בקשה לסילוק תביעה ייצוגית על הסף

א. בפניי בקשת המשיבה לדחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המבקש (להלן: "בקשת האישור"), באופן חלקי, וזאת עקב הודעת חדילה הנוגעת לחלק מן החיובים נשוא בקשת האישור.

כמו כן, עותרת המשיבה לסילוק בקשת האישור על הסף באשר לשאר החיובים נשוא בקשת האישור, דהיינו, באשר לחיובים שהודעת החדילה אינה מתייחסת אליהם.

ב. העובדות הצריכות לעניין, הינן בתמצית אלה:

המבקש, מר דני יעקובאי, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, תאגיד המים מעיינות אתא בע"מ.

בבקשת האישור נטען, כי המבקש שהקים את ביתו בקרית אתא, נדרש בחודש נובמבר 2010, יחד עם שותפו, לשאת בתשלום היטל פיתוח, כשעל היטל זה נוסף חיוב במס ערך מוסף, בניגוד לדין ותוך חריגה מסמכות. לטענת המבקש, היטלי הפיתוח כוללים בתוכם באופן מובנה את רכיב המע"מ, ומשכך אין להוסיף עליהם חיוב נוסף במע"מ, דבר המהווה, למעשה, כפל חיוב במע"מ.

עוד טוען המבקש, כי הוא נדרש לשאת בתשלום "אגרת חיבור", וזאת ללא סמכות בדין ובניגוד להוראות כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009 (להלן: "כללי תאגידי מים"). לטענת המבקש, "אגרת חיבור" מגולמת בתעריפי המים אותם נדרש צרכן המים לשלם.

בבקשת האישור, הוגדרה הקבוצה בשמה מוגשת התובענה הייצוגית כ"כל מי ששילם למשיב בשנתיים שקדמו ליום הגשת התובענה, או בחלק מהן, היטלים או אגרות מכֹח חוק עזר לקרית אתא (ביוב), תשל"ה-1975 וכן אגרות והיטלים, לרבות אגרת חיבור למפעל המים, מכֹח חוק עזר לקרית אתא (אספקת מים), התשמ"ב-1981".

ג. הסעדים להם עתר המבקש בבקשת האישור הם סעד כספי והצהרתי:

במסגרת הסעד ההצהרתי מבוקש בבקשת האישור להצהיר, שעל המשיבה להימנע מלגבות כל תוספת על תעריפי ההיטלים והאגרות כפי שנקבעו על-פי הדין, ובפרט להימנע מגביית תוספת בגובה המע"מ, מעבר לתעריפים המותרים לגביה על-פי הדין. כמו כן, עתר המבקש להצהיר כי על המשיבה להשיב את "אגרת חיבור למפעל מים", שנגבתה בניגוד לדין.

במסגרת הסעד הכספי, מבוקש בבקשת האישור לחייב את המשיבה להשיב לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו מהם ביתר, בשל הוספת מע"מ על תעריפי היטלי הפיתוח, בשנתיים שקדמו ליום הגשת בקשת האישור, וכן לחייב את המשיבה להשיב לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו מהם בגין "אגרת חיבור" בשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור.
.
ד. ביום 5.11.2012 הגישה המשיבה את הבקשה נשוא החלטה זו, שכותרתה "הודעת חדילה (חלקית) ובקשה למחיקה על הסף".


בבקשה זו נטען, כי עוד בטרם שהוגשה בקשת האישור, חדלה המשיבה מלגבות חיובים בגין אגרת חיבור למפעל מים, וכן תוספת מע"מ מצרכנים שאינם יכולים לקזז מס תשומות כנגד מע"מ, דהיינו, צרכנים פרטיים.

עוד נטען בבקשה זו, כי אילו היה המבקש פונה למשיבה בפנייה מוקדמת אמיתית לבירור סוגיית החיובים – הוא היה נוכח לדעת כי המשיבה חדלה באופן עצמאי מגביית "אגרת חיבור" החל מיום 1.1.2012.

מוסיפה וטוענת המשיבה, כי עד ליום 31.12.2010 לא נאסר על המשיבה לגבות "אגרת חיבור", וזאת נוכח הוראת סעיף 12(א) של כללי תאגידי מים, כנוסחו אז. "אגרת חיבור" נגבתה מן המבקש בחודש נובמבר 2010, דהיינו, בטרם חל האיסור לגביית אגרה זו. לטענת המשיבה, בשל טעות כנה ובתום לב, היא לא יישמה את ההוראה בדבר איסור גביית "אגרת חיבור" עם כניסתה לתוקף ביום 1.1.2011, אלא רק לאחר שהטעות נודעה למנכ"ל המשיבה במסגרת ניהולה השוטף.

ה. עוד טוענת המשיבה, כי החל מיום 10.1.2012, בטרם הוגשה בקשת האישור, חדלה המשיבה באופן עצמאי מגביית תוספת מע"מ מצרכנים פרטיים, ומאז אותו מועד, המשיבה משיתה תוספת מע"מ רק על צרכנים עסקיים שבאפשרותם לקזז מס תשומות כנגד מע"מ.

לטענת המשיבה, היא גבתה בעבר מע"מ מצרכנים פרטיים על-פי הנחיית מינהל המים משנת 2009, וזאת בטרם הותקנו כללי תאגידי המים החדשים.

טוענת המשיבה, שעקב הפסקת גביית רכיב המע"מ מצרכנים פרטיים והפסקת גביית "אגרת חיבור", הרי שיש לקבל את הודעת החדילה, לדחות את בקשת האישור בגין עניינים אלה, ולאפשר הגשת טיעון בדבר גמול למבקש ושכ"ט עו"ד לבא כוחו.

ו. טוענת המשיבה, שעקב הודעת החדילה, הרי שנותר רק עניין אחד במחלוקת והוא עניין חיובי המע"מ המושתים על צרכנים שבאפשרותם לקזז את המע"מ ששילמו למשיבה כנגד מס תשומות, דהיינו, צרכנים עסקיים.

לפיכך טוענת המשיבה, שהיות והמבקש הינו צרכן פרטי, שאינו נמנה על קבוצת הצרכנים העסקיים, ומשכך לא עומדת לו עילת תביעה אישית, הרי שיש לדחות על הסף את בקשת האישור שהגיש, ככל שהיא נוגעת לצרכנים עסקיים, וזאת היות ולטענתה המדובר במקרה ברור, שגם לפי פסיקת בית המשפט העליון, אין במקרה זה טעם בבירור בקשת האישור.

ז. ביום 19.11.2012 הגיש המבקש את תגובתו לבקשה זו.

בתגובה טוען המבקש, כי המשיבה מבקשת לעשות הפרדה מלאכותית בין חברי הקבוצה, וזאת בשעה שהמשיבה מודה כי במשך שנים היא לא ראתה שקיים הבדל מעין זה, והיא גבתה תוספת בגובה המע"מ הן מצרכנים פרטיים והן מצרכנים עסקיים.

לטענת המבקש, ללא קשר לזהות הנישום, המשיבה אינה רשאית לגבות תשלום כלשהו מעבר לתעריפים שנקבעו במסגרת חוקי העזר. זאת ועוד, פסיקת בית המשפט העליון קבעה מפורשות כי היטלי הפיתוח כוללים בתוכם באופן מובנה את רכיב המע"מ. כמו כן, לפי סעיף 7 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, אין להטיל מע"מ בכפל וזאת ללא קשר לזהות הנישום.

לטענת המבקש, המשיבה מבקשת לבסס את הודעת החדילה על רקע עובדתי חסר, ללא הצגת מסמכים מהותיים, כאשר בכל מקרה, כך לטענת המבקש, הדבר יצריך בירור עובדתי ראוי, הכולל את חקירת המצהיר מטעם המשיבה.

עוד טוען המבקש, כי הפניה המוקדמת שפנה למשיבה היתה ראויה, והצביעה על בעיה רוחבית ומתמשכת, ולאו דווקא על בעיה פרטית של מאן דהוא, וכתשובה לפניה זו בחרה המשיבה ליתן תשובה שאינה מספקת, שכל מטרתה היתה להסיר את בעייתו האישית של הפונה, ולא לפתור את הגביה שהינה בניגוד לדין.


לפיכך, בכל הנוגע להודעת החדילה, טוען ב"כ המבקש כי יש לדוּן בה רק לאחר הבאת מלוא הרקע העובדתי הנוגע לבקשת האישור.

ח. באשר לבקשת המשיבה לסילוק על הסף טוען המבקש, שההלכה היא כי אין לדוּן בבקשה לסילוק תובענה ייצוגית על הסף, היות והליך אישורה של תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי.

טוען המבקש, שבענייננו מודה המשיבה בפה מלא כי היא גובה תשלומים ביתר, וזאת ללא כל הסבר ראוי להמשך הגביה, וברי שבמצב דברים זה אין לאשר בקשה לסילוק על הסף.

ט. עוד טוען המבקש, כי הוא סבור שיש להורות על צירוף רשות המים להליך, וזאת בכדי שתוכל לחוֹות דעתה על התנהלות המשיבה, עליה היא אמורה לפקח. אולם, המבקש לא הגיש בקשה מסודרת מצידו בעניין זה.

י. ביום 28.11.2012 הגישה המשיבה תשובה לתגובת המבקש.

בתשובתה טוענת המשיבה, כי ההפרדה בין צרכנים פרטיים לבין צרכנים עסקיים אינה מלאכותית, ולמעשה המדובר בשתי תת-קבוצות המצויות בקבוצת התובעים הפוטנציאליים בשמם עתר המבקש לאשר תובענה ייצוגית.

המשיבה חדלה עובדתית לגבות תוספת מע"מ מן הצרכנים הפרטיים, ולכן בהתאם להוראת סעיף 9 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, אין לאשר הגשת תובענה ייצוגית בגין גביית תוספת מע"מ מצרכנים פרטיים אלה.

לטענת המשיבה, לשאלת זהות הנישום יש קשר הדוק לשאלת זכותו של התאגיד לגבות ממנו מע"מ. על כן, לטענת המשיבה, ההבדל בין נישום שיכול לקזז מס תשומות כנגד מע"מ לבין נישום שאין באפשרותו לפעול כך, מחייב התייחסות שונה לשתי תתי-הקבוצות. המשיבה מפנה בעניין זה להחלטתה של כב' השופטת ר. רונן בת"מ (מחוזי ת"א) 116/09 ויצו נ' מיתב – מים תיעול וביוב בע"מ (לא פורסם, 7.2.2011), שם, כך לטענת המשיבה, נערכה האבחנה האמורה בין שתי תתי-הקבוצות.

המשיבה מבהירה כי דירקטוריון התאגיד החליט על הפסקת גביית תוספת המע"מ מצרכנים פרטיים בישיבתו מיום 31.1.2012. באשר להפסקת גביית "אגרת חיבור", טוענת המשיבה כי די היה בהחלטת מנכ"ל המשיבה, המוסמך לטפל בניהולה השוטף.
לפיכך טוענת המשיבה, כי אין מקום לקיים בירור עובדתי באשר להודעת החדילה החלקית שהוגשה, כפי שטוען המבקש.

באשר לבקשתה לסילוק בקשת האישור על הסף בנוגע לחיובים שהודעת החדילה אינה מתייחסת אליהם, טוענת המשיבה כי המבקש לא התמודד בתגובתו עם העובדה כי הוא נעדר עילת תביעה אישית ולכן אינו ראוי לשמש כתובע ייצוגי.

באשר לטענת המבקש, לפיה הוא פנה פניה מוקדמת ראויה, טוענת המשיבה שלא ניתן כל הסבר על-ידי ב"כ המבקש לכך שלא הועברו למשיבה פרטי החיובים השגויים לשיטתו, כפי שהיא ביקשה שיועברו אליה בתשובתה למכתב ב"כ המבקש. לטענת המשיבה, אין המדובר בפניה מוקדמת אמיתית וכנה, כי אם בניסיון להכשיל את המשיבה.

יא. באשר להודעת החדילה (החלקית) שהגישה המשיבה, מורה סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות

”בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.“

יב. לכאורה לפחות, נראה כי מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, משמע, הוגשה במועד הודעת החדילה, והוכחה לכאורה החדילה מגביית "אגרת חיבור" לגבי כלל הצרכנים, ומגביית תוספת מע"מ מצרכנים פרטיים, וזאת באמצעות נספחים מס' 4-2 להודעת החדילה, וכן נספחים מס' 4-1 לתשובת המשיבה לתגובת המבקש, ותצהירי מנכ"ל המשיבה שצורפו לכתבי הטענות הללו.

ואולם, נוכח עמדתו של ב"כ המבקש, כעולה מסעיף 48 של תגובתו, שם טוען ב"כ המבקש כי קיים צורך בחקירת המצהיר, אני נמנע לעת הזו מלהכריע בעניין הודעת החדילה, כדי לאפשר לב"כ המבקש להציג בנושא זה שאלות בחקירה נגדית למצהיר מטעם המשיבה, מר יאיר לייפר, בישיבה הקרובה של קדם המשפט, כשעד אז יוכל ב"כ המבקש לחזור ולשקול את עמדתו, ולהודיע על כך לבית המשפט ולב"כ המשיבה.

יג. באשר לבקשת המשיבה לסילוק בקשת האישור על הסף בעניין שאר החיובים נשוא בקשת האישור, דהיינו, באשר לחיובים שהודעת החדילה אינה מתייחסת אליהם, אני סבור שדין בקשה זו להידחות.

יד. צודק ב"כ המבקש בטענתו כי הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא בעצמו שלב מקדמי, ומשכך, אין הצדקה, בדרך כלל, לדוּן בבקשה לסילוק על הסף בנפרד מבקשת אישורה של התובענה כייצוגית.

בסוגיה זו אני מפנה לדבריו של כב' השופט (כתוארו אז) א. גרוניס בע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, בפיסקה 5 (לא פורסם, 20.7.2010):

”הדיון בטענותיה נגד אישור התובענה הייצוגית התקיים בגדר הבקשה לסילוק על הסף. דרך דיונית זו אינה ראויה. למעט במקרים חריגים, אשר המקרה דנא אינו נמנה עליהם, אין לדון בטענות סף נגד אישור התובענה הייצוגית בגדר הליך של בקשה לסילוק על הסף, אלא בגדר הבקשה לאישור עצמה.“ (ההדגשה שלי – י.ג.)

בנוסף, כתב בעניין זה כב' השופט (כתוארו אז) א. גרוניס ברע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ, בפיסקה 4 (לא פורסם, 13.8.2007):

”ככלל אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה (ראו, רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 290 (2001) (להלן - עניין שמש)). אשר לבקשה לסילוק הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להבדיל מסילוק התובענה גופה), נקבע כי סעד שכזה יינתן במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום (ראו, עניין שמש, 290).“ (ההדגשה שלי – י.ג.)

ובהמשך (שם, בפיסקה 6):

”נראה, כי כיום קיים משקל מופחת, אם בכלל, לטיעון כי ראוי לדון בטענות המכוונות נגד העילה האישית עוד טרם הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. אמנם, שאלת קיומה או העדרה של עילת תביעה אישית הינה שאלה שראוי לה להתברר בשלב מקדמי של הדיון, אך דומה כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לכשעצמה מהווה שלב מקדמי דיו לצורך בירור זה. ודוק, אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה. כך למשל, עשויה להיות טענת התיישנות הרלוונטית לכל הקבוצה התובעת (להבדיל מהתיישנות עילתו האישית של התובע המייצג בלבד).“

כמו כן, יפים לענייננו דבריו של כב' השופט ח. מלצר ברע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי ואח', בפיסקה 5 (לא פורסם, 2.4.2009):

”ככלל אין מקום לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף (ראו: רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 290 (2001); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסמה, 13.8.07); השוו: רע"א 6962/08 פסגות מימון ופקטורינג בע"מ נ' גרינפלד (לא פורסם, 11.9.2008)). הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי (אף כי אין חולק על השלכתו הרבה על תוצאות ההליך העיקרי), ופיצולו לתת-הליכים איננו רצוי ועלול לגרום רק לסירבול ההליך. הנה כי כן, אם גורלה של הבקשה לאישור להידחות כיוון שאין היא עומדת בתנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), הרי שהיא ממילא תידחה בתום הדיון בבקשה לאישור. מכאן שהגשת בקשה למחיקת ההליך על הסף או לדחייתו כאמור, איסוף התשובות לבקשה, דיון והחלטה באותה בקשה, וכן דיון ההמשך השכיח במכלול מעין זה – פניה לבית משפט זה בערעור, או בבקשת רשות ערעור– כל אלה עשויים להביא לפרקים להשחתת זמנם של הצדדים ובתי המשפט שלא לצורך, ולהשהייתו (במקום להאצתו) של סיום ההליך, גם מקום שבו אכן נמצא כי בקשת האישור איננה עומדת בתנאי החוק.
לכלל האמור קיים אמנם חריג, אולם המדובר – כפי שציין בית המשפט המחוזי הנכבד בצדק– חריג צר: יש הגיון בסילוק אפשרי של הבקשה לאישור על הסף (ובהתאם – לעצם עריכת הדיון בשאלה זו) רק "במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (עניין רייכרט, שם). כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור.“ (ההדגשה שלי – י.ג.)

טו. בענייננו, אינני סבור שניתן לקבוע, כי המדובר במקרה ברור וחריג, בו מוצדק סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולא ניתן לומר, בשלב זה, כי תוצאות הדיון בבקשת האישור ידועות מראש, כטענת המשיבה.

בקשת המשיבה לסילוק על הסף מתבססת בעיקר על הטענה, שהואיל והמבקש הינו צרכן פרטי, והואיל וסולקה עילת התביעה של הצרכנים הפרטיים, וזאת עם הגשת הודעת החדילה, הרי שלטענת המשיבה אין למבקש עילת תביעה אישית באשר לבקשת האישור, הנוגעת לגביית תוספת מע"מ מצרכנים עסקיים.

אני סבור שאין די בטעם זה בכדי לסלק את בקשת האישור על הסף, וזאת היות וסעיף 8(ג)(2) של חוק תובענות ייצוגיות, מאפשר אישורה של תובענה כייצוגית, במידה והתקיימו התנאים המצטברים המנויים בסעיף 8(א) של החוק, גם אם למבקש לא עומדת עילת תביעה אישית, ובמקרה כזה על בית המשפט להורות על החלפת התובע המייצג. דהיינו, אין די רק בהיעדרה של עילת תביעה אישית על מנת להביא בהכרח לתוצאה של מחיקה על הסף.

בעניין זה אני מפנה לדבריו של כב' השופט (כתוארו אז) א. גרוניס ברע"א 2022/07‏ ‏ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ, בפיסקה 5 (לא פורסם, 13.8.2007)

”לפי הדין שקדם לחוק תובענות ייצוגיות, העדרה של עילת תביעה אישית היה מביא, מיניה וביה, לדחייתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. לכן, ניתן היה אף לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית מקום בו היה ברור על פני הדברים כי לא קיימת לתובע המייצג עילת תביעה אישית. חוק תובענות ייצוגיות שינה את דיני התובענות הייצוגיות בישראל מבחינות שונות. ההוראה החשובה לענייננו היא זו הקבועה בסעיף 8(ג)(2) לחוק. לפי סעיף זה, על בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית אף אם לא הוכיח התובע המייצג קיומה של עילת תביעה אישית (או קיומן של אחת החלופות האחרות שבסעיפים 4(א)(1)-(3)), וזאת בתנאי שהראה כי התובענה שהגיש עומדת בתנאי סעיף 8(א) ובכפוף להחלפת התובע המייצג. כלומר, קיימת מבחינה עקרונית אפשרות כי אף אם יתברר שלא עומדת לתובע המייצג עילת תביעה אישית, תאושר התובענה הייצוגית (ראו והשוו, ע"א 9590/05 רחמן-נוני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם, 10.7.2007)). לפיכך, טעם הנוגע לעילתו האישית של התובע המייצג ולה בלבד לא יוביל בהכרח, לאור הוראת סעיף 8(ג)(2), לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.“ (ההדגשה שלי – י.ג.)

טז. אמנם, בשלב זה טרם נקבע בענייננו שמתקיימים התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 8(א) של חוק תובענות ייצוגיות, אולם אם בסופו של יום ייקבע כי תנאים אלה אכן מתקיימים, אולם המבקש נעדר עילת תביעה אישית, אזי ניתן יהא לשקול אפשרות של החלפת התובע המייצג. משכך, ונוכח האמור לעיל, אין מקום למחיקת בקשת האישור על הסף באשר לחיובים שהודעת החדילה אינה מתייחסת אליהם.

יז. סיכומו של דבר:

1. אני דוחה את בקשתה של המשיבה לסילוק בקשת האישור על הסף באשר לחיובים שהודעת החדילה אינה מתייחסת אליהם.

עם זאת, שמורה למשיבה הזכות להעלות את טענותיה, שהועלו בבקשתה לסילוק על הסף, במסגרת הליך בקשת האישור.

2. באשר להודעת החדילה, אני מפנה לאמור בפיסקה י"ב של החלטה זו.

יח. ביני לביני, הוגשה על-ידי הצדדים בקשה מוסכמת להארכת מועדים ולדחיית מועד קדם המשפט (בקשה מס' 3).

אני נעתר למבוקש, ומאריך את המועדים כמבוקש בבקשה המוסכמת.

בנוסף, אני מבטל את קדם המשפט הקבוע ליום 4.2.2013.

במקום זאת, יתקיים קדם המשפט ביום 11.3.2013 שעה 10:30, ובה יהיה נוכח גם המצהיר מטעם המשיבה בעניין הודעת החדילה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול תביעה ייצוגית

  2. התיישנות תביעה ייצוגית

  3. הסתלקות מתובענה ייצוגית

  4. התיישנות תובענה ייצוגית

  5. הסכם פשרה בתביעה ייצוגית

  6. בקשה לתיקון תובענה ייצוגית

  7. חוסר תום לב בתביעה ייצוגית

  8. תנאים לאישור תביעה ייצוגית

  9. גילוי מסמכים תובענה ייצוגית

  10. התנגדות לביצוע תביעה ייצוגית

  11. אישור הסכם פשרה תביעה ייצוגית

  12. תביעה ייצוגית נגד זאפ דפי זהב

  13. דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  14. תנאים לאישור פשרה תביעה ייצוגית

  15. אישור הסדר הסתלקות תביעה ייצוגית

  16. הגשת ראיות נוספות תביעה ייצוגית

  17. בקשה לסילוק תביעה ייצוגית על הסף

  18. דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית

  19. על מה אפשר להגיש תביעה ייצוגית ?

  20. בקשה להוספת נתבעים תביעה ייצוגית

  21. בקשה לצירוף תובעים לתביעה ייצוגית

  22. חובת דיווח סביבתי - תביעה ייצוגית

  23. הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  24. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות

  25. תביעה ייצוגית בסוגיית הסכם קיבוצי ?

  26. בקשה לקביעת שכר טרחה בתביעה ייצוגית

  27. בקשת רשות ערעור אישור תביעה ייצוגית

  28. חובת דיווח על תקלות - תביעה ייצוגית

  29. תביעה ייצוגית "מעוררת שאלות מהותיות"

  30. אובדן השקעה אלטרנטיבית - תביעה ייצוגית

  31. בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  32. גילוי מסמכים לפני אישור תביעה ייצוגית

  33. בקשה למחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  34. אחוזי שומן במוצרי חלב תביעה ייצוגית על הטעיה

  35. כתב תביעה אישית ובקשה לאישור תובענה ייצוגית

  36. אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  37. תביעה ייצוגית: שירות תזכורת לסיום החניה "פנגו"

  38. תביעה ייצוגית נגד חברת סלולר על אי קבלת זיכויים

  39. בקשה לפי סעיף 9 של חוק תובענות ייצוגיות לאשר הודעת חדילה

  40. תביעה ייצוגית: סכומי הארנונה לא עודכנו בהתאם למדדים שליליים

  41. טענה כי לא פנו אליה על מנת לקבל את אישורה למשלוח דברי הפרסומת

  42. אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה ציבורית

  43. החריג בסעיף 10(3) המונע בירור תביעה כתביעה ייצוגית כשיש הסכם קיבוצי

  44. הודעת חדילה מוסכמת לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006

  45. תביעה ייצוגית: התברר כי מכשיר בו בוצעה בדיקה שימש קודם לבדיקת נשא איידס

  46. גביית ריבית בשיטת "ריבית דרבית" ולא בשיטת ה"ריבית הצמודה" - תביעה ייצוגית

  47. תביעה ייצוגית שענינה "החזר הוצאות" שמקבלת מכבי שירותי בריאות מכלל בריאות חברה לביטוח

  48. תביעה ייצוגית: סימון שטח חניה המצוי בבעלות פרטית ככזה המחייב בתשלום אגרת חניה (סימון כחול לבן)

  49. תביעה ייצוגית: הנגשת אוטובוסים בקווים עירוניים ותחנות קו לשימוש עיוורים וכבדי ראיה לפי חוק שוויון

  50. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון