בקשה לשחרור מוקדם מהצבא


כללי

1. התביעה שלפנינו היא תביעה כספית לפיצויים לפי הפלת"ד והיא בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים.

2. תיק זה התברר אצל כב' השופטת באום מיום הגשת התביעה ועד להעברתו אל הח"מ. ביום 5.7.06 העביר כב' הנשיא של בימ"ש זה את התיק לדיון בפני הח"מ.

3. להלן כמה נתוני יסוד שעל בסיסם יינתן פסה"ד:

א. התובע יליד 31.7.1983.

ב. ביום 17.11.02 אירעה לתובע תאונת דרכים.

ג. נתבע 1 היה נהג המכונית בה נפגע התובע אשר ישב ליד הנהג. נתבעת 2 היתה המבטחת של הרכב.

ד. התובע היה חייל בשירות סדיר בעת שנפגע בתאונה.

הנכות הרפואית

4. מונו מטעם ביהמ"ש שני מומחים: בתחום האורטופדי ובתחום הפה והלסת1. להלן ממצאי המומחים:

א. ד"ר יורם עוזר- בתחום האורטופדי קבע לתובע 10% נכות רפואית צמיתה בגין בלט דיסק בעמוד השדרה המותני.

ב. ד"ר אורית הרמתי בתחום הפה והלסת קבעה ש"לתובע אין נכות בגין הפגיעה בשיניים". כמו כן ציינה שאין לתובע מגבלות תפקודיות הנובעות מהתאונה. יחד עם זאת, המומחית המליצה על טיפולים רפואיים שעל התובע לעבור בעתיד ואלה יובאו בחשבון בהמשך פסה"ד.

5. יצויין שבהחלטת כב' השופטת באום מיום 3.7.05, עת מינתה את המומחה האורטופדי היא דחתה בקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי אך ציינה במפורש שהמומחה האורטופדי יתייחס לצורך במינויו של מומחה נוירולוגי. בחווה"ד נקבע שאין צורך למנות מומחה נוירולוגי. ב"כ התובע טען בסיכומיו שהוא חולק על חוות דעתו של המומחה האורטופדי במובן זה שלדעת ב"כ התובע היה על המומחה לקבוע לתובע לפחות פעמיים 10% נכות צמיתה ולא לחילופין. טענה זו אני דוחה. המומחה האורטופדי קבע לתובע 10% נכות צמיתה לפי סעיף 37(10)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 שקובעת שבמקרה של תסמונת של בקע הדיסקוס "כשקיימות הפרעות: ייקבעו אחוזי הנכות בהתאם להגבלת התנועות בקטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצא הנוירולוגי". בחוות דעתו הפנה האורטופד לסעיף 37(7)(א) שעוסק ב"הגבלת תנועה בעמוד השדרה המותני בצורה קלה" ו"לחילופין" כלשונו לסעיף32 (1)(א)(1) שעוסק ב"שיתוק חלקי של עצב סכיאטי" כאשר בכ"א מהתקנות הללו נקבעה נכות של 10%. אילו חפץ ב"כ התובע לחלוק על ממצאי המומחה, יכול היה להפנות אל המומחה שאלות הבהרה. משלא עשה כן (וכפי שנראה להלן, גם לא היה צריך לעשות כן), כל שנותר הוא לפרש את חוות הדעת מתוך



1 את שני המומחים מינתה כב' השופטת באום בהחלטות מיום 3.7.05 ו-10.1.06 בעת שהתיק התנהל לפניה. בקשה למינוי מומחה בתחום א.א.ג הוגשה אלי ובהחלטה שנתתי ביום 28.9.06 דחיתי את הבקשה.
עצמה ועל פי לשונה. במקרה דנן, המומחה קבע את הנכויות "לחילופין" ולא במצטבר ובדין נקבע הדבר. ההגבלה
שמצא המומחה בחוות דעתו היתה "הגבלת תנועה בגב". עוד מצא המומחה בבדיקת CT "בלט דיסק בגובה 1S-5L אחורי לשמאל לוחץ על שורש 1S ". ממצאים אלה הם שני צידיה של אותה מטבע. ה"לחץ" הוא תוצאה של "בלט הדיסק" ו"הגבלת התנועה" אף היא תוצאה של "בלט הדיסק". הממצאים המפורטים בחוות הדעת בפרק "דיון" שכללו "כאב הגב התחתון הקורן לגפה השמאלית התחתונה" ו"הגבלת התנועה בגב" הם "שניים שהם אחד". העצב הסיכאטי הוא עצב אשר יוצא מהחוליות L4-L5 והגבלת התנועה בעמוד השדרה המותני קשור קשר ישיר לשיתוק חלקי שלו הנובע מהלחץ של בלט הדיסק. המומחה צדק בקביעה של אחוז הנכות באופן חילופי ולא במצטבר.

6. ב"כ התובע בסיכומיו ביקש פיצוי לתובע בגין הפרעות הנשימה הנטענות שיש לתובע שאותן הוא קושר עם התאונה. אלא שכפי שציינתי לעיל, בזמנו היתה בקשה מצד ב"כ התובע למנות לתובע מומחה בתחום א.א.ג. ובהחלטתי מיום 28.9.06 דחיתי בקשה זו ולא היה מקום לשוב לעניין זה ב"בדלת האחורית". המומחית בתחום הפה והלסת, ד"ר הרמתי, התייחסה בחוות דעתה לנושא שלא התבקשה לחוות דעתה באשר אליו, שבין תלונותיו של התובע ישנה התלונה לפיה "לדבריו נושם נשימת פה מכיוון שיש בעיה במחיצת האף מאז התאונה". בעקבות תלונה סובייקטיבית זו המליצה למנות לתובע מומחה בתחום א.א.ג.. השפשופים שנגרמו לתובע והדם הקרוש שנמצא בנחיריים של התובע מייד לאחר התאונה, אין בהם כדי ליצור נכות כאשר לא התלוותה לכך (בזמן אמת ובטרם הדיון) כל תלונה מצד התובע וכאשר התובע לא קיבל כל טיפול בעניין זה במשך השנים שמאז התאונה שהיתה בשנת 2002 ועד היום. לכן, לא ייפסק לתובע כל פיצוי בגין הטענות שמתייחסות לנושא של "נשימות הפה" שנושם התובע בשל בעיה נטענת ב"מחיצת האף"2.

7. התובע בסעיף 13 לתצהיר העדות הראשית טען להפרעות למיניהן שזיכרן לא מופיע בכתב התביעה או בבקשה למינוי מומחים רפואיים. התובע טען ל"קשיי נשימה, גירוי באף, נזלת ונאלץ לנשום דרך הפה" והוסיף בהמשך תצהירו וטען שכתוצאה מכך הוא סובל מ"יובש בשפתיים ומהפרעות שינה" וכן שהוא "מתקשה בנשימה במאמץ, כמו בטיפוס מדרגות". לא זאת אף זאת, הוסיף וטען ש"נגרם שינוי חיצוני באפי- שקע וצלקת קטנה". את סעיף 13 לתצהירו סיים התובע במילים "החומר הרפואי המעיד על האמור הוזמן על ידי, ואולם טרם הגיע מבית החולים הדסה, ואבקש להגישו בשלב מאוחר יותר". אכן, הגיש התובע "חומר" כאמור. מה שהגיש היה מסמך מבי"ח הדסה מיום 14.2.07 (כשהתאונה דנן היתה בשנת 2002) הכולל תרשומת שנעשתה מפיו של התובע ש"לפני 3.5 שנים נחבל בפניו. מאז קושי בנשימה אפית" צויין דבר קיומו של שבר סחוסי כאשר אין התייחסות למועד. השבר היחיד שהיה לתובע באפו היה בעת היותו בגיל שנתיים, שהרי בתאונה נשוא התביעה לא היה לתובע כל שבר. מסמך אשר כזה שהוא שנים אחרי התאונה, ללא כל פנייה מוקדמת לרופא וללא כל טיפולים רפואיים רציפים מחזק את המסקנה שאין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגין קשיי הנשימה הנטענים וכל הקשור לכך, כמופיע בסעיף 13 לכתב התביעה.
8. כפועל יוצא מכל האמור לעיל, נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 10% בלבד ועל בסיס אחוז נכות זה ייפסקו פיצוייו השונים.

פיצוי בגין כאב וסבל

9. בהתחשב בנתוני היסוד שצויינו בסעיף 3 דלעיל ובעובדה שהתובע לא היה מאושפז בבית חולים בעקבות התאונה, וכן בכך שלתובע נקבעו 10% נכות צמיתה כמפורט לעיל, הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע בגין כאב וסבל פיצויים ע"ס 17,571.38 ₪.הסכום יישא ריבית חוקית והצמדה מתום 30 יום מהמצאת פס"ד זה לצדדים ועד לתשלום המלא בפועל.

היש קשר בין השחרור המוקדם מהצבא והתאונה נשוא התביעה?

10. התובע ניסה לקשור את דבר שחרורו המוקדם מהצבא עם התאונה נשוא התביעה וטען שהשחרור המוקדם נבע ממצבו התפקודי בעקבות התאונה. הנטל להוכיח פרט זה מוטל כל כולו על שכם התובע. לא ניתן לקבוע ממצא בעניין זה על סמך הבל פיו של התובע. נכות רפואית בשיעור של 10% אינה צריכה להוביל לשחרור מוקדם מהצבא. הדרך היחידה להוכיח את הטעמים לשחרור היה צריך להיות ע"י אישור משלטונות הצבא באשר לסעיפי הליקוי שנקבעו לו ואשר הצדיקו את שחרורו המוקדם. ב"כ התובע התנגד התנגדות עזה להגשת האישור הצבאי בשל הטענה שמדובר בחוות דעת רפואית. במהלך הדיון קיבלתי התנגדות זו3 מטעמי המתנגד שכללו את הטענה הנכונה כשלעצמה ש"צריך לפסוק רק על פי חוות הדעת בתיק וכל מסמך אחר שמהווה איזה שהיא חוות דעת לא יכול להיות מוגש". חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש לא מתייחסת לטעמים שבגללם השתחרר התובע מהשירות הצבאי שחרור מוקדם.


11. יחד עם זאת, יש בראיות התובע כמה ראיות שיכולות להיות להן אינדיקציה על הסיבות לשחרורו. להלן פירוט הראיות הללו:



2 כאן יש להעיר שהוגש לי מוצג נ/2 המצביע על כך שבעברו של התובע בהיותו כבן שנתיים היה לתובע שבר באף ונעשה לו קיבוע וממוצג ת/1 עולה שלא נגרם לתובע שבר באף.
 

3 ראו פרוט' עמ' 27 ש' 10

א. התובע המציא אישור רפואי (מכתב מד"ר אביבית ברנר ששימשה כקמ"ד בתי"ח ענף שר"פ, המופנה אל רופא
יחידתו של התובע) שצורף כנספח לתצהיר העדות הראשית שמסר4. באישור זה צויין שהתובע "סובל מבלט דיסק בגובה L4-5 ובקע דיסק בגובה LS-S1 הגורמים לו כאבים והקרנה לרגל. לפיכך הורד פרופיל ל-45. החייל מתקשה וסובל מנסיעות עד לבסיס המרוחק כמו גם אינו מקבל טיפולי פיזיוטרפיה בתכיפות הראויה". הממצאים שברישא לקטע המצוטט תואמים את חוות דעתו של האורטופד. הפרופיל הרפואי (45) שנקבע לתובע לא הצדיק כשלעצמו שחרור מוקדם מהצבא. הוא הצדיק העברה מבסיסו למקום שאינו מצריך נסיעות ממושכות (באותה תקופה שהיתה סמוכה לתאונה) כדי שגם יוכל לקבל טיפולי פיזיוטרפיה בתכיפות רבה יותר.

ב. המשכו של האישור הרפואי הנ"ל יש בו נימוק אפשרי נוסף לשחרור המוקדם. להלן נוסח המשכו של האישור הרפואי הנ"ל: "יתר על כן, קרע בגיד באצבע 4 בכף ידו, בוצע ניתוח ב-7/03 ובו השתלת שתל מה-PALIMARIS LONGUS. הניתוח נכשל וכעת מועמד לניתוח חוזר בעוד כחודש וחצי. מעוניין בטיפול במסגרת מרפאת כף יד בהדסה עין כרם. היות ומדובר בבעייה ממושכת יש לשבצו ביחידה ובתפקיד ההולמים את הפרופיל והמאפשרים לו טיפול רפואי נאות. במקרה וינותח –יסופח לר"מ 2 להמשך תקופת ההחלמה".

ג. מחקירתו של התובע עולה שהתובע אשר לא יכול היה להמשיך לשרת כלוחם, לא הסכים לבצע תפקידים מינהלתיים שאליהם הוצב, ונראה כי אף סיבה זו הובילה בסופו של דבר לשחרור המוקדם. התובע עצמו העיד כך5: "הציעו לי תפקיד לוגיסטי שזה לשבת במשרד. אחרי שהייתי מיועד לקצינים. אני לא חושב שהייתי מוכן להיות בין החיילים במשרד, כשחברי יצאו לפעולות".

ד. הנובע מהאמור לעיל הוא שהתובע לא הוכיח שבשל מצבו הרפואי בעקבות התאונה הוא שוחרר מהצבא. התאונה הובילה לקביעת פרופיל רפואי של 45 והצדיקה בזמנה מעבר ליחידה שלא תצריך נסיעות ממושכות (באותה תקופה) וקבלת טיפולי פיזיוטרפיה (שלהם נזקק התובע באותה תקופה). מאידך, הפציעה באצבעו במהלך שירותו הצבאי והצורך לניתוח באותה אצבע, וללא קשר לתאונה, יצרו קושי נוסף להמשיך ולשרת באותה יחידה קרבית בה שרת לפני התאונה. מכל מקום, ניתן לקבוע חד משמעית שהשחרור המוקדם לא נבע ולא היה צריך לנבוע מהתאונה. כאן ייאמר במאמר מוסגר שהפגיעה באצבעו שנפגע התובע במהלך הטירונות, לא היתה פגיעה של מה בכך. התובע הציג במהלך הדיון את אצבעו וניתן היה לראות שהאצבע מקופלת ללא יכולת יישור6, וכשמוסיפים לכך את הצורך בניתוח נוסף הרי שהדבר, ללא ספק, הקשה על התובע לשרת, כאשר גם ממילא לא חפץ להמשיך ולשרת בתפקידים לוגיסטיים ולא כלוחם.

ה. לפיכך, ועל בסיס האמור לעיל, הנני קובע שדבר שחרור התובע מהצבא, אשר ב"כ התובע סירב להוכיחו באמצעות מסמכים אובייקטיביים מהצבא, נבעו מהצטברות של טעמים שפורטו בס"ק ד' דלעיל ושהיו נכונים לתקופת השחרור ובוודאי שלא עד היום, כפי שנראה להלן. מכל מקום, ניתן לקבוע חד משמעית, שהתאונה נשוא התביעה כשלעצמה, לא הצדיקה ולא הצריכה שחרור מוקדם מהצבא.

הפסד השתכרות בעבר

12. פריט הנזק שעניינו הפסדי שכר בעבר הם בבחינת "נזק מיוחד" אשר טעון הוכחה. התובע לא הוכיח כמה השתכר בעבר. התובע הודה שעבד בעבודות מזדמנות למיניהן אך לא המציא אישורים ממעבידיו על שכרו. בנסיבות אלה, התובע צריך לשאת בתוצאות של הסתרת נתוני השתכרותו שהם נתונים זמינים אשר ניתן להשיגם ללא מאמץ מיוחד.

13. הואיל והתובע לא הרים את הנטל, אינני פוסק כל סכום בפריט שעניינו הפסד השתכרות בעבר.

מצבו התפקודי של התובע לאחר שחרורו מהצבא ואילך
14. לעניין הנושא התפקודי, הממצאים צריכים להיקבע עפ"י חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש ועפ"י העבודות שביצע התובע הלכה למעשה. להלן כמה ממצאים:

א. מאז השחרור מהצבא התובע שהה בחו"ל כמה פעמים כשתקופות השהות בחו"ל נעו בין חודש עד 3 חודשים.


ב. לדברי התובע הוא עבד בדוגמנות, עבד כברמן, עבד בצוות שעסק בסידור כבלים לפני תכניות שידור, ואף שימש כמנהל אתר בנייה ועוד. לגבי כ"א מעיסוקים אלה טען התובע שלא האריך לעסוק בהם בשל כאבים בגבו. התובע לא הביא ולו עד אחד ממעסיקיו שיאשש את טענתו בדבר משך תקופות העסקתו, כמה הרוויח בכל מקום וסיבות הפסקת עבודתו והאם הפסקת העבודה נבעה מכאבים בגבו כנטען על ידו או מסיבה אחרת7. התובע לא הביא ולו לא ראיה אובייקטיבית אחת באף אחד מהנושאים הנ"ל.




4 ראו נספח ה' לתצהיר העדות הראשית של התובע.

5 ראו פרוט' עמ' 22 ש' 20-21

6 ראו פרוט' עמ' 22 ש' 6

7 כגון למשל שלא יכול היה לשמש כדובר של חברה בארה"ב בשל אי שליטתו בשפה האנגלית (עמ' 31 ש' 27-28),או
הפסקת העבודה ברשות השידור עם צוות שסידר כבלים. עבודה זו הופסקה בשל טיסותיו הרבות (עמ' 28 ש' 9-10).

ג. המומחה האורטופדי, ד"ר יורם עוזר, ציין בחוות דעתו שההגבלה היחידה של התובע היא ש"אינו מסוגל לבצע פעילות הדורשת מאמץ גופני (ספורט, עבודה מאומצת)". הגבלה אשר כזו לא רלוונטית ולא מפריעה לבצע קשת ארוכה מאד של עיסוקים. מגוון העיסוקים שבהם עסק התובע הן בצבא, בסמוך לאחר התאונה והן בתקופות שונות אחרי השירות הצבאי מאששות את חוות הדעת.

ד. יש לזכור כי בכל הקשור לתפקודיות, כבנושאים אחרים, על התובע מוטל הנטל להוכיח את מוגבלותו. אין די בטיעונים הבאים מצד התובע המעוניין בתוצאות המשפט. יש להביא ראיות עצמאיות ואובייקטיביות. פרט לאמור בחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש המצוטטת בס"ק ג' דלעיל, אין לתובע כל הגבלה תפקודית. ההגבלה הנ"ל למעשה מאפשרת לתובע להשתכר בכבוד בהרבה מקצעות שאינם מצריכים מאמץ גופני או עבודה מאומצת. ב"כ התובעת הסתמך בסיכומיו על ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח8' שם קבע ביהמ"ש ש"בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד" וביקש שתיקבע לתובע נכות תפקודית בשיעור של 20%, היינו כמידת הנכות הרפואית שהוא טען לה (ושלא התקבלה כמבואר לעיל). לעניין זה ייאמר שכל מקרה חייב להיבדק לגופו. בנסיבותיה של גב' גירוגיסיאן היתה הצדקה לקבוע שאישה בת 57 שעבדה כמנקה והמומחה קבע לה 15% נכות תפקודית, כושר ההשתכרות נפגע גלובאלית ברמה של 50% בנסיבותיה המיוחדות, אף כי נכותה הרפואית היתה 15%. אך המקרה שלנו רחוק כרחוק מזרח ממערב מאותו מקרה. באשר לתובע שהוא כבן 24, ההגבלה היחידה שיש לו היא ש"אינו מסוגל לבצע פעילות הדורשת מאמץ גופני (ספורט, עבודה מאומצת)". מדובר במאות רבות של מקצועות שבהם יוכל התובע לעסוק כאשר בהם נכללים מקצועות בהם עסק התובע כמפורט לעיל, הן בצבא מייד אחרי התאונה והן כשהשתחרר ויוכל הוא לבצע עוד מקצועות אחרים, אם ימצא התובע דרכים להקטין את נזקו ע"י כך שיכשיר עצמו בתחומים שונים.

ה. במקרה שלפנינו יש להחיל את הדברים שכתב כב' השופט קציר בספרו "פיצויים בגין נזקי גוף" ש"נכויות בשיעור נמוך של 5% או אפילו 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב…". קביעה זו הוכחה כנכונה לגבי התובע הן בתפקידים בהם עסק בצבא בסמוך לאחר התאונה (אשר לא רצה להמשיך בהם כשחבריו מבצעים פעולות קרביות9) והן במגוון התפקידים האחרים שהזכרתי לעיל. יפים הם דברי השופט ברנזון, ז"ל, בע"א 50/62 קליין נ' רוזנברג10 שם כתב כדלהלן:

"... הדבר תלוי במקצועו של האדם, בכושר הסתגלותו למצבו החדש, בשלמותו הנפשית ואיתנותו הרוחנית ובגורמים רבים אחרים המשתנים ממקרה למקרה. כנר, שנפגעו שתיים מאצבעות ידו השמאלית, עשוי לקפח את מקצועו המיוחד הזה כליל ולסבול הפסד חמרי עצום למשך כל ימי חייו. לעומת זאת, מנהל חשבונות שנפגע בשתי רגליו, אך רוחו נשארה איתנה, ייתכן ויוכל להמשיך במקצועו הקודם והפסדו החומרי עלול להיות לא גדול ביותר".

ו. במקרה שלפנינו יש להביא בחשבון את שיבוצו הצבאי של התובע בסמוך לאחר התאונה בתפקידים מינהליים-לוגיסטיים. התובע ביצעם במשך כמה חודשים. אי המשכת התובע לבצע את אותם תפקידים נבעה בשל הצורך בנסיעות ארוכות ומצב הקרע בגיד באצבע 4 ביד שמאל. מאז שחרורו לא רק שנסע התובע לחו"ל מספר פעמים אלא טיסות ארוכות לארה"ב ובעיית האצבע לא צריכה להפריע לפעילויות מינהליות ותחושת התסכול שהיתה מלווה את התובע כאשר היה צריך לבצע פעילות מינהלית שעה שחבריו ביצעו פעולות קרביות לא קיימת עוד במישור האזרחי.

ז. ב"כ התובע הסתמך על ע"א 142/89 יוסף גמליאל ואח' נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ11 ובהסתמך על פס"ד זה, ביקש שבסיס החישוב של הפסד ההשתכרות של התובע יהיה השכר הממוצע במשק. אלא שהציטוט שהביא בסיכומיו המשלימים בכתב12 לא היה מושלם. הושמט ממנו חלק חשוב ורלוונטי לענייננו, הקובע גם מתי אין לקבוע את הפסד ההשתכרות לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. להלן הקטע החסר:

"לא כן הדבר כשהתובע השתכר מעבודה פלונית, ובידיו הכלים להוכחת גובה השתכרותו. אם יימנע להוכיח את גובה השתכרותו, או אם ראיותיו תמצאנה בלתי מהימנות, אין מקום לקבוע שרק מכיוון שלא הוכח כושר השתכרותו לולא התאונה, עומד זה על שעור השכר הממוצע במשק. כך, למשל, אם אדם עסק קודם התאונה בעבודה, אשר השכר בה נמוך בדרך כלל מהשכר הממוצע במשק - האם יעלה על הדעת, שבשל העדר ראיה בדבר כושר ההשתכרות, ייהנה התובע מהחזקה ששכרו היה בגבה השכר הממוצע במשק, ועל הנתבע יהיה הנטל להביא ראיות לסתור? בענייננו, לחזקה בדבר כושר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק אין על מה שתסמוך, כבר נוכח קביעת בית המשפט בדבר העדר רציפות בעבודת המערער כרצף עצמאי. מה גם, כאמור, שנמצא בסיס על פיו רשאי היה בית המשפט לקבוע את גובה כושר השתכרותו של המערער".



8 ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח, פ"ד נב (3) 792, עמוד 799 (1998)

9 ראו ה"ש 4 דלעיל.


10 ראו ע"א 50/62 קליין נ' רוזנברג פ"ד טז' 1572, 1577 שמצוטט בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי פ"ד נב (3) 792, עמוד 798(1995)

11 ע"א 142/89 יוסף גמליאל ואח' נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90(3), 683,עמ' 684.

12 ראו סע' 7 לסיכומים הנ"ל.

ח. לענייננו, התובע השתחרר מהצבא בדצמבר 2003 ועבד בעבודות שונות. די, למשל, לראות לפי עדותו של התובע שהוא עבד בדוגמנות בסוכנויות הבאות: "עלית מודלס", פליקס, פיליפס, ובגוף המתקרא "כן ולא". הוא גם עבד בעבודות שונות כברמן, וכן ברשות השידור בצוות שעסק בסידור כבלים, שימש כמנהל אתר בנייה ועוד. כפי שציינתי לעיל, התובע לא הביא כל נתונים על היקף ההשתכרות. הוכחת גובה ההשתכרות היה נושא זמין ואפשרי להוכחה מצד התובע. לכן, אין כל מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. אין גם לעשות זאת גם מהסיבה שבמקרה של התובע דנן הפגיעה שנפגע התובע לא משפיעה על כושר השתכרותו וברור הוא שהפיצוי שיש לפסוק לתובע הוא פיצוי גלובאלי ואין לפסוק לו פיצוי עפ"י חישוב אקטוארי.

ט. בה במידה אין מקום להסתמך על ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא13 מפני שבאותו עניין היה מדובר בקטינה שהיתה כבת 5 חודשים בעת שנפגעה בתאונה נשוא תביעתה מה שאין כן במקרה שלפנינו שמדובר בתובע צעיר בן 24 שהספיק לאחר שחרורו מהצבא (שהיה בדצמבר 2003) לעסוק בכמה מקצועות שתאמו את כישוריו הלימודיים, כבעל תעודת בגרות חלקית, כך שיכול היה להיות לנו אינדיקטור לקביעת גובה השתכרותו אלמלא התובע הסתיר את הנתונים בכך שלא המציא כל ראיות לעניין זה, אף כי מדובר בראיות זמינות. לעניין זה יש להזכיר שבסעיף 49 לפסה"ד הנ"ל, לא שלל ביהמ"ש אפשרות ש"ראיות ואינדיקציות לגבי הנפגע הקטין יאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק - לכאן או לכאן...". אם ראיות אלו לא הומצאו ע"י התובע, אין לו להלין אלא על עצמו.

י. הנתבעים הציעו להעמיד את השכר הפוטנציאלי של התובע על 4,500 ₪ לחודש. נוכח הראיות בתיק זה שלא סופקו ע"י התובע, הסכום הנ"ל הוא סכום גלובאלי ראוי שניתן לבסס עליו תחשיב בגין הפסד השתכרות בעתיד. כל זאת, תוך הבאה בחשבון שהסיכוי שייגרם לתובע הפסד השתכרות בעתיד הוא אפסי, נוכח כושר העבודה של התובע לפי חוות הדעת הרפואית של המומחה האורטופדי.

15. לאור כל האמור לעיל, ובשל העירפול (באחריותו של התובע) באשר לגובה השתכרותו של התובע מאז שחרורו מהצבא ועד היום, הנני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפסד השתכרות לעתיד שאותו אני מעמיד על סך של 65,000 ₪. לכן, הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 65,000 ₪. הסכום יישא ריבית חוקית והצמדה מתום חודש ממתן פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

הוצאות רפואיות עבר ועתיד

16. התובע בעת שנפגע היה חייל בשירות חובה וקיבל טיפוליו הרפואיים במסגרת הצבאית כך שלא נגרמו לו הוצאות רפואיות ומכל מקום לא הוכיח הוצאות כאלו,ככל שהיו לו (זולת קבלה אחת שאציין להלן) והיה עליו להוכיחן מאחר ומדובר בנזק מיוחד. התובע הגיש במסגרת ראיותיו קבלה אחת בלבד באשר לטיפולי שיניים בסכום של 1,800 ₪. באשר לסכום זה מגיע לתובע החזר. הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע בגין טיפולי העבר סך של 1,800 ₪, הסכום יישא ריבית חוקית והצמדה מיום 1.1.03 (תאריך אמצע התקופה שבין שני התשלומים הנוגעים לאותו טיפול לפי הקבלה הנ"ל) ועד לתשלום המלא בפועל.

17. באשר להוצאות רפואיות בעתיד, כל אחד מהמומחים שמונו ציין טיפולים רפואיים בתחום אחר:

א. האורטופד ציין טיפולי פיזיוטרפיה וזריקות אפידוראליות במרפאת כאבים ואם לא יחול שיפור ניתן לשקול פתרון ניתוחי. כל הטיפולים הללו ניתנים במסגרת קופת חולים. ב"כ התובע בסיכומיו בע"פ הפנה לתחשיב הנזק מטעם התובע שציין עלויות של 100,000 ₪ (הן לגבי טיפולי שיניים והן לטיפולים האורטופדיים). מאחר וטיפולי השיניים הועמדו על 30,000 ₪ נראה כי הטיפולים האורטופדיים הוערכו ע"י התובע ב-70,000 ₪. אין כל בסיס לסכומים מופרזים כנ"ל כשמדובר בטיפולים שניתן לקבלם בתחום הרפואה הציבורית. התובע לא הביא נתונים על הוצאות רפואיות עד כה. הנני פוסק לתובע סכום גלובאלי בגין הוצאות רפואיות לעתיד ע"ס כולל של 5,000 ₪.

ב. בתחום רפואת השיניים המומחית ציינה את עלות הטיפולים העתידיים בשיניים 11, 31 ו-42. אני מאשר לעניין זה את הסכומים שמופיעים בתחשיב בנזק של התובע14 ומעמיד את פיצויי התובע המשוערכים לעניין השיניים הנ"ל ע"ס 18,998 ₪. מאידך, בשל כך שהמומחית לפה ולסת ציינה סיכוי הקטן מ-10% להחמרה בעתיד במצבן של השיניים 31 ו-42 הנני פוסק לתובע פיצוי בגין אפשרות זו ומעמידה על 10% מהסכום שנפסק לתובע בגין השיניים 31 ו-42 לפי תחשיב הנזק של התובע ודהיינו 743 ₪.

ג. לאור כל האמור לעיל, הפיצוי הכולל הנפסק לתובע בגין טיפולים עתידיים הוא, איפוא כדלהלן: 24,741 ₪ = 743 +
5,000 +18,998 ₪. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 24,741 ₪. הסכום יישא ריבית חוקית והצמדה מתום 30 יום מתאריך פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

עזרה וסיעוד עבר ועתיד

18. בפריט של עזרה וסיעוד היתה הפנייה מצד ב"כ התובע לטיעונים שהועלו בתחשיב הנזק מטעם התובע. התובע בעדותו בביהמ"ש ציין שהיה בבית כשבוע עד 10 ימים כשהוא נזקק לעזרה במקלחת15 וסיוע בהכנת אוכל בלבד16.



13 ע"א.10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא [ 05 (22) 468 (לא פורסם)], עמוד 9

14 ראו סעיפים 5א'+ב' לתחשיב הנזק של התובע.

15 ראו פרוט' עמ' 24 ש' 12

16 ראו פרוט' עמ' 25 ש' 15-19.

בגין אלו לא מגיע לתובע כל פיצוי לעבר ובוודאי שלא לעתיד. העזרה שקיבל בעבר לא חרגה מעזרה מקובלת בין בני משפחה ואין כל הוכחה להפסד כלשהו בגין העסקת עזרה בשכר. התובע חזר לתפקוד ונסע לחו"ל לבדו מספר פעמים. בנסיבות אלו, לא נפסק כל פיצוי בפריט זה לעבר ולעתיד.

פסיקתא

19. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע:

א. פיצויים כאמור בפס"ד זה.

ב. את אגרות המשפט.

ג. שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים + מע"מ על סכום זה.

על המזכירות לשלוח אל ב"כ הצדדים עותק מפס"ד זה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בריחה מהצבא

  2. אי התאמה בצבא

  3. קוליטיס בצבא

  4. אפילפסיה בצבא

  5. התיישנות בצבא

  6. ועדת ערר צבאית

  7. זכויות חייל בודד

  8. חובת דיווח בצבא

  9. הפקעה מתקן צבאי

  10. אי שמירת רכוש צבאי

  11. התיישנות משפט צבאי

  12. אורטיקריה כרונית בצבא

  13. אחריות לחיילי משמר הגבול

  14. קביעת ועדה רפואית בצבא

  15. ועדה רפואית חוזרת בצבא

  16. ועדה רפואית עליונה צבא

  17. שחרור מהצבא על אפילפסיה

  18. בקשה לשחרור מוקדם מהצבא

  19. בקשה להישפט בבית דין צבאי

  20. התנגשות במחסום במחנה צבאי

  21. אחריות רפואית על חיילים חולים

  22. אי קיום הוראות המחייבות בצבא

  23. אי התייצבות למשפט תעבורה צבאי

  24. הסכם קיבוצי האגודה למען החייל

  25. בית דין צבאי ערעור על קולת העונש

  26. אחריות המדינה על מעשים של מפקדים בצבא

  27. אי ציות אזרחי רולס - סירוב לקיים פקודה

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון