בקשה להישפט בבית דין צבאי


פתח דבר
1. בפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת") לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדה ע"י התובעת (להלן: "המשיבה") מחמת העדר סמכות עניינית.


הרקע לבקשה
2. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת, בה הלינה כנגד אי חוקיות קנס וריבית פיגורים שהושתו עליה, בגין דו"ח חניה, מתאריך 07.02.12, אשר הושת עליה, בעקבות חניה שביצעה האחרונה בשטחה של המבקשת, בניגוד להוראות השילוט שהוצבו בשטחה של האחרונה (להלן: "הדו"ח").
3. לטענת המשיבה, המבקשת סירבה לבחון את בקשותיה לעניין הצבת תמרור עירוני מטעה, על אף שבידיה תמונות המאשרות את טענותיה, כאשר פניותיה למבקשת בבקשות לביטול הדו"ח נדחו מספר פעמים.
4. הוסיפה המשיבה וטענה, כי הוטלו עיקולים על חשבונם המשותף, שלה ושל בעלה. כן הוטלו עיקולים על חשבון אמו של בעלה, דבר שהביא אותה לשלם את הקנס.
5. עוד טענה המשיבה כי לאחר דין ודברים וחליפת מכתבים עם המבקשת, וכן לאחר פגישה שנערכה בין ב"כ האחרונה לבעלה של המשיבה, נשלח אליה מכתב מתאריך 03.04.13, בדבר דחיית טענותיה לרבות הבקשה לביטול הדו"ח והקנס.
6. בתביעתה עותרת המבקשת לקבוע כי עומדת לה הזכות להישפט, ו/או לחלופין לקבוע כי עמדה בנטל ההוכחה, ולהורות על השבת הסכום ששילמה למשיבה. כן עותרת המבקשת כי יורה בית המשפט על הסרתו של התמרור נשוא התביעה, ולחייב את המבקשת בפיצוי המשיבה על הנזקים שנגרמו לה לרבות עוגמת נפש.

תמצית טענות המבקשת
7. המבקשת עתרה לסילוק התביעה על הסף, וזאת מאחר וכל הסעדים הנדרשים אינם בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים.
8. לטענתה, לאחר מתן הדו"ח למשיבה, הגישה האחרונה מספר בקשות לביטול הדו"ח אשר נדחו. לטענתה, ביום 17.02.13, כשבעה חודשים לאחר דחיית בקשתה השנייה לביטול הדו"ח, הגישה המשיבה בקשה להישפט, וזאת מעבר לזמן הקבוע לכך בהוראות החסד"פ. אף בקשה זו נדחתה.
9. הוסיפה המבקשת וטענה כי, מאחר ובקשותיה של המשיבה לביטול הדו"ח וכן בקשתה להישפט נדחו, ואף על פי כן לא שילמה את הקנס, הועבר הטיפול בגבית החוב למחלקת הגביה בעירייה. לאחר משלוח מכתב התראה, עיקלה את החשבונות שרשומים על בעל הרכב, שביצע את העבירה.
10. המבקשת טוענת כי עסקינן בפסק דין חלוט משהמשיבה לא שילמה את הקנס לגביו, וחלף המועד להגשת הבקשה להישפט, כאשר אף לא הוגשה על ידה כל בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה להישפט, בה מעלה את הנימוקים המצדיקים את האיחור בהגשת הבקשה. עוד טוענת המבקשת כי מששולם בסופו של יום הקנס, הרי המשיבה הודתה בביצוע העבירה, והדרך להשיג על ההרשעה הינה בדרך של בקשה לביטול הרשעה, דבר שלא עשתה.
11. הוסיפה המבקשת וטענה כי, סעד נוסף אותו מבקשת המשיבה, הינו השבת סכום הכספים ששילמה בגין הדו"ח, אולם סעד זה אינו בסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים אם כי לבית משפט אזרחי, וניתן להגיש תביעה זו, רק לאחר שדו"ח החניה יבוטל ע"י בית המשפט לעניינים מקומיים.
12. עוד טענה המבקשת כי ככל ומפי המשיבה טענות כנגד חוקיות התמרור, עליה לפנות בעתירה מנהלית לבית משפט לעניינם מנהליים, ככל ומדובר בתקיפת החלטה של רשות מקומית.
תמצית טענות המשיבה
13. בתגובתה לבקשה הלינה המשיבה על התנהלותה הלא תקינה, לכאורה של המבקשת, אשר מחד קיימה עימה פגישה לצורך פתרון המחלוקת, כאשר מנגד הטילה עיקולים על חשבונות הבנק שלה.
14. הוסיפה המשיבה וטענה כי, היאחזות בפרוצדורות לא תקינות כלשונה, טענות למשלוח הודעות תשלום אליה, וטענות כי בית משפט זה אינו הפורום המתאים לדון בתביעה, דינן להדחות.
15. המשיבה מבקשת לדון בתביעה, ככל ובית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון בעבירות בעניינים מונציפליים.
16. לטענת המשיבה, משלא הועלתה טענה כנגד העובדה כי המבקשת הינה רשות מקומית, הרי בית המשפט לעניינים מקומיים הינו הפורום המתאים לדון בתובענה.


דיון ומסקנות
17. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ולהלן נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית
18. עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי ביהמ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.
19. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני.

מן הכלל אל הפרט
20. לצורך הכרעה בבקשה שבפניי יש לתת מענה לשלוש שאלות אותם העלתה המשיבה בתביעתה. השאלה הראשונה, האם לתובעת יש הזכות להישפט על העבירה נשוא התביעה, כאשר בתיעתה מוגשת בסדר דין אזרחי ; השאלה השנייה האם בית משפט זה הינו הפורום המתאים לדון בסעד הכספי אותו מבקשת התובעת, השבת הסכום ששולם ופיצוי בגין נזקים ועוגמת נפש; בעוד השאלה השלישית, האם יש לבית משפט זה סמכות לדון בחוקיותו של התמרור אשר הוצב במקום בו בוצעה עבירת החניה?

א. הבקשה להישפט
21. טרם שאדון בשאלה האם במקרה דנן, עומדת לתובעת הזכות להישפט, על העבירה נשוא הדו"ח? אומר כבר עכשיו כי דין התביעה ביחס לעילה זו להימחק על הסף. אזרח שמבקש למחות על דו"ח חניה שניתן לא, עליו להגיש בקשה להישפט במועד שנקבע לכך, קרי תוך 30 יום מיום קבלת מכתב הדחייה מאת המבקשת, ובמידה והוא מאחר את המועד, להגיש בקשה להאריך את המועד תוך שהוא שוטח את הנימוקים לכך. המשיבה לא פעלה בצורה זו, לא פנתה למבקשת בבקשה להישפט, אם כי פנתה לבית המשפט ע"י העלאת עילתה במסגרת תביעה כספית, לצו עשה וצו השבה, שהוגשה בסדר דין רגיל לבית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט לעניינים מקומיים, יש לו סמכות לדון בעבירות שנושאן דוחות חניה ולא בתביעות לפיצויים בגין דוחות חניה. אך גם אראה בתביעת המשיבה כבקשה שהוגשה בהליך פלילי להישפט, אגיע למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
22. בהתאם לסעיף 229 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ") יש להגיש בקשה להישפט תוך 90 ימים מיום ההמצאה. ובהמשך קובע הסעיף כי מקום בו הוגשה בקשה לביטול לתובע העירוני, הוא התובע המוסמך ניתן להגיש בקשה להישפט תוך 30 יום מהחלטת התובע המוסמך לעניין הביטול.
23. אין חולק כי המשיבה לא הגישה למבקשת בקשה להישפט על העבירה נשוא הדו"ח, במסגרת הזמן שהוקצב לה, לאחר קבלת ההחלטה הראשונה של המשיבה מיום 28.02.12. זאת ועוד, בתביעה עסקינן המשיבה לא הגישה בקשה להארכת מועד להישפט ולא הצביעה על טעם מיוחד שבגינו יש לקבל את בקשתה. לעניין זה ראה פס"ד 80082/06 מקובר רונית נ' מדינת ישראל בו נאמר בין השאר:
"המערערת לא הגישה כל בקשה להארכת מועד, אף כי על פניו מדובר בשיהוי ממושך המשתרע על תקופה של חודשים ארוכים. גם אם אתחשב בכך שהמערערת לא היתה מיוצגת בשעתו, ולא ידעה על חובתה להגיש בקשה פורמלית להארכת מועד הרי לא עולה מבקשתה, כפי שהוגשה, כל נימוק לאיחור הממושך בגינו יכול היה ביהמ"ש קמא להאריך המועד אף לפנים משורת הדין".
24. בע"פ 4448/09 קמר יעקב נגד מדינת ישראל צוין כי יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו ורק במקרים מיוחדים מקום בו מדובר בנסיבות שאינן תלויות במערער בעטיין לא הגיש בקשתו לביטול הודעת תשלום הקנס במועד יש להתחשב ולהאריך מועדים ופרט לכך אין להיעתר לבקשה להארכת מועדים. עוד נאמר כי "זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ועליה לסגת בענינו מפני שיקולים דלעיל, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח כי משפטים יתנהלו כסדרם ולפי המועדים שבדין".
25. המשיבה פנתה לבימ"ש זה הוא בימ"ש לעניינים מקומיים טרם פניה לתובע המוסמך, ומשכך דין בקשתה להדחות גם מטעם זה. אין אלא להביא מדברים שנאמרו בב"ש 1022/06 וזו לשונם:
"מאחר והמחוקק קבע סדרי דין פשוטים וברורים הרי שמשמעות הגשת הבקשה לבית המשפט במישרין ללא פניה לתובע תחילה, הינה, לטעמי, אי מיצוי הליכים מוקדמים. במקרה כאמור המבקש שלא פנה לתובע דין הבקשה להדחות בשל אי מיצויים של ההליכים המוקדמים"
26. ובהמשך נאמר "...באשר לבקשות שעניינן בעקיפין הוא ביטולה של הודעת תשלום הקנס הרי שיש להגישן בראש ובראשונה לתובע גם אם חלף המועד (90 הימים) והתובע ידון בהם כאמור בסעיף 229(ה). הגשת הבקשה בחלוף הזמן ישירות לביהמ"ש משמעותה בחירת מסלול התדיינות עוקף תובע".
27. בנסיבות אלו בהן המשיבה לא הגישה בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק, ואף לתביעתה לא צורפה כל בקשה להארכת מועד להישפט כפי שנדרש בסעיף 230 לחסד"פ - דין בקשתה להדחות על הסף.

ב. השבה ופיצוי
28. המשיבה לא צירפה בקשה לביטול הרשעתה בפלילי ודי בכך על מנת לדחותה את התביעה בעניין זה. נהפוך הוא המשיבה שילמה את הדו"ח .בהתאם לסעיף 229 (ח) לחסד"פ הרי שמאחר והמשיבה שילמה חובה בגין הדו"ח נשוא הדיון, הרי שרואים אותה כאילו הודתה באשמה בפני בית משפט, הורשעה ונשאה עונשה. בענין זה בע"א 3758/06 יעקב שאוליאן נ' עיריית תל אביב שם נקבע כי יש לפעול בדרך הבאה:
"... ברגע ששילמו את הקנס חל סעיף 229 (ח) לחסד"פ לפיו רואים את המערער כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים והורשע ונשא את עונשו. כך גם אין לקבל את נסיונם של המערערים לאבחן את עניינם מפס"ד וקס שלא מדובר בעניינם בתקיפה ישירה של ההרשעה וביטולה (שכן מבחינתם הם כופרים בכך) אלא בתביעת נזיקין על הליכי גביה שלא כדין. מדובר למעשה בתקיפה של ההרשעה (ואין זה משנה אם תקיפה ישירה או עקיפה) שכן רק אם תבוטל ההרשעה ניתן יהיה לתבוע בעוולות נזיקיות בגין פעולות הגביה שנעשו בגין אותן דוחות חניה שלא שולם בגינן.
המערערים לא יכולים "לעצום עיניים" להתעלם מההרשעה הפלילית שקיימת לפי החוק, בין אם שילמו את הדוחות ובין אם לאו, ולהמשיך ולטעון שהם כופרים בהרשעה ובדוחות ושאין כלל הרשעה ודוחות בזמן שבפועל הם לא ביקשו לבטלם ו/או להישפט אלא שילמו את הקנסות (גם אם תחת מחאה)...
לכן "דרך המלך" הינה ראשית קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים לגבי קיומם, תוקפם והתיישנותם של הדוחות נשוא התביעה ורק אם יקבע שהמערער 1 לא ביצע את עבירות החניה ו/או שהעבירות התיישנו וההליך הפלילי יבוטל, יוכלו המערערים לטעון את טענותיהם הנזקיות עקב פעולות הגביה שביצעו המשיבים בגין דוחות אלו.
ברור שיכולות להיות טענות נזקיות כלפי הרשות בגין הליכי גביה, טענות שהרשות אינה חסינה לכאורה מפניהן, אך טענות אלו צריכות להיות מנותקות מהטענה לגבי התיישנות העבירה ואי ביצוע העבירה, טענות היכולות להיטען רק אם ביטול פסק הדין המרשיע. כך יכולות להיות לאדם טענות לגבי עצם ביצוע פעולות הגביה, גם אם הם בוצעו מכוח הוראה כדין. כך לדוגמא אם מדובר בטענות של הפעלת כוח בלתי סביר על ידי הגובים וגרימת נזקים לרכוש ו/או לגוף במהלך ביצוע פעולות הגביה הנ"ל.
כך גם יכול לתקוף אדם את ביצוע פעולות הגביה בטענה שנעשו שלא על פי דין. לדוגמא פעולות גביה שנעשו בגין דוחות שבוטלו, או במקרה נשוא הערעור בו טוענים המערערים לעוולות נזקיות לנזק שנגרם להם על ידי המשיבים עקב פעולות גביה שבוצעו לאחר תשלום השיק בגין הדוחות על ידי אשתו של המערער. מדובר במקרים אלו בטענות שאינן קשורות להתיישנות העבירה ו/או ביטול ההרשעה, טענות הצריכות להתברר בבית המשפט האזרחי.
לכן המלצנו לצדדים כבר בשלב הדיון בערעור את המלצתנו כפי שהומלצה, ומשלא נתקבלה (על ידי המערערים) ניתן פסק דיננו.
לעומת לזאת, לא ניתן להעלות טענות נזקיות המהוות למעשה אצטלה לטענות המנסות לתקוף את עצם קבלת הדוח ותשלומו או אי תשלומו שהביאו להרשעה פלילית בהתאם לכך וטענות המנסות לעקוף הרשעה זו בדרך של עוולות נזקיות בגין הליכי גביה שנעשו עקב הרשעה זו, אותה יש לבטל ראשית בבית המשפט לעניינים מקומיים כדי שניתן יהיה לתקוף את פעילות הגביה שנעשו לאכיפתה".
29. לאור האמור, היה על המשיבה לפנות לבית משפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול הרשעה בפלילים, וזאת בהתאם לסעיף 130 (ח) לחסד"פ, תוך עמידה במועדים הקבועים בחוק, ותוך פרוט בקשתה ונימוקיה לביטול ההרשעה לגבי הדו"ח. משבחרה המשיבה לשלם את חובה על פי דוח החניה, ולהגיש את התביעה עסקינן, שעה שהיה עליה להגיש בקשה לביטול הרשעתה בפלילים וזאת בהתאם לסעיף 130 (ח) לחסד"פ דבר שלא עשתה כאמור - הרי שאין לבית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים, סמכות למתן סעד כספי, נזיקי. רק עם ביטול ההרשעה, היה באפשרות המשיבה לפנות לבית משפט אזרחי בתביעה לסעד כספי.

ג. טענות כנגד חוקיות התמרור אשר הוצב באזור נשוא דו"ח החניה
30. ראשית אומר כי על הצבת התמרור חלה חזקת תקינות המעשה המינהלי.
31. יחד עם זאת, תקנה 1 לתקנות התעבורה, בסעיף הגדרות:"תמרור" – כל סימון, אות או איתות, לרבות רמזור, שקבעה רשות התמרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על-פי הסמכה או על פי הוראה מאת רשות התמרור כדי להסדיר את התנועה בדרכים או כדי להזהיר עוברי דרך".
32. לשון תקנה 18 א לתקנות התעבורה קובעת כלהלן:
"18. (א) זולת אם הורתה רשות התמרור המרכזית אחרת, רשאית רשות תמרור מקומית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה, או קצין משטרה צבאית פיקודי (לגבי הדרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד), להציב, לסמן או לסלק בכל דרך שבתחומה –
(1) תמרורי אזהרה והתראה;
(2) תמרורי הוריה 220 עד 229;
(3) תמרורי זכות קדימה 304 ו-305;
(4) תמרורי איסורים והגבלות 404, 435 ו-436 שתוקפם רק בשעות הלילה ותמרור 437 ו-439 לגבי הסדרי חניה;
(5) תמרורי תחבורה ציבורית 510;
(6) תמרורי מודיעין והדרכה למעט תמרור 618;
(7) תמרורי סימון על פני הדרך, למעט תמרורים 811, 812 ו-818;
(8) תמרורים באתר עבודה;
(9) סמלים כמפורט בנספח להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), התשע"א-2010;
10) תמרורי רמזורים ובקרת נתיבים 722....".

33. בעניין ההשגה על החלטת רשות מקומית נקבע בברעא 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר כדלקמן:
סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות מינהליות בתחומים שונים מוסדרת בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט מינהליים, בצירוף התוספת הראשונה לחוק זה (להלן - התוספת). בחלק מן הפרטים בתוספת נקבע היקפה של הסמכות על פי סוג העניין, ואילו בפרטים אחרים נתחמה הסמכות על פי זהותו של הגוף המחליט. פרט 8 לתוספת, אשר עוסק בהחלטות של רשויות מקומיות, הוא הפרט הרלוונטי לענייננו. פיסקה (א) של פרט זה קובעת כהאי לישנא:
"(א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לענין זה, 'אישור' - בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר."
המונח "החלטה של רשות" מוגדר בסעיף 2 לחוק כ"החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל".
34. לאור האמור לעיל, ומשעסקינן בהחלטת הנתבעת, הרשות המקומית, בהצבת התמרור, הרי השגה על החלטה זו, יש לעשות בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינם מנהליים, ולא בפני בית משפט זה. אין לכך, דין עילתה של המשיבה בעניין זה להימחק מהעדר סמכות.

לסיכום
35. על יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ .



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בריחה מהצבא

  2. אי התאמה בצבא

  3. קוליטיס בצבא

  4. אפילפסיה בצבא

  5. התיישנות בצבא

  6. ועדת ערר צבאית

  7. זכויות חייל בודד

  8. חובת דיווח בצבא

  9. הפקעה מתקן צבאי

  10. אי שמירת רכוש צבאי

  11. התיישנות משפט צבאי

  12. אורטיקריה כרונית בצבא

  13. אחריות לחיילי משמר הגבול

  14. קביעת ועדה רפואית בצבא

  15. ועדה רפואית חוזרת בצבא

  16. ועדה רפואית עליונה צבא

  17. שחרור מהצבא על אפילפסיה

  18. בקשה לשחרור מוקדם מהצבא

  19. בקשה להישפט בבית דין צבאי

  20. התנגשות במחסום במחנה צבאי

  21. אחריות רפואית על חיילים חולים

  22. אי קיום הוראות המחייבות בצבא

  23. אי התייצבות למשפט תעבורה צבאי

  24. הסכם קיבוצי האגודה למען החייל

  25. בית דין צבאי ערעור על קולת העונש

  26. אחריות המדינה על מעשים של מפקדים בצבא

  27. אי ציות אזרחי רולס - סירוב לקיים פקודה

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון