אי תקינות מדרגה

לפניי תביעה לנזקי גוף, שבגדרה התובעת עותרת לחיובן של הנתבעות ,לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות תאונה שהתרחשה ביום 20/11/07 (להלן:התאונה).

א. כללי:

התובעת ילידת 1977 עבדה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה כגננת והיא רכשה מאת "סטודיו אקטיב" (להלן:"הסטודיו") מנוי לשנה החל מיום 15.7.07 (נספח א' וב' ל- ת/4).

ביום 20.7.07 בשעה 19:50 או בסמוך לכך התעמלה התובעת באימון אירובי בסטודיו אצל הנתבעת 1 שהינה הבעלים ו/או המפעילה ו/או המדריכה בסטודיו; תוך כדי ההתעמלות ,כך נטען בכתב התביעה, זזה המדרגה שהוצבה מעל למתקן הגבהה ושלא היתה מחוברת אליו וכתוצאה מכך איבדה התובעת את שיווי משקלה ונפלה על רגלה הימנית (להלן:"התאונה").

התובעת הובהלה בידי אמה שהוזעקה למקום לקופת חולים מכבי בקרית מוצקין, משם הופנתה למיון בבי"ח רמב"ם, אובחן אצלה שבר בקרסול ימין, רגלה גובסה ושוחררה למנוחה למשך שבועיים והמשך מעקב (נספח ב' לכתב התביעה).

התובעת הגישה תביעה זו נגד נתבעת 1 בתור הבעלים ו/או המפעילה ו/או המדריכה של הסטודיו ונגד המבטחת של הסטודיו וטענה כי נתבעת 1 התרשלה עת לא דאגה כי המדרגה עליה התאמנה תהיה מחוברת באופן יציב למתקן ההגבהה וכי לא השגיחה על דרך ההתעמלות כראוי ולא נקטה ו/או הנהיגה אמצעי בטיחות מתאימים שימנעו את התאונה, מה גם שהיא כי לא הודרכה באשר לאופן השימוש במתקנים ובכללי הבטיחות הנהוגים במתקן ובמקום לא נמצאו שלטי אזהרה או הוראות בטיחות המתקן, ועל כן היא חבה כלפיה בחובות נזיקיות

הנתבעים מכחישים את אופן אירוע התאונה כפי שהתובעת מתארת וטוענים כי התאונה אירעה עקב רשלנותה הבלעדית של התובעת עת היא לא מילאה אחר ההוראות לעניין שיטת השימוש במתקן ונהגה באופן לא זהיר.

ב. מבנה המדרגה וההגבה;

התובעת השתתפה ,ביום התאונה, באימון מדרגה אירובי בהדרכת הנתבעת ובאימון זה השתתפו בין 15 ל- 20 משתתפות. הנתבעת בתצהירה נ/3 ציינה 15 משתתפות, למרות שהדבר ניתן לבדיקה ברישומי הנתבעת והיה מקום לצרף אישור לגבי מספר המתעמלות בפועל.

מדובר בתרגיל אירובי המבוצע עם מדרגה וזאת למי שמבקש להגביר את הקושי במהלך האימון באמצעות הגבהה . אין חולק כי מבנה המדרגה כעולה מחוות הדעת של המומחים ומהתמונות שהוצגו בפני, הוא תבנית מלבנית העשויה מחומר פלסטי קשיח ובתחתית המדרגה ובכל פינה מפינותיו התחתונות נמצא גומי למניעת החלקה.

ההגבה היא למעשה שני מרובעים שמונחים מתחת למדרגה והמומחית מטעם הנתבעת תיארה את ההגבה והמנגנון בצורה שעולה היטב עם התמונות שהונחו בפני והדגישה:

" ההגבהה היא למעשה 2 מרובעים שכל אחד מהם באורך של 40.60 ס"מ. כיוון שההגבהות אינן באורך מלא של המדרגה שמעליה, יש להניח הגבהה אחת מתחת לחלק הימני של המדרגה (כאשר 3 צלעות של הגבהה אמורות להיות במגע עם המדרגה ואילו הצלע הפנימית חופשיה) והגבהה נוספת בצד שמאל."

בהמשך הדגיש בחוות דעתה כי: " על מנת לשמור בסיס תמיכה בטיחותי , חיוני שהגבהה הימנית והשמאלית יונחו באופן שנכתב לעיל."

עוד המשיכה המומחית מטעם הנתבעת וציינה:

" המפגש בין המדרגה וההגבהות שלה מתבצע ע"י מנגנון של זכר ונקבה ותפקידה למנוע אפשרות של היפרדות בין החלקים הללו עקב הפעלת כוחות אנכיים ואופקיים על ידי המתעמל בזמן השיעור."

מעיון בתמונות שהוצגו מוצג ת/5 עולה כי תמונה ת/5(א) היא תמונה של המדרגה עצמה בחלקה העליון ואילו ת/5(ב) רואים את המדרגה בחלק התחתון ומעיון מעמיק בתמונה ניתן להבחין בקיומם של 4 שקעים בתחתית המדרגה.

ת/5 (ג ) ,(ד) ו- (ה) הם תמונות של החלק המשמש הגבהה אך הצילום הינו לחלק התחתון ולא העליון של ההגבה, ממנו לא ניתן להסיק על העדר קיום מנגנון של זכר ונקבה בעת הנחת ההגבה. הנתבעת הציגה בפני תמונה נ/2 שאינה צבעונית בה רואים את הצד העליון של ההגבה ובו ניתן להבחין בחלק בולט אשר אמור להיות מונח בחלק השקוע של המדרגה.

מהתמונות רואים שבמדרגה חסרות גומיות.

לא הובאה כל ראיה בפני ובפרט מטעם הנתבעת לגבי מועד רכישת המדרגות וההגבהות ולא הומצאה ולו ראיה אחת ביחס לתקינות המתקן ומתי בוצעה לאחרונה בדקית תקינות של מתקנים אלו.

מר יגאל בר לב ציין בתצהיר כי ערך בדיקות תקופתיות לציוד מדי חודש בחודשו ( סעיף 8 לנ/1), אך לא צירף כל אישור על עריכת בדיקות אלו כלל ועיקר ולא המציא מידע אודות הגורם שבחן את הציוד וניפק אישור על תקינות הציוד. אם כך בכל הקשור למדרגות הקיימות אצל הנתבעת אין עדות
לגבי זמן רכישתם, תקופת השימוש בהם ומתי נערכה בדיקת תקינות לציוד .

מומחה התובעת לא בחן את המדרגה וההגבהה בעצמו והסתמך על תמונות בלבד כשאין בפני החלק העליון של ההגבה, אך משעומת עם תמונה נ/נ/2 ציין כי:
"ש. אני מציג בפניך מוצג נ/2 – מה אתה רואה?
ת.אני רואה את המדרגה כמדרגה, זה המשטח הארוך ולידו רואים את אלמנט ההגבהה שבנוי מיחידות קטנות ונפרדות. משתמשים בשני יחידות למתקן ההגבהה.
ש.האם רואים בתמונה נ/2 את החלק העליון של מתקן ההגבהה?
ת.בהנחה שמה שאני רואה הוא החלק העליון, אז אני כן רואה.
מה שרואים פה הוא בסיס שמגובה במימדיו עם בליטה כלפי מעלה. יש מסביב קיר שהוא חלק מההגבהה בגובה של כ- 7 ס"מ .
ש.כשאתה כותב בחוות דעתך שאין מתקן זכר ונקבה מבלי לראות את החלק העליון של מתקן ההגבהה. איך אתה יכול לקבוע את הקביעה הזו בחוות דעתך?
ת.החלק התחתון של מבנה המדרגה, שיש בו כל מיני אלמנטים שהיצרן עשה, ניתן להסיק במבט מיידי שאותם תושבות שהוא השתמש ב- 4 הקצוות, שהן תושבות ספוגיות או גומי, מיועדות היו להשתמש על איזשהו מתקן הגבהה. בתבנית הכוללת יש פרופילים שונים, לאורך ולרוחב בכל מיני כיוונים ולא ניתן להסיק מה תפקיד של כל דבר כזה. מנסיוני אני מכיר את תהליך הייצור. יש כאן צלעות שיוצרות את החוזק ואזורים שגורעים משקל, שלא יהיה כבד.
ההסתייגות שיש לי, אל נוכח מה שאני רואה, אם אכן נכון שכוונת היצרן, בהנחה שמדובר בסטים של אותו יצרן, כי יש פעמים שהסטים לא של אותו יצרן וכל יצרן שומר את הזכות לייצר כפי שהוא מייצר ואם נכון הוא שההגבהה של ההגבהה. יש קיר שעומד שהוא החלק העליון, דהיינו המדרגה אמורה להשתלב בתוכו, אני חייב לראות בחלק התחתון של המדרגה, סימן המעיד שלתוכו הם משתלבים. רואים פה מסגרת מוגבהת מסודרת, חד משמעית, בלי פינות וכשאני מסתכל בתמונה, אני לא רואה תעלה היקפית מושלמת שמתאימה אחת לאחת לחלק הזה. אני אומר זאת מתוך הצילומים כי הדבר האמיתי לא בידיי. מהצילום קשה לי לזהות במדרגה את השקע.
מה שאני ציפיתי לראות לכל האורך, כי את המדרגה מניחים על ההגבהה, שמדרגה לא יכולה לנוח באופן ישר על פי מראה התמונה הזו, אלא אם מניחים את זה אחרת, על קו השוליים. אם מניחים על קו השוליים יש שקע, אבל אין תקע.
אם היתה לי דוגמא אמיתית, יכולנו לראות זאת.
ש.כשאתה כותב בחוות דעתך שאין מנגנון מייצב של זכר ונקבה זה לא חד משמעי?
ת.אמת וזה טעון בדיקה של הפריט עצמו. "
עמוד 26 שורה 18 עד 32 לפרוטוקול.

לסיכום המומחה מטעם התובע לא היה וודאי וחד משמעי בעניין קיומו של מנגנון זכר ונקבה וביקש לבחון את המדרגות עצמן ואילו מומחה הנתבעת גם היא – אינה בטוחה בקיומו של מנגנון זכר ונקבה והחלה לציין את תפקידו הפונקציונאלי של המכשיר באומרה :

" יתכן שהבעיה נעוצה בהגדרת "מנגנון זכר ונקבה", אולם ,ללא כל קשר לשמו של מנגנון זה-הוא מותאם בדיוק על מנת ליצור לחץ שווה ומניעת תזוזה בין המדרגות בין המדרגה וההגבה תוך שימוש בכוחות שמפעיל המתעמל על המדרגה."

השאלה החשובה אם קיים מנגנון במדרגה וההגבהה ההופך אותם ליחידה אחת בעת השימוש בהגבהה, מבלי להיכנס לשמו של מנגנון זה. רואים מ-נ/2 שקיים קטע מוגבה וחלק זה אמור להיכנס לשקע הקיים בתחתית המדרגה, אך לא ברור –ואף מי ממוחי הצדדים , לא ציין זאת, כי מנגנון זה הופך את שתי היחידות ליחידה אחת .

בשאלת החיבור בין שני החלקים , להבדיל מהתמיכה שמקבל מכשיר זה מהכוחות שמפעיל המתאמן; עיון בת/5 מראה בבירור כי בין המדרגה לבין מתקן ההגבהה קיים מנגנון של חיבור שניתן לכנותו "זכר" ונקבה" או שקע ותקע , אך אין עדות או ראיה שניתן ללמוד מהם כי לאחר הנחת המדרגה על המתקן ההגבהה יש מנגנון נעילה ועל כן המסקנה היא כי המדרגה מונחת על מתקן ההגבהה במנגנון חיבור פשוט ללא נעילה.

לא הוצגו ראיות בדבר הוראות יצרן לעניין אופן החיבור הנדרש ואופן השימוש הנכון במתקן.

ג. נסיבות אירוע התאונה,

ביום התאונה נכחו התובעת והנתבעת 1 מבין כל העדים שהעידו בפני. ועל כן רק עדויות אלו רלוונטיות לעניין אופן התרחשות התאונה, ובעצם שתיהן אישרו כי באמצע תרגיל האירוביקה החליקה המדרגה שהיתה מותקנת על מתקן ההגבהה וכתוצאה מכך נפלה התובעת.

התובעת ציינה בתצהיריה ובחקירתה בפני כי עלתה על המדרגה ומאחר והמדרגה לא הייתה מחוברת למתקן ההגבה, זזה והתהפכה המדרגה במהלך התרגיל וכתוצאה מכך איבדה שיווי המשקל ונפלה. ב- נ/3 ציינה הנתבעת בסעיף 5 לתצהיריה כי הנפילה התרחשה לאחר תזוזת התושבת, הבסיס העליון ,מההגבהות, דבר שגרם לנפילת התובעת.

הצדדים חלוקים בשאלה מה גרם למדרגה להחליק, בעוד התובעת טוענת לכך שהסיבה היא קיום פגם בגומיות בתחתית המדרגה אשר היו חסרות ובנוסף העדר קיומו של מנגנון חיבור בין המדרגה לבין ההגבהה ואילו הנתבעת טוענת כי המדרגה היתה תקינה ונפילת הנתבעת הינה בגדר דבר לא צפוי שאין לה כל שליטה עליו או לחילופין התובעת לא הניחה את המדרגה מעל למתקן ההגבהה באצורה נכונה קר "זכר" ל "נקבה" דבר שגרם לתזוזת התושבת מההגבהות.

אין חולק כי הנפילה נגרמה כתוצאה מתזוזת המדרגה ולא מתקן ההגבהה שעליו הונחה המדרגה זאת ע"פ הצהרת התובעת בעצמה (ת/4), אין חולק גם כי התובעת היא זו שהרכיבה את המדרגה מעל למתקן ההגבהה ביום האירוע כפי שנהגה לעשות תמיד ( ועל פי הנחיות הנתבעת 1) (ראה עדותה בעמ' 11-12).

התובעת העידה בפניי אך הנתבעת 1 לא העידה ולנוכח מצבה הבריאותי התקבל תצהירה כראיה בתיק ללא שנחקרה וסומן נ/3.

להוכחת טענותיהם, הצדדים העידו מטעמם עדים, התובעת העידה את אחותה דנה, והמומחה מטעמה מר בר נוי, ואילו הנתבעים העידו אחיה של הנתבעת 1 מר יגאל בר לב והמומחית תמר קיס.

עדויות התביעה:

עדות התובעת:

התובעת טענה כי הנפילה היתה כתוצאה מהחלקת המדרגה ממתקן ההגבהה, העידה כי מתקן ההגבהה והמדרגה לא ננעלים מכיוון שאין מנגנון נעילה ולא היה מנגנון של "זכר" ונקבה" קרי שהמדרגה והמתקן לא נתפסו יחדיו אלא רק הונחו אחד מעל לשני ולכן המדרגה שהיתה פגומה וחסרת גומיות החליקה וגרמה לנפילתה. (עדותה עמ' 11-12 וסעיפים 21, 22 לתצהירה).

התובעת הסיקה כי החלקתה נגרמה בשל פגם ו/או אי תקינות במדרגה וכי המדרגה היתה חסרת גומיות מלמטה זאת מאחר וידעה כי חלק מהמדרגות בסטודיו חסרות גומי ומכיוון שהגיעה בין האחרונות לשיעור ומכיוון שאלו שהגיעו לפניה לקחו את המדרגות התקינות, ומכיוון שאין מספיק מדרגות תקינות לכל המתעמלות בסטודיו, אזי נותר לה מדרגה פגומה (ראה עדותה בעמ' 13).


עדות דנה רוזפלד:

דנה הצהירה (ת/2) והעידה בפניי כי לסוג המדרגות במקום לא היה מנגנון חיבור למתקני הגבהה, זאת ידעה מהמדריכה במקום שביקשה ממי שרצתה להגביה את המדרגה מבלי שזאת תחליק להניח מזרון מתחת למדרגה (ראה גם עדותה בעמ' 7).

דנה העידה לא היתה בעיה במתקן ההגבהה אלא במדרגות עצמן וכי החלק העליון של המדרגה היה גומי וכי תחתית המדרגה החליקה בעת שימוש, זאת היא אומרת לגבי חלק מהמדרגות שהיו במקום דהיינו שחלק מהן היו מחליקות וחלק מהן לא ואלה שהחליקו לפעמים הציבו מתחתן מזרון כדי לייצב (עמ' 6- 7).

חוות דעת של יועץ הבטיחות:

התובעת הגישה מטעמה חוות דעת של יוסף בר נוי, יועץ בטיחות, אשר הצהיר כי את הנתונים העובדתיים על תנאי ואופן ההתעמלות, מצב מכשיר ההתעמלות ומתקני ההגהה, קיום ההוראות, תנאי ההתקשרות בין התובעת לסטודיו, ואופן התרחשות התאונה הוא שאב מדברי התובעת, הוא תיאר מבנה המדרגה ומתקן ההגבהה אך ציין בחוות דעתו כי "אין בידי כל אסמכתא המאשרת מבנה זה". (עמ' 3), את המדרגה ומתקן ההגהה הוא ראה בציולם ועל סמך ראייתו שלל את דברי הנתבעת 1 בתצהירה כי המדרגה ומתקן ההגבהה הם זכר ונקבה דבר אשר מבטיח חיובר טוב ומניעת ניתוק שני המכשירים אחד מהשני. (עמ' 3). המומחה קבע כי התובעת נפלה בשל התרופפות המכשיר האירובי, והיה על הנתבעת 1 להבטיח יציבות המתאמן ולקיים את כללי הבטיחות החלים, מה גם שלעניין הגבהת המדרגה אין זכר בחוק הספורט ובתקנות מכוני הכושר והשימוש בהן מוטל בספק וכי "אין צורת חיבור בטוחה בין המדרגה להגבהה". (עמ' 4), מה גם שע"פ התקנות קיימת חובה לבדוק אחת ל- 6 חודשים את המכשיר האירובי והנתבעת 1 לא הראתה כי עמדה בהוראות התקנות, וגם לא הוכיחה כי קיבעה את המכשיר האירובי על הרצפה כפי הוראות היצרון ולא הוצגו כלל הוראות יצרן.
בנוסף, קבע המומחה כי הנתבעת 1 הפרה תקנות הספורט בכך שלא הציבה בסטודיו ערכת עזרה ראשונה וכוח אדם רפואי כמפורט בתקנות.

המומחה לא ביקר בסטודיו (עמ' 24) ולא בדק אישית את יציבות המתקן עליו התאמנה התובעת (עמ' 25) אף התמונות עליהן הסתמך בעת כתיבת חוות דעתו לא נלקחו מכל הזוויות של המתקן והוא מעיד כי לא הוצגו בפניו תמונות של החלק העליון של מתקן ההגבהה (עמ' 26) וכי אמנם הוא כתב בחוות דעתו כי אין מנגנון זכר ונקבה אך הדבר אינו חד משמעי וצריך לבדוק את הפריט עצמו (עמ' 27).

עדויות הנתבעים:

עדות יגאל יגאל בר לב:

יגאל היה מנהל הסטודיו בתקופה הרלוונטית לתביעה, הצהיר כי בכל מתקן הגבהה יד 4 גומיות שתפקידן לחבר את המתקן לרצפה וכך גם לגבי המדרגה אך אין רלוונטיות לגומיות במדרגה בעת הגבהה מכיוון שלא היא אשר מתחברת לרצפה, הוא הצהיר כי בין המדרגה למתקן ההגבהה יש מנגנון זכר ונקבה ובכך שני הכלים נתפסים כיחידה.

יגאל הצהיר כי אחת לחודש בדק את המכשירים בסטודיו ווידא תקינותם וערך בדיקות תקופתיות ודאג כי כל הציוד יהא תקני ובטיחותי, וכי במתקן בו השתמשה התובעת ביום האירוע לא היה כל ליקוי.

יגאל מעיד כי על המדרגה צריכים להיות מותקנים 4 גומיות מקוריות בצורת עיגול וכי אם אחת היתה נופלת הוא בעצמו היה מתקן וכפי שרואים בת/5 ב הגומיות המלבניות הן אלו שהוא הדביק בעצמו והוא לא הצביע על הוראות יצרן כלשהן לאופן הדבקת הגומיות (עמ' 19).

יגאל (עמ' 19-20) מצביע על תמונה ת/5 ב ו- ג' בהן קיים מנגנון של זכר ונקבה, אך אין מנגנון נעילה דיינו שני המכשירים לא נתפסים ונהיים יחידה אחות אלא רק מונחים אחד מעל לשני

קטי חנין בר לב:

קטי הינה הבעלים של הסטודיו וגם המדריכה של האירובי והיא נכחה בעת האירוע, היא הצהירה (נ/3) כי התובעת הינה מתעמלת קבועה אשר היתה מנויה כ- 3-4 שנים לפני האירוע ולכן היא מנוסה ויודעת להשתמש במתקן היטב ויכול וביום האירוע היא לא הניחה את המדרגה מעל מתקן ההגבהה בצורה נכונה דהיינו חיבור ה"זכר" ל"נקבה" מה שגרם לתזוזת המדרגה ונפילת התובעת.

קטי מצהירה כי גם אם קיים חוסר בגומיות של חלק מהמדרגות זה לא רלוונטי במקרה של התובעת אשר השתמשה בהגבהה, החלק הרלוונטי לייצוב המתקן כולו על הרצפה הינו הגומיות שבמתקן ההגבהה המורכב מ- 8 גומיות תקינות ואין כל רלוונטיות לגומיות שבמדרגות שלא הן אשר מייצבות את המתקן. כאשר בין המדרגה למתקן ההגבהה יש מנגנון חיבור פשוט של זכר ונקבה.

התובעת לא צירפה תמונות של תחתית ההגבהה התחתית תקינה והינה בעלת 4 גומיות כטענת הנתבעת. התובעת לא הצליחה להוכיח היפוכו של דבר והמסקנה היא כי מדובר בתחתית הגבהה תקינה ויציבה.

עדות גב' תמר קיס:

הנתבעים צירפו חוות דעת של תמי קיס שהינה מנהלת מקצועית של רשת גרייט שייפ, לגב' קייס יש נסיון עשיר בתחום האירוביקה אך אינה מומחית לענייני בטיחות, גב' קיס תיארה את מתקן ההגבהה והמדרגה מתוך בדיקת המתקן בעת הביקור בסטודיו הנתבעת 1 והיא אישרה כי קיים מנגנון של "זכר" ו- "נקבה" וקבעה כי המנגנון הקיים הינו בטוח לאימון כל עוד שומרים המתעמלים על ריכוז והטכניקה הדרושה לסוג שיעור זה (ראה עדותה עמ' 5).

המומחית חילקה שבחים לחברת סטיפס וכי היא נחשבת מהמובילות בתחום זה בעולם וכי מס' רב של חברות מחקות אותה, כל נתוניה אלו נשאבו כדבריה בעדותה בפניי מהאינטרנט.

המומחית קבעה כי הנפילה לא נרגמה מהנחה לא נכונה של המדרגה והמתקן מכיוון שאז היא היתה מרגישה חוסר יציבות כבר בהתחלת התרגיל אלא שהנפילה נגרמה בשל חוסר ריכוז של התועבת, דבר אשר קורה והינו בגדר דבר לא צפוי וסיכון סביר אשר אינו באחריות הסטודיו אלא באחריות התובעת.

כך היא סיכמה מסקנותיה:

" העובדה שהתובעת לא הרגישה חוסר יציבות ולא מעדה כבר בתחילת השיעור מצביעה על כך שהניחה את המדרגה על ההגבהות בצורה נכונה. מניסיוני, נפילה בשיעורי מדרגה, נובעת כתוצאה מחוסר ריכוז של המתאמנים, לעיתים, ללא קשר לוותק שלהם באימון".
הכרעה;

דומה שאין חולק על קיומה של חובת זהירות מושגית אותה חבה הנתבעת, הן כבעלים של מכון הכושר והן כמדריכה לאימון אירובי במדרגה , כלפי התובעת. מדובר בחובה כפולה הן כבעלים או מחזיק של המקרקעין והן מכוח חובת זהירות של מדריך ספורט בשל הסיכונים הטמונים בענף זה ולראיה חקיקת חוק להפעלת מכון כושר.

השאלה אותה יש לבחון כעת היא קיומה של חובת זהירות קונקרטית, לאמור, בין המזיק הספציפי ובין הניזוק הספציפי, בנסיבות המקרה. חובה זו נקבעת על פי מבחן הצפיות. השאלה היא אם מדריך לאימון אירובי או בעלים של מכון כושר סביר, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשותו של הנזק שארע בענייננו? האם מדריך סביר יכול וצריך לצפות כי אם לא ינקטו אמצעי זהירות מתאימים לעניין תקינות המכשיר או הנחה או התקנה נכונה של מתקן ההגבהה עלול המתעמל להיפגע פגיעות גוף? יש לזכור כי הצפייה אינה בהכרח צפייה קונקרטית לאירוע אשר התרחש בפועל וחבותו של מזיק אינה מותנית בכך שיחזה מראש את פרטי הנזק כפי שהתהווה ואת מידת חומרתו אלא די בכך שיצפה את אופיו הכללי .

בהתאם לכללים אלה נקבע, כי קיימים סיכונים סבירים וטבעיים שאדם יכול מבחינה פיזית לצפות, אך מבחינת מדיניות שיפוטית, אין זה ראוי להטיל בגינם אחריות, מאחר שהנתבע אינו צריך לצפותם. בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(1) 113, עמ' 126-127 נקבע:

"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון...
...
..."מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים ... אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ... אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית."

כאשר הנזק נגרם עקב סיכון חריג, שאינו נובע באופן רגיל מהפעילות הספורטיבית, נקבע כי התממשות סיכון כזה עלולה, בנסיבות מסוימות, להטיל אחריות בנזיקין. אי תקינות המדרגה או אי תקינות המכשיר כולל ההגבהה או התקנת מתקן ההגבה אינה סיכון רגיל לפעילות הספורטיבית ומשכך מדובר בסיכון חריג ולא רגיל.

משכך אני סבור כי קיימת חובת זהירות קונקריטית.

לאחר שבחנתי את המדרגה ואת ההגבהה ובשים לב לעידויות הצדדים שבפני, נחה דעתי כי התאונה התרחשה כפי שהתובעת העידה בפני. הנני מקבל את גרסת התובעת בנדון. אציין כי מסקנתי , המבוססת על התרשמותי , שהתובעת התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה את התאונה כנטען מפיה, אנמק בקצרה;

1. לעניין ההדרכה והפיקוח;


ראשית, התובעת העידה בפני והתרשמתי ממנה בצורה בלתי אמצעית. עדותה הותירה בי רושם חיובי, עדותה הייתה עקבית, ברורה ונהירה. התובעת העידה בפני כי היא הניחה 2 מתקני ההגבה מתחת למדרגה לצורך הגברת הקושי במהלך האימון. התובעת היא זו אשר הניחה והרכיבה את מתקני ההגבהה . כך השיבה התובעת בחקירתה:

" ש.מי היה מחבר את ההגבהה?
ת.אני.
ש.תמיד?
ת.כן. המדריכה הסבירה איך מחברים ואנו חיברנו. החיבור אף פעם לא היה חיבור מושלם, שאלנו את המדריכה והיא אמרה שזה בסדר. "

(עמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 23/2/11.)

שנית, התובעת כבר השתתפה בעבר בקורסים דומים אצל הנתבעת ואחרים ואינה מתעמלת טרייה והיא כבר השתתפה בפעילות אירובית עם מדרגה ועשתה שימוש קודם במתקני הגבהה. גרסת הנתבעת היא כללית מבלי לפרט מועד לביצוע ההדרכה ובעיקר לא מילאה אחר הוראות חוק רישוי עסקים המורה לכל מכון כושר להתקין במקום בולט על המכשיר הוראות היצרן לעניין השימוש.

זאת ועוד המומחית מטעם הנתבעת גב' תמי קיס ציינה והדגישה בחוות דעתה כי לצורך שמירה על בסיס תמיכה בטיחותי יש שמתקני ההגבהה יונחו באופן שהיא ציינה בעמוד 4 לחוות דעתה. הנתבעת וגם אחיה יגאל בר לב לא הבהירו בתצהירים את ההוראות המדויקות שהועברו על ידם למתעמלות בכל הקשור לדרך הנחת מתקני ההגבה כפי שציינה אותם המומחית מטעמם . זאת ועוד לא פירטו מה הן הוראות היצרן ביחס לדרך הנכונה והבטוחה להתקנת מתקני ההגבהה ואם אלה אינם יודעים את הדרך הנכונה כפי שהמליצה עליו המומחית מטעמם כיצד הם יכולים להדריך את התובעת!

שלישית, הוכח בפני כי לא היו הוראות היצרן על המכשיר. הדבר עולה מהתמונות ומהעדר התייחסות הנתבעת ועדיה לנקודה זו בתצהירם ובחוות הדעת מטעמן.

רביעית, מתקן המדרגה הינו מכשיר אירובי הדבר נלמד מתקנה 1 לתקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (אימון קטינים במכון כושר), תשס"ה-2005 הקובע:

" מכשיר אירובי" – מכשיר לפיתוח יכולת אווירנית לרבות מסילת כושר, אופני כושר, מדרגה או מכשיר חתירה;"

המדרגה ובפרט כאשר מוסיפים לה הגבהה מגדילה את הסיכון שבשימוש במכשיר האירובי, העלאת רף הסיכון מחייבת הקפדה גם על קיום חובת ההדרכה ביחס להוראות השימוש במתקן ההגבה כתוצאה מהגדלת הסיכון ,אשר חייב להביא להגדלת רף ההדרכה מצד המדריך, באופן כללי וכן בכל פעם שנעשה שימוש במתקן ההגבהה.

הנתבעת לא טענה כי ביום התאונה נתנה הסבר או הוראות או פיקחה או הזהירה , בטרם התקנת מתקן ההגבהה, למתעמלות שבחרו להגדיל את רמת הסיכון על ידי שימוש במתקן ההגבהה .

חמישית, הנתבעת בתצהירה ( סעיף 5) הניחה כי התובעת לא הניחה את הבסיס העליון של המדרגה להגבהות שמתחתיה כפי שצריך. מדובר בהשערה מצדה של הנתבעת, אך הנתבעת לא טרחה לציין אם הדריכה ופיקחה על המתעמלות אשר החליטו להגדיל את הקושי בביצוע התרגיל והתקינו מתקן הגבהה, אם עברה ווידאה את ביצוע ההתקנה בצורה שתתאם להוראות היצרן או לא וידאה כי ההתקנה בוצעה בצורה ראויה.

מכאן המסקנה שהנתבעת לא מילאה את החובה בדבר הצמדת שילוט מתאים , במקום בולט, על המכשיר את הוראות היצרן לענין השימוש ( ראה חוק רישוי עסקים וכן הוראת סעיף 9 לחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד-1994 ) , עוד הוכח בפני שהנתבעת לא המציאה את הוראות היצרן לידי המתעמלות לרבות התובעת , כן הוכח בפני שהנתבעת לא מילאה את חובתה ביום התאונה ולא פיקחה על דרך התקנת מתקן ההגבהה באותו יום כעולה מחובתה על פי סעיף 3 לחוק מכוני הכושר.

2. החיבור בין המדרגה למתקן ההגבהה;

כאמור על ידי לעיל בפרק הדן במבנה המדרגה ומתקן ההגבהה שהמסקנה מכלל הראיות שהובאו בפני ניתן לסכם ולקבוע , כי לאחר הנחת המדרגה על המתקן ההגבהה ללא מנגנון נעילה ועל כן המסקנה היא כי המדרגה מונחת על מתקן ההגבהה במנגנון חיבור פשוט ללא נעילה.

הויכוח לגבי מנגנון "זכר" ו- "נקבה" היא סימנטי העיקר קיום מנגנון שיביא למטרה של קיום מנגנון נעילה ההופך את שתי היחידות המרכיבות את המתקן למתקן אחד וזה מנגנון נעילה ההופך את שתי היחידות ליחידה ומכשיר אחד.

התובעת העידה שהמתקן הקיים אצל הנתבעת אין בו מנגנון נעילה אלא מנגנון הנחה בלבד והנחה זו אינה הופכת את המכשיר המורכב משתי היחידות ליחידה אחת וכך העידה התובעת בפני:
"ש. ופה?
ת. היו שני ריבועים, היינו שמים אחד מצד ימין ואחד מצד שמאל ועליו מניחים את המדרגה.
ש. על מה זה נתפס?
ת. זה לא נתפס, זה פשוט היה מונח. התמונה ת/5 ד' הוא מכשיר ההגבהה. תמונה עליונה ב- ת/5 א' היא המכשיר עם ההגבהה והתחתונה בת/5 א' זה ללא ההגבהה. "

(עמוד 12 לפרוטוקול מיום 23/2/11)
ובהמשך העידה התובעת:
"ש. לא היה מנגנון נעילה?
ת.לא, זה לא הופך להיות יחידה אחת.
ש. אין סטופר שמחזיק את זה?
ת.לא.
ש. אם זה ככה, כולן היו נופלות?
ת.אין לי הסבר. אני לא מומחית. שאלתי כמה פעמים וככה אמרו לי שזה אמור להיות וזה בסדר.
ש. זה לא יכול להיות שאין סטופר?
ש. הגומיות למטה הן למניעת החלקה – כשאת מניחה את המדרגה על מתקן ההרמה ובמתקן ההרמה יש גומיות?
ת.כן. "
(עמוד 12 לפרוטוקול הדיון מיום 23/2/11)

גם מומחה התובעת אישר כי לא קיים מנגנון נעילה ההופך את שתי היחידות ליחידה אחת גם כאשר הוצג בפני נ/2. המומחית מטעם הנתבעת ציינה כי המנגנון הקיים במדרגה ומתקן ההגבה הקיים אצל הנתבעת ולא איזכרה כלל ועיקר קיומו של מנגנון נעילה תחתו לדבריה המנגנון הקיים הוא מספיק טוב ונועד לייצר לחץ שווה ומונע תזוזה בין המדרגות וההגבהה תוך שימוש בכוחות שמפעיל המתעמל.

דבריה אלו של המומחית היו יכולים לקבל משנה תוקף לא טרחה לצרף הוראות הייצרן וכיצד המנגנון הקיים נועד למנוע את התזוזה של המדרגה מן מתקן ההגבה, ומשלא צורפו, אני מקבל עמדת התובעת לפיה אכן לא קיים מנגנן נעילה ההופך את שתי היחידות ליחידה אחת שלמה .

מהתמונות שצורפו לתיק אשר אין חולק שהם של מדרגה זהה למדרגה שנעשה בה שימוש עולה כי אין מנגנון נעילה .

גם כאן אני מקבל את עמדת התובעת שמתקן ההגבהה יש לחברו במאמצעות מנגנון נעילה שיבטיח ,ללא כל קשר , לכוחות שמפעיל המתעמל, ששתי היחידות המרכיבות את המכשיר (המדרגה ומתקן ההגבהה) בעת החיבור יהפכו ליחידה אחת , והדבר הזה לא הוכח בפני. אני מקבל את עמדת התובעת כי המדרגה הונחה על מתקן ההגבה ואין מנגנון נעילה .

בהעדר צירוף הוראות היצרן מטעם הנתבעת לגבי שיטת הפעולה של המדרגה וכיצד המנגנון הקיים בה פועל וכיצד הוא מבטיח את היציבות של המתקן החדש, מקובלת עלי המסקנה כי המכשיר החדש שנוצר בעת החיבור אינו יציב דיו לצורך שימוש ובפרט כאשר החיבור נועד להגביר את הסיכון של המשתמש.

3. קיבוע המדרגה;

עובדתית אין מחלוקת כי המתקן של המדרגה או המתקן החדש הכולל ההגבהה לא קובעו לקרקע. עובדה זו אינה נתונה במחלוקת בין הצדדים. השאלה היא אם קיימת חובה כזו.

לא קיימת חובה כזו בחוק. דבר החקיקה שציין זאת הינו תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (אימון קטינים במכון כושר), תשס"ה-2005 שקובעת בתקנה 7(4) הקובעת:

"מכשירי ההתנגדות והמכשירים האירוביים יהיו מקובעים לקרקע באופן המבטיח את יציבותם בעת השימוש, בשים לב להוראות היצרן והתקנים הקיימים לגביהם;"

הוראות התקנות נועדו לגבי אימון קטינים שנקבע הסטנדרט ההתנהגותי הראוי בחקיקה, חלק מהוראות מהווה כלי עזר לגיבוש הסטנדרט הכללי המחייב לכלל המתאמנים והמתעמלים וחלקו רק עבור קטינים. ראו דיון דומה ביחס לתקנות עבודות נוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), תשי"ד-1954 ששימשו כלי עזר ורף התנהגותי לקביעת הסטנדר ביחס למשקל המירבי המותר לבגיר ;ברע"א 4215/04 טיטו נ' אבו חצירא, תק-על 2004(3) 3024, בע"א 5580/92 מרקוביץ' נ' התעשייה הצבאית (בע"א 2162/90 מצא נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ, תק-על 93(1) 902.

במקרנו אני סבור כי ההוראה של הקיבוע אינה מחייבת ביחס לבגיר וניתן לאפשר לבגיר להבדיל מקטין לעשות שימוש במדרגה כאשר אינה מקובעת ובלבד שננקטו כל ההוראות המתאימות לפי הוראות הייצרן והתקנים המחייבים וננקטו כללי הזהירות הרגילים.

הקיבוע נועד למנוע מהקטין את האפשרות להזיז את המתקן או למנוע תנודה במכשיר בשל אופי הקטינים, המדרגה מעצם טיבה מכשיר נייד וחובת הקיבוע היא חובה מיוחדת ולא כללית למכשיר שמעצם טיבו וטבעו הוא מכשיר נייד ובשל המיוחדות שבקטינים המחוקק ביקש לנטרל את האופי המיוחד של המכשיר ביחס לקטינים.

עמדתי זו אינה מחייבת לגבי כללים אחרים שנקבעו בתקנות אלו שהן ישימים לכל מתאמן ומהווים רף התנהגותי ראוי ביחס לכללי הזהירות שיש לנקוט בהם. מכאן מסקנתי שאין צורך בקיבוע המדרגה בעת פעולה על ידי בגיר וכי לא קיימת חובה כזו להבדיל מקטינים

דעתי שונה ביחס לבדיקות שחובה לבצען כל שישה חודשים ביחס למכשיר האירובי, מדובר בהוראה כללית לכל המכשירים האירובים בפרט כאשר אלו מיוצרים מפלסטיק וחובה לבדוק את תקינות המכשיר כל תקופה כדי ללודא תקינות המכשיר ואת האפשרות לעשות בו שימוש בבטחה.על כך אעמוד בהמשך.

4. העדר בדיקות תקופתיות של המכשיר

תקנה 7(5) לתקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (אימון קטינים במכון כושר), תשס"ה-2005 קובעת:

" כל מכשירי ההתנגדות, המכשירים האירוביים והמשקולות החופשיות יעברו, אחת ל-6 חודשים, בדיקה תקופתית של תקינותם;"

דומני מדובר בהוראה כללית וגם אם לא קיימת בהוראות החוק הכללי סטנדרט התנהגותי ראוי הנובע מהדין הכללי ומחובת הזהירות של מכון כושר מחייבת ביצוע בדיקות תקופתיות לגבי תקינות המכשירים .

במאמרו "רשלנות ואינטרסים" (עיוני משפט כד(2) 275) מנתח פרופ' אריאל פורת את היבטי ההרתעה והצדק של הטלת אחריות על המזיק, בסיטואציות שונות, ומבחין בין מצבים בהם נכשל המזיק באיזון אינטרסים בין האינטרס העצמי שלו לבין האינטרס של הניזוק (העדפת האינטרס העצמי), לבין מצבים בהם על מזיק לאזן בין אינטרסים שונים של הניזוק, מבלי שלאינטרס העצמי שלו יש משקל משמעותי. המקרנו עלות נשיאה בבדיקה שגרתית ותקופתית יש ביכולתה למנוע מצב בו ייאלץ מתאמן לעשות שימוש במכשיר שאינו תקין בשל הצורך לחסוך בעליות מינוריות מצדו של בעל מכון הכושר.

הנתבעת לא הציגה כל בדיקה לתקינות המכשירים מאז רכישתם ועד ליום התאונה , המסקנה המתבקשת מתצהירי הנתבעת שבדיקה כזו לא נערכה. מר יגאל בר לב אישר שהוא בעצמו היה בודק את התקינות של המכשיר, בדיקה כזו גם אם קוימה אינה מחייבת ואינה תחילף לבדיקות התקופתיות של המכשור על מנת לבחון התאמתם וכשירותם לשימוש. אי קיום בדיקה מסוג זה היא הפרה לסטנדרט הזהירות הראוי.

5. העדר גומיות;

לא ארחיב יתר על המידה. העדר הגומיות הן לפי גרסת התביעה על המדרגה, ולא במכשיר ההגבהה. ידוע כבר כי המדרגה היא החלק העליון במכשיר המוגבהה ואין רלבנטיות לגומיות במכשיר החדששעה שאין מגע בין המדרגה לבין הרצפה. שונה המסקנה לעניין העדר הגומיות במתקן ההגבה אך זו אינה הטענה שבפי התובעת. משכך אין קשר סיבתי בין העדר הגומיות שהן נועדו לייצב את המדרגה כשהיא לבדה עם הרצפה.

6. מחסור בציוד , אי קבלת אישור רפואי והעדר ביטוח אישי;

לא ארחיב ודין טענות אלו להידחות בשל העדר קשר סיבתי בין הנפילה לבין הפרות אלו אם התקיימו, ביחס לתאונה ולעילה הנזקית שבה התמקדה התובעת.

אציין בקצרה כי היה על הנתבעת לבטח את התובעת עפ"י ס' 9 (2)(ד)(א)(1) לחוק מכוני הכושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד – 1994 הקובע כי על מכון כושר לבטח את לקוחותיו בפרטי הביטוח ובסכומי הביטוח המזעריים הקבועים בס' 7 לחוק הספורט. משהנתבעת לא עשתה כן היה עליה לפצות את התובע בפיצוי שווה ערך לתגמולי הביטוח שהיה מקבל מחברת הביטוח. אך רכיב זה לא נכלל הן בתביעה והן בסיכומים ולמרות הפרה זו אין מקום להורות על כל פיצויי.

אשם תורם;

אני סבור כי לתובעת בנסיבות אלו קיימת תרומה להתרחשות התאונה. יש לדעתי בנסבות העניין לזקוף לחובתה אשם תורם בשיעור 25% וזאת בשים לב שהיא ביצעה את ההתקנה של מכשיר , נטלה מדרגה לא תקינה כהודאתה ולא נקטה זהירות מצדה.

הנזק;

הנכות הרפואית;

רגלה של התובעת גובסה בגבס מגף שהוחלף לאחר שבוע לגבס קל . וסך הכל היתה בגבס למשך 6 שבועות ולאחר מכן המשיכה פיזיותרפיה אינטינסיבית .

התובעת המשיכה להתלונן על כאבים כפי שמראים המסמכים הרפואיים ד, ה' ו- ו', אך על פיהם התובעת לא סבלה מהגבלה בתנועות. הומלץ לה על תכנית טיפולית להפחתת העומס ולאחר מכן על בדיקת CT שבוצעה ביום 10.6.08 אשר הדגימה חיבור חלקי בלבד של השבר, ואובחן קרע ברצועה הטיביופיבולרית הקדמית (נספח ז' לכתב התביעה).

ביום 29.7.08 עברה התובעת ניתוח ארטוסקופיה של קרסול ימין, ניתנה לה חופשת מחלה עד לביקורת רפואית והומלץ על ביצוע פיזיותרפיה. התובעת המשיכה בביקוריה הרפואיים להתלונן על כאבים בקרסול, הומלץ לה על חופשת מחלה וטיפולי פיזיותרפיה והמשך מעקב רפואי (נספחים ח,ט ו- י לכתב התביעה). וביום 7.10.08 קבע ד"ר סלמן סרגיי על סמך ממצאי רנטגן כי עדיין קיים קו שבר והומלץ על בדיקת מיפוי עצם שבוצעה והדגימה קליטה פתולוגית בעוצמה גבוהה בשני מוקדים באיזור הקרסול הימני.

התובעת טוענת כי היא עדיין סובלת מכאבים והגבלה בתנועות. וד"ר קליגמן, רופא מטעמה, אשר בדק אותה קבע כי נותרה אצלה כתוצאה מהתאונה 10 % נכות צמיתה (נספח יד לכתב התביעה).

הנתבעים טוענים כי הנזק המתואר ע"י התובעת מוגזם וכי פגיעותיה של התובעת היו קלות ביותר והתובעת החלימה מהן לחלוטין היא הגישה חוות דע מטעמה שקבעה כי לא נותרה לתובעת נכות כלשהי בקרסולה הימניי.

בהסכמת הצדדים מונה ביום 11.6.09 ד"ר אייל מלמד כמומחה מטעם ביהמ"ש לחוות דעתו לגבי מצבה של התובעת וביום 15.12.09 הגיש חוות דעת ובה קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 8%.

ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך, לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .

עם זאת, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט , המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו , חוות דעתו בהירה ונהירה, ואין מקום לסטות ממנה בהעדר כל נימוק לכך.

הנכות התפקודית:

הערכת הנכות התפקודית, כרוכה בחוסר וודאות, ועל בית המשפט להעריך כיצד תתפקד התובעת לאורך עשרות שנים לאחר התאונה. בבוא בית המשפט להעריך את הנכות התפקודית, וליתר דיוק, את הפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת, עליו לקחת בחשבון את המצב הרפואי העדכני, ואת תפקודה של התובעת בעבר, לרבות בתקופה שלאחר התאונה – ע"א 4716/07 פלוני נ' אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ (ניתן ביום 13.7.09).

בנסיבות תיק זה ובשל גילה הצעיר של התובעת, מיקום הפגיעה , אי יציבות של הקרסול אופי עבודתה כגננת המצריך עמידה מרובה , אני סבור כי כל הנכות הרפואית היא נכות תפקודית במלואה.

כאב וסבל:

בהתחשב בגובה הנכות, בתקופת אי הכושר, גילה ובמהות הפגיעה אני פוסק לתובעת פיצוי בסכום של 40,000 ₪.

הפסדי שכר בעבר:

בשים לב לנכות היציבה, תקופת אי הכושר הנני פוסק סכום גלובאלי של 25,000 ₪.

הפסד בגין גריעה בכושר השתכרות :

עובר לתאונה עבדה התובעת כגננת במשרד החינוך והשתכרה כ- 5,500 ₪ לחודש ועבדה בנוסף מורה לאנגלית לגיל הרך, אך היא טוענת כי לאחר התאונה ולאור כאביה היא הפסיקה בעבודה כמורה לאנגלית, זה היה בערך באותה תקופה שהתחתנה (עמ' 15 לעדותה)

התובעת עבדה שכירה שכרה ,לפני התאונה, כגננת ושכרה הממוצע לפני התאונה נטו עומד לפי 3 חודשי השכר שצורפו על סך 5,014 ₪, וכן מעבודה נוספת כמורה לאנגלית בסך 1,443 ₪ ובסך הכל 6,457 ₪ משוערך להיום 7,356 ₪.

נוכח האמור לעיל לפיצוי בגין אובדן השתכרות עתיד הינו סך של 139,000₪ [7,356 ₪ Xמקדם 236.33[עד לגיל הפנסיה 64] X 8%.

הפסד פנסיה גלובאלי;
הנני פוסק בגין ראש נזק זה סך 10,000 ₪.

עזרת צד ג' עבר ועתיד :-

התובעת לא הוכיחה העסקת עזרה בשכר ומאחר ולא היתה במצב סיעודי, גם אם קיבל עזרת בני משפחה לא חרגה זו מהמקובל ועל כן אינה ברת פיצוי כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588: "לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי".
אמה של התובעת הצהירה (ת/3) והעידה בפניי, כי בשבוע הראשון של התאונה התובעת שהתה אצלה בבית, היא עזרה בכל צרכיה ביומיים הראשונים היתה בחופשה מעבודתה ולאחר מכן בתה הצעירה (אשר היה לה שביתת בית ספר) מילאה צרכיה של התובעת עד שהאמא חזרה מהעבודה התובעת התניידה בעזרת כסא מחשב עם גלגלים מאחר וביתה לא היה מותאם לכסא גלגלים, וגן לאחר השבוע היא השמיכה לעזור לה בפעולות היומיומיות לה כולל הסעתה לטיפולים.

לאור הפגיעה , הממצאים הרפואיים, תקופת אי הכושר , תקופה בה הייתה בגבס, הנכות הרפואית העזרה שהוענקה לה על ידי בני משפחתה ,ההגבלות שנבעו מכך בתפקוד היום יומי הנני פוסק סך 20,000 ש"ח.

הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה והוצאות כלליות בעבר ובעתיד:-

הנני פוסק סך של 10,000 ₪.

סיכום הנזק

נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, כדלקמן:

(א) הפסד שכר בעבר 25,000 ₪
(ב) הפסד שכר בעתיד ופנסיה 139,000 ₪
(ג) כאב וסבל 40,000 ₪
(ד) עזרת צד ג' עבר ועתיד 20,000 ₪
(ה) הוצאות 10,000 ₪
(ו) פנסיה 10,000 ₪



סה"כ 244,000₪.

התוצאה,

הנני מחייב את הנתבעות ,ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 244,000 ₪ בניכוי אשם תורם בשיעור 25%.

הנתבעות תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בצירוף מס ערך מוסף, מהסכום וכן את החזר הוצאות המשפט (האגרה, חוות דעת המומחים מטעמו וחלקו בחוות דעת מומחה בית המשפט ). כל הוצאה תושב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתה.

הסכומים ישולמו בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעת.

להמציא את פסק הדין לצדדים.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי תקינות מדרגה

  2. הפסדי שכר לעתיד

  3. התיישנות נזקי גוף

  4. החזר אגרה נזקי גוף

  5. הפסדי השתכרות לעתיד

  6. מחדל בעל דין - נזקי גוף

  7. אגרת נזקי גוף תביעת ביטוח

  8. התיישנות בנזיקין נזקי גוף

  9. אגרה נזקי גוף אגרת בית משפט

  10. תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף

  11. תביעה בגין נזק גוף כתוצאה מ"תאונת מדרכה"

  12. תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע בתאונת דרכים

  13. התביעה בגין נזק גוף שנגרם במסגרת בילוי משפחתי במשחקי פיינטבול

  14. אם תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגיש החייב היא "זכות קיימת או עתידית" ?

  15. פיצוי בגין נזקי גוף כתוצאה מהתקלות בצינור שאיבה שהונח בטיילת בחוף הים בחיפה

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון