בקשה לשינוי מעמד

התובעת עותרת למתן פסק דין המצהיר על יהדותה. כמו כן, מתבקש להורות לפקיד הרישום הראשי במשרד הפנים לתקן את רישום הלאום של התובעת בהתאם.

העובדות בתמצית


התובעת היא ילידת רוסיה שעלתה לארץ ביום 1.7.1998 מכוח חוק השבות כבת זוגו של יהודי. בשאלון שמילאה התובעת טרם העלייה לישראל, ציינה שהלאום שלה הוא רוסי ושהיא חסרת דת (נספח ה' לתצהיר מר חנן אחיטוב).
בשנת 2006 פנתה התובעת למשרד הפנים וטענה שהיא יהודייה. כתימוכין לטענה זו, הציגה התובעת מסמכים שהוצאו על-ידי אימה של התובעת מארכיון ברוסיה. התובעת הציגה רישום לידה של אימה שהונפק ביום 19.10.1982, בו נכתב שהלאום של הוריה של אם התובעת הוא יהודי ושמותיהם נחום ומירה (נספח א' לתצהיר התובעת). בנוסף, הציגה התובעת שני אישורים שניתנו על-ידי הארכיון המחוזי בעיר בריאנסק ברוסיה, לפיהם אימה של התובעת והוריה שינו את שמותיהם לפני כיבוש השטח על-ידי הנאצים, וכן שהתגוררו בשטח כבוש על-ידי הנאצים (נספחים ב' ו-ג' בהתאמה לתצהיר התובעת).
בשנת 2007 הגישה אימה של התובעת בקשה לשינוי מעמד בישראל, במסגרתה מילאה שאלון בו ציינה שהלאום שלה הוא רוסי ושהיא חסרת דת. עוד במסגרת השאלון, ציינה אם התובעת ששמות הוריה היו לוקה ומלניה, וגם לאומם הוא רוסי (נספח ב' לתצהיר מר אחיטוב). לשאלון צורפה תעודת לידה חוזרת של אם התובעת שהונפקה ביום 25.5.1982, שגם בה צוינו פרטי הוריה כך (נספח ג' לתצהיר מר אחיטוב). יובהר, כי הנתונים המופיעים בתעודת הלידה החוזרת וברישום הלידה הם נתונים שונים, על אף שעל-פי התאריכים המופיעים עליהם, שני המסמכים הונפקו תוך כחמישה חודשים.
ביום 24.9.2007 הודיע משרד הפנים לתובעת שבקשת אימה לקבלת מעמד נדחתה וכי אין הוכחות לזכאותה של האם לפי חוק השבות (נספח ז' לתצהיר התובעת).
התובעת הגישה תחילה עתירה מנהלית לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב, שמספרה עת"מ 2334-09. בפסק דינו, קבע כב' השופט מודריק כי אין לבית המשפט לענינים מינהליים סמכות עניינית לדון בעתירה ומחק את העתירה, תוך שהוא מציע לתובעת לפנות לפקיד הרישום הראשי במשרד הפנים בבקשה שיכיר ביהדותה ואם זה יסרב, לפנות לבית המשפט לקבלת פסק דין הצהרתי או לעתור לבית הדין הגבוה לצדק.

לאחר מחיקת העתירה המינהלית, הגישה התובעת תובענה זו לבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא. בהחלטה מיום 26.6.2012 העבירה כב' הש' גרינוולד-רנד את התובענה לבית משפט זה לאחר שנקבע שבית משפט לענייני משפחה נעדר סמכות לדון בתובענה.
טרם העביר את התובענה, מינה בית משפט לענייני משפחה מומחה, מר יצחק חג'ג', לצורך בדיקת האותנטיות של מסמך רישום הלידה של אם התובעת, לפיו היא בת הלאום היהודי. חוות דעתו של מר חג'ג' עסקה רק בשאלת גילו של המסמך ובמובן זה קבע המומחה, תוך שהוא סבור בטעות שמועד עריכתו של המסמך היא בשנת 1930, שהמסמך אותנטי.
טענות הצדדים
טענות התובעת


לטענת התובעת, אימה, גברת סופיה בולוטניקוב, הינה יהודייה, ורישומה כרוסיה נובע מכך שבתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררה האם יחד עם הוריה בעיר מגלין ברוסיה, שהיתה תחת הכיבוש הנאצי, ולכן משפחת האם המירה את זהותה, ובכלל זאת הלאום, לזהות בדויה. התובעת טוענת שידעה כל השנים מאימה שהיא יהודייה.
עוד טוענת התובעת, שבעת עלייתה לישראל בשנת 1998 לא היו בידיה המסמכים המאמתים את יהדותה, שכן המסמכים נמצאו על-ידי אמה רק לאחר מות אביה בשנת 2005. האם סברה עד אז שמסמכים אלה אבדו או הועלמו על-ידי האב.
על כן, בשנת 2006 פנתה התובעת לראשונה למשרד הפנים בבקשה להכיר בה כיהודייה על סמך מסמכים שהוצאו מהארכיון המחוזי בעיר בריאנסק ברוסיה בשנת 1982. מסמכים אלה הם רישום לידה של אם התובעת, בו נכתב שהוריה יהודים; אישור שהתובעת והוריה שינו את שמותיהם לפני יום 6.8.1941; ואישור שאם התובעת התגוררה בשטח כבוש מיום 16.8.1941 ועד ליום 22.9.1943 (נספחים א'-ג' לתצהיר התובעת). לתובעת או לאימה לא היתה סיבה לקבל את המסמכים באופן בלתי חוקי, שכן בשנת 1982 הן לא חשבו כלל על עלייה לישראל, שהיתה בלתי אפשרית באותן שנים.

בהמשך לפניית התובעת, נערכה פגישה בינה לבין נציג המחלקה הקונסולרית במשרד ראש הממשלה (להלן: "נתיב"), מר שמואל פולישצ'וק, ובסופה נאמר לה שעליה להציג מסמכים מגורמים פעילים ברוסיה. על כן, אימה של התובעת נסעה לעיר הולדתה, אך בארכיון המחוזי נאמר לה שלא נשמרו מסמכים מאותה תקופה, והמסמך היחיד שניתן לה הוא אישור שהתגוררה בשטח שנכבש על-ידי גרמניה הנאצית.


ביום 1.11.2006 נערכה לתובעת פגישה נוספת, בה נאמר לה שלא ניתן להתעלם מהמסמכים שהציגה, ושהנציג מעוניין לדבר עם אימה. על כן, אימה של התובעת הגיעה לישראל כתיירת, וביום 1.5.2007 נערכה פגישה נוספת, בנוכחות התובעת ואימה. הנציג, מר דוד דולב, אמר להן שהוא מרוצה מהפגישה ושיש לבדוק את המסמכים, דבר שאורך זמן רב. לטענת התובעת, מר דולב הוא שהמליץ לאימה בפגישה זו להגיש בקשה לשינוי מעמד בישראל, שכן בדיקת המסמכים יכולה לארוך זמן רב. מר דולב החזיק במהלך השיחה את תיק הבקשה של התובעת, בו צוין שלתובעת יש אח, אך הדגיש כמה פעמים שהתובעת היא בת יחידה לאימה, ולכן האם יכולה להגיש בקשה לשינוי מעמד. מכך הבינו התובעת ואימה שחשוב לטעון בבקשה לשינוי מעמד שהתובעת היא בת יחידה לאימה, ולכן נטען כך, ולא היתה כוונה להסתיר את קיומו של הבן הנוסף. יצוין, שהבן מתגורר באוקראינה, והוא נכה ראייה שאינו מסוגל לסייע לאם, אלא זקוק לעזרה בעצמו.
התובעת טוענת שנתיב החליטה שאין הוכחות ליהדות לפני שבדקה את המסמכים, שכן בהמלצת נתיב מיום 24.7.2007 נכתב "טוענת ליהדות – אין הוכחות. תעודות אשר הוצגו הועברו לבדיקה", ומכך ניתן ללמוד שההחלטה התקבלה לפני שהמסמכים נבדקו (נספח א' לתצהיר מר אחיטוב).

ביום 24.9.2007 קיבלה התובעת את תשובת משרד הפנים, בה נאמר כי יהדותה של אימה לא הוכחה. עם זאת, הסיבה הנטענת לכך שיהדותה של האם לא הוכחה, כלומר הטענה שתעודת רישום הלידה מזויפת, לא נמסרה לתובעת עד לתגובת המדינה במסגרת תיק זה בשנת 2010. התובעת טוענת שהחלטת משרד הפנים הושתתה על המלצת נתיב, על אף שבדיקת המסמכים טרם הסתיימה.
בתצהירו של מר פולישצ'וק לא מוסבר כיצד נערכה הבדיקה שבה הוחלט שהמסמך מזויף, לא מצורפת כל אסמכתא לטענת הזיוף ואין כל התייחסות למסמכים הנוספים שהומצאו על-ידי התובעת. רק לאחר בקשת התובעת במהלך ניהול התיק, הומצאה לה תשובת אשת הקשר בארכיון מוסקבה, עליה נסמכת טענת הזיוף. אלא שתשובה זו לקונית ביותר, ואף לא צוינו בה שמה ותפקידה של אשת הקשר או תאריך המסמך. הנתבעת טענה שהתשובה חתומה על-ידי מנהלת הארכיון הראשי במוסקבה. רק לאחר החלטת בית המשפט, העבירה הנתבעת דף מידע של המחלקה, שבראשה עומדת אשת הקשר, ושמה הושחר. עוד מציינת התובעת, שהגוף המצוין בדף המידע הוא מחלקת מידע ארכיוני של מנהל לשכות רישום מעמד אישי במוסקבה, ולא כנטען על-ידי הנתבעת הארכיון הראשי במוסקבה, גוף שכלל אינו קיים.


עוד טוענת התובעת, שהמצהיר מטעם הנתבעת, מר חנן אחיטוב, העיד שלא פנה אישית לאשת הקשר בעניינה של התובעת, אלא הוא מצהיר על האופן הרגיל בו נעשית בדיקת מסמכים מסוג זה ואין לו ידיעה אישית בנוגע לעניינה של התובעת.
טענת הנתבעת כי המסמך מזויף שכן הוא מודפס ולא בכתב יד אינה נכונה. הנתבעת מתייחסת לספר רישום הלידות, ואילו המסמך שהוצג על-ידי התובעת הוא עותק של תעודת הלידה.
במסגרת ניהול תיק זה בבית המשפט לענייני משפחה, הורה בית המשפט על מינוי מומחה, מר יצחק חג'ג', לבדיקת אותנטיות תעודת רישום הלידה. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שהמסמך אותנטי. בעדותו, טען המומחה ייתכן שהמסמך הונפק בשנת 1930 וייתכן שהונפק בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

טענות הנתבעת


לטענת הנתבעת, המסמכים שהציגה התובעת כתמיכה לטענותיה נבדקו עוד טרם פנייתה לערכאות משפטיות על-ידי הגורמים המוסמכים לכך אצל הנתבעת, שקבעו באופן חד משמעי שמדובר במסמכים מזויפים. על התובעת מוטל הנטל להבאת ראיות מספקות להוכחת יהדותה, ובנטל זה לא עמדה. הראיות הנדרשות הן ראיות מנהליות, דהיינו ראיות שאדם סביר או רשות סבירה היו מסתמכים עליהן ורואים בהן כבעלות ערך הוכחתי מספק בנסיבות המקרה.
כל טענותיה של התובעת נסמכות על טענות אימה, והתובעת אישרה שהיא מעולם לא פנתה באופן אישי לארכיון במדינת מוצאה על מנת לברר על אודות מוצאה. על אף שאימה של התובעת היא שסיפרה לתובעת שהיא יהודייה והיא שפעלה להמצאת המסמכים שלטענתה מעידים על כך, אימה של התובעת לא הגישה תצהיר לתיק זה. הימנעות התובעת מהבאת אימה כעדה מטעמה פועלת כנגדה. למעשה, העדות היחידה מטעם התובעת היא עדותה שלה, שהיא כולה עדות שמועה ואין לתובעת כל ידיעה ממשית ואישית על יהדותה.
התובעת טענה שידעה כל חייה שהיא יהודייה ושהמסמכים המוכיחים זאת לטענתה היו מוכרים לה משנת 1982, אך כשעלתה לישראל בשנת 1998 הצהירה, בעל-פה ובכתב, שהיא רוסיה, ומעמדה בישראל נקבע כאשתו של יהודי.
גם אימה של התובעת מילאה שאלון לצורך עלייה לישראל, וזאת בשנת 2007, ואף אימה של התובעת ציינה בשאלון זה בסעיף הלאום שהיא רוסיה, ובסעיף הדת שהיא חסרת דת. זאת על אף שהמסמכים שלטענת התובעת מאשרים את היותה והיות אימה יהודיות היו לטענתה בידיהן עוד קודם לשנת 2007.

במסגרת בקשות אלה, טענה אימה של התובעת שהיא מבקשת שיינתן לה מעמד תושבת בישראל כיוון שהיא אלמנה ומבוגרת, ומבקשת לחיות לצד ביתה. מכך ניתן ללמוד על הסיבה האמיתית העומדת בבסיס הליך זה, והיא רצונה של התובעת שאימה תחיה לצידה בישראל.


באשר לחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית-המשפט, טוענת הנתבעת שחוות הדעת עסקה בשאלה שאינה רלוונטית להכרעה בהליך זה, והיא האם המסמכים שהוצגו על-ידי התובעת הם אותנטיים. לטענת הנתבעת, גם אם המסמכים הונפקו כפי שטוענת התובעת, הם אינם משקפים את הרישום בספר הלידות המקורי ולכן תוכנם אינו אמת. המומחה לא טען שתוכנו של המסמך אמיתי, הוא לא קבע שהמסמך הונפק על-ידי גורם מוסמך ברוסיה או שהוא תואם את הרישום בספר הלידות המקורי, אלא רק שבשנה מסוימת נכתב מסמך בו אוחזת התובעת היום. בחקירתו, הודה המומחה שלא ערך השוואה של מסמך זה למסמכים דומים אחרים, שאינו דובר את השפה הרוסית ושאינו יודע כיצד נערכים רישומי לידה ברוסיה. גם באשר לאותנטיות המסמך, המומחה התייחס לכך שהמסמך הונפק בשנת 1930, אלא שאיש אינו טוען כך והתובעת טוענת שהמסמך הונפק בשנת 1982.
לעומת זאת, העד מטעם הנתבעת, מר חנן אחיטוב, העיד שרכש ידע ומומחיות בנוגע לתעודות ממדינות חבר העמים לשעבר במסגרת נסיונו למעלה מ-20 שנה בתחום. מר אחיטוב הצהיר שידוע לו היטב כי תעודות לידה ותמצית רישום נערכו עד שנות התשעים של המאה הקודמת בכתב יד בלבד, וכי רישומים אלה אינם נערכים על נייר קשיח באופן ובצורה שהוצגו על-ידי התובעת. עוד העיד מר אחיטוב, שהמסמך הועבר למנהלת הארכיון הראשי במוסקבה, שבדקה את תוכן המסמך אל מול הרישום המקורי בספר הלידות וקבעה באופן חד משמעי שמדובר בזיוף. לעומת זאת, תעודת לידה חוזרת מיום 25.5.1982 שהציגה התובעת ובה נרשם שהוריה של התובעת רוסים, נמצאה אמינה על-ידי מנהלת הארכיון.

מר אחיטוב גם הסביר בעדותו שאין כל משמעות לאישורים שהציגה התובעת ולפיהם אימה של התובעת והוריה שינו את שמותיהם והתגוררו בשטח כבוש. אישורים אלה ניתנו ככל הנראה לבקשת אם התובעת ועל בסיס הצהרתם של עדים שונים בלבד, וללא כל תימוכין בתעודות ציבוריות. על כן, נתיב כלל אינה בוחנת אישורים מסוג זה, שכן אין להם כל משקל.


לטענת הנתבעת, ככל שהתובעת מבקשת להפריך את תוצאות הבדיקה שקבעה שהמסמך שהציגה מזויף, עליה להמציא העתק מקורי של ספר הלידות, אך זאת לא עשתה.

דיון


התובעת טוענת שהיא יהודייה בהתבסס על המסמכים שהציגה, ובעיקר רישום לידה של אם התובעת, ובהתבסס על עדותה שלה. יצוין כבר עתה, כי עדותה של התובעת היא העדות היחידה שהובאה מטעמה, על אף שלתובעת אין כל ידיעה אישית על אודות היותה יהודייה וכל הידוע לה נובע ממה שסיפרה לה אימה ומהמסמכים שהציגה לה אימה (חקירת התובעת בעמוד 24 שורות 4-9 לפרוטוקול). הימנעות התובעת מהבאת עדות האם, עדות שהיא חיונית לצורך התביעה, וזאת מבלי שסופק כל הסבר לכך, פועלת לרעת התובעת.
אל מול המסמכים שהציגה התובעת וטענתה שידעה כל השנים מאימה שהיא יהודייה, ניצב גוף ראיות הסותר את הנטען על-ידי התובעת. בין ראיות אלה ניתן למנות את תעודת הלידה החוזרת של אם התובעת, את הצהרות התובעת ואימה בעבר, ואת הימנעות התובעת מהבאת העתק מספר הלידות של אימה ללא הסבר מספק כמו גם ההימנעות מהבאת עדות האם. עולה החשש במצב דברים זה שמטרתה האמיתית של התובענה אינה הצהרה על התובעת כיהודייה, אלא הצהרה על אימה של התובעת כיהודייה, מה שיסלול את דרכה לקבלת מעמד בישראל, על כל הנלווה לכך.

מצאתי כי התובעת לא סיפקה הסברים מניחים את הדעת לסתירות שהתגלו בין המסמכים שהציגה עתה לבין מסמכים והצהרות שסופקו על-ידיה ועל-ידי אימה בעבר. משכך, התובעת לא הרימה את נטל השכנוע להוכחת טענותיה ודין תביעתה להידחות. אפרט:


התובעת עצמה הצהירה בעבר שאינה יהודייה, כאשר בשאלון שמילאה עובר לעלייתה לישראל כאשתו של יהודי, ציינה שהלאום שלה הוא רוסי ושהיא חסרת דת. רק בשנת 2006 טענה התובעת לראשונה שהיא יהודייה. ההסבר שסיפקה לסתירה זו, לפיו במועד עלייתה לארץ לא היו בידיה המסמכים המאמתים את יהדותה ולכן לא ציינה זאת, אינו יכול להתקבל. ראשית, אין כל מניעה שהתובעת תציין בשאלון את פרטיה כפי שידועים לה, גם אם אינם נתמכים במסמכים. שנית, הסברה של התובעת שהמסמכים אבדו ולאחר מכן נמצאו אינו משכנע, בעיקר כאשר מי שנטען שהיו ברשותה המסמכים, אימה של התובעת, לא העידה מטעמה. בנוסף, התובעת לא הסבירה מדוע נמנעה מלפנות לרשויות ברוסיה במועד זה ולהנפיק את המסמכים מחדש, שהרי גם לגבי המסמכים שהציגה התובעת בשלב מאוחר יותר נטען כי הונפקו בשנות השמונים של המאה הקודמת, ולא בזמן אמת.

הסברי התובעת בעניין זה אינם משכנעים. הסיבה המסתברת לפנייתה של התובעת להכרה בה כיהודייה, וזאת בסתירה להצהרותיה הקודמות, היא רצונה שאימה הקשישה תקבל אזרחות ישראלית ותחיה בקרבתה.


ואכן, אימה של התובעת הגישה בקשה לשינוי מעמד בישראל. ואף במסגרת בקשה זו, בשאלון שמילאה האם בשנת 2007, טענה אימה של התובעת שהיא מלאום רוסי והינה חסרת דת. יובהר, כי בשנת 2007 אף לגרסת התובעת היו ברשותה וברשות אימה המסמכים שלטענתה מוכיחים את היותה יהודייה, ועל אף זאת האם הצהירה שאינה יהודייה.
יתרה מזאת, גרסתה של התובעת נמצאה לא אמינה בהקשרים נוספים. כך לגבי טענת התובעת שהיוזמה לקבל הכרה כיהודייה היתה שלה ושנציגי המדינה הם שביקשו שאימה תגיע ארצה והם שהמליצו להגיש בקשה לשינוי מעמד. גרסה לא מתיישבת עם הראיות שהציגה התובעת עצמה, וביניהן מכתבה של אימה בו היא מבקשת שיינתן לה מעמד תושב כיוון שהיא אלמנה ומתקשה לחיות לבד ומבקשת לחיות עם ביתה (נספח ד' לתצהיר התובעת).

כך גם לגבי הסבר התובעת מדוע הוסתרה עובדת קיומו של אח נוסף המתגורר באוקראינה. הטענה כי התובעת ואימה הבינו ממר דולב שיש לטעון שהתובעת היא בת יחידה לאימה אינה מתיישבת עם ההגיון ואינה מהווה סיבה לטעון ביודעין דבר שאינו אמת בבקשה לשינוי מעמד.


התובעת לא הציגה הסבר משכנע לסתירה בין מסמך רישום הלידה, בו נכתב שהאם יהודייה, לבין תעודת הלידה החוזרת, בו נכתב שהאם אינה יהודייה. התובעת טענה שאימה ומשפחתה שינו את זהותם בשל הכיבוש הנאצי באזור מגוריהם. אלא שגם אם ניתן היה להבין כיצד שינוי הזהות הנטען בא לידי ביטוי בתעודת הלידה, לא ברור כיצד הנתונים במסמך רישום הלידה לא שונו. אין כל סיבה להעדיף דווקא את הכתוב במסמך רישום הלידה על פני הכתוב בתעודת הלידה, כאשר שני המסמכים הונפקו בהפרש של חודשים ספורים על-פי התאריכים המופיעים על גביהם וכאשר הצהרות התובעת ואימה לאורך השנים תומכות בכתוב בתעודת הלידה, כלומר בהיות התובעת ואימה לא יהודיות.

בעדות המומחה שמונה על-ידי בית המשפט, מר יצחק חג'ג', אין כדי לסייע להוכחת התביעה. מר חג'ג' התבקש לבחון את האותנטיות של המסמך, אך חוות דעתו עוסקת רק בשאלת גילו של המסמך. במובן זה, קבע המומחה שקיימת סבירות גבוהה ביותר שהמסמך אותנטי, תוך שהוא סבור שהמסמך הונפק בשנות השלושים של המאה הקודמת (עמוד 19 שורות 19-30 לפרוטוקול). אמנם, לאחר שהועמד המומחה על טעותו ונאמר לו שאין כל טענה שהמסמך הונפק בשנות השלושים, אלא בשנות השמונים של המאה הקודמת, טען שרוב הממצאים שלו מתאימים גם למסמך בן שלושים שנה (עמוד 20 שורות 6-10 לפרוטוקול), אך אין בכך כדי לשנות מערכה של חוות הדעת. חוות דעת המומחה עוסקת רק בשאלת ההתיישנות של המסמך, והוא לא בחן היבטים נוספים של אותנטיות המסמך, כגון בחינת אותנטיות החותמות שמצויות עליו. מר חג'ג' אף העיד שאינו יודע כיצד נהוג לערוך רישום לידה ברוסיה (עמוד 18 שורות 16-19 לפרוטוקול) וכלל אינו קורא רוסית (עמוד 17 שורות 7-11 לפרוטוקול).
לא ניתן להסתייע בחוות דעתו של מר חג'ג' כדי לקבוע אם המסמך הונפק על-ידי הרשויות המתאימות ברוסיה, ודאי שאין ביכולתה לסייע בהערכת אמיתות תוכנו של מסמך רישום הלידה. נמצא שגם בחוות דעת המומחה אין כדי לגרום להעדפת הכתוב במסמך רישום הלידה על פני הכתוב בתעודת הלידה.


באשר למסמכים הנוספים שהציגה התובעת – אישור על שינוי שם ואישור על מגורים בשטח כבוש – אין בהם כדי לסייע לתובעת שכן לא נטען בהם שאימה של התובעת היא יהודייה. קיים גם ספק רב לגבי אמיתותם של מסמכים אלה, שכן הם הוצאו על סמך עדותם של שני עדים בלבד. מעמדם של המסמכים זהה לזה של עדות שמועה, שכן הם נסמכים רק על הצהרתם של אנשים שלא העידו בפני בית המשפט ואף זהותם של רובם כלל אינה ידועה, ואף משקלם מועט ביותר.
בבחינת כלל הראיות שהוצגו בתיק – מצד אחד רישום הלידה ומסמכי האישור על שינוי שם ומגורים בשטח כבוש שאמיתותם מוטלת בספק, ומצד שני תעודת הלידה, הצהרות התובעת ואימה בשאלונים והעדר העקביות והאמינות בגרסת התובעת – עולה כי משקלן של הראיות התומכות בכך שהתובעת אינה יהודייה עולה משמעותית על משקלן של הראיות התומכות בכך שהתובעת יהודייה. נמצא שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענותיה. מסקנה זו אך מתחזקת לאור העובדה שהתובעת נמנעה מלהביא את אימה לעדות. כל טענותיה של התובעת נובעות ממה שסיפרה לה אימה וממסמכים שאימה הציגה בפניה. אימה של התובעת היא עדה חיונית בתיק זה, והימנעות התובעת מהצגת עדות אימה מחלישה עוד יותר גרסתה.
אבהיר, כי הגעתי למסקנה זו מבלי להידרש לטענת הנתבעת שמסמך רישום הלידה הוא מזויף. טענת הנתבעת כי המסמך מזויף נסמכת אך ורק על תעודת עובד ציבור של מר שמואל פולישצ'וק, בה נכתב: "תוצאה הבדיקה שקיבלנו הן: התעודה אינה אמינה! זיוף! (כך רשום ע"י איש הקשר)" (נספח ה'1 לתצהיר מר אחיטוב). לטענת העד מטעם הנתבעת, מר חנן אחיטוב, אשת הקשר הנזכרת במכתב היא מנהלת הארכיון במוסקבה (סעיף 10 לתצהירו), אלא שאשת קשר זו לא העידה מטעם הנתבעת. הנתבעת טענה שחשיפת זהותה של אשת הקשר עלולה להזיק לה, ומקל וחומר לא ניתן להביא את עדותה. אמנם טיעון זה מהווה סיבה מוצדקת ביותר לאי הבאת עדותה של אשת הקשר, אך אין בו כדי לסייע לנתבעת במישור הראייתי בהליך אזרחי, בעיקר כאשר הנתבעת לא התגברה על הקושי הראייתי בדרכים אחרות. מר אחיטוב סרב לספר כיצד נערכה הפנייה אל אשת הקשר ולא ידע לומר מי מעובדי השגרירות העביר אליה את מסמך רישום הלידה (עמוד 37 שורות 7-17 לפרוטוקול). מר אחיטוב אף הודה שאינו יודע כיצד נבדק המסמך על-ידי אשת הקשר, אלא שהוא מניח שהיא בחנה את המסמך באופן זהה לאופן בו בחנה מסמכים אחרים בעבר (עמוד 39 שורות 9-16 לפרוטוקול), כלומר אין לו כל ידיעה אישית על כך שהמסמך מזויף. מסקנתי היא שטענת הזיוף לוקה בפגמים ולא ניתן לקבלה, אך אין לכך השלכה על תוצאת ההליך.
הסיבה בגינה הוגשה תובענה זו, ולכל הפחות הסיבה העיקרית, היא רצונה של אימה הקשישה של התובעת לחיות לצד ביתה, רצון שהתובעת שותפה לו. לא ניתן להתעלם מיסוד אנושי זה העומד בבסיס ההליך שלפניי, ויהיה זה ראוי אם הנתבעת תבחן את האפשרות להעניק לאם התובעת מעמד כלשהו בישראל.

אמנם לאם התובעת יש בן נוסף המתגורר באוקראינה, אולם לטענת התובעת הוא נכה שאינו מסוגל לסייע לאם. בית המשפט העליון פסק לאחרונה שייתכנו מקרים שהם "חריג לחריג" ובהם על אף קיומו של ילד נוסף המתגורר בחו"ל יש להעניק מעמד להורה קשיש, וזאת על מנת לקיים את תכלית ההומניטרית של נוהל הורה קשיש. וכך נפסק:
"למרות מדיניות מוצהרת זו וכחריג לה, יצר משרד הפנים את נוהל הורה קשיש, אשר ביסודו מונחים טעמים אנושיים-משפחתיים. חריג הומניטארי זה מורה כי הורה מבוגר שילדו נמצא בארץ ושאין לו ילד נוסף המתגורר בחו"ל, יוכל להסדיר את מעמדו בישראל. תכלית הנוהל, אפוא, היא לאפשר להורה קשיש שאין לו כל משענת ומשפחה מחוץ לישראל, להעביר את שנותיו האחרונות בחיק משפחתו היחידה, אשר נמצאת בישראל. הנוהל קובע מספר דרישות סף להחלתו, שעיקרן כי המבקש הוא קשיש (בעת פניית המערערת עמד הגיל הנדרש על 60, כיום הגיל המינימאלי גבוה יותר), וכי אין לו בן-זוג או ילדים נוספים החיים מחוץ לישראל.
... החריג לחריג – בדמות הגשת בקשה לוועדה הבינמשרדית הפועלת מטעמים הומניטאריים – מאפשר למשרד הפנים לחרוג מהנוהל הקיים בשל נסיבותיו הייחודיות לכאורה של המקרה. כפי שציין השופט הנדל בעניין בושניאק (פסקה 6), רעיון זה של בחינת בקשות שאינן עומדות בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים, עומד בבסיס קיומה של הוועדה הבינמשרדית (ראו גם סעיף א' לנוהל 5.2.0022)."
עע"מ
בעניין יעקובלב נקבע כי ביתה של המערערת המתגוררת בחו"ל אינה יכולה לשמש לה משענת ותמיכה לעת זקנה שכן הקשר ביניהן נותק, ובית המשפט הורה על מתן רשיון לישיבת קבע בישראל למערערת מכוח נוהל הורה קשיש. בענייננו, ככל שאם התובעת תוכיח שהבן המתגורר באוקראינה אינו יכול לסייע לה, ולאור גילה המתקדם של אם התובעת שחצתה זה מכבר את גיל 80, יהא זה ראוי לשקול לבחון את האפשרות להחיל עליה את "החריג לחריג" ולהעניק לה מעמד בישראל מטעמים הומניטריים.


סופו של דבר, התובענה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארכה להסדרת מעמד

  2. בקשה לשינוי מעמד

  3. ביטול מעמד תושב קבע

  4. טופס בקשה לשינוי מעמד

  5. שינוי מעמד תייר בישראל למעמד של תושב ארעי

  6. עתירה ליתן מעמד בישראל מכוח היותו ידוע בציבור

  7. שדרוג למעמד של תושב ארעי בישראל (רישיון מסוג א/5)

  8. עתירה כנגד החלטת משרד הפנים שלא להשוות מעמד שוהה מכוח ההגנה הקבוצתית

  9. החלטת ראש דסק צפון במשרד הפנים לדחות בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים

  10. מעמד בישראל מכוח נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות

  11. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון