דחיית בקשה לביצוע שיקים

לפניי התנגדות לביצוע שטר.

סעיף 81א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 שכותרתו הוצאה לפועל של שטרות, קובע:
"(א) שטר חליפין שטר חוב ושיק משמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט, הסכום הנקוב בשטר ייגבה בתוספת...
(ב) המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע פסק דין.
(ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה תהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות ומשהוגשה התנגדות יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט;לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי...".

מכוח סעיף זה, רשאי האוחז לפנות במישרין אל לשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר.

החייב רשאי להתנגד לביצועו של השטר בדרך בה מבקשים רשות להתגונן מפני תובענה בסדר דין מקוצר.

לעניין הבקשה למתן רשות להתגונן, נפסק:
"הלכה פסוקה היא בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט איננו שוקל את מהימנותו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די לנתבע בכך שהראה בתצהירו הגנה אפשרית בפני התביעה ולו בדוחק, אלא אם כן התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד. אולם ראוי להדגיש כי המנעותו של התובע מלחקור על התצהיר אין בה כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוע בו מעיקרו. כלומר, החקירה על התצהיר יש בה כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, אולם באין חקירה כזו, עומד בפני בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ובית המשפט בוחן אם יש בדברים האלה כדי לבסס הגנה ולו בדוחק נגד התביעה." (ע"א 16/89 "ורדים חב' לגידול פרחים" נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מ"ה (5), 735).

בספרו של כב' השופט ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שביעית, 2004, בעמ' 169 נקבע כדלקמן:
"בית המשפט אינו נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא. ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, תינתן לנתבע רשות להתגונן. כל זאת כמובן אם לא נתברר לבית המשפט כי טענות הנתבע תלויות על בלימה או שבחקירה הנגדית מתברר כי הגנתו היא הגנת בדים. (ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל ואח', פד"י מ"ו (4), 196). ... נתבע המבקש רשות להתגונן איננו מביא בפני בית המשפט כל ראיה זולת תצהירו, ואין הוא מביא עדים שאולי יעידו במשפט גופו. ואם בית המשפט נוטל לידיו את הסמכות לפסוק בעניין עפ"י חומר ראיות מקוטע כזה ונועל בכך את שערי בית המשפט בפני הנתבע, אין זה דיון שיפוטי אלא תהליך של "נבואה" או "חיזוי מראש", ולא לכך מיועד סדר הדין המקוצר. אין מקפחים את הנתבע בשל כך שהתובע בחר לתבוע בסדר דין מקוצר. וכאשר תצהירו של הנתבע מראה הגנה העשויה לעמוד לו במשפט, זכאי הוא לכך שהתובענה תתברר ותוכח בדרכי הדיון הרגילות. ... " .

לאחרונה פסק בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 15.6.09) .


ובפרשת צול ניהול פרויקטים (ע"א 3300/04) קבע בית המשפט העליון (ביום 8.12.09):
"בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי ([], 18.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ([], 18.6.08) (להלן – עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן ...
במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין).

ולענייננו;
טענה המבקשת כי חתימתה על גבי השטר נשוא התיק זויפה.

המשיב חקר את המבקשת לעניין טענה זו בעוד שהציג לה מספר רב של שיקים נושאים חתימה שלה לכאורה :
"ש. את יודעת לומר לבימ"ש כמה שיקים נתת בסך הכל למשיב.
ת. לא זוכרת.
ש. אולי 30.
ת. נתנו שיקים.
ש. רוב השיקים לא כובדו על ידי הבנק כי אין כסף בבנק.
ת. אמרו לי שלא כיבדו לא יודעת מה הוא עשה, היה משהו כזה.
ש. לא כובדו כי לא היה כסף בחשבון.
ת. נכון.
היה כסף.
אמר לי הפקיד שהוא מלבין את הכסף שלי. אמר לי לא לתת ולא אתן לך עוד שיקים, לא תקבלי עוד שיקים מהבנק.
ש. בגלל שנתת לו הרבה שיקים שחתמת לו עליהם.
ת. לא חתמתי על השיקים.
ש. לא חתמת על כל השיקים שנתת לו.
ת. לא חתמתי.
ש. מציג לך ערמה של שיקים.
ת. אולי כמה, לא כולם.
ש. את יודעת על כמה חתמת.
ת. לא יודעת.
ש. אולי 20 שיקים חתמת לו. אולי יותר.
ת. תראה לי.
...
ש. מציג לעיונך שיקים תאמרי לי על מה את חתומה ועל איזה שיקים אינך חתומה.
..
ת.מעינת בשיקים של בנק לאומי מספר 45 ושיק מספר 61 – זו חתימה שלי.
מעיינת בשיק מספר 37 מבנק דיסקונט – זו חתימה שלי.
מעיינת בשיק של בנק לאומי שמספרו 24 – זו לא חתימה שלי.
מעיינת בשיק של בנק דיסקונט שמספרו 36– זו לא חתימה שלי.
ש. איך את יודעת שזו לא חתימה שלך.
ת. לפי הכתב.
ש. איזה כתב לא שלך על גבי שיק מספר 36 של בנק דיסקונט.
ת. העדה שותקת.
ש. השיקים האחרים את בטוחה שהחתימה שלך.
ת. כן.
ש. למה בשיק זה אינך בטוחה שזו החתימה שלך.
ת. בשיק של בנק דיסקונט מספר 36 איני בטוחה שזו חתימה שלי.
ש. מציג לעיונך עוד שיקים, איזה מהשיקים הללו הם חתימה שלך ותאמרי לי גם למה. תשומת ליבך שמאחורה יש חתימה של בעלך שהוא ערב.
זה כל חודש כמעט.
ת. מעיינת בשיקים ומשיבה.
שיק של 11,000 ₪ שלא חתמתי והוא גנב את זה. הוא גנב אותנו.
שיק של בנק לאומי שמספרו 31 - זו לא חתימה שלי.
ש. למה זה לא שיק שלך
ת. כי הוא לא הביא את השיק ההוא.
ש. למה שיק זה לא שלך.
ת. נראה לי שזה לא שיק שלי.
ש. כל שאר השיקים שלך.
ת. כן.
שיקים של בנק לאומי שמספרם 58, 22, 60, 21 – זו החתימה שלי.
שיק של בנק לאומי שמספרו 31 – לא חתימה שלי.
חלק מהשיקים מזוייפים ורואים את זה בכספים, רואים שהוא חסך כסף.
ש. כתבת את התצהיר שאני מציג לעיונך.
ת. לא.
ש. זו חתימה שלך על גבי התצהיר שאני מציג לעיונך.
ת. אני לא כתבתי את התצהיר.
ש. זה חתימה שלך על גבי התצהיר.
ת. מעיינת ומשיבה, זו לא חתימה שלי.
ש. למה זו לא חתימה שלך.
ת. את יכולה לחתום פה ליד החתימה שלך.
ת. חותמת על יד החתימה.
ש. זה לא אותו דבר.
ת. אולי זה כן החתימה שלי.
ש. יכול להיות שלא חתימה שלך ויכול להיות שכן.
ת. כן".


ודוק, השטר נשוא תיק זה הינו שיק מספר 45, עליו הודתה המבקשת כי חתמה.

המבקשת נשאלה בעניין זה שלוש פעמים! ושלוש פעמים השיבה כי זו חתימתה על השטר.

משכך למעשה נופלת הגנתה וטענתה בדבר זיוף נדחית מכח עדותה.

ב"כ המבקשת מבקש לטעון כי משהמבקשת הכחישה בתחילה את חתימתה על התצהיר שנחתם בנוכחותו, הרי שיש לקבוע כי עדותה בדבר חתימותיה על השיקים אינה נכונה.
לא מצאתי לקבל טענה זו.
ראשית, ביחס לתצהיר המבקשת שינתה בהמשך החקירה טענותיה לפיה היא לא חתומה על התצהיר.
שנית, השאלה במחלוקת בתיק זה הינה האם חתמה על השטר ולא האם חתמה על התצהיר.

על השטר השיבה פעם אחר פעם כי היא חתומה, הא ותו לא.

משכך נפלה וקרסה גרסתה בדבר זיוף חתימתה על השטר נשוא תיק זה.

בהערת אגב מצאתי גם לציין כי ב"כ המבקשת אף טען במסגרת הסיכומים, כי המבקשת כבדת ראייה ויש לה תעודת נכה בגין נכות בראיה, משכך יתכן ולא ראתה נכונה את חתימתה על גבי השטר נשוא תיק זה.

גם בהתעלם מהעובדה כי טענה זו נטענה בסיכומים והיא מהווה הרחבת חזית אסורה (שלה התנגד ב"כ המשיב), הרי שטענה זו לא עמדה במבחן של חקירה נגדית, ממתי הנכות, כמה אחוזי נכות, האם הדבר מלמד כי אינה רואה כלל או האם היא כבדת ראיה.

ויתרה מכך, מקום בו המבקשת סברה כי אינה רואה טוב את הכתוב, ענתה בהתאם לשאלות ב"כ המשיב (ראה לדוגמא בעמ' 2 שו' 1-2) וכשהשיבה לשאלות ביחס לשטר נשוא הדיון ושטרות אחרים ידעה להשיב האם מדובר בחתימתה אם לאו.

סוף דבר,
ההתנגדות נדחית.
הליכי ההוצאה לפועל בתיק 34-02788-12-9 ישופעלו.
אני קובעת כי המבקשת תשלם הוצאות הדיון בסך של 1,000 ₪.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון