אי רישום שותפות


1. לפני בקשה למתן חשבונות מכוח יחסי שותפות בין הצדדים, לטענת התובע. הנתבע מכחיש את קיום השותפות וטוען כי מערכת היחסים בין הצדדים היתה של מלווה-לווה.

להלן אפרט את העובדות הצריכות לעניין.

רקע וטענות הצדדים

2. התובע הינו איש עסקים ותיק ומוכר, מבעליה של חברה גדולה וותיקה באזור הצפון.

3. הנתבע הינו תושב המושב מלאה, בעל משק במושב ובו רפת לגידול עגלים וכן שטחים לגידולים חקלאיים שונים.

4. לפי טענת התובע, בסוף שנת 1998 הסכימו ביניהם הצדדים, כי יחברו להקמת עסק משותף לייבוא ושיווק עגלים. במסגרת שותפות זו, כך על פי הטענה, יעמיד התובע לרשות השותפות אמצעי מימון, וליתר דיוק, סכום של כ-1.5 מליון ש"ח, והנתבע מצידו יתרום לשותפות את הידע רב השנים בתחום זה ואת המשק והציוד המצויים בידיו.

אליבא דהתובע, לא נקבעו מועדים להזרמת הכספים, לא שיעורי ריבית ולא מועדים להשבתם. התובע גם לא דרש ביטחונות בתמורה לכספים שהעביר לנתבע. על פי ההסכם, כך גרסת התובע, כל רווח שיווצר, יועבר תחילה לתובע, עד אשר יושבו לו הכספים אשר הועברו על ידו לטובת העסק ורק לאחר השבת כספי המימון תחל חלוקת הרווחים, שווה בשווה, בין השותפים. התובע הוסיף ואמר, כי בשל יחסי ידידות עם הנתבע, עובר להגשת תביעה זו בשנת 2002, לא עוגן דבר מהאמור לעיל בכתב, ובכלל זה, גם לא עצם קיום השותפות.

טענה אחרונה ונוספת שבפי התובע הינה, כי בחלק מהסכומים אשר העביר לטובת השותפות, עשה הנתבע שימוש שלא במסגרת השותפות, כי אם לצרכיו הפרטיים, כי פעל מאחורי גבו של התובע ולא יידע אותו בדבר מכירות עגלים שביצע וכן, כי חרף העובדה שהנתבע עשה רווחים, מרבית הכספים שהועברו לטובת העסק המשותף טרם הושבו לתובע.

5. גרסתו של הנתבע שונה בתכלית מזו של התובע. הוא מאשר את קבלת הכספים מאת התובע. אולם, לטענתו, אופי היחסים בין הצדדים היה של לווה-מלווה והוא מכחיש מכל וכל את טענת התובע, לפיה נכרת בין הצדדים הסכם שותפות. גם הנתבע טוען, כי הודות לאותם יחסי ידידות בין הצדדים, הסכם ההלוואה, על כל תנאיו, לא נעשה בכתב וכל שנותר, הם רישומים אישיים שערך בעצמו לשימושו הפרטי.

לדברי הנתבע, כל הלוואה שקיבל מאת התובע היתה מותנית בהחזר ההלוואה הקודמת, למעט במקרים בהם הלווה לו זה סכומים לא גבוהים. שיעור הריבית נקבע בין הצדדים, כך לטענת הנתבע, בעל-פה וההחזרים נעשו לאחר שהתקבלו אצל הנתבע רווחים ממכירת העגלים.

ולבסוף, בניגוד לטענת התובע, גרסתו של הנתבע הינה, כי כספי ההלוואה כולם הושבו לתובע, בצירוף ריבית.

דיון

6. בפני נפרשה יריעה רחבה למדי, הכוללת נקודות רבות, הנמצאות במחלוקת בין הצדדים. מסיבה זו אבהיר ואזכיר, כי תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים, כפי שתיאר זאת יפה א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית. סיגא – הוצאה לאור בע"מ), בעמ' 207:

"בשלב הראשון קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית המשפט קובע, כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר
לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו, נאותים. רק לאחר מכן יקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות.

כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית, עליו להוכיח – ולו לכאורה – כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. אם התקיימו תנאים אלה, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות – כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי – יתן בית המשפט צו למתן חשבונות".

(ראה גם ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא (4) 337. להלן, "פס"ד מועצת הפירות").


7. אנו נמצאים כעת בשלב הראשון של ההליך. קרי, תחילה, עלינו לבחון האם בין הצדדים קיימת מערכת יחסים מיוחדת, המצדיקה מתן חשבונות.

בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) אומר י. זוסמן בעמ' 567, כי הזכות לקבלת חשבונות קיימת כאשר בין הצדדים שוררים יחסי שליחות, הרשאה, נאמנות או שותפות. גורן בספרו (שם) מעיר, כי רשימה זו אינה סגורה.

כידוע, נטל ההוכחה, להראות כי בין הצדדים התקיימה שותפות עסקית, מוטל על התובע. כבר עתה אומר, כי התובע לא עמד בנטל זה.

8. התובע טוען, כי בין הצדדים שררו יחסי שותפות, עליהם ניתן ללמוד אף בהיעדר הסכם בכתב.

התובע מצביע על דפוס מימון העסק המשותף, לכאורה, על ידו כדפוס המתאים לשותפות ולא להלוואה: עצם העובדה שהוא המממן היחיד, העברת הכספים לעסק בכל עת שנדרש לכך מאת הנתבע, ולא במועדים קבועים מראש והעובדה כי מדובר היה בסכומים בגובה משתנה ולא קבוע. לטענתו, ההחזרים של הסכומים שהועברו על ידיו לעסק המשותף, אף לא נשאו ריביות.

התובע הצביע על היעדר מועדי פירעון והיעדר ביטחונות כהוכחות נוספות ליחסי השותפות, להבדיל מיחסי מלווה-לווה. לטענתו, כפי שהודה אף הנתבע, פירעון הסכומים שהועברו על ידי התובע נעשה לאחר מכירות העגלים. כלומר, ההחזר היה תלוי מכירת סחורה ע"י הנתבע.

התובע הוסיף וטען, כי הנתבע הציג עצמו בפני גורמים שונים כשותפו (כבר עתה אציין, כי הנתבע מכחיש זאת מכל וכל וכי לא הובא כל עד שתמך בטענה זו).

וכן, טען התובע, כי העובדה ששיקים של סוחרי עגלים נמסרו ישירות אליו, במקום לנתבע, מעידים אף הם, כי הצדדים היו שותפים לעסק.

9. לדברי הנתבע, הוא אכן לווה כספים מאת התובע, מאחר ומסגרת האשראי של הבנק לא אפשרה לו ליטול הלוואה מהבנק. עוד הוא מאשר, כי התובע אכן הלווה לו כספים בכל עת שנתבקש לכך. אולם, לדבריו, מעולם לא ניתנה לו הלוואה נוספת, בטרם החזיר את ההלוואה הקודמת. הנתבע מאשר, כי פירעון ההלוואות אכן נעשה לאחר קבלת רווחים ממכירת העגלים, אולם מאחר ולא מדובר במלווה שהוא גוף רשמי, כמו בנק, כי אם בחבר, מסגרת הסכם ההלוואה ביניהם היתה גמישה יותר ולא נעשתה במועדים קבועים מראש ואף גובה הסכומים השתנה, בהתאם לצרכיו של הנתבע. בנוסף, לטענתו של הנתבע, בניגוד לגרסת התובע, דווקא נקבעה ריבית להחזר ההלוואות והיא עמדה על 16%.

הנתבע מצביע עוד על שיק בסך 400,000 ש"ח, אשר אף התובע מאשר את קיומו, ואשר ניתן לנתבע על ידי התובע. לדברי התובע, שיק זה ניתן לנתבע על ידו כסכום השקעה עבור העסק. לדבריו, בנק הפועלים לא קיבל את השיק, אולם עד עצם היום הזה, הנתבע לא השיב לו את השיק, על אף שטרם נפרע על ידו. לגרסתו של הנתבע, שיק זה ניתן לו על ידי התובע כשיק ביטחון, בכדי להבטיח את כספו של הנתבע במקרה בו התובע ימלא סכומים הגבוהים מהמגיע לו, בשיקים הפתוחים שניתנו לו על ידי הנתבע, כהחזר להלוואות.

10. בענייננו, הצדדים, כאמור, הרחיבו את היריעה עד למאוד, ודנו בהרחבה גם בטענת הנתבע, כי מדובר היה בהסכם הלוואה. בנקודה זו ברצוני למקד את הדיון ולהדגיש, כי אין כל צורך להיכנס לשאלה, האם אכן מדובר היה בהלוואות, אם לאו. השאלה שעומדת בפנינו אינה האם מדובר בהלוואה, כי אם - האם מדובר בשותפות, המצדיקה מתן חשבונות. ובכך אתמקד.

בנוסף, מאחר ואף אחד מהצדדים לא הציג הסכם בכתב התומך בגרסתו (התובע כי מדובר בשותפות והנתבע כי מדובר בהלוואה), כל שנותר, הוא להתרשם ממכלול הראיות שכן הוצגו בפני בית המשפט ולקבוע, מתוך מכלול הראיות והמוצגים, מהו אופי היחסים שהתקיים בין הצדדים, הלכה למעשה.



11. בנקודה זו, ברצוני להעיר הערה - במקומות שונים טוען התובע, כי הנתבע לא הצליח להוכיח פרט כזה או אחר. כך, לדוגמא, התובע טען, כי הנתבע "לא הצליח להוכיח כי היה בין הצדדים הסכם לתשלום ריבית או כי שילם סכומים כאלו בפועל" (סיכומים מטעם התובע, עמ' 5), ומכאן מסקנתו, כי התמורה בעד השקעת התובע נועדה לבוא מרווחי העסק ולא מהריבית, כנהוג בהלוואה.

12. כאן המקום לציין, כי נטל ההוכחה מוטל ראשית על התובע ורק אם עמד בנטל, עובר זה אל הנתבע, להזים את טענותיו של התובע. סדר הדברים אינו כזה, שהנתבע פותח ומוכיח את טענתו, כי מדובר ביחסי לווה-מלווה. התובע הוא שצריך להוכיח כי התקיימו בין הצדדים יחסי שותפות, ורק אם עמד בנטל, מגיע תורו של הנתבע, שרשאי לנסות ולשכנע אחרת.

13. כאמור, סבורני, כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של שותפות בין הצדדים. אפרט כעת את הנתונים השונים, אשר בחינתם כמכלול, הביאה אותי אל המסקנה הזו.

14. בפנינו העיד מר אגבריה חאלד, שהוא יועץ המס של הנתבע בעסקו הנוכחי ואשר עוסק בעיקר בהכנת מאזנים עבור העסק. מר אגבריה מלווה את עסקו של הנתבע מזה למעלה מ-10 שנים, אולם, אף לפני כן סיפק לנתבע שירותי הנהלת חשבונות בעסקיו הקודמים. מר אגבריה העיד, כי כפועל יוצא מתפקידו, נפגשים הוא והנתבע כפעם בשבוע לערך. ועם זאת, משך כל שנות עבודתו מול הנתבע, מעולם לא נתקל בשום אינדיקציה, לפיה לנתבע יש שותף, או כי הנתבע פועל במסגרת שותפות כלשהי. נכון הדבר, כי כדברי העד, מאחר והנתבע מנהל את עסקיו בשיטת המזומנים, בהחלט יתכן שהלוואות המגיעות לסך של כמליון ש"ח לא יתבטאו במאזנים שהוא מנהל עבור העסק.

ואולם, לדברי העד, שמו של התובע לא עלה בשום שלב בשנים בהן נתן שירותיו לעסק של הנתבע. מר אגבריה הצהיר, כי היכרותו היחידה את התובע נעשתה לפני מספר שנים, כאשר שכר משרד בבניין, אשר נמצא בבעלותו של התובע, וכי הוא נתקל בו באותן פעמים, בהן סר למשרדו בכדי לשלם את דמי השכירות. לפי תצהירו של מר אגבריה, לא רק שהנתבע לא הזכיר דבר קיומו של שותף, אלא אף התובע עצמו לא פנה אליו מעולם, על אף היותו יועץ המס של העסק, בבקשה לקבל מידע ו/או דיווחים בנוגע לעסק המשותף, כביכול, לא התעניין במאזנים ואף לא הציג עצמו בפניו כשותף משך ארבע שנות קיומו של העסק, לכאורה. כל היכרותו עם התובע, כאמור, הסתכמה בהקשר שכירת המשרד ולא מעבר.

15. בנוסף לאמור לעיל, בשותפות נהוג לקיים התחשבנות בין השותפים מדי תקופה, דבר שלא נעשה במקרה דנן, משך 4 שנות קיומה של השותפות כביכול.

16. סעיף 4 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה – 1975 (להלן, "פקודת השותפויות" או "הפקודה") מחייב רישומה של שותפות כדין. ועם זאת, רישום כזה לא נעשה במקרה דנן משך 4 שנים. התובע עצמו הודה כי השותפות, לכאורה, לא רשומה ברשויות הרלוונטיות (רשם השותפויות, מע"מ, הנה"ח) ולשותפות לא היה חשבון בנק.

17. לפי הסיפא של סעיף 6 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה – 1975 (להלן, "פקודת השותפויות" או "הפקודה"), אי רישום שותפות, אין בה כדי לקבוע מסמרות בשאלה, האם מדובר בשותפות, אם לאו. יחד עם זאת, דומני, כי יהיה זה אך הגיוני, שאדם בעל ניסיון עסקי כשל התובע היה עומד על כך שהסכם שכזה אכן ייעשה בכתב.

18. משך ארבע השנים בהן התקיימה, כביכול, השותפות, לא התעניין התובע כלל בעסק. לא דרש מאזנים, לא דרש את החזר השיק על סך 400,000 ש"ח, שלטענתו נתן כהשקעה לעסק. לגרסתו של התובע, עוד בשנת 2000 חש כי הנתבע מרמה אותו. לטענתו, הנתבע השתמש בכספים שהעביר לעסק לשימושו הפרטי, הסתיר ממנו רווחים ועסקאות ופעל מאחורי גבו, בניגוד למה שהוסכם ביניהם בעת הקמתה של השותפות. ויחד עם זאת, מסיבות כלשהן שנעלמו ממני, המשיך התובע, חרף האמור לעיל, לספק לו כספים לעסק המשותף, כביכול, ומשך 4 שנים תמימות לא פנה התובע לנתבע בכל טרוניה, דרישה או תביעה.

קשה לי לקבל את טענתו של התובע, כאילו לא עיגן דבר בכתב ולא בא בדרישות או הפסיק להזרים כספים לנתבע משום שהוא, בפשטות, אדם תמים ששגה. בכל הכבוד, לא נראה בעיני סביר, כי איש עסקים מנוסה וותיק כפי שהינו התובע, מבעליה של חברת קבלנות גדולה ומצליחה, לא יתעניין כלל בעסק בו הוא השקיע כל כך הרבה כספים ולא ידרוש מהשותף האחר דין וחשבון מדויק ומדוקדק אודות פעולותיו בכספים שנתן, משך 4 שנים תמימות. יתרה מכך, יקשה עלי לקבל טענה כזו אף מאדם שאינו איש עסקים ותיק, לא כל שכן מאדם שמשך עשרות שנים זה עיסוקו, ואשר הוא מוקף יועצים משפטיים, יועצי מס, מנהלי חשבונות וכיוצא באלה.

19. לא זו אף זו, מצופה משותף בעסק שידע פרטים אודות העסק בו הוא שותף. שוב, כך בעיקר כאשר מדובר באדם בעל ניסיון עסקי כשל התובע וכאשר מדובר באדם, שלטענתו הוא המממן היחיד של העסק, והסכומים אותם השקיע בעסק הם כה גבוהים. והנה, מכתב התביעה, מהתצהיר ומהסיכומים מטעמו של התובע עולה, כי זה לא ידע פרטים בסיסיים ואלמנטריים הנוגעים לעסק.

כך, למשל, התבלבל התובע בעניין אורכו של כל מחזור גידול העגלים. בכתב התביעה (סעיף 13.1) כותב התובע כי
מחזור הגידול הראשון נמשך החל מחודש נובמבר 1998 ועד חודש יוני 2000, בעוד שמחזור גידול עגלים לפיטום אורכו שנה אחת, לכל היותר. בהמשך, שינה התובע את גרסתו (לגבי שני המחזורים הנוספים שהוזכרו על ידו כלל לא צוינו מועדים). בנוסף, מכתב התביעה, התצהיר והסיכומים מטעם התובע לא עלה כי הלה מודע לכך, שהנתבע כלל לא נוהג, במרבית המקרים, להחזיק את העגלים במשקו, אלא מיד לאחר רכישתם הוא מוכר אותם. לא זו אף זו, התובע לא ידע דבר אודות כמויות העגלים הנרכשות והנמכרות, מי הקונים, תמותה, תחלואה וכדומה.

20. ועוד – התובע לא ידע אם העסק הרוויח או הפסיד (פרוטוקול, עמ' 12, מול שורות 22-29) ומשך 4 שנים, גם לא התעניין בכך, לגרסתו, חרף העובדה שהוא הזרים והמשיך להזרים כל כך הרבה כסף לעסק המשותף, כביכול. לטעמי, לא מתקבל על הדעת, שאדם ימשיך להזרים כספים, בסדר הגודל שהתובע העביר במקרה דנן, מבלי שידרוש מידע מדויק אודות הפסדי העסק או רווחיו ומבלי שידרוש את חלקו באותם רווחים.

21. נקודה נוספת שהעלה הנתבע הינה, כי מושב מלאה, בו הוא חבר ובו מצוי עסקו, לא נתן אישורו לשותפות. ואכן, כפי שהעיד מכתב מאת תנועת המושבים בישראל, בעל נחלה במושב אינו רשאי ואינו יכול לרשום שותף כבעל זכויות במשקו, ללא היתר מראש, היתר אשר לא נתבקש ועל-כן גם לא ניתן במקרה דנן.

22. התובע לא הצליח להצביע אף לא על אדם אחד, אשר היה מודע לדבר השותפות, כביכול, בינו ובין הנתבע ולא היה ברשותו אף לא מסמך אחד, אשר אישר את הטענה.

לעומתו, העידו מספר עדים מטעם הנתבע, כי הם עובדים עימו משך שנים ומעולם לא נתקלו בכל רמז או עדות לכך, שלנתבע יש שותף עסקי. כך העיד מר אגבריה, יועץ המס של הנתבע (לעיל). כך גם העיד מר שמעון קדוש, סוחר עגלים, אשר, לדבריו, בכל המקרים בהם ביצע עסקאות לרכישת עגלים, עשה זאת מול הנתבע בלבד, כולל המו"מ, ההעמסה ושמו של הנתבע הוא שהתנוסס על החשבוניות שקיבל ממנו. מר מחמיד עאמד, סוחר עגלים גם הוא, העיד, כי גם הוא מנהל עסקים משך שנים מול הנתבע ומעולם לא ראה את התובע ולא שמע את הנתבע מזכיר דבר קיומו של שותף.

23. אחת מטענותיו של התובע היתה, כי היו סוחרים אשר רשמו שיקים ישירות לפקודתו ולא לפקודת הנתבע. התובע הצביע על עובדה זו כראיה לכך שהוא שותף בעסק, שאחרת – מדוע ירשמו שיקים ישירות לפקודתו ולא לפקודת הנתבע, אשר יכול היה להסב אותם אליו, לו חפץ בכך? הנתבע טען כי מדובר במקרה אחד בלבד, בו העביר סוחר שני שיקים ישירות לפקודתו של התובע, וזאת כאשר הסוחר היה חייב לנתבע כסף, והנתבע ביקש אותו להעביר את החוב ישירות לתובע, על חשבון הלוואה שהיה עליו לפרוע אותה.

הסברו של הנתבע נשמע אמין, התובע לא הצליח להפריך את הגרסה הזו ולא הצביע על מקרים נוספים, בהם, כביכול, רשמו סוחרים שיקים לפקודתו. כך או כך, אין במקרה בודד זה בלבד, כדי להעיד דבר על קיומה או היעדרה של שותפות.

24. בכתבי הטענות בין הצדדים מועלות טענות והאשמות נוספות, בנושאים שונים. אולם, דומני, כי די באמור לעיל, בכדי לקבוע, כי התובע לא הצליח להוכיח קיומם של יחסי שותפות בין הצדדים, ומכאן, שנשמט הבסיס של תביעתו לקבלת חשבונות מאת הנתבע.

25. בין יתר הטענות, אשר הועלו על ידי הצדדים, הצביע התובע על סעיף 2(8) לפקודת השותפויות, וטען, כי מאחר והחזרי הסכומים שנתן לנתבע לטובת העסק היו תלויים ברווחי העסק, ראיה היא, איפוא, כי הוא אכן היה שותף.

26. זוהי לשון סעיף 2(8) לפקודה:

"חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי העסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים".

אף שהתובע ביקש להדגיש את חלקו הראשון של הסעיף, הרי שסבורני, שדווקא הסייפא היא הרלוונטית לענייננו. שכן, לאור כל הנתונים אשר פורטו על ידי לעיל, אין ספק בעיני, כי, תהא אשר תהא מערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים במקרה דנן, דבר אחד הינו ודאי – לא היתה זו מערכת יחסים של שותפות.

דווקא סעיף 2(3) לפקודה מתאים יותר לענייננו וזו לשונו:

"הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחיו הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו".

27. הנתבע, מצידו, טען, כי אף סעיף 2(6) לפקודה מתאים למקרה דנן:

"המלווה כסף למי שעושה עסק או עומד לעשות עסק, ועל פי החוזה שביניהם יקבל המלווה ריבית בשיעור משתנה לפי רווחי העסק, או יקבל חלק ברווחים – אין המלווה נעשה משום כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו".


אולם, מאחר ואינני נכנסת לבירור השאלה אם מערכת היחסים בין הצדדים היתה של לווה-מלווה, הרי שאין רלוונטיות לסעיף זה כעת.

28. מאחר ואין מדובר ביחסי שותפות ולא הוכחה כל מערכת יחסים אחרת, המצדיקה מתן חשבונות, כל שנותר, היא אותה מחלוקת על הסכומים שכן או לא הושבו לתובע על ידי הנתבע. עניין זה, רשאי התובע לברר בתביעה כספית נפרדת ועצמאית ולא במסגרת בקשה לקבלת חשבונות, שהרי - ככלל, אין התובע יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע (ראה פס"ד מועצת הפירות, עמ' 345).

בהקשר זה אציין בקצרה בלבד, כי בסיכומים מטעמו, ניסה התובע לטעון כי, לחילופין, היה ותידחה טענתו לקיום יחסי שותפות, נעשה בין הצדדים הסכם של המחאת זכויות. אינני יכולה לקבל טענה זו ולו מהטעם הפשוט, שהיא הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. הרחבת חזית כזו אסורה ואני דוחה את הטענה מבלי לדון בה.

סיכומם של דברים

28. התביעה נדחית, מאחר ולא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של שותפות בין הצדדים.

29. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ש"ח + מע"מ.

30. הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ניתן יהיה לנקוט בהליכי הוצל"פ לשם גבייתם.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת שותפות

  2. אי רישום שותפות

  3. בניה בחצר משותפת

  4. מכתב הצהרת כוונות

  5. בניה בקרקע משותפת

  6. אכיפת הסכם שותפות

  7. בעלות משותפת רכב

  8. הפרת הסכם שותפות

  9. חובת רישום שותפות

  10. ביטול שותפות עסקית

  11. ביטול פירוק שותפות

  12. בעלות משותפת בנכס

  13. בקשה למחיקת שותפות

  14. בעלות משותפת במושע

  15. גילוי מסמכים שותפות

  16. בית משפט פירוק שותפות

  17. העברת זכויות בשותפות

  18. בעלות משותפת על דירה

  19. הפרת חוזה פירוק שותפות

  20. בעלות משותפת על יאכטה

  21. הפרת הסכם שותפות מכרז

  22. בעלות משותפת במקרקעין

  23. הפרת הסכם שותפות התיישנות

  24. תנאים למתן חשבונות - שותפות

  25. רכישת זכויות במקרקעין על ידי השותפים עצמם ולא על ידי השותפות

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון