית, פ. סעד לסדרי דין, התסקיר מחזיק 6 עמודים. בפרק ההמלצות, לאחר שפ. הסעד שוחחה עם האם, האב, הבת, עו"ס מח' הרווחה בעכו, עו"ס מח' הרווחה בנהריה, מנהלת ומחנכת ביה"ס, ביקור בית בכל אחד מבתי ההורים, ממליצה פ. הסעד כי הבת נערה תישאר בחזקת אביה ושני ההורים יחלו בטיפול פסיכולוגי עם הבת. (להלן: "התסקיר הראשון").

6. ביום 10.8.05 התקיים דיון במעמד התובעת ובאת-כוחה ובהעדר הנתבע אשר לא התייצב לדיון והוריתי על הסדרי ביקורים בין הנערה לבין אמה במרכז קשר או בכל מקום אחר עליו תמליץ פ. הסעד, כן הוריתי על הגשת תסקיר משלים ודיון המשך.

7. ביום 21.8.05 מגיש האב כתב הגנה ומכחיש טענות האם וטוען כלפי האחרונה כי היא נטשה את הנערה (ס' 7 ו – 9 לכתב ההגנה) "הבת בקושי מכירה את אמה ומאז שעזבה את הילדה לא ראתה אותה, אפילו שכחה איך היא נראית... הילדה מפחדת לפגוש את התובעת ואפילו מסרבת... התנהגות האם לרבות העדרותה שנתיים מהבית, ללא יצירת קשר כלשהו עם בתה ובעלה, מעידים על כך שהיא לא ראויה להיות אחראית... ולא סתם הילדה מסרבת לפגוש
אותה." (ס' 11, 12 ו – 16 לכתב ההגנה).

8. ביום 7.9.05 הגישה האם תביעה נגד האב למתן צו מניעה קבוע (תמש 6332/05) ובצמוד לה בקשה לצו מניעה זמני (בשא 2749/05).

9. ביום 2.10.05 הוגש תסקיר משלים. פ. הסעד מציינת כי בחקירות ילדים שהתקיימה ובעקבות טענות האם, לא נמצאו ממצאים המעידים על אלימות האב כנגד הנערה, בשיחות עם הצוות המקצועי בביה"ס לא עלו חשדות לאלימות כלשהי כלפי הנערה והנערה החלה קשר טיפולי במרכז קשר (להלן: "התסקיר השני").

10. ביום 30.10.05 מתקיים דיון בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ואשר בסיומו הגיעו הצדדים להסכמות באשר להסדרי ראיה בין האם לבין הנערה שלא במרכז הקשר, ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנערה וכן צו מניעה, בהסכמה, שהאב לא יכנס לדירת האם.

11. ביום 8.12.05 מציינת פ. הסעד כי מאחר והמפגשים בין האם לבתה התקיימו בניגוד להמלצה ולא במרכז הקשר ולא שולבו שיחות נפרדות ומשותפות עם האם ובתה, הביעה הנערה רצון להפסיק את המפגשים עם אמה ותחינתה כי יעזבו אותה לנפשה. פ. הסעד מציינת כי היא מתרשמת שהנערה שרויה במצוקה רגשית, והסדרי הראיה על מתכונתם הנוכחית עלולים להרע את מצבה. פ. הסעד ממליצה כי הנערה תעבור אבחון פסיכולוגי מעמיק (להלן: "התסקיר השלישי").


12. ביום 14.12.05 הגישה האם בקשה דחופה להרחבת הסדרי הראיה באופן שיכללו פגישה באמצע השבוע כולל לינה וכן מחצית מחופשת חנוכה (בשא 3764/05).

13. ביום 14.12.05 הוריתי כי עד לקבלת תוצאות האבחון הפסיכולוגי, שתעבור הנערה, הסדרי הראיה יהיו אך ורק במרכז קשר ועל פי הנחיות פ. הסעד. כן הוריתי על הגשת תסקיר משלים עד ליום הדיון השני (20.2.06).

14. ביום 23.1.06 דחיתי בקשת האם מיום 22.1.06 "בקשה לזימון פ. הסעד למועד הדיון" והוריתי כי אשקול הבקשה לאחר קבלת התסקיר הרביעי.

15. ביום 9.2.06 הוגש תסקיר רביעי ולא צורפו חוו"ד יועצת ביה"ס וחוו"ד פסיכולוגית ע"פ אבחון משולב שנערכה ביום 15.1.06. התסקיר על כל צירופיו מחזיק 9 עמודים. (להלן: "התסקיר הרביעי").

16. ביום 20.2.06 התקיים בפני דיון בו טענה ב"כ האם "...אנו מבקשים כי הילדה תורחק מהאב למשך מס' שבועות על מנת שהיא לא תפחד ממנו ושהאמת תצא לאור... בנסיבות העניין אבקש לקחת את הילדה למקום שרחוק מהבית ולבדוק בתנאים אובייקטיביים האם באמת המצב נורא. מרשתי אומרת שאיימו על חייה ויש אלימות מצד כל המשפחה מסביב...".

17. ב"כ האב, אשר לא התייצב לדיון מחמת תקלה במזכירות, ביקש באותו יום אורכה, להגשת טיעוניו נעתרתי לבקשתו עד ליום 28.2.06, ברם, עד למועד כתיבת החלטתי זו, לא הוגשו טיעונים מטעמו.

דיון:
18. טובת הנערה – נערה– ניצבת במרכז הכרעתי זו והיא דוחה מפניה כל שקול אחר וכל טובה אחרת גם טובת האם ו/או האב ו/או שניהם יחד.
יפים לענייננו דבריו של כבוד השופט חשין "בעמידנו זכויות אל מול זכויות – זכויות הילד אל מול זכויות הוריו – יתחזק מעמדו של קטין גם כנושא זכויות, גם כאישיות עצמאית במשפט, להבדילו מתפיסת הקטין כמושא (אובייקט) במשפט... לא עוד נעטה את גלמת הפטריארך המעניק "טובה" לנתיניו אלא יוטל עלינו להתמודד עם זכויותיו של הקטין". דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית פד"י נ(1) 48, 100.
ובאותו פסק דין, בעמ' 99:
"בעיצוב האינטרס של הקטין מעמידים אנו עצמנו במקומו, ומגופו הקטן משקיפים אנו על העולם ועושים ליצירת האינטרסים שלנו".

19. על מנת לצקת תוכן מעשי לעקרון טובת הילד, הפעלתי את סמכותי לפי סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955 (להלן: "חוק הסעד")
וציוויתי על פקיד סעד לחוות דעת בתסקיר בכתב:
"רשאי בית המשפט לצוות על פקיד סעד לחקור בנידן קטין ולחוות דעתו בתסקיר בכתב".

20. שהרי, פקידי הסעד מהווים גורם ניטרלי ביריבות בין ההורים והם בעלי יכולת וניסיון מקצועי לבחון את טובת הנערה וצרכיה "בעין מומחה" שכן זו מלאכת יומם והשכלתם. ראה רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני פד"י נה (2) 321; בג"צ 4238/03 בלה לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח(1) 481 בעמ' 488 והאסמכתאות המובאות שם.


21. קולה של הנערה נשמע מגרונה של פ. הסעד, הגב' בן אבו חגית, אשר הגישה ארבעה תסקירים מקיפים וממצים
והטיבה לשפוך אור על מצבה של הנערה ועמדתה: -
"חזרה ואמרה כי אמה נטשה אותה לפני שנתיים וחצי... לא מרגישה כי היא אמא שלה.. מתביישת בכך שאמה עזבה אותה, לא באה לבקר ולא התקשרה, מתנגדת נחרצות להיפגש עמה" (מתוך התסקיר הראשון).
"הנערה שדרה אומללות, סיפרה על נטישת אמה ועל כך שהתגוררו ברוסיה עזבה אותה בלילות, חזרה מס' פעמים על כך שלאחר כל מפגש עם אמה סובלת מכאבי ראש" (מתוך התסקיר השני).
"נערה מסבירה כי אינה רוצה להמשיך ולהגיע למפגשים, ומעדיפה לנתק את הקשר עם אמה, אך מתמידה להגיע על מנת שלא יבואו בטענות לאביה. התחננה כי יעזבו אותה לנפשה. פ. הסעד מתרשמת כי הנערה שרויה במצוקה רגשית" (מתוך התסקיר השלישי)
"כי הנערה מתנגדת למפגשים עם אמה, הביעה כעס כלפיה על כך שנטשה אותה ונהגה כלפי בחוסר אחריות וזלזול, כפי שהשאירה אותה לבד בבית... מתנגדת לכל מגע פיזי או אחר עם אמה... הקשר עם אמה הוא בעייתי ולכן בגלל חולשה במנגנוני ההגנה מעדיפה שלא להתמודד איתה..." (מתוך התסקיר הרביעי).
תימוכין נוספים לעמדה זו ניתן להקיש מחוות דעת יועצת ביה"ס ומחוו"ד הפסיכולוגית מיום 15.1.06.

22. טענות האם באשר לפגיעת האב בנערה נבדקו, ע"פ החלטתי, מס' פעמים ע"י פ. הסעד - הן במסגרת החינוכית והן במשטרת עכו - ולא נמצא בסיס לחשש / טענה זו. ראה התסקיר השני, הרביעי ודו"חות האבחון.

23. לא ניתן למחוק את משקעי העבר אשר צרבו את נפש הנערה, שבתקופה משמעותית בחייה (גיל ההתבגרות) נעלמה אמה מעולמה למשך שנתיים מלאות – במשך תקופה ארוכה ומשמעותית זו במיוחד בהתחשב במימד הזמן בחייה של הנערה, לא ראתה הנערה את אמה, לא שמעה אותה ו/או שמעה ממנה ולא זכתה לקשר אמהי.
פרק זמן זה לא ניתן למחוק ו/או למזער נזקיו בהרף עין. לצורך הכרעתי זו אין צורך שאבחן את הטענות ההדדיות של ההורים המבקשים כל אחד לתלות את קולר האשם על רעהו.

24. אין ספק שלנערה נגרם נזק כתוצאה מנתק זה, המתווסף לתחושת הנטישה אותה חוותה, לטעמה, מאמה, עוד בתקופה שגרו ההורים יחד עם הנערה תחת קורת גג אחת, ברוסיה, ודי לעיין בכל ארבעת התסקירים שחוט השני השזור בהם הם עמדת הנערה באשר לטראומת הנטישה.

25. ביסוד הכרעתי זו עמדו לנגד עיני גם ההמלצות דו"ח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה ברשות השופטת סביונה רוטלוי, משרד המשפטים, חלק כללי 2003 פרק 2.4 עמ' 137, ויישמתי את העקרונות המוצעים: -

"א. עקרון טובת הילד
1. בכל פעולה או החלטה בעניינו של ילד תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה.

2. בעת קביעת טובת הילד יישקל מכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד. בעת קביעת טובתו של ילד מסוים יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו בין היתר לאור הגורמים הבאים:
א) רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון;
ב) שלומו הגופני והנפשי של הילד;
ג) גילו של הילד וכשריו המתפתחים;
ד) מימד הזמן בחיי הילד;
ה) מינו של הילד, מאפייניו ותכונותיו הרלבנטיים לעניין הנדון;
ו) ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד כתוצאה מן ההחלטה או מן הפעולה;
ז) קשרים ויחסים של הילד עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים בחייו;
ח) עמדת הורי הילד ואנשים משמעותיים אחרים בחייו של הילד על העניין הנדון;
ט) הידע המקצועי הרלבנטי לעניין הנדון;
י) כל גורם אחר שנקבע בחיקוק כקשור לקביעת טובת הילד ביחס להחלטה או לפעולה בעניין הנדון או שיימצא כקשור לה על ידי הגורם המחליט.

3. הכרעה בדבר טובתו של ילד מסוים תנומק בכתב, תוך פירוט בדבר ההיבטים אשר נשקלו בפועל בעת קבלת ההחלטה בהתייחס לאמור בס"ק (2) לעיל, והמשקל שיוחס להם בהקשר הנדון".

26. ניסיון החיים מלמד כי לא ניתן למחוק את משקעי העבר בלא מחיר – הקשר בין הנערה לבין אמה לא יבנה ביום אחד ואין לי ספק שכל עוד לא תעבור הנערה וכל אחד מהוריה טיפול ו/או הדרכה, כהמלצת הגורמים המטפלים, לא ישוקם הקשר ההורי.

אשר על כן ולאחר שבחנתי העובדות, העקרונות המנחים בפסיקה והמלצות הוועדה, שקלתי המלצות פקידת הסעד ושאר הגורמים המטפלים והתחשבתי בגיל הנערה, ברצונותיה, פחדיה, תחושותיה, דעותיה ועמדתה הגעתי לכלל
מסקנה כי הסדרי הראיה בין האם לבין בתה ימשיכו, בשלב זה, לחול במתכונתם הנוכחית.

אני דוחה עתירת האם ובלשון באת-כוחה "לקחת את הילדה למקום שרחוק מהבית, אני מניחה שיש מסגרת מתאימה לילדה ולאם, ו לבדוק בתנאים אובייקטיבים האם באמת המצב נורא" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.06) שכן הנערה אינה חפץ, אין לאיין את רצונה ובשלב זה לא ניתן למחוק את "היסטורית הקשר" בינה לבין אמה.

27. ראוי לחזור ולהדגיש את שסיכמה הפסיכולוגית החינוכית המומחיתח גב' לילי אקייזר בפרק הסיכום לחוות דעתה מיום 15.1.06 "נערה הינה נערה חכמה, שהצליחה להשתלב בצורה מדהימה בחברה הישראלית, מדברת את השפה בצורה שוטפת ועשירה, חשוב לעזור לה להתקרב לנושאים הכואבים, תהליך שלא יהיה קל ועלול להתלוות לו סימפטומים פיזיים וצריך לעזור לה לא לפחד מהמשברים שבטוח יהיו בדרך. על מנת לעזור לנערה לשקם את הקשר עם אמה יש לקיים את המפגשים רק במסגרת טיפולית בשלב ראשוני. המטפל ישקול מתי יהיה אפשר לעבור למתכונת אחרת"

28. על האם להסכין עם המציאות, שבעבר הכתיבה היא ואילו כעת מכתיבה הנערה, ואין לי ספק כי מציאות זו בה הנערה דוחה את אמה קשה עליה במאוד, אך על האם להציב את טובת הנערה במקום ראשון ולא את צרכיה היא או רצונה. בהתאם לס' 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 "... חייבים הורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין..." .
מילים אחרות על האם לגלות בתקופה זו דבקות, מסירות ואורח רוח כלפי בתה עד אשר יחודש ויטופח הקשר בינה לבין בתה. אין לי ספק כי קשר הורי טוב הוא קשר המקבל את צרכיה המשתנים של נערה ואת כשריה המתפתחים. לכשתפנים האם את צרכי הבת ותאמץ את ההנחיות ההדרכה ההורית יביא מסע זה, בסופה של תקופה, לחידוש הקשר עם בתה ולשיקום הקשר ההורי.

29. אסיים הכרעתי זו ואתלה באילנות גבוהים דברי כב' השופט חיים כהן ז"ל שהובאו בהקדמה לספרו של ד"ר יאיר רונן: שיתוף הילד בקביעת משמורתו (הוצאת בורסי, תשנ"ז – 1997), בעמ' 17: "נסיוני שלי לימדני שאם הילד הוא בר דעת, הסיכוי שרצונו הוא טובתו, גדול, בדרך כלל, מן הסיכון שהוא אינו יודע ומבחין בטובתו שלו. אך תמיד חייב השופט להזהיר עצמו שמא עומד הילד תחת השפעה פסולה, ופיו וליבו אינם שווים.
האמנה על זכויות הילד קובעת עתה את אשר שופט המודע לאחריותו כלפי הילד העומד לפניו, ידע תמיד – שהילד הוא אדם, וכבוד של הילד ככבוד האדם. כבודו של אדם הוא, כידוע, רצונו: ואף כבודו של הילד הוא רצונו" וראה גם ע"א 2266/93 פלוני נ' אלמוני פד"י מט(1) 221.

30. סוף דבר: -
א.המפגשים בין האם לנערה ימשיכו להתקיים, לפי שעה, במרכז הקשר;

ב. פקה"ס עכו מוסמכת בזה על פי סעיפים 19 ו – 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 לשנות הסדרי הראיה לפי שיקול דעתה ולפי הנסיבות שתיווצרנה בכל מקרה נתון;

ג. הבת נערה תקבל טיפול פסיכולוגי ושני ההורים ישתפו פעולה ע"פ הנחיות פ. הסעד ו/או הגורמים המטפלים;

ד. יוגש תסקיר משלים עד ליום 1.9.06 וישוגר גם לב"כ הצדדים (פקס: 9517346, 9886628). ב"כ הצדדים יגישו עמדתם לתסקיר תוך 15 יום מיום ההמצאה;

ה. אני קובעת להוכחות ליום 23.10.06 שעה 10.30 ועד השעה 11.30. אם תחפוץ ב"כ התובעת לחקור פ. הסעד – אעתר לבקשה זו בהתאם לסמכותי על פי ס' 5 לחוק הסעד – ובלבד שהודעה על כך תבוא תוך 15 יום מהגשת התסקיר. פ. הסעד מתבקשת לשריין מועד זה להופעה בביהמ"ש.

על החלטה זו לא יחול צו איסור פרסום, בכפוף למחיקת שמות הצדדים ופרטים מזהים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון