אי שמירת מרחק מאוטובוס

רקע כללי -

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות כתוצאה מאי שמירת ריווח בין כלי רכב, סטייה מנתיב נסיעה, נהיגת משאית בקלות ראש וחוסר זהירות אשר הובילו להתרחשות התאונה ולתוצאתה הקטלנית.

בהתאם לעובדות כתב האישום נהג הנאשם את משאיתו שהיתה מורכבת מגורר ונגרר (משאית "פול טריילר") ביום 5.4.07 בשעה 17:00 לערך, כאשר הוא נוסע על כביש 40 מדרום לצפון.

באותה השעה המתינו מספר חיילים בתחנת האוטובוס שנמצאת מעבר לצומת דבירה לכיוון צפון.

בסמוך לתחנת האוטובוס קיימים 3 נתיבי נסיעה. שניים לכיוון צפון ונתיב נוסף המצוי מימין להם והמיועד לכלי רכב המגיעים לצומת דבירה מכיוון להב, פונים ימינה ומשתלבים בנתיב הנסיעה בכביש 40 לכיוון צפון. (להלן – "נתיב ההשתלבות") תחנת האוטובוס ממוקמת במקביל לנתיב ההשתלבות כך שאוטובוס העוצר בתחנה צריך לסטות לנתיב ההשתלבות ולעצור שם.

בהתאם לכתב האישום, נהג אוטובוס אשר נסע על הנתיב הימני ראה חיילים בתחנה, האט את מהירות נסיעתו על מנת להיכנס לנתיב ההשתלבות ולעצור בתחנה.

הנאשם, שלגרסת התביעה נסע אף הוא בנתיב הימני מאחורי האוטובוס, לא שמר מרחק מספיק מהאוטובוס שלפניו וכאשר נהג האוטובוס האט, סטה הנאשם לימין כדי שלא להתנגש בחלקו האחורי של האוטובוס ופגע עם חזיתו בתחנת האוטובוס ובחייל מתן בסקינד ז"ל שעמד במקום. לאחר הפגיעה, התהפך הנאשם עם משאיתו לתוך "ואדי" שמצוי מאחורי התחנה.

כתוצאה מהתאונה מצא את מותו במקום החייל מתן בסקינד ז"ל.

בישיבת ההקראה אשר התקיימה בפני ביום 16.10.07 הודה הנאשם בקרות התאונה ובתוצאותיה אך כפר בעובדה שלא שמר מרחק מהרכב שנסע לפניו, כפר במיקומי הרכבים השונים בזירת התאונה רגע לפני סטייתו מנתיבו ולמעשה כפר בכל תאור מהלך התאונה כפי שתואר על ידי המדינה. בעוד התביעה טוענת כי התאונה התרחשה בשל אי שמירת מרחק בין הנאשם לאוטובוס שנסע לפניו, טען הנאשם במהלך פרשת ההגנה בבית המשפט, כי לפניו נסעה משאית במרחק סביר המאפשר בלימה בטוחה ואילו נהג האוטובוס שנסע בנתיב השמאלי "חתך" בפתאומיות לתוך נתיב נסיעתו וכתוצאה מכך התרחשה סטייתו ובלימתו לכיוון השוליים הימניים ותחנת האוטובוס. עוד טען הנאשם כי לאחר שהאוטובוס נכנס בפתאומיות לנתיבו, המשיך האוטובוס לתחנה, והנאשם שנאלץ לדבריו לברוח לנתיב ההשתלבות, המשיך בסטייתו ימינה כדי שלא לפגוע באוטובוס וכך התרחשה התאונה הקטלנית שלא באשמתו.

תקציר העדויות שנשמעו בתיק זה –

מטעם המדינה העידו שבעה עדים ומטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו. להלן תקציר החלקים הרלוונטים בעדויות לצורך ההכרעה באשר לעובדות המקרה. ע.ת 1 פקד בן בנישתי אבי –

ראש מדור הבוחנים של מרחב נגב העיד כי מייד לאחר שקיבל הודעה על התאונה ניגש לבית חולים סורוקה שם טופל הנאשם.
העד תחקר את הנאשם, שהיה בהכרה מלאה, תחקור ראשוני אותו העלה על הכתב במסמך שנתקבל וסומן ת-2.
הנאשם נתבקש על ידי ע"ת 1 לספר לו מה קרה בזירת התאונה (כך עולה מעדותו של ע.ת 1 בעמ' 3 שורות 12,13) "הוא
סיפר לי את הפרטים ואני רשמתי זאת על הפתק האדום (העד מפנה לת-2)" בת-2 נרשמו על ידי ע.ת 1 הדברים הבאים מפי הנאשם: "משאית של "טל" חברה לפניו האט לפני תחנת האוטובוס וגם אני בלמתי וראיתי שאני אכנס בו וברחתי ימינה והמשאית התהפכה וראיתי שהתנגשתי במעקה. היה אוטובוס בתחנה ואז לקחתי עוד יותר ימינה אמרתי אני אקח לוואדי יותר טוב מאשר לאוטובוס אני זוכר שהתנגשתי במעקה. בעבודה משעה 06:20 בבקר"

ע.ת 1 נחקר בחקירה נגדית ונשאל האם התרשם כי הנאשם נמצא בהלם מסוים מהאירוע שקרה.
העד השיב בשורה 19 בעמוד 4 - "הוא נראה לי בהתנהגות נורמטיבית לכל אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים, הוא תקשר בצורה צלולה וענה לי על שאלות ששאלתי"

ע.ת 2 – בוחן התאונות יריב בן שחר - כך העיד בעמוד 9 שורה אחרונה - "באופן אוביקטיבי כתוצאה מאיסוף הממצאים אני לא יכול לדעת מה גרם לנהג לסטות, אני רק רואה סטייה. לאחר מכן בהשלמת חקירה אני מקבל תמונת מצב יותר מורחבת אשר מאפשרת לי לדעת גם מה גרם לנהג לסטות" "במקרה זה הסברה היתה שזה כתוצאה מאי שמירת מרחק מהאוטובוס שהיה לפניו" ע.ת 2 (הבוחן) לא קרא את ניתוח הטכוגרף של האוטובוס טרם כתב את מסקנותיו בתיק זה. (עמוד 10 שורה 21).

הבוחן אישר כי נהג האוטובוס לא דייק בעדותו שכן חוות דעת הטכוגרף מוכיחה כי ההאטה שלו לכיוון תחנת האוטובוס היתה חדה ולא מתונה. (עמוד 11 שורות 1,2)

הבוחן קבע כי האוטובוס עצר על נתיב ההאצה הימני ולא בלט לנתיב הימני של הכביש. (עמוד 11 שורה אחרונה).

בתשובה לשאלה: "האם ניתן להסיק מסימנים אלו שנהג המשאית ניסה לברוח מרכב אשר חסם אותו מלפנים בנתיב הימני ?" השיב ע.ת 2 – "אני לא יכול לתת לך תשובה לשאלה, אני רק יכול להגיד שקיימת סטייה, מה גרם לה אני לא יכול לומר במדוייק" (כך בעמוד 12 שורה 24) בתשובה לשאלה: "אז איך אתה יכול לתת מסקנות ביחס לקרות התאונה, סיבה לקרות התאונה?" השיב ע.ת 2 – "אני אומר שיש ראיות שמצביעות על זה שהנהג סטה ימינה כתוצאה מאי שמירת רווח עם הרכב שלפניו" (כך בעמוד 12 שורות 26-28)

ביחס למיקום האוטובוס עובר למועד הסמוך להתרחשות התאונה טען הבוחן - "אף אחד לא אומר שהיה בנתיב שמאל. אף אחד לא אומר את זה. מכל הנחקרים בתיק אף אחד לא טען טענה כזו גם לא הנאשם" (עמוד 13 שורות 12-13)

לבוחן הוצגה על ידי בא כח הנאשם גרסת הנאשם לפיה אוטובוס "חתך" לתוך נתיבו, כפי שהוצגה מאוחר יותר על ידי הנאשם עצמו בבית המשפט. הבוחן נשאל האם יכול הוא לשלול את גרסת הנאשם.
הבוחן השיב כך: "על פי מכלול הראיות לא היתה טענה כזו כפי שאתה מציג לי. האנשים שראו את התאונה לא אמרו דבר כזה, לא הציגו תמונה שכזו, הנאשם לא הציג תמונה שכזו. אף אחד מתיק החקירה לא הציג תמונה או טענה שכזו" (כך בעמוד 14 שורות 5-7)

בתשובה לשאלה: " האם יש לזה משמעות שהוא בלם בפתאומיות מבחינת המסקנות שאליהן הגעת בתיק זה?" השיב העד ע.ת 2 – "זה לא היה משנה את המסקנות שלי לגבי הגורם לתאונה" (עמוד 15 שורות 4-5) בתשובה לשאלה: "איך הגעת למסקנה של אי שמירת מרחק הרי לא היה מגע בין הרכבים" השיב העד: "יש תוצאה של סטייה כתוצאה ממשהו..." שאלה: "האם אתה יכול להגיד בוודאות מה זה אותו משהו?" השיב העד: "גם הנאשם וגם עדי הראייה הצביעו על סטייה כתוצאה מאי שמירת רווח. הוא בעצמו טוען שאלמלא סטה לימין היה פוגע ברכב שלפניו" (עמ' 15 בסוף הדף)

ע.ת 3 – שרון סלומון – הגיש חוות דעת ביחס לדיסקות הטכוגרף -
עד זה הגיש שתי חוות דעת נפרדות המתארות את מהלך הנסיעה של האוטובוס ושל המשאית בה נהג הנאשם לפני התרחשות התאונה. ביחס לבדיקת הטכוגרף של האוטובוס אישר כי נרשמה מצידו האטה חדה ולא בלימת חרום בסמוך להגעתו לתחנה . (עמוד 20 שורות 15,16)
ביחס למשאית ולאוטובוס הוגשו חוות דעת מפורטות המדברות בעד עצמן.
לא הוגשה מטעם הנאשם חוות דעת נגדית לחוות דעת אלו.
ע.ת 4 – אטרש חליל – נהג האוטובוס –

טען בתוקף כי נסע בנתיב הימני של הכביש, טען כי כניסתו מהנתיב הימני למפרץ תחנת האוטובוס וההאטה לכניסה זו היו מתונות בכל הקשור למהירותו. "אני האטתי לאט לאט" (עמוד 25 שורה 20) "אם הייתי חותך כמו שאתה אומר שנתתי בלימה פתאומית, היה לי נוסעים בעמידה איפה הם היו יכולים להגיע ?" (עמ' 26 שורות 18-20) "לא ראיתי את המשאית כלל, ראיתי אותה רק לאחר שירדתי מהאוטובוס והבחנתי בה הפוכה" (עמ' 26 שורות 1,2)

העד לא השיב לשאלה כמה זמן להערכתו נדרש מאוטובוס להאט ממהירות של 75 קמ"ש לעצירה, וכן טען כי עדויות החיילים לפיהן האוטובוס נכנס לתחנה בעקבות סימון שלהם אליו (של החייל אופיר) עם היד, אינו נכון. העד טען כי באופן קבוע הוא נכנס לתחנה- "הוא לא צריך לסמן לי לעצור אני עוצר בלי שהוא יסמן" (עמוד 26 שורה 8)

ע.ת 5 – החייל איתי שור – (להלן – איתי)


בעת התאונה ישב בתוך תחנת האוטובוס כאשר איתו החייל ניר עובדיה (ע.ת 6).
החייל ניר עמד בתוך התחנה ואילו איתי ישב עד שניר תפס אותו וזרק אותו מחוץ לתחנה עת הבחין במשאית המתקרבת לעברם.
במהלך תנועה זו, העיד איתי כי הבחין דרך חלון עגול פתוח המצוי בדופן התחנה במשאית כאשר היא צמודה וקרובה לחלון. "הכביש היה סואן היו משאיות בכל הנתיבים" (עמוד 30 שורה 25) לשאלה: "מתי אתה הבחנת לראשונה באוטובוס? " השיב איתי – "הבחנתי בו רק לאחר שיצאנו מהתחנה שזה היה אחרי שהמשאית נפלה כבר" (עמוד 30 שורה 30)


עד זה לא ראה את החייל אופיר מסמן לאוטובוס לעצור. עד זה לא ראה את מהלך התקרבות האוטובוס או המשאית לתחנה למעט השנייה בה המשאית היתה ממש לפני הפגיעה בתחנה.

ע.ת 6 – החייל ניר עובדיה ( להלן – ניר)

אישר את דברי החייל איתי לפיהם עמד הוא עצמו כמאבטח בזמן התאונה שעה שאיתי ישב בתוך התחנה.
אישר כי החייל מתן ז"ל והחייל אופיר עמדו מחוץ לתחנה בצד ימין שלה.
לשאלה מאיזה כיוון המשאית הגיע, השיב: "אני לא סגור על זה אבל מה שראיתי באותו זמן בזירת התאונה אני לא יכול לומר בוודאות מאיזה כיוון היא הגיע. ברגע שהרמתי את הראש ראיתי את האוטובוס ואת המשאית ישר מאחורי האוטובוס וזו התמונה הראשונה שאני רואה" (עמוד 33 שורה 1 – 4)

בתארו את התאונה תאר אותה ניר כך - "יש שני נתיבים ונתיב האצה אחד. המשאית נסעה בנתיב הימני והאוטובוס רצה לבוא ולעצור בתחנה. אופיר סימן לאוטובוס לעצור, האוטובוס סטה ימינה לנתיב ההאצה ועצר בתחנה. הוא עצר כמה מטרים אחרי התחנה. האוטובוס נסע בנתיב השמאלי, אני מדגיש, את זה לא ראיתי אותו בא מהנתיב השמאלי לא הרמתי את הראש וראיתי אוטובוס נוסע בנתיב השמאלי ואת המשאית בנתיב הימני, אלא שהרמתי את הראש זה היה ממש למשך שניות ראיתי את האוטובוס ממש לפני עצירה מוחלטת והנהג משאית אחריו. נהג המשאית איבד את השליטה, ראיתי אותו משחק בהגה ראיתי אותו מנסה לבלום, הוא ראה שהוא לא מצליח לבלום הוא לא רצה לפגוע באוטובוס ושבר את ההגה ימינה כשהוא שבר את ההגה ימינה הוא בעצם פגע בתחנה"

העד לא ראה למעשה מאיזה נתיב הגיע האוטובוס לתחנה, העד הניח כי האוטובוס הגיע במהירות לאחר שהופתע מסימון לעצור שנתן לו לדבריו החייל אופיר. בעמוד 33 שורה 15 אמר העד מפורשות - "את זאת אני יכול להניח אני לא ראיתי זאת במו עיני"
ע.ת 7 – החייל אופיר זיו – (להלן – אופיר)
עד זה היה ממוקם יחד עם מתן ז"ל מחוץ לתחנת האוטובוס ולכן יכול הוא לספק עדות ראייה לכל שהתרחש מחוץ לתחנה על הכביש.
עד זה תאר כך את שראה: "אני ראיתי את האוטובוס מגיע, זה קו 367 של חברת מטרופולין. הגיע אז קמתי ללכת לאוטובוס לעלות עליו, הסתובבתי להגיד שלום למתן ואז המשאית הגיע ואחרי שתי שניות היא הגיע ופגעה בבטונדה ובמתן" (עמוד 36 שורות 11-13) עד זה אישר כי קם כאשר האוטובוס התקרב אך בשום שלב לא אמר כי סימן לאוטובוס לעצור.

לאחר מכן המשיך בתיאור - "כן הוא הגיע עד לתחנה. כן הוא עצר בתחנה איזה 10 מטר צפונית לבטונדה ואז אני הסתובבתי וראיתי את המשאית מגיעה" (עמוד 36 שורות 19,20)

ביחס לאוטובוס העיד אופיר - "יש שם שני נתיבים הוא היה בנתיב השמאלי ואז הוא אותת ימינה להגיע אל התחנה הוא עבר נתיב אחד, עבר עוד נתיב כדי להגיע לתחנה ונעצר בתחנה. שאלה – מתי הגיע המשאית ? תשובה – המשאית הגיע כמה שניות אחרי שהוא נעצר. אני הסתובבתי וראיתי את המשאית מגיעה. שאלה – כשאתה הסתובבת האוטובוס כבר עצר ? תשובה – כן." (כך בעמוד 36,37 שורות 26 בעמוד 36 עד 4 בעמוד 37)

בחקירתו הנגדית נשאל העד האם האוטובוס בלם בלימה חזקה כדי לעבור מהנתיב השמאלי לימני ומשם לנתיב ההאצה. העד השיב - "אני לא חושב שזה היה פתאומי. זאת לא היתה בלימה עם חריקה או משהו" (עמוד 37 שורה 15)

העד אישר כי כניסתו של האוטובוס היתה להערכתו בעקבות כך שקם ממקומו ולכן כניסת האוטובוס לתחנה היתה "יחסית מאוחר" לדבריו. (עמוד 37 שורות 17,18)

ראיות נוספות מטעם המדינה - בנוסף לעדויות לעיל הגישה המדינה תמונות וסרט וידאו מזירת הארוע, דיסקות טכוגרף מקוריות של האוטובוס ושל המשאית בה נהג הנאשם, תמונות נזקים, חוות דעת בוחן כתובה, סקיצה בקנה מידה (תרשים) של הזירה, חוות דעת הכוללות פיענוח של דיסקות הטכוגרף, וכן תרשימים שערך הנאשם עצמו ועורך דינו. בנוסף, הוגשו באמצעות ראש מדור בוחנים והבוחן יריב בן שחר תיעוד הודעותיו של הנאשם בבית החולים (ת-2) וכן במשטרת ישראל (ת-8)
כל הראיות לעיל נבחנו על ידי בקפידה לצורך הכרעת הדין בתיק זה. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו בלבד ולא
הוגשו מטעמו חוות דעת או ראיות אחרות.

תקציר עדות הנאשם (בבית המשפט, במשטרה ובבית החולים)-
ביום 1.4.08 העיד הנאשם בפני וטען כי במהלך נסיעתו בנתיב הימני נסעה לפניו משאית אשר האטה. כתוצאה מכך האט אף הוא ובזמן זה נכנס בינו לבין המשאית שלפניו אוטובוס מהנתיב השמאלי ש"חתך" את נתיבו לכיוון התחנה שמימין. כתוצאה מכך סטה הוא עצמו ימינה לכיוון נתיב ההאצה וכדי שלא לפגוע באוטובוס שלפניו אשר הגיע כבר לתחנה, וכן כדי שלא לפגוע במשאית אחרת אשר נכנסה אף היא לנתיב ההאצה מאחוריו, המשיך את סטייתו לימין לכיוון תחנת האוטובוס עד להתהפכותו ב"ואדי" שמאחוריה.

במהלך עדותו כאשר נתבקש הנאשם לצייר את מצב הרכבים על הכביש חצי שנייה לפני שהחל לסטות, צייר הנאשם את המסמך ת-20 באופן בו שעה שהחל לסטות עמד כבר האוטובוס בתחנה ולפניו מיקם הנאשם משאית אחרת שבלמה לדבריו לפניו.
בחקירה חוזרת של סנגורו, אישר שוב הנאשם כי זה היה מצב הרכבים על הכביש עת החל בתהליך הסטייה.

בעדותו במשטרה אשר תועדה בת-8 טען הנאשם לגרסה אחרת המתיישבת יותר עם גרסתו במסמך ת-2 כפי שנרשמה מפיו על ידי ע.ת 1.


בהתאם לגרסה זו טען הנאשם כי נסע על הנתיב הימני כאשר משאית לפניו.
כתוצאה מבלימה של המשאית (עד כדי עצירה על הנתיב הימני לדבריו) בלם הנאשם מצדו בלימה ולאחר שהבין כי אין די מרחק בינו לבין המשאית שלפניו, סטה ימינה לנתיב ההאצה.
אז, לדבריו במשטרה, הבחין לראשונה באוטובוס המצוי כבר בנתיב ההאצה לפניו, והחליט להמשיך את סטייתו לימין כדי לא לפגוע בו.
כך התרחשה פגיעתו בחייל מתן ז"ל ובתחנת האוטובוס. עדות מפורשת זו של הנאשם עולה מת-8 עמוד 1 שורות 11-24 עמוד 2 לעדותו שורות 43-45 ובעמוד 3 שורות 16-21.

גרסתו הראשונית של הנאשם בת-2 צוטטה על ידי כבר לעיל, וכדי להדגיש ולהבין את גרסתו הראשונה של הנאשם במשטרה, 3 ימים לאחר האירוע להלן מספר ציטוטים מתוכה - "נהגתי רגיל והאטתי, נסעתי אחרי משאית אחרת שהיתה לפני. נהג השני האט את המהירות שלו כמה פעמים ועצר בנתיב הימני ואני הגעתי אליו וכמעט פגעתי בו מאחורה בעגלה ולא רציתי לסכן את החיים שלי ואת הבן אדם שלידי, ברחתי ימינה, והלכתי לכיוון התעלה בצד ימין וזהו."

"המשאית נעצרה במקביל לתחנת ההסעה בנתיב ימין נתיב שלי. כשאני ברחתי ימינה והתכוונתי לעצור בנתיב ימין ושעברתי לנתיב נתיב של מפרץ לאוטובוסים אז גיליתי שיש אוטובוס בתחנה במקום ולא רציתי לסכן את החיים של האנשים באוטובוס ועשיתי והלכתי לתהום"

"אני לא ראיתי את האוטובוס נכנס לתחנה. רק שלקחתי ימינה לכיוון הואדי . שאלה– אם אתה ממרחק של 300 מטר, משאית נעצרת לך בכביש למה אתה לא עוצר מאחוריו ? תשובה – אני לא הצלחתי לעצור, אני לא יודע למה, ולכן ברחתי ימינה" "שאלה – למה היית צריך להתקרב עד למשאית ולברוח ? תשובה – אני האטתי אחריו כמה פעמים ואם הייתי בולם אחריו הייתי נכנס בו מאחורה ואז ברחתי שאלה – לפי מה שאתה אומר אם ככה אז לא שמרת מרחק ממנו. תשובה – אני שמרתי ממנו מרחק אבל הוא נעצר לי באמצע הכביש. אם הייתי נעצר בטוח הייתי נכנס בו מאחורה"

כאשר נתבקש הנאשם לספק הסבר להבדל התהומי בין גרסתו במשטרה ובבית החולים לגרסתו בפני בבית המשפט השיב כי היה בהלם, כי לאחר התאונה לא זכר היטב את פרטיה להבדיל מעדותו בבית המשפט וכי לא הכין עצמו לעדותו במשטרה שכן ניגש לקבל את ארנקו ונקרא ללא כל הכנה למתן עדות.

כך טען הנאשם בתמצית בעמוד 49 שורות 13,14, בעמוד 50 שורות 11,12 ובעמוד 51 . ביחס לת-2 טען הנאשם בעמוד 56 כי היה בהלם אף שבעמוד 55 שורה 31 טען הנאשם לגבי אותו המסמך – "זה מה שהיה בתאונה זה מה שזכרתי".

כאמור, לא הוגשה מטעם הנאשם חוות דעת בוחן וכן לא הוגשה חוות דעת ביחס למצבו הנפשי או מצב הזיכרון שלו בסמוך לאחר התרחשות התאונה.

דיון –
סעיף 49 (א) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובע כך –
"לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה." סעיף 40 (א) בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובע כך –
"לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון" התביעה טענה בפני בתיק זה כי הנאשם לא שמר מרחק מאוטובוס אשר נסע לפניו ואשר האט את מהירות נסיעתו לצורך כניסתו לטרמפיאדה בה המתינו חיילים.


הצדדים לתיק אינם חלוקים ביחס לעובדה כי הנאשם סטה עם משאיתו לימין וגרם לתאונה הקטלנית.
נקודת המחלוקת נעוצה בסיבה שגרמה לנאשם לסטות לימין.

בעוד התביעה טוענת לאירוע תאונתי אשר יכול היה להמנע לו הנאשם היה שומר מרחק כחוק מהאוטובוס שלעמדתה נסע לפניו, טוען הנאשם כי לפניו היתה משאית ממנה שמר מרחק, ואילו האוטובוס הכניס אותו למצב מאולץ של אי שמירת מרחק ממנו אשר הוביל מבחינתו לסטייה בלתי נמנעת וכתוצאה ממנה תאונה בלתי נמנעת. ע.ת 2 – הבוחן יריב בן שחר – העיד מפורשות כי אין הוא יכול לקבוע על סמך ממצאים מהזירה בוודאות את הסיבה לסטייה ולמעשה מסקנתו כי הסטייה נובעת מאי שמירת מרחק נשענת על העדויות שנאספו בתיק מהמעורבים ומעדי הראייה.
קריאה של דוח הבוחן עצמו ובחינה של עדותו בפני בבית המשפט אינם מאפשרים קביעה מקצועית הנשענת על ממצאים מהזירה ביחס לסיבה שגרמה לסטיית משאית הנאשם לימין.
אין מחלוקת כי לא היה כל מפגש בין המשאית לרכב אחר טרם פגיעתה בתחנת האוטובוס וכך גם לאחר פגיעה זו.

אשר על כן, הקביעה באשר לסיבת הסטייה חייבת להישען על ניתוח העדויות אשר הוצגו בפני בתיק זה.
כפי שעולה מן העדויות, נהג האוטובוס אכן הבחין בחיילים בתחנה והאט נסיעתו (בצורה אגרסיבית למדי כפי שעולה מנתוני הטכוגרף שלו ומעדות החייל אופיר) לצורך כניסתו לנתיב ההשתלבות.
בוחן התנועה, שרון סולומון, אשר חקר את דיסקת הטכוגרף של האוטובוס כתב בת-15 - "ממהירות של 60 קמ"ש אובחנה האצה למהירות של 64 קמ"ש" "ממהירות של 64 קמ"ש אובחנה האטה חדה עד לעצירה סופית"
אין המדובר בבלימה פראית ממהירות גבוהה עד לעצירה מצידו של נהג האוטובוס, אך בהחלט לא מדובר בעצירה מתונה ואיטית כפי שניסה נהג האוטובוס לצייר בעדותו.
קיימות בתיק עדויות סותרות בכל הקשור לנתיב ממנו עבר האוטובוס לנתיב ההשתלבות:
בעוד נהג האוטובוס טוען בתוקף כי נסע בנתיב הימני, טוען העד אופיר כי האוטובוס עבר מהנתיב השמאלי לימני ורק אז לנתיב ההשתלבות.

כל יתר העדויות נשענות על הנחות ולא על עדות ישירה. (כך גם עדותו של החייל ניר, לגביה אתייחס בהרחבה בהמשך)

לעומת עדותם של החיילים ניר ואיתי אשר למעשה לא ראו כלל מהיכן הגיע האוטובוס לתחנה ונקודת המבט הראשונה שלהם היא לאחר שהאוטובוס כבר היה ממוקם בה, מתאר החייל אופיר את מהלך האירוע בצורה בהירה, אמינה ולהתרשמותי מדויקת.
להבדיל מנהג האוטובוס אשר מן הסתם חושש לייחוס אישום כלשהו כלפיו, שכן נהג רכב על הכביש בסמוך להתרחשות התאונה, אין לעד אופיר כל אינטרס לייפות את עדותו או להרחיק עצמו מכל חשש של אישום או רשלנות תורמת.
נהג האוטובוס הבין מנתוני הטכוגרף שלו ומשאלות הצדדים כי עלול לעלות חשד כנגדו, ולכן עדותו היתה בעייתית בעיני בכל הקשור למיקומו על הכביש ממנו הגיע לתחנת האוטובוס.

על פניו נראה היה לי כי נהג האוטובוס חושש להודות בכך שעבר מהנתיב השמאלי לימני ומשם לתחנה, שמא יואשם הוא בתרומה כלשהי להתרחשות התאונה.
כך גם חשש הנהג (על אף היותו נהג מקצועי) להעריך כמה זמן יקח לו לעצור את האוטובוס הנוסע במהירות 75 קמ"ש. המדובר בשאלה פשוטה וחמיקת העד מתשובה הפחיתה מאד את אמינותו בעיני.

נתוני הטכוגרף כפי שהוגשו והוצגו על ידי העד שרון סולומון מצביעים על תאוטה חזקה מצידו של נהג האוטובוס לפני עצירתו, אם כי לא הוצגה כל אינדיקציה לבלימת חירום מצידו. קביעתי לפיה מקבל אני את עדותו של העד אופיר ביחס למעבר האוטובוס מהנתיב השמאלי לימני ואח"כ לנתיב ההאצה יוצרת בעייה עם המשך עדותו לפיה קיים פער של זמן (מספר שניות) בין הגעת האוטובוס לתחנה ועצירתו בה להגעת המשאית שפגעה בתחנה לאחר שהאוטובוס כבר עצר במקום. אם האוטובוס "חתך" את המשאית בה נהג הנאשם באופן בו נאלץ הוא לברוח ממנו ימינה כתוצאה מהקרבה בינהם, מדוע נוצר פער של מספר שניות בין הגעת האוטובוס לתחנה, עצירתו והגעת המשאית לאחר מכן. (ודוק – העד אופיר לא תאר בעדותו בשום שלב את המשאית בה נהג הנאשם כאשר היא צמודה מאחורי האוטובוס ומנסה נואשות שלא לפגוע בו אגב סטייה) אין בקביעתי לפיה מעדיף אני את גרסתו של העד אופיר על פני גרסת נהג האוטובוס בכדי לקבוע כי גרסתו של העד אופיר מתיישבת עם גרסת הנאשם כפי שהושמעה בבית המשפט.

על אף קביעתי החד משמעית כי עדותו של העד אופיר, אשר עמד מחוץ לתחנת האוטובוס והבחין באירוע לנגד עיניו ללא כל הפרעה, היא עדות אמינה, סדורה ומבוססת, עדיין יש להסביר כיצד עדות זו משתלבת בכל מארג העדויות אשר הוצגו לעיל.
במקביל לעד אופיר העיד גם העד ניר.
עד זה היה ממוקם בתוך התחנה בשעת התרחשות הארוע בו התקרב לתחנה האוטובוס ולאחר מכן המשאית.
עד זה תאר את האירועים מנקודת מבט רגעית מרגע שהרים את ראשו לכיוון הכביש.
עד לשנייה זו אין כל עדות שלו למתרחש על הכביש, פשוט כי לא ראה אותה. העד מתאר אוטובוס ולאחריו משאית, יחד עם זאת משקלה של עדות זו בעיני חלשה באופן ניכר מעדותו של החייל אופיר, שכן עד זה (ניר) היה עסוק במילוט עצמי ולא היתה לו כל הכנה לאירוע המתקרב כפי שהיה לחייל אופיר אשר ראה אוטובוס מתקרב, הספיק לקום לקראתו, הביט לאחור לכיוון החייל מתן ז"ל ואז רק הבחין במשאית המתקרבת מאחור.
העד ניר מרים את ראשו ותוך הרף עין מזהה אוטובוס לפניו (שלא ידוע כמה שניות כבר היה שם) ומייד אחרי
האוטובוס מזהה את המשאית.
האינדיקצייה מעד זה באשר להפרשי הזמן שבין הגעת האוטובוס למשאית שאחריו תהיה מדוייקת הרבה פחות מהאינדיקצייה שנתן העד אופיר.
גם תיאורו של העד ניר את האוטובוס מגיע מהנתיב השמאלי, והבהרתו לאחר מכן כי למעשה לא ראה זאת במו עיניו אלא רק הניח זאת, מחלישה בעיני את איכות גרסתו אשר בנויה בעיני מערוב של הנחות ועובדות שראה במו עיניו. כפי שקבעתי לעיל, עדותו של העד אופיר היא הטובה, השקולה והאמינה ביותר עלי בכל הקשור לעדויות הראייה בתיק זה.
מאחר ומקבל אני את עדותו של אופיר לפיה הגיע האוטובוס לתחנת האוטובוס במעבר מהנתיב השמאלי, על פניו נראה כי עלי לקבל כאפשרית את גרסת הנאשם לפיה חצה האוטובוס את נתיבו בינו לבין המשאית שלפניו וכתוצאה מכך החל תהליך הסטייה.
ניתוח העדויות שבפני מאפשר קביעה לגבי סדר האירועים כפי שהתרחשו בתאונה זו וזאת ברמת וודאות שמעבר לכל ספק סביר: עדותו של העד אופיר מראה כי האוטובוס החל את תהליך המעבר שלו לתחנת האוטובוס מהנתיב השמאלי. מאחר ואני מקבל את עדותו של העד אופיר כעדות אמינה, אקבל נתון זה כנכון.
עדותו של אופיר אינה מתארת בשלב זה כל תנועה של משאית מאחורי האוטובוס או לפניו.
אופיר מתאר את עצמו קם, נהג האוטובוס ככל הנראה מזהה אותו, ומתחיל מהלך של מעבר לכיוון תחנת האוטובוס אגב בלימה ממהירות של 64 קמ"ש. בעוד אופיר מתחיל לנוע ולהכין עצמו למעבר לאוטובוס, מספיק האוטובוס להגיע לתחנה, ושעה שאופיר מסתובב כדי להיפרד ממתן ז"ל שמאחוריו, אז ורק אז כעבור מספר שניות הגיע המשאית מאחור תוך מהלך של סטייה לכיוון מתן ז"ל ותחנת האוטובוס. תיאורו של אופיר מבהיר היטב כיצד הודעתו של הנאשם במשטרה והדברים שאמר לרמת"ד בבית החולים מתיישבים לחלוטין עם עדותו של אופיר וגם עם ת-20 כפי שצייר הנאשם עצמו בבית המשפט. המדובר אם כן השני אירועים אשר התרחשו בסמוך על הכביש בהפרש של מספר שניות האחד מהשני.

האירוע הראשון הינו תנועת האוטובוס, כפי שמסתבר על הנתיב השמאלי, כאשר משאית הנאשם ממוקמת על הנתיב הימני עדיין הרחק מאחור.
מסיבה זו גם נהג האוטובוס עדיין לא מזהה כל משאית בסביבתו וגם הנאשם לא העיד במשטרה כי ראה אוטובוס בנתיבו או בכל נתיב אחר. (ראה עדותם כפי שצוטטה לעיל)

נהג האוטובוס מבחין בחיילים ובמיוחד בחייל אופיר אשר קם לקראתו, ומחליט לסטות לכיוון התחנה תוך הורדת מהירות מהירה ללא בלימת חרום.

לאחר שנהג האוטובוס עובר לנתיב ימין וממשיך בדרכו לכיוון נתיב ההאצה, מתרחש על הכביש אירוע נוסף בלתי תלוי באירוע הראשון.
נהג משאית של חברת "טל" בולם (יתכן בהחלט כי בלימתו היתה בשל מעבר האוטובוס לפניו, אך להשערה זו אין ראייה ממשית בתיק) וכתוצאה מבלימתו נכנס הנאשם שנסע מאחוריו לבלימה. לפי דברי הנאשם עצמו במשטרה, כתוצאה מאי שמירת מרחק מהמשאית שלפניו נאלץ הוא לסטות ימינה כדי שלא לפגוע בה. בכך אישר הנאשם עצמו כי לא שמר מרחק מספיק מהמשאית שלפניו באופן בו עצירתו בלבד לא היתה יכולה למנוע תאונה עימה.
בשלב זה הנאשם עדיין לא יודע על קיומו של האוטובוס בנתיב ההשתלבות אף שלפי עדותו של העד אופיר וגם של העד ניר האוטובוס כבר הגיע ליעדו וחסם הוא את נתיב ההשתלבות.

הנאשם אשר לדבריו שלו עצמו נמלט ימינה, מגלה לראשונה אוטובוס בנתיב ההשתלבות (כפי שצייר בפני בת-20) ומרגע זה (אשר התרחש שניות לאחר שהאוטובוס הגיע לתחנה) מחליט הנאשם למנוע התנגשות באוטובוס והוא ממשיך את סטייתו לתחנה בניגוד לתקנה 40 (א) בתקנות התעבורה תוך כדי פגיעה קטלנית בחייל מתן ז"ל.

לו היתה בפני רק עדותו של העד אופיר, ספק בעיני אם בהעדר מסקנה מוחלטת של בוחן הנשענת על ממצאים מהזירה די היה כדי להכריע תיק זה. אולם בתיק זה הנאשם עצמו הסביר את מהלך התאונה ובכך תמך למעשה באופן מוחלט בעדותו של העד אופיר.
גרסתו של הנאשם כפי שנטענה בבית המשפט אינה מתיישבת לחלוטין עם עדותו של העד אופיר כעד ראייה מרכזי לאירוע אשר טען להפרש זמן של מספר שניות בין עצירת האוטובוס בתחנה ועד להגעת משאית הנאשם. (בעמ' 36,37 לפרוטוקול החל משורה 26).
עדותו של העד ניר, כפי שהסברתי בהרחבה לעיל, חלשה מבחינת משקלה הראייתי שכן הוא היה ממוקם בתוך התחנה ושדה הראייה שלו לגבי האירועים היה מוגבל.

ניתן היה ליצור קונסטרוקציה משפטית לפיה עדותו של העד ניר תתיישב עם עדותו של הנאשם בבית המשפט אולם משקלה של עדותו הראשונית של הנאשם עצמו בבית החולים ובמשטרה לאחר מכן גוברת בעיני על כל עדות אחרת שנשמעה בתיק זה. בע"פ 71306/01 מ"י נגד איריס בן שלמה, תק-מח 2002 (3) , 5532, נקבע כי - "הלכה היא שדווקא לגירסה הראשונה, המיידית, יש משקל משמעותי. שינויה מצריך הסבר משכנע או לפחות מניח את הדעת" עוד נקבע באותה פרשה כי – "אל העובדה הפסיכולוגית הפשוטה שלעניין חיפוש האמת וקביעתה, עדיפה עדות מוקדמת על פני עדות מאוחרת, מצטרפת עובדה נוספת הנלמדת מניסיון החיים והיא שאם חוזר בו העד מעדותו המקורית ומעיד את היפוכה, אין הוא עושה זאת בדרך כלל כדי לתקן טעות שטעה בתום לב, כי אם כדי להשיג מטרה אשר אין לה עם קביעת האמת ולא כלום – בין שפעלה עליו השפעתם של המעונינים והנוגעים בדבר, בין שהוא מצפה לטובת הנאה לעצמו משינוי עדותו ובין שעדותו החדשה רק הותאמה לצורכי המשפט" הסיפא לציטוט לעיל ממחישה לדעתי היטב
את השינוי שבגרסת הנאשם.
עד לעדותו הראשית בפני לא העלה הנאשם ולו פעם אחת את גירסתו באשר לאוטובוס ה"חותך" את נתיבו או באשר למשאית מסתורית נוספת שהגיע לפתע מאחור וחסמה את נתיב ההשתלבות מכיוון נוסף.
גם המרחק בינו לבין המשאית שלפניו שונה על ידו מ- 300 מטר במשטרה ל-150 מטר בבית המשפט כדי להדגיש לדעתי את המצוקה אליה נקלע לדבריו כתוצאה מכניסת האוטובוס לנתיבו.

עדותו של העד אופיר נתפסה אצל הנאשם כ"הצלה" של ממש שכן לפתע טענה לגבי אוטובוס הנע דרך הנתיב הימני לנתיב ההשתלבות עשוי לספק הסבר לאי יכולתו לעצור בזמן אל מול פני המשאית שלפניו.
התאמת גרסתו החדשה בבית המשפט לעדותו של העד אופיר נעשתה בצורה כה בולטת וללא כל מתן הסבר המניח את הדעת לשינוי הגרסה הראשונית עד כדי חוסר יכולת קיצוני להאמין לגרסתו החדשה של הנאשם.

לו היה ניתן הסבר רפואי הקשור למצבו הנפשי של הנאשם לאחר התאונה, המאפשר הסבר, ולו קלוש, לשינוי הדרסטי בגרסתו, אזי אולי ניתן היה לתת לגרסה שהושמעה בבית המשפט משקל מסוים. אולם, כאשר הסברו של הנאשם מסתכם באמרה סתמית כי היה בהלם, אין אני מוצא כל נימוק המצדיק שלא לקבל את גרסתו הראשונית של הנאשם עצמו במשטרה ובבית החולים כגרסה הנכונה להתרחשות התאונה.
קראתי את כל נימוקי הסנגור בסיכומיו לעניין זה ואין בידי לקבל את הסבריו באשר להלם בו היה מצוי הנאשם, טענה שלא נתמכה בכל ראייה ממשית.
עדותו של העד אופיר רק מחזקת את גרסת הנאשם כפי שניתנה במשטרה ומשלימה את "פאזל" הראיות הכללי לתמונת מצב ברורה מעבר לכל ספק סביר באשר לאירועים שהובילו להתרחשות התאונה המזעזעת שבפני.

מכל האמור לעיל עולה תמונת מצב בה קבעתי כי התרחשה מסכת עובדתית אשר אינה תואמת לחלוטין את תאור העובדות כפי שתוארו על ידי המדינה בכתב האישום, אולם בכל זאת מערך עובדתי זה מצביע מפורשות על אי שמירת רווח מספיק בין הנאשם למשאית שנסעה ובלמה מולו, וכתוצאה מאי שמירת רווח זה, נאלץ הנאשם (כפי שהסביר בעצמו) לסטות שלא לצורך ובצורה מסוכנת עם משאיתו לימין, שם גילה אוטובוס עומד בנתיבו, עובדה אשר אילצה אותו לסטות עוד ימינה ולגרום לפגיעה הקטלנית.
יודגש כבר בשלב זה כי גם אם הנאשם היה טוען כי האוטובוס חסם שלא כדין את המשאית שלפניו וכתוצאה מכך בלמה היא ואילצה אותו להכנס למצב של תאונה, הרי שאין בטענה זו כדי להפחית דבר מאחריותו של הנאשם לשמור מרחק מהמשאית שלפניו ללא כל קשר לסיבה שהביאה אותה לבלום. בהתקיים המערך העובדתי שתואר לעיל, עבר הנאשם בצורה גסה וברורה על הקבוע בתקנות 49 (א) ו-40 (א) שבתקנות התעבורה, נהג הוא בחוסר זהירות ובקלות ראש אשר הובילו לתוצאה הקטלנית של התאונה בשל רשלנותו.
בהתאם לדברים שכתב בספרו כבוד השופט י.קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, בעמוד 1091, ובהתאם לסעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, רשאי בית המשפט להרשיע נאשם על פי העובדות שהוכחו בפניו כלומר גם על פי עובדות שלא הוצגו בפניו בכתב האישום. ההרשעה מותנית בכך שהיתה לנאשם "הזדמנות סבירה להתגונן בפניה.
ודוק, במקרה שבפני אין המדובר בקביעה המביאה להרשעה בעבירה אחרת אלא בסופו של יום יורשע הנאשם בגין אותן העבירות בהן הואשם הוא בכתב האישום, אך מהלך האירועים מבחינה עובדתית הוכח בפני כמהלך אירועים שונה במידה מסוימת (בכל הקשור לזהות הרכב ממנו לא נשמר המרחק) מזה שהוצג על ידי התביעה בעובדות כתב האישום, אף שמערך עובדתי זה תואם לחלוטין את סעיפי האישום אשר הוצגו על ידי התביעה בתיק זה.

בהתאם לספרו הנ"ל של כבוד השופט קדמי, רשאי בית המשפט לעשות שימוש בהוראות סעיף 184 לחסד"פ מיוזמתו (ראה לעניין זה ע"פ 807/99 עזיזיאן נגד מד"י נג (5) 754 וכן ראה את ע"פ 7085/07 מד"י נגד פלוני (פורסם במאגר נבו) וכך אכן נעשה על ידי במקרה זה נוכח העובדות שהוכחו בצורה כה בהירה בפני.

לנאשם ניתנה יותר מהזדמנות סבירה להתגונן מפני טענת המדינה שלא שמר מרחק מרכב שלפניו. וכן התגונן הנאשם שבפני ממצב העובדות כפי שתוארו על ידו בעצמו בחקירתו הראשונית במשטרה. למעשה לכל אורך פרשת ההגנה התגונן הנאשם מפני עדותו שלו עצמו כפי שתאר את הארוע במשטרה תוך שמנסה הוא לשכנע את בית המשפט לקבל את גירסתו השנייה. הנאשם אף יכול היה לנסות ולספק הסברים לשינוי בגרסאות שמסר ובסתירות שעלו מעדותו.
הנאשם כאמור לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת.
למעשה בתיק זה אימצתי את גרסת הנאשם עצמו כפי שמסרה על ידו לראשונה למשטרה.
לנאשם ניתנה הזדמנות להתגונן מפני גרסתו הראשונית שלו עצמו והוא אכן עשה כך אף בסיכומיו (ראה סעיפים 37, 38,39 בסיכומי הנאשם) עת ניסה לשכנע כי אין לסמוך על גרסתו הראשונית להתרחשות התאונה בשל ההלם בו היה שרוי ולאור הראיות האחרות בתיק.
אשר על כן אין כל פסול בביסוס הרשעת הנאשם בין הייתר על עובדות שהוכחו בפני ולא נרשמו בכתב האישום.

לא התעלמתי מהקושי שבהעדר יכולת הבוחן לקבוע את הסיבה לסטייה ואם זו נעוצה אכן באי שמירת מרחק. כמו כן בחנתי בחון היטב את כל טענות סנגורו של הנאשם בסיכומיו המעמיקים והרציניים שהגיש בתיק זה. אכן ניכר היה כי הסנגור לא חסך כל מאמץ בניסיונו לשכנע את בית המשפט לקבל את עמדת מרשו. בסופו של יום, הודעתו של הנאשם עצמו במשטרה ובבית החולים, חוסר יכולתו להסביר את שינוי גרסתו, רישומו שלו עצמו בת-20 המתיישב לחלוטין עם עדותו של העד אופיר, וחוסר ההיגיון הבסיסי שיוצרת עדותו של הנאשם בבית המשפט אל מול יתר הראיות בתיק, כל אלו האפילו בעוצמתם הראייתית על כל ספק אחר שהיה בתיק זה וביססו היטב את הרשעתו של הנאשם בתיק זה. אשר על כן הנני קובע כי הנאשם מורשע בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום על רקע הרשעתו בביצוע התאור
העובדתי שהוכח בפני במהלך ניהולו של תיק זה כפי שתואר על ידי לעיל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון