דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית


בפניי בקשה למחיקת הערעור שבכותרת על הסף.

1. הערעור שבכותרת הוגש ביום 20.9.2001. הוא מופנה כנגד החלטתו של כבוד הנשיא השופט א' לרון מיום 19.6.2001, שבה נדחתה בקשה של המערערים לאשר תובענה שהגישו כתובענה ייצוגית.

בבקשה למחיקת הערעור על הסף נטען כי התביעה לא נדחתה. כל שהוחלט בו על-ידי בית-משפט קמא הוא אך בבקשה להכיר בתובענה כייצוגית. בקשה זו היא שנדחתה. בכך לא הסתיים התיק. כל שנעשה הוא לקבוע, בהליך ביניים, מי יהיו הצדדים לתיק.


ההחלטה אינה סוגרת את הדלת בפני הציבור להצטרף לתיק, וכל אחד מן הפרטים בציבור יוכל להגיש תובענה ספציפית ביחס לאותו עניין, בלא שהחלטת בית-משפט קמא מהווה מעשה-בית-דין לעניין זה. בשל כך, טוענים המשיבים, דרך התקיפה של החלטת בית-משפט קמא צריכה להיות בבקשת רשות לערער, ולא בערעור. המערערים החמיצו את המועד להגיש בקשת רשות לערער, אשר המועד האחרון להגשתה חלף בעת הגשת הערעור.
על-כן, כך המשיבים, יש למחוק את הערעור.

2. התובענה הייצוגית שבמחלוקת הוגשה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981. חוק זה אינו קובע הסדר לעניין צורתו וזכותו של הערעור על החלטה שעניינה הגשת בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית. משכך, גורל השאלה שבפניי להיחתך על-פי העקרונות הכלליים החלים בסוגיה זו. על-פי עקרונות אלה, השאלה הטעונה דיון היא אם בפניי פסק-דין אשר ניתן לערער עליו בזכות תוך 45 ימים מיום קבלתו, או שמא מדובר בהחלטה אחרת אשר ניתן לערער עליה ברשות תוך 30 ימים מיום קבלתה (סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, לצד תקנות 397 ו-399 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

לעניין זה ההבחנה בין פסק-דין להחלטה אחרת מושתתת על בחינת סופיות ההחלטה.
"סופיות ההחלטה אינה נקבעת על-פי תוכנה אלא היא נקבעת על-פי השאלה אם התיק, או חלק רלוונטי שלו, נסגר או שמא נותר הוא פתוח. מבחן הסופיות הוא אפוא מבחן דיוני-פורמאלי" (דברי כבוד השופטת דורנר בע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט (להלן - פרשת מנדלבליט [1]), בעמ' 362). באותה פרשה צוטטו בהסכמה דברי כבוד השופט זוסמן בעניין זה, ולפיהם השאלה היא:

"'האם נסתיים הדיון בענין התלוי ועומד לפני בית-המשפט?' החלטה המסיימת את הדיון 'וסוגרת את תיק המשפט' היא פסק-דין שעליו יכול בעל-דין שקופח לערער, וכל החלטה שאינה מסיימת את הדיון 'מבחינה פורמלית'... היא החלטה אחרת שעליה אין מערערים אלא ברשות... או בלא רשות, ביחד עם פסק-הדין שניתן במשפט..." (ע"א 226/61 דורון נ' צחובל [2], בעמ' 1919).

בפרשת מנדלבליט [1] עמד בית-המשפט על הקושי ביישום מבחן זה במצבים שבהם מכריע בית-המשפט בטענות שונות של הצדדים במהלך ההתדיינות, להבדיל מסופה. לגבי מצבים אלה התווה בית-המשפט באותה פרשה מבחן עזר, אשר מטרתו היא להבחין בין "'סופיות' הנובעת מתוצאתה של ההחלטה בהיבט הדיוני, להבדיל מתוכנה, קרי תוצאתה בהיבט המהותי" (שם, בעמ' 363). מבחן זה הוא מבחן הסעד, אשר מאפשר "לקבוע כי תחום מוגדר של ההליך הסתיים" (שם). השאלה, על-פי מבחן זה, היא האם

"בקטע כלשהו של ההתדיינות קיבל התובע את הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו או שהוא נשלל ממנו. זאת, משום שבית-המשפט הכריע בשלב הראשון באחת או יותר מן העילות שנתבעו באותה תובענה ופסק לתובע אחד או יותר מן הסעדים שתבע בגין אותה עילה או דחה את מתן הסעד המבוקש. כך גם כאשר בית-המשפט מכריע בתביעתו של אחד או יותר מן התובעים, ופוסק להם את הסעד המבוקש על-ידיהם, או דוחה את מתן הסעד המבוקש. הוא הדין כאשר ניתנה החלטה הדוחה חלק מן התביעה או התביעה כנגד אחד או יותר מן הנתבעים" (שם).

3. יישומם של מבחנים אלה בהקשר שבפניי נדון בצורה מפורשת בפסיקה פעם אחת בלבד, בע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן - פרשת ברזני [3]). באותה פרשה הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה ככל שזו התייחסה לתובענה ייצוגית למתן סעד כספי ואישר את הגשת התובענה כתובענה ייצוגית לעניין מתן סעד הצהרתי.

על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור, בזכות, לבית-המשפט העליון.
באותו ערעור ביקש המערער שם לתקוף את אותו חלק בהחלטה אשר הגביל את אישור התובענה הייצוגית לסעד הצהרתי בלבד, ואשר דחה את אישור התובענה למתן סעד כספי. בבית-משפט זה טענו המשיבים כי ההליך הנכון לתקיפת החלטתו של בית-המשפט המחוזי היה בקשת רשות לערער, ולא ערעור. טענה זו נדחתה בפסק-דינה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן, אשר פסקה כי:

"ערעורו של ברזני נסב על חלקה של ההחלטה הדוחה את אישור התובענה הייצוגית ככל שזו נוגעת למתן סעד כספי. הלכה פסוקה היא כי החלטת בית- המשפט למחוק מכתב-התביעה חלק הנוגע לאחד הסעדים מהווה פסק-דין חלקי...
ההחלטה נושא הערעורים שלפנינו סיימה את הדיון בשאלת הסעד הכספי ועל-כן יש לראות בה פסק-דין חלקי שניתן לערער עליו בזכות" (שם, בעמ' 607).

4. דברים אלה מעניקים בסיס איתן לטענות המערערים, כי בדין הגישו ערעור בזכות על החלטת בית-משפט קמא. הדברים אף אמורים ביתר שאת מתוך השוואה בין עובדות הפרשה שבפניי לבין עובדותיה של פרשת ברזני [3]. במהותן, בשתי ההחלטות יסודות מרכזיים דומים.


בפרשת ברזני [3] עמדה ביסוד התובענה הייצוגית שהוגשה לבית-משפט קמא טענה למצגי שווא מטעים מצד המשיבים באותה פרשה. בית-המשפט המחוזי שם קבע כי יש מקום לבירור טענת ההטעיה במסגרת של תובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן, וכי המערער שם עומד בתנאים הקבועים בחוק לשם אישור הגשתה של תובענה ייצוגית. עם זאת, לאור העובדה שטענת ההטעיה וגובה הפיצוי משתנים לפי נסיבותיו האינדיווידואליות של כל אחד מחברי הקבוצה, הוחלט שם לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית הצהרתית תוך כדי שנקבע כי "אין מקום לקבוע את גובה הנזק של חברי הקבוצה, בין ככלל, בין כבודדים". היינו, לא אושרה הגשת תובענה ייצוגית לעניין הסעד הכספי.


גם במקרה שבפניי עולה טענה בדבר מצג שווא של הנתבעים. אחד הבסיסים העיקריים להכרעת בית-משפט קמא היה כי אישור התובענה כתובענה ייצוגית "יביא...
לאותה תוצאה של הכרעה עקרונית, העומדת ביסוד ההליך של תביעה ייצוגית, בשאלת קיום ההטעייה, אך לא ימנע את הצורך בקיום דיון נוסף, במסגרת התביעות האינדיווידואליות של התובעים השונים". היינו, בית-משפט קמא שלל את האפשרות לתבוע את הסעד הכספי המבוקש במסגרת התובענה. שלילה זו של סעד מכניסה את החלטת בית-משפט קמא לגדר "פסק-דין", בהתאם למבחנים שפורטו לעיל.

5. למשיבים טענות אחדות ביחס לפסק-הדין בפרשת ברזני [3] ולתחולתו על העניין שבפניי.

6. המשיבים טוענים כי אין מדובר בהלכה פסוקה, אלא בדעת מיעוט, באשר לגופו של עניין נתקבלה בפרשת ברזני [3] עמדת כבוד הנשיא והשופט אנגלרד. אין בידי לקבל טענה זו. עיינתי בפסקי-הדין של כבוד הנשיא וכבוד השופט אנגלרד באותה פרשה. אין בהם כל הסתייגות מפסק-דינה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן בנקודה הרלוונטית. זאת ועוד, דעת הרוב באותה פרשה קיבלה ערעור שכנגד שהוגש על-ידי בזק. ערעור שכנגד זה הוגש כנגד ערעורו של מר ברזני. אילו נקבע כי דין הערעור העיקרי להימחק נוכח הצורך בהגשת בקשת רשות לערער, כפי שטוענים המשיבים בהליך שבפניי, ממילא היה הערעור שכנגד נדחה מעיקרו, ולא היה כל צורך בהכרעה בו.
אמור מעתה, כי לא הייתה בפרשת ברזני [3] כל מחלוקת לעניין העומד בפניי, ודין טענה זו של המשיבים להידחות.

7. (א) טענה אחרת של המשיבים היא כי יש להבחין בין העניין שבפניי לבין פרשת ברזני [3]. בפרשת ברזני [3] אושרה התובענה הייצוגית בכל הנוגע לסעד ההצהרתי שנתבקש שם. לטענת המשיבים, בית-המשפט המחוזי באותה פרשה מחק מן התובענה הייצוגית את העתירה לסעד כספי, ועל-כן באותה פרשה מדובר במחיקת סעד מכתב-תביעה, עניין אשר אין עוררין כי יש לגביו זכות ערעור. על-פי הטענה, אין דברים אלה חלים במקרה שבפניי, שבו לא אושרה התביעה כלל כתביעה ייצוגית.

(ב) גם ניסיון זה להבחין את פרשת ברזני [3] מן המקרה שבפניי אינו מקובל עליי. פסק-הדין בעניין ברזני [3] הוא ברור. אין בו דבר וחצי דבר על מחיקת סעד כספי מן התובענה הייצוגית. מדובר, בבירור, בהחלטה של בית-המשפט המחוזי שם שלא לאשר הגשת תובענה ייצוגית בכל הנוגע לסעד כספי. מבחינה זו איני מוצא כל הבחנה רלוונטית בין החלטה זו לבין ההחלטה נושא ההליך שבפניי.

(ג) אוסיף, כי טענות המשיבים שלפיהן החלטת בית-משפט קמא בעניין שבפניי היא החלטה אחרת, היו נכונות באותה מידה גם בפרשת ברזני [3]. הדברים אמורים בטענת המשיבים שלפיה אין החלטת בית-משפט קמא מהווה פסק-דין, באשר למערערים נתונה הזכות להמשיך בתביעה אישית. הדברים אמורים גם בטענת המשיבים שלפיה גם בעקבות החלטת בית-משפט קמא נתונה לצדדים נוספים הטוענים לעילה דומה אפשרות להצטרף לתביעה אישית כאמור.

ראשית יש לומר, כי ההנחה שהתביעה האישית ממשיכה להתנהל בפני בית-המשפט לאחר שזה דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הנחה מסופקת, הן נוכח האמור בתקנה 6 לתקנות הגנת הצרכן (סדרי דין לענין תובענה ייצוגית), תשנ"ה-1995 והן נוכח הפסיקה שדנה בתקנה זו (ראו להלן, בפיסקה 8).

שנית, טענות אלה של המשיבים היו רלוונטיות לא פחות גם ביחס לתביעה הכספית בפרשת ברזני [3]. החלטת בית-המשפט המחוזי באותה פרשה לא שללה מאת התובעים האינדיווידואליים את עילתם לנהל, בהמשך לאותה החלטה, התדיינות אינדיווידואלית שלא במסגרת התובענה הייצוגית בכל הנוגע לזכותם לסעד כספי. כל שהוחלט עליו היה כי אין מקום לבירור העניין הכספי במסגרת של תובענה ייצוגית. לא ניתנה החלטה בעלת אופי סופי השוללת את האפשרות לתבוע את הסעד הכספי במסגרת אחרת. על-פי גישתם של המשיבים בבקשה שבפניי, בכך היה כדי לשלול מן ההחלטה של בית-המשפט המחוזי בפרשת ברזני [3], לעניין הסעד הכספי, ממד של סופיות ולהשמיט את קיומה של זכות ערעור. דא עקא, לא זו העמדה שנתקבלה על-ידי כבוד השופטת שטרסברג-כהן אשר קבעה בפסק-דינה כי אי-אישורה של התובענה הייצוגית שם, בכל הנוגע לסעד כספי, היא הכרעה סופית לכל דבר ועניין בסעד זה, ועל-כן נתונה זכות ערעור באותו עניין.

(ד) ועוד, איני סבור כי הגיונם של דברי כבוד השופטת שטרסברג-כהן היה משתנה אילו נדחתה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, על כל חלקיה, כפי שהיה במקרה שבפניי. אכן, בניגוד לעולה מטענת המשיבים, לא עובדת אישורה החלקי של התובענה כתובענה ייצוגית בפרשת ברזני [3] עמדה ביסוד קביעתה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן כי הערעור על חלקה האחר של ההחלטה באותה פרשה הוגש כדין; אי- אישורו של אחד הסעדים הנתבעים במסגרת תובענה ייצוגית הוא שעמד ביסוד הקביעה האמורה. על-כן אני סבור כי קביעה זו יפה, ואולי אף מקל וחומר, למקרה שבפניי שבו לא אושרה התביעה הייצוגית הן ביחס לסעד ההצהרתי והן ביחס לסעד הכספי.

8. המשיבים טוענים כי החלטת בית-משפט קמא אינה אלא בשאלת הצדדים שיהיו צד להליך שבפניו, באשר התובענה העיקרית שהוגשה לבית-משפט קמא, היא תובענתם האישית של המערערים, בעינה עומדת. איני סבור כי ניתן לקבל טענה זו הן מטעם קונקרטי, הנוגע לנסיבות העניין, והן מטעם עקרוני, הנוגע להוראות הדין החולשות על העניין.

(א) אשר להיבט הקונקרטי. עיון בכתב-התביעה שהוגש לבית-משפט קמא מלמד כי בניגוד לנטען על-ידי המשיבים, התביעה שהוגשה לבית-משפט קמא אינה תביעה אישית "טהורה" אשר הסעד היחיד המתבקש בה הוא אישי, ואשר נותרה, בלא שינוי, בעקבות החלטת בית-משפט קמא.

מתברר, כי כתב-התביעה שהוגש הוא מעין יצור כלאיים. מצד העובדות הנטענות בו נועד כתב-התביעה לבסס את עילתם האישית של שני התובעים המנויים בו. בה בעת כתב-התביעה מבהיר כי מבחינת טיבה, מלכתחילה התביעה אינה תביעה אישית בלבד, כי אם תביעה ייצוגית. כך, מהות התביעה, על-פי כותרתה, אינה תביעה אישית, אף לא תביעה כספית, כי אם "תביעה ייצוגית". סכום התביעה, על-פי כותרתה, מוערך בחמישים מיליון ש"ח. אף בכתב-התביעה מאוזכרת "קבוצת התובעים בכללם" (סעיף 20 לכתב-התביעה). כל אלה הם מאפיינים החורגים מגדרי תביעתם האישית של שני התובעים המפורטים בכתב-התביעה. ואם לא די בכך, ניתן להפנות בהקשר זה לתגובת המשיבים בבית-משפט קמא לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. המשיבים מציינים בפתח דברם בתגובה זו, בסעיף 1, כי לבית-משפט קמא הוגש "כתב תביעה ייצוגית" (ההדגשה שלי - ע' ש').

אמנם ניתן לטעון כי בכך רתמו המערערים את העגלה לפני הסוסים, באשר בעת הגשת כתב-התביעה טרם אושרה התביעה כתובענה ייצוגית, ברם גם בכך אין כדי לשנות מן העובדה, שבמהותה חרגה התובענה, עוד בעת הגשתה, מגדר תובענה אישית גרידא.
לכן גם במובן צר זה יוצא כי החלטת בית-משפט קמא - השוללת אישור של התובענה כתביעה ייצוגית - דוחה את חלק הארי של הסעד שנתבקש בתובענה (50 מיליון ש"ח), וממילא, אפילו לפי גישת המשיבים, מהווה פסק-דין (ולו חלקי) אשר ניתן לערער עליו בזכות.

(ב) אשר לרמה העקרונית. המשיבים אינם מתמודדים כלל בסוגיה זו עם הוראתה של תקנה 6 לתקנות הגנת הצרכן (סדרי דין לענין תובענה ייצוגית). תקנה זו קובעת כי מקום שבו בית-המשפט החליט שלא לאשר תובענה כייצוגית משום שלא התקיימו בה התנאים המפורטים בחוק, תידחה הבקשה לאישור כאמור. ברם נקבע בה כי אין בהחלטה על דחייה כאמור כדי למנוע מהתובע להגיש "תובענה אחרת בשמו הוא" (ההדגשה שלי - ע' ש') או כדי למנוע מתובע אחר להגיש תובענה ייצוגית בשם אותה קבוצה.

מתקנה זו משתמעת הפרדה, במישור הדיוני, בין תביעתו האישית של התובע המבקש לעצמו מעמד של תובע ייצוגי לבין תביעתו הייצוגית. עולה מן הדברים, כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית עומדת לעצמה, ומקום שבו בקשה זו נדחתה, לא נותרת עוד בפני בית-המשפט תובענה, בין ייצוגית ובין אישית. הגיונו של הסדר זה עשוי להיות טמון בכך שברגיל, עילת התביעה האישית של מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית משקפת נזק קטן, אשר כשלעצמו אינו מצדיק הגשת תביעה. מכשיר התובענה הייצוגית נועד ליצור מסגרת שתעודד הגשת תביעות חרף מצב בסיסי זה. אכן, כבר נפסק כי התובענה הייצוגית "...נועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצת אנשים, שנזקו של כל אחד מהם קטן יחסית, לתבוע בשם כל הנפגעים האנונימיים שסכום תביעתם הכולל גבוה ביותר נוכח ריבוי מספרם... יש בה כדי להגן על אינטרס היחיד שנפגע ואינו טורח להגיש תביעה" (דברי כבוד השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ [4], בעמ' 323-322). ובמקום אחר ציינה כבוד השופטת שטרסברג-כהן, ביחס לתובענות ייצוגיות בדיני ניירות ערך, כי "התובענה הייצוגית נועדה לתת לבעל המניות, שנפגע פגיעה קטנה יחסית, תמריץ לתבוע את זכויותיו וזכויות אחרים כמוהו" (רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש [5], בעמ' 295).

מתקנה זו משתמע אפוא כי ההחלטה על דחיית הבקשה להגשת תובענה ייצוגית היא פסק-דין לכל דבר ועניין, המסיים את התיק שבפני בית-המשפט, וממילא כי הערעור על החלטה כזו הוא ערעור בזכות.

(ג) ברוח זו אף נפסק בשתי פרשות שבהן נדונה שאלת האגרה אשר יש לחייב בה את מי שמגיש בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית.

בת"א (ת"א) 1252/92 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' מדינת ישראל [14] פסק כבוד השופט א' שטרוזמן כי מקום שמוגשת בו בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, אין לחייב את המבקש באגרה בגין תביעתו האישית כתנאי לדיון בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. לעניין זה הפנה כבוד השופט שטרוזמן לתקנה 6 לתקנות ניירות ערך (סדרי דין לענין תובענה ייצוגית), תשנ"ב-1991 , אשר לשונה זהה ללשון תקנה 6 לתקנות הגנת הצרכן (סדרי דין לענין תובענה ייצוגית). על רקע תקנה 6 האמורה הובהר באותה פרשה כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית איננה כוללת את תובענת התובע כתובענה עצמאית, וממילא אינה חייבת באגרת בית-משפט כל עוד לא הוגשה כתובענה ייצוגית.

ברוח דומה, בהקשר דומה ועל יסוד הנמקה דומה, פסק מאוחר יותר גם כבוד הנשיא א' וינוגרד, בת"א (ת"א) 1117/94 גלובל ק.א. ניהול השקעות וייעוץ פיננסי בינלאומי בע"מ נ' חמישה יוד תכשיטנים תעשית מתכות יקרות בע"מ [15], בפיסקה 7 "...דחיית בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, אינה הופכת באופן אוטומטי את התובענה הייצוגית לתביעה אישית. אלא מותירה בפני מי שבקשתו נדחתה את הברירה להגיש תביעה אחרת בשמו הוא" (ההדגשה שלי - ע' ש').

9. (א) לא נעלם מעיניי כי בפרקטיקה לעניינן של תובענות ייצוגיות, ובמידת מה אף בספרות, ישנם תימוכין מסוימים לטענות המשיבים בבקשה שבפניי. כך, בפועל, הליכי תקיפה לא מעטים בבית-משפט זה, המופנים כנגד החלטות שלא לאשר תובענה כתובענה ייצוגית, מוגשים במסגרת של בקשות רשות לערער, ולא כערעורים בזכות (ראו, על דרך הדוגמה בלבד: רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [6]; רע"א 378/96 וינבלט נ' משה בורנשטיין בע"מ [7]). אף ניתן למצוא דוגמה להגשת בקשת רשות לערער על החלטה לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לגבי חלק מן התובענה, במצב זהה לגמרי מבחינה זו לפרשת ברזני [3] שבה נקבע כי ההליך לתקיפה גם במצב זה הוא בערעור בזכות (ראו רע"א 4474/97 טצת נ' זילברשץ [8]).

באופן דומה מפנים המשיבים להחלטות של בתי-משפט מחוזיים, אשר לאחר דחיית בקשה לאישורה של תובענה כתובענה ייצוגית קבעו הוראות שונות לעניין המשך הדיון בתובענה האישית של התובע הייצוגי. החלטות אלה מספקות תימוכין מסוימים לטענת המשיבים הרואה בדחיית הבקשה לאישורה של תובענה כתובענה ייצוגית דחייה של מעין בקשת ביניים בהליך, אשר עניינה מתכונת ניהול התובענה, וזאת להבדיל מדחיית בקשה לסעד מהותי שבדין, המצויה בתובענה.

לכך יש להוסיף כי אף בספרות הובעה הדעה (ג' לוטן, א' רז תובענות ייצוגיות (כרך א) [17], בעמ' 402) כי ההליך הנכון לתקיפת החלטה הדוחה בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית הוא בקשת רשות לערער, להבדיל מערעור. זאת, בסייג שלפיו עומדת לחברי הקבוצה נושא התובענה הייצוגית זכות ערעור במקרים מסוימים (שם [17], בעמ' 403-402).

(ב) ברם בדברים אלה אין כדי לשנות מן המסקנה בבקשה שבפניי.

ראשית, אף לפני מתן ההחלטה בעניין ברזני [3], בחודש יולי 2001, הותקפו החלטות שלא לאשר תובענה כתובענה ייצוגית גם בהליכים של ערעור בזכות (ראו:
ע"א 8463/99א קדם נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [9]; ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' אבן [10] (ערעור על החלטה לאשר תובענה כתובענה ייצוגית);
ע"א 2967/95 הנ"ל [4]).

שנית, אין בפרקטיקה כזו, המתוארת לעיל, כדי לשנות ממה שנקבע בפרשת ברזני [3] האמורה, ומה גם שפסק-הדין בפרשת ברזני [3] ניתן לפני חודשים אחדים בלבד.

שלישית, פסקי-הדין המחוזיים שאליהם מפנים המשיבים, ובהם נקבע דבר המשך ההליכים בתובענה האישית, אינם מתמודדים עם האמור בתקנה 6 האמורה לתקנות סדרי הדין בתובענה ייצוגית. קיימת פסיקה מחוזית אחרת, שאליה הפניתי, הנותנת את מלוא המשקל לתקנה זו. זאת ועוד, אף בפסיקה המחוזית ניתן למצוא קביעות שלפיהן דחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית משמיטה את זכות הקיום מן התובענה האישית של התובע הייצוגי (ראו, למשל, המ' (חי') 28404/97 בולדו, עו"ד נ' רשות הנמלים והרכבות [16]).

10. המשיבים נאחזים בטיעוניהם בכך שכותרת החלטתו של בית-משפט קמא היא "החלטה", ולא "פסק-דין". ברם העובדה שבית-המשפט בחר בכותרת "החלטה", להבדיל מ"פסק-דין", אינה בעלת חשיבות לענייננו. המונח "החלטה" מוגדר בתקנות סדר הדין האזרחי כ"פסק דין וכל החלטה אחרת של בית המשפט" (תקנה 1). ממילא כולל מונח זה גם פסק-דין. זאת ועוד, בשורה ארוכה של החלטות נקבע כי לעניין סיווגה של החלטה לצורך הגשת ערעור כפסק-דין או כהחלטה אחרת, המבחן הוא מהותה של ההחלטה, ולא כותרתה (ראו ע"א 277/81 גרינהאוז נ' גרינהאוז [11], בעמ' 202. ראו גם, בכיוון ההפוך, פסק-דינה של כבוד השופטת ביניש בע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ [12], בעמ' 155). משכך, גם טענה זו אינה משנה את מסקנתי לעניין ההליך הנכון לתקיפת החלטתו של בית-משפט קמא.

11. בשולי הדברים. עד לכאן פירטתי את נימוקיי לדחיית עמדת המשיבים בבקשה שבפניי. כאן המקום להוסיף, כי גם לו סברתי כי יש לקבל את עמדת המשיבים לעניין ההליך הנכון לתקיפת החלטת בית-משפט קמא, הרי שהיה מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית-משפט קמא. הערעור שבכותרת הוגש בחודש ספטמבר 2001, חודשיים אחרי מתן פסק-הדין בעניין ברזני [3]. נראה לי, כי למצער יש לומר כי הוא הוגש מתוך הסתמכות סבירה על שנפסק באותה פרשה. כפי שהראיתי לעיל, בדין החקוק והפסוק אף יש תמיכה לתפיסה שלפיה הליך התקיפה הנכון במקרה שבפניי הוא ערעור בזכות. במצב זה, אפילו הייתי מגיע למסקנה כי טעו המערערים בהליך התקיפה שבו בחרו, הרי שהיה מדובר בטעות בדין שהיא טעות סבירה, ואולי אף טעות בלתי נמנעת באופן סביר, ואשר יש בה משום "טעם מיוחד" מובהק הנדרש לשם מתן ארכה לשם נקיטתו של הליך תקיפה אחר (ראו בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון [13]). נוכח המסקנה שאליה הגעתי איני רואה צורך להרחיב בסוגיה זו מעבר לכך, ומה גם שאין המשיבים מתנגדים, חרף טענות שונות שהעלו, למתן ארכה כאמור, אשר נדרשת על-פי שיטתם.

12. והערה אחרונה לסדר. המשיבים הגיבו לתגובת המערערים לבקשה שבפניי.
תגובת המשיבים הייתה בלא נטילת רשות מבית-המשפט. מבחינה זו לא היה לתגובה מקום במועד ובדרך שבהם הוגשה. ברם אף לבקשת המערערים למחיקת תגובה זו - בקשה האוחזת לא פחות מ-14 עמודים - לא היה מקום - בסגנונה, באורכה, ואף לא בתוכנה.
תגובתם של המערערים לבקשה שבפניי כללה עניינים שונים הדורשים התייחסות, ואלה חייבו בנסיבות העניין תגובה עניינית מטעם המשיבים. היה ניתן לצפות מן המערערים, המבקשים ליטול לעצמם מעמד ייצוגי, לגלות הבנה לצורך בתגובה מאת המשיבים, ולגישה מעט עניינית יותר בסוגיה זו.

סוף דבר. דין הבקשה למחיקת הערעור מן הרישום - להידחות. המשיבים יישאו בהוצאות המערערים בבקשה זו, לרבות שכר טרחת עורך-דין, בסך 3,500 ש"ח. לסכום זה יצורף מע"מ כדין, והוא יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול תביעה ייצוגית

  2. התיישנות תביעה ייצוגית

  3. הסתלקות מתובענה ייצוגית

  4. התיישנות תובענה ייצוגית

  5. הסכם פשרה בתביעה ייצוגית

  6. בקשה לתיקון תובענה ייצוגית

  7. חוסר תום לב בתביעה ייצוגית

  8. תנאים לאישור תביעה ייצוגית

  9. גילוי מסמכים תובענה ייצוגית

  10. התנגדות לביצוע תביעה ייצוגית

  11. אישור הסכם פשרה תביעה ייצוגית

  12. תביעה ייצוגית נגד זאפ דפי זהב

  13. דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  14. תנאים לאישור פשרה תביעה ייצוגית

  15. אישור הסדר הסתלקות תביעה ייצוגית

  16. הגשת ראיות נוספות תביעה ייצוגית

  17. בקשה לסילוק תביעה ייצוגית על הסף

  18. דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית

  19. על מה אפשר להגיש תביעה ייצוגית ?

  20. בקשה להוספת נתבעים תביעה ייצוגית

  21. בקשה לצירוף תובעים לתביעה ייצוגית

  22. חובת דיווח סביבתי - תביעה ייצוגית

  23. הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  24. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות

  25. תביעה ייצוגית בסוגיית הסכם קיבוצי ?

  26. בקשה לקביעת שכר טרחה בתביעה ייצוגית

  27. בקשת רשות ערעור אישור תביעה ייצוגית

  28. חובת דיווח על תקלות - תביעה ייצוגית

  29. תביעה ייצוגית "מעוררת שאלות מהותיות"

  30. אובדן השקעה אלטרנטיבית - תביעה ייצוגית

  31. בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  32. גילוי מסמכים לפני אישור תביעה ייצוגית

  33. בקשה למחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  34. אחוזי שומן במוצרי חלב תביעה ייצוגית על הטעיה

  35. כתב תביעה אישית ובקשה לאישור תובענה ייצוגית

  36. אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  37. תביעה ייצוגית: שירות תזכורת לסיום החניה "פנגו"

  38. תביעה ייצוגית נגד חברת סלולר על אי קבלת זיכויים

  39. בקשה לפי סעיף 9 של חוק תובענות ייצוגיות לאשר הודעת חדילה

  40. תביעה ייצוגית: סכומי הארנונה לא עודכנו בהתאם למדדים שליליים

  41. טענה כי לא פנו אליה על מנת לקבל את אישורה למשלוח דברי הפרסומת

  42. אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה ציבורית

  43. החריג בסעיף 10(3) המונע בירור תביעה כתביעה ייצוגית כשיש הסכם קיבוצי

  44. הודעת חדילה מוסכמת לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006

  45. תביעה ייצוגית: התברר כי מכשיר בו בוצעה בדיקה שימש קודם לבדיקת נשא איידס

  46. גביית ריבית בשיטת "ריבית דרבית" ולא בשיטת ה"ריבית הצמודה" - תביעה ייצוגית

  47. תביעה ייצוגית שענינה "החזר הוצאות" שמקבלת מכבי שירותי בריאות מכלל בריאות חברה לביטוח

  48. תביעה ייצוגית: סימון שטח חניה המצוי בבעלות פרטית ככזה המחייב בתשלום אגרת חניה (סימון כחול לבן)

  49. תביעה ייצוגית: הנגשת אוטובוסים בקווים עירוניים ותחנות קו לשימוש עיוורים וכבדי ראיה לפי חוק שוויון

  50. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון