בקשה להוספת פרטים בצוואה


א.ההליך

1.ביום 12/12/03 הוגשה בקשה לקיום צוואתו של המנוח א.ש. ז"ל מיום 13/11/93 .
הבקשה הוגשה לרשם הירושות ע"י גב' ח.ש.. נמסרה תגובה מאת ב"כ היועה"מ לממשלה מיום 10/4/03, עפי"ה יש בדעתו להתערב בהליך הואיל והמסמך שצורף לבקשה אינו מהווה צוואה.

נתבקשה הבהרה בדבר פרטים של שמות היורשים של המנוח.
משלא נענתה הדרישה, הועברה הבקשה עפ"י סעיף 67(א)(6) ו- (3) לבית המשפט לעניני משפחה ותויקה בתע 540/03.

2.ביום 3/8/03 הוגשה התנגדות לבקשת גב' ח.ש. לקיום צוואתו של המנוח (להלן: "הצוואה משנת 93"), ע"י בתה א.ל. בתע/ 541/03 מטעמים אלו:
(א) גב' ח.ש. לא שלחה הודעה ליורשי המנוח בדבר בקשתה לקיום צוואת המנוח א.ש.כמתחייב מסעיף 14(ב)(4) לתקנות הירושה תשנ"ה-1998.
(ב) גב' ח.ש. לא פירטה את שמות היורשים האחרים.
(ג) חסרים אישורי חתימה כדין.
(ד) ישנם פגמים צורניים מהותיים המצביעים על הצורך בבטול הצוואה ומפורטים בסעיף 5 לבקשה.
(ה) קיים חשש כבד כי המסמך המתיימר להיקרא "צוואה" לא נחתם כלל ע"י המנוח א.ש. ז"ל.
(ו) המתנגדת א.ל. מציינת נימוקים נוספים מדוע אין לקיים הצוואה, ובנוסף, כ"קצין ביהמ"ש" מעירה כי קיים עותק של צוואה יותר מאוחרת מיום 2/9/97, המוחזק בידי א.ח.' אחות המתנגדת, אחת מבין 3 בנותיו של המנוח.
(ז) המתנגדת א.ל. טוענת כי אחותה א.ח.' השתלטה למעשה על כל רכושו של המנוח (נכסי דניידני ודלא ניידי באופן בלתי חוקי ויש למתנגדת טענות קשות וחמורות כנגד אחותה א.ח.' והמסמך המאוחר (להלן: "הצוואה השניה"), צוואתו של א.ש. מיום 2/9/97 שהיא מחזיקה בידה.
אם תחליט א.ח.' להגיש אותו מסמך, תתנגד לו המתנגדת א.ל. בצורה חריפה. עד הגשת הבקשה סירבה לפי טענת המתנגדת א.ח.' למסור לה כל מידע אודות המסמך המוחזק בידה.

3.ביום 18/9/03 הוגשה בקשה ע"י הקטין ע.ח באמצעות הוריו ח. וא.ח.' לקיום צוואתו השניה של המנוח א.ש. ז"ל לרשם הירושות.

צוואתו השניה של המנוח א.ש. נערכה ונחתמה על ידו ביום 2/9/97 בפני עדים.

הואיל והוגשה בקשה קודמת לקיום צוואה אחרת "הצוואה משנת 93", ובשל התנגדות לקיומה, הועברה הבקשה וההתנגדות לבית המשפט לעניני משפחה ב בתע 541/03.

4.ביום 1/4/04 הוגשה התנגדות ע"י המתנגדת א.ל. לקיום צוואתו השניה של המנוח א.ש. ז"ל (להלן:"המנוח"), מיום 2/9/97.

לטענת המתנגדת א.ל., המנוח היה אדם חולה מאוד, עבר 3 התקפי לב ונתוח מעקפים, ומצבו הבריאותי הקשה השפיע על מצבו הנפשי וכן על זכרונו.

כן היה המנוח נתון להשפעת א.ח.' אשר שלטה על חייו ועל מעשיו.


בנוסף, עדי הקיום לא ציינו מתי חתמו ומתי אימתו את חתימתו של המנוח, ולטענת המתנגדת, עובדה זו מעלה חשש שמא לא היו נוכחים כולם, המצווה המנוח והעדים בעת ובעונה אחת במועד חתימת המנוח על הצוואה.

5.לבקשה לקיום צוואתו השניה של המנוח מתנגדת גם אלמנתו ח.ש.- א.ג. וכן גם בתו של המנוח נ.ג..

כתב ההתנגדות הוגש לרשם לעניני ירושה ב ביום 19/11/03 והועבר ע"י הרשם לבית משפט זה.

הוגשו תצהירים ביום 21/12/04 התומכים בהתנגדות של א.ג. ונ.ג. לצוואתו השניה של המנוח והשמורים בתע 542/03.

המתנגדות טוענות לפגם פורמלי בצוואה, פגם שהוא מהותי לדעתן ויורד לשורשו של ענין.

כן טוענות המתנגדות כי היתה על המנוח השפעה בלתי הוגנת מצד א.ח.' וח. ח., וכי היה המנוח נתון ללחץ וכפיה באופן בלתי סביר ובלתי הוגן תוך השתלטות על חייו ע"י א. וח.ח.

המנוח, בשל מצבו הפיזי והבריאותי הקשה, לא היה מודע לגמרי למעשיו והחפזון והלחץ השפיעו השפעה מכרעת על חתימתו על הצוואה השניה.

6.עפ"י החלטה מיום 19/4/04 אוחדו כל הבקשות , דהיינו, הבקשה-התביעה לקיום צוואתו השניה של המנוח מיום 2/9/97 ע"י המבקשים א. וח.ח , הורי הקטין ע.ח ח. וההתנגדות של א.ל., ח.ש.א.ג. ונ.ג המשיבות, הנתבעות, לקיום צוואת המנוח.

7.נמסרו סיכומי כל הצדדים הן לקיום צוואתו השניה של המנוח מיום 2/9/97 והן לענין המסמך הראשון מיום 13/11/93 לפי הסדר כדלקמן:
תחילה הומצאו סיכומי המבקשים קיום צוואתו השניה של המנוח מיום 2/9/97 והמשיבים להתנגדות ביום 3/10/06 ע"י ה"ה ח. וא.ח.', בשם בנם הקטין ע.ח.

ביום 29/11/06 הוגשו סיכומי המתנגדות א.ג.- ח.ש. ונ.ג., וביום 3/12/06 הוגשו סיכומי המתנגדת לקיום צוואתו של המנוח, א.ל..
ביום 11/1/07 הוגשו סיכומי המתנגדים לקיום צוואתו – המסמך הראשון של המנוח מיום 13/1/93 והשלמת טיעונים לסיכומים מיום 3/10/06 מאת א. וח.ח.

ביום 2/2/07 הוגשה בקשה להגשת מסמכים נוספים ע"י מי שמתנגדות לקיום הצוואה השניה של המנוח שנערכה ביום 2/9/97, א.ג. ונ.ג.

המצאת מסמכים כמצורפים לסיכומים, אינה מוכרת ע"י סדרי הדין האזרח. מהטעם הפשוט שאין לצד השני אפשרות לעמוד על טיבו של המסמך הנוסף ולחקור את בעל הדין.

על דרך זו של המצאת מסמכים לסיכומים, נאמר בספרו של דר' י. זוסמן "סדרי הדין האזרח." מהדורה שישית עמ' 483 כדלקמן:

"סיכומים בכתב אינם דרך נאותה להביא בהם ראיות נוספות על אלה שהובאו במהלך המשפטי, אלא חייבים להצטמצם בהרצאת טענותיו של בעל דין...וכו'".

על כן אני דוחה הבקשה להוספת ראיות באמצעות סיכומי בעלי הדין.

בעלי הדין מטעם התביעה ומטעם ההגנה העידו וכן עדים נוספים.
מטעם התביעה: עו"ד מ.ב., עו"ד ש.פ., ע.ס. וא.א.ח דר’ ר.ק.
מטעם ההגנה: ד"ר ד.ר , ע.ל בנה של א.ל., א.צ.

ב.הרקע העובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת

המצווה המנוח א.ש. ז"ל (שייקרא להלן: "המנוח"), היה נשוי משנת 1960 לח.ש. הקרויה גם א.ג. ותקרא להלן: "א.ג.".

המנוח היה חקלאי מת.ע., וכל חייו עסק בחקלאות.

גב' א.ג., ילידת 1941, סבלה סבל רב מרדיפות הנאצים ומאורעות מלחמת העולם השניה, לאחר שהוריה מסרו אותה למשפחה כתנוקת בת שנה, כדי להציל את חייה, והתגלגלה מאז ינקותה וכל חייה הצעירים מאד בין אנשים זרים, במנזר ומוסדות שונים, בחו"ל ובארץ.

בשנת 1950, עלתה גב' א.ג. לישראל בודדה וללא משפחה, גדלה והתחנכה במוסדות שונים בארץ.


במסגרת נדודי חייה, הגיעה לת.ע., עבדה שם והכירה את המנוח, הם נישאו ונולדו להם שתי בנותיהן, א. וא..לאחר מכן, נולדה בתם נ..

בשלב מסויים, בסוף שנות ה- 60, עברו המנוח ואשתו א.ג. להתגורר בע. ואח"כ בי.ה.

מכספי פיצויי שילומים מגרמניה שקיבלה א.ג. רכשו היא והמנוח את הבית ושטח האדמה בי.ה.

בשנת 1980, הוכרה א.ג. כנכה בשעור של 40% עפ"י חוק נרדפי הנאצים תשי"ז 1957 ושולמו לה גם סכומי כסף רטרואקטיביים אותם השקיעה במשק, רכשה שתילים וציוד למשק החקלאי. כמו כן השקיעה א.ג. כספים בחינוך בנותיהם.

במהלך השנים המנוח סבל מבעיות אורטופדיות ברגלים ואף הוכר כנכה בשעור של 100% עקב כך.

בנוסף, החל משנת 1984, סבל המנוח מבעיות לב , ואף לקה בהתקף לב ראשון.

מצבו הבריאותי של המנוח ומוגבלויותיו השפיעו על תפקודו ויכולת עבודתו במשק החקלאי.

בשנת 1988 נישאה א. בתם של המנוח וא.ג. לח. ח. והתגוררו בק.

בשלב מסוים, עברו א. וח.ח להתגורר בי.ה ועל חלקת קרקע עליה בנו את ביתם ונטעו מטעים בשטח. אדמתם.

חלקת הקרקע הוותה חלק מההרחבה של הנחלה של המנוח וא.ג. בי.ה.
א.ל. , בתם הבכורה של המנוח וא.ג., טענה כי ויתרה על זכותה בקרקע לטובת אחותה ק.

במסגרת נישואיהם של א. וח.ח, נולדו להם ילדים וגם בנם הקטין ע.ח, בשנת 1996, היורש היחידי עפ"י הצוואה אותה ערך המנוח ועליה חתם בשנת 1997.

א., בתם הבכורה של המנוח וא.ג. , נישאה לר.ל ומתגוררת עם בני משפחתה במרכז הארץ.

בסוף שנות ה- 80 החל מצבם הכלכלי של המנוח ואשתו א.ג. להידרדר, והחובות הלכו ותפחו והעיקו מאד על המנוח ועל א.ג..

גם מצבו הבריאותי של המנוח נחלש והוא עבר נתוח לב פתוח בשנת 93. ערב הנתוח ערך מסמך הקרוי "הצהרה" (צוואה").
עפ"י מסמך זה מיום 13/11/93, הצהיר המנוח כי כל רכושו, חובותיו, זכויותיו, עוברים לרשות אשתו ח.ש. באם לא יוכל לתפקד.

מסמך זה הקרוי "הצהרה" נחתם ע"י המנוח בנוכחות 3 עדים.

מסמך זה הקרוי "הצהרה" הגישה המתנגדת גב' א.ג. לרשם הירושות ובקשה ליתן לו תוקף של צוואה ביום 12/12/02.

המנוח נפטר ביום 11/10/02.

במהלך חייהם המשותפים של המנוח ושל א.ג., סייעה א.ג. בעבודות החקלאיות, טיפלה בנאמנות בבעלה המנוח, עת היה חולה, ובבנותיה והשקיעה את מירב מרצה, כשרונה וכספה במשק הבית, במשק, בטפול בבעלה המנוח-המצווה, בילדות, בנטיעות ובציוד החקלאי.

מצבם הכלכלי של המנוח וא.ג. הלך והידרדר והחל משנת 1995 הם נזקקו להלוואות מבני משפחה וחברים אשר עזרו וסייעו ככל יכולתם.

כאשר מקור ההלואות הידלדל, ביקשה א.ג. כי בנותיה יפנו לקבלת הלוואות גם בשוק "האפור". אולם, א. וח.ח סירבו לחתום על הלוואה בשוק האפור וכן גם בתם א..
סירובם גרם לנתק משפחתי.

גם היחסים האישיים של בני הזוג התערערו וא.ג. הצהירה כי סבלה סבל רב במחיצתו של המנוח.

המנוח וא.ג. התגוררו עדיין בשנת 1995 תחת קורת גג אחת, אולם למעשה חיו בפירוד.

עד שהחליטה א.ג. כי אין מנוס אלא להפרד, ועברה להתגורר כנראה בשנת 1997 בביתה של אלמנה בי.ה, בתנאי שכירות.


בשנת 1998 עברה א.ג. עם בתה נ. להתגורר בדירה שכורה בח., וכיום הזה היא מתגוררת בנ.

הקרע העמוק בין א.ג. למנוח בא לידי ביטוי גם בהליכי ביהמ"ש , ובתביעות שהגישה א.ג. (ח.ש.) לביהמ"ש לעניני משפחה. כנגד הנתבע.

. 1תמ"ש 1380/97 תביעה לפירוק שיתוף ברכוש אשר הוגשה ביום 1/7/1997 בביהמ"ש לעניני משפחה.
2.תמ"ש 138/97 תביעה למזונות אשה מיום 2/9/98 גם כן בביהמ"ש לעניני משפחה.

התנהלו בין המנוח וא.ג. דיונים רבים בהם חזרה א.ג. על טענתה כי חיי נישואי הצדדים נקלעו למשבר ,מצבם הכלכלי של הצדדים קשה ויש למכור את המשק ולהפרד.

בסופם של הדיונים בביהמ"ש, המנוח וא.ג. הסכימו לפירוק שיתוף ברכוש, ומכירת מחצית הבית והנחלה בי.ה ע"י א.ג. למנוח בסך של 145000$ סכום ששולם לא.ג. והבית הנחלה בשלמותם נשארו בידי המנוח. להסדר זה של פשרה עפ"י הסכם בביהמ"ש ניתן תוקף של פסק דין ביום 18/1/00.

המנוח נותר לגור בבית בי.ה.

לציין, כי למרות שהסכם פשרה זה נועד לפתור את כל הבעיות הקשורות למחלוקות הכספיות של הצדדים וחלוקת הרכוש בין הצדדים בניכוי החובות לקראת גירושי הצדדים, המנוח וא.ג., בסופו של יום לא התגרשו, למרות הנתק ביניהם עד יום מותו של המנוח.

המנוח נפטר ביום 11/10/02.

המנוח ערך בחייו צוואה ביום 2/9/97 בפני שני עדים.


לפי צוואתו, הותיר את כל רכושו לנכדו ע.ח, בנם של א. וח.ח.

עת נכתבה צוואתו של המנוח, לזוכה עפ"י הצוואה ע.ח, נכדו של המנוח, מלאה שנה ו- 4 חודשים בלבד.

הזוכה בצוואה ע.ח, נולד ביום 6/5/96.

הנתבעות -המתנגדות לצוואה א.ג., נ.ג. וא.ל.,מתנגדות לקיומה של הצוואה מנימוקים אחדים ובעיקר בשל השפעה בלתי הוגנת מטעם בתם של המנוח וא.ג., א.ח.' ובעלה ח. ח., על אביהם המנוח.

המתנגדת א.ל. ונ.ג. סבורות שנעשה להן עוול כאשר לא נזכרו כלל בצוואה כבנותיו של המנוח ונפקד מקומן וזכותן לרשת את אביהן כליל.

ג.טענות המתנגדות-הנתבעות לקיום צוואת המנוח מיום 2/9/97

טענות המתנגדת א.ל. מיום 1/4/04

1.המתנגדת א.ל., להלן "א.", מאמצת נימוקי התנגדותן של אמה א.ג. ואחותה נ.ג. , להלן: "נ.", ובין היתר מהטעם כי הצוואה השניה בטלה מחמת השפעה בלתי הוגנת עפ"י סעיף 30 לחוק הירושה תשכה-1965.

לטענת המתנגדת א., ההשפעה על המצווה המנוח א.ש. ז"ל, היתה מצד אחותה א.ח.' שהפך למסע של הסתה כנגד האם א.ג., ולאחר תקופה קשה של התעללויות והתעמרות מצד המנוח כלפיה, נאלצה האם לעזוב את בית המגורים בי.ה.

לפי גירסת א., א.ח.' ידעה היטב כי אביה המנוח קשור בעבותות נפשו לאדמה, לנחלה בי.ה ומשאלתו של אביה כי הנחלה לא תימכר, ותעבור לידים זרות שלא מהמשפחה, ולכן ציווה אותה לנכדו ע.ח, בנם של א. וח.ח.

לטענת המתנגדת, מצבו הפיזי הקשה של אביה המנוח הביא אותו למצב של נכות ומוגבלות, הוא נטל עשרות כדורים ליום, ומצבו הבריאותי המעורער של המנוח שיבש את צלילות דעתו.

לטענת המתנגדת א., המאמצת את דברי המתנגדות אנה ונ.ג., בכתב התנגדותן בפני הרשם לעניני ירושות ב, כי הצוואה לא נערכה מרצונו החופשי של המצווה המנוח, אלא לפי תכתיב של אחר והשפעת האחר.

אמנם, א.ח.' אינה הזוכה, אלא בנה, אולם בשל השפעתה הבלתי הוגנת , יש לבטל צוואתו השניה מיום 2/9/97.

המתנגדת היא בתם הבכורה של המנוח א.ש. ז"ל ואשתו ח.ש. א.ג. והצהירה בבקשתה כי עשתה ככל יכולתה לסייע בידם
של הוריה בעת שידעו מצוקה כלכלית.
אחותה א.ח.' שלטה באביהם המנוח ללא עוררין, דאגה שהקשרים שלו עם העולם החיצון יעברו דרכה בלבד.

המתנגדת הצהירה כי היא בטוחה שאביה המנוח לא היה מודע למעשיו עת חתם על צוואתו המנשלת את 3 בנותיו מעזבונו ומרכושו.

ועוד טוענת המתנגדת, כי יש פגם צורני בצוואה במובן זה, שלא צויין התאריך שבו חתמו העדים כעדי קיום על צוואת המנוח בה בעת שרק המצווה ציין מועד חתימתו על הצוואה ופגם זה מעלה חשש אמיתי לפגמים מהותיים בצוואה.

פגם צורני זה מעלה תהיות בדבר חשד ממשי לפגמים מהותיים בנסיבות עריכת הצוואה, בחתימת המנוח ובחתימת העדים.

בשים לב להתנגדות המתנגדת א.ל., והתנגדות של אמה א.ג.- ח.ש. והתנגדות אחותה נ.ג., מבקשת המתנגדת שלא לקיים צוואה זו ולהכריז על בטלותה.

כן מבקשת המתנגדת, שלא לקיים גם את צוואתו הקודמת של המנוח מיום 13/1/93 בשל פגמים צורניים מהותיים ובשל אי צלילותו ומצבו הנפשי הקשה דאז בשנת 93.

המתנגדת א. מבקשת להכריז על ירושתו של המנוח אולם לא לכלול בה את אמה אשר ויתרה על חלקה בעזבון.

2.טענות המתנגדות א.ג.-ח.ש. ונ.ג..

כתב התנגדות המתנגדות כפי שהוגש לרשם הירושות נושא בחובו את הנימוק של השפעה בלתי הוגנת עפ"י סעיף 30 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 לפיו בתו של המנוח א.ח.', עברה להתגורר בסמוך לבית המנוח בי.ה, הרחיקה את ילדיה מהמנוח ואשתו-אמה, ונמנעה מלסייע בידם למרות ידיעתה על מצבם הכלכלי הקשה, ובריאותו הרופפת של אביה המנוח.

אט אט החלה בתו של המנוח א.ח.', אם הקטין, לחדש את הקשר עם אביה המנוח קשר אשר היה מנותק שנים, להזמינו לביתה, שהיה קרוב לבית אביה המנוח, לארח אותו בביתה, לפנקו בארוחות חמות ויחס חם ואוהב מצידה ומצד כל בני ביתה.

בד בבד הצליחה א.ח.' , לפי גירסת המתנגדות, להסית את אביה כנגד אמה, להפריד ביניהם ע"י סכסוכים קשים שפרצו ביניהם, עד שבעקבות מסע ההסתה, ברחה האם א.ג. מבית המגורים המשותף בי.ה להתגורר עם אלמנה מהיישוב.

א.ח.' השפיעה על אביה המנוח להוריש לבנה את הבית והאדמה סביב לו כדי שבנה ע.ח ימשיך לעבד את אדמת סבו, ולפי גירסתה של א.ח.' שנאמרה לאב המנוח, יהא לחקלאי כפי שסבו המנוח היה בחייו.

כן טוענות המתנגדות לפגם הצורני שנפל בצוואה כאשר ליד חתימות עדי הקיום לא צויין התאריך בו אומתה חתימתו של המצווה – המנוח.

ד.דיון

עפ"י טענת הנתבעות-המתנגדות לקיומה של הצוואה השניה, מיום 2/9/97, יש מקום לבטלה לאחר שהתקיים בה סעיף 30(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965 אשר לשונו כדלקמן:
"ס' 30(א): "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית בטלה".

המתנגדות לקיום הצוואה, הנתבעות, טוענות כי א.ח.' ובעלה ח. ח., השפיעו על המנוח באופן שיכתוב צוואה לטובת בנם של א. וח.ח, נכדו של המנוח, וההשפעה שנקטו היתה השפעה בלתי הוגנת, השפעה העוברת את המותר וכפי שהוגדר בפס"ד ע"א 133/84 רכטמן נ. זוסמן פד"י לט (4) 769, 772.

"מה שהמחוקק ביקש למנוע הוא מתן התוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי ולפי החלטתו העצמאית של המצווה, אלא לפי התכתיב של האחר, ובעקבות האיום של אחר או ע"י ניצול בלתי הוגן של הנסיבות ע"י אחר, ובעקבות האיום של אחר או ע"י ניצול בלתי הוגן של הנסיבות ע"י אחר... שהצוואה אינה פרי רצונו של המצווה אלא פרי רצונו של מי שהשפיע עליו, ושהכתיב לו למעשה את ההסכמה".

ועוד נאמר בפסק הדין הנ"ל, כי אין זה משנה מי הוא המשפיע ויתכן והמשפיע אינו הזוכה, ולא חשוב מה המניע להשפעה.

העובדה החשובה אותה יש לבדוק: האם הצוואה נכתבה עפ"י החלטתו העצמאית של המצווה, והאם היה זה רצונו החופשי של המצווה.

על מי שמתנגד לקיום הצוואה, הנטל להוכיח דבר ההשפעה הבלתי הוגנת והמרכיבים לכך.


אולם, אם נפל פגם בחזקת התקפות של הצוואה, עובר נטל ההוכחה של התקפות והאמיתות של הצוואה אל המבקש לקיימה.

(ע"א 4902/91, שדמה גודמן ואח' נ. ישבית בית מדרש גבוה פדי מט(2) 441, 450).

על המבקש קיום הצוואה לשכנע את ביהמ"ש בכך שלפניו הבעה אמיתית של רצונו של המצווה, דהיינו, גמירות דעתו לצוות. (ראה ספרו של ש. שילה "פירוש לחוק הירושה" תשנ"ה-1965 הוצאת נבו עמ' 231, 249, ,271).

בכתב ההתנגדות לקיום הצוואה השניה טענה א.ל., שנפל פגם בצוואה במובן זה שהתאריך הנוגע לחתימת העדים לא צויין ונותר ריק החלק בצוואה המיועד למילוי חתימת העדים בסוף הצוואה.

לטענת א.ל., השארת המקום הנועד לתאריך ריק, מעלה חשד ממשי לכך כי המנוח לא חתם בנוכחות העדים או כי העדים חתמו במועדים שונים מיום חתימת המנוח על הצוואה. הפגם הצורני מעלה לטענת המתנגדת א.ל. חשד לפגמים מהותיים שנפלו בצוואה. ריחוק העדים מקום מגורים ת"א וראש פינה מחזק חששות אלו לגירסתה, שהמנוח לא חתם בנוכחותם, והם לא אישרו בנוכחותו את חתימתו של המצווה המנוח.

כאמור לעיל, פגם צורני זה הוא בנוסף לפגמים מהותיים להם טוענת א.ל. בדבר ההשפעה הבלתי הוגנת על המנוח שהיה אדם חולה מאוד, לטענתה. במצב נפשי רגיש עד כדי אי צלילות וזכרון מעורפל. (סע' 19 לכתב התנגדותה של א.ל.).


משנקבע כי הנטל להוכיח אמיתות צוואת המנוח מוטל על שכמי התובעים-המבקשים קיום הצוואה הואיל ולא עומדת להם חזקת תקפות אמיתות הצוואה בשל הפגם הצורני, ייבחנו טענות הצדדים לענין זה, וגם תתברר טענת ההשפעה הבלתי הוגנת על המנוח המצווה, ע"י א. וח.ח (ס' 30 לחוק הירושה) וכן הטענה כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה בהתאם לסעיף 26 לחוק הירושה.

נטל הראיה להוכיח תקפות הצוואה, אמיתותה ואי השפעה בלתי הוגנת, מוטל על מי שמבקש קיום הצוואה, התובעים.

ה.מועד חתימת העדים

עפ"י חוק הירושה, צוואה בעדים תהיה בכתב, בחתימת יד המצווה בפני שני עדים ולאחר שהצהיר בפניהם כי זו צוואתו.

על העדים לאשר באותו מעמד בחתימתם על פני הצוואה כי המצווה חתם בפניהם והצהיר בפניהם.

מהצוואה, וניסוח הצוואה, לא עולה מתי חתמו 2 העדים על הצוואה ובאיזה מועד אישרו כי המנוח חתם בפניהם והצהיר בפניהם כי זו צוואתו ומוטל ספק שמא לא היו שני העדים נוכחים עם המנוח באותה עת, שעשה שחתם על הצוואה.

ההקפדה על מילוי כל הדרישות הצורניות היסודיות בעשיית הצוואה, עליה מורה החוק, אינה מבטאה גישה פורמליסטית , אלא ממלאה תכלית מעשית (ד"נ 40/80 כב' השופט בייסקי).

חובה עפ"י סעיף 20 לחוק הירושה, כי המצווה יחתום על צוואתו בפני שני עדים, ובאותו מעמד יאשרו 2 העדים על אותו דף עליו חתם גם המצווה מתחת לחתימתו בעת ובעונה אחת. ליד חתימת המצווה כתוב התאריך בו חתם המנוח-המצווה על צוואתו 2/9/97 , ואילו ליד חתימות העדים אשר אישרו את חתימתו אין תאריך והמקום בו צויין תאריך, נותר ריק.

האם ניתן לקבוע את העובדה כי העדים אישרו בחתימתם כי המנוח חתם בנוכחותם ובאותו מועד על צוואתו, ביום 2/9/97 וכולם חתמו באותו מעמד, או שמא לפי גירסת המתנגדת א.ל., חתם כל אחד מהעדים על צוואתו של המנוח במועד אחר, ולא ביחד עם המנוח, ויתכן אף שהצוואה נחתמה רק בפני עד אחד.

נשאלה השאלה: האם הפגם, העדר ציון התאריך ליד חתימות העדים, ניתן לריפוי, או שמא יש מקום לבטל הצוואה.

בטרם נפנה לסעיף 25 לחוק הירושה, יש מקום לברר עובדות המקרה.

על נסיבות עריכת הצוואה וחתימתה העיד עו"ד ש.פ. בביהמ"ש, ואף מסר תצהיר.

לעו"ד ש.פ. היתה באותה עת שלוחה של משרדו התל-אביבי בקניון, ב, ולקוח שלו, ו. ח., אחיו של ח. ח.,ביקש ממנו להפגש עם חמו של אחיו, עם המנוח.

המנוח ביקר במשרדו של עו"ד פ. בלווית ח. ח., בעלה של בתו של המנוח, ובתו א.ח.'.

משהתברר לעוה"ד כי מדובר בצוואה שמבקש המנוח לערוך, ביקש את ה"ה א. וח.ח לצאת מהחדר.


עו"ד ש.פ. התרשם מהמנוח – המצווה, כמי שידע היטב את רצונו, נחוש בדעתו, חקלאי, מדור המייסדים, אוהב אדמתו.

העד, עו"ד ש.פ., התרשם כי המצווה תלה תקווה בנכדו , בנה של א.ח.' כי יהא בבוא הזמן חקלאי כמוהו, והתנחם בו, וביקש בכך להתנער מהסכסוכים המשפחתיים בהם היה מעורב עד לאותה עת.

בעדותו, העיד עו"ד ש.פ., כי כאשר ערך את צוואת המנוח, מתוך טעות שלו ושכחה , לא ציין את המועד בו אישרו העדים (עו"ד ש.פ. בעצמו), ועד נוסף את יום החתימה על הצוואה. עו"ד ש.פ. העיד כי הוא זוכר את הדברים כאילו היו אתמול, הסיטואציה היתה זכורה לו.

כלומר, לפי עדותו של עו"ד ש.פ., שני העדים , הוא עצמו וא.ב.ל חתמו במעמד אחד על הצוואה ביחד עם המצווה.

העד א.ב. לא הופיע למסור עדות.

עפ"י נוסחו של סעיף 25 לחוק הירושה, יש לביהמ"ש שיקול דעת רחב ביותר כאשר הוא בא לשקול אמיתות הצוואה כאשר מצד אחד מצווה הוא לשמור על קווי היסוד של הוראות החוק, ומהצד האחר יכול ביהמ"ש להתעלם מאי הקפדה על פרטים ודקדוקים.

הלכה שנפסקה ע"י ביהמ"ש העליון כי אם לביהמ"ש אין ספק באמיתות הצוואה, רשאי הוא לקיימה למרות הפגם הצורני, העדר תאריך חתימת העדים.
(ע"א 869/75 בריל נ. היועה"מ לממשלה פד"י לב (1) 98).

עיינתי בתצהירו של עו"ד ש.פ. אשר ערך את הצוואה ואף היה אחד משני העדים שאישרו את חתימתו של המצווה, וכן בעדותו של עו"ד ש. פ. והתרשמתי מאמינותו. עו"ד ש. פ. העיד כי חתם כעד לצוואה וביחד עמו חתם גם עד נוסף שהזדמן א.ב.ל.

נכון כי ניסוח סעיף 6 לצוואתו של המנוח פגום אף הוא, שם נאמר: "הנני מצהיר בפני עד צוואה כי זוהי צוואתי..."
דהיינו, הצהרת המנוח בסעיף 6 בצוואתו נכתבה כשהוא חותם על צוואתו בפני עד אחד בלבד, אולם בתחתית אותו דף מצויינים שמות 2 עדים, בפניהם חתם המנוח וחתימות 2 העדים.

פגם זה בניסוח תוקן על גבי הצוואה עצמה ואף הוא פגם הניתן לתיקון.

לולא חתימת שני העדים לא ניתן היה להכשיר ולהכיר בצוואה זו כתקפה, והפגם לא היה ניתן לריפוי.

אולם, בעניינינו, הפגם של העדר רישום תאריך ליד חתימות 2 העדים ניתן לתיקון לאחר שיקול דעת.

התרשמתי מעדותו של עו"ד ש.פ., כי הליך עריכת הצוואה היה תקין, ועדותו היתה מהימנה עליי.

מטרתו של סעיף 25 לחוק הירושה ליתן שיקול דעת לביהמ"ש להכיר בצוואה שצורתה אינה שלמה כי הרי לא עיקרה של הצוואה צורתה, אלא תוכנה.

אולם, במסגרת שיקול הדעת הנתון לביהמ"ש אשר בחן אמיתותה של הצוואה במסגרת הצוואה, יש להשלים ולבחון לא רק מבחינת הפגם הצורני הניתן לריפוי, אלא אמיתותה של הצוואה גם לאחר טענת פגם במהותה.

לכן, תיבחן להלן הצוואה במסגרת סעיפים 26 ו- 30 לחוק הירושה.

ו.כשרות לצוות סעיף 26 לחוק הירושה

מי שמבקש לקיים צוואתו של מנוח, נטל הראיה עליו להוכיח כשרותה של הצוואה,לא רק עפ"י סעיף 25 לחוק, אלא הנטל מוטל עליו להוכיח גם את כשרותו של המצווה לצוות. (מתוך ספרו של ש. שילה פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 הוצאת נבו, עמ' 249).

מכאן, שנטל הראיה להוכיח אמיתותה של הצוואה עדיין מוטל על המבקשים לקיימה, ולא די בהוכחות לענין הפגם הצורני עפ"י סעיף 25 הנ"ל.

מכאן השאלה הצריכה הכרעה היא, האם היה המנוח כשיר לערוך צוואתו או שמא היא נערכה כאשר מצבו הבריאותי והנפשי לא אפשרו לו.

לגירסת המתנגדות-הנתבעות, המצווה המנוח היה תלוי לחלוטין במוצא פיהם של המבקשים-התובעים, והיה תלוי פיזית ונפשית, מהבחינה השכלית הכרתית במבקשים-התובעים. המנוח גם לא היה עצמאי והיה תלותי ברמה הבסיסית ביותר
במבקשים-התובעים.

אנו נבחן טענות אלו לאור העדויות שנשמעו ע"י הצדדים והעדים כפי שיפורט להלן.

מה היה מצבו הרפואי הבריאותי הנפשי והפיזי של המצווה המנוח, סמוך למועד חתימתו על הצוואה בחודש ספט' 1997, והאם ידע להבחין בטיבה של צוואתו.

לבקשת המבקשים-התובעים , צורף תצהירה של עו"ד מ.ב. אשר ייצגה את המנוח עפ"י מינוי הלשכה לסיוע משפטי, בתביעה שהוגשה נגדו ע"י אשת המנוח ח.ש.- א.ג., בשנת 1997, אחת המתנגדות-הנתבעות לקיום צוואת המנוח, לפירוק שיתוף ברכוש.

עו"ד מ.ב. העידה בבימ"ש זה כמי שייצגה את המנוח כנ"ל.

התביעה לפירוק שיתוף ברכוש לביהמ"ש הוגשה ע"י א.ג. כנגד המנוח ביום 1/7/97 ונשמעה בביהמ"ש לעניני משפחה.

עוה"ד מ.ב. הצהירה בתצהירה מיום 30/6/04, כי המנוח הגיע למפגשים במשרדה לבדו, בכוחות עצמו, בכל המפגשים היה צלול מחשבה, בעל יכולת לנהל שיחה עניינית ובעל יכולת להבין את ההיבטים המשפטיים והעובדתיים שהתנהלו בביהמ"ש.

עמדתו של המנוח הנוגעת להליכים בתביעות שהוגשו נגדו ע"י אשתו המתנגדת, היתה ברורה והוא חתם בפני עוה"ד על תצהירים, לאחר שקרא אותם והבין תוכנם.

המנוח הביע עמדתו בפני עוה"ד מ.ב. בנוגע להליך פירוק השיתוף בנחלה לפיה הוא התנגד לכל מהלך כזה, ולאחר שהבין כי אין מנוס ממכירת הנחלה הביע רצונו לרכוש את חלקה של אשתו. ועוד לפי תצהירה של עו"ד מ.ב. , הנחלה, כלומר הבית והקרקע בי.ה, היה יקר למנוח מאוד באופן רגשי ורצונו היה עז לשמור על הנחלה ברשותו או ברשות משפחתו וכדי שלא תוצא למכירה לצד ג', והיה מעונין לרכוש בעצמו את חלקה של אשתו. (המחצית).

המו"מ וכל ההליך המשפטי לענין פירוק השיתוף בנחלה, התנהל משך זמן ממושך בין השנים 1997 – 2000, ועוה"ד מ.ב. אשר ייצגה את המנוח , התרשמה כי יש למנוח כושר שכלי להבין המהלך המשפטי, תוצאותיו, לאחר ניהול מו"מ, ועם סיומו של ההליך של המשא ומתן, אושר הסכם הפשרה בבית המשפט הנוגע לפירוק השיתוף בנחלה וניתן לו תוקף של פס"ד ע"י ביהמ"ש לעינייני משפחה. ביום 18/1/00.

הסכם הפשרה אושר לאחר שביהמ"ש אישר כי הצדדים, המנוח ואשתו המתנגדת ח.ש. א.ג., חתמו על ההסכם והבינו תוכנו ותוצאותיו המשפטיות.

ההסכם הוא תוצאות של מו"מ אשר נשאו פרי לאחר 3 שנות התדיינות והליכים בביהמ"ש משנת 97.

חתימת המנוח על צוואתו בשנת 1997, קדמה להליכים המשפטיים שהתקיימו ביוזמת אשת המנוח.

תצהירה של עו"ד מ.ב. הנוגע גם למצבו השכלי הבריאותי והנפשי התקין של המנוח, לא נסתר ואף חוזק בעדותה.

בעדותה הרחיבה עו"ד מ.ב. על טיב היחסים בין המנוח לבין בני משפחתו וחיזקה את מה שנכתב על ידה בתצהירה: דבר צלילותו, נחישותו ונמרצותו של המנוח.

עדותה של עו"ד מ.ב. מהימנה ואמינה ביותר.

העיד חברו של המנוח ע.ס. (עמ' 18 ואילך לפרוטוקול), אשר היה בא לביתו והיו משוחח.ם משך שנים.
המנוח סיפר לחברו על צוואתו ועל המניעים לכתיבת הצוואה ותוכנה, ועפ"י עדותו השיחה קלחה בלי שציין העד כי היה קושי מצד המנוח להביע את עצמו ואת רעיונותיו. עדותו של העד מהימנה עליי.

העיד רופא המשפחה דר’ ר.ק. על התרופות שקיבל המנוח, שאינן גורמות לאי צלילות. (עמ' 22 לפרוטוקול).

התרופה היחידה להבדיל מהאחרות המרדימה, היא "אסיוול", נועדה להרגיע לקראת שינה ונוטלים בלילה כדי להירדם.

עפ"י תצהירו של דר' ר.ק. היה המנוח, אותו הכיר כרופא המשפחה מקרוב, צלול בדעתו, הבין כל שהתרחש סביבו והיה איש נעים הליכות, עד יום מותו.

תצהירו של דר' ר.ק. לא נסתר ובעדותו לא נמצאו סתירות.

עפ"י חוות דעתו של דר' ד.ר, מנהל יחידה אמבולטורית במחלקה הקרדיולוגית במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים מיום 11/10/2004, נכתב כי בחודש ספטמבר 1997, בעת שכתב את הצוואה השניה, סבל מאי ספיקת לב קשה ונטל כמות גדולה
של תרופות לאיזון אי ספיקת לב, נרשמו 2 תרופות בלבד וכן תרופות ארגעה, "אסיוול".

בעדותו העיד העד בביהמ"ש: "תיאורטית תרופות אלו עלולים לגרום לתופעות לוואי שיכולות לגרום לבלבול ומצבים שכליים לא נורמליים אחרים". (עמ' 61 לפרוטוקול).

כאשר נשאל העד האם בזמן הביקורים של המנוח במרפאה היו למנוח תופעות כלשהן, השיב כי לא היו.
ועוד השיב: "אם הייתי שם לב בזמן הביקור במרפאה כי החולה הוא מבולבל הייתי רושם זאת".

מכל האמור לעיל, עולה מסקנה חד משמעית ,כי בעת כתיבת הצוואה ביום 2/9/97 היה המנוח צלול בדעתו, הבין תוכנה של הצוואה וידע להבחין בטיבה של צוואה.

המנוח היה כשר לערוך ולחתום על צוואתו מיום 2/9/97 ולא התמלא תנאי סעיף 26 לחוק הירושה.

ז.טענות המתנגדות לצוואה, א. ונ.ג. וא.ל., מופנות כלפי בני משפחתם ה"ה א. וח.ח עפיה"ן, הם השפיעו השפעה בלתי הוגנת על המנוח, והצוואה נכתבה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה ותרמית. (כאמור בסעיף 30 (א) לחוק הירושה).

מבקשי קיום הצוואה התובעים, עליהם מוטל נטל הראיה להוכיח אמיתותה של הצוואה, דוחים טענות המתנגדות לענין השפעה בלתי הוגנת, וטוענות כי הצוואה משקפת את השקפותיו של המנוח, ואת משאלתו העיקרית כאוהב אדמה, כי המשק החקלאי לא יימכר, וכי חלקת הקרקע החקלאית תוותר ברשות המשפחה ועל כך נלחם בביהמ"ש.

עולה מהעדויות כי במצבם הכספי והכלכלי של המנוח ואשתו א.ג. חלה ירידה החל מסוף שנות ה- 80, פגעה מכה כלכלית קשה במנוח ואשתו א.ג. עקב האינתיפאדה, ולמרות היותם בעלי הנחלה (בי.ה) והיו להם יבולים טובים של פירות, נוצרו הפסדים וחובות אשר רבצו עליהם והעיקו מאוד על המנוח ועל אשתו א.ג..

מצבו הרפואי-פיזי של המנוח היה קשה. הוא סבל מבעיות אורטופדיות ואף הוכר כנכה מטעם הב"ל בנוסף לבעיות לב קשות.

המנוח לא היה יכול לתפקד כחקלאי ועבודות בחקלאות נעשו ע"י אחרים, או שלא נעשו כלל וגרמו הפסדים כספיים.

הפסדים כספיים בחקלאות נגרמו למנוח ואשתו כמו גם לחקלאים אחרים, אולם ההתאוששות מחובות אלו היתה קשה ולמנוח ולאשתו א. ג. ולא מלאה. היו להם חובות נוספים לבנקים ולאנשים פרטיים.

מערכת היחסים בין המנוח ואשתו אף התערערה והמתנגדת א.ג. הצהירה על כך בעצמה בתביעה שהגישה לביהמ"ש לעניני משפחה ב ביום 1/7/97 בתצהירה:
"בין הצדדים פעורה תהום עליה לא ניתן לגשר, כתוצאה מכך, הצדדים חיים כל אחד בנפרד באותו בית".

התובעת אף עזבה את בית המגורים המשותף במהלך שנת 1997 ועברה להתגורר בשכירות אצל אלמנה באותו ישוב י.ה. לא נטען בשום מקום ע"י א.ג. כי היתה נאלצת לעזוב את בית המגורים בשל השפעתה הרעה של א. על המנוח. א.ג. העידה כי "א. לא מפחידה אותי. הבית הוא שלי ואני השקעתי בו ובמשק ואף אחד לא מפחיד אותי. אני עזבתי את הבית כי לא היתה לי ברירה מבחינה בריאותית". (עמ' 45 לפרוטוקול).

במקום אחר טענה בעדותה גב' א.ג. כי כל עוד לא התערבו א. וח. בחייה, הכל היה בסדר מבחינתה.

בהמשך לשאלות ב"כ המבקשים השיבה כי עובדה היא כי חיי הנישואין עם המנוח היו מעורערים בשל התנהגותו האכזרית של המנוח כלפיה אשר היה מתעלל בה.

המתנגדת א.ג. היא אשר תבעה את פירוק השיתוף בנחלה בשנת 1997 בבית המשפט ובבקשתה טענה כי מערכת היחסים בינה לבין בעלה המנוח מעורערת.

טענותיה של המתנגדת א.ג. ושל א.ל. כאילו התערבותם של א. וח. בח.יהם המשותפים של ההורים הובילו לפירודם של א.ג. והמנוח, לא מתיישבים עם הצהרותיה של א.ג. בדבר מערכת היחסים המעורערת בינה לבין המנוח, והחובות הכבדים שרבצו עליהם מהם התעלם לחלוטין המנוח.

פרצו ויכוחים בין המנוח לבין א.ג. אשר ביקשה להסיר מהנחלה את החובות שהעיקו עליה ועל בעלה המנוח ע"י מכירת הנחלה, ואילו המנוח סירב.

בצר להם פנו המנוח ואשתו לעזרת א.ל., א. וח.ח ,אולם לטענת א.ג., בתם א.ח.' הסכימה לשאת בחוב גדול רק אם א.ג. תתחייב להחזיר לה החוב בתוספת ריבית ותעביר לה הקיצבאות שנתקבלו אצלה, עד לסיום החוב לפי חשבונה של א.ח.'.


להצעה זו לא יכלה א.ג. להסכים.

לגירסת ח. ח., ביקשו א.ג. והמנוח מאת ח. וא.ח.' לחתום עבורם כערבים על הלוואות בשוק האפור, ולכך לא הסכימו. עובדה זו גרמה למחלוקת ולקרע ביניהם.

לחגיגת ברית המילה של בנם של א. וח.ח שנולד ביום 6/5/96 לא באו א. וח.ש. (א.ג.), בשל כעסם על א. וח.ח.

אף לפני כן בשנת 1996, מערכת היחסים בין המנוח לבין א.ג. היתה מעוערערת מאד, וגם אם באותה שנה חיו תחת קורת גג אחת, הם לא חיו חיים משותפים. על כך מסכימים גם א. וח.ח וא.ל.. (סעיף 11 לסיכומיה של א.ל.).

א.ג. העידה בביהמ"ש כי החובות היו של א. (המנוח) ושלה והיא לא עזבה את הבית בגלל א. וח., אלא כי לא היתה לה ברירה. (עמ' 51).

לכן הטענה כי א. התערבה בחייהם של המנוח וא.ג., נדחית.

טענת המתנגדות לקיום הצוואה, כי א. וח.ח הפעילו לחצים ואיומים והפחדות על המנוח כדי שיחתום על הצוואה עפ"יה המנוח יוריש את עזבונו לבנם הקטין ע.ח.

נבחן עתה הטענה העיקרית של המתנגדות לקיום צוואת המנוח כגון השפעה בלתי הוגנת, אשר הוגדרה ע"י כב' הנשיא מ. שמגר בע"א 133/84 ש. כרטמן עוד נ. רחל זיסמן ואח' פדי לט (4) 769, 772 .
"ההשפעה, המכונה בלתי-הוגנת, נושאת שם-תואר כאמור לאו דווקא בשל מטרת המעשה או בשל התוצאות, אשר אותן מבקשים להשיג, אלא בשל אופיה של מערכת היחסים שבין המשפיע ובין המושפע... אין בוחנים את שאלת הבטלות רק לאור מטרתו של בעל ההשפעה. ייתכן שמי שאיים על אחר נתכוון לטובתו של המצווה, כאשר כפה עליו את דעתו... כי מה שהמחוקק ביקש למנוע הוא מתן תוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי ולפי החלטתו העצמאית של המצווה..."

החוק אינו פוסל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע על המצווה ע"י הנהנה ובלבד שהדבר נעשה ללא איום ולחץ.

יש להבחין בין השפעה לבין השפעה בלתי הוגנת. השפעה שאינה מגיעה עד כדי השפעה בלתי הוגנת, אינה מבטלת את הצוואה.

בעניינינו, היו יחסים קרובים בין המנוח לבין בתו א. ובעלה ח.. בני הזוג ח. התגוררו בקרבת מקום בי.ה, קרוב למקום מגורי המנוח.

לאחר שנקרע הקרע בין המנוח לבין אשתו א.ג. ולאחר שעזבה את בית המגורים, החל המנוח לבקר בבית א. וח.ח.

המנוח היה זקוק לסיוע וא. וח.ח סייעו בידו רבות וככל יכולתם. משפחת ח. היתה גם קרובה פיזית למקום מגורי המנוח. בתו א. גרה הרחק מהמנוח, וטרודה בענייניה שלה ובתו של המנוח נ., צעירה מאוד, עזבה את בית המגורים של הוריה ביחד עם אמה א.ג..

המנוח התגורר באופן עצמאי בביתו.

מאז שנת 1998 היה מבקר המנוח במעון יום-מועדון, והיה מגיע בעזרת הסעה המאורגנת ע"י המועדון.

היוזמה כי יבקר במועדון – מעון יום היתה מצד א. וח.ח עפ"י עדותה של מנהלת המעון גב' א. ח. א. (עמ' 17 לפרוטוקול). עפ"י עדותה המקום (המועדון) היה מקום מאוד ידוע, הומה אנשים ופעילות.

בין המנוח לבין הצוות במעון נוצרו יחסים מאוד הדוקים עפ"י עדותה של גב' א. ח. א.. המנוח מאד נהנה לדבריה במועדון והיה אדם מאוד חברותי.

ביקוריו של המנוח במועדון, פגישותיו עם אנשים אחרים, שוללים אפשרות של תלות מקיפה ויסודית בא. וח.ח.

היתה תלות חלקית כלכלית, של המנוח בא. וח.ח. המנוח היה בא לביתם של א. וח.ח לבקר, ואם היה חסר לו דבר היה נענה לפניותיו. א. וח.ח סייעו בידי המנוח ככל האפשר. גם בארוחות, בשיחות , הסעות, תשלומי חשבונות וכיו"ב. (עמ' 37 ו-38 לפרוטוקול).

מצבו הבריאותי של המנוח הגביל אותו ומנע ממנו לעבוד, אולם מצבו השכלי והרגשי ונפשי איפשר לו קשר חברותי עם אנשים אחרים, כפי שהעידה מנהלת המועדון ועדותו של חברו ע.ס..


המנוח לא היה תלוי תלות מקיפה ויסודית בא. וח.ח, הקשר ביניהם היה קשר טבעי של בת ובעלה לאביה. ביתם של א. וח.ח היה פתוח לאביהם המנוח, כפי שהיה פתוח גם בפני א. ובנה ע..

עדותה של א.ל. כאילו המנוח פחד מא.ח.', אינה מבוססת. על יסוד מה נאמרו דברים אלו? עדותה אינה מתקבלת לאור עדויות של אנשים אחרים.

לא הוכח כי היתה מעורבות מצד א. וח.ח בעריכת הצוואה ע"י המנוח. ליווי המנוח למשרד עוה"ד אינה עובדה המעידה על השפעה בלתי הוגנת. (ע"א 4305/91 יהודית שדה נ. יצחק קבורס ואח' תקדין עליון 94 (1) 513).

המנוח היה יכול להיוועץ גם באנשים אחרים בכל עת. המנוח לא היה מבודד בביתו, או מבודד בביתם של א. וח.ח.

המנוח ערך את צוואתו בשנת 1997 ויכול היה לבטלה בשלב יותר מאוחר, אך לא הוא לא עשה כן. המנוח היה איתן בדעתו כי הנחלה תשאר בידי בני המשפחה, וכך כתב בצוואתו.

לאחר כתיבת הצוואה, כאשר הוגשה תביעה לפירוק שיתוף ברכוש לביהמ"ש ע"י א.ג. כנגד המנוח, דרש המנוח את סיועם הכספי של א. וח.ח ברכישת המחצית מאת א.ג.-אמה של א.ח.. כל זאת על מנת "שהמשק" יישאר במשפחה. (עמ' 36 לפרוטוקול).

דהיינו, לא היה כל שינוי בעמדתו של המנוח מאז כתב את צוואתו בשנת 1997 בכל הנוגע לשאיפותיו כי "המשק" יישאר בידי המשפחה.

לסיכום ייאמר: הוכח כי לא התקיימו כל המרכיבים של "השפעה בלתי הוגנת" המוגדרת בסעיף 30 לחוק הירושה, והנוגעים לתלות מקיפה ויסודית, מצבו הבריאותי והנפשי הרופף של המצווה המנוח, הנסיבות האופפות עריכת הצוואה, לחץ מילולי על המצווה, מעורבות בהכנת הצוואה ע"י א. וח.ח.

הצטיירה בפני ביהמ"ש מערכת סבוכה של יחסים משפחתיים עם עליות וירידות בקשרים בין בני המשפחה והרגשת קיפוח של בני המשפחה שתי הבנות א. ונ. שלא נזכרו בצוואה ואינן נמנות בין הזוכים לה. אולם, הוכח כי הציווי לנכדו, ע.ח , בנם של א. וח.ח, כנהנה של העזבון היה רצונו של המנוח אשר בא לידי ביטוי בצוואתו.

בשנים 97-2000 , בהם התנהל ההליך המשפטי לפירוק הנחלה בי.ה, תביעה שהגישה א.ג. כנגד המנוח, אשר הביא לידי פירוד סופי ומוחלט של בני הזוג המנוח ואשתו א.ג., הביע המנוח גם הפעם את רצונו כי הנחלה לא תימכר לצדדים שלישיים כפי שביקשה א.ג..

המנוח היה צלול ובר דעת בתקופה הרלבנטית ובכל תקופה של חייו, ולא נכנע ללחץ שהוטל עליו בעצם קיום התביעה לפירוק שיתוף ברכוש ע"י אשתו א.ג. ומכירתה לצד ג'.

הוכח ע"י מי שמבקשים קיום הצוואה, כי הצוואה נכתבה עפ"י החלטתו העצמאית, של המנוח, תוך ידיעה מהן התוצאות המשפטיות של צוואתו.

הוכח ע"י המבקשים-התובעים כי זה היה רצונו של המנוח.

הוכחה אמיתותה של הצוואה.

נדחו הטענות שנטענו בדבר תלותו של המנוח בזולתו, עד כדי שלילת רצונו החופשי. שררו יחסי אמון ופתיחות בין המנוח לא. וח.ח, אולם הם לא הגיעו עד כדי השפעה בלתי הוגנת על המנוח ושלילת רצונו של המנוח לכתוב צוואתו.

אשר על כן, לאחר שהוכחה כשירותו של המנוח לערוך צוואתו,

ולאחר שהוכח שהמנוח היה צלול ואיתן בדעתו ולא הושפע ע"י השפעה בלתי הוגנת,

והוכחה אמיתותה ותקפותה של הצוואה,

אני נעתרת לבקשה ומאשרת קיומה של צוואת המנוח מיום 2/9/97.

הואיל וצוואתו האחרונה של המנוח אושרה וקויימה, מתייתר הצורך לדון במסמך ההצהרה הקרוי גם צוואת המנוח משנת 1993, הקודם לצוואתו האחרונה מיום 2/9/97.

הנתבעות-המתנגדות יישאו בהוצאות המשפט ובנוסף בסך של 30,000 ₪ שכ"ט לתובעים ועוד מע"מ.


פסק הדין מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרשנות צוואה

  2. אגרה קיום צוואה

  3. חיסיון צוואה

  4. הסכם פשרה צוואה

  5. ביטול צוואה קודמת

  6. ביטול צוואה הדדית

  7. ביטול צוואה דוגמא

  8. הוכחת אובדן צוואה

  9. ביטול תנאי בצוואה

  10. ביטול רישום צוואה

  11. ביטול צוואה שנייה

  12. הערת אזהרה צוואה

  13. ביטול צוואה בעל פה

  14. עילות ביטול צוואה

  15. ביטול צוואה מאוחרת

  16. בקשה לעיון בצוואה

  17. ביטול צוואה אחרונה

  18. ביטול צוואה שהופקדה

  19. השלמת פרטים בצוואה

  20. ביטול צוואה בכתב יד

  21. המחאת זכויות בצוואה

  22. הסתלקות מצוואה הדדית

  23. ביטול צוואה בפני רשות

  24. התנגדות לביצוע צוואה

  25. הסתלקות חלקית מצוואה

  26. בקשה להגשת העתק צוואה

  27. אי כשירות לעריכת צוואה

  28. בקשה לתיקון פגם בצוואה

  29. בקשה לתיקון טעות בצוואה

  30. העברת זכויות מכוח צוואה

  31. בקשה להוספת פרטים בצוואה

  32. ביטול צוואה על ידי המצווה

  33. העברת זכויות על פי צוואה

  34. איחור בהגשת התנגדות לצוואה

  35. ביטול צוואה השפעה בלתי הוגנת

  36. הארכת מועד להגשת התנגדות לצוואה

  37. ביטול צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת

  38. ביטול צוואה עקב מצבו הנפשי של המצווה

  39. העברת זכויות שימוש במשק באמצעות צוואה

  40. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לצוואה

  41. צו המקיים את צוואתו של המנוח - הוראות חלוקת עזבון על ידי מנהלי העזבון

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון