בקשה דחופה לרשם החברות


1. מבוא

לפני בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צווי עיקול והליכי גבייה שהוצאו כנגד המבקשת (להלן: "הבקשה").

רקע

1.1 המבקשת הינה חברת יחיד, הפועלת באמצעות מר פריד אבו ראשד (להלן יקרא "פריד" והמבקשת תיקרא גם "החברה").

2.1 בבעלותו של פריד חברה בשם ל.א.ד.ר. הדרום בניה ופיתוח בע"מ (להלן תיקרא "לדאר"), אותה רכש בחודש 7/03. לדאר עסקה בביצוע עבודות בניה שונות ואספקת כוח אדם לצורך ביצוען.

3.1 ביום 17/12/04 הודיע פריד לרשם החברות כי רכש את מניות המבקשת, וביום 23/8/05 שינה את שמה מ"בילק טקסטיל בע"מ" ל"בילק טקסטיל ובניה בע"מ".

1.4 מאמצע שנת 2005 קטנו היקפי פעילות לדאר המדווחים למשיב באופן משמעותי, עד אפס פעילות החל מסוף שנת 2005.

5.1 בחודש 3/05, הוציא המשיב שומת תשומות ללדאר בסך של 1,151,202 ₪, בשל ניכוי מע"מ תשומות ללא חשבוניות, וכן הטיל כנגדה קנס בשל אי ניהול ספרים.

6.1 ביום 10/5/05 הגישה לדאר ערעור לבית משפט זה (ע"ש 1532/05) על שני החיובים הנ"ל.

7.1 ביום 1/11/07 דחה בית המשפט (כב' השופטת מרוז) את הערעור בשל אי הפקדת ערובה.

8.1 ביום 25/5/08 הוציא המשיב הודעה ללדאר ולמבקשת, על כוונה להפעיל את ס' 106 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק המע"מ" או "החוק"), ולגבות את חובות חברת לדאר מהמבקשת, וזאת בשל העברת פעילות לדאר למבקשת, ונתן לה הזדמנות להביא בפניו את טענותיה בטרם ינקוט בהליך כלשהו.

9.1 ביום 28/7/08 התקיים, לבקשת המבקשת, שימוע בפני ממונה מע"מ אשדוד.

10.1 ביום 14/9/08 הוציא מנהל מע"מ אשדוד הודעה על דחיית טענות המבקשת והפעלת ס' 106 לחוק כנגדה.

11.1 ביום 25/9/08 הטיל מנהל מע"מ אשדוד עיקול צד ג' עפ"י ס' 7 לפקודת המיסים (גביה) על נכסי המבקשת המצויים בידי חברת רובין לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, עד לסכום חובה של חברת לדאר- 1,493,075 ₪, חוב שהפך לכאורה לחוב של המבקשת.

1.12 ביום 6/10/08 הגישה המבקשת ערעור על על החלטת המשיב מיום 14/9/08, ובד בבד הגישה בקשה דחופה במעמד צד אחד לסעדים זמניים עד למתן פסק דין בערעור.

13.1 ביום 7/10/08 הוריתי, על סמך טענות המבקשת, על עיכוב הליכי הגביה שננקטו ע"י המשיב, עד למתן החלטה
אחרת, תוך שעיקולים שהוטלו יישארו בעינם. כמו-כן, קבעתי את הבקשה לדיון בפני, והוריתי על מועד המצאת תשובת המשיב.


14.1 ביום 12/10/08 הגישה המבקשת בקשת עדכון/השלמת טיעון בעקבות הטלת עיקולים נוספים. ביום 2/11/08 הגיש המשיב תגובתו לבקשה, וביום 3/11/08 התקיים דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון נחקר פריד, ואילו המבקשת ויתרה על חקירת נציג מטעם המשיב.

15.1 המבקשת החלה לסכם טענותיה בעל-פה במעמד הדיון, ובהסכמת הצדדים הגישה סיכומים משלימים בכתב ביום 5/11/08.

16.1 המשיב הגיש סיכומי טענותיו בכתב ביום 11/11/08, לאחר ארכה בת יומיים.

2. תמצית טענות הצדדים

2.1 טוענת המבקשת, כי הטלת העיקול ע"י המשיב אצל הלקוח העיקרי של המבקשת, שיתק את פעולתה של האחרונה, בעיתוי של מועד תשלום המשכורות לעובדים שחזרו לעבוד לאחר הרמאדן, ולפני ביצוע תשלומים נוספים לספקים ולשלטונות המס, באופן שעלול לגרום להתמוטטותה הקרוב של המבקשת.

2.2 המבקשת טוענת להתקיימותו, מקל וחומר, של ס' 91(א) לחוק מס ערך מוסף, לפיו נישום המשיג/מערער על שומה שהוגשה כנגדו, רשאי שלא לשלם את המס שמחלוקת. לטענתה, רציונל ס' זה נכון עוד יותר מקום שמדובר בנישום אשר באמתחתו טענות משפטיות כבדות משקל באשר לשומה כנגדו.

2.3 לטענת המבקשת, ס' 106 לחוק מס ערך מוסף אינו כולל התייחסות לעיכוב ביצוע של גביית חוב סופי, ולאקונה זו יש לפרש לאור הוראת ס' 91(א) הנ"ל, באופן המקל עם הנישום. תכליתו של ס' 106 הנ"ל, לטענת המבקשת, הנה לפתור בעיית התחמקות מתשלום חובות ברי גביה, ולא לפתור את כלל בעיות "השוקת השבורה".

2.4 לטענתה, ס' 64 לחוק מס ערך מוסף, בו מנויים מספר סעיפי חוק אשר ערעור עליהם מעכב באופן אוטומטי את ביצוע ההחלטה, ואשר אינו כולל בתוכו את ס' 106 לחוק, מציין סעיפים שעניינם החלטות מנהליות הקשורות לרישום, ולא פעולות גביה חד צדדיות.

2.5 המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור טובים: עפ"י הפסיקה שהציגה, תנאי להפעלת ס' 106 לחוק הוא כי על החוב להיעשות סופי קודם העברת הפעילות. בעוד חובה של לדאר הפך להיות סופי ביום 1/11/07, עם החלטת ביהמ"ש אשר דחתה את ערעורה, פעילותה של המבקשת החלה כמעט 3 שנים קודם לכן, ללא קשר לחוב שלא היה קיים עדיין. כמו-כן, 2 החברות פעלו במקביל בפרוייקטים שונים, ולא התקיימה כל העברה של ציוד, חומרים או כוח אדם, למעט בפרוייקט אחד, בשלבים שונים של העבודה. בנסיבות אלה, אין המדובר ב"הברחת פעילות" אותה מנסה ס' 106 למנוע.

2.6 המשיב טוען מצדו, כי מעבר להצהרת בעלי החברה, המבקשת לא הביאה כל אסמכתא לטענתה בדבר הנזק הבלתי הפיך העלול להיגרם לה אם בקשתה תידחה. לעומת זאת, טוען המשיב, אם ייעתר בית המשפט לבקשה קיים חשש, לאור ניסיון העבר עם המבקשת, כי הסרת העיקולים במסגרת ההליך הזמני תאפשר לפריד להבריח את הכסף מהמבקשת, והמשיב עשוי לעמוד בפני שוקת שבורה, היה ויידחה ערעורה של המבקשת.

בהקשר זה, מציין המשיב, כי הוא נכון להסיר את העיקולים שהוטלו על ידו כנגד הבטחת תשלום החוב באמצעות בטוחה שתומצא ע"י המבקשת, ואולם, המבקשת ובעליה סירבו לעשות כן, ופריד טען בעדותו כי אין ביכולתו להציע כל בטוחה שהיא. בכך, טוען המשיב, יש אף כדי ללמד, כי כל כוונתו של פריד להבריח את הכסף מהמבקשת ולהעביר את הפעילות לחברה אחרת, כפי שעשה בעבר.

2.7 עוד טוען המשיב, כי פריד הינו הבעלים של 2 החברות – לדאר והמבקשת, וכי שתי החברות הנן חברת יחיד של פריד, אשר רכש אותן מידי אחרים כאשר היו ריקות מתוכן, והוא מפעיל אותן ללא משרדים ונכסים. למעשה, המדובר בחברות זהות, אשר הקמתה של האחת (המבקשת) נעשתה במקביל לחקירת האחרת (לדאר) ולהפסקת פעילותה.

המשיב הזמין את פריד לחקירה במטרה ליתן לו הזדמנות להתגונן בטרם תתקבל החלטה כנגדו, ואולם פריד החליט שלא לשתף פעולה.


בנסיבות אלה, טוען המשיב, יש ללמוד משתיקתו במרבית שלבי החקירה, כי העברת הפעילות למבקשת נעשתה בכוונת תחילה לסכל את מאמצי המשיב לגבות את החוב.

2.8 לטענת המשיב, תכליתו של ס' 106 הינה לאפשר למשיב לבצע "הרמת מסך" במקרים המתאימים באמצעות החלטה מינהלית, אף ללא הוכחת חוסר תום לב, או כוונה להתחמק מתשלום המס, ובכך לבצע איזון בין זכות ההתאגדות לבין זכותה הקניינית של רשות המס לגבות את החוב.


לטענתו, ס' 91 לחוק מס ערך מוסף לא חל במקרה זה, אלא אך לערעור על הוצאת שומה.

כמו-כן, ס' 64 לחוק מס ערך מוסף אינו מזכיר את ס' 106, ובכך יצר המחוקק הסדר שלילי. גם רציונל הס' הנ"ל שולל עיכוב הליכים.

2.9 בתגובה לטענת המבקשת כי תנאי להפעלת ס' 106 לחוק הוא היות החוב סופי קודם להעברת הפעילות, טוען המשיב, כי תנאי זה צריך להתקיים במועד ההחלטה להפעיל את ס' 106, ולא במועד העברת הנכסים והפעילות.

3. דיון והכרעה

3.1 שאלה ראשונה שיש לדון בה היא האם למבקשת זכות עיכוב אוטומטית?

התשובה לכך שלילית.

3.2 סקירה על זכות הערעור והעיכוב מופיעה בספרו של פרופ' אהרן נמדר מס ערך מוסף חלק שני, ס' 2402-2404 (מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, 2003): ס' 82 לחוק, מכיר בהליך אשר לפיו יכול החייב במס, החולק על השומה שנקבעה לו, להביא את השומה לבדיקה חוזרת לפני הרשות המנהלית. עליו להגיש השגה על השומה בכתב ובאופן מנומק לפני המנהל תוך 30 ימים לאחר שהומצאה לו הודעה השומה, או תוך מועד מאוחר יותר שקבע המנהל מטעמים מיוחדים. ס' 83 לחוק מעניק זכות ערעור על החלטת המנהל בהשגה, לאדם הרואה עצמו מקופח מהחלטת המנהל. את הערעור יש להגיש לבית המשפט המחוזי תוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה על החלטת המנהל, והוא יהיה נדון בפני שופט יחיד. על ערעור והשגה מסוג זה, קיימת זכות עיכוב של המס השנוי במחלוקת, לפי ס' 91(ב). ואולם, על החלטה של מנהל לפי ס' 106, כמו גם על החלטות נוספות של המנהל, כגון החלטה לפי סעיף 64 ולפי סעיפים אחרים בחוק, יש להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.3 למרות שהחוק מעניק זכות ערעור על קשת רחבה של החלטות המנהל, אין הוא מחיל דין שווה בכל המקרים לגבי השאלה האם יש בערעור כדי לעכב את ביצוע החלטת המנהל. בסעיפי חוק מסוימים, כגון בסעיף 50, מצוין כי ערעור על החלטת המנהל לפי אותו סעיף אינו מעכב את תשלום המס, ואילו בסעיפים אחרים, כגון בסעיפים 64 ו- 112 מצויין כי ערעור לפי אותם סעיפים מעכב את החלטות המנהל, זולת אם החליט בית המשפט אחרת.

3.4 ס' 106(ו) מעניק את זכות הערעור על החלטת מנהל לפי ס' 106, ואולם שותק לענין העיכוב. מה דין שתיקה זו?

ס' 64 מפרט רשימת סעיפי חוק המקנים סמכות למנהל ליתן החלטות, אשר בהם קיימת זכות עיכוב. במאמר מוסגר יצוין, כי בין יתר הסעיפים הכלולים בסעיף זה כלול ס' 106ב(א) שעניינו גביית מס בנסיבות מיוחדות, המכוון להרחבת אפשרות הגבייה גם מ"בעל תפקיד" בחברה.

יש להסיק מכאן כי מקום שלא צויינה קיומה של זכות עיכוב באופן מפורש – זו אינה קיימת, וראה לעניין זה בש"א (ירושלים) 6265/04 במסגרת ע"ש 3044/04 כריסנט יוניון בית חנינה נ' אגף המכס ומע"מ, אותו צירף המשיב לתגובתו.

3.5 אפילו לא נאמר בסעיפי החוק שאוזכרו מתי ניתן להורות על עיכוב ביצוע, לביה"מ תמיד הסמכות להורות כך.

3.6 על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב, על המבקש להראות כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים, וכי אם יזכה בערעור, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

המבקשת לא הרימה נטל זה באף אחד מהתנאים הנדרשים.

3.7 להלן ממצאים העולים מחקירתו של פריד, ומעיון בתיק עש 1532/05 שצורף לבקשה זו, בהסכמת הצדדים:

1.7.3 ביום 31/8/03 הודיע פריד לרשם החברות על העברת מניותיה של חברת לדאר לידיו. פריד רכש את חברת לדאר, אשר עסקה בבניה, כשהיא ריקה מתוכן.

2.7.3 בחודש מרץ 2004 נפתחה כנגד לדאר חקירה ביחידת החקירות של מע"מ, בחשד לקיזוז מע"מ תשומות ללא חשבוניות ושלא כדין. בסיומה של החקירה, ועל סמך ממצאיה, הוצאה ללדאר בחודש מרץ 2005, שומת תשומות ע"ס 1,151,202 ₪, וכן נפסלו ספריה לשנים 2003-2004.

3.7.3 במהלך החקירה הוזמן פריד להתייצב לחקירה במע"מ, ומשלא התייצב, הובא באמצעות המשטרה.

4.7.3 ביום 28/3/05 הוציא המשיב שומת תשומות כנגד חברת לדאר, וכן הטיל כנגדה קנס בשל אי ניהול ספרים.

5.7.3 חברת לדאר הגישה השגה על השומות שהוצאו לה, ומשנדחתה השגתה הגישה ביום 10/5/05 ערעור לבית משפט
זה. יצוין, כי במהלך שנת 2005 ירד היקף פעילותה ועסקאותיה המדווחות למע"מ של חברת לדאר, עד כדי הפסקת פעילותה במהלך אותה שנה.

6.7.3 ביום 1/11/07, דחה בית המשפט (כב' השופטת מרוז) את הערעור בשל אי הפקדת ערובה שהיה על חברת לדאר להגיש כתנאי לדיון בערעורה.

7.7.3 ביום 17/12/04 הודיע פריד לרשם החברות על רכישת מניות המבקשת. פריד רכש את מניות המבקשת מבעליה הקודמים תמורת סכום של כ- 8,000 ₪ (ראה נ/1), כשהיא ריקה מתוכן.

3.7.8 ביום 23/8/05 שינה פריד את שמה של המבקשת ברשם החברות מ"חברת בילק טקסטיל בע"מ" לחברת "בילק טקסטיל ובניה בע"מ".

8.3 יש בידי לקבל את טענת המשיב, כי מהאמור לעיל ניתן לראות כי פריד רכש את מניות המבקשת כאשר הוא יודע על קיום החקירה כנגד לדאר, וכי קים חשד סביר כי המדובר למעשה בהעברת פעילות מחברה אחת לשניה, אשר ביחס אליה מכוון ס' 106 לחוק.

9.3 אף בעיני צד שלישי הקשור בחוזה עם שתי החברות – חברת פולדמיר בניין בע"מ (1996) - ההבדל היחיד הוא בשם החברה (ראה הודעת מר אריאל קרפ מיום 31/8/08, שהוגשה במהלך הדיון).

10.3 לכך יש להוסיף את חוסר שיתוף הפעולה של פריד בחקירתו אצל המשיב בטרם החלטת המשיב, אשר יש בו כדי לפעול לחובת המבקשת.

11.3 ערעורה של המבקשת נשען בעיקרו על טענות המבקשת, לפיהן לא התבצעה כל העברה בין 2 החברות, וכי תנאי להפעלת ס' 106 הוא כי על החוב להיעשות סופי קודם להעברת הפעילות.

12.3 בנסיבות המתוארות לעיל, ומעיון בפסק הדין אשר צירפה המבקשת ואשר עליה היא נשענת, ע"ש (ירושלים) 5010/05 בי.אי.סי.סי החברה הבלגית ישראל להלבשה בע"מ נגד מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ נראה, כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי סיכויי הערעור גבוהים.

13.3 נוסף על כך, המבקשת לא הביאה כל אסמכתא להוכחת הנזק הבלתי הפיך העלול להיגרם לה עם הטלת העיקולים ע"י המשיב, והסתפקה בהצהרה בעלמא בנוגע לחוסר יכולתה לעמוד בתשלומים ובהתחייבות שנטלה על עצמה.

14.3 כמו-כן, המבקשת הודיעה כי אינה יכולה להמציא בטוחה כלשהי להבטחת החוב למשיב. בנסיבות אלה, קיים חשש כבד כי אם יידחה הערעור, לא יוכל המשיב להיפרע מן המבקשת.

4. סוף דבר

לאור האמור לעיל, הריני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיב סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון