אי שמירת מרחק סביר


1. א. עסקינן בתאונת שרשרת, בה היו מעורבים מספר כלי רכב אשר כולם נפגעו ואשר נסעו בסדר הבא: רכב התובעים, מרגוליס יהורם ומרגוליס עליזה (להלן:"התובעים"), בו נהגה מרגוליס עליזה (להלן:"התובעת") היה הרכב הראשון בשיירה.
אחריו נסע רכב הנהוג בידי מר כהנוב אברהם (להלן:" מר כהנוב"), אחריו נסע רכב נהוג בידי מר משה שגיא (להלן:"מר שגיא") והרכב האחרון – הרביעי- שהיה בבעלות עבו עדא איאד, (להלן:"עבו עדא") היה נהוג בידי עבו עסא אישם (להלן:"מר אישם").

ב. רכבו של מר כהנוב היה מבוטח על ידי הפניקס חב' לביטוח בע"מ (להלן:"הפניקס"), רכבו של מר שגיא היה מבוטח על ידי מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן:"מנורה") ורכבו של עבו עדא היה מבוטח על ידי הראל חב' לביטוח בע"מ (להלן:"הראל").

ג. התובעים אשר סברו, שהאחריות לנזק שנגרם למכוניתם רובצת על מר אישם, הגישו הם תביעתם נגד מר כהנוב, הפניקס, אבו עדא והראל - זאת בתיק 14222-04-10 בה ביקשו לחייב הנתבעים לשלם להם את נזקיהם בסך של 5,147 ₪ הכולל בחובו: השתתפות עצמית ע"ס 1,537 ₪, השתתפות עצמית בירידת ערך ע"ס 1,560 ₪, הפסד היעדר תביעות בסך של 750 ₪, הוצאות שונות ימי עבודה, נסיעות וכד' בסך של 1,000 ₪, שכ"ט שמאי בסך 300 ₪.

ד. מר כהנוב והפניקס ביקשו לשלוח בתיק זה הודעה לצד ג': מר שגיא ומנורה בטענה שצד ג' אחראים לנזק שנגרם לרכב התובע.


ה. מר כהנוב הגיש תביעה נפרדת נגד: מר שגיא, מנורה, אבו עדא והראל ותביעה זו נושאת מספר 37535-08-10 בה ביקש לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 16,329 ₪ הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 14,169 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 1,160 ₪, הפסד יום עבודה בסך של 500 ₪ והוצאות בסך של 500 ₪.

2. מאחר וכאמור לעיל, עסקינן באותה תאונה – החלטתי, לבקשת הצדדים, לאחד את הדיון בשני התיקים וכך נשמעו כל המעורבים בתאונה בצוותא חדא ובפסק הדין, שלהלן, יתייחס בית המשפט לעובדות – כפי שאלו הועלו בפניו- ובהתאם לכך יינתן פסק הדין.

3. א. מכתב התביעה אותו הגישו התובעים עולה, שמר כהנוב פגע בחלק האחורי של רכב התובעים, אך בהמשך מעלים התובעים את טענות המעורבים האחרים בתאונה ומטענות אלה, עולה כי כל אחד שהיה אחרי רכב התובעים נהדף לעבר רכב התובעים על ידי הרכב האחרון – הוא הרכב בו נהג מר אישם. (ראה העובדות בכתב התביעה בתיק 14222-04-10).
מכל מקום, גם אם התובעים מפרטים את טענות המעורבים האחרים, על כי נהדפו, בכל זאת מבקשים התובעים לחייב את כל המעורבים בתאונה שנסעו אחרי רכב התובעים.

ב. אין חולק כי רכב התובעים אכן נפגע מאחור ובגין כך יש מקום לפצות את התובעים, ברם מעדויות הצדדים עולה, שכל אחד מהמעורבים בתאונת שרשרת זו מנסה להטיל האחריות לתאונה על זה שנסע לאחריו, אך גם נטען כי הדיפת כל

הרכבים שנסעו אחרי רכב התובעים ולפני רכבו של עבו עדא – נדחפו על ידי הרכב בו נהג מר אישם.

4. שמעתי את התובעים ואת יתר המעורבים בתאונה זו ולאחר שבחנתי את כל חומר הראיות ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים אני מחליט כדלקמן:

א. אני מאמין לתובעת, שהיא אכן עצרה את רכבה לפני מעבר חציה ותוך כדי עצירה שמעה חריקות ובאותו שלב היא הרגישה את הפגיעה ברכבה – פגיעה אשר נגרמה על ידי רכבו של מר כהנוב.
התובעת גם תיארה בפני בית המשפט את מצב כל הרכבים שהיו אחריה לאחר התאונה.
אין לי ספק, כי בעת הפגיעה ברכב התובעת, היא לא יכלה לראות את שרשרת הפגיעות של הרכבים אחריה, שכן התובעת מאשרת את העובדה, שבעת הפגיעה ברכבה היא הייתה ברכב ורק לאחר שירדה מהרכב היא ראתה את שרשרת הפגיעות (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 4- 7).
יחד עם זאת, מעידה התובעת כי הפגיעות היו זה אחרי זה – אחד אחרי השני, כאשר רכבה נפגע ראשון (שם, ש' 12- 13).

ב. אני מאמין לעדותה של התובעת, שאכן שמעה פגיעה אחר פגיעה ועדות זאת מתיישבת עם עדויות מר כהנוב ומר שגיא אשר כ"א מהם העיד שהספיק לעצור את הרכב, בטרם נפגע רכבו של מר שגיא אשר נהדף לעבר רכבו של מר כהנוב – זאת כתוצאה מפגיעת רכבו של מר אישם.

ג. מר כהנוב העיד בבית המשפט, שהוא ראה את רכב התובעים עוצר והוא עצר מאחוריו. לטענתו הוא הספיק לעצור במרחק סביר, אך לא ידע לציין מרחק סביר זה מהו.
מכל מקום, אם רכבו נהדף לעבר רכב התובעים על ידי רכב שלא נסע ישירות אחריו אלא, כטענתו על ידי רכבו של מר אישם, הרי שאני קובע כי המרחק ששמר מר כהנוב מרכב התובעים לא היה מרחק סביר ודי היה בדחיפה או בהדיפה על מנת שיפגע ברכב שנסע לפניו.
מסקנה זו נתמכת בעדותו של מר כהנוב, הטוען כי למרות הבלימה שבלם הוא בכל זאת נהדף לעבר רכב התובעים ומכאן עולה, שהמרחק אכן לא היה סביר ודי היה באותה הדיפה על מנת לפגוע ברכב התובעים (ראה דברי מר כהנוב בעמ' 4 לפ', ש' 15- 27) ומכאן רשלנותו התורמת של מר כהנוב לפגיעה ברכב התובעת.

ד. מר שגיא, שהיה הרכב השלישי בשיירה, מעיד שהוא הספיק לעצור אחרי רכבו של מר כהנוב ושתי שניות אחרי העצירה, שמע בום מאחוריו וראה את הרכב בו נהג מר אישם פוגע ברכבו ודוחף אותו קדימה.
אני מקבל את עדותו, שאכן רכבו נפגע על ידי רכבו של מר אישם ואני גם מקבל את טענתו שהפגיעה הייתה חזקה וכתוצאה מכך נהדף אל עבר רכבו של מר כהנוב אשר גם נהדף אל עבר רכבם של התובעים.
עדותו של מר שגיא נתמכת על ידי עדותו של מר אישם, אשר מאשר את העובדה, שהוא אכן פגע ברכבו של מר שגיא.
עם זאת, כשם שקבעתי את אי שמירת מרחק סביר של רכבו של מר כהנוב, כך אני קובע, שגם מר שגיא לא שמר מרחק סביר מרכבו של מר כהנוב וכתוצאה מהפגיעה מאחור נהדף אל עבר מכוניתו של מר כהנוב.
מר שגיא גם לא ידע לומר מהו המרחק שהספיק לעצור מרכבו של מר כהנוב.
אילו מר שגיא כמו גם מר כהנוב היו שומרים על מרחק סביר – אין להוציא מכלל אפשרות שגם אם היו נהדפים הרכבים, לא הייתה נפגעת כל שרשרת הרכבים.
לכן, אני קובע כי גם למר שגיא רשלנות תורמת לפגיעות ברכבים.

ה. אני מקבל את עדויותיהם של התובעת, של מר כהנוב ומר שגיא, כי הגורם העיקרי לגרם התאונה הוא מר אישם, שכן חוסר זהירותו וחוסר תשומת לב מספקת מצדו גרמה לו לנסוע במהירות שלא התאימה לתנאי הדרך ולא הבחין בשיירת הרכבים שעצרה לפניו ותוך נסיעה מהירה לא הספיק לעצור וכך, תוך כדי נסיעה מהירה פגע ברכבו של מר שגיא – אשר נהדף אל עבר רכבו של מר כהנוב ובסופו של יום נהדף רכבו של מר כהנוב לעבר רכבם של התובעים.
נהיגתו המהירה, בנסיבות המקרה, עולה מעדותו של מר אישם עצמו, שכן הוא העיד, שלפני התאונה הוא נסע במהירות של 60- 80 קמ"ש וחוסר תשומת לבו לדרך גרמה לכך שהוא יבחין ברכבים שלפניו ממרחק אפס וכך למרות שלחץ על הברקס – לא הצליח למנוע את הפגיעה ברכב שהיה לפניו. (ראה עדותו בעמ' 7 – 8 לפ')

5. סוף דבר, מהנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה אני קובע, כי מירב האחריות רובצת על מר אישם, אך יחד עם זאת אני קובע, כי אי שמירת מרחק של רכבו של מר כהנוב מרכב התובעים ואי שמיאת מרחק של רכבו של מר שגיא מרכבו של מר כהנוב – כל אלה תרמו לתאונה ולפגיעה ברכבים.
מאחר ומירב האחריות רובצת על מר אישם, אשר נסע במהירות ולא הבחין ברכבים שלפניו והוא זה אשר למעשה, על ידי הפגיעה החזקה ברכבו של מר שגיא גרם לתאונה השרשרת,

אני קובע את אחריותו של מר אישם בשיעור של 60% , את אחריותו של מר כהנוב בשיעור של 20% וגם את אחריותו של מר שגיא בשיעור של 20%.
בהתאם לחלוקת האחריות הנ"ל – יש לפצות את הנפגעים בתאונה – בהתאם לכתבי התביעה שהוגשו וכמפורט להלן:

א. באשר לתביעת התובעים.

א) התובעים הוכיחו נזקים בסך של 3,397 ₪ (השתתפות עצמית, השתתפות עצמית בירידת ערך ושכ"ט שמאי) והתובעים לא הוכיחו הפסד העדר תביעות, שכן נזק זה הוא נזק עתידי ונזק זה טרם התגבש ביום הגשת התביעה. כמו כן, לא הוכיחו התובעים סכום לא מוסבר ולא מוכח של 1,000 ₪. התובעים לא הוכיחו מה סכום הוצאות נכלל בסכום זה, לא הוכיחו הפסד שכר עבודה וכמובן שלא הוכיחו מה סכום נסיעות – אם בכלל- נכלל בסכום גלובלי זה.
לכן, כל שהוכיחו התובעים הוא סכום נזק בסך של 3,397 ₪.

ב) מסכום זה, אני מחייב את הנתבעים: עבו עדא איאד, הראל חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי, סך של 2,038 ₪ (60% מגובה הנזק).
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים כהנוב אברהם והפניקס חברה לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי, סך של 679 ₪ (20% מגובה הנזק).

ג) כמו כן ולאור ההודעה לצד ג' ששלחו הנתבעים מר כהנוב והפניקס והיות וחייבתי את מר כהנוב ואת הפניקס רק בשיעור של 20% מערך הנזק ללא הצורך לבצע שיפוי אני מחייב את משה שגיא ומנורה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם ישירות לתובעים, באופן סולידרי, סך של 679 ₪ (שגם סכום זה מהווה 20% מגובה הנזק כמו זה של מר כהנוב והפניקס – ללא צורך בשיפוי).

ד) למען הסדר, עלי לציין כי מלכתחילה היה בכוונת בית המשפט לחייב את מר כהנוב והפניקס לשלם לתובעים 40% מגובה הנזק, ברם לאור ההודעה לצד ג' ולאור העובדה שבית המשפט הטיל גם על מר שגיא אחריות של 20% מגובה הנזק, הרי שבמקום לחייב בשיפוי של 20% - חייב בית המשפט כל אחד מהמעורבים: מר כהנוב ומר שגיא בשיעור של 20% - כאמור לעיל.
כל הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 3.4.10- ועד התשלום בפועל.

ה) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים: עבו עדא איאד, הראל חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי, הוצאות משפט בסך של 350 ₪ ואת כהנוב אברהם והפניקס חב' לביטוח בע"מ וכן את שגיא משה ומנורה חב' לביטוח בע"מ – על כל אחד מהם לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 200 ₪ והסכומים הנ"ל ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. באשר לתביעתו של מר כהנוב.

א) מר כהנוב הוכיח נזק בסכום של 15,329 ₪ (נזק ממשי ושכ"ט שמאי) ולא הוכיח את הסכומים הנוספים שנרשמו כך על דרך הסתם בכתב התביעה ומבלי להוכיחם.
לכן, לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את מר שגיא ומנורה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם למר כהנוב אברהם הסך של 3,066 ₪ (20% מגובה הנזק המוכח) ואת אבו עדא איאד והראל חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם למר כהנוב אברהם סך של 9,197 ₪ (60% מגובה הנזק המוכח).
(כמובן שאת ה-20% החסרים למלוא סכום הנזק – נושא מר כהנוב במסגרת הרשלנות התורמת שלו).
הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 22.8.10- ועד התשלום בפועל.

ב) כמו כן, אני מחייב את מר שגיא משה ומנורה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם למר כהנוב אברהם הוצאות משפט בסך של 300 ₪ ואת אבו עדא איאד והראל חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם למר כהנוב אברהם הוצאות משפט בסך של 400 ₪.
שני הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ג. התובעים הה' מרגוליס ביקשו להזמין כעד את מר שגיא משה ובמסגרת בקשה זו הפקידו סך של 150 ₪ כשכר עדים, ברם מאחר ומר שגיא עצמו היה אחד מהמעורבים בתאונה אשר בין כך ובין כך העיד במשפט זה – אני מחליט שאין מקום לשלם לו את שכר העדים והסכום המופקד יוחזר למפקיד.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון