בקשה דחופה למשמורת זמנית

החלטה בדבר סמכות עניינית
     
אם מגישה תביעה למשמורת ומזונות בנותיה הקטינות לבית המשפט לענייני משפחה, יממה לפני שהאב עושה כן בבית הדין השרעי. לאיזו ערכאה תהיה סמכות עניינית? מה יהיו המבחנים לקביעת הסמכות? אלו השאלות נשוא החלטתי זו.

א. הרקע הרלבנטי :

1. המבקש (להלן : "האב") והמשיבה 1 (להלן:"האם") נישאו זל"ז על פי דיני השריעה ביום 05/07/07. מנישואי הצדדים נולדו ביום 14/07/11 בנותיהם התאומות:מ.ע.ור.ע. (להלן:"הקטינות").

2. על פי המתואר בכתב התביעה מזה 3 שנים שקיים משבר בנישואי הצדדים וביום 28/9/12 לאחר שהתברר לאב שהאם לא שוחחה עם אביה אודות הבעיות בין בני הזוג, סילק אותה מהבית, גידף אותה ואיים כי ייקח ממנה הבנות.

3. לאור זאת ומפאת חששה של האם, כי האב יממש איומיו, היא הגישה ביום 02/10/2012 התביעות שבכותרת שעניינן משמורת ומזונות של הקטינות. בתביעה למשמורת עתרה לקבוע שהקטינות תהיינה במשמורתה ובתביעה למזונות ביקשה בשם הקטינות כי המבקש יחוייב בתשלומם.

4. בד בבד עם הגשת התובענות דנן ובו ביום (2/10/12), הגישה האם גם בקשה דחופה למשמורת זמנית במעמד צד אחד.

5. בקשה זו למשמורת זמנית הובאה במהלך פגרת הסוכות בפני חברתי, כב' השופטת א. אבו-אסעד, אשר לא ראתה לנכון ליתן צו במעמד צד אחד והורתה על המצאתה לצד שכנגד שנדרש למסור תגובתו. האב הגיש תגובתו העניינית, ובמסגרתה העלה גם טענת חוסר סמכות עניינית. מאוחר יותר הובאו התיק והבקשה לטיפולי וכעת נדרש אני להכריע בשאלה המקדמית – היא שאלת הסמכות העניינית.

ב. טענת האב לחוסר סמכות:

6. עיקר טענת האב הינה, כי ביום 03.10.12, הוגשו מטעמו מספר תביעות לבית הדין השרעי בנצרת לרבות תביעה למשמורת,לשלילת מזונות אישה, תביעה להסדרי ראיה וכן תביעה לשלום בית. לדברי בא כוחו, תביעותיו הוגשו קודם להגשת התביעות שבכותרת מטעם האם. לשיטתו, התביעות של האם הוגשו רק ביום 09.10.12.

7. עוד טען ב"כ האב, כי האם לא המציאה לידיו במועד את החלטתה של כב' השופטת אבו-אסעד, (רק לאחר חמישה ימים במקום שלושה)ובהתאם להחלטה זו, הרי שדין הבקשה למשמורת זמנית להימחק על הסף.

8. ב"כ האב ציין, כי תביעותיו בבית הדין השרעי הוגשו על פי דיני השריעה ובהתאם לדין האישי החל על הצדדים וכי התובענות הוגשו על ידו בתום לב.

9. ב"כ האב הוסיף, כי פיצול הדיון עלול לגרום להכרעות סותרות ולפגוע פגיעה קשה בעיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות המשפטיות.

ג. עמדת האם בסוגיית הסמכות:

10. האם בתורה, טענה כי יש לדחות מכל וכל בקשת וטענות האב בעניין הסמכות העניינית. לדברי בא כוחה, הקדימה היא את האב והגישה את תביעותיה למזונות ומשמורת יחד עם הבקשה למשמורת זמנית כבר ביום 02/10/2012, בעוד האב הגיש תביעותיו לבית הדין השרעי רק ביום 3/10/2012.

11. ב"כ האם הוסיף, כי טענת האב, לפיה התובענות של האם הוגשו על ידה רק ביום 9.10.12 בטעות יסודה, שהרי האגרה להגשת התביעה שולמה ביום 02.10.12 ולכל היותר מדובר בטעות דפוס של המזכירות.

12. כן נטען, כי באותו היום (2/10/12)בו הוגשו הן התביעות והן הבקשה למשמורת זמנית ובית המשפט לענייני משפחה הורה בו ביום (2/10/12) על המצאת הבקשה. זו לדבריה הומצאה כדין ודי בכך לטענתה כדי להקנות סמכות לבית המשפט ולדחות הבקשה.

13. ועוד ציין ב"כ האם, כי דווקא האב היה זה שלא המציא לידיה התביעות אשר הגיש לבית הדין השרעי ומכל מקום לשיטתו התביעות של האב הוגשו לבית הדין השרעי בחוסר תום לב ובהעדר סמכות עניינית ואף לא נקבע בהן עד כה מועד לדיון.


ד. דיון והכרעה:

ד.א. הסוגיות העומדות להכרעה:

14. לאחר עיון בתיק האלקטרוני, בחינת האמור והנטען בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל דעה, כי אין להיענות לבקשת האב וכי יש לקבוע, כי הסמכות העניינית לדון בתובענות אשר הגישה האם למזונות הילדים ולמשמורתם מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. אבאר כעת עמדתי זו.

15. שלוש סוגיות מרכזיות עומדות בפתחו של בית המשפט במסגרת הכרעה זו: האחת קשורה למרוץ הזמנים שבין שתי הערכאות המקבילות – בית הדין השרעי ובית המשפט לענייני משפחה –ואשר זכה לכינוי "מרוץ הסמכויות". העניין השני, עניינו במערכת היחסים הפנימית שבין שתי הערכאות והעיקרון המורה על שמירה על יחסי כיבוד הדדי בין שתיהן. ולבסוף, יש לדון גם בשאלת היעילות והשפעת שאלת פיצול הדיון על ההכרעה בשאלת הסמכות.

16. דומני, כי בירור שלוש הסוגיות הללו כפי קביעת גזרתן ועיקריהן בפסיקת בית המשפט העליון, מביאנו למסקנה ברורה שיש לדחות טענת האב ולקבל עמדת האם בסוגיית הסמכות והכל כפי שיבואר בהמשך החלטתי זו.

17. בטרם אעשה כן והואיל וחלק נכבד מהאסמכתאות ששימשו אותי להכרעתי התייחסו למתח ולמירוץ סמכויות בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה ובענייננו מדובר במתח בין תביעות בבית הדין השרעי לבין בית המשפט לענייני משפחה, אציין, כי כבר נפסק לאחרונה על ידי חברי, כב' השופט אלון גביזון, כי כללים אלו שנפסקו ביחס לבתי הדין הרבניים, רלוונטיים גם לבחינת הסמכות למול בתי הדין השרעיים (ראו: תמ"ש (ב"ש) 53395-11-10 פלוני נ' אלמונית (29/04/2012, פורסם ב)).

18. החלטתי זו מבקשת לבסס ולהרחיב את שנקבע בהחלטתו של חברי, כב' השופט גביזון ביחס לסכסוכים בעניין מירוץ סמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין השרעי בכלל, ובעניינים הנוגעים לקטינים, בפרט.

ד.ב. המבחן הטכני - מבחן הזמן:

19. המבחן הנוהג בפסיקה מזה מספר עשורים מורה, כי הסמכות לדון בעניין מסוים אשר מצוי בסמכות מקבילה של שתי הערכאות – הדתית והאזרחית – יהיה נתון לערכאה שבה נפתח ההליך בתחילה (ראו למשל: ע"א 104/54 הרניק נ' הרניק, פ"ד ח 995 (1954); ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817 (1998); בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625 (2002)פסק דינו של השופט י' אנגלרד; בג"ץ 58/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, (21/01/2010) ; מנשה שאוה,השיפוט בדיני משפחה עמ' 70-37 (2003)). מדובר איפוא במבחן טכני, שבו השאלה היחידה היא על איזו תביעה הוטבעה חותמת "נתקבל" קודם לכן : תביעת האם בבית המשפט או תביעת האב בבית הדין הדתי?

20. מבחן הזמן, הגם שהוא טכני ושרירותי, יש בו משום מתן פתרון ברור לצדדים, באי כוחם ובתי המשפט ביחס לשאלת קביעת הסמכות העניינית. פועל יוצא משימוש במבחן זה וגיבויו בפסיקה חוזרת ונשנית הוא, כי הציבור מודע לכך שישנה משמעות והשפעה ניצחת לשאלה : אימתי נפתחה/הוגשה התביעה לערכאה השיפוטית הרלבנטית. הערכאה שבה נפתחה התביעה קודם, היא הערכאה שתרכוש סמכות עניינית (כאשר אם מדובר בהגשת התביעה קודם לבית הדין הרבני, בעניינים כרוכים, על התביעה לעמוד במבחני כריכה שונים בנוסף למבחן הזמן, מה שלא רלבנטי להגשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה).

21. בהקשר זה יש לציין, כי אין זה משנה אם הפער הוא יום או יומיים (כפי במקרה דנן) או אם מדובר בפער של 15 דקות (כפי שהיה בבג"צ 58/08 לעיל) של כשעתיים (תיק רב' (אש') 853337/1, פורסם ב"הדין והדיין" 30), שלוש שעות (תיק רב' (חי') 893212/1 פלוני נ' פלונית (05/07/2012, פורסם ב), או ארבע שעות (תיק רב' (חי') 4428-24-1 פלוני נ' פלונית (28/02/2006, פורסם באתר בתי הדין הרבניים).

22. מבחן הזמן הוא זה שמכריע ובכל המקרים שבהם נמצא כי בעל דין (בד"כ האשה) הגיש תביעתו לפני רעהו בבית המשפט לענייני משפחה, נקבע כי הסמכות היא לבית המשפט ולא לבית הדין הדתי.

23. ראוי להביא בעניין זה דברי כב' השופט ריבלין בבג"צ 58/08 אשר הוזכר לעיל:

"כשלעצמי, איני רואה הבדל מהותי המצדיק שינוי בדין בין הגשת תביעות בפער של יום, יומיים או שלושה, לבין הגשת תביעות בפער קטן יותר. גם כאשר תביעות מוגשות בפער של יום אחד הדבר עשוי לעורר תחושה של שרירותיות. הקושי אמנם מתחדד במצבי קיצון כמו זה שלפנינו, אך הוא נובע בראש ובראשונה מעצם קיומו של "מרוץ סמכויות" בין הערכאות. הסמכות המקבילה המסורה לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה, והתחושה כי עשוי להתקיים שוני מהותי בין הכרעות הדין בערכאות השונות, הן הבסיס העיקרי להתרשמות אפשרית כי יש בנושא זה משום שרירותיות מסוימת. בין אם התרשמות זו מדויקת ובין אם לאו, ברי כי מקור הבעיה טמון בעצם קיומו של "מרוץ הסמכויות", המוכרע לפי מבחן הזמן. קביעת מועד הגשת התביעה כמודד להכרעה בשאלת הסמכות מציעה, דווקא, פתרון מסוים לבעיה, ולו בשל כך שהוא מסייע בהשגת הכרעה קלה, ברורה וקוהרנטית המפחיתה במידת מה את החיכוך בין הערכאות. לפיכך, ברגיל, כל עוד ניתן להוכיח מהי התביעה שהוגשה קודם לכן ראוי כי הסמכות תוקנה לערכאה שאליה הוגשה התביעה הראשונה בזמן."

24. המסקנה הראשונה היא איפוא, כי ברור לכל, כי אם נקבע, שבמבחן הזמן, הוגשה תביעתה של האם לפני שהוגשה תביעת האב, הרי שהסמכות תהא נתונה לבית משפט זה.

25. התביעות שבכותרת נושאות חותמת "נתקבל" של מזכירות בית המשפט ובצדה התאריך "2/10/12" ולא "9/10/12" (טענת ב"כ האב).
26. זאת ועוד, עיון בלוח השנה העברי והגרגוריאני מעלה, כי ביום 2/10/12 (ט"ז בתשרי תשע"ג), עת הוגשו גם התביעות וגם הבקשה למשמורת זמנית, היה זה חול המועד סוכות הנחשב לפגרה של בתי המשפט (ראה תקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג– 1983).

27. מסיבה זו ברור איפוא מדוע על טופס אישור פתיחת התיק נרשם 9/10/12, שעה שככל הנראה פתיחה של התיק במערכת נט-המשפט נעשתה לאחר חג הסוכות.

28. מכל מקום, אין חולק כי תביעות האב לבית הדין השרעי הוגשו כאמור בבקשתו ובנספחיה רק ביום 3/10/12, קרי יממה לאחר הגשת התביעות על ידי האם.


29. זאת ועוד, בעוד שתביעות האב בבית הדין לא הומצאו לאם, הרי שבתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה שהמציא ב"כ האם וממנו עולה מפורשות, כי תביעות האם הומצאו לאב ביום 7/10/12.

30. אמנם, החלטת כב' השופטת אבו אסעד קבעה, כי ההמצאה תיעשה תוך 3 ימים והיא בוצעה כעבור 5 ימים, ברם לא נרשם בהחלטה, כי מדובר ב-3 ימים ממועד ההחלטה. לפיכך וברגיל פרשנות התקנות היא כי מניין ימי ההמצאה צריך להיחשב מהמועד שבו נתקבלה החלטת בית המשפט אצל ב"כ האם. עיון בתיק האלקטרוני מעלה, כי רק ביום 10/10/12 הועברה החלטת כב' השופטת אבו אסעד באמצעות הפקס למשרד ב"כ האם. בנוסף, יש לקבל טענת ב"כ האם, כי בשעה שלא נקבע בהחלטת כב' השופטת אסעד, כי ימי הפגרה יבואו במניין הימים, הרי שניתן לפרש החלטתה כמאפשרת המצאה תוך 3 ימים ממועד סיום הפגרה (ראו תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד– 1984 ורע"א 699/05 הטור השבועי נ' יוסף שריג, (3/2/2005, פורסם ב). מכאן, שגם בנושא זה של ההמצאה של ההחלטה למשמורת זמנית לא נפל פגם המצדיק מחיקת ההליך או התייחסות אליו כאילו הוגש באיחור.

ד.ג. תם לב או כנות בהגשת התביעה:

31. מבחני תם לב וכנות הוחלו בפסיקת בית המשפט העליון רק על תביעות המוגשות לבתי הדין הרבניים במסגרת כריכה.

32. בפסיקה לא נקבע מבחן מקביל לגבי תביעות רגילות המוגשות לבית המשפט לענייני משפחה (למעט במקרה של הגשת בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה קודם הליך בבית הדין הדתי וראו: בג"ץ 5918/07, בג"ץ 6919/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, (23/06/2009, פורסם ב).

33. לכן, לכאורה, משהקדים בעל דין לפתוח בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, הנכלל בסמכות המקבילה, נסתם הגולל על האפשרות כי הסמכות לדון בעניין תימסר לבית הדין הרבני (ראו גם בג"ץ 58/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, (21/01/2010)).

34. גם ניסיון בית הדין הרבני הגדול לקבוע, כי על הגשת הליכים בבית משפט לענייני משפחה יש להחיל מבחני כנות ותם לב כפי שמחילים על מבחני הכריכה, ניסיון זה נדחה על ידי פסיקת בית המשפט העליון לעיל.

35. כאשר מדובר במירוץ סמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין השרעי, אני סבור כי יש לנקוט גישה שונה ;

35.1. בניגוד לעניינים הכרוכים בתביעת גירושין בבית הדין הרבני, הרי שלבית הדין השרעי סמכות רחבה יותר מבחינה עניינית.

35.2. הסמכות של בית הדין השרעי להידרש לתביעות מענייני המעמד האישי, לרבות מזונות ומשמורת היא סמכות שהוקנתה לו בסימן 52 לדבר המלך במועצתו והיא הרחבה ביותר מבין כל העדות המוכרות בישראל.

35.3. אף לבית המשפט האזרחי/לענייני משפחה לא הייתה סמכות להידרש לסכסוכי מעמד אישי בין מוסלמים עד לתיקון חוק מספר 4 שהוסיף את סעיף 3(ב1) לחוק בית המשפט לעניני משפחה משנת 2001.

35.4. תיקון זה צמצם את הסמכות הייחודית של בתי-הדין המוסלמיים וקבע כי בית-המשפט לענייני משפחה יהיה גם הוא מוסמך לדון ב"עניני משפחה" שאינם נישואין וגירושין (בג"צ 9611/00 נבאל בדר (מרעי) נ' נזיה מרעי, (04/04/2004, פורסם ב)).

35.5. משכך, כיום יש לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין השרעי סמכות מקבילה לדון בענייני משמורת, הסדרי ביקורים, אפוטרופסות ומזונות של מוסלמים בישראל (בג"ץ 2621/11 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, (27/12/2011, פורסם ב) ; א"פ 1546-12 פלוני נ' פלונית (07/10/2012, פורסם ב)).

35.6. לאחר שראינו שיש סמכות מקבילה לשתי הערכאות (בי"ד שרעי ובימ"ש לענייני משפחה), יש לשים לב ולציין, כי בעוד שבבית הדין השרעי ניתן להגיש תביעה למשמורת או למזונות קטינים ללא צורך בהסכמת הצד שכנגד וללא צורך בכריכה, הרי שהדברים אינם זהים או דומים בבתי דין רבניים (שם נדרשת לא רק כריכה, אלא כריכה כדין וכריכה כנה).

35.7. הואיל ומדובר איפוא בשתי ערכאות שיש להן סמכות מקבילה וזהה, אין כל סיבה שלא להחיל מבחני תם לב שמחילים בתי המשפט על כל בעל דין בעשותו שימוש בהגשת תביעה משפטית מטעמו, הן על זה המגיש תביעה בבית המשפט והן על זה המגיש תביעה בבית הדין השרעי. זה כמו זה, חייבים לעשות שימוש בכוח התביעה, בתם לב ובדרך הגונה ולא באמצעות מחטף או ככלי לחסימת הצד שכנגד מלמצות זכויותיו. זאת אני מסיק מהלכה פסוקה ומושרשת באשר להחלת מבחני תם לב והגינות על המשפט הדיוני בשיטתנו (בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון, (5/6/2006, פורסם ב);רע"א 9200/06 רז'ין נ' Bea Hotels N.V (3/12/2006, פורסם ב) ;רע"א 7474/06 חיים לוי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'(12/12/2006, פורסם ב) ; דר' ד' שוורץ, חלותו של עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי, עיוני משפט 8 (1997); תמ"ש (טב') 4380-09-10 פלוני נ' פלונית (06/01/2011, פורסם ב)).

35.8. מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני הינה, כי על בעלי-הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים "יריבים" (בג"ץ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, 23/06/2009, פורסם ב)). למעשה, בבג"ץ 5918/07 לעיל נפתח הפתח להחיל (במסגרת שאלת מירוץ הסמכויות), את מבחני תם לב גם על הגשת הליכים בבית המשפט לענייני משפחה (ולא רק בבתי דין רבניים). אמנם הושארה בצריך עיון השאלה האם הדברים שנאמרו לעיל באשר לחובת תום-הלב הדיוני בהגשת בקשה ליישוב סכסוך חלים גם על הגשת "תובענות רגילות" בפני בית-המשפט לענייני משפחה הנפתחות בדרך של הגשת כתב-תביעה. ברם, הואיל ובמקרה שלפניי מדובר במירוץ סמכויות בין שתי ערכאות בעלות סמכות שיפוט זהה, והואיל ואין זה סוד, כי לעתים מזומנות נעשה שימוש לרעה על ידי צד כזה או אחר להגיש תביעה בבית המשפט כדי להקדים ו/או לחסום ו/או למנוע דיון בבית הדין השרעי, הרי שמצאתי לקבוע, כי יהיו מקרים (נדירים אמנם) שבהם בית המשפט לענייני משפחה יוכל לעשות שימוש בסמכותו הנרחבת (בין השאר גם מכוח סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה– 1995) ולעכב הליכים בתביעה שהוגשה לפניו לפני שהוגשה תביעה זהה בבית הדין השרעי.

35.9. אמור מעתה, שימוש לרעה בהליכי משפט ו/או הגשת תביעה בתם לב, הינו עניין שבית המשפט רשאי ולעיתים מחוייב לבחון עת הוא נדרש להכרעה בשאלת מירוץ סמכויות בין בית הדין השרעי לבין בית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, המקרים בהם, יעוכבו הליכים ו/או תידחה על הסף תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה קודם התביעה בבית הדין השרעי, יהיו מקרים נדירים ביותר והשימוש בכוח שיפוטי זה ייעשה במשורה כמצוות הפסיקה (ראו: בש"א 6479/06 בנק דיסקונט הנ"ל, פס' 8 והאסמכתאות המפורטות בו וכן : בג"ץ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, 23/06/2009, פורסם ב)).

36. אלא שגם לאחר כל המקובץ לעיל, שוכנעתי, כי לא עלה בידי האב להוכיח שימוש לרעה או בחוסר תם לב מצד האם בהגשת תביעותיה ולמעשה הוא אף לא טען לחוסר תם לב מצדה בכך שהגישה התביעות שבכותרת.

ד.ד. שאלת "עניין תלוי ועומד":

37. אומר ב"כ האב, כי יש לדחות על הסף תביעת האם, הואיל ודיון בהן בבית המשפט יחתור תחת עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, הואיל והאב הגיש תביעותיו לבית הדין השרעי. סבורני, כי השימוש בעיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות פועל דווקא לחובת האב ולא לטובתו. אסביר ואפרט:

38. נמצאים אנו במצב שבו רשאית כל אחת מהערכאות : בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני להידרש ראשונה לשאלת הסמכות ולהכריע בה. יחד עם זאת, מכוח כלל הכיבוד ההדדי של ערכאות שיפוט נתונה לאותה ערכאה, שנדרשת ראשונה להכריע בשאלת הסמכות, הרשות להימנע מלדון ולהכריע בשאלה זו ולהמתין דווקא להכרעתה של הערכאה האחרת. ההחלטה אם לנהוג כך נתונה לשיקול דעתה של הערכאה שנדרשה ראשונה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. שיקול הדעת יושפע מנתונים רלבנטיים לעקרון הכיבוד ההדדי בין ערכאות השיפוט - השלב בו מצוי ההליך בערכאה האחרת כגון שזו החלה כבר לדון בשאלה וטרם נתנה הכרעתה - אי העלאתה של טענת הסמכות בהזדמנות הראשונה בפני מי משתי ערכאות השיפוט,ביהמ"ש או ביה"ד (ראה: תמ"ש(ת"א) 21610/04 פולק נ' פולק (לא פורסם) אוזכר בבש"א (ת"א) 12150/02 ל.ר. נ' ל.א. (26/01/2005, פורסם ב).

39. אלא מאי? שבבית הדין השרעי טרם ניתנה החלטה כלשהי לגופו של עניין והאב עצמו העלה את טענת חוסר הסמכות העניינית בבית משפט זה (ולא ביקש למשל מבית הדין השרעי להכריע בשאלת הסמכות). רוצה לומר, שאלת הסמכות מתבררת בבית משפט זה ולא בבית הדין השרעי.

40. על כן, יש להניח ולצפות, כי מכוח כיבוד הדדי בין ערכאות, בית הדין השרעי יכבד הכרעה זו של בית המשפט ולא ידון לגוף התביעות שמתבררות בבית משפט זה (בג"ץ 8497/00 פלמןנ' פלמן, פ"ד נז(2) 188 (2003)).

41. זהו המקום להוסיף, כי כללי הכיבוד ההדדי בין הערכאות, דוקטרינת הליך תלוי ועומד והוראת סעיף 25 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה– 1995 לא שינו חלוקת סמכויות השיפוט בין בתי-המשפט האזרחיים לבתי-הדין הדתיים, ואין בהם כדי לשנות מכללי "מרוץ הסמכויות" במסגרתו מבקש כל אחד מבני-הזוג להקדים את האחר בהגשת תביעה לערכאה הנוחה עבורו (ראו: בג"ץ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, (23/06/2009, פורסם ב) ; דברי השופטת ארבל בבע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית, פסקה 16 (26/5/2005 פורסם ב); עוד ראו: שלמה לוין,פרוצדורה אזרחית-סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, עמ' 77 (2003)).

42. בהקשר זה אבהיר, כי לפי המידע שהובא על ידי הצדדים, טרם קויים כל דיון בבית הדין השרעי ולא ניתנה החלטה לגופם של דברים (ראה סעיף 3 לכתב ההגנה של האב), כך שאין בהחלטת בית המשפט כאן בשאלת הסמכות כדי להביא לסיכול ו/או לפגיעה חלילה בסמכות בית הדין השרעי (ראה עוד בעניין מבחן הסיכול ושאלת הליך תלוי ועומד בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין השרעי בפסק דיני בתמ"ש (נצ') 15665-05-12 ר.ר. נ' ז.ו.מ, (5/9/12) והאסמכתאות שהובאו בו).

43. אין זה איפוא המקרה שבית המשפט לענייני משפחה יידרש להחיל הדוקטרינה של "עניין תלוי ועומד" וגם הוראת סעיף 25 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה– 1995 עליה נשען ב"כ האב אינה יכולה לבסס הבקשה. דומני לפיכך, כי הטענה (של האב) רלבנטית יותר לאופן שבו בית הדין השרעי צריך יהיה לבחון את צעדיו בשאלת בירור התביעות של האב.

44. אמנם טען ב"כ האב,כי ניתנו החלטות בבית הדין השרעי, אלא שלא צורפה כל ראיה בעניין זה ופרט לקביעת מועד דיון לא ניתנה כל החלטה לגופו של עניין במכלול התובענות אותן הגיש האב ויש לזכור כי הטוען כנגד סמכות בית המשפט, עליו הנטל (ראו: ע"א 118/80גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד(4) 155, 157 (1980); בג"צ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, 669 (2002); בע"מ 9530/02פלונית נ' פלוני (1/7/2003, פורסם ב); בג"צ 5507/95 אמיר נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה ואח', פ"ד נ(3) 321, 334 (1996) ; עמ"ש (י-ם) 29834-01-11 ב.כ. נ' ש.כ. (02/05/2011, פורסם ב)).

45. לאור כל אלה, נהיר כי הסמכות לדון ולהכריע בתובענות שבכותרת מסורה לבית משפט זה.

ד.ה. האם בשל פיצול ההתדיינות יש לקבל טענת האב?

46. אומר ב"כ האב, כי במצב הדברים בו תתבררנה חלק מהתביעות שבין בעלי הדין בבית הדין השרעי וחלק בבית משפט זה ייגרם פיצול בהתדיינות בין שתי ערכאות בנושאים משיקים וייגרם נזק לצדדים.

47. אמנם צודק לכאורה ב"כ האב בטענתו זו, ברם כפי שהובהר בפסיקת בית המשפט העליון זה המצב המשפטי הנוהג בשיטתנו.

48. אם אמרנו לכאורה צודק ב"כ האב, אמרנו זאת, כי אולי בנסיבות, הפיצול עדיף מבחינת הקטינות, בשעה שבבית המשפט יישקל רק עניינן, בעוד שבדיון בבית הדין השרעי, אמור עניינן להישקל יחד עם סוגיות אחרות הקשורות ביחסי ההורים וכבר מצאנו, כי כאשר הורים נדרשים לסכסוך הזוגי, עלול עניינם של הילדים להיפגע. ראו בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בהלכת גלבר הידועה:
"בקביעת עניינו של ילד צריך לקבוע האינטרס שלו והאינטרס שלו בלבד. בעת שההורים טרודים בעניינם האישי לסדר את גירושיהם, עלולים הם להעלים עין, ביודעין או שלא ביודעין, מהקפדה על האינטרס האמיתי של הילד לאורך ימים, ועניינו עלול להיבלע בבעייתם. במקרה כזה יצא הילד מקופח" (ע"א 210/82 לידיה גלבר נ' סיני גלבר, פ"ד לח(2) 14, 18(1984)).

49. זאת ועוד, אפילו ניתן היה להיענות ולקבל משום מה הבקשה של האב בעניין המשמורת, הרי שברור כי בעניין המזונות, לא היה מקום להעביר התביעה לבית הדין, שעה שהקטינות אינן צד לתביעות שהגיש האב בבית הדין השרעי. תביעתן למזונות בבית משפט זה כנגד אביהן היא תביעה עצמאית שבכל מקרה לא היה מקום לסלקה, אפילו היה מגיש האב תביעתו נגד האם בבית הדין השרעי לפני שהיא עשתה כן. בהקשר זה ובזיקה למתח בין תביעות למזונות קטינות בבית דין שרעי לבית המשפט לענייני משפחה, כבר נעשה שימוש בהלכת דאובה (ע"א 289/82 דאובה נ' דאובה, פ"ד לו(4) 625, 629 (1982)), ואין לי אלא לשוב ולציין בהקשר זה את דבריו הנכוחים של חברי, כב' השופט גביזון בפרשה דומה:
"משכך, יהא אופן הקניית הסמכות אשר יהא (מכח סמכות המוקנית בחוק או מכח הסכמה) לעולם יהא על בית המשפט לבחון האם הקטין היה צד להליך.יתרה מכך, כאשר נדרש בית המשפט לפסוק בעניינים הנוגעים לקטין, כידוע שטובתם של הקטינים עומדת בבסיס הדיון וההכרעה של בית המשפט. זאת עשה בית המשפט העליון גם ביחס לקביעת הכללים לבחינת הסמכות לדון בתובענה.....הגם שהאמור לעיל נפסק ביחס לקטינים יהודים, אין אני רואה כל מניעה עקרונית ליישם עקרונות אלו גם ביחס לילדים בני דת אחרת. בקביעת עקרונות הקשורים בטובתם של קטינים מן הראוי שאלו ייקבעו ללא אבחנה שמקורה בהשתייכותם הדתית ו/או העדתית של אותם קטינים ותוך יצירת אחידות בין כל הקטינים הבאים בשערי בית המשפט" (תמ"ש (ב"ש) 53395-11-10 פלוני נ' אלמונית (29/04/2012)).
50. במקרה שבפניי, לא מתקיימים לא המבחן הטכני ולא המבחן המהותי : מבחינת הפן הטכני, הקטינות אינן הנתבעות או התובעות בתביעה לקביעת מזונותיהן בבית הדין השרעי. מבחינה מהותית, תביעת האב לקביעת מזונות הקטינות היא תביעה אחת בסדרה של תביעות הנוגעות לסכסוך הגירושין, אשר הוגשו כולן כמקשה אחת וקשה לראות כיצד אובחן והובחן על ידי האב עניינן הקונקרטי של הקטינות מסכסוך הגירושין של ההורים.

51. יש לתמוה אגב עניין זה, האם הגשת תביעה בבית הדין השרעי "לקביעת מזונות הקטינות" על ידי האב כנגד האם בבית הדין השרעי, היא מהלך שנעשה בתם לב. הרי על פי הדין השרעי, רק האב חב במזונות הקטינות. מדוע איפוא שיגיש אב תביעה כנגד האם בעניין זה, אלא אם כן הוא חפץ בהקניית סמכות שיפוט גרידא שתחסום האם מלהגיש התביעה בשם הקטינות בבית המשפט? לא מצאתי הסבר מניח הדעת בכתבי הטענות של האב לעניין זה. הדברים משליכים לכאורה גם לענין המשמורת, שכן אם האב מעוניין בקביעת מזונות בנותיו, ותביעתו זו כנה, הרי ההנחה המתבקשת מכך היא כי הוא מסכים למשמורתן אצל אימן. זאת ועוד, בנושא הביקורים והאירוח, הרי שהאב ביקש מבית הדין השרעי להכריע בסוגייה זו עד להכרעה בעניין המשמורת ובעניין זה בית המשפט לא ידון (שעה שהוא לא נתבע בתביעת האם)

52. מכל מקום, תביעות האב לא תורגמו לעברית ועל כן לא אקבע מסמרות, ברם הדברים מעלים תהיות לעניין עתירת האב בנושא הסמכות.

53. מפאת כל הנימוקים שקובצו להם לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה, קובע כי לבית המשפט הסמכות העניינית להידרש לתביעות שבכותרת ומחייב האב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ לידי האם, בגין הליך זה.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון