גמלת ילד נכה ערעור

מדובר למעשה בערעור בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדת העררים לילד נכה מיום 28.6.10, אשר דחתה את בקשת המערער להקדים את מועד זכאותו לגמלת ילד נכה מיום הלידה.
פתח דבר


המערער, ח’ א, קטין יליד 8.8.99 (להלן – הקטין או הבן), סובל ממחלת אנמיה תורשתית מסוג SICKLE CELL THALASSEMIA (להלן – המחלה). התובענה הוגשה על ידי אבי הקטין.
ניכר היטב כי אביו של הקטין, מר מ’ ח’ (להלן – האב או המערער), פועל למענו ללא לאות, למען קידום בריאותו, השכלתו ושילובו בחברה ועל כך מצאתי לנכון להביע הערכתי הרבה. אף על פי כן, כפי שאבהיר להלן, אין בידי לסייע לו במסגרת תביעה זו, שכן הוראות החוק בנדון ברורות וחד משמעיות הן ותוצאתן מובילה לדחיית הערעור.

השתלשלות העניינים והעובדות הצריכות לענייננו


בתאריך 18.10.01 הגיש הקטין באמצעות אביו, תביעה למשיב לקבלת גמלת ילד נכה ותביעתו נדחתה במכתב המשיב מיום 4.1.02, בנימוק כי הקטין אינו עונה על הגדרת 'פעוט נכה'; במכתב המשיב הוסבה תשומת לב האב לאפשרות להגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון בפני ועדת העררים לילד נכה, וזאת בתוך 90 ימים מקבלת הודעת המשיב, אך לא הוגש ערר.
בתאריך 19.7.05 שב המערער והגיש למשיב תביעה לקבלת גמלת ילד נכה עבור בנו ותביעתו נדחתה במכתב המשיב מתאריך 7.9.05; גם בגין דחייה זו לא הוגש ערר.
בתאריך 13.11.08 שב המערער והגיש למשיב תביעה לקבלת גמלת ילד נכה עבור בנו; בתאריך 5.12.08 נערך אבחון רפואי (דרג ראשון) לקטין, ובמכתבו מתאריך 19.12.08 הודיע המשיב לאב על אישור התביעה לגמלת ילד נכה עבור בנו, בשיעור 100% החל מתאריך 1.11.08 ועד לתאריך 30.11.09, וזאת כילד הזקוק אחת לחודש לפחות לעירוי דם, כאמור בפרט (1) בחלק א' לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998 (להלן – התקנות).
בתאריך 25.1.09 פנה האב למשיב במכתב, בו ביקש להכיר בזכאות הקטין לגמלת ילד נכה, רטרואקטיבית ממועד לידתו. במכתבו מתאריך 12.2.09 השיב המשיב למערער, כי ההחלטה בעניין הקטין התקבלה בהסתמך על מסמך רפואי מתאריך 12.11.08 ממנו עלה, כי הקטין מקבל עירויי דם אחת ל- 4-5 שבועות, וכי במידה וברשות האב כל מסמך רפואי הקודם לתאריך האמור, על האב להעבירו לעיון המשיב. כן הוסבה תשומת לב האב במכתב לכך, כי מכל מקום ניתן יהא לבדוק את זכאות הקטין לגמלה רק ביחס ל-12 החודשים הקודמים למועד הגשת התביעה, וכי באפשרות האב להגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון בפני ועדת העררים לילד נכה, עד ליום 19.3.09.
חרף האמור במכתב המשיב מתאריך 12.2.09, פנה האב כבר בתאריך 4.3.09 בתביעה לבית דין זה (בל .., בפני סגנית הנשיא, כב' השופטת קציר), בה ביקש להשיג על קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון. בפסק הדין הופנה המערער לועדת העררים לילד נכה, אשר לה נתונה הסמכות לקבוע את מועד תחולת הזכאות לגמלת ילד נכה. המשיב נתבקש לזמן את הקטין להופיע בפני ועדת העררים לילד נכה, כאשר הוסכם בין הצדדים לראות בתביעת המערער לבית הדין ובטענותיו כהודעת ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון.
בהתאם, זומן המערער להופיע בפני ועדת העררים לילד נכה בתאריך 28.6.10; כעולה מפרוטוקול הועדה שצורף לכתב הגנת המשיב, לאחר עיון במסמכים הרפואיים של הקטין מהתאריכים 10.11.05, 1.2.07 ו- 13.12.07, המעידים על כך שהקטין מקבל עירויי דם אחת לשבועיים, קבעה הועדה כי זכאות הקטין לגמלה בגין קבלת עירויי הדם מתקיימת גם בשנה הקודמת להגשת התביעה למשיב, ולפיכך אושרה זכאות המערער לגמלת ילד נכה עבור בנו מתאריך 13.11.07 ועד לתאריך 30.11.10.





בבקשת המערער שבפנינו מתאריך 15.3.11 מבקש האב לחייב את המשיב לשלם את גמלת הילד הנכה עבור בנו החל מיום לידת הקטין; כן מבקש האב לחייב את המשיב בתשלום גמלת הילד הנכה עד להגעת בנו לגיל 18 ללא צורך בבדיקות חוזרות, שכן מדובר לטענת האב במחלה תורשתית שאין לה מרפא.
להשלמת התמונה נציין, כי בתאריך 15.4.11 (לאחר תום תקופת הזכאות הזמנית) נערך לקטין אבחון רפואי, על פיו נקבע המשך זכאות המערער לגמלת ילד נכה עבור בנו מתאריך 1.12.10 ועד לתאריך 31.3.12; הודעה על כך נמסרה לאב כבר ביום 16.4.11.
לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון מיום 16.5.11, ניתנה למערער ארכה לפנות לסיוע המשפטי ולהודיע לבית הדין על החלטתו לגבי המשך ניהול התביעה. ביום 13.6.11 הגיש המערער הודעה ממנה ניתן היה להבין כי בכוונתו להמשיך בתביעה ובמקום לצרף מסמכים הרלוונטיים לתביעתו כאמור בהחלטת בית הדין, חזר המערער על טיעוניו שעלו בכתב התביעה; כן הגיש המערער ביום 18.7.11 'סיכום הבקשה', בה חזר על הסעדים המבוקשים בכתב תביעתו. ביום 24.7.11 הגיש המשיב את סיכומיו בתיק וחזר על דרישתו לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין גם לגופו.

עיקר נימוקי הצדדים


לטענת המערער, משאין מחלוקת כי הוא הגיש בעבר תביעות קודמות למשיב לקבלת גמלת ילד נכה עבור בנו ותביעותיו נדחו והואיל ולא היה כל שינוי במצבו הרפואי של הקטין, הרי שיש מקום לזכות את המערער בגמלת ילד נכה מיום לידתו. עוד טען האב, כי אף אם יתברר כי הוא בעצמו טעה בהגשת התביעות לגמלת ילד נכה עבור בנו, הרי שאין מקום "להעניש" את הקטין על כך ויש לזכותו בגמלה מיום היוולדו, שכן כספי הגמלה משמשים את הקטין בלבד, לצורך מימון מורים פרטיים להשלמת הפערים הנוצרים בעקבות חיסוריו הרבים של הקטין מבית הספר עקב מחלתו. האב אישר שבעבר לא קיבל הקטין עירוי דם באופן קבוע, אך זאת בשל החלטות שגויות של רופאיו, שהאב לא ידע באותה עת להרהר אחריהן, עד שפגש באגודה לתלסמיה, שהראתה לו את הדרך הנכונה לטיפול במחלת בנו. לבסוף נטען כי יש לשלם את הגמלה עד להגעת הקטין לגיל 18 ללא צורך בזימונו לועדות חוזרות, וזאת בשל אופי המחלה, שהינה חשוכת מרפא.
לטענת המשיב, דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנותה, שכן מדובר בערעור על החלטת ועדת העררים לילד נכה מתאריך 28.6.10, אודותיה נמסרה למשיב הודעה כבר ביום 8.7.10, ובה הוסבה תשומת לב האב לאפשרות הגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בפני בית הדין לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלת הודעת המשיב; אין חולק כי ערעור האב הוגש לבית דין זה רק ביום 15.3.11, בחלוף יותר מ- 8 חודשים ממועד קבלת החלטת המשיב. לחלופין, טען המשיב כי דין התביעה להידחות גם לגופה בהתאם להוראות סעיף 296(ב) לחוק ותקנה 6(א)(3) לתקנות, לפיהן לא ניתן לשלם למערער גמלת ילד נכה עבור בנו לתקופה העולה על 12 החודשים הקודמים להגשת התביעה, דהיינו, לתקופה הקודמת לתאריך 13.11.07. באשר לטענת האב לקביעת זכאות הקטין לגמלה עד להגיעו לגיל 18, נטען כי טענה זו עלתה לראשונה במסגרת התביעה דנן ולא בערר שנשמע בפני הועדה הרפואית לעררים, וממילא בהתאם לתקנה 7 לתקנות, המשיב רשאי ליתן גמלה לזמן מוגבל, ככל שלדעתו קיימות נסיבות העשויות להשפיע על הזכאות לגמלה או על שיעורה.

דיון והכרעה


כאמור, מדובר למעשה בערעור על החלטת ועדת העררים לילד נכה מיום 28.6.10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל הראיות שהונחו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחיית הערעור, מהנימוקים שיפורטו להלן.
בהתאם להוראת סעיף 213 לחוק, "החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה...".

סעיף 222(ד) קובע כי הוראות סעיפים 212 ו- 213 לחוק יחולו גם לגבי ועדה לעררים לילד נכה בשינויים המחויבים.
תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) תשל"ז-1977, קובעות כי ערעור על החלטה של ועדה לעררים יוגש לבית הדין האזורי לעבודה, תוך 60 יום מהיום שבו נמסרה החלטת הועדה למערער.


בענייננו, המערער הגיש את התובענה דנן רק ביום 15.3.11, והלין בה על 'סירוב' המשיב לשלם לו את גמלת הילד הנכה עבור בנו מיום הלידה, מבלי שהתייחס למועד 'סירוב' המשיב ו/או הועדה מטעמו. אף לאחר קבלת כתב הגנת המשיב, ולאחר שהובאה לידיעת המערער בקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף מחמת התיישנות בשל הגשת הערעור באיחור, לא התייחס המערער לטענה זו בהודעתו מיום 13.6.11 ולא הציג כל טעם לאיחור בהגשת ערעורו לבית דין זה.
בעניין זה נציין, כי בניגוד לטענת המשיב לפיה על המערער היה להגיש את ערעורו לבית דין זה תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה לו החלטת הועדה, הרי שבהתאם לתיקון מיום 13.1.10, הוארך המועד להגשת הערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) תשל"ז-1977, ל- 60 ימים במקום 30 ימים (ק"ת 6856, התש"ע (13.1.2010), עמ' 627); אולם אף תיקון זה אין בו כדי לסייע למערער, שכן ערעורו הוגש כאמור לבית הדין בחלוף יותר ממחצית השנה מתום תקופת 60 הימים האמורים, מבלי שנתן המערער כאמור כל טעם לעיכוב זה.
בבקשתו טען המערער, כי אף אם יתברר כי טעה בהגשת תביעותיו הקודמות לקבלת גמלת ילד נכה, הרי שאין להעניש את בנו הקטין ולגזול את גמלתו, שכן גמלת הילד הנכה משמשת את הקטין לצורך מימון מורים פרטיים להשלמת הפערים הנוצרים עקב אי התייצבותו ללימודיו בשל מחלתו. אין בידינו לקבל טענה זו, שכן נפסק לא אחת, כי גמלת ילד נכה הינה גמלה המשולמת להורה עבור ילדו בהתמלא התנאים הקבועים בחוק ובתקנות, ואינה גמלה המשולמת לנכה עצמו. בעב"ל 246/97 מ – המוסד לביטוח לאומי, לה (2000) 348 נפסק:

"...הזכאות לתשלום הגימלה במקרה שלפנינו אינה של הילדה עצמה. גימלת הילד הנכה משתלמת לפי סעיף 222 לחוק, ועל פי התקנות 4-1, ו- 11 "בעד הילד הנכה" הינה להורה המבוטח, שהילד נמצא עימו, והגימלה "תשולם לידי ההורה שהילד הנכה נמצא עימו" [תקנה 5(א)(ב)].
...גימלת ילד נכה "נועדה לתשלום שוטף להורי ילד נכה ולא לכיסוי הוצאות עבור העבר", (דב"ע מט/0/213 המוסד לביטוח לאומי נ. ב פד"ע כ"א 227, 282)... "


נוכח המפורט לעיל, קביעת מסגרת הזמנים להגשת תביעה לגמלת ילד נכה, אין בה כדי "להעניש", אלא לתחום מן ההיבט התקציבי את הזמן בו ניתן להגיש תביעה לגמלה, ערר על החלטת ועדה והתקופה הרטרואקטיבית לגביה ניתן לשלם גמלה.
מכאן, שדין התובענה להדחות מפאת האיחור בהגשתה.
אף על פי כן, מצאתי לנכון להוסיף ולציין, שסעיף 222א. לחוק, מורה כי השר יקבע הוראות ומבחנים בדבר תשלום הגמלה בשל ילד נכה לתקופה הקודמת למועד הגשת התביעה לגמלה "ובלבד שלא תשולם גמלה... לתקופה העולה על 12 החודשים שבתכוף לפני הגשת התביעה לגמלה....".
נפסק לא אחת, כי המועד לקביעת תחולת הגדרת "ילד נכה" הינו בסמכות הועדה לעררים בלבד. כך, בעב"ל 1212/04 פלוני – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ 461, הוחזר העניין לועדה לשם קביעת מועד גילוי המחלה, תוך שבית הדין הארצי הדגיש כי כל החלטה של הועדה כפופה לתקרת התחולה למפרע האפשרית בהתאם להוראות החוק והמדובר ב- 12 חודשים לגבי תביעות שהוגשו לאחר 1.7.03.
בהתאם לתקנה 6(א)(3) לתקנות, מוסמך המשיב, אם ראה שמתקיימים בילד התנאים המזכים בגמלה, לשלם את הגמלה גם בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה בכפוף לתקרה של 12 החודשים בתכוף לפני הגשת התביעה.
בענייננו הגיש המערער למשיב תביעה לקבלת גמלת ילד נכה עבור בנו בתאריך 13.11.08, ותביעתו זו אושרה כאמור על ידי הועדה לעררים לילד נכה מיום 28.6.10 בתחולה מיום 13.11.07, כך שהמערער קיבל תשלום בעד התקופה המקסימאלית המותרת על פי הוראות החוק והתקנות – שנה למפרע.
עיון בטענות הצדדים מעלה, כי המערער הגיש בעבר שתי תביעות קודמות למשיב לקבלת גמלת ילד נכה עבור בנו; האחת, בתאריך 18.10.01 - תביעה זו נדחתה במכתב המשיב מיום 4.1.02 בנימוק כי על פי החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, אין הקטין עונה על הגדרת 'פעוט נכה' ועל החלטה זו לא הוגש ערר; השנייה, מתאריך 19.7.05 – תביעה זו נדחתה בתאריך 7.9.05 ואף בגינה לא הוגש כל ערר.

יש לציין עוד, כי הזכאות לגמלה הנדונה נקבעה על בסיס הקביעה כי מדובר בילד הזקוק אחת לחודש לפחות לעירוי דם, כאמור בפרט (1) בחלק א' לתוספת הראשונה לתקנות. עיון בטיעוני המערער עצמו מלמד, שההוראה הרפואית למתן עירוי דם לקטין על בסיס קבוע, ניתנה רק בשלב מאוחר יחסית ולא מעת היוולדו (המסמכים שעמדו בפני ועדת הערר נשוא תובענה זו, הינם משלהי שנת 2005 לכל המוקדם). לפיכך ואף אם מדובר בטעות רפואית כטענת האב, הרי שבטענה כי מדובר במחלה מולדת אין כדי לשנות לענייננו, שכן הזכאות לגמלה לא נקבעה מכוח המחלה, אלא מכוח הטיפול הרפואי שניתן לה, בהתאם לחלופות שנקבעו בתוספת לתקנות.


באשר לטענת המערער כי יש לחייב את המשיב לשלם את גמלת הילד הנכה עבור בנו עד להגיע הבן לגיל 18, שוגה המשיב כי מדובר בטענה שעלתה לראשונה בתובענה בפנינו, שכן היא מצויה במפורש בסע' 10(ב) לטיעונים ששטח האב בפני הועדה לעררים, ואף על פי כן החלטת הועדה בסוגיה זו אינה מנומקת. לו היתה התובענה מוגשת במועד, בהחלט היה מקום להחזיר את הסוגיה לפניה, על מנת שתנמק מדוע קבעה תקופת זכאות של שנתיים ולא תקופה ארוכה הימנה (לעתיד), נוכח המחלה הנדונה. נכון הדבר, שבהתאם לתקנה 7 לתקנות, רשאי המשיב "ליתן גמלה לפי תקנות אלה לזמן מוגבל, אם לדעתו קיימות נסיבות העשויות להשפיע על הזכאות לגמלה או על שיעורה", אך על הועדה לנמק את החלטתה ביחס למחלה העומדת בפניה. על כן, במועד הבא שיעמוד מול הועדה יוכל המערער לשוב ולהעלות את הטענה כי מדובר במחלה שאין לה מרפא ועל כן אינה מצדיקה קביעת הזכאות לזמן מוגבל, ולאחר שזו תחליט בה, ובכפוף להגשת ערעור במועד הקבוע בחוק, ניתן יהיה לקיים ביקורת שיפוטית אחר החלטתה.

סוף דבר


נוכח כל המפורט לעיל, דין הערעור להידחות הן מחמת התיישנות ובאשר לסוגיית הרטרואקטיביות, אף לגופו של עניין.
במועד הבא, בו יבקש המערער להאריך את תקופת הזכאות לגמלה הנדונה, הוא יוכל לשוב ולהעלות בפני הועדה הרפואית את טענתו כי מדובר במחלה שאין לה מרפא, על מנת שתכריע בתביעתו לשלם את הגמלה עד גיל 18 ללא ביקורות נוספות. החלטת הועדה תהא נתונה לביקורת שיפוטית על פי הדין.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות, כמקובל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.ו




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון