בקשה לקביעת שכר טרחה בתביעה ייצוגית

בפניי תביעה כספית בסך 546,020 ₪ אשר הוגשה בעילה חוזית ונזיקית ותביעה שכנגד בסך 799,298 ₪, אשר הוגשה בעילה נזיקית ולשון הרע.

בפסק דיני זה:
התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים"), הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע").
כתב התביעה והבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית, אשר הוגשה על ידי הנתבע בשם תובעים 1-2 בתביעה דנן, (הורי תובע 3), לבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 1465/03 בת"א 8232/03, (להלן: "הבקשה/הבקשה הראשונה"). המבקשים בבקשה הראשונה הינם הורי התובע מס' 3 ותובעים 1-2 בתביעה דנן (להלן: "המבקשים שם / המבקשים").

א. תמצית טענות התובעים
1. בחודש אוקטובר 2002 פנה תובע 3 (להלן: "התובע/גבריאל") אל הנתבע, עו"ד במקצועו, כדי שייצגו בתובענה ייצוגית נגד בנק המזרחי לפי חוק הבנקאות שירות ללקוח תשמ"א-1981. קודם לכן, התובע לא הכיר את הנתבע, ונחשף אליו כמי שהיה יו"ר ועדת האתיקה בלשכת עוה"ד. התובע החליט לשכור את שירותיו המקצועיים של הנתבע, לאחר שהנתבע טען בפניו שהינו מומחה בתחום הבנקאות. הנתבע הודיע לתובעים, כי להערכתו המצב המשפטי בעניינם, הוא בעל סיכויים טובים ואף מעולים, והבקשה לאישור תובענה ייצוגית תוגש לאלתר.

בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה אשר עותק ממנו לא נמסר לתובע ולמיטב זכרונו, שכר הטרחה נקבע לפי שעות עבודה, בהתאם לחישוב של סך 200 דולר לשעת עבודה. עוד סוכם, כי שכר הטרחה ישולם באמצעות חברה שבבעלות התובע "חברת קול ייעוץ בע"מ", (להלן: "החברה").

ביום 1/12/02 שולמה לנתבע מקדמה בסך 16,425 ₪ בגין הוצאות משרדיות וביום 14/4/03, וארבעה חודשים ממועד פניית התובע אל הנתבע, הוגשה הבקשה.

2. למרות שהתובע טען בפני הנתבע שהוריו קשישים, כי הוא בעל הידע בנשוא הבקשה ולכן הוא זה שמתאים לייצג בהליך ולא הוריו הקשישים, החליט הנתבע על דעתו ושיקול דעתו, שהמבקשים בבקשה הראשונה, יהיו הורי התובע - הם תובעים 1 ו-2 בתביעה דנן. התצהיר אשר תמך בבקשה, בחר הנתבע שייחתם על ידי התובע ולא הוריו, ב שמדובר בשיקול משפטי.
הנתבע לא שעה להפצרות התובע להיות אחד המבקשים, לא נתן לו הסברים מדוע התובע אינו יכול להצטרף כמייצג להוריו ודחה את בקשותיו בנושא זה. התובע לא ערער על החלטות הנתבע ושם בו את מבטחו.

3. מידי חודש שלח הנתבע לתובע דרישות תשלום שכר טרחה, בהתאם להיקף שעות שנטענו על ידו, בסכומים של עשרות אלפי שקלים בכל חודש, כאשר לרוב התשלומים לא נשלחה אל התובע חשבונית. בפעמים הספורות שבדק את החיובים ששלח לו הנתבע, מצא התובע שהוא חויב בגין עבודה בימי ששי ושבת וכיוון שהנתבע אדם דתי, הוא הסביר שהעבודה בוצעה במוצ"ש.
הנתבע גם לא טרח להסביר את החיוב באלפי שקלים בגין בדיקה משפטית ואת החיוב בשתי עלויות נפרדות, כאשר הייתה פגישה בה השתתפו גם הנתבע וגם עו"ד אברמוב ממשרדו, ובנוסף, חויב התובע, לטענתו, עבור "בדיקות משפטיות" עלומות. באותו שלב, כך התובע, מפאת האמון הרב שנתן בנתבע לא ערער על דרישותיו.

במקביל, פנה התובע אל הנתבע בעניין בקשה לאישור תביעה ייצוגית נוספת שביקש להגיש נגד בנק מזרחי (להלן: "הבקשה השנייה") וגם בגינה כך שילם לנתבע סכומי כסף בהתאם לדרישתו. זאת, למרות שבניגוד לנטען בתביעה שכנגד דנן, הנתבע לא החל לעבוד ולהכין את הבקשה השנייה. טוען התובע, כי בקשה זו לא הוכנה על ידי התובע ולא הוגשה מעולם, ואף לא הועברה אליו טיוטא שלה ורק בהליכי התביעה דנן, צרף אותה הנתבע לתצהיריו.

4. טוען התובע בתצהירו, כי במהלך הדיון בבקשה האשונה, הנתבע לא טרח לחקור את המצהיר מטעם הבנק, המבקר הראשי של הבנק - מר חיים גיט וגם זאת, בניגוד לבקשת התובע ולמרות שהתובע העביר לנתבע שאלות לחקירתו. בדיעבד, כך התובע, עובדה זו צוינה מפורשות בפסק הדין, והנתבע אף סרב לבקשת התובע, לזמן לעדות מטעם הבנק את מר שמעון וייס היועץ המשפטי של הבנק.

ביום 19/4/05 ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה שהגיש הנתבע בשם המבקשים, אשר דחה את הבקשה. בין היתר קבע בית המשפט המחוזי, כי מדובר בניסיון של המבקשים שם (הוריו של התובע) המונעים על ידי התובע, במטרה לזכות בטובת הנאה אישית הכרוכה בהסדר חובם עם הבנק שבגינו הבנק פתח בהליכי מימוש משכנתא. כן נקבע בפסק הדין, כי המבקשים שם לא תמכו את בקשתם בתצהיר מטעמם, אלא בתצהיר של בנם (התובע) ובית המשפט התרשם, כי התובע זה שעומד מאחורי התובענה הייצוגית ולא ברור מדוע לא היה אחד המבקשים בה.
עוד נקבע בפסק הדין, לטענת התובע, כי התובע כבנם של המבקשים שם, אינו יכול להצהיר בשמם לגבי תוכן הבקשה ולכן יש לדחותה.

בתצהירו מוסיף התובע וטוען, כי בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, על אף שסבר שהיא ראויה וטובה, וזאת בשל מחדלי הנתבע אשר הגישה מבלי לבחון את הנושא, סרב לאפשר לתובע לשמש כמייצג הקבוצה, ו/או כמייצג נוסף להוריו ו/או בכך שראה לנכון לתמוך את הבקשה בתצהיר התובע בלבד, ו/או בכך שנמנע מלחקור את חיים גיט המצהיר מטעם הבנק ולמצער חקר אותו חקירה קצרה במיוחד שהשתרעה על שני עמודים בלבד.

5. הנתבע הגיש ערעור על החלטה זו, אך בשנת 2006 הסתבר לתובע שהנתבע נהג ברשלנות מקצועית, בחוסר תום לב והסתיר ממנו פרטים, כולל העובדה שבהתאם לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006, יש הגבלות על גביית שכר טרחה של הנתבע כמייצג בתביעה ייצוגית, הגבלות אשר חלו בתקופה הרלוונטית מכוח פרק ג'1 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א 1981.

עוד הסתבר לתובע, בעקבות דו"ח מעקב שהזמין, כי מעבר לעובדה שהנתבע נהג ברשלנות מקצועית בוטה שהביאה לדחיית הבקשה, אלא שהוא אף התנהל כלפיו בחוסר תום לב והסתיר ממנו פרטים מהותיים, שאילו היה התובע יודע אותם, לא היה מתקשר עמו בהסכם לקבלת שירותיו המשפטיים. לטענת התובע, מדו"ח המעקב עלה שהנתבע בקשרים הדוקים עם בכירי הנהלת בנק מזרחי, אשר נגדו הוגשה הבקשה לאישור התביעה הייצוגית ואף נואם בכנסים בנושא בנקאות אשר מארגן בנק המזרחי.

בחקירתו הסביר התובע, כי ההיכרות עם בכירי הבנק אשר אליה הוא מכוון, הינה כנס שנערך ביום 10.6.06 בפתח תקווה, במהלכו הוצג הנתבע כידיד קרוב ומוערך של בכירי הבנק, מידע שהושג עבורו על ידי חוקר פרטי שהוא שלח.

לאור המפורט, ביטל התובע שיקים עתידיים שנמסרו לנתבע בסך של כ-27,000 ₪ והודיעו לו, כי המבקשים (הורי התובע) משחררים אותו מהייצוג.

ביום 19/6/07 הגיש התובע בנושא זה כנגד הנתבע, תלונה לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין, (להלן: "התלונה"), אך לא הוגשה נגדו קובלנה וביום 26/5/09 דרשו המבקשים מהנתבע, בכתב את כל הסכומים שגבה מהם שלא כדין. משלא נענו, הגישו את התביעה דנן.

6. התובעים טוענים, כי שילמו לנתבע למעלה ממיליון ₪ אך איתרו חשבונית על סך 406,202 ₪ בלבד. בחקירתו העיד התובע, כי הנתבע הבטיח לשלוח לו חשבוניות בגין התשלומים הנוספים, אך לא עשה כן, והתובע לא פנה בעניין זה למשטרה או לרשויות המס.

התובע העיד, כי כל החשבוניות שהציג שייכות לבקשה הראשונה לאישור תובענה הייצוגית, אשר הוגשה על ידי התובע בשם הוריו, וחלקן האחר בגין תשלומים הנובעים מתיקים אחרים, כולל עבור לקוח אחר אותו מימן שהיא הגב' סימה ששון.

7. לטענת התובעים, מעשי הנתבע כפי שפורטו, הינם בבחינת הפרת הסכם, רשלנות מקצועית, וניהול מו"מ בחוסר תום לב. הנתבע הסתיר מהם את העובדה שהוא מצוי בניגוד עניינים בשל קשריו עם בכירי הבנק. לכן התקשרות התובעים עם הנתבע, הייתה תוצאה של הטעייה, כולל העובדה שלא מקובל לתבוע שכר טרחה מתובע ייצוגי, אלא כאשר בית המשפט פוסק את שכרו.
עוד לטענתם, הנתבע גבה מהם שכר טרחה מופרז. על כל אלה מוסיפים הם, כי בקשתם לאישור התביעה הייצוגית נדחתה עקב מחדליו, חוסר מיומנותו וחוסר הזהירות שנקט.

התובעים עותרים לחייב את הנתבע לשלם להם סך של 546,020 ₪ הכוללים 10,000 ₪ פיצויים לא ממוניים.

ב. תמצית טענות הנתבע
1. התביעה דנן הוגשה כחלק ממסע הטרדה והכפשה שמנהל התובע כנגד הנתבע, ואשר החל בעיצומו של הליך בחירות לראשות לשכת עורכי הדין, בו התמודד הנתבע. במהלך הליך הבחירות, פרסם אודותיו התובע לשון הרע, מה שגרם לו לנזקים והוצאת דיבתו.
מסע הכפשה זה הינו תוצאה של דחיית הבקשה הראשונה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש הנתבע בשם הוריו של התובע. בפסק הדין אשר דחה את הבקשה נקבע, כי המבקשים שם, הורי התובע ותובעים 1-2 בתביעה דנן, אינם הולמים לייצג את הקבוצה, בין היתר, בשל התנהלותם חסרת תום הלב. עתה לראשונה, בחלוף 4 שנים הם טוענים להשבת שכר הטרחה ששולם לו.

לטענת הנתבע, טענות התובעים בעניין השבת שכר הטרחה התיישנו, כיוון שהסכם שכר הטרחה נחתם ביום 1/12/02 והתביעה דנן הוגשה רק ביום 1/12/09 ובוודאי שקיים שיהוי קיצוני ובלתי סביר.

2. התובע יזם את הפניה אל הנתבע ואת הגשת הבקשה. הנתבע מעולם לא הבטיח לתובע סיכויי הצלחה מעולים, ולא הציג את עצמו כמומחה בתחום הבנקאות ו/או בתחום התביעות הייצוגיות.
התובע הגיע אל הנתבע מגובש ועם החלטה להגיש הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, כשבידיו חומר שאסף באופן אישי וביקש מהנתבע להוציא לפועל תכנית שטווה זמן רב, כולל הסכומים הנדרשים והעובדה שהוריו יהיו המבקשים.

התובע, שהינו כלכלן ומומחה בענייני כספים, חתם על הסכם שכר הטרחה לאחר שקרא אותו, הבין את תוכנו והסכים לתנאיו וידע על מה הוא חותם.
טרם חתימת הסכם שכר הטרחה בהתאם לשעות עבודה, הובהר היטב לתובע משמעות החיוב לפי שעות עבודה, והנתבע ומשרדו עמלו רבות להכנת הבקשה
התובע הוא שעמד על כך שהמבקשים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית יהיו הוריו ולא הוא, וכן דרש שהוא יהיה זה שיגיש את התצהיר כמי שמכיר את העובדות.

הנתבע טוען, כי פעל במיומנות, במקצועיות ובזהירות ואף הערעור שהגיש על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה לבית המשפט העליון, התקבל. גם בית המשפט המחוזי נימק את דחיית הבקשה בכך, שהמבקשים באמצעות בנם אינם הולמים לניהול התובענה הייצוגית. הנתבע טוען, כי אינו אחראי להתנהלות המבקשים – הורי התובע – עובר להגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית ואלה נשארו חייבים לו סכומים גבוהים.

3. בדחיית הבקשה קבע בית המשפט, כי המבקשים שם עברו את כל המשוכות המשפטיות הרלוונטיות לאישור התובענה הייצוגית, מלבד המשוכה לפיה המבקשים בבקשה הראשונה, באמצעות בנם (התובע כאן) אינם התובעים ההולמים לניהול ההליך.
עוד נקבע שם, ולטענת הנתבע באורח יוצא דופן, כי העובדות שנחשפו באותו הליך על ידי המבקשים, תרמו בעצם הגשת הבקשה לליבון נקודות חשובות, הנוגעים לכלל הלקוחות המשפטיים וזו הסיבה שלא נפסקו הוצאות לטובת הבנק.

הנתבע הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחתה את הבקשה הראשונה, אשר נתקבל. הנתבע טרח ואף הגיש סיכומים בערכאת הערעור, אך בשלב מסוים הפסיקו התובעים את הייצוג של הנתבע. בסופו של יום, הערעור התקבל ובית המשפט העליון החזיר את הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי ואיפשר החלפת תובע. לטענת הנתבע החלטת בית המשפט העליון מצביעה על כך שטענות התובעים בדבר השירות המשפטי הקלוקל שניתן להם הן טענות סרק.

4. הנתבע מכחיש את כל טענות התובע בדבר ניפוח דרישות שכר הטרחה, הן בגין הכנת הבקשה הראשונה והן בדבר השירותים המשפטיים שנתן לגב' סימה ששון, בהליך אחר, לבקשת התובע ובהתאם להסכם שכר טרחה אחר ונפרד שנחתם עימו.
חיובי שכר הטרחה בגין הבקשה הראשונה ובהתאם להסכם, נעשו כדין על פי שעות העבודה ואכן, במקרים דחופים, נאלץ הנתבע לעבוד עבור התובעים גם במוצ"ש. מה עוד שהתובע בחן בדקדוק רב את החיובים והחשבונות שהוגשו לו.

טוען הנתבע, כי אין גם ממש בטענת התובע, לפיה הנתבע הסתיר ממנו את ההגבלות על שכר טרחה עו"ד המייצג בתובענה ייצוגית. לטענתו, חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006, נחקק 4 שנים לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה הראשון בין התובע לנתבע ו-3 שנים לאחר הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית. בתקופה הרלוונטית לא הייתה כל הגבלה בדין על גביית שכר טרחה בגין טיפול בבקשה כזו. הבקשה שהגיש הנתבע בשם הורי התובע בשנת 2003, הוגשה בהתאם להוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח תשמ"א-1981). במועד הרלוונטי היה בתוקף סעיף ג.1 לחוק הבנקאות העוסק בתובענה ייצוגית ואשר בוטל בחודש מרץ 2006 – במקביל לכניסתו לתוקף של חוק התובענות הייצוגיות 2006, דהיינו 3 שנים לאחר הגשת הבקשה על ידי הנתבע.

משכך, טוען הנתבע, הדין שהיה קיים במועד הרלוונטי לא מנע גביית שכר טרחה בגין בקשה לאישור תביעה ייצוגית, אלא דן רק באישור שכר הטרחה לאחר שנתקבלה הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, ובית המשפט אישר את הגשת התביעה כייצוגית, מה שלא קרה במקרה דנן. כך שאם לא היה הנתבע גובה את שכר טרחתו בהתאם להסכם, הרי שככל שלא הייתה מתקבלת הבקשה, היה הנתבע נשאר ללא שכר טרחתו ולא לכך התכוון המחוקק. בכל מקרה, טענתו זו של התובע כפי שהובאה בפני לשכת עוה"ד – נדחתה.

טוען הנתבע, כי טענות התובעים הינם לכל היותר טעות בכדאיות העסקה לאחר שלא התקבלה בקשתם לאישור התביעה הייצוגית, אך בכך אין כדי לבטל את הסכם שכר הטרחה והם נותרו חייבים לנתבע סכומים גבוהים.

5. עוד טרם הודעת התובעים לנתבע על הפסקת הייצוג, שלח הנתבע לתובע ביום 3/7/06 התראה לפירעון חובותיו בטרם הפסקת הטיפול בעניינו, מאחר וחלק מההמחאות שמסר לו חוללו. אז החל התובע להעלות טענות לגבי הייצוג המשפטי, ואף נטל את כל התיקים המשפטיים ממשרד הנתבע בצורה ערמומית ובחוסר הגינות כאשר הגיע למשרדו, ביקש לקרוא מסמכים ולקח אותם עימו ללא רשות.

6. הנתבע דוחה את טענות הרשלנות הנטענות כלפיו וטוען, כי פעל בהתאם להנחיות התובע, אשר תכנן את תביעת הענק נגד הבנק לאורך זמן בשם הוריו והנתבע פעל על פי הוראתו. בית המשפט המחוזי העלה סימני שאלה לגבי תום ליבם וכוונתם של המבקשים שם ומניעיהם הזרים כאשר הם מונעים על ידי בנם (התובע כאן) ונימק את אי הלימות התובעים לייצוג קבוצה בתובענה ייצוגית.

בית המשפט התייחס שם גם להתנהלות התובע מול הבנק ולסירוב התובעים ליתן מידע למפקח על הבנקים. טוען הנתבע, כי גם אם הבקשה הייתה מוגשת בשם התובע בלבד, אותן עובדות אליהן התייחס בית המשפט המחוזי בדבר התנהלות הוריו והוא, היו נותרות על כנן, מה עוד, שאם הבין התובע בעצמו שאינו יכול לייצג בתביעה ייצוגית בצורה הולמת ונמנע מלהתייצב בחזית התובענה, אין לאשר תובענה ייצוגית כאשר ברור שהוא יהיה התובע הייצוגית.

7. לעניין ניגוד העניינים הנטען על ידי התובע טוען הנתבע, כי השתתף בהרצאה אחת במסגרת מפגש בוועד מחוז בפתח תקווה שהתקיים שלוש וחצי שנים לאחר הגשת הבקשה לתובענה ייצוגית. הוא לא קיבל שכר, לא היו לו קשרים עם בנק המזרחי או בכיריו ומדובר היה בכנס שאירגן ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.

ג. כתב התשובה
1. בכתב התשובה טוענים התובעים, כי ההתקשרות בין הצדדים החלה בשנת 2002 ונמשכה עד לשנת 2006, עת גילה התובע בדיעבד את חוסר תום הלב של הנתבע. הנתבע שלח רק ביום 16.7.09 את מכתבו האחרון ובו דרישת תשלום שר הטרחה. משכך, לא עברה תקופת ההתיישנות.
ולעניין ההגבלות שבחוק על גביית שכר טרחת עו"ד, טוענים התובעים, כי אלו חלו גם תקופה הרלוונטית בה נחתם הסכם שכר הטרחה.

2. לעניין רשלנות הנתבע, טוענים התובעים, כי אמנם החלטת בית המשפט המחוזי התייחסה לשאלת תום הלב של המבקשים שם, אך מניסוח פסק הדין עולה כי בית המשפט לא קבע ממצא עובדתי לפיו הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. בית המשפט לטענתם, בחר לאמץ את גישת הבנק, נוכח העובדה שהנתבע בחר שלא לחקור את המצהיר מטעם הבנק.

ד. תמצית טענות הנתבע בתביעה שכנגד
הנתבע הגיש תביעה כספית שכנגד על סך 799,298 ₪, על בסיס שני הסכמי שכר טרחה ובעילת לשון הרע.
1. החוב הכספי הנטען על ידי הנתבע, בגין התחייבויות התובע
טוען הנתבע כי בינו לבין התובע נחתמו חמישה הסכמי שכר טרחה.
א. ההסכם הראשון נחתם ביום 1.12.02 בו שכר הטרחה מורכב ממכפלת שעות עבודה בפועל של הנתבע בסך של 200$ לכל שעת עבודה בצירוף מע"מ וסך השווה ל- 100$ בצירוף מע"מ לשעת עבודה של עורך דין ממשרד הנתבע. בהתאם להסכם זה, הנתבע הכין עבור התובעים כתב תביעה ובקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 1465/03 בש"א 8232/03, היא הבקשה הראשונה.

ב. ההסכם השני נחתם לאחר זמן, כאשר פנה התובע אל הנתבע, כדי שייצג את הגב' סימה ששון בתביעה שהתנהלה בינה לבין בנק המזרחי המאוחד בת.א. 88861/99 והתובע התחייב לשאת בשכר הטרחה בגין ייצוג זה. לכן, נחתם בין השניים ביום 24.8.03 הסכם שכר טרחה, בו הובהר כי שכר טרחתו של הנתבע בגין הפעולות שפורטו בהסכם שכר הטרחה השני, יעמוד על סך השווה בשקלים ל - 14,000$ בצירוף מע"מ, אותו ישלם התובע מראש.

ג. לאחר תקופה נוספת פנה התובע אל הנתבע, כדי שיגיש עוברו תביעה ייצוגית נוספת נגד בנק המזרחי המאוחד, היא הבקשה השנייה, וביום 17.11.04 נחתם הסכם שכר טרחה, בו נקבע, כי שכר הטרחה של הנתבע בגין הפעולות המפורטות בהסכם שכר הטרחה השלישי, יעמוד על סך בשקלים השווה ל - 20,000$ בצירוף מע"מ וישולם בתשלומים. עוד נקבע, כי אם יתקיים דיון בבית משפט, מעבר לדיון הראשון, ישלם התובע לנתבע סכום נוסף של
5,000$. משרדו של הנתבע, אמנם החל בהכנת תובענה ייצוגית זו, אך היא לא הוגשה.

ד. לאחר שניתן פסק דין בתביעה נגד גב' ששון, ביקש התובע שהנתבע יגיש בשמה את כתב הערעור וייצגה בהליך הערעור, ולשם כך נחתם ביום 2.3.05 הסכם שכר טרחה רביעי, בו נקבע, כי שכר הטרחה בגין הפעולות המפורטות בו יהיה סכום השווה בשקלים לסך 5,000$ בצירוף מע"מ, אותו ישלם התובע שכנגד מראש.

ה. לאחר דחיית הבקשה לתובענה ייצוגית בבקשה הראשונה, ביקש התובע שהנתבע יגיש בשם התובעים ערעור על ההחלטה, ולכן נחתם ביום 3.5.05 הסכם שכר טרחה חמישי, בו התחייב התובע לשלם לנתבע בגין הפעולות המפורטות בו סכום בשקלים השווה ל - 9,000$ בצירוף מע"מ אותו התחייב התובע לשלם מראש. נקבע בו, כי בהתקיים סעיף 2 לאותו הסכם, יהיה התובע שכנגד זכאי ל21,000$ בצירוף מע"מ.
ו.
2. לטענת הנתבע, לאחר שהוא הגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה, ולאחר שהגיש סיכומים מטעם המערערים וסיכומי התשובה בערעור בבית המשפט העליון, שלח הנתבע לתובע ביום 3.7.06 מכתב התראה בטרם הפסקת הטיפול בתיק, והודיע לו שאם תוך 3 ימים ממכתבו, לא ישולם חובו התובע כלפי התובע שכנגד, יפסיק לייצגו. זאת, לאור העובדה שהתובע לא פרע את חובותיו כלפי התובע שכנגד ושיקים מעותדים שמשך התובע לפקודת הנתבע, חוללו בהעדר כיסוי.

למרות מכתב זה, התובע לא טרח לשלם את חובותיו, תוך הבטחות חוזרות ונשנות כי יסדיר את חובותיו לאחר שיגיע להסדר בעניין חובותיו לשלטונות מס הכנסה.
ביום 10.10.07 קיבל בית המשפט העליון את הערעור אשר הכין הנתבע בעבור התובעים על ההחלטה בבקשה, והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי.

3. בסוף שנת 2006 במכתבים אשר שלחו התובעים, ובהתעלם ממכתב ההתראה של הנתבע אליהם, הם הודיעו לנתבע, כי החליטו להפסיק את ייצוגם על ידי הנתבע וביקשו להשיב להם את כל החומרים המצויים במשרדו. הנתבע השיב לתובע כי הוא נדרש לשלם את חובו בתוך 48 שעות, אך הוא לא נענה והתובע לא שילם כל תשלום על חשבון חובו.
התובע נותר חייב לנתבע 111,206 ₪ ונכון ליום הגשת התביעה שכנגד חובו של התובע לנתבע הינו 133,046 ₪.

סכום זה מורכב הן מהחוב הנותר בגין הגשת התביעה הייצוגית הראשונה, כולל שיקים בסכום של 27,000 ₪ שנתן התובע לנתבע וביטל אותם והן שכר טרחה בגין הגשת הבקשה לתביעה הייצוגית השנייה.

עילת לשון הרע
4. עילה זו מתייחסת להוצאת דיבה שביצע התובע בסמוך לבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין בחודש יוני 2007, אז שימש הנתבע כיו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין והתמודד בבחירות לראשות לשכת עורכי הדין.

טוען הנתבע, כי בסיבוב הבחירות הראשון ללשכת עורכי הדין אשר נערך ביום 26.6.07 איש לא השיג את הרוב הנדרש לניצחון, והוא ומתמודד נוסף הובילו בפער קטן. לכן התמודדו השניים ביניהם בסיבוב נוסף ביום 10.7.07. ביום 6.6.07 פורסמה כתבה באתר האינטרנט פופולארי מאוד, בו גם רכשו המועמדים לראשות לשכת עורכי הדין שטחי פרסום, WWW.NRC.CO.IL (להלן: "האתר"), כתבה תחת הכותרת "המחוקק שותק ובומבך חולב" המתמקדת בכך שהנתבע לכאורה גבה מהתובע שלא כדין, שכר טרחה לפי שעות עבודה בעניין הבקשה לאישור התביעה הייצוגית. לטענת הנתבע, התובע הוא שפנה לאתר האינטרנט והתראיין לעניין הכתבה.

5. הנתבע טוען, כי התובע (הנתבע שכנגד) הוציא דיבתו רעה בכוונה לפגוע בו הינה בפרסומים כדלקמן:
* התובע הוציא דיבתו רעה בכתבה, בה כתב, כי הנתבע גבה 120,000$ בגין הגשת הבקשה, לא מסר על כך דיווח לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון. עוד טען התובע באותה כתבה, כי יגיש נגד הנתבע תלונה ודורש את כספו בחזרה.
בניגוד לטענת התובע, כי שילם לנתבע 120,000$, שאינה נכונה, הוא שילם לו רק 460,653 ₪ בגין מכלול השירותים המשפטיים נשוא 5 ההסכמים שפורטו לעיל.
* התובע כתב, כי כאשר שילם לנתבע שכר טרחתו בהתאם לשעות עבודה, לא ידע שהדבר אסור, ועתה נוכח כי מדובר התשלומים אסורים, אלא שלטענת הנתבע, מעולם לא חל איסור לגבות שכר טרחה בצורה שהוא נגבה בעניינו של התובע.

6. ביום 19.6.07 הגיש התובע כנגד הנתבע תלונה לוועדת האתיקה בוועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין וביום 24.6.07 פורסמה באתר כתבה תחת הכותרת "תלונה: עו"ד בומבך חייב שעות עבודה גם בשבת", אשר סקרה באריכות את תוכן התלונה, ולטענת הנתבע, הדרך של תוכן התלונה אל הכתבה יכולה להיות רק דרך התובע.
הנתבע טוען, כי התובע הוא שמסר לכתב האתר העתק מהתלונה שהגיש נגד הנתבע, או התיר מסירתו באמצעות מי מטעמו. מדובר בתלונה הכוללת הוצאת דיבה חמורה כלפי הנתבע, אשר הפכה לנחלת הכלל.

בין היתר נטען בכתבה, כי הנתבע נטל שכר טרחה לפי שעות בגין הבקשה הראשונה, מבלי לציין בפני המתלונן שהדבר אסור, אלא באישור בית המשפט. כן נטען, כי הנתבע הגיש לו חיוב מנופח תוך חיובו בשעות בהן כלל לא עסק בתיק וכי חייב אותו בגין שעות עבודה בשבת, בעוד שהינו חובש כיפה. בכתבה נטען, כי הנתבע לא ציין בפני התובע את הסיכון בהגשת בקשה כזו וכי אין סיכוי שהיא תתקבל ואף לא דיווח לבית המשפט אודות השכר שגבה ולא העביר העתקים מההסכם לידי התובע.

עוד התפרסם בכתבה, כי התובע טוען בתלונתו אשר הגיש כנגד הנתבע ללשכת עורכי הדין, שהנתבע נהג בניגוד אינטרסים מובהק, כאשר ייצג אותו מול בנק המזרחי, על אף שהנתבע היה מיודד באותה עת עם ההנהלה הבכירה של הבנק, כגון כך שביום 16.10.06 אף הרצה הנתבע בכנס ההנהלה הבחירה של הבנק בנושא בנקאות אלו הוזמן מראש ולא טרח ליידע את התובע על כך.

הנתבע, אשר מכחיש כי היה מיודד עם ההנהלה הבכירה של הבנק ו/או עם מי מטעמו, טוען, כי לא נכח בכנס של הבנק ביום 16.10.06 , אלא זומן על ידי יו"ר ועדת פ"ת בוועד מחוז תל אביב והמרכז, למפגש שאורגן על ידי עו"ד מנחם בכר, יו"ר ועדת פ"ת. הנתבע הוזמן כחלק מתפקידו כיו"ר מחוז ת"א. הוא נשא דברים במסגרת קמפיין של לשכת עורכי הדין כנגד הרפורמה בחוק ההוצאה לפועל, ולאחר מכן עזב את מקום הכנס. הוא אכן לא עדכן בדבר הזמנתו זו לכנס, את התובע, כיוון שלא היה כל קשר לתיק של התובע. הנתבע כלל אינו יודע מי נכח במהלך הרצאתו ואף אינו יודע אם נכחו נציגי הבנק, מה שאין לו כל משמעות.

7. עובדה שיקרית נוספת אשר הופיעה בכתבה, כך הנתבע, הינה ה, כי לאחר שנודע לתובע אודות השתתפות הנתבע בכנס וקשריו עם הבנק, ביקש התובע להפסיק את הייצוג ורק אז נתגלעו מחלוקות בעניין הצ'קים שהעביר התובע לנתבע. הנתבע הוא זה שהעלה לראשונה את דאגותיו בעניין חילול הצ'קים המעותדים שנמסרו לו על ידי התובע לתשלום שכר טרחתו, במכתבו אל התובע מיום 3.7.06. משכך, חילוקי הדעות לא נוצרו ביום 16.10.06 אלא הרבה קודם לכן, כאשר התובע גרם לאי כיבוד הצ'קים שמסר לנתבע.

ביום 25.6.07, יום לפני מועד הבחירות, פורסמה בעיתון הארץ ב THE MARKER, במדור "דין וחשבון" כתבה "תלונה לוועדת האתיקה נגד בומבך", אשר יוחדה כולה לתלונה שהגיש התובע נגד הנתבע לוועדת האתיקה כדלקמן: "ימים ספורים לפני הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין, ובתזמון שכנראה אינו מקרי, הוגשה לוועדת האתיקה של הלשכה תלונה נגד אחד המתמודדים, עו"ד אילן בומבך, בידי לקוחו לשעבר" ובה הוציא התובע לשון הרע על הנתבע בכוונה לפגוע בו כדלקמן:

לטענת הנתבע, התובע הוא שמסר לידי כתב עיתון "הארץ " או לידי העיתון עצמו עותק מהתלונה, או התיר מסירת עותק מהתלונה, אשר כולל הוצאת דיבה חמורה כלפי הנתבע.
בין היתר נטען בכתבה, כי הנתבע גבה מהתובע שכר טרחה בניגוד לדין, כי חייב את התובע על שעות עבודה בשבת למרות שהנתבע דתי, כי לא ציין בפניו שאסור היה לגבות ממנו שכר טרחה בגין הבקשה, כי הנתבע נהג בניגוד לדין ולאתיקה, כי הנתבע דרש מהתובע 20,000$ כשכר טרחה בגין הטיפול בתובענה ייצוגית אחרת, למרות שהנתבע כבר פרע מספר שיקים שמסר לו הלקוח, כי פעל בניגוד עניינים כאשר במקביל לכך שייצג את התובע בתביעה בסכום של 300,000 מיליון ₪ מול הבנק, השתתף בכנס שערך הבנק.

8. התלונה
הנתבע טוען, כי התלונה הוגשה ביום 9.11.07 להתייחסותו. היא הועברה לטיפול בוועדת האתיקה במחוז חיפה של לשכת עורכי הדין, וכי סעיפים 1 ב' 1 ג' הינם בבחינת הוצאת לשון הרע לגבי הנתבע.
הנתבע השיב לוועדת האתיקה במכתבו מיום 25.11.07 ודחה את שלושת תלונות התובע וביום 2.6.08 הודיעה לו וועדת האתיקה כי הוחלט לגנוז את התלונות המופיעות בסעיפים 1 ב', 1 ג' לתלונה ולדון בסעיף 1 א' לתלונה. לאחר התכתבויות נוספות בינו לבין וועדת האתיקה, (מתאריכים 23.6.08, 7.4.09, 6.5.09), החליטה האחרונה ביום 1.7.09, "לחזור בה מהחלטתה להגיש קובלנה נגד עו"ד בומבך ולגנוז את התלונה, וזאת על סמך תגובתו מיום 6.5.09".

עוד טוען הנתבע, כי התלונה הוגשה ביום 19.6.07, 7 ימים קודם למועד הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין, במזיד, בחוסר תום לב ושימוש לרעה בזכות להגיש תלונה, והכל, כדי להכאיב ולפגוע בנתבע חזק ככל האפשר. בכך, גרם התובע לנתבע נזק תדמיתי כבד כאשר הנתבע עסוק בסיום הליך ההתמודדות לראשות לשכת עורכי הדין.

התלונה, כך הנתבע, כוללת דברי בלע וסרק, ללא כל יסוד עובדתי, לגבי אירועים שהתרחשו, לטענת התובע, 8 עד 11 חודשים קודם לכן, אך התובע בחר להגישה סמוך למועד הבחירות, כאשר, בין היתר ובניגוד למפורט בתלונה, מדובר בגביית שכר טרחה על פי הסכם ולעבודה שבוצעה. מטרת התלונה הייתה לפגוע בנתבע, כאשר ידע כי זו תתברר לאחר מועד הבחירות.

עוולת התרמית
9. טוען הנתבע, כי כפי שכתב לתובעים ביום 14.6.07, התובע נטל בתחילת שנת 2007 מהנתבע, בערמומיות את כל התיקים המשפטיים הקשורים לתובע ואשר היו מצויים במשרד הנתבע, כאשר ידע כי טרם הסדיר את חוב שכר הטרחה שלו. התובע הונה את הנתבע ב, כי הינו מבקש לקרוא כמה מסמכים בתיקים והבטיח להשיבם לאחר העיון, תוך ניצול האמון שרחש לו הנתבע וטוב ליבו. בכך, ביצע התובע עוולת תרמית במובן סעיף 56 לפקודת הנזיקין.
הוא פגע בזכות העיכבון הסטטוטורית של תיקי התובע המוקנית לנתבע בהתאם לסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין,ומנע מהנתבע להגן על זכויותיו הכספיות.

10. הנזקים הנטענים על ידי הנתבע בעילת התרמית ולשון הרע:
הנתבע טוען כי התובע הוציא דיבתו רעה, הביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם לפרסומם, כדי לפגוע בנתבע ולהשפילו בעיני הבריות, לבזותו ולפגוע במשרתו.
לשון הרע נועדה מלכתחילה להגיע לציבור ופגעו בו כאיש ציבור ובאמון שרחש לו הציבור. לשון הרע הגיעה לציבור גדול מאוד של רוכשי וקוראי עיתון הארץ וצופי האתר, מה עוד שהתובע הפיץ את הכתבה לתיבות הדואר האלקטרוני של חברי לשכת עורכי הדין בימי ההכרעה שטרם הבחירות. התובע אף סרב לפרסם התנצלות מה שמעיד על חוסר תום לב והחמיר את נסיבות העניין,

הנתבע טוען, כי התובע הסב לו נזק ממוני ובלתי ממנוי בהיקף נכבד, אך משיקולי אגרה, עותר לחייב את התובע רק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין העילות לפי חוק איסור לשון הרע וכן על יתרת חוב שכר טרחה על סך של 799,298 ₪, כדלקמן:
בגין פרסום לשון הרע באתר ביום 6.6.07 סך של 129,063 ₪.
בגין פרסום לשון הרע באתר ביום 24.6.07 סך של 129,063 ₪.
בגין לשון הרע בהגשת התלונה מיום 19.6.07 סעיפים 1 ב' עד 1 ג' סך של 129,063 ₪.
בגין הוצאת לשון הרע בפרסום בעיתון הארץ סך של 129,063 ₪.
בגין העיתוי בהגשת התלונה סך של 100,000 ₪.
בגין עוולת התרמית ופגיעה בזכות העיכבון מעמיד התובע תביעתו על סך של 50,000 ₪.
בגין יתרת חוב שכר הטרחה שחייב לו התובע מעמיד התובע את תביעתו על סך של 133,046 ₪.

ה. תמצית טענות התובע בכתב ההגנה שכנגד
1. הנתבע גבה מהתובעים שכר טרחה שלא כדין, בסכומים גבוהים ולא מוצדקים, בניגוד לדין, תוך שהוא נוהג ברשלנות וחוסר תום לב.
דין התביעה נגד נתבעים שכנגד 1-2 להידחות מחוסר יריבות ונגד נתבע 3 מחמת חוסר עילה, כיוון שמדובר בטענות סרק, חסרות בסיס וללא עילה אמיתית.
התובע חוזר בכתב ההגנה שכנגד על טענותיו כפי שפורטו בכתב התביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבע, וטוען כי הבקשה השנייה לאישור תובענה ייצוגית נגד בנק המזרחי (נשוא הסכם שכר הטרחה השלישי) לא הוגשה עקב רשלנותו של הנתבע.

לטענת התובע, עד למועד כתיבת מכתב ההתראה של הנתבע ביום 3.7.06, מכתב שאותו הופתע התובע לקבל, התובע שילם לנתבע את כל דרישות שכר הטרחה ואף שיק לא חולל מחמת העדר כיסוי וכי הוא מעולם לא הבטיח לנתבע להסדיר את חובו.
התובע הבהיר מפורשות לנתבע כי הוא משחררו מייצוג וכי אין בכוונתו לשלם את יתרת שכר טרחתו של הנתבע בסך 27,000 ₪, מה עוד שלתובע נודע בדיעבד, כי הנתבע גבה שכר טרחה שלא כדין. לטענת התובע לא היה חייב כל שכר טרחה לנתבע.

2. לעניין תביעת לשון הרע, טוען התובע, כי מעולם לא פנה לאתר האינטרנט ומעולם לא התראיין אליו, אינו יודע כיצד הגיעה תוכן התלונה לאתר והאחריות לכתבה וניסוחה הינה של הכתב. בנוסף, הפרסום בכתבה באתר הינו אמת והיה עניין ציבורי בפרסומה, כיוון שהנתבע כיהן בתפקיד ציבורי. הגם שלא הוא מסר את התלונה או תכנה, הרי שפרסום הגשת התלונה לרשות מוסמכת מותר והינו בתום לב.

התובע אף לא מסר את תוכן תלונתו לעיתון הארץ, וזו פורסמה יום לאחר הפרסום באתר. בכתבה בעיתון מימש הנתבע את זכות התגובה שניתנה לו והאחריות לפרסום הכתבה ותוכנה הינו של העיתון בלבד.

לעניין התביעה שכנגד אותה הגיש הנתבע נגד התובע בעוולת לשון הרע, בין היתר בגין פרסום התלונה באתרי האינטרנט ובעיתון, הצהיר התובע, כי יואב יצחק, המו"ל והעורך של אתר האינטרנט בו פורסם תוכן תלונת התובע לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, התקשר אליו לטלפון הנייד שלו, ביוזמתו של יואב יצחק, ושאל אותו אם הוא שילם לנתבע 120,000$ והתובע השיב לו בחיוב ובכך הסתיימה השיחה. לטענתו, הוא מעולם לא התקשר אל יואב יצחק ואינו יודע כלל כיצד להשיגו.

עוד טוען התובע, כי את מר קלמן ליבסקינד, אותו העיד הנתבע, הכיר באמצעות הנתבע ואת התגובה לכתבה שכתב מר קלמן ליבסקינד, הכין הנתבע בשם התובע, גבה בגין כך שכר טרחה ולא העביר לו כלל את נוסח התגובה לאישורו.

3. לעניין התלונה, טוען התובע, כי הייתה זו זכותו להגישה וגניזתה אינה מלמדת על מופרכותה. התובע הגיש את התלונה כאשר ראה כי לא ניתן ליישב את המחלוקת בינו לבין הנתבע בעניין גביית שכר הטרחה. אין כל קשר סיבתי בינה לבין כשלון הנתבע בבחירות לראשות לשכת עורכי הדין.
התובע אף טוען כי הנתבע מסר את החומר המשפטי שהיה מצוי במשרדו לתובע, והתובע ידע באותה עת כי אינו חייב דבר לנתבע. ממילא, כך התובע, לא קיימת לנתבע זכות עיכבון סטטוטורית, עת גביית שכר הטרחה בבקשה הראשונה היה בניגוד לדין.
הנתבע כלל לא הגיש כתב תביעה נגד התובע, עד לקבלת התביעה כנגדו והנתבע כלל לא הוכיח את הנזקים הנטענים על ידו.
כיוון שהתובע לא פרסם את הכתבות לא היה מקום שיפרסם הודעת התנצלות.

ו. דיון
1. השאלות שבמחלוקת בתביעה דנן הן:
א. האם הנתבע גבה מהתובע שכר טרחה שלא כדין ובניגוד להגבלות בדין, אשר חלו בתקופה הרלוונטית על גביית שכר טרחה בבקשות להגשת תובענות ייצוגיות.
ב. מהו שכר הטרחה שגבה הנתבע מהתובע בגין כל הסכמי שכר הטרחה עליהם חתם התובע, האם את הסך של 406,202 ₪ בגינו אוחזים התובעים בקבלות או כמיליון ₪ אותם טוענים התובעים ששילמו לנתבע מבלי שקיבלו קבלות.
ג. האם הנתבע פעל ברשלנות ובחוסר תום לב בעת שייצג את המבקשים בבקשה הראשונה לאישור התובענה ייצוגית.
ד. האם הנתבע הכין את הבקשה השנייה במועד וטרם הגשת התביעות ההדדיות נשוא תיק זה.
ה. האם התובעים נותרו חייבים לנתבע כסף על חשבון הסכמי שכר הטרחה אשר נחתמו ביניהם.
ו. האם התובעים הוציאו דיבתו של הנתבע רעה, ואם כן, מהו סכום הפיצוי שעליהם לשלם לו.
ז.
אין חולק וזו כמעט העובדה היחידה שאינה במחלוקת בין הצדדים, כי התובע הוא שפנה את הנתבע, כדי שייצגו בבקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית נגד הבנק, וכי בין התובע לנתבע נחתמו 5 הסכמי שכר טרחה המפורטים בפרק ד.1. לפסק דיני זה.

2. לעניין אמינותו של התובע יש לציין:
א. התובע לא המציא קבלות על 120,000$ שלטענתו שילם לנתבע אלא רק על כ - 400,000 ₪.
ב. התובע שלח חוקר פרטי לכנס בו השתתף הנתבע ביום 16.10.06, דהיינו ידע את העובדות, אשר לטענתו, מהוות ניגוד אינטרסים של הנתבע כבר אז, אך את התלונה ללשכת עורכי הדין הגיש רק ביום 19.6.07 בסמוך לבחירות ללשכת עורכי הדין בחודש יוני 2007
ג. הכתבה באתר אשר פרסמה את דבר התלונה, פורסמה 13 יום טרם שהתובע הגיש את התלונה.
הפסקת הייצוג הייתה אחרי שהנתבע שלח מכתב התראה שאם התובע לא ישלם את שכר הטרחה הוא יפסיק לייצגו.
ד. מעדותו של ליבסקינד, הציגה את התובע כמי שהיה איש הביטחון וכטייס, מה שהסתבר שאינו נכון עלה מעדותו, כי אינו דובר אמת.
ה. גם לגבי עדת התביעה גב' אושרה חלפון אשר , כי לא ידעה דבר על עברו של התובע, (ע' 6 שורות 23-26) העיד קלמן ליבסקינד, "היתה דינמיקה כזאת בשעות המאוד ארוכות שבילינו בעבודה משותפת, שבה אושרה כל פעם חושפת פרטים, לכאורה, שאסור לספר על הפעילות המבצעית שלו ועל כמה המדינה וכולנו האזרחים חייבים לו הרבה מאוד בשל התרומה שלו לבטחון ומר לוק מהסה אותה כל פעם ואומר שאסור לגלות יותר מידי" (ע' 7 שורות 7-10 לפרוטוקול מיום 16.3.11)
ו. התובע טען כי עורכי הדין ליפשיץ ושגב אמרו לו שאסור היה לנתבע לגבות ממנו שכר טרחה בגין הבקשה הראשונה, אך הנתבע המציא את מכתביהם בהם צוין כי לא כך הדבר. (נ/1, נ/2).

2.1. מטעם הנתבע העיד קלמן ליבסקינד עיתונאי חוקר במעריב, כי כ- 7.5 שנים טרם עדותו פרסם כתבה שבמרכזה עמד מר גבי לוק, שכותרתה "מולטילוק".
כתבה זו, כך ליבסקינד, הינה אחת מהשתיים היחידות בקריירה העיתונאית שלו בת 14 שנים, שאדם ששימש כמקור לכתבה, ושיצר קשר עם ליבסיקנד, באמצעות עו"ד בומבך, והציג עצמו כנקי כפיים שבא לחשוף שחיתות של אחרים, התגלה בדיעבד - כנוכל בעצמו. הפניה הראשונה של התובע לא הייתה ישירות אל ליבסקינד, אבל הקשר הראשוני נוצר באמצעות עו"ד בומבך.
ליבסקינד העיד, כי היו שני מקרים בקריירה העיתונאית שלו שמי שהתחיל כ"מקור" שלו כעיתונאי, אשר בא לספר על מישהו מושחת אחר, הפך לנשוא הכתבה. והתובע, לדבריו, הוא אחד מהם, שבהם חשב ליבסקינד שפוטנציאל הנזק מצידו של "המקור"- התובע כאן, הוא כה גדול, עד שליבסקינד החליט שחובתו כעיתונאי להבין שהסיפור הפוך, ומאותו רגע לוק – התובע כאן, הפך לנושא או נשוא התחקיר. זה אחד המקרים הבודדים מתוך 2 שהיה לו חשוב "להתהפך באמצע" ולעשות כתבת תחקיר על האיש שהיה המקור לכתבה משום החשיבות הציבורית שראה בזה.
ליבסקינד העיד, כי פגישתו הראשונה שלו עם התובע ועם הנתבע הייתה במשרד עו"ד בומבך – הנתבע. ליבסיקנד המשיך את בעבודה ישירות מול התובע ובחורה בשם אושרה, שהייתה לצדו לאורך כל הדרך.
לדברי ליבסקינד, הוא עבד עובדה אינטנסיבית ורצופה כמעט יום יומית עם התובע במשך כ- 3 שבועות, על הכתבה, הגיע רבות למשרדו של התובע ושמע סיפורים על הקריירה שלו כטייס בחיל אוויר, כמרצה בפו"מ וכאיש מוסד. במהלך הפגישות, כך ליבסקינד, בשעות המאוד ארוכות שבילו בעבודה משותפת, המזכירה - אושרה כל פעם חשפה פרטים, לכאורה, שאסור לספר על הפעילות המבצעית של התובע, ועל כמה המדינה ואזרחיה חייבים לו של תרומתו לביטחון והתובע נהג לומר לה, שאסור לגלות יותר מידי. ליבסקינד שמע הרבה מאוד רמזים על הפעילות העלומה של התובע בשירות החשאי, והתובע אף שלח אותו לבדוק עם אהוד ברק שיספר עליו ועוד הרבה מאוד רמזים בהקשר זה.
2.2. אלא שבשלב מסוים, כך ליבסקינד, ההתנהלות מול התובע החלה להיראות חשודה והוא החליט לבדוק בעיתון מי האיש שמולו עבד. בדיקה ראשונה מול צה"ל, העלתה שהאיש לא היה טייס, אלא למיטב זכרונו, פקיד בתה"ש ובנוסף, מצא פסקי דין בהם הורשע התובע בקבלת דבר במרמה ועוד. בתיק ארכיון בעיתון, נמצאו כתבות על התובע במהלך השנים, שבעקבותיהן הגיע ליבסקינד אל שמות אומנים מוכרים, ששמם פורט בעדותו, שהתובע טיפל בניירות ערך שלהם שלהם, וכספם אבד. לקראת סיום הכתבה הוזמן התובע לפגישה במשרד עורך מעריב. התובע הגיע עם אושרה וחוקר פרטי והוצג בפניו החומר שנמצא אודותיו. התובע הכחיש את כל שהוצג בפניו, ואף את היכרותו עם עו"ד גוטסמן אשר ייצג אותו בבית המשפט העליון, אך עו"ד גוטסמן אישר שייצג את לוק.
לדברי ליבסקינד כל האמור בכתבה הינו אמתוכל הכתבות עוברות ייעוץ משפטי וכי כל מי שמצוטט בכתבה שוחח עמו.
2.3. מעדותו של ליבסקינד ואושרה חלפון עולה, כי התובע הציג לגבי "עברו הביטחוני" מצג שאינו נכון ואף הורשע בעבר בפלילים. כן עולה מעדות ליבסקינד כי התובע הציג בפניו עובדות לא נכונות. בנוסף, הוגשו על ידי הנתבע מסמכים מעורכי הדין ליפשיץ ושגב אשר סתרו את עדות התובע, אשר טען כי נסמך על עצתם המשפטית.

3. תביעת התובעים
3.1. לטענת התובעים, באמצעות התובע, הנתבע הציג עצמו כמומחה בתחום הבנקאות אך כבר בסמוך לאחר שנחתם הסכם שכר הטרחה, התגלה כי הנתבע חסר ניסיון בתחום ובנוסף, לא ידע אז, ואינו מפנים זאת היום, כי אסור היה לו לגבות שכר טרחה בגין הגשת הבקשה. מה עוד שהוא גבה מהתובעים סכומים לא מבוטלים בהתאם לדרישות התשלום ששלח מדי חודש.

התובע מאשר, כי מעולם לא טען בפני הנתבע נגד דרישות תשלום אלה ולטענתו, כיוון שלא בדק אותם. (ס' 13 לסיכומי התובעים). בדיעבד, כך התובע, הסתבר לו כי הנתבע נהג לחייב את התובעים בגין בדיקות משפטיות לא מוגדרות, פגישות במהלכן עסק בדברים אחרים, בעבודות שבוצעו כביכול בסופי שבוע.
עוד טוענים התובעים, כי הנתבע התרשל בבחירת המבקשים בבקשה והמצהירים בתמיכה לה, כאשר בחר את תובעים 1-2 כמגישי הבקשה ולא אותו.

לטענת הנתבע, הוא פעל במקצועיות ומיומנות, לא התרשל בהתנהלות המשפטית, בחירת תובעים 1-2 כמגישי הבקשה נעשתה על ידי התובע. בהתאם לדין בתקופה הרלוונטית, היה רשאי התובע לגבות שכר טרחה בגין הגשת הבקשה. יתרה מכך, כך הנתבע, ההצלחה בערעור בבית המשפט העליון מצביעה כי אין כל עילה נגדו.
לטענת הנתבע,, בית המשפט המחוזי אישר, כי הבקשה עברה את כל המשוכות המשפטיות לאישורה כתביעה ייצוגית, למרות העובדה שבתי המשפט מאשר רק 10% מהבקשות המוגשות, אלא שהמשוכה היחידה בה לא עמדה הבקשה תלויה הייתה בתובעים בלבד, והינה תום ליבם של התובעים, (המבקשים בבקשה הראשונה), מאחר ובית המשפט המחוזי קבע, כי המבקשים באמצעות התובע כאן, אינם התובעים ההולמים לניהול התובענה ומטעם זה בלבד היא נדחתה.

לטענתו, לא ידע ולא יכול היה לדעת, אודות התנהלות התובעים קודם שהגיעו אליו כדי שייצגם, ולא ידע אודות מכתב הסחיטה ששלח התובע לבנק לאומי, מכתב שבית המשפט המחוזי נתן לו משקל רב בהחלטתו.

3.2. מטעם התובע הגישה תצהיר הגב' אושרה חלפון, מעצבת טקסטיל במקצועה, אשר עבדה במקצועה אצל התובע ושימשה כיד ימינו. בין היתר, שימשה כעוזרת אישית של התובע בין השנים 1997 - 2005 בחברת "בסט גמא בע"מ" ובחברת "קול ייעוץ ושירותי מידע בע"מ".

על פי עדותה, חברת קול ייעוץ ושירותי מידע, נתנה שרות ללקוחות משפטיים אשר "הסתבכו עם בנקים", כולל חקירות כלכליות וחקירה לצורך תביעות ייצוגיות, נושא שהתובע אסף לגביו חומר במשך שנים רבות (כחמש שנים) והיה מאוד מעורב בכל החלטה בפרויקט זה. התובע עסק בחלק הכלכלי ולצורך המשפטי השתמש בשירותי עורכי דין שונים.
בין יתר תפקידיה, הייתה גב' חלפון מורשית חתימה מטעם שתי חברות אלה וחתמה על חלק מהצ'קים אשר נמסרו לנתבע.

במסגרת עבודתה, היא נהגה לטענתה, להתלוות אל התובע למרבית פגישות העבודה שלו, כולל אלו שהתקיימו עם הנתבע במשרדו ופגישות בבנק. לטענתה, הנתבע טען בפניה ובפני התובע, כי הינו מומחה בתחום תובענות ייצוגיות ובעל ניסיון רב. בפגישות עם הנתבע, לא נכחו תובעים 1-2 הורי התובע, שהינם אנשים קשישים.

על פי עדותה, במהלך הפגישות התרשמה כי כל מה שמעניין את הנתבע, הינו שכר טרחתו שייגבה מהתובעים, ובכל פגישה וטרם תחילתה, התעניין לדעת אם הם הביאו את התשלום. כך גם מזכירתו, עת הגישה קפה במהלך הישיבות התעניינה לגבי תשלום שכר טרחת הנתבע.
בחלק מהפגישות בגינן גבה הנתבע כסף, הוא עסק בנושאים שלא היו קשורים לעניין, כולל תפילות, פעילות תקשורתית ועוד.

לגרסתה, למרות ניסיונות השכנוע של התובע, שהוא יהיה המייצג בבקשה, הנתבע סרב ובחר בהוריו כ, לטענתה, התובע שאל אם זה בסדר שהוא זה שייתן תצהיר בבקשה בשם הוריו והנתבע אישר זאת. כך גם לא שעה הנתבע לבקשות התובע לחקור את נציג הבנק חיים גיט ולזמן לעדות את היועץ המשפטי של הבנק, מר וייס. לשם כך אף העביר התובע לנתבע רשימת שאלות לחקירתם.

את כתב מעריב (עיתונאי וחוקר בהתאם לעדותו) קלמן ליבסקינד פגשו היא והתובע לראשונה במשרדי הנתבע והנתבע הציע לתובע להגיש נגדו תביעת דיבה. לאחר מכן הגיע ליבסקינד פעמים רבות למשרד התובע, כדי לעיין בחומר הקשור בתביעה הייצוגית והתנהלות בנק המזרחי עם לקוחותיו המשפטיים.

בחקירתה השיבה, כי למרות שהכירה את התובע כעשר שנים, לא ידעה דבר על עברו, על הרשעתו בפסק דין פלילי, מה שלא גולה גם לנתבע בפגישות המשותפות בהן נכחה, אך ידעה כי קודם להיכרותו עם הנתבע, שלח התובע מכתב דרישה לבנק המזרחי, באמצעות עורך דין אחר, בסך 18 מיליון ₪. עובדה זו גולתה לנתבע במהלך הפגישות, אשר ביטל זאת בהינף יד, כאילו תוכן המכתב לא נחשב כסחיטה.

לעניין אמינותה של גב' אושרה חלפון, אציין כי לעומת טענתה, כי לא ידעה דבר על עברו של התובע, (ע' 6 שורות 23-26) העיד קלמן ליבסקינד, "היתה דינמיקה כזאת בשעות המאוד ארוכות שבילינו בעבודה משותפת, שבה אושרה כל פעם חושפת פרטים, לכאורה, שאסור לספר על הפעילות המבצעית שלו ועל כמה המדינה וכולנו האזרחים חייבים לו הרבה מאוד בשל התרומה שלו לבטחון ומר לוק מהסה אותה כל פעם ואומר שאסור לגלות יותר מידי" (ע' 7 שורות 7-10 לפרוטוקול מיום 16.3.11)

3.3. מר ברוך לוק, תובע 1 ואביו של הנתבע, העיד כי חתם על תצהיר, אך כל מה שכתוב בו אינו מידיעתו, אלא התובע הוא שאמר לו את הדברים. התובע, החליט, דיבר, והוא סמך עליו.
לדבריו, התובע לא רצה שהוא ייחקר בבקשה לאישור התביעה הייצוגית, התובע הוא שאסף את כל העובדות. לגרסתו, כלל לא נגרם לו ולאשתו נזק בחשבונם והתביעה הייצוגית אינה שייכת לחשבונם. (ע' 53 שורות 1-20 לפרוטוקול). בהמשך טען, כי אינו יודע דבר מטענות התביעה נגד הנתבע וגם תשובותיו בתצהיר תשובות לשאלון הן בידיעת התובע בלבד.

עולה מעדות תובע 1, כי כל שידוע לו הינו מפי השמועה בלבד, תובעים 1-2 לא היו שותפים להליכים המשפטיים ולא ידעו דבר אודות התנהלות התובע מול הבנק ומול הנתבע.

4. טענות התובעים להתרשלות הנתבע בניהול הבקשה לאישור התובענה הייצוגית
4.1. לטענת התובעים, הנתבע התרשל בעצם הגשת הבקשה הראשונה רק בשם המבקשים (הורי התובע) מבלי לצרף את התובע לבקשה, בכך שרק התובע הגיש תצהיר תמיכה לבקשה, בכך שלא חקר את חיים גיט מטעם הבנק ולא הזמין לעדות את עו"ד שמעון וייס.
בחקירתו, ובניגוד לתצהירו, השיב התובע כי חיים גיט מטעם הבנק, כן נחקר בדיון בבקשה, אלא שהייתה זו חקירה קצרה שאינה שייכת לעניין.

בעניין זה, מפנים התובעים לעדות הנתבע (ע' 72 שורות 38-41 , ע' 92 שורות 2-4 לפרוטוקול), אשר לדבריו לא רצה לחקור את חיים גיט יותר מידי, כיוון שחיים גיט הוא שהתחיל בהכפשות אישיות כלפי המבקשים וכלפי התובע והוא אף שמח שהחקירה נעצרה בשלב מוקדם יחסית, כיוון שהוא החל להטיל רפש בתובע.

עוד טוענים התובעים, באמצעות התובע, כי התובע עמד על דעתו, כדי לנסות ולשכנע את הנתבע, לצרפו לבקשה, אלא שהנתבע בחר משיקולים מקצועיים שלא לעשות כך.
התובע חזר וטען כי הנתבע הוא שבחר והחליט שהורי התובע יהיו התובעים והתובע ימסור את התצהיר, ואינו יודע מדוע גב' אושרה חלפון העידה, כי התובע הוא שעמד על כך הוא עצמו ייתן תצהיר.

4.2. טוענים התובעים, כי גם אם תתקבל גרסת הנתבע כי בחר להגיש תצהיר של התובע בלבד, כיוון שלא ידע אודות "עברו", הרי שהיה על הנתבע, מיד שלדבריו נתגלה לו "עברו" של התובע, להחליף את תצהירו בתצהיר הוריו, או לפחות להוסיף אותם כמצהירים נוספים.

לדברי התובע, להוריו לא היה מושג בעובדות הבקשה, ומכיוון שהוא היה בעל הידע, הוא ניהל את החקירה נגד הבנק הנתבע המליץ שהוא יגיש תצהיר. הנתבע, הוא שהחליט, בניגוד לרצון התובע, שהבקשה תוגש בשם הוריו וטען, כי קיים תקדים בו נקבע שתצהיר של בן הינו כתצהיר של ההורים.
התובע העיד, כי הוריו ביקרו במשרד התובע פעם אחת בלבד כדי לחתום על יפויי הכוח בבקשה והנתבע הבטיח לאביו שסיכויי התביעה טובים.

טוענים התובעים, כי ההחלטות המקצועיות היו של הנתבע בלבד, ופעולתו לא הייתה באופן מקצועי וסביר. בנוסף, הנתבע בחר לייצג את התובעים בתחום שאינו בקיא, ובכל אלה, לטענתם, הוא התרשל והתרשלותו ניכרת אף בהחלטת בית המשפט.

לטענתם, למרות הכחשות הנתבע, הוא הבטיח להם שסיכויי בקשתם טובים ואף מעולים, ולטענתם, כבר נקבע לפחות בשני פסקי דין בעניינו של הנתבע, כי הוא אכן הבטיח הבטחות מסוג זה ללקוחותיו ואף חייבם בשעות עבודה פזרניות ובלתי פרופורציונאליות ואף הפר את חובתו לשרת את הלקוח בנאמנות. התובעים מפנים לעניין זה לפסקי הדין: ת.א. 33744/07 חוה דינר נ' עו"ד אילן בומבך, ות.א. 26287/08 עו"ד בומבך נ' אלוחידי בושרה ואח').

כאן המקום לציין, כי הנתבע בסיכומיו הבהיר, כי הערעור שהגיש בעניין דינר התקבל וכל הקביעות לגביו, כולל חיובי שכר הטרחה בוטלו. (ס' 12 לסיכומי הנתבע).

4.3. לטענת הנתבע, טענות אלה של התובעים, הועלו לראשונה בתצהיר עדות ראשית של התובע ולא נטענו קודם לכן במשך למעלה מארבע שנים, מה עוד שהוא ומשרדו נתנו לתובע שירות מקצועי ומיומן, ואף הערעור שהגישו על החלטת בית המשפט המחוזי, התקבל.
יתרה מכך, גם בבית המשפט המחוזי עברה הבקשה את כל המשוכות המשפטיות לאישור התביעה כייצוגית, למעט המשוכה האחת, לעניין התנהלות התובעים ותום ליבם בכך, שהתובעים באמצעות התובע, אינם התובעים ההולמים לניהול התובענה. בנוסף, מפאת העובדות שנחשפו בהליך ומסקנות בית המשפט, לא הוטלו הוצאות לטובת הבנק.
הנתבע טוען כי לא ידע אודות התנהלות התובעים טרם הגשת הבקשה ואין להטיל עליו אחריות למחדליהם.

לטענת הנתבע, רק בתביעתם טענו התובעים כי הוא התרשל בכך שהגיש את הבקשה רק בשם תובעים 1-2 ולא בשם התובע ובכך שלא הגיש תצהיר מטעם המבקשים אלא רק מטעם התובע. קודם לתביעה לא הועלתה זו כלל, כולל בתלונה ללשכת עורכי הדין. לטענת הנתבע הוא פעל על פי דרישות התובע הנחיותיו והאילוצים שהציב.

עוד טוען הנתבע, כי התובע היה הרוח החיה מאחורי הבקשה, הוא פנה אל נתבע כאשר הייתה לו החלטה חד משמעית ומגובשת לגבי העובדות, הצדדים והסכומים, ובידיו חומר שאסף במשך שנים רבות במסגרת מה שהנתבע מכנה כ"פרויקט חייו" של התובע ובו השקיע כ- 6.5 מיליון ₪ (עדות התובע ע' 15 ועדות גב' חלפון ע' 5). התובע הוא ששלח את מכתב הדרישה לבנק, בשם הוריו (עדותו בע' 17, ת/6). כל אלה, כך הנתבע, מחזקים את העובדה שלשיטת התובע הוריו הם המבקשים בבקשה והתובע היה אמרו להישאר מאחורי הקלעים, בשל מה שלטענת הנתבע, הינו עברו המפוקפק של התובע והעובדה שהורשע בפלילים. לעניין "עברו" של התובע מפנה הנתבע לעדות ליבסקינד ולנספח 8 לתצהירו)

4.4. עוד טוען הנתבע כי התובע הוא שהחליט שהוריו לא ייחקרו מפאת גילם ולכן התצהיר יוגש על ידו, והנתבע מפנה בעניין זה לעדות תובע 1, אביו של התובע, אשר העיד, כי התובע לא רצה שהוא ייחקר וכי הוא כלל לא ידע דבר לגבי עובדות הבקשה. (עדות אביו של התובע בע' 52 שורות 5, 42 - 43 , 51-57 לפרוטוקול). הנתבע אף מפנה לעדות גב' חלפון בס' 27 לתצהירה, לפיו, התובע התעקש, למרות עמדת הנתבע, שהתובעים 2-3 יהיו התובעים בתביעה הייצוגית וכי על התובע ליתן תצהיר מטעמו ללא תצהיר הוריו.
הנתבע מפנה בעניין זה לעדות התובע ולפיה, אין ויכוח שהוא זה שהיה צריך ליתן תצהיר ולא הוריו, אלא שלטענתו, היה על הנתבע אף לצרף את התובע לתביעה הייצוגית. (ע' 25 שורות 5-6 לפרוטוקול).

על כל אלה מוסיף הנתבע, כי מבחינתו לא היה משקל לזהות המבקשים בבקשה והכל נעשה בהתאם להחלטות והנחיות התובע, וכדי לפעול על פי הנחיות אלה, אף הפנה את בית המשפט למצב המשפטי בעניין זה כולל פסיקה, לפיה, פעמים לאדם אחר ידועות עובדות שלא ידועות למבקש עצמו ובית המשפט אף קיבל זו.
יתרה מכך, טוען הנתבע, התובע אישר בעדותו שהנתבע הפנה אותו לפסיקה בעניין המצהירים, וכי נושא המצהירים עלה בדיון המקדמי ובית המשפט התיר את המשך הדיון למרות התנגדות הבנק. (ע' 25 שורות 11-12 , ע' 26 שורות, 16-18, 25-27 לפרוטוקול). לטענת הנתבע , לא היה נכון להעיד את הורי התובע, מפאת גילם ומצבם הרפואי ומפאת עובדה שלא ידעו דבר מעובדות הבקשה.

לטענת הנתבע, גם אם טעה, מה שמוכחש, בשיקול דעת מקצועי אין הדבר מהווה רשלנות, ויתרה מכך, אין כל קשר בין אי העדת הורי התובע לתוצאות פסק הדין.

4.5. לטענת התובע ולפיה הנתבע לא חקר את חיים גיט, משיב הנתבע, כי כן חקר אותו בחקירה עניינית ולא ארוכה, נוכח היותו בעל המידע השלילי אודות התובע והתנהלותו של התובע, מה שהעלה את החשש שהמשך חקירתו יביא לחשיפת מכתב הסחיטה, שכבר היה ידוע לנתבע בעת חקירת חיים גיט. הנתבע שקל היטב והגיע למסקנה שלא כדאי להאריך בחקירתו וזהו שיקול דעת הנתון לכל עורך דין וכבר נקבע כי אין בכך כדי רשלנות.

לטענת התובע, בית המשפט קבע, כי העדר תצהיר מטעם התובעים ואי צירוף התובע כתובע ייצוגי, הם אחת הסיבות לדחיית הבקשה והתובעים לא הוכיחו כי אילו התובעים היו מגישים תצהיר ו/או אילו התובע היה מצטרף כמבקש הבקשה הייתה מתקבלת. לכך משיב הנתבע, כי אילו התובע היה מצטרף לבקשה, נוכח התנהלותו ומכתב הסחיטה לא הייתה מתקבלת הבקשה. זאת, כיוון שבית המשפט ייחס חשיבות רבה למכתב הסחיטה והתייחס אליו בבחינת הלימות התובעים לייצג את הקבוצה, כמו גם התייחסותו לכך שהתובעים לא היו מוכנים למסור למפקח על הבנקים פרטים לגבי נושא התביעה, מה שהציב סימן שאלה לגבי תום ליבם, כך פסק בית המשפט המחוזי.
משכך, טוען הנתבע, כי אין כל קשר, בין זהות התובעים והמצהיר לבין תוצאת פסק הדין. מה עוד, שכאשר התיק חזר לבית המשפט המחוזי על פי פסיקת בית המשפט העליון, וויתרו הורי התובע על הוספתו כמבקש בבקשה.

לטענת התובע, אין אמת בטענת הנתבע, כי הבקשה הוגשה בשם הורי התובע, כדי לא לחשוף את עברו ולטענתו, סיפר לנתבע אודות עברו, התביעה הפלילית שהוגשה נגדו ופסק הדין נגדו. כן טען, כי מסר לתובע עותק ממכתב הדרישה לבנק המזרחי לתשלום 18 מיליון ₪, ביחד עם מסמכים רבים נוספים. עם זאת, אישר כי לא סיפר לנתבע אודות הליכים אזרחיים שהתנהלו כנגדו, ולשיטתו לא מדובר בהליכים נגדו אלא שהוא צורף כצד ג'.

4.7. אין לקבל טענתו זו של התובע. גב' חלפון אשר גם לטענתה וגם לטענת התובע, השתתפה בכל פגישותיו של התובע עם הנתבע , העידה, כי כפי שזכור לה התובע לא גילה לנתבע בפגישות ביניהם אודות פסק הדין הפלילי שניתן נגדו (ע' 6 שורות 27 - 28 לפרוטוקול).

התובע הכחיש את טענת הנתבע כי סיפר לו שהינו טייס, איש שירותי הביטחון (ע' 23 שורות 1 - 5 לפרוטוקול ואף גב' אושרה חלפון כי לא ידעה כי היה טייס, כי עבד בשירותים החשאיים וכי הינו מרצה בפו"מ (ע13 שורה 26 עד ע' 14 שורה 3 לפרוטוקול). אלא שקלמן ליבסקינד העיד כי התובע הציג עצמו ככזה ואף אושרה חלפון רמזה על עברו הביטחוני של התובע. (ע' 7 שורות 57 לפרוטוקול מיום 16.3.11).

לעניין ת/4 מכתב עו"ד חברון בשם התובעים אל בנק המזרחי בו נדרש הבנק להשיב לתובע 18,000,000 ₪ בגין החזר השקעתו בביצוע חקירות, פיצוי על עוגמת נפש שנגרמה לתובעים, השיב התובע כי הוצאותיו בפועל היו 6,500,000 ₪ ויתרת הסכום נדרש בדין עוגמת נפש. מר חיים גיט כינה את המכתב "מכתב סחיטה" .

4.8.. ככלל, נחה דעתי בעניין זה מגרסת הנתבע.
התובע, אדם מלומד, בקיא בתחום הבנקאות, במשך שנים רבות, ערך מחקר מקיף בנושא התנהגות הבנקים מול לקוחותיהם, אסף חומר רב והגיע אל הנתבע נחוש בהחלטתו להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בנק המזרחי. אמינה עלי גרסת הנתבע כי התובע הוא זה שדרש שהוריו יהיו המבקשים והוא המצהיר. שהרי התובע לא סיפק כל סיבה עניינית מה היה המניע, לכאורה, של הנתבע שלא לצרפו לבקשה. מעדות אביו של התובע עולה, כי לא ידע דבר אודות החשבונות שבבעלותו ובבעלות אשתו, ואף, כי לא נגרם לו כל נזק כתוצאה מפעולות הבנק. זו הסיבה שאת התצהיר הגיש התובע.

לאור העדויות שהובאו בפני, ובפרט עדותו של קלמן ליבסקינד לגבי עברו של התובע, והמפורט בכתבה שצורפה כנספח 8 לתצהיר הנתבע, יש לקבל את גרסת הנתבע, ולפיה, מהחשש שייחשף עברו של התובע במהלך הדיון בבקשה, הוא העדיף להעמיד את הוריו, בעלי החשבון, כמבקשים, בחזית הבקשה, ושהוא, התובע, יגיש את התצהיר לאור העובדה שהוריו לא היו בקיאים בנושא ולאור גילם ומצבם הבריאותי.

הורי התובע לא ידעו דבר הקשור לבקשה, למעט העובדה שזו הוגשה. כך העיד אביו של התובע (תובע מס' 1 ) והנתבע אף השיב בחקירתו, כי כל ההתכתבויות שמסר לו התובע לצורך הכנת חומר משפטי לבקשה, כולל הפנייה של עו"ד חברון לבנק המזרחי, היו התכתבויות בשם הוריו, הם מגישי הבקשה והם היו בעלי החשבון.

אני מקבלת את הסבר הנתבע, כי לאור העובדה שהורי התובע היו קשישים וידועי חולי, סבר שהם הם היו לקוחות משפטיים שקל לנצל את תמימותם וחוסר ניסיונם ואשר סמכו על הבנק, שנהנה מהם באמון מוגבר, הם התאימו להגדרת הקבוצה, אך מאידך לא היו מסוגלים להעיד, התובע והנתבע הגיעו למסקנה, לאור בקשת התובע, כי המבקשים יהיו הורי התובע והתובע הוא שיגיש תצהיר.

נחה דעתי מטענת הנתבע, כי התובע הוא שקבע והחליט שהוריו יהיו התובעים והוא יגיש את התצהיר. שהרי לנתבע לא יכולה כל סיבה להעדיף את הורי התובע על פני התובע ושוכנעתי, כי התובע, כמי שערך מחקר/תחקיר ארוך שנים אודות פעולת הבנק והשקיע בכך סכומי כסף גבוהים, היה מעורה ובקיא בכל פרטי האירועים, השפיע על קבלת ההחלטות, היה שותף לקבלתן והכל נעשה על דעתו ובהסכמתו.

זו הסיבה, שבית המשפט המחוזי קבע, כי להורי התובע עילת תביעה וכי הבנק חייב אותם בחיובים לא נכונים, אך האישור "נעצר" עקב קביעת בית המשפט המחוזי בעניין תום ליבם והמניע של המבקשים. בנוסף, לאחר שהבנק הגיש את תגובתו לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, עלה בתגובת הבנק ותצהיריו נושא "מכתב הסחיטה" שבו דרשו המבקשים מהבנק 18,000, ₪.

4.9. טעות השיקול דעת משפטי, אינה מהווה רשלנות
גם אם הייתי מוצאת, מה שלא כך, כי נפלה טעות בשיקול דעתו של הנתבע, בעניין זה, הרי שההלכה קובעת כי טעות בשיקול דעת של עורך-דין אינה מהווה הפרה של החוזה בינו לבין לקוחו, ובלבד שאמנם הפעיל שקול דעת ועשה זאת לפי מיטב יכולתו ולפי מיטב ידיעותיו.

כך נקבע בשרמן נ' לוי פ"ד מד(4) 446, 462, כדלקמן:

"לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול-דעת".

בע"א 735/75 מרדכי רויטמן, עו"ד נגד 1. יצחק אדרת,עו"ד 2. אליהו גיצלטר, עו"ד ל(3) 75, 80 נקבע:
עוולת הרשלנות שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין, שלושה מרכיבים לה: ההתרשלות, החובה שלא לנהוג כפי שנהג, והנזק. ההתרשלות היא עשיית מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או עשיית מעשה שלא במיומנות המקובלת במקצוע פלוני;
ולענין לימוד סניגוריה בידי עורך-דין, הרי חוסר מיומנות משפטית מקובלת, ומעשים ומחדלים אשר עורך-דין סביר ונבון נשמר היה מפניהם באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; וכלפי הלקוח שלו מוטלת חובה פשוטה על עורך-דין לנהוג באותה מיומנות ולהימנע מאותם מעשים ומחדלים.
אבל גם חובת הזהירות וגם חובת המיומנות המוטלות על סניגור בניהול המשפט אינן עולות אלא כדי חובה של שיקול-דעת לענין במסגרת הנתונים המשפטיים - המהותיים והדיוניים - הקיימים: עורך-דין חייב לשקול מה לטעון ומה שלא לטעון, מה שאלה לשאול ומה שאלה שלא לשאול, כיצד ואימתי לטעון ולשאול, וכיצד ואימתי להימנע מלטעון או מלשאול - והכל מתוך הידע של הנתונים המשפטיים ומתוך השימוש הסביר בזכויות דיוניות. גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא-כל-שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו.
ובפרט, אין שום חובה מוטלת על סניגור לטעון טענות או לשאול שאלות אשר לקוחו דורש מאתו או מורה אותו לטעון או לשאול: נהפוך הוא - החובה המוטלת על הסניגור היא לשקול דעתו שלו, ואסור לו לדחות שיקול-דעתו שלו מפני רצונו או הוראותיו של לקוחו. סניגור הנוהג בניגוד לדעתו השקולה, אך מפני שלקוחו דורש זאת ממנו, מפר חובתו כלפי לקוחו - ואין נפקא מינה לענין זה שהלקוח אינו יכול לבוא עליו בטרוניה ובתביעה
אם הוא נהג לפי הוראותיו, כשם שאין נפקא מינה אם לגופו של ענין צדק הלקוח וטעה הסניגור. יש בעצם סירובו של הסניגור לעשות רצון לקוחו (כטענת המערער דנן נגד המשיב מס' 1) משום אינדיקציה שהסניגור אמנם מילא חובתו כלפיו לשקול בדעתו שלו - ומבחינת קיום החובה המוטלת על סניגורו, אין הלקוח יכול לבוא עליו אלא בתרעומת בלבד, אבל לא בתביעת נזיקין, אם טעה בשיקול-דעת"ו.

משכך, ככל שהייתי מוצאת כי הנתבע טעה בשיקול דעתו, עדיין אין מדובר ברשלנות. למעלה מן הצורך, אמשיך לבחון האם אכן הייתה טעות בשיקול דעת הנתבע .

4.10. הנתבע הסביר, כי הכתבה בעיתון אודות עברו של התובע (נספח 8 לתצהיר הנתבע) התפרסמה ביום 30.5.03 כשלושה חודשים לאחר שהגיש את התביעה הייצוגית (הוגשה ביום 14.3.02) ועד אז לא ידע דבר אודות עברו של התובע. אודות "מכתב הסחיטה" ידע הנתבע מכתב התשובה של הבנק. (ע' 65 שורה 1-8 לפרוטוקול). לטענתו, אילו היה יודע אודות מכתב זה קודם לכן, היה מפעיל שיקול דעת ביחד עם התובע, ובוודאי שהיה מצרף את המכתב, כדי שהמבקשים לא יוצגו כמי שמעלימים מסמכים מבית המשפט ואף היה מסביר בגוף הבקשה את הנימוקים לשליחתו. (ע' 65 לפרוטוקול).

4.11. הנתבע בחר שלא לחקור, יתר על המידה, את עדי הבנק, ולטענתו, בשל החשש, שאלה יעידו לגבי עברו של התובע, כולל מה שפורט בכתבה בעיתון מעריב שצורפה כנספח 8 לתצהיר הנתבע. לכן העדיפו התובע והנתבע שלא לחקור אותם. יתרה מכך, מכתב הדרישה בסך 18,000,000 ₪ אשר שלח התובע אל הבנק ואותו כינה חיים גיט בתצהירו כמכתב סחיטה, הדגיש את הצורך שלא לחקור את חיים גיט. התובע לא הוכיח כי דרש מהנתבע לחקור אותם וכי הציג בפניו שאלות לחקירה.

הנתבע גם הסביר כי הוא והתובע בחרו להגיש תצהיר של התובע ולא של הוריו בשל גילם ומצבם הבריאותי, כאשר בחקירה נגדית, אין לדעת מהן השאלות שלגביהן ייחקרו.

4.12. קביעות פסק הדין לעניינינו, כפי שנקבע בפרק ה' סעיף 55 :
א. למבקשים (הורי התובע) עילת תביעה אישית טובה, המעלה סוגיות חשובות הראויות להתברר במסגרת תובענה ייצוגית, ב שהבנק מטעה לקוחות ברישום חיוביהם וכי הם זכאים לעתור לביטול חיובים אלה.

ב. למבקשים עילה אישית טובה שמצדיקה אישור התובענה הייצוגית ב שהבנק הפר את חובת הגילוי כלפי הלקוחות המשפטיים ומטעה אותם, כאשר הוא נמנע מלדווח להם ביוזמתו על רישום החיובים בחשבונותיהם.

ג. אין לקבל את ה הנוגעת לחיוב הבנק לאפשר ללקוחות המשפטיים גישה לאמצעי אחזור מידע, לגבי לקוחות שאינם פורעים את חובם בחשבון ואינם משלמים לבנק עמלות.

ד. בפרק 49 לפסק הדין נקבע, כי יש למנוע ניצול התובענה הייצוגית לצורך הגשת תביעה מנימוקי סחיטה, קנטרנות או הפעלת לחץ לפשרה שאינה ראויה, כי יש למנוע ניגוד אינטרסים בין המבקש לשאר חברי הקבוצה, וכי בית המשפט רשאי לחסום תובענה ייצוגית שהוגשה שלא בתום לב.(ע' 936 ליד האות ה' עד ע' 937 ליד האות ו').

ה. בית המשפט קבע, יש לדחות את הבקשה, כיוון שהמבקשים באמצעות התובע, אינם המבקשים ההולמים לניהול התובענה, רק משום שאינם יכולים לייצג בצורה הולמת את הקבוצה התובעת. זאת, כיוון שעולה חשש ממשי שהתובענה הייצוגית הוגשה ממניעים זרים. המבקשים המונעים על ידי בנם גבריאל, (התובע בתביעה דנן) והם שואפים להשיג לעצמם בעצם הגשת תובענה ייצוגית זו טובת הנאה אישית הכרוכה בהסדרת חובם לבנק, שהביא למימוש המשכנתא הרובצת על ביתם. (ע' 937-938 לפסק הדין). בית המשפט התרשם כי הגשת התביעה הייתה מתוך רצון לנקום בבנק, שתשמש "כלי ניגוח" נגד הבנק ותפעיל עליו לחץ להתפשר עם המבקשים בעניינם האישי.

ו. פסק הדין מתייחס למכתב התובע בתביעה דנן, בו דרש מהבנק 18 מיליון ₪ עבור החזר הוצאות, פיצוי ועוגמת נפש, תמורת אספקת מידע לבנק על תוצאות חקירה שניהל כנגד הבנק בנושאים שמעוררים חשד לפלילים כשלכך מתלווה איום להגשת התביעה לפני פרסום מאזן הבנק. פסק הדין גם מציין, כי גבריאל לוק - התובע בתביעה דנן, לא פנה למשטרה ולא הסכים למסור למפקח על הבנקים כל מידע בעניין תלונתו. (ע' 938 ליד האותיות א-ג).

ז. פסק הדין הוסיף וקבע, כי המבקשים גם לא תמכו את הבקשה בתצהיר מטעמם, אלא בתצהיר בנם – התובע בתביעה דנן וכי תצהיר התובע – מגיש הבקשה, הינו חיוני לצורך אישור התובענה הייצוגית, זאת, בהיעדר נסיבות יוצאות דופן. עוד נקבע כי התובע, אשר הגיש את התצהיר עומד מאחורי התובענה הייצוגית ולא הוריו. פסק הדין מפרט, כי המשכנתא של המבקשים לטובת הבנק נוצרה בשל חובות חברה שבבעלות גבריאל – התובע בתביעה דנן - אשר משכן את רכבו להחזרת החובות. החשבונות שהוגשו בעדות גבריאל נוגעים לחשבונו של גבריאל והחברה בבעלותו ולא לחשבון המבקשים. לכן, קובע פסק הדין, יש לתמוה מדוע נמנע גבריאל להיות אחד מהמבקשים.

4.13. כב' השופט בנימיני קבע: "לאור האמור לעיל, מתמקדת שאלת אישור התובענה הייצוגית בשני תנאים: ראשית, קיומה של עילה אישית למבקשים כנגד הבנק לפי חוק הבנקאות (שירות לקוח), וקיומו של סיכוי סביר להוכיחה; שנית, היותו של התובע מי שמייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה. כפי שיבואר להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקשים אינם עומדים בתנאי השני דלעיל הנוגע להלימות הייצוג, אף כי יש בידיהם עילה אישית ברת-סיכוי סביר להתקבל לגבי חלק מן הסעדים המתבקשים על-ידיהם, ועילה זו אף מצדיקה, באופן עקרוני, הגשת תובענה ייצוגית. אדון תחילה בעילת התביעה של המבקשים, ולקוחות משפטיים כדוגמתם" (ס' 3.1. לפסק הדין ע' 926)

"לאור כל האמור לעיל, נראה לי שהמבקשים הוכיחו לכאורה עילת תביעה אישית בכל הנוגע להטעיה במחדל מצד הבנק לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות, הנוגעת לרישום חיובי "יומן" או גזברות" בחשבונות הלקוחות המשפטיים. הואיל ואין כל ראיה כי המבקשים שילמו חיובים אלו, הסעד היחיד שהם רשאים לבקש הוא להורות לבנק לבטל חיובים אלו בחשבון, ב שהם נעשו שלא כדין. עילה זו מתאימה באופן עקרוני לתובענה ייצוגית לגבי כלל הלקוחות המשפטיים".(ס' 43 ע' 933 לפסק הדין)

בבואו לבחון את שאלת הייצוג ההולם, קבע כב' השופט בנימיני:
"עם כל החשיבות שבתובענות ייצוגיות, התריע בית-המשפט לא פעם מפני החשש לניצול מכשיר זה לצורך הגשת תביעות מנימוקי סחיטה, קנטרנות או הפעלת לחץ לפשרה שאינה ראויה"(ס' 49 ע' 937 לפסק הדין) וכי עם כל החשיבות שבתובענות ייצוגיות, התריע בית-המשפט לא פעם מפני החשש לניצול מכשיר זה לצורך הגשת תביעות מנימוקי סחיטה, קנטרנות או הפעלת לחץ לפשרה שאינה ראויה" (ע' 938 לפסק הדין.)

במקרה דנא, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקשים אינם יכולים לייצג בצורה הולמת את הקבוצה התובעת של הלקוחות המשפטיים. מן הראיות שהובאו עולה חשש ממשי שהתובענה הייצוגית הוגשה ממניעים זרים. המבקשים, המונעים על-ידי בנם גבריאל, שואפים להשיג לעצמם בעצם הגשת תובענה ייצוגית זו טובת הנאה אישית הכרוכה בהסדרת חובם לבנק, שהביא למימוש המשכנתה הרובצת על ביתם. לכן פורט בבקשה בהרחבה נושא המשכנתה של המבקשים, אף שהוא איננו רלוונטי כלל לנושא התובענה הייצוגית.
התרשמתי שלא חיובי "יומן" או גזברות", שהמבקשים לא שילמו מעולם לבנק, עמדה בבסיס הגשת התביעה, אלא הרצון לנקמה בבנק, והמחשבה שהגשת התביעה תשמש כ"כלי-ניגוח" כנגד הבנק, ותביא להפעלת לחץ עליו להתפשר עם המבקשים בעניינם האישי. כך עולה, לכאורה, ממכתב גבריאל, בו דרש מן הבנק 18 מליון ש"ח עבור "החזר הוצאות ופיצוי בגין עוגמת נפש", וזאת תמורת אספקת מידע לבנק על תוצאות חקירה שניהל כנגד הבנק בנושאים המעוררים חשד לפלילים, כשלכך מתלוה איום להגיש את התביעה לפני פרסום מאזן הבנק. גבריאל לא פנה למשטרה, וגם למפקח על הבנקים לא הסכים למסור מידע כלשהו בעניין תלונתו. הוא גם לא טרח להעלות במכתב הטענות ששלח לבנק את נושא החיובים הנ"ל, שהם נושא התובענה הייצוגית.
51. עוד יש להוסיף לגבי הלימותם של המבקשים להיות תובעים יצוגיים, כי הם עצמם לא תמכו את הבקשה בתצהיר, והבקשה נתמכת בתצהירו של בנם גבריאל. ייתכן שגבריאל מכיר טוב יותר את העובדות מהוריו, אך ניתן להתרשם בבירור כי למעשה הוא עומד מאחורי התובענה הייצוגית, ולא הוריו. המשכנתה של המבקשים לטובת הבנק נוצרה בשל חובות של חברת אחיעד, שבבעלות גבריאל, לטובת הבנק, וגבריאל אף מישכן את רכבו להחזר חובות אלו. גם דפי החשבון שהוגשו בעדותו של גבריאל נוגעים לחשבונו האישי ולחשבון אחיעד, ולא רק לחשבון המבקשים. בחשבונות אלה מופיעים חיובים מסוג "יומן" או "גזברות", שהם נושא התובענה הייצוגית. על-כן יש לתמוה מדוע נמנע גבריאל מלהיות אחד המבקשים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית.
52. אכן, בבקשות ביניים אין הכרח שהמבקש יהיה גם המצהיר, שכן לא פעם העובדות ידועות טוב יותר לאדם אחר שאיננו המבקש (ראה י' זוסמן סדר הדין האזרחי [37], בעמ' 715). אך כאשר בתביעה ייצוגית עסקינן, חייב בית-המשפט להשתכנע, בטרם יאשר את התובענה הייצוגית, כי בפניו תובע אשר מסוגל וכשיר לייצג בצורה הולמת את הקבוצה כולה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין – קשה להשתכנע מהלימות התובע הייצוגי כאשר הוא איננו מופיע כלל בפני בית-המשפט, ולא הגיש תצהיר משלו. כך אמר הנשיא דר' א' וינוגרד בת"א (ת"א) 1583/93 אבן נ' אבנר נפט וגז בע"מ [31], בפיסקה 11:
"לתצהיר התומך בבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית משמעות רבה. מתצהיר זה לומד בית המשפט, עת נחקר כל מבקש על תצהירו, האם המבקש מתאים להיות מייצג פוטנציאלי של ציבור משקיעים בתובענה המוצעת על ידם. מאחר ותובענה יוצרת מעשה בי-דין כלפי כל הקבוצה המיוצגת, על בית המשפט להשתכנע לגבי כל תובע ייצוגי פוטנציאלי בנפרד, כי תובע שכזה יהיה תובע הולם".
בע"א 8463/99א קדם נ' בזק החברה הישראלית תקשורת בע"מ [20] פסק רשם בית-המשפט העליון כי: "מי שמבקש להיות תובע ייצוגי... מעמיד עצמו לבחינת בית-המשפט וחושף עצמו, ולו במידת מה, לטענותיהם האפשריות של הנתבעים בדבר אי-התאמתו לשאת בתואר זה". לכן, הוא נדרש ליתן תצהיר, ולהיחקר עליו אם הוא נדרש לעשות כן. על חשיבותו הרבה של תצהיר התומך בבקשת תובע ייצוגי לאשר את התובענה עמד גם בית-המשפט בת"א (י-ם) 3074/01 הנ"ל [24], בפיסקה 48 השופט מ'רביד פסק:
"...לתצהיר יש חשיבות רבה ומטרתו לאפשר לבית המשפט לסנן תביעות שאינן ראויות להגשה כתובענות ייצוגיות. הפסיקה הציבה רף גבוה יותר של דרישות ממי שמבקש לייצג קבוצה של אנשים בתובענה ייצוגית. הדרישה לרף גבוה יותר ככרטיס כניסה לבית המשפט, מייצגת את האיזון הדרוש בין הפוטנציאל החיובי הטמון בהגשת תובענה ייצוגית... לבין הסכנות הטמונות בתביעות סרק או תביעות המוגשות ממניעים פסולים".
53. לאור כל האמור לעיל, נראה לי כי תצהיר של התובע הייצוגי עצמו הוא חיוני לצורך אישור התביעה הייצוגית, בהיעדר נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. התובע הייצוגי צריך לשכנע את בית-המשפט, בעצמו, כי יוכל לייצג את הקבוצה בצורה הולמת. במקרה דנא, גבריאל איננו יכול להצהיר בשם הוריו כי הם יוכלו לייצג את הקבוצה בצורה הולמת, והעובדה שהם עצמם לא טרחו להצהיר על כך אומרת דרשני, ומלמדת שהתובע הייצוגי האמיתי הוא גבריאל, אשר בחר משום מה להסתתר מאחורי הוריו. אם התובע הייצוגי איננו מסוגל להגיש בשמו תצהיר התומך בבקשה לאישור התובענה, כיצד יוכל הוא לנהל את התובענה? ואם הכוונה היא שגבריאל ינהל את התובענה, מדוע לא הוגשה התובענה בשמו, כאשר גם בחשבונו ובחשבון אחיעד מופיעים חיובים מן הסוג הנדון בתביעה? אם הבין גבריאל בעצמו שהוא אינו יכול לייצג את הקבוצה התובעת בצורה הולמת, ועל-כן נמנע מלהתייצב בחזית התובענה – אין לאשר תובענה ייצוגית כאשר ברור שהוא יהיה למעשה התובע הייצוגי. גם מטעם זה סבור אני כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש בנוגע לדרישת ההלימות לייצג את הקבוצה.
ע' 937 – 941 לפסק הדין)

4.14. לעניינינו, יש לציין את עדות אביו של התובע (תובע 1) אשר העיד כי אינו יודע דבר בנושא וכי לא נגרם לו כל נזק על ידי הבנק. נקבע בפסק הדין, כי מטרת התובעים הייתה הפעלת לחץ על הבנק להגיע עמם לפשרה, מה שמצביע שהם מונעים על ידי אינטרס אישי מה שמונע מהם מלהיות הולמים.
ולעניין התובע, הרי נקבע כי הוריו מונעים על ידו וכי המשכנתא שנרשמה לטובת הבנק על ידי המבקשים הינה בשל חובות החברה שבבעלותו ולכן התובע הוא שעומד מאחורי התביעה הייצוגית. עוד נקבע כ התובע כאן הבין כי אינו יכול לעמוד מאחורי התביעה הייצוגית.

אציין, כי המלומד פרופ' סיני דויטש וכב' השופט טלגם ז"ל שמאמריהם הובאו על ידי הצדדים, קבעו כי 90% מהבקשות לאישור תובענות ייצוגיות נדחות, כך שאין לקבוע כי עצם דחיית הבקשה מצביעה על רשלנותו של הנתבע.

4.15. . אני מקבלת טענת הנתבע, כי מפסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה, כי גם אם התובע היה אחד המבקשים בבקשה, לא היה בכך לסייע לקבלת הבקשה. בית המשפט קבע שהמבקשים אינם יכולים לייצג בצורה הולמת את הקבוצה התובעת של לקוחות משפטיים, וקיים חשש שהם מונעים ממניעים זרים, ומונעים על ידי בנם, התובע כאן, כאשר שאיפתם בתביעה הייצוגית להשיג הנאה אישית הכרוכה בהסדר חובם עם הבנק, כאשר הבנק ביקש לממש את המשכנתא שרבצה על דירתם. בית המשפט קבע, כי התרשם שמול עיני התובעים עמד הצורך לנקמה בבנק ולהפעיל על הבנק לחץ. עוד קבע הבנק כי עלה שהתובע דרש מהבנק 18,000,000 ₪ כהחזר הוצאות ועגמת נפש, תוך איום להגשת תביעה ובתמורה לאספקת מידע על תוצאות חקירה כנגדו. פסק הדין ביקר את פעולתו של התובע באותו עניין ובעיקר את העובדה שהוא והוריו לא פנו למשטרה ולא הסכימו למסור למפקח על הבנקים פרטים למרות שפנו אליו. (סעיפים 50 - 54 לפסק הדין). ובסעיף 53 קבע בית המשפט כי אם התובע (כאן) בעצמו הבין שאינו יכול לייצג את הקבוצה בצורה הולמת ונמנע מלהתייצב בחזית התובענה, אין לאשר תובענה כאשר ברור שהוא יהיה התובע הייצוגי.
ולעניין זהות המבקשים, הרי העיד תובע 1 כי הוא ואשתו לא ידעו דבר אודות התובענה הייצוגית והכל נעשה, נקבע הוחלט על ידי התובע בתביעה דנן.

גם לאחר שערכאת הערעור השיבה את הדיון לבית המשפט המחוזי,הורי התובע וויתרו על הוספתו כמבקש, ונדחתה שוב הבקשה, מטעמים שאינם קשורים ברשלנות, מחדל ואו/ כל פעולה שעשה הנתבע ואני דוחה זו של התובעים.

התובע לא הוכיח את טענתו, כי הנתבע התרשל בעצם הגשת הבקשה על ידי הורי התובע, הם בעלי החשבון, הם הלקוחות המשפטיים והתובע לא היה בעל החשבון ובכך שתצהיר התובע הוגש בתמיכה לבקשה. בוודאי שאין ללמוד על כך מפסק הדין שניתן בבקשה הראשונה.

איני מתיימרת ליתן פרשנות משפטית לפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי, אך בהחלט לא עולה ממנו טענת התובע, לפיה, אילו הוא היה צד לבקשה, זו הייתה מתקבלת.בכל מקרה פסק הדין בהחלט ציין את חוסר תום הלב של המבקשים ושל התובע דנן.
בית המשפט המחוזי ביקר את מניעי המבקשים המונעים על ידי התובע, מה שגרם לקביעה כי מדובר בחוסר תום ליבם.

4.16. הנתבע העיד בחקירתו, כי הינו מרצה בפורומים שונים של תביעות ייצוגיות, נותן חוות דעת בתביעות ייצוגיות, אך ממעט להגישן. לטענתו, במהלך הקריירה המקצועית שלו הוא בחן לא מעט ובמקרים שונים, את האפשרות להגשת תביעות ייצוגיות רבות, הגיעו למשרדו גם נתבעים בתביעות ייצוגיות לגביהם ערך בדיקה משפטית, אך אינו מרבה לייצג בתביעות אלה. הסיבה לכך הינה, שמדובר בהשקעה רבה של עבודה. לגרסתו, עד שנת 2006 מותר היה לגבות שכר טרחה לפי שעות. הנתבע העיד שהוא היה מוכן לייצג בתביעות ייצוגיות רק בתמורה לשכר טרחה לפי שעות עבודה כאשר הסיכויים אינם גבוהים.

עוד אציין לטענת הרשלנות הנטענת על ידי התובע, כי לטענתו, את החומר לצורך הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, אסף התובע והעבירו לעו"ד אברמוב ממשרד הנתבע, והנתבע כלל לא טרח לראות את אותו חומר. התובע אישר כי הפנה אל הנתבע לקוחות, למרות שהרגיש אי נוחות מעבודת הנתבע כבר בשנת 2003.
אין לקבל זו, עצם הפנית לקוחות אל הנתבע מצביעה על שביעות רצונו של התובע מהעבודה המשפטית של הנתבע ומשרדו.

יתרה מכך, למרות שלטענתו לא היה מרוצה מהשירותים המשפטיים שנתן לו התובע כבר בסוף שנה 2003, עדיין בשנים 2003 ו - 2004 ביקש ממנו להכין את הבקשה לתביעה הייצוגית השנייה והוא אף מכיר את ההתכתבות מהשנים 2006, 2006 בין הנתבע, כבא כוחו לבין נציגי הבנק באותו עניין. התובע אף שילם לנתבע שכר טרחה בגין חיובים עבור הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית השנייה, ולטענתו, כיוון שסבר שאכן תביעה כזו "תצא לאוויר העולם ותוגש לבית המשפט", אלא שהיא כלל לא נולדה.(ע' 20 לפרוטוקול).

מהמפורט באריכות לעיל, אני קובעת, כי לא מצאתי בטענות התובעים בדל של ראייה לרשלנות של הנתבע בכלל ורשלנות מקצועית בפרט , התנהגות התובע במהלך התקופה בה הוא והוריו יוצגו על ידי הנתבע והעובדה, העובדה שהמליץ על שירותיו המשפטיים בפני לקוחות נוספים , העביר לתובע שני נושאים נוספים שעניינם תובענות ייצוגיות, כלל אלה מעידים על כך, שהתובע היה מרוצה מעבודתו המקצועית של הנתבע. אני דוחה את טענת התובעים לפיה הנתבע התרשל בניהול הבקשה הראשונה.

5. שכר טרחה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית –האם יש צורך באישור בית המשפט
הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה על פי חוק הבנקאות שירות ללקוח, תשמ"א 1981.
טוענים התובעים, כי ס' 16 לחוק הבנקאות קבע כי: "שכר הטרחה של עורך דין שייצג את התובע בתובענה ייצוגית יהיה טעון אישורו של בית המשפט". טוען התובע, שאין לקבל את גרסת הנתבע לפיה רק משאושרה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדרש אישור בית המשפט ופרשנות הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק. זאת, כיוון שלטענת התובעים, ההיגיון והרציונאל העומד מאחורי התובענה הייצוגית, שכן מה הטעם באישור בית המשפט בדיעבד להסכם שכר טרחה שנקבע בין הצדדים ואף יישמט הבסיס המונח במטרת החוק והוא למנוע הגשת תביעות סרק באמצעות בקרת בית המשפט על ההסדרים הכספיים.

התובע מפנה לדברי ההסבר לס' 23 לחוק התובענות הייצוגיות שם נקבע, כי שאחד הפרמטרים החשובים בתובענות ייצוגיות הינו שכר טרחת עורך דין, מהסיבה שלעיתים יוזם התובענה הינו עורך הדין ולכן מוצע שבית המשפט יקבע את שכר טרחת עורך הדין המייצג את התובע המייצג.

כן מפנה התובע למאמרו של המלומד א. קלמנט "התביעה הייצוגית כמכשיר לנטרול יתרונותיו של נתבע יחידי על פני תובעים רבים בעקבות פסק הדין בר"ע 3126/00...." שם נקבע כי אף שכר טרחת עורך הדין שייצג את קבוצת התובעים דורש את אישור בית המשפט כדי להגן על נתבעים מפני תביעות סחטניות, אישור התביעה הייצוגית מותנה בסיכויי הצלחה מינימאליים.
אלא שהתובע לא הפנה לאמור בע' 415 בהערה 87 למאמר, כי יש לפצות את עורך הדין בגין סיכון שלקח על עצמו בניהול התביעה.
התובע מפנה למאמרים ופסקי דין הדנים בפסיקת שכר טרחת עורך דין בניהול התובענה הייצוגית עצמה ולא בניהול הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

5.1. לגרסת התובע, בשלב שלאחר הגשת הסיכומים בערעור אשר הוגש לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה, הסתבר לו שאסור היה לנתבע לגבות שכר טרחה בתובענה ייצוגית ואז הפסיק את הייצוג על ידי הנתבע ופנה לעורכי דין אחרים. שמות עורכי הדין אליהם פנה להתייעץ בעניין שכר טרחת הנתבע בהגשת הבקשה הראשונה ואשר אמרו לו כי אסור היה לנתבע לגבות ממנו שכר טרחה בגין הגשת הבקשה הם: עורכי הדין גיל רון, יעקב אביעד, יוסי שגב וד"ר שחר ליפשיץ. לדברי התובע, עורכי דין אליהם פנה אמרו לו מפורשות, כי גביית שכר הטרחה בגין התביעה הייצוגית, מבלי שהיה לכך אישור בית המשפט, אינה חוקית, הגם שהמקרה אירע טרם חקיקת חוק התובענות הייצוגיות.

לא רק שהתובע לא העיד את עורכי הדין שלטענתו נתנו לו ייעוץ משפטי זה לטענתו, וכבר נקבע בפסיקה כי אי הבאת עד משמשת לרעת הצד שלא הביאו, אלא שלטענתו זו של התובע, הגיש הנתבע את נ/1 שהינו מסמך של עו"ד שגב בו כתב, כי מעולם לא שוחח עם התובע ומעולם לא אמר לו שאסור היה לנתבע לגבות שכר טרחה בגין הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. כן הגיש הנתבע את נ/2 מכתבו של ד"ר שחר ליפשיץ שבו הוא כותב לשאלת הנתבע, כי לא אמר דבר בעניין זה לתובע.

5.2. טוען הנתבע, כי הסכם שכר הטרחה אשר נחתם בשנת 2002, לא עמד בניגוד לכל חוק ולא חל כל איסור להתקשר בו עם התובעים, ומועד כריתתו היה טרם שנחקק חוק התובענות הייצוגיות.
במועד כריתת ההסכם והגשת הבקשה בשנת 2003 על בסיס חוק הבנקאות, היה בתוקף פרק ג'1 לחוק זה והוא בוטל בשנת 2006 בהיכנסו לתוקף של חוק התובענות הייצוגיות, וזאת 4 שנים לאחר כריתת הסכם שכר הטרחה ושלוש שנים לאחר הגשת הבקשה. חוק הבנקאות, כך הנתבע, לא מנע גביית שכר טרחה בגין הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אלא דן באישור שכר טרחה על ידי בית המשפט, רק לאחר שאושרה הבקשה, אך בעניינינו זו נדחתה.

מסביר הנתבע, כי בנושא שכר הטרחה במועד הרלוונטי, יש להפריד בין שני שלבים, הראשון, הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, שבגינו מותר לגבות שכר טרחה, והשני, לאחר שאושרה הבקשה ומוגשת התובענה הייצוגית עצמה ולאחר שבית המשפט הכיר בה כתובענה ייצוגית והיא הופכת לתובענה ייצוגית. בשלב השני בלבד, כך הנתבע, יש צורך באישור בית המשפט לגביית שכר טרחה.

לשיטת הנתבע, חוק הבנקאות לא מתייחס למצב, בו הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית ולא אושרה, ובמקרה של התובעים, הבקשה לא הוגשה כתובענה ייצוגית, אלא כבקשה לאישור התובענה ולכן, לא היה מקום לבקש את אישור בית המשפט לגביית שכר טרחה. שלב זה של הבקשה, הינו הליך רב היקף ועל המבקש לעבור משוכות כבדות משקל.

5.3. הנתבע מפנה בעניין זה לע"א 301/98 ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ המבדיל בין שני השלבים כדלקמן:
." התובענה הייצוגית היא כלי דיוני, אשר נועד לפשט את ניהולן של תובענות שמורכבותן בריבוי התובעים ולייעלו. הליך האישור המקדמי הוא כעין "מסננת", שבאה למצות משלל התביעות את אלה שהמסגרת הסבוכה של תובענה ייצוגית מתאימה לבירורן. הליך זה לא נועד לפיתוח המשפט המהותי. פיתוח כזה ראוי שייעשה, ככלל, במסגרת בירורה המלא של תביעה אישית. בתביעה אישית פרוסים בפני בית-המשפט מכלול העובדות והטיעונים המשפטיים הרלוונטיים. התוצאות שינבעו מפסיקתו ממוקדות וידועות. אין כן בהליך המקדמי של אישור תובענה ייצוגית. מסיבה זו גם הנטל המונח בהליך זה על כתפי התובע הייצוגי – להוכיח כי נתקיימו תנאי האישור – כבד מן הנדרש כדי לעבור את סף המחיקה בתביעה רגילה"

הנתבע מפנה לס' 16 לחוק הבנקאות אשר הטיל פיקוח על שכר הטרחה של התובע הייצוגי בשלב שלאחר אישור הבקשה, ולא אסר התקשרות בהסכם כזה. התובע מפנה לאמור בעניין זה במאמרו של פרופ' סיני דויטש "עשור לתובענה הייצוגית הצרכנית – סיכום ביניים ומבט לעתיד" {שערי משפט ד' התשס"ה 9 ע' 35}, בו הוא מפרט, כי יש מקום לשכר טרחה נדיב לעורך דין בשל המאמץ הקשה בהכנת תיק ראוי וכי תכלית החוק (במקרה זה חוק הגנת הצרכן) בקבלת אישור בית המשפט, על מנת שיוכל להתערב בגובה שכר הטרחה שיקבל עו"ד בתובענה ייצוגית, כדי שיהיה סביר וראוי. דהיינו, מדובר בפיקוח ולא באיסור. הנתבע מפנה לדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן, בה מוסבר, כי לאחר שאושרה תובענה ייצוגית, בית המשפט רשאי לקבוע את שכר טרחת עורך הדין המייצג את הקבוצה, וקביעה זו תחייב גם אם הוסכם תחילה על הסכם אחר. דהיינו, כך הנתבע, המחוקק מכיר באפשרות שתיתכן התקשרות קודמת בין התובע לעורך דינו לפני קביעת בית המשפט, וגם אם במקרה דנן הייתה מתקבלת הבקשה, הייתה מובאת התקשרות בעניין שכר הטרחה לאישור בית המשפט.

מוסיף הנתבע, כי רק בחוק התובענות הייצוגיות שנחקק בשנת 2006 הוסף לראשונה הסדר בדבר קביעת שכר טרחה "לרבות על הבקשה לאישור" מה שמלמד על הסדר שלילי לפני חקיקתו וגם בו ההסדר מכיר בהסכם שנחתם וקובע כי תיתכן התקשרות קודמת, אלא שבית המשפט יקבע את שכר הטרחה. עוד לטענתו, בפרקטיקה, ההתקשרות לגבי שכר הטרחה נעשית בשלב הבקשה.

5.4. הנתבע אף מפנה למאמרו של פרופ' סטיבן גולדשטיין "הערות על חוק התובענות הייצוגיות תשס"ו 2006" עלי משפט תשס"ז ע' 13-14 בו הוא קובע, כי תכלית ההליך הינה הגנה על האינטרס הציבורי שהינו, אכיפת החוק לעומת פיצוי הנפגעים והדגש ברא לידי ביטוי, בין היתר, בכללים לקביעת שיעור שכר הטרחה של עורך דין ושיעור הגמול לתובע המייצג במקרה של הצלחת התובענה הייצוגית.
הרציונאל העומד מאחורי החוק וקביעת שכר הטרחה הינו מניעת קנוניה במסגרתה הנתבע בתביעה הייצוגית "קונה" את התובע המייצג כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מהפשרה ויווצר ניגוד עניינים בין התובע המייצג לקבוצה, מה שמצדיק פיקוח בית המשפט. אך משנדחתה הבקשה אין סיכוי לניגוד עניינים כזה.

טוען הנתבע, כי תכלית חוק התובענות הייצוגיות, להגן על הקבוצה אותה מייצג התובע הייצוגי ועל שכר הטרחה שישלם על ידי הקבוצה לעורך הדין, אינה חלה בעניינינו, כיוון שהבקשה נדחתה. לכן, מרגע שלא אושרה הבקשה, חלים על הגשת הבקשה הכללים הרגילים שבין עו"ד ללקוחו ויש לכבד את הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים.

ולבסוף טוען הנתבע, כי במקרה בו קיימים שני פירושים יש להעדיף את הפרוש המקיים את חופש העיסוק על פני הגבלתו. ובנוסף, ככל שייקבע כי ההסכם מבוטל, התובעים יתעשרו על חשבון הנתבע שלא כדין, לאחר שנהנו משירותיו המשפטיים ולא ישלמו לו את שכר טרחתו כפי שהוסכם בין הצדדים.

הנתבע מדגיש ומציין בחקירתו, כי גם ס' 23 לחוק התובענות הייצוגיות משנת 2006, אשר חוקק לאחר הגשת הבקשה נשואת תביעה זו, קבע הבחנה ברורה בין תובענה ייצוגית לבין בקשה לאישור תובענה ייצוגית. (ע' 61 - 62 לפרוטוקול)

בסיכומי התשובה מטעמו מפנה התובע למאמרו של כב' השופט טלגם ז"ל "התובענה הייצוגית שיקולים בקביעת שכר וגמול" שערי משפט ד(1) התשס"ה ולמאמרו של פרופ' דויטש המוזכר לעיל וטוען, כי הוצע שם מנגנון לקביעת שכר הטרחה ואף נקבע, כי כל הוצאות המשפט והכנת התיק מוטלות על עורך הדין.

פרופ' דויטש במאמרו מציין מפורשות, כי נכון לפרסום המאמר, יותר מ- 90% מהתובענות לא הגיעו לכלל אישור ולדיון לגופו של עניין (ע' 10 ).

בע' 35 -37 למאמרו מציין פרופ' דויטש את עבודה הרבה אשר משקיעים עורכי הדין בהכנת הבקשה כאשר רוב הבקשות אינן מאושרות בסופו של דבר וכי התחושה היא, שעורכי הדין אינם מקלים שכר טרחה מספיק וראוי ביחס להשקעה. זאת, כיוון שלא תמיד בתי המשפט מודעים להשקעה רבת השנים שהושקעה טרם הגשת הבקשה. לדעת פרופ' דויטש יש מקום לשכר טרחה נדיב יותר לעורכי הדין, בפרט לאור העובדה שרוב ההוצאות בהכנת התיק ובניסיונות הפשרה, לאורך זמן רב, מוטלות על עורכי הדין. לדעתו, ככל שלא ישולם שכר ראוי לעורכי הדין, לא יהיה כדאי להם להגיש בקשות אלה ובסופו של יום, הציבור יינזק.

כב' השופט טלגם ז"ל במאמרו אליו הפנה התובע, דן בשכר טרחת עורך הדין בגין התובענה הייצוגית ולא הבקשה, בהתאם למוניטין של עורך הדין, סוג התובענה ההשקעה בהכנתה וכו' ומפנה לשיטה הנהוגה בארה"ב בהתאם להערכת אחוז שכר הטרחה נוכח ההישג הכספי (היינו תלוי תוצאת פסק הדין – תוספת שלי א.פ.). אם התוצאה הינה חריגה ייעשה חישוב אחר. בפועל כך כב' השופט טלגם ז"ל, כדי לחסוך מעצמם את חישובי שכר הטרחה קובעים בתי המשפט בארה"ב שכר טרחה סובייקטיבי ושיטת האחוזים היא הרווחת – כשליש מהזכייה.
השופט טלגם מבהיר כי שיטה זו אינה מתאימה לישראל, בה נהוגה שיטת האחוזים והמאמץ שהושקע.

דהיינו, מהמאמרים של המלומדים לעיל, לא ניתן ללמוד על שכר הטרחה בבקשה, להבדיל משכר הטרחה בתובענה לאחר שהבקשה אושרה.

5.5. גם בעניין זה נחה דעתי מגרסת הנתבע.
הסכם שכר הטרחה בעניין התביעה הייצוגית, הוא ההסכם הראשון אשר נחתם ביום 1.12.02.
הבקשה הראשונה הוגשה בשנת 2003 בהתאם לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א 1981, להלן: "חוק הבנקאות").
חוק התובענות הייצוגיות התשס"ו 2006 אשר מטיל הגבלות על גביית שכר טרחה באישור בית המשפט, חוקק 3 שנים לאחר הגשת הבקשה הראשונה ו-4 שנים לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה, וטרם בא לעולם עת נחתם בין הצדדים הסכם שכר הטרחה הראשון.

סעיף 23.(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006:
"בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור".

סעיף 16 לחוק הבנקאות קבע כי "שכר טרחה של עורך הדין שייצג את התובע בתובענה ייצוגית יהיה טעון אישורו של בית המשפט"

5.6. צודק הנתבע בטענתו, כי להבדיל מחוק התובענות הייצוגיות, ס' 16 לחוק הבנקאות הסדיר, (עד לחודש מרץ 2006 ) את נושא שכר הטרחה רק במקרה בו אושרה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, והתובע מצוי בתוך הליך התובענה הייצוגית. חוק הבנקאות שותק בהקשר לשכר טרחת עורך הדין, במקרה בו נדחתה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

סעיף 16ח' לחוק הבנקאות כפי שתוקן בחוק תובענות ייצוגיות (תיקוני חקיקה) התשכ"ז 1966, קובע כי שכר הטרחה של עורך הדין שייצג את התובע בתובענה ייצוגית יהיה טעון אישורו של בית המשפט.

בדברי הכנסת להצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקוני חקיקה) מיום ה' בכסלו תשנ"ו 28.11.95 (חוברת ה' ישיבה ש"צ) (דברי הכנסת הארבע עשרה מושב חמישי 1995/96 א' ע' 848), מוסבר, שבתובענה ייצוגית עורך דין לא יקבל שכר טרחה גבוה מזה שיקבע בית המשפט, היות ולעיתים מדובר בתובענה של אלפי אנשים ויש סכנה שעורך הדין ידרוש אחוזים מכל אותם אלפי אנשים. הגם שמדובר באחוז נמוך הרי שכתוצאה מכך שהוא יוכפל באלפי תובעים, יוכפל אותו אחוז באלפים ויגיע לסכומים שבית המשפט לא יסכים לאשר.

דהיינו שס' 16 ח' לחוק הבנקאות, בניגוד לחוק התובענות הייצוגיות, (אשר ביטל את סעיף 16 ח' לחוק הבנקאות וקבע במקומו את סעיף 23 לחוק התובענות הייצוגיות) , קבע כי בית המשפט קובע את שכר טרחת עורך הדין רק בתובענה הייצוגית ולא בבקשה.

5.7. בבואי לדון בשאלת שכר טרחתו של הנתבע בהתאם להסכם שכר הטרחה הראשון (בגין הבקשה הראשונה) יש לבחון את האינטרסים של הצדדים ולמצוא את האיזון הראוי. במשקל האיזון, יש להביא בחשבון את הסיכוי של עורך הדין "לזכות" בשכר טרחה גבוה, ככל שתאושר הבקשה להגשת תובענה ייצוגית לבין הסיכון שזו לא תאושר, גם לאחר שהושקעו שעות עבודה רבות בהכנת הבקשה, כאשר במקרה דנן, הצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה בהתאם לשעות עבודה. יש לבדוק, אם תוצאת איזון זה תואמת את ההסכם בין הצדדים.

חוק הבנקאות לא הסדיר קביעת שכר טרחת עורך דין בבקשה, להבדיל משכר טרחה בגין התובענה ייצוגית לאחר שאושרה הגשתה.

אני מקבלת את גרסת הנתבע, כי ככל שלא אושרה הבקשה להגשת תובענה ייצוגית, נותרה הבקשה, לעניין שכר הטרחה, כתובענה רגילה עליה חל הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הלקוח לעורך דין, שאם לא כן, התוצאה תהיה בלתי הגיונית, כיוון שעורך דין לא יקבל את שכרו, שהרי בית המשפט אינו קובע שכר טרחה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

גרסת התובעים מובילה לאפשרות, לפיה עורך הדין כלל לא יקבל שכר טרחה בתובענה ייצוגית כאשר שכר טרחתו לא נקבע על ידי בית המשפט, ואף למעלה מכך, ככל שבקשה להגשת תובענה ייצוגית אשר הוגשה לפני חוק תובענות ייצוגיות תידחה, לא יוכל עורך הדין לדרוש ולקבל את שכר טרחתו. מצב זה הינו אבסורדי וסבורני שלא לכך התכוון המחוקק.

כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק במסגרתה הוסף סעיף 16 לחוק הבנקאות, המטרה הייתה למנוע שכר טרחה מופרז אותו יגבה עורך הדין מאלפי לקוחות, מה שאין הדבר בעניינינו.

הסכם שכר הטרחה חוקי, ואינו נוגד כל חוק שהיה קיים בתקופה הרלוונטית. התובע, שהינו כאמור אדם משכיל, אשר הכין את החומר להגשת הבקשה זמן רב, וידע, בעת חתימת הסכם שכר הטרחה הראשון, מה צפי השקעת עורך הדין שיטפל בבקשה, חתם על ההסכם מתוך הבנה מלאה לאמור בו. משכך, על התובעים לשלם לנתבע את מלוא שכר הטרחה בהתאם להסכם.

מכיוון שהתובעים לא הוכיחו ולו בבדל של ראייה שהנתבע לא עבד את מלוא השעות לפיהם הם חויבו, מה עוד, שבעת הגשת החשבוניות לתשלום לא היו להם כל טענות בעניין זה כלפי הנתבע, אני מקבלת את טענת הנתבע, כי אלה הן השעות שביצע בפועל כדי לייצג נאמנה ובמקצועיות את התובעים.

6. קשרי הנתבע עם בכירי הבנק
6.1. טוען התובע לקשרים אישיים ו/עסקיים של הנתבע עם בכירי בנק המזרחי, בעניינו הוגשה הבקשה. לטענתו, מסקנתו זו מתבססת על העובדה שהנתבע הרצה בכנס של בנק המזרחי וכי הינו מצוי בקשרי ידידות הדוקים עם בכירי הבנק. מידע זה הגיע אל התובע, לדבריו, מחוקר ששלח להתחקות אחר הנתבע, ומצא כי השתתף בכנס כזה שנערך בפתח תקווה ביום 10.6.06. את החוקר שלח לאחר שקיבל טלפון אנונימי בו נאמר לו כי הנתבע ירצה באותו כנס של בכירי הבנק.

לגרסת התובע, מנכ"ל הבנק אשר הזמין את הנתבע לבמה כינה אותו "חברי ורעי הקרוב". התובע אישר, כי הוא אישית לא נכח בכנס, והינו מסתמך על דו"ח מעקב ואף אינו מכיר את מנכ"ל הבנק ואף לא את עו"ד משה סיוון אשר הנחה את הכנס. התובע אישר בעדותו, כי הנתבע הרצה באותו כנס על הרפורמה בחוק ההוצאה לפועל. לטענתו, כאשר פנה אל הנתבע בנושא זה, השיב לו הנתבע כי מדובר בהרצאה בפני וועד המחוז. לשיטת התובע, אין ספק כי הנתבע קיבל תמורה כל שהיא עבור הרצאתו, אם כי הוא, התובע, אינו יודע מהי התמורה. (ע' 39 - 43 לפרוטוקול).

עדותו זו של התובע הינה עדות שמיעה והוא לא טרח להעיד, את אותו חוקר, שלטענתו "התחקה" אחר הנתבע וגילה את עבודת ההרצאה.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

6.2. לנושא זה טוען הנתבע, כי טענות התובע מכוונות להרצאה שנשא במפגש שאורגן על ידי לשכת עורכי הדין בפ"ת, הוא הוזמן על ידי עו"ד בכר יו"ר ועדת פ"ת ולא על ידי בכירי הבנק. לטענתו, הוא לא השתתף בכנס, אלא הרצה הרצאה יחידה, ללא תמורה, לא דובר במהלכה על עניינו של התובע, ולא היו לנתבע כל קשרים עם בנק המזרחי או עם נושאי משרות בכירות בו.

6.3. גם לעניין זה נחה דעתי מגרסת הנתבע.
המפגש ביום 16.10.08 התקיים 3.5 שנים לאחר שהוגשה התביעה הייצוגית ולמעלה משנה, לאחר שניתן פסק הדין ולאחר שהוגש עליו ערעור. אני מקבלת את גרסת הנתבע כי הרצאתו באותו כנס ניתנה בתוקף תפקידו כיו"ר ועד מחוז ת אביב של לשכת עורכי הדין.

התובעים לא הוכיחו ולו בבדל של ראייה, כי הנתבע היה בקשרים עם מי מטעם בנק המזרחי. עצם מתן ההרצאה, במסגרת כנס שאורגן על ידי לשכת עורכי הדין, אליו הוזמן על ידי אחד מחבריה כיו"ר וועד מחוז ת"א בלשכת עוה"ד ובו השתתף מי מטעם בנק המזרחי, כולל בכירים בבנק, אינה מהווה ראייה לכל קשר שהוא. לא מצאתי שהנתבע הפר כל חובה שהיא כלפי התובעים

7. נטילת החומר המשפטי
הנתבע טוען, כי בתחילת שנת 2007 נטל התובע ממשרדו את כל התיקים המשפטיים הקשורים אליו, וזאת בצורה ערמומית, כאשר התובע ידע כי באותו שלב טרם הסדיר את תשלום שכר טרחתו. טוען הנתבע, כי התובע הונה אותו כאשר טען, כי הינו מבקש לעיין במסמכים והבטיח להשיבם. בכך, ניצל את אמונו של הנתבע וביצע עוולת תרמית.

התובע טוען, כי לאחר שנודע לו אודות הכנס של בנק מזרחי בפתח תקווה, הוא הגיע למשרדו וביקש את התיקים. עו"ד יריב רונן ממשרד הנתבע ראה שהתובע לוקח את התיקים והנתבע אמר לו לקחת את התיקים.

לשיטתו, הנתבע הסכים לתת לו את התיקים המשפטיים שבעניינו, למרות שחצי שנה קודם לכן , ביום 3.7.06 שלח אליו מכתב דרישה לתשלום שכר טרחתו, שאם לא כן יתפטר מהייצוג, (נספח 6 לתצהיר הנתבע) כיוון שלאחר שקיבל את מכתב הדרישה הגיע התובע אל משרד הנתבע, אמר לו שאינו חייב לו דבר, שהתביעה הייצוגית השנייה, בגינה התחייב לשלם לנתבע 20,000$ לא נוצרה ולא נעשה בעניינה דבר, ולכן הנתבע הסכים לייצגו.

הנתבע העיד (ע' 67) כי נתן לתובע לעיין בחומר המשפטי ממשרדו, עוד טרם שהופסק הייצוג ובשלב שהתובע החמיא לו רבות על עבודתו, ולכן לא חשד בדבר.

גם בעניין זה נחה דעתי מגרסת ההגנה ולפיה, המסמכים ניתנו לתובע לעיונו, עת עדיין היה מיוצג על ידי משרדו של הנתבע. אם אכן, התובע היה מבקש לעיין במסמכים לאחר שפיטר את הנתבע מהייצוג, היה הנתבע נזהר מלמסור את המסמכים, מבלי להשאיר עותק בידיו ובפרט, לאור ה כי טרם שולם מלוא שכר טרחתו, כפי שהתחייב התובע.

8. חיובי שכר הטרחה, שעות העבודה, שאלת שביעות רצונו של התובע מעבודת הנתבע והעילה הכספית שהגיש הנתבע בתביעה שכנגד.

8.1. הנתבע עותר לחייב את התובעים ביתרת שכר הטרחה אותו הם חייבם לו בסך 111,206 ₪, אשר נכון ליום הגשת התביעה ב- 14.6.07 שווים 133,046 ₪. כפי שהובהר לעיל, התובע אישר בעדותו, כי אכן חתם על כל 5 הסכמי שכר הטרחה שפורטו בכתבי הטענות של הנתבע. (נספחים 1-5 לתביעה שכנגד). הסכמים אלה נחתמו לאורך תקופה של כשנתיים וחצי, החל מיום 1.12.02 ועד ליום 3.5.05, מה שמצביע על שביעות רצונו של התובע משירותיו המקצועיים של הנתבע. אין גם חולק, כי התובע "הפנה" אל הנתבע לקוחות משפטיים אחרים. התובע הודה בעדותו כי המליץ לאנשים נוספים לפנות לנתבע לקבלת ייעוץ משפטי. (ע' 49 שורות 13-20 לפרוטוקול), כולל את הגב' סימה ששון. יש לציין, כי הפסקת הייצוג הייתה בתחילת שנת 2007.

8.2. ביום 30.10.06 שלח הנתבע לתובע מכתב, בו הוא מביע את פליאתו על כך שרק בשלב זה הוא מעלה טענות אודות דרך חיובו בשכר טרחת הנתבע וזאת, לאחר מספר שנות ייצוג.

לאחר שהנתבע הגיש, בשם המבקשים שם, ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בבקשה, ולאחר שהגיש את סיכומי המערערים וסיכומי התשובה, הוא שלח ביום 3.7.06 מכתב התראה לתובע, בו הוא מפרט, כי התובע אינו פורע את חובותיו מזה תקופה ארוכה וכי שיקים מעותדים שמסר התובע חוללו. התובע אף פנה אל הנתבע בבקשה שלא יפקיד שיקים נוספים בהבטחה שנושא התשלום ייפתר בקרוב. הנתבע מפרט באותו מכתב, כי אינו יכול להמתין ואם בתוך 3 ימים מקבלת המכתב לא ישולם חובו של התובע יאלץ הנתבע להתפטר מהייצוג.

טוען הנתבע, כי אף לאחר שנשלח מכתב זה, התובע לא שילם את חובו, והנתבע לא סתר טענתו זו של הנתבע. משכך, יש לקבל את גרסת הנתבע, כי התובע לא שילם לו את שכר טרחתו, כפי שדרש ממנו. התובע לא השיב למכתב ובשלהי שנת 2006, מבלי להשיב למכתב ביקשו התובעים להפסיק את הייצוג, ולטענתם, בשל משבר אמון.

הנתבע דרש שוב את תשלום החוב והתובע התעלם מדרשיה זו ולא שילם דבר על חשבון החוב והתובעים הודיעו לבית המשפט, כי הנתבע אינו מייצגם עוד בהליך הערעור.
הנתבע טוען, כי שלח לתובעים דרישות נוספות לשלם את חובם אשר עמד אותה עת על סך 111,206 ₪ (מכתבים מיום 14.6.07, 16.7.09).

טוען הנתבע, כי התובע הודה כי 17 ההמחאות שצילומם צורף כנספח 25 לתצהיר הנתבע, נמשכו על ידו על חשבון שכר הטרחה (ע' 34 שורות 12 – 14 לפרוטוקול) והמחאות אלה לא כובדו. 16 מההמחאות נמשכו מחשבון החברה ואחת מחשבונה של הנתבעת שכנגד. לטענתו, 17 המחאות אלה מתייחסות לישורת האחרונה של הטיפול המשפטי שנתן לתובעים שהייתה ביום 25.9.06, בה החליט התובע להפסיק את הייצוג.

8.3. הנתבע דוחה את טענת התובע ולפיה עליו לשלם לו רק 27,000 ₪ שזהו סכום ההמחאות שלא כובדו (ס' 35 לכתב ההגנה שכנגד). לגרסתו, על התובעים לשלם לו את מלוא שכר טרחתו, גם על פי המחאות הנוספות שמסר התובע לנתבע וסה"כ חובם של התובעים ליום הגשת התביעה שכנגד היה 133,046 ₪.
הנתבע מוסיף, כי מעבר לבקשה, הוא הכין גם את החומר לתביעה הייצוגית השנייה, אשר גולה וצורף כת/2 וחומר זה נשלח אל התובע במצורף למכתבים שנשלחו החל מיום 2.3.05 ועד ליום 15.2.06.

עוד טוען הנתבע, כי נשלחו אל התובע חשבונות לתשלום, והתובע נהג לבדוק כל מסמך ב"שבע עיניים" חשבונות אלה הינם ת/14 שנשלחו כולם אל התובע, כך גם על פי עדות התובע בע' 34 שורות 24-25, שם טען , כי יתכן שקיבל את מרבית חשבונות העסקה ויתכן שלא.

הנתבע אף מכחיש את טענת התובע לחיובים מופרכים וטוען כי התובע התקשה להצביע על חיוב מנופח לשיטתו. (ע' 36 שורות 6- 15 לפרוטוקול).

לעניין זה, טוען התובע בין היתר, כי נרשמו שעות עבודה באחד מימי שישי ובאחד מימי שבת, ולטענתו, כלל לא היה מדובר בעבודה דחופה, כהגדרת הנתבע, כיוון שהתיקונים לאותה עבודה בוצעו 3 ימים לאחר מכן. כמו כן בוצעה עבודה בשני ימי שישי נוספים שמהותה "בדיקה משפטית לדיון".

לעניין התובענה הייצוגית השנייה, טוען התובע, כי זו לא הוכנה כלל ורק לתצהירו השני של הנתבע צורף מסמך עבודה, אשר לא צורף קודם לכן לכתב ההגנה ו/או לתצהירו הראשון.

8.4. כאמור, אין חולק כי התובע חתם על חמשת הסכמי שכר הטרחה המפורטים בתביעה שכנגד והוא אישר זאת בחקירתו, (ע' 20 שורות 12-19 לפרוטוקול). לדבריו, הוא פנה לנתבע בעניין הבקשה לתביעה ייצוגית, לאחר שהשקיע בחקירה שנושא זה סכום של 6,500,000 ₪. (ע' 38 שורות 6-7 לפרוטוקול).
על פי עדות התובע, הוא פנה לנתבע בהיותו ראש לשכת עורכי הדין ונתן מבטחו בהצהרת הנתבע, כי הינו בקיא בתחום בנקאות ותביעות ייצוגיות.
על פי עדות התובע וגרסת הנתבע, התובע השקיע שנים רבות והון תועפות כדי לערוך מחקר בנושא התנהלות הבנק ובנושא נשוא התביעה הייצוגית, וערך בדיקה בסיסית טרם שפנה אל הנתבע.

הנתבע העיד כי בעת שפנה אליו הנתבע, היה לו ניסיון בנושא ולא הוכח כל קשר בין ניסיונו או חוסר ניסיונו של הנתבע לבין תוצאת הבקשה, מה עוד, שמהחלטת בית המשפט עולה, כי הבקשה נדחתה מנסיבות שקשורות במבקשים.

הסכם שכר הטרחה הראשון, העוסק בעניין הבקשה, נקבע על פי שעות עבודה, ולטענת הנתבע, כך נוהג משרדו עם לקוחותיו ובשאר הסכמי שכר הטרחה נקבע סכום קבוע מראש, לארח שמסביר להם את מהות ההתקשרות וההתחייבות המוטלת עליהם.

8.5. אמנם התובע טוען כי האמין "בעניים עצומות לנתבע" ולדרישות שכר הטרחה שלו, ולא נהג לערער עליהם או לבדוק אותם בצורה מדוקדקת, וכי רק לימים מצא כי חויב ב חיובים "עלומים" בגין בדיקות משפטיות שלא פורטו, אך במקביל ובאותה נשימה העיד בחקירתו, כי הינו דוקטורנט בניהול בנקאי תקין, כלכלן ובעל תואר במינהל עסקים ועוסק במתן חוות דעת ללקוחות שנפגעו מבנקים. במשך 5 שנים טרם הגשת הבקשה, עסק באיסוף חומר וחישובים שנהג בנק המזרחי לעשות וחיובי ריבית שגבה שלא כדין והשקיע בעניין זה עוד טרם שהגיע אל הנתבע כשישה מיליון ₪. רק לאחר איסוף החומר כולו פנה אל התובע. כן אישר התובע כי הפנה אל הנתבע לקוחות לטיפול בנושאים משפטיים.

כדוקטורנט בניהול, ככלכלן ובעל תואר במינהל עסקים, כמי שפעל במשך שנים רבות ובהשקעת סכומים כה גבוהים בנושא, שעל פי הגדרתו היה מפעל חייו, יש לקבוע כי התובע הבין, קרא וידע על מה הוא חותם.
ידועה ההלכה כי אדם נחזה למי שמבין, יודע וקרא את המפורט במסמך עליו חתם.
"על פי ההלכה המקובלת, קיימת חזקה לפיה חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). דברים אלו ודאי נכונים, כאשר עסקינן במסמכים כה מהותיים, כגון שטר משכנתה"
(ראו לעניין זה, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559; ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375). (כב' השופט גרוניס ברע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ בנק הפועלים,)

8.6. טוען התובע, כי את פרוט שעות העבודה לא קיבל מהנתבע, אך כאשר קיבל חשבונות מנופחים וביקש לבדוק זאת קיבל רק עמוד אחר וראשון של פירוט שעות העבודה. בחקירתו, לא ידע התובע להצביע על "החשבונות המנופחים" אליהם התכוון והנטענים על ידו.

לטענת הנתבע, הוא הסביר ויידע את התובע במשמעות תשלום על פי שעות עבודה והתובע העדיף שיטה זו, כאשר העריך אז את שווי התובענה הייצוגית בסך של 300,000,000 ₪. לגרסתו, הוא הסביר לתובע כי בבקשה לתובענה ייצוגית, יש לעבור מספר משוכות ולכן יש לבדוק היטב אם הינה ראויה לשמש כתובענה ייצוגית. הנתבע טוען, כי אמר לתובע מראש כי הינו גובה שכר לפי שעות מה שמתאים לתביעות מוצקות. התובע השיב לו כי ככלכלן ואיש כספים, מתאימה לו שיטת תשלום שכר הטרחה, וכי מדובר בנושא שהינו מפעל חייו. (ע' 59 שורות 23 - 38 לפרוטוקול).

הנתבע העיד כי בגין התביעה הייצוגית הראשונה היה אמור התובע לשלם סך של 54,853$. חישוב זה הינו לפי שעות עבודה שבוצעו בפועל.

8.7. התובע טוען, כי הנתבע חייב אותו בחשבונות שכר טרחה מנופחים ובגין שעות רבות מאלו אשר עבד בפועל. בעדותו טען, כי לא בדק את החיובים ששלח לו הנתבע ומעולם לא התלונן בפני הנתבע בכתב על חיובי השעות. למרות שהנתבע חייב אותו בשעות עבודה מעבר שביצע בפועל, לא פנה אל הנתבע בכתב בעניין זה וכל פניותיו היו בעל פה (ע' 19 שורות 7 - 14 לפרוטוקול).
החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595)

לעניין הבקשה לאישור התובענה הייצוגית השנייה, טוען הנתבע, כי לצורך הגשתה, הוא ועורכי דין ממשרדו נפגשו עם התובע, ערכו בדיקות משפטיות והכינו את טיוטת הבקשה, אשר בסופו של דבר לא הוגשה לבית המשפט. לטענתו, חומר רב שהוכן הן עבור הבקשה הראשונה והן עבור השנייה, נעלם ממשרדו, כאשר התובע נטל את הקלסרים בעניינו ללא רשות. הנתבע אף צירף לתצהירו את טיוטת הבקשה לתביעה ייצוגית שנייה (נספח יד' לתצהירו).

8.8. לטענת הנתבע, משרדו השקיע שעות עבודה רבות, מקצועיות ומיומנות, והתובע חויב על פי שעות עבודה בפועל של הנתבע ועורכי דין ממשרדו. הכל בהתאם לשעות עבודה בפעול בלבד.
הנתבע העיד, ועדותו זו לא נסתרה, כי במקרים דחופים נדרש לעבודה גם בשעות לא מקובלות ואין כל חיוב בגין עבודה בימי שבת, אלא שיש ובהתאם לצורך, משרדו עובד בשעות שלאחר צאת השבת. אם כי לטענתו, התובע כלל לא הוכיח שהנתבע דרש תשלום עבור עבודה בימי שבת .

הנתבע הסביר כי רשימת חיובים מיום 21.11.10 אשר הוגשה לו בחקירתו, הינה רשימה פנימית של מחשב משרדו, בה כל עורך דין במשרד רושם את שעות עבודתו ובאיזה עניין. מדובר בתכנה עו"דכנית, שעורכי הדין רושמים בה את כל העבודה שעשו ושעות העבודה. הלקוח לא מחויב על פי אותה רשימה, אלא בהתאם לחשבון העסקה. ככל שהסכם שכר הטרחה נקבע לפי שעות עבודה, הנתבע בוחן את השעות שנרשמו בתוכנה, מוריד את השעות שלא ראוי לחייב בגינם שהן שעות מנהליות או נושאים שאינם משפטיים, ולא מדובר בדו"ח שעות שבהן מחויב הלקוח. (ע' 80 - 86 לפרוטוקול).

בגין התביעה הייצוגית הראשונה וכפי שנקבע בהסכם, חויב התובע לפי שעות עבודה ובגין שאר ההסכמים חויב כפי שנקבע בהם, ולא לפי שעות עבודה.

8.9. לטענת הנתבע, ככל שהתובע קיבל חשבונות שכר טרחה שלטענתו מנופחים ולא מבוססים, היה עליו מיד להורות לנתבע להסביר לו את משמעותם ותכנם, וככל שהדבר לא היה לרוחו, להפסיק את הייצוג. לטענתו הסכום ששילם התובע בסך 406,202 ₪ התייחס לעבודה שנעשתה במשרד הנתבע בכל 5 העניינים נשוא הסכמי שכר הטרחה שחתם עמו התובע.

אין לקבל את טענת התובע ולפיה לא היה מרוצה מעבודת הנתבע. זאת כיוון שעל פי עדותו, הוא גילה את אי הדיוקים כבר בשנת 2003 ולמרות זאת המשיך לקבל שירות משפטי מהנתבע ואף להפנות אליו לקוחות נוספים. אילו אכן היו לתובע טענות מכל סוג שהוא כלפי הנתבע, לא היה ממשיך לעבוד עמו ובוודאי שלא לשלוח אליו לקוחות.

כאמור, התובע, העיד כי בין היתר הינו עוסק בבדיקת חשבונות בנק של אחרים, אשר מעיד על עצמו כי הינו איש משכיל ודוקטורנט בנושא בנקאות. מת/15 עולה כי גם החברה שבבעלותו עוסקת בבדיקת חשבונות בנקים. גם במהלך עדותו היה ברור כי הינו בקיא מאוד בנושאי חשבונות בכלל. ככזה, אין מנוס מהמסקנה שיש לקבל את גרסת הנתבע לפיה, התובע נהג לבדוק היטב את החשבונות שהוגשו לו לתשלום, טרם שמסר את השיקים שנועדו לתשלום שכר טרחת הנתבע.
התובע אף סתר עצמו בעדותו בשאלה האם קיבל את דרישות התשלום מהנתבע. (ע' 34 שורה 17, ע' 34 שורה 25, ע' 36 שורה 607, 8-15).

התובע לא הוכיח לגבי אף לא אחד מהחשבונות, כי אלה היו מנופחים, לא סבירים ולא הגיוניים. כן לא הוכיח כי נדרשו ממנו תשלומים מבלי שבוצעה עבודה בתמורתם. העובדה שלא העלה זו עד להליכים בתביעה דנן מצביעה על כך שאלה הן טענות שנ בעלמא.
אין זה ראוי, שלאחר שעורך דין השלים את מלאכתו, עד אשר הלקוח פיטר אותו ו/או עורך הדין בחר להתפטר מהייצוג, יחליט לפתע הלקוח, שלא לשלם את מה שהתחייב.

8.10. דרישות שכר הטרחה ששלח הנתבע לתובע:
כפי שפורט ונקבע לעיל, בפסק דיני זה הן בפרק 4 אשר דן בשכר הטרחה בגין הבקשה לאישור התובענה הייצוגית והן בפרק 7.7., אני מקבלת את גרסת הנתבע לעניין שעות העבודה שבוצעו על ידי הנתבעת ומשרדו. בהתאם לכך שלח הנתבע לתובע דרישות שכר טרחה, שחלקן שולמו ללא עוררין.
צילומי 17 השיקים שמסר התובע לנתבע ואשר לא כובדו, מצורפים לתצהיר הנתבע בתביעה שכנגד (נספח 25). סכום אותם שיקים שביטל התובע הינו 27,000 ₪.

הנתבע שלח אל התובע ביום 3.7.06 מכתב דרישה לתשלום שכר טרחה, לאור העובדה שהתובע לא פרע את חובותיו והתריע בפניו, שאם לא יעשה כן, יאלץ הנתבע לפתוח נגדו בהליכים משפטיים. מכתב זה נשלח, לאחר שהנתבע הגיש, בשם התובעים, את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, כולל סיכומי המערערים וסיכומי התשובה בע"א 5637/05 לוק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ.

התובעים לא הציגו בפני כל מכתב תשובה למכתבו זה של הנתבע, ורק ביום 5.11.06 כארבעה חודשים לאחר מכתב הדרישה של הנתבע, כתבו תובעים 2 - 3 לנתבע, כי הינם מודיעים לו על הפסקת הייצוג, וביום 4.2.07, כחצי שנה לאחר מכן, הגישו התובעים 2-3 הודעה לבית המשפט על החלפת הייצוג, כאשר אביו של התובע העיד, כי זו אינה חתימתו וחתימת אשתו, אלא חתימת התובע. (ע' 57 שורות 2-15 לפרוטוקול).

לכך השיב ביום 30.10.06 הנתבע לתובע, בפליאה, תוך שימת דגש לכך שצ'קים רבים שמסר לו התובע חוללו, התובע הבטיח להסדיר את החוב, ועתה, במכתב התשובה של הנתבע הוא נדרש לשלם את החוב תוך 48 שעות.
ביום 14.6.07 כתב הנתבע לתובעים מכתב דרישה, פרט כי הצ'קים שמסרו לו לתשלום בגין התביעות הייצוגיות הראשונה והשנייה , ולא בגין עבודה שטרם בוצעה, לא כובדו וכי חובם של התובעים נכון לאותו יום הינו 111,206 ₪. ומכתב דרישה נוסף נשלח על ידי ב"כ הנתבע ביום 16.7.09.
ביום 10.10.07 לאחר שהתובעים הפסיקו את הייצוג על ידי הנתבע, קיבל בית המשפט העליון את הערעור והתיק הוחזר להמשך ברור בבית המשפט המחוזי.

התובע, כלכלן, למד מנהל עסקים, עסק שנים רבות וביזמתו, במחקר בנושא הבנקים ונהלי עבודתם, איש משכיל, אשר גם בעדותו הציג ידע נרחב בנושא התנהלות הבנקים ורמת אינטליגנציה גבוהה, ידע על מה הוא חותם בכל אחד מההסכמים ויש להניח שאף עקב אחר כל החשבוניות לתשלום שקיבל, וקיבל קבלה עבור תשלום ששילם.

איני מקבלת את טענת התובעים כי שילמו לנתבע מבלי שמסר להם חשבוניות. גם על פי עדות התובע, הוא שילם את שכר טרחתו של הנתבע בשיקים משוכים מחשבון החברה בבעלותו, (ס' 8 לכתב התביעה). ככל שלא קיבל קבלה בגין התשלום, היה עליו לדרוש מהנתבע מיד, ובכתב, את החשבוניות ולחילופין, להמציא לבית המשפט את עותקי השיקים ו/או אישור הבנק אודות משיכה מחשבון החברה לנתבע. משכך, איני מקבלת את טענת התובעים כי שילמו לנתבע כמיליון ₪ שכר טרחה.
אין מנוס מהקביעה כי התובע שילם לנתבע תשלומים רק בהתאם לקבלות שבידיו.

לאור המפורט לעיל והתחייבות התובעים (הנתבעים שכנגד), ביחד ולחוד, בהסכמי שכר הטרחה לשלם לנתבע בגין הסכם שכר הטרחה הראשון והשני 111,206 ₪ ונכון ליום הגשת התביעה שכנגד , כשהם נושאי הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום בפועל.

סכום זה מורכב הן מהחוב הנותר בגין הגשת התביעה הייצוגית הראשונה, כולל שיקים בסכום של 27,000 ₪ שנתן התובע לנתבע וביטל אותם והן שכר טרחה בגין הגשת הבקשה לתביעה הייצוגית השנייה.

9. לשון הרע
עוולת לשון הרע לה טוען הנתבע, נסמכת על :
א. פרסום כתבה ביום 6.6.07 באתר האינטרנט w.w.w.nfc.co.il , (להלן: "האתר") תחת הכותרת "המחוקק שותק ובומבך חולב", בה מפורט כי הנתבע גבה מהתובע 120,000$ בגין בקשה לתובענה ייצוגית, בהתאם לשעות עבודה וכי אסור היה לנתבע לגבות ממנו סכום זה.
בפעול, כך הנתבע, התובע שילם לו בגין כל 5 ההסכמים סכום כולל של 460,653 ₪ ולכן מה שנכתב כתבה אינו אמת. מה עוד, שלא חל כל איסור לגבות שכר טרחה בצורה שנגבה מהנתבע.

הנתבע טוען, כי התובע העלה כלפיו טענות במסגרת 3 תלונות שונות שכלל במכתב התלונה שהגיש ללשכת עורכי הדין, בעיתוי חמור בחודש יוני 2007 בעת שהנתבע התמודד בסיבוב השני של הבחירות ללשכת עורכי דין מול מתמודד אחד.
הנתבע מפנה לעדות התובע בה טען, כי לא פנה לעיתונאים (ע' 45 שורות 16 -17) אלא שבתצהירו טען כי ייתכן שמספר הטלפון שלו הגיע אל יואב יצחק מהתלונה עצמה, אלא, כך הנתבע, התלונה הוגשה כשבועיים לאחר שיחת הטלפון בין התובע ליואב יצחק.

טוען הנתבע כי הוא הוכיח שבכתבה זו התובע הוציא לשונו רעה בכוונה לפגוע בו כדלקמן:
א. טען כי שילם לו 120,000$ בעבור ייצוג בתביעה הראשונה, כאשר בפועל שילם לו 460,653 ₪ בגין כל 5 הסכמי שכר הטרחה שנחתמו ביניהם. התובע טען שהנתבע גבה ממנו תשלומים אסורים על פי שעות עבודה. התובע ידע בעת פרסום הכתבה אודות התמודדות הנתבע על ראשות לשכת עורכי הדין וידע שפרסום כגון זה עשוי להזיק לנתבע.

ב. יתרה מכך, כך הנתבע, התובע דאג לפרסם את לשון הרע נגדו בתקשורת ובעיתונים, גרם לו נזק והוצאות והוציא דיבתו רעה. כך, ביום 24.6.07 פרסם התובע שוב באתר w,w,w,nfc,co,il , כתבה תחת הכותרת "עו"ד בומבך חייב שעות עבודה גם בשבת" ובה נסקרה באריכות התלונה שהגיש התובע ללשכת עורכי הדין, בה נטען, כי הנתבע נטל שכ"ט מבליל לציים שאסור היה לו לגבות אותו, חייב את התובע בשכ"ט מנופח כולל עבור עבודה בשבת, כי לא דיווח לבית המשפט על גביית שכר הטרחה, כי הנתבע מצוי בניגוד אינטרסים נוכח קשריו עם בכירי הבנק.

טוען הנתבע, כי גם בכתבה זו הוציא התובע לשון הרע בכוונה לפגוע בו כאשר נטען בה כי הנתבע נטל שכר טרחה לפי שעות מבלי שגילה לתובע שאסור לגבות שכר טרחה בתביעה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט. שלטענת הנתבע, אינה נכונה משפטית ועובדתית כיוון שלא ניתן לגלות איסור שאינו בנמצא. כן נטען כי הנתבע, כחובש כיפה, חייב את התובע עבור שעות עבודה בשבת, מה שלטענת הנתבע אינו נכון ואף לא הוכח. שהתובע פעל בניגוד אינטרסים בעניין הכנס בנושא בנק המזרחי, כי לנתבע קשרים עם בכירי הבנק וכי הנתבע קיבל שכר תמורת הרצאתו זו, מה שהוכח, לטענת הנתבע, כלא נכון.

ג. ביום 25.6.07 יום לפני הבחירות ללשכת עורכי הדין, פורסם בעיתון הארץ The Marker , כתבה תחת הכותרת " תלונה לוועדת האתיקה נגד בומבך", בה פורסם חלק מהתלונה.
הנתבע טוען כי התובע הוא שמסר, או שגרם שהתלונה תימסר לאתרים ולעיתון שבה פורסמה ואף פנה לכתב יואב יצחק ומסר לו את תוכן הכתבה שפורסמה.
בכתבה זו, טוען הנתבע הוציא התובע לשון הרע כדלקמן: טען שהנתבע גבה ממנו שכר שלא כדין, טען שהתנבע כאדם דתי עבד בשבת, כי הנתבע לא גילה לו שאסור לגבות שכר טרחה בתביעה ייצוגית, כי הנתבע פעל בניגוד לכללי האתיקה, כי הנתבע פעל בניגוד עניינים בעניין בנק המזרחי.

טוען הנתבע כי אין לקבל את טענת התובע שכתבה זו פורסמה על פי מידע שהיה בתקשורת, כיוון שהדרישה לתשלום 20,000$ הופיע רק בכתבה בעיתון הארץ ולא הופיעה בכל כתבה אחרת, מכאן שמקור הכתבה הינו מעיון בתלונה, אשר הגיע לעיתון טרם פורסמה הכתבה המשפילה.
מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני אין מנוס מהמסקנה, כי הנסיבות והסתירות בעדות התובע בעניין זה, מצביעות על כך שהתובע הוא שהעביר את התלונה לכותבי הכתבות.

ד. טוען הנתבע, כי התובע הוציא לשון הרע גם במכתב התלונה לוועדת האתיקה שבלשכת עורכי הדין ביום 19.6.07, בסמוך למועד הבחירות לראשות הלשכה. תלונתו של התובע נגנזה והיא הוגשה במזיד כדי לפגוע בנתבע ובבחירתו לראשות הלשכה.
לטענת הנתבע, התלונה כללה דברי בלע אשר גם לטענת התובע, המפורט בה התרחש 11 חודשים קודם להגשתה, אך התובע בחר להגישה בעיתוי אשר יפגע בו.

התובע טוען, כי מפרסמי הכתבה לא נתבעו וספק אם בית המשפט נדרש לדון בשאלת לשון הרע בכתבות, מה עוד שלא התובעים הם שפרסמו את הכתבות ולא הוכח כי הם ו/או מי מטעמם מסר את החומר שפורסם בכתבות. לטענת התובע, התלונה חוסה בהגנת חוק לשון הרע ולא הוגשה במטה לפגוע.

10. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני, אין מנוס מהמסקנה, כי הנסיבות מצביעות על כך שהתלונה הועברה לעורכי הכתבות על ידי התובע. שוכנעתי, כי האדם היחיד שיכול היה להעביר את התלונה באותו שלב, הוא התובע בלבד והוא עשה כן בתקופה ניהול הבחירות ללשכת עורכי הדין.

לעניין התלונה, העיד התובע, כי כבר בעת קיום הכנס בפתח תקווה ביום 16.10.06 הבין שהנתבע לא מתנהג כראוי ומצוי בניגוד אינטרסים, בין ייצוג התובע והיותו בקשרים הדוקים עם בכירי הבנק. אך המתין מאז חודש אוקטובר 2006 עד 19.6.07 עם הגשת התלונה, כיוון שהיה עליו לארגן את כל המסמכים ולאחר שהתייעץ עם בר סמכא מבחינה משפטית ד"ר שחר ליפשיץ. רק אז הגיש את התלונה. אלא שכאמור, עו"ד שחר ליפשיץ הכחיש את ציטוט הדברים מפיו.

בסעיף 38 לתצהירו טען התובע, שמעולם לא התראיין לאתר האינטרנט ובס' 33 לתצהירו טען כי לא פנה לעורך הכתבה ואינו יודע כיצד להשיגו. בעדותו בחקירתו הנגדית, אף טען, כי הוא מעולם לא מסר, וגם לא מי מטעמו, את עותק התלונה לעיתונאים, לא פנה לאתר האינטרנט ולא התראיין. גם כאשר הוקרא לו ציטוט מהכתבה שכתב העיתונאי יואב יצחק, לפיו התובע אמר לאתר...... השיב התובע כי הוא לא הזין את יואב יצחק בכל מידע שהוא ולא הדליף לאיש מידע מהתלונה. התובע טען בעדותו, כי לא היה לו קשר ליואב יצחק ו/או לעיתון הארץ.

לעומת גרסתו זו העיד בחקירתו, כי יואב יצחק התקשר אליו, שאל אותו אם הנתבע גבה ממנו שכר טרחה בגובה 120,000$ והתובע השיב לו שכן. לכן, מבחינת התובע, כך בעדותו, גם היה אמור זאת לעיתונאים, אכן אמת דיבר, כיוון ששילם לנתבע שכר טרחה בסך 120,000$ ושכר הטרחה ששילם לנתבע עבור העבודה המשפטית שביצע לגב' סימה ששון, הינו מעבר לסכום של 120,000$. משהוצגה בפניו העובדה, כי התלונה הוגשה 13 יום לאחר פרסום הכתבה באתר, השיב כי אינו יודע כיצד תוכן התלונה הגיע לידי יואב יצחק.
לגרסתו, הבחירות ללשכת עורכי הדין ו"המלחמה" בין המתמודדים, לא היו מעניינו, אם כי ידע שהנתבע מתמודד לראשות הלשכה.

כך העיד התובע:
ש. כותב יואב יצחק בפסקה השנייה לכתבה את המילים האלה "לוק אמר ל NFC כי בשעה ששילם את הכספים ... " אנחנו פעלנו לזימונו של יואב למתן עדות במשפט הזה, ואני שואל אותך בזהירות ... האם הוא משקר כאשר הוא כותב שאתה הזנת אותו במידע בנוגע לאותה כתבה?
ת. לא, אני לא הזנתי אותו בשום מידע, לא רוצה לחוות דעתי על יואב יצחק, אני לא הזנתי אותו בשום אינפורמציה
ש. אז הוא לא אומר אמת?
ת. הוא התקשר אלי כאשר הייתי במשרדי, ושאל "האם זה נכון שאילן בומבך גבה 120,000$ אמרתי לו שכן, והוא אמר תודה.
ש. קודם כל אתה לא אמרת את זה בכתב ההגנה שכנגד, אבל יואב יצחק כותב בכתבה דברים אחרים לגמרי ממה שאתה אומר עכשיו, והכול אחרי המילים "לוק אמר NFC"?
ת. מעולם לא אמרתי דבר לבד ממה שעניתי עכשיו, מעולם לא ראיתי אותו, מעולם לא פגשתי אותו, ......
ת. אני מאשר את זה שהגשתי תלונה ללשכת עורכי הדין.
ש. התלונה הוגשה כ 13 יום לאחר הכתבה?
ת. אני חייב להוסיף למילה הראשונה שיואב יצחק כותב "נודע כי גבי לוק" נודע זה לא אומר שאני אמרתי דבר וחצי דבר, זה אומר שעמדתי להגיש תלונה והגשתי אותה ללשכת עורכי הדין, ייתכן שאנשים הדליפו לעיתונות או כל דבר כזה, מבחינתי אני לא הדלפתי, אני לא ראיתי את יואב יצחק לא ידעתי איך לפנות אליו ואני לא מכיר אותו......
ת. או קיי, התלונה הוגשה ב – 19/6/07.
ש. ?איך יואב יצחק יכול לדעת שבועיים קודם על התלונה הזו, תלונה שעוד לא נחתמה, ועוד לא הוגשה ובכל זאת יואב יצחק יודע
ת. אני חוזר ואומר, אני לא יודע, אני לא פניתי אליו, וכו', בכלל אני לא מכיר בכלל עיתונאים.
ש. יש לך איזושהי השערה אולי איך ידע יואב יצחק על העניין?
ת. אין לי כל השערה
ש. אתה אומר שיואב יצחק טלפן אליך?
ת. כן הוא טלפן
ש. ומה הוא שאל אותך?
ת. שאלה אחת, האם זה נכון שעו"ד בומבך גבה 120,000$ כן או לא, אמרתי לו כן, והוא ענה טוב תודה שלום וסגר.
ש. במהלך הכתבה הזו נספח 11, כותב יואב יצחק למעשה כבר בראשית שבומבך קיבל סכום 120,000$ שכ"ט בגין ייצוג לקוח , בבקשה לתובענה ייצוגית, וזה נכון שמבחינתך?
ת. תשאל אותו, אני לא יודע . ע' 42-43 לפרוטוקול).

11. יואב יצחק העיד כי התובע כן דיבר איתו (ע' 136 שורות 4,18).
בפועל, התלונה אשר הגיש התובע ללשכת עורכי הדין נגנזה כולה (בשני שלבי דיונים). (מכתבי וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מיום 2.6.08 ומיום 6.5.09)

בחקירתו אישר התובע, כי שלח חוקר פרטי מטעמו לכנס שהתקיים ביום 16.6.10 בפ"ת, אך המתין עם הגשת התלונה עד לחודש אוקטובר 2007, כיוון שהיה עליו לסדר מסמכים, לארגן חישובים ולהתייעץ עם עורכי דין.

יואב יצחק, שבתקופה הרלוונטית היה עיתונאי ועורך באתר, לא הסכים בחקירתו לומר מי היו מקורותיו בכתבות (נספחים 11,13 לתצהיר הנתבע בתביעה שכנגד). עם זאת, מקום שמצוין בכתבה כי "לוק אמר ל nfc" הכוונה שהתובע אמר לעד את המפורט והוא הביא את הדברים בשם אמרם.

12. טוען התובע בסיכומיו (ס' 29) כי אין לזקוף את האמור בכתב ההגנה לחובת הנתבעים שכן הוא לא נכתב על ידם. איני מקבלת טענתו זו. המפורט בכתב ההגנה הינה גרסת התובע, אשר לא חזר מאמור בו בתצהירו.
התובע מפנה אמנם לעדותו של יואב יצחק בה אמר כי הוא מביא דברים בשם אומרם, (ע' 136) אך גם מפנה לעדותו (ע' 137 שורות 15-19) כי הדברים אינם מובאים כציטוט, אלא באופן כללי. עוד פרט יואב יצחק, כי בעת מתן העדות, 4 שנים לאחר הכתבה, אינו יכול לזכור כל מילה שנאמרה, אלא זו רוח הדברים. יואב יצחק בעדותו אישר כי דיבר עם התובע (ע' 137 שורות 26-28).

כך העיד יואב יצחק:
ש: או. קיי. בפסקה השנייה לנספח 11 יש את המילים, החל מהמילים "נודע כי גבי לוק העומד מאחורי הגשת הבקשה הדורש מבומבך לקבל בחזרה את כספו", ואז אתה כותב בכתבה, לוק אמר ל - nfc כך וכך וכך. אני עכשיו שואל אותך, אחרי שראינו שאתה כותב לוק אמר ל - nfc, איזה התייחסות עובדתית אתה יכול לתת כאן?
ת: מה שכתוב הוא מה שאני יכול לומר. אתה שאלת לגבי אמירות,
כב' הש' פרוסט: אדוני, אבל כשאתה אומר לוק אמר ל - nfc, האם זה לאדוני?
העד, מר יצחק: ל - nfc זה אני, כמובן אלי. דיבר איתי. (ע' 135 שורה 32 עד ע' 136 שורה 5)

העד, מר יצחק: כשקודם דובר על איזה שהיא אמרה בכותרת המשנה, אז אני לא הייתי מוכן להתייחס לגבי מי אמר מה. אבל כאן כשמדובר פה כמובן, אני מביא דברים שם אומרם. לוק אמר ל - nfc ואני מביא דברים.
כב' הש' פרוסט: זה לאדוני?
העד, מר יצחק: כן. ל - nfc זה לי. בשיחה איתי.
כב' הש' פרוסט: תודה רבה, זה מה שאני רציתי להבין פשוט.
עו"ד רונן: מה לוק אמר לך מעבר לאמור בפסקה השנייה?
העד, מר יצחק: מה שהוא אמר לי מעבר לפסקה השנייה אני כמובן לא יכול לפרט כאן. (ע' 136 שורה 15 עד שורה 22)
כשאני כותב כתבה אני מסתמך על הרבה מאד דברים. בין היתר, כפי שכתוב גם בכתבה, אני שוחחתי עם מר גבי לוק. אבל שוב, אל תנסה לדוג מפסקאות כאלה ואחרות דווקא לשייך אותן לאדם זה או אחר, כי אני לא אוכל להשיב לך בנושא הזה. (ע' 137 שורות 26 -28)

13. הבחירות הראשונות ללשכת עורכי הדין נערכו ביום 26.6.07. "סיבוב" הבחירות השני, בו השתתף הנתבע, נערך ביום 10.7.07.

הכתבה הראשונה באתר תחת הכותרת "המחוקק שותק ובומבך חולב" פורסמה ביום 6.6.07 נספח 11 לתצהיר הנתבע כתובע שכנגד. בכתבה זו צוטט כי התובע אמר שיגיש תלונה נגד התנבע. התלונה ללשכת עורכי הדין הוגשה ביום 19.6.07.הכתבה והתלונה עוסקים באותו נושא ממש. יואב יצחק העיד מפורשות כי הדברים המיוחסים לתובע, נאמרו לו על ידי התובע.

לאור סמיכות הזמנים בין הכתבה באתר,הגשת התלונה והתוכן הדומה, אני קובעת כי שוכנעתי שהתובע הוא שיזם את הפרסום ואת תוכנו.

14. הנזק
הנתבע לא הוכיח כי הכתבות הן שגרמו לכשלונו בבחירות ללשכת עורכי הדין ולא ניתן לקשור את הנסיבות בצורה וודאית ומוחלטת לתוצאות הבחירות.
חוק לשון הרע קובע פיצוי ללא הוכחת נזק.

בגין עוולה זו, ישלם התובע לנתבע פיצוי בסך 50,000 ₪.

15. עוולת התרמית בעניין התיקים שלטענת הנתבע נלקחו על ידי התובע ממשרדו.
לטענת הנתבע התובע נטל את התיקים המשפטיים העוסקים בעניינו ממשרדי הנתבע, בתרמית שבכוונתו רק לעיין בהם.
הנתבע הינו עורך דין, אשר ככל שסבר שאין למסור את התיקים לתבוע מכל סיבה שהיא, היה עליו לבקש מהתובע להחזיק בתעודה מטעמו עד שיושבו התיקים, או לתת לו לעיין בהם בנוכחות מי ממשרדו.
הנתבע אף לא העיד את מי ממשרדו בדבר מסירת התיקים לעיון .

לעניין נטל ההוכחה לתרמית במשפט אזרחי, יפים דבריו של כבוד ס. הנשיא י. פלפל בע"א (באר-שבע) 1203/01 - בן חמו אברהם נ' חברת ישראכארט תק-מח 2002(2), 4463 עמ' 464, שם הוא מפנה לפסיקה המנחה ואומר :
"בע"א 400/86 עזבון המנוח בן-ציון קריגר נגד ד"ר סבינה שטנה פ"ד מ"ב (4)504 ,500 צוטט ע"א 292/64 פ"ד יט (1)416 ,414 שם נפסק כי:
"טענת תרמית או מעילה היא רצינית בעלת גוון הפוגע בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל ב כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור... את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע לגבי כל עניין ועניין לגבי כל סכום וסכום".
בע"א 260/82 סולומון נ. אמונה פ"ד לח (4) 256 ,253 נאמר כי –
"אך טבעי הוא, שבית-משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מירמה". (וכן ע"א 365 ,359/79 פ"ד לה (1) 711 ,701) .
אשר לרמת הראיות שיש להביא נגד המואשם במרמה נפסק בע"א 475/81 זיקרי נ. כלל פ"ד מג (1) 599-600 ,589 כי –
"שהצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב ונכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים".
וכן ראה גם ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ. צאלח אסעד פ"ד מו (1) 500 ,491 שם נפסק כי "עול ההוכחה לעניין טענות המרמה הינו "כבד למדי".
המעשים שהנתבעת מרמזת עליהם, הם חמורים ביותר, שכן מדובר במעשים פליליים חמורים של מרמה ו/או זיוף ובמקרה כזה, ראוי להסתפק ביותר מאשר השערות וחשדות גרידא. (ת.א. (ת"א) 171322 בן שרה שלום נגד ויזה כאל כרטיסי אשראי לישאל אתרים משפטיים)

הנתבע לא הרים נטל זה ואני דוחה זו של הנתבע.

סוף דבר

אני דוחה את תביעת התובעים. בתביעה זו ישלמו התובעים ביחד ולחוד לנתבע הוצאות שכר טרחה בסך 50,000 ₪, כשהם צמודים ונושאים הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

אני מקבלת בחלקה את תביעה הנתבע בתביעה שכנגד.
על התובעים (הנתבעים שכנגד) ביחד ולחוד לשלם לנתבע (התובע שכנגד) את יתרת חוב שכר הטרחה בסך 111,206 ₪ כשהם צמודים החל מיום הגשת התביעה – 14.6.07 ועד לתשלום בפועל. כן ישלמו לנתבע (התובע שכנגד) הוצאות ובנוסף, שכר טרחה בסך 15,000 ₪.
התובע גבריאל לוק (הנתבע שכנגד) ישלם לנתבע (התובע שכנגד) פיצוי בגין עוולת לשון הרע בסך 50,000 ₪, כשהם צמודים ונושאי ריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. כן ישלם הוצאות שכר טרחה בסך 5,000 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול תביעה ייצוגית

  2. התיישנות תביעה ייצוגית

  3. הסתלקות מתובענה ייצוגית

  4. התיישנות תובענה ייצוגית

  5. הסכם פשרה בתביעה ייצוגית

  6. בקשה לתיקון תובענה ייצוגית

  7. חוסר תום לב בתביעה ייצוגית

  8. תנאים לאישור תביעה ייצוגית

  9. גילוי מסמכים תובענה ייצוגית

  10. התנגדות לביצוע תביעה ייצוגית

  11. אישור הסכם פשרה תביעה ייצוגית

  12. תביעה ייצוגית נגד זאפ דפי זהב

  13. דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  14. תנאים לאישור פשרה תביעה ייצוגית

  15. אישור הסדר הסתלקות תביעה ייצוגית

  16. הגשת ראיות נוספות תביעה ייצוגית

  17. בקשה לסילוק תביעה ייצוגית על הסף

  18. דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית

  19. על מה אפשר להגיש תביעה ייצוגית ?

  20. בקשה להוספת נתבעים תביעה ייצוגית

  21. בקשה לצירוף תובעים לתביעה ייצוגית

  22. חובת דיווח סביבתי - תביעה ייצוגית

  23. הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  24. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות

  25. תביעה ייצוגית בסוגיית הסכם קיבוצי ?

  26. בקשה לקביעת שכר טרחה בתביעה ייצוגית

  27. בקשת רשות ערעור אישור תביעה ייצוגית

  28. חובת דיווח על תקלות - תביעה ייצוגית

  29. תביעה ייצוגית "מעוררת שאלות מהותיות"

  30. אובדן השקעה אלטרנטיבית - תביעה ייצוגית

  31. בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  32. גילוי מסמכים לפני אישור תביעה ייצוגית

  33. בקשה למחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  34. אחוזי שומן במוצרי חלב תביעה ייצוגית על הטעיה

  35. כתב תביעה אישית ובקשה לאישור תובענה ייצוגית

  36. אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  37. תביעה ייצוגית: שירות תזכורת לסיום החניה "פנגו"

  38. תביעה ייצוגית נגד חברת סלולר על אי קבלת זיכויים

  39. בקשה לפי סעיף 9 של חוק תובענות ייצוגיות לאשר הודעת חדילה

  40. תביעה ייצוגית: סכומי הארנונה לא עודכנו בהתאם למדדים שליליים

  41. טענה כי לא פנו אליה על מנת לקבל את אישורה למשלוח דברי הפרסומת

  42. אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה ציבורית

  43. החריג בסעיף 10(3) המונע בירור תביעה כתביעה ייצוגית כשיש הסכם קיבוצי

  44. הודעת חדילה מוסכמת לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006

  45. תביעה ייצוגית: התברר כי מכשיר בו בוצעה בדיקה שימש קודם לבדיקת נשא איידס

  46. גביית ריבית בשיטת "ריבית דרבית" ולא בשיטת ה"ריבית הצמודה" - תביעה ייצוגית

  47. תביעה ייצוגית שענינה "החזר הוצאות" שמקבלת מכבי שירותי בריאות מכלל בריאות חברה לביטוח

  48. תביעה ייצוגית: סימון שטח חניה המצוי בבעלות פרטית ככזה המחייב בתשלום אגרת חניה (סימון כחול לבן)

  49. תביעה ייצוגית: הנגשת אוטובוסים בקווים עירוניים ותחנות קו לשימוש עיוורים וכבדי ראיה לפי חוק שוויון

  50. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון